יומונדיאל: מסיבת הפתעה

יושב לו האוהד מול המשחק סלובקיה-איטליה, ומגלה לפתע שהוא ישמח אם סלובקיה תנצח. הוא לא באמת מאמין שזה יקרה, אבל ככל שהמשחק מתקדם, הוא מתחיל להתרגל לאפשרות. וכשמובקע שער של הסלובקים, בניגוד לכל היגיון, הוא שומע את עצמו צועק "יש!" (מה "יש"? למה דווקא "יש"? למה זו נבחרה למלת השמחה שלנו? האם אנחנו כה רכושניים, שאפילו כאשר אנחנו שמחים עבור מישהו אחר אנחנו לא יכולים להביע את זה בלי לשייך את זה לעצמנו קודם?), ובכל התקפה של האיטלקים הוא מוצא את עצמו מתפלל לאלוהי הסלאבים שלא יצליחו להשוות, ובכל פעם שסלובקי נופל חלל לאחר שאיטלקי נשף בפניו, האוהד – בניגוד לכל אמת מידה מוסרית שחשב שהיתה לו – מעודד את הסלובקי להמשיך ולשכב.

***

למה הוא כל כך אוהד את הסלובקים? מן הסתם, אין בהם שום דבר שהאוהד יכול להזדהות עימו (למה אין תרגום ראוי ל"Relate"?). מעולם לא אכל אוכל סלובקי, לא ראה סרט סלובקי, נדמה לו שמעולם גם לא שמע שיר סלובקי. למעשה, יתכן שהתרבות הסלובקית היא אחת הרחוקות ביותר מהמטען התרבותי של האוהד הזה. מעולם גם לא פגש סלובקי. ואולי כן; סביר שאם פגש אחד כזה לא ידע זאת. איך מזהים סלובקי בכלל? אין להם אפילו איזו תכונה בולטת שלועגים לה, כמו הקמצנות של הסקוטים, השחצנות הצרפתית או היעילות הגרמנית. נדמה לו לאוהד לרגע שסלובקיה (פתאום גם המלה עצמה נשמעת מוזר) אינה קיימת כלל, היא איזו יישות פיקטיבית שהומצאה רק כדי לנצח את האיטלקים.

א-הה! נדמה שעלינו על הסיבה לאהדתו. הוא בכלל לא שמח בשביל הסלובקים, אם כי ככל שהמשחק מתקדם הוא מגלה בעצמו חיבה מסוימת לקוצ'קה והאמשיק שמזכירים לו את החייל האמיץ שוויק, ולוִיטק הנהדר, ששמו מזכיר לו את "קרובים קרובים". הוא פשוט שמח נגד האיטלקים. עכשיו האוהד רגוע יותר, לאחר שהדיסוננס נפתר – שמחה לאיד תמיד היתה השמחה החביבה עליו (ועכשיו גם ה"יש!" מובן יותר).

אין צורך להסביר למה הוא שמח על נפילת האיטלקים. איטליה זה מטראצי ואיטליה זה קטנאצ'ו ובכלל, איטליה היא אימפרית כדורגל, ואנחנו אוהבים לראות אימפריות נופלות כמו שאנחנו אוהבים לראות גורד שחקים מתרסק. ותוך כדי משחק השנאה לאיטלקים גוברת והחיבה לסלובקים מתעצמת, ובמקביל גוברת באוהד גם החיבה לעצמו, שכן האוהד אוהב בעצמו את הנטיה לאהוב את האנדרדוג (תוך שהוא מתעלם מהפרדוכס המובנה בכך, שהרי כאשר הסלובקים מובילים שתיים-אפס הם הופכים להיות הפייבוריטים והאיטלקים נהיים האנדרדוג, ובכל זאת הוא לא משנה את אהדתו).

***

האוהד לא צריך סיבוכים נוספים, הוא חושב שפתר את עניין האהדה הבלתי ברורה לסלובקים. אבל בינינו לבין עצמנו אנחנו צריכים להודות שזו גם לא מפלתה של איטליה שגרמה לו לשמוח כך. זה פשוט הצורך האנושי להיות מופתע, ועוד יותר מכך – הצורך להיות מופתע במונדיאל. כי מונדיאל בלי הפתעות הוא אולי "טורניר גביע העולם", אבל הוא לא מונדיאל. וזו אכן היתה הפתעה. אף אחד לא ציפה שאיטליה לא תעלה לשלב הבא. ציפינו להפתעות בבתים אחרים, לא בבית הזה. אבל מה שכל כך יפה בהפתעות זה שאי אפשר לצפות אותן. ואת ההפתעה הזו אכן לא צפינו.

הדחת צרפת היתה מפתיעה-לייט. היא היתה מפורקת עוד לפני שהתחיל הטורניר. כולנו ידענו שהם על הפנים ושהמאמן שלהם בדיחה. ובעיקר, זה לא קרה במשחק אחד. זה היה מצטבר, זו היתה התפרקות שנבעה ממתחים פנימיים וממריבות שלא ראינו. ההדחה של צרפת הזדחלה מאחור בלי ששמנו לב, וכשהרמנו את הראש היא כבר היתה עובדה מוגמרת.

ההדחה של איטליה, לעומת זאת, היתה בבת אחת (לכאורה, כמובן), ויותר חשוב – לא במהלכים מאחורי הקלעים, אלא במשחק שיכולנו לראות. וזה מה שעושה את ההפתעה הזו לכל כך מתוקה. זה משחק שייזכר ממונדיאל 2010. ואנחנו נזכור את זה כמו שאנחנו זוכרים את קמרון מאיטליה 90', את רומניה מארה"ב 94', את צ'כיה מהיורו ב-96'. כי אנחנו ראינו את זה בזמן ההתרחשות. אנחנו היינו שם כשזה קרה. וזה קרה בסטייל, סטייל סלובקי אמיתי. אם רק הייתי יודע מה זה אומר.

