תהום אחרונה ופרידה

טוב, עכשיו ברצינות.

הופמן

כידוע לכם, כותב שורות אלה תמך בהישארותו של מאמן הקבוצה לעונה נוספת. הסיבות: אלישע הביא קבלות, רק עונה אחת הוא פישל, בתנאים הנתונים הוא עשה את המקסימום, הגיע הזמן לתת קרדיט למאמן לא רק על סמך העונה האחרונה אלא על סמך מבט כללי וארוך טווח יותר, בואו נראה איך אלישע עובר את משבר העונה הרביעית ומה הוא מסוגל לעשות בעונה החמישית.

אלישע מצליח לשדר נינוחות בעוד הוא תר בידיו אחרי סולם המסוק שמנסה להבריח אותו מקרית אליעזר

ובכן, לא עוד. תליתי את התמיכה שלי באלישע, כזכור, בכך שהוא יעשה מהפכה בקבוצה, מהפכת אלישע השניה. זה לא קרה. הקבוצה לא מציגה דור חדש ומבטיח. הדור הנוכחי הוא תערובת של שחקנים שכבר גמרו את הסוס, כאלה שכבר לא יעלו עליו במכבי הנוכחית וכאלה שכל החיים ימשיכו לנסות לעלות וייפלו מצד שני (בו-הו). אלישע לא הצליח לבנות מהם קבוצה. הוא לא הצליח ליצור שיטת משחק מובחנת, למעשה הוא לא הצליח לבנות שיטת משחק בכלל. ואתמול הוכח שהוא כבר לא מצליח אפילו לסחוט משחקניו התעלות מיוחדת במשחקים חשובים, להיפך. בכל המבחנים שהיו לו העונה, הוא נכשל.

לבסוף, אלישע נכשל במשימה הגדולה ביותר שלו – להכין את הקבוצה לעידן של אחרי קטן. המשחק אתמול הראה שהקבוצה תלויה בקפטן שלה באופן טוטלי, ובלעדיו היא נראית כעדר כבשים עיוורות עם בעיות אוריינטציה. אלישע קנה את השקט בקבוצה תמורת תמיכה טוטאלית, חברתית ומקצועית, ביניב קטן – ועכשיו כולנו משלמים את התשלומים, ונקווה שלא נמשיך לשלם גם בעונה הבאה.

אלו לא הטעויות הנקודתיות – המשחקים עם ורד, הקרדיט המוגזם לשחקנים מסוימים (משומר, יאיא, ימפולסקי, גדיר), הכישלון בקידום שחקנים צעירים, הנפילות ברכש, ההסתמכות על שליפות כמו כליבאת או ססארץ ברגעים הכי קריטיים. זה לא זה.

זו התחושה הכללית. לא יכול להיות שלכל המשחקים החשובים שלנו העונה אנחנו מופיעים כל כך לא מוכנים מקצועית ומנטלית (והרי הצד המנטלי אמור להיות מעלתו הגדולה של מאמננו). לא יכול להיות שנמשיך לבלוע בשקט כל כך הרבה החלטות מקצועיות תמוהות במקרה הטוב ומטומטמות ברוב המקרים (במשחק העונה שלנו ורד ועמאשה לא עולים בהרכב? כשירים, שישחקו. לא כשירים, שלא ישחקו בכלל. לי אישית ורד נראה כשיר כמו שד). לא יכול להיות שאנחנו מובסים, בבית, על ידי הפועל ת"א במצבה הנוכחי ארבע אחת, ואף אחד מאיתנו לא באמת מופתע.

חברים אוהדי מכבי אמרו לי אתמול: זה כואב, אבל כבר קצת לא אכפת.

ו"לא אכפת" לא יכול להיות בכדורגל.

*

אם אני מחבר כמו שצריך את שתי הנקודות שערוץ הספורט סימן (זה לא קשה, קו ישר אחד וגו') – רן בן שמעון, האיש והראש, הולכים להתגלגל אלינו בעונה הבאה.

אלישע, תודה רבה על שנים יפות ומפתיעות.

רב"ש, ברוך הבא. תפתיע אותנו מחדש.

*

עדכון: ומיקי יואכים מדה באזר דווקא מרוצה.

מתי

מה היינו צריכים? להושיט יד קטנה, לתת עוד דחיפה קלה לעבר הפועל תל טביב ה״מפורקת״ ,כפי שטענו פה כל השבוע, ולדרדר אותה אל פי התהום. אבל בעונה כזו הפועל תל אביב, כמו בסצינה מסרט, היתה צריכה רק לזוז טיפה כדי שרגלינו הכושלות שהתיימרו להפיל את האדומים לתהומות הסחי, המפרנסות לא רע כמה עיתונאי ספורט, ימעדו על סף התהום אליה ניפול אנחנו.

בתי המרקחת מלאים בתרופות נגד דיכאון שאפשר להלעיט בהן את כל מודחי הריאליטי של העולם ועוד ישאר סטוק שלם שיכול לגרום לאסי דיין לביים סרט על תקווה ולעמיר לב לכתוב שיר חתונות עם כפיים, אבל נדמה שהסיבה שלקץ סכסוכים כמו הישראלי-פלשתינאי אין פתרון באופק היא שעדיין לא הצליחו למצוא תרופה שיכולה קצת to smaller the hashpala או במקרה המצער והעצוב שלנו מאתמול – to katan the humiliation.

לפיכך נגזר עלינו להרכין את ראשינו המושפלים ללא מזור ותרופה שיכולים לרכך מעט את הכאב בחזה ולתת לחיינו לחזור למסלולם, פרט לזמן. הזמן הוא התרופה הטובה ביותר שיכולה לעזור במקרה הזה, בפרט אם לא נחווה עוד השפלה כזו בדרבי בשבוע הבא, כי אז זו תהיה מכה שכבר יהיה קשה מאוד לקום ממנה, במיוחד אם צריך לקום ממנה לעוד יום בבית ספר מלא אוהדי הפועל.

עד אז אנא קומו על רגליכם ומחאו כפיים, כי מחיאות כפיים כמו חיוך משפיעות על התודעה. ואם זה לא יעזור, תקבעו תור אצל פרופסור אילן רבינוביץ שתמורת 850 שקלים וכותרת בעיתון יהיה מוכן לתת לכם מרשם שאפשר לקנות איתו בית מרקחת שלם כולל רוקח צמוד.

*

מערכת "מצד שני" משתתפת בצערה של משפחת קטן על מות הדס, בצערה של משפחת שנהר(שלפנברג) על מות שמעון ובצערה של משפחת ויינברג על מות אורי. יהי זכרם ברוך.

*