יומונדיאל: נוסטלגיה עתידנית

טוב, כנראה שזה הולך לקרות. כנראה שדברים הולכים להשתנות. תזכרו טוב טוב את כל מה שאתם רואים במונדיאל הזה ובכדורגל בכלל, כי עוד מעט שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר. לפי כל הסימנים, לפי הגמגומים של בלאטר, לפי הלחץ של התקשורת ולפי חישובי "מצד שני", בקרוב הכדורגל ישתנה.

כמובן, אין צורך להיות דרמטיים (מה שעושה את זה הרבה יותר כיף להיות דרמטיים). שום דבר גדול לא יקרה: ייכנסו שערים, יישרקו נבדלים. כדורים יעברו את קו השער. אחרים לא יעברו. פנדלים ייקבעו. כרטיסים יישלפו.

יקרו כל מיני דברים קטנים. גולים עם היד יבוטלו. שחקנים שתופסים בחולצה ייענשו. שחקנים שנותנים מרפקים יורחקו. שחקנים שיורקים יושעו. עבירות קטנות ייתפסו. מתחזים יורחקו.

אתם בכלל לא תשימו לב בכלל שמשהו קרה. אתם תתרגלו מהר. עוד כמה שנים תשבו מול ערוץ ספורט-היסטוריה, שיהיה כמובן ללא תשלום (שכן אחרי שחצה ערוץ הספורט עוד כמה גבולות גזילה וחוצפה, ואחרי מרד הצרכנים הישראלי הגדול של שנת 2016 – שהיה רק אדווה קטנה על גל ההתקוממות הצרכנית העולמית – פורק הערוץ והוקם מחדש במודל אחר וחינמי), ותתבוננו בהשתוממות במשחק המוזר והמשעמם הזה מפעם, שהיה מלא באלימות, התחזויות, שקרים, מרפקים, יריקות, וטעויות, כל כך הרבה טעויות. והבת שלכם תשאל אתכם "אבא, אמא, למה השופט לא שרק נבדל? ולמה השופט הוא בכלל אנושי, איך חשבו שבן אדם יכול לעשות את כל ההחלטות האלה?", ואתם תחייכו אחד לשני, או שלא תתייחסו בכלל אחד לשני, כל אחד והעתיד שלו, ותחשבו לעצמכם "למה באמת?", ולא תצליחו להיזכר ורק תדעו שאהבתם את המשחק הזה, גם אם לא תבינו בדיוק למה.

לשם כך נכתב הפוסט הזה. כדי שתשמרו אותו בפייבוריטס במחשב שלכם (ואח"כ, כי גם זה יגיע, תעתיקו אותו לפייבוריטס בצ'יפ שמאחורי האוזן שלכם), ותקראו אותו בשעת הצורך ותוכלו להיזכר ולהסביר, או לפחות לנסות להסביר, כי זה לא פשוט להסביר. אז ככה: אהבתם את זה בגלל שהשופט היה אנושי, ובגלל שהקוונים היו אנושיים והשחקנים היו אנושיים ובכלל, היה במשחק הרבה אנושיות, ואנשים הם דברים שיורקים ונותנים מרפקים ומשקרים ומתחזים, ואנשים הם דברים שלפעמים לא רואים שערים חוקיים ולפעמים קובעים פנדלים לא מוצדקים ולפעמים תופסים שקרים אבל הרבה מפספסים. כי אנשים הם דברים שטועים. ויהיה לכם קשה להסביר לבת שלכם למה טעויות ושקרים הם לפעמים דבר חיובי, נסו לשאול אותה מה היה קורה אם למורה שלה היה רובוט שיודע לזהות שקרים ותירוצים, איך היא היתה מרגישה אז כשהיתה מאחרת לבית הספר. ותשאלו אותה איך הרגישה כששוחררה הביתה אתמול בגלל שהיתה חולה, למרות שהיא לא היתה ממש חולה אלא סתם נורא עצובה אבל ידעה שעל עצבות לא משחררים מבית ספר, ומה היה קורה אם מי שהיה קובע אם היא חולה או לא היתה מערכת "עין הנץ" (שכבר תהיה סטנדרט אז, כל אחד יידע מה זה). ואז תגידו לה שיש קשת שלמה של רגשות שקיימת בזכות מקרים ושקרים וטעויות, כמו למשל ההרגשה שנעשה צדק כשטועים לטובת הקבוצה שלך ונגד היריבה שתקציבה פי עשר משלך, וששקרים וטעויות הם לפעמים נשקו של החלש שבלעדיהם הוא לא יכול היה לנצח, ואחד הדברים שאתם כל כך אוהבים בכדורגל זה את הרעיון הנהדר הזה שמובנה בו, שהחלש יכול לנצח.

אז נכון, לצד השני (ווהו!) יש גם צד ראשון, והצד הראשון צודק במקרה הזה. יש משחק ויש חוקים ואם יש חוקים אז החוקים צריכים להיאכף, כי החוקים נכתבו בדם (של שחקנים אנגליים מן הסתם, ואם לדייק אז של טרי בוצ'ר), והחוקים נועדו להגביר את ההנאה מהמשחק, ויש טעם והיגיון בחוקים האלה. ויש גם צד שלישי, ולפיו טעויות ימשיכו להיעשות גם כשהטכנולוגיה תיכנס למגרש, והיא לא תוכל לכסות את כל החלטות השיפוט וזה ייקח זמן, וגם אז השחקנים יימצאו דרך לעבוד על המחשבים וכשגם זה יפסיק לקרות גם אז ימשיכו להיות טעויות רק לא של השופטים אלא של השחקנים, כי זה בכל זאת משחק אנושי, עד שזה יהפוך למשחק של רובוטים, ואז יש את האפשרות שלא נהנה ממנו, אבל האפשרות הסבירה יותר היא שעד שזה יקרה אנחנו כבר לא נהיה, או שנהיה העבדים של הרובוטים ולהם לא יהיה אכפת ממה אנחנו נהנים, או שנהיה רובוטים בעצמנו.

ובכלל, אין בכוונת כותב הבלוג להישאר מאחור או להצטייר כשמרן, והוא אמנם נוטה לרומנטיקת יתר אבל מעדיף להיות רומנטיקן ולא שם. השינויים נחוצים, אין בכך ספק יותר ואחרי שהטעויות פגעו אפילו בנבחרת אנגליה (באנגליה הם פגעו! הייתם מאמינים?), שמהווה כידוע לכולם ובעיקר להם את מרכז העולם, כבר אין מי שיעצור את כדור הג'אבולני המתגלגל. ואם לא ייעשו השינויים עכשיו (שכן מדובר בכל זאת בג'אבולני ומסלול התגלגלותו, או מוטב לומר קיפוצו, אינו צפוי), כשהנבחרות נפגעו, הם ייעשו כשכמה מועדונים גדולים ייפגעו ולבעליהם יימאס להפסיד הרבה מאוד כסף בגלל קוונים שמרוויחים, כולם ביחד, כמו מנקה השירותים הפרטי שלהם. כך או כך, השינויים ייעשו! כי דברים טיבם להשתנות, ואנחנו אוהבים שינויים אפילו יותר משאנחנו אוהבים הפתעות, אבל זה לא ממש משנה מה אנחנו אוהבים, זה משנה מה קובעים אלה שקובעים, והם כנראה יקבעו, ואולי כבר קבעו, אנחנו תמיד יודעים אחרונים, שהשינויים ייעשו.

ואם ייצא לכם ללחוץ בשנת אלפיים שלושים ומשהו על הלינק לפוסט הזה בפייבוריטס שבראש שלכם, חשוב לי שתדעו בעיקר דבר אחד: לא היינו מטומטמים. כמו שאלה שצפו במשחקים בהם המגן החזיר את הכדור לשוער, והוא תפס אותו בידו וגילגל אותו למגן וכך הלאה במשך 7 דקות, לא היו מטומטמים. זה פשוט שהכל מתאים לזמנו, קצב המשחק מתאים לקצב התקופה, והתקופה משתנה והכדורגל תמיד משתנה אחרון, אבל בסוף גם הוא משתנה. ואם עכשיו אפילו אני, הצעיר, הפעוט במונחי זמן חיים, מוצא עצמי לפעמים מתגעגע לתקופות בו דברים התנהלו לאט יותר, ולא יכלו להשיג אותי בכל רגע ומי שרצה לדעת מתי אני חוזר חיכה בסבלנות שאתקשר מטלפון ציבורי, ואף אחד לא דאג ואף אחד לא מיהר, כי היה עסוק בלצפות בכדור עובר מהשוער למגן ומהמגן לשוער, אם בגילי המוקדם אני כבר מתגעגע לקצב ההוא, כנראה שגם גיל הסף לנוסטלגיה הולך ויורד, וגם אתם חובבי הטכנולוגיה ותומכי המהירות והדיוק תתגעגעו מהר מאוד לכל הטעויות, ההתחזויות והשקרים, גם אם הם יגרמו לכם להרגיש קצת מטומטמים.

קוקטייל "בלאדי טרי" (הצעת הגשה)

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, יומונדיאל, כללי, שאלות ברומו של אדם, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על יומונדיאל: נוסטלגיה עתידנית

  1. אני מתקשה להחליט אם הפוסט יותר מוצלח מהתמונה או שהתמונה יותר מוצלחת מהפוסט. מצד אחד, כל הרומנטיקה שבכדורגל. מצד שני, המבט בעיניו של בוצ'ר שמרמז שהוא מאוד נהנה מהסיטואציה שהוא נמצא בה. קשה להחליט.

    אהבתי

  2. Bino הגיב:

    מבריק
    אצלי זה כבר בפייבוריטס :-)

    אהבתי

  3. יניב הגיב:

    ותזכיר לי למה פתחת בלוג רק עכשיו?

    תשמע, לצערי הרומנטיקה במשחקים הגדולים, נקברה תחת ערימות ענק של כסף, טכנולוגיה ופרסומות לקצף גילוח.
    את השאריות המעטות שלה, תמצא בליגה ב', למשל, באצטדיון בגבעת רם של קטמון, לשם ההוק-איי לא תגיע גם אחרי כשהרובוטים יכתבו בלוגים לבד.

    אהבתי

  4. פראליה הגיב:

    אחחח טרי בוצ'ר, בריאן רובסון, סטיב קופל, קני סנסום, פיטר שילטון, ריי ווילקינס, טרבור פרנסיס, טוני וודקוק, גרהם ריקס, פול מרינר.. איזה ימים, איזו נוסטלגיה, איזה תום ואיזה כדורגל נפלא

    אהבתי

  5. הופ הגיב:

    רועי, תודה. אני חושב שיצא לי טוב הפעם עם התמונה: נכון, דם ויזע וכל הג'אז הזה, אבל בכל זאת, זה די הרבה דם.
    בינו, תודה :)
    יניב, אתה רוצה את התשובה הארוכה? הקצרה היא – אני פחדן. לגבי הרומנטיקה, אתה צודק. האופטימי שבי אומר שגם זה (הכסף והציניות) יעבור, או שנתרגל. מה שיפה זה שכבר אלפי שנים אנחנו מנסים להיות יותר ויותר יעילים ומחושבים, והרומנטיקה תמיד נשארת. (ותוך כדי כתיבה אני חושב, ככל שהיעילות גוברת הרומנטיקה רק מתחזקת, כי אנחנו צריכים אותה יותר).
    פראליה, זיהיתי רק חלק מהשמות (וחלק מהם רק כמנג'רים). למרות שמתחת לאבק יש לי כמה זכרונות עמומים ממשחקים בערוץ המזה"ת, הנוסטלגיה האישית שלי היא כתומה יותר. מעניין מה מקור הרגשת התום – זה הכדורגל שהיה