יומונדיאל: צדק צדק תרדוף

יושב לו האוהד הפרובינציאלי בסלונו מול המשחק המסתיים בו ניצחה אורוגוואי את דרום קוריאה 1:2, ומהרהר במושג הצדק, וליתר דיוק, הצדק כפי שהוא בא לידי ביטוי במשחק הכדורגל. הוא חושב שלא נעשה עכשיו צדק, שכן הקבוצה הדרום קוריאנית היתה טובה יותר בעיניו מאשר הקבוצה האורוגוואית.

מצד שני (ווהו!), הוא יודע שבמחצית הראשונה נעשו שתי טעויות שיפוט לטובת הדרום קוריאנים ונגד האורוגוואיים: בשל אחת מהן נמנע מהאורוגוואים פנדל מוצדק, ובשל השניה, הנפת דגל מוטעית לנבדל, נמנע מהם מצב של גול בטוח. מהזווית הזאת, הוא יודע, תוצאת הסיום משקפת צדק מוחלט.

מצד שלישי, מתווכח האוהד הכועס עם עצמו, אי אפשר לדעת מה היה קורה אם הפנדל כן היה נשרק. אולי השוער היה עוצר, מה שהיה מכניס את הדרום קוריאנים למומנטום מטורף ומוביל אותם לניצחון מוחץ על הדרום אמריקאים? ואולי החלוץ נגדו נשרק הנבדל היה מחטיא, ואולי בכלל היה מועד ומעקם את קרסולו, וכך היה נמנע מהדרום אמריקאים גם השער השני?

מצד רביעי, הוא מעדיף שלא לעסוק בשאלות של "אם" ו"מה היה קורה אילו", שריד לילדותו אז נענו תהיות כגון אלו במשפט "אם לסבתא היו גלגלים", שהוא תמיד שנא גם כי בדרך כלל הוביל לשלל המשכים לא מצחיקים, ובעיקר כי חשב שזה לא הוגן לענות לתהיות אמיתיות, כואבות ומציתות-דמיון בתשובה כזו, יבשה ולועגת, של מבוגרים (תשובה שהיתה מעצבנת כמעט כמו התשובה שקיבל בכל פעם שאמר: "אבל גם לאסף/טל/עמית קנו XXX!", שהיתה "ואם אסף/טל/עמית היה קופץ מהגג, גם אתה היית?", והוא היה יודע שאין קשר, כי הוא לא אידיוט ויודע להבדיל בין משחק-טלוויזיה חדש לבין קפיצה-מהגג, ובכל זאת לא היה לו מה לענות, כי הוא עוד לא ידע איך לנסח את זה, וכי הוא כבר היה כועס מדי ובוכה מדי מכדי לענות תשובות הגיוניות).

מצד חמישי, אפשר להגיד שנעשה צדק, הרי הוא נוהג להגיד תמיד ש"הטבלה לא משקרת", וכנגזרת מכך גם "התוצאה לא משקרת", והוא אוהב את הגישה הזו, כי היא מספקת תשובה להכל, קשה מאוד להתמודד איתה וקל מאוד להחזיק בה, למשל אם אומרים לו ש"הקבוצה שהיתה צריכה לנצח הפסידה רק כי היה חסר לה מזל וכי הקבוצה השניה שיחקה בונקר", הכי קל לו לענות בקול ידעני ש"הכדורגל הוא משחק שהמזל הוא חלק מובנה בו ויש לקחת אותו בחשבון, ועם בונקר ישנן שלל דרכים להתמודד, והקבוצה שהפסידה פשוט לא השכילה להשתמש בהן", למרות שבעומק ליבו הוא יודע שהצד השני צודק וגם הוא שנא את המשחק המגעיל והמלוכלך של קבוצתו.

ומצד שישי, הוא יודע שהטיעון הזה שמקדש את התוצאה הסופית לא תמיד תקף, הרי רק בעונה האחרונה קבוצתו האהובה צברה יותר נקודות מהקבוצה במקום השני, ובכל זאת ניטלו ממנה המקום הראשון והאליפות, ופתאום מצא עצמו טוען בזעם שהטבלה כן משקרת והתוצאה הסופית לא משקפת, ובכלל, איך הוא יכול להסביר את העובדה ששחקניו הנערצים לא מצליחים להבקיע גול פשוט במשחק הכי חשוב של העונה ולא מצליחים לזכות באליפות אחרי שהובילו כל העונה את הטבלה אם לא בעזרת הטענה שאין צדק בכדורגל, איך זה יכול להיות צודק שקבוצה של אנשים יפים וחכמים ומוכשרים כמו שחקני קבוצתו שלו מפסידה את האליפות לקבוצה של שחקנים גרועים וחסרי כישרון ושוִויצרים ומעצבנים, איפה הצדק פה?

מצד שביעי, הוא יודע ששאלת הצדק בכלל לא רלוונטית למשחק הכדורגל, שכן אם בכדורסל או בטניס או בכל ספורט אחר יש אמנם טעויות פה ושם אבל בסך הכל, התוצאה המשתקפת מהלוח מבטאת היטב את מה שקרה במשחק, הרי שבכדורגל בין התוצאה למתרחש יש במקרים רבים קשר קלוש בלבד, בשל ההשפעה העצומה שיש לכל טעות שופט, חוסר תשומת לב רגעי של קוון, משב רוח מקרי, אלומת אור מהזרקור או סמן לייזר בעיניו של שוער, מהמורה בדשא, רלפקס שליחת יד של מגן, צעקת "עזוב!" שהבלם לא שמע ועוד אינספור אלמנטים מקריים לחלוטין שלאף אחד, לאף אחד אין שליטה בהם, ובכל זאת כולם מתנהגים כאילו הם יודעים בדיוק מה יהיה ואיך יהיה, וכולם מרשים לעצמם לחזות בביטחון מי תהיה אלופה ומי תרד ליגה ומי ינצח ומי יפסיד, ומתפלאים בכל פעם מחדש מכך שהתחזיות לא צלחו ומכך שגם השבוע לא הצליחו לתפוס 16 בטוטו, ויש רק מתי מעט שיודעים את הסוד של הכדורגל שהוא הכאוס המוחלט, רק בודדים שמבינים שמשק כנפיו של פרפר בסין יכול להביא לבעיטת מספרת לחיבורים בהונדורס, ואותם מתי מעט יושבים במשרדי הטוטו והווינר ובסוכנויות ההימורים וצוחקים בליבם על כל אלה שחושבים שהם יכולים לחזות את הבלתי ניתן לחיזוי.

ומצד שמיני, טוב שאין צדק בכדורגל, האוהד משכנע את עצמו, שכן אם היה כמה כבר היינו יכולים לראות כדורגל, תמיד הקבוצה הטובה היתה מנצחת והחלשה היתה מפסידה, ומה היה מעניין בזה ואיפה יסוד ההפתעה, שהוא בליבו של הכדורגל, והוא יודע שלולא חוסר הצדק הכדורגל היה נשאר רק ספורט ולא נהיה דת, שהרי מהותה של הדת הוא חוסר הצדק, שכן את הצודק האדם יכול להסביר בקלות ואילו חוסר צדק אפשר להסביר רק בעזרת מושג האלוהים, שהרי הלא צודק הוא בעצם צודק רק אם הוא חלק מתכנית על אלוהית צודקת אותה האדם לא יכול כלל לתפוס ולהבין.

וכשהוא נזכר בזה, חדל האוהד בבת אחת להיות האדם הרציונלי שלובט והופך במושג הצדק ובחיפוש אחריו בכדורגל, וחוזר להיות פשוט אוהד, ובמילים אחרות, מפסיק לחשוב וחוזר להאמין, כל אוהד באלוהיו שלו, והאוהד הפרובינציאלי הספציפי הזה באלוהים היחיד הקיים מבחינתו, והוא לוחש לעצמו שמסי דרכיו נסתרות הן, אך בסופו של דבר, צדק הוא יעשה, והולך לשחק בפלייסטיישן עם טי"ת, ולתרץ את הפסדיו בחוסר צדק משווע, שנגרם בגלל כפתור זה או אחר שלא פעל כהלכה דווקא כשעמד מול השער.

אלוהים מרים כדור שהוא לא יכול להרים