חשבתם שתקבלו סלובקים, וקיבלתם דליה שימקו. הפתעה! (תמונת המחשה)

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, יומונדיאל, כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על יומונדיאל: מסיבת הפתעה

  1. בשם העם הסלובקי הגיב:

    ממש גילית את סלובקיה! מה, אתה לא יודע מה זה כלב רועים סלובקי? אתה! סתם, המדינה חגגה לאחרונה שש שנות קיום של כדורגל נחוש.

    אהבתי

  2. הופ הגיב:

    נציג העם הסלובקי הנכבד, סליחה אם חשת בזלזול מסוים בעמך, ברכות על ההישג ותודה על התגובה.

    אהבתי

  3. איתי הגיב:

    אתה כותב יותר מידי טוב כמכדי שאף אחד לא יקרא אותך. אני מציע לך לכתוב איזה פוסט בדה מרקר ולקוות להמלצות לדף הראשי של הארץ ואז להפנות קוראים לכאן.
    העייה אם בלוגים כמו שלך היא שכדי למצוא את קהל היעד הספציפי צריך להתאמץ מאוד, הדרך היחידה לעשות את זה היא להחשף לכמה שיותר אנשים בבת אחת.
    האמת שאני לא מומחה גדול בחשיפה אינטרנטית, אבל תמצא איזה מומחה, או שתעבור לכתוב בעיתון, אתה כותב יותר טוב מ90 אחוז מכותבי הטורים בתקשורת.
    גם הפוסט על האמריקאים היה מעולה.

    אהבתי

  4. עופר (הירוק) הגיב:

    מה שאיתי אמר. נראה לי היה רעיון טוב לפתוח בלוג.

    אהבתי

  5. דוד הגיב:

    חלקנו לחשו ישששששששששששש וירטואלי לGTALK

    אהבתי

  6. הופ הגיב:

    איתי, קודם כל תודה על התגובה. היא עשתה לי מאוד טוב על הלב. זה לא פשוט העניין הזה של לכתוב בלוג – אתה מתאמץ ומקדיש המון זמן לכתיבה ומקבל מעט פידבק אם בכלל, ואין לך שום דרך לדעת אם אתה עושה משהו טוב או שאתה על הפנים ואף אחד לא אומר לך את זה. לכן קודם כל תודה רבה רבה על עצם התגובה ובטח על התוכן שלה. שנית, וזה קשור לעניין הפידבק לעיל, אתה צודק שזה מאוד קשה להגיע לקהל היעד הספציפי, אבל זה נובע מסיבות נוספות, למשל שאני לא לגמרי בטוח מהו קהל היעד הספציפי (זה בלוג רק על כדורגל או ש-כמו שחשבתי בהתחלה – הכדורגל רק מתניע אותו והוא ימשיך לנושאים אחרים?). חוץ מזה, יש משהו נוח ומרגיע בידיעה שאתה לא כותב "להמונים", ולא חייב כלום לאף אחד.
    עם זאת, יש את הרצון הזה להגיע לכמה שיותר אנשים, גם בשביל הפידבק, אבל אני אומר לעצמי לפעמים שאם אני אתמיד ואכתוב טוב, האנשים יגיעו לבד. קצת מביך אותי לעסוק בשיווק עצמי ובכל מה שמסביב לכתיבה עצמה. רבאק, אפילו לא שיניתי את העיצוב של הבלוג מהדיפולט (כנראה שאעשה את זה היום, ווהו!). אבל מסתבר לי עם הזמן שאי אפשר להתחמק מכל ה"מסביב" הזה, וגם יש משהו בשיווק העצמי שהוא מעבר לסתם רצון "להצליח", אלא קשור גם ביכולת לקחת אחריות על מה שאתה כותב ולתת למילים את הדחיפה שהן צריכות, כבר אמרו לפני שיצירה היא כמו ילד שאתה מוציא לעולם, ואתה אמנם צריך לתת לו לגדול לבד אבל יש לך גם איזושהי אחריות כלפיו, אתה רוצה לתת לו את כל העזרה שאתה יכול, לפני שזה כבר לא תלוי בך…
    בקיצור, אני בדיוק מתלבט בעצמי בנושאים שהעלית. בינתיים, אם אצליח להמשיך ולהתמיד בכתיבה (שאני מרוצה ממנה) גם אחרי המונדיאל, דיי (ככה כותבים "דיינו" בלשון יחיד?).
    ושוב תודה.

    אהבתי

  7. הופ הגיב:

    עופר, תודה :) ושוב תודה מיוחדת על הדחיפה לכתוב. מה שלא יקרה איתו, זה עשה לי טוב.
    דוד, יכול להיות שמיליוני אנשים ברחבי העולם לחשו בדיוק את אותה לחישה לחלל הוירטואלי הפרטי שלהם, שכן היה נדמה לי – אני לא בטוח – שהאינטרנט רעד לרגע.

    אהבתי

  8. פראליה הגיב:

    ניר, אתה מהחומר הנכון ואין הרבה מהחומר הזה (לא בגלל העוצר), יאללה פוש

    אהבתי

  9. הופ הגיב:

    פראליה, תודה על התגובה הזו והתגובות בכלל, זה חשוב לי. פּוּשר אף פעם לא הייתי, אבל אולי זה הזמן להתחיל :)

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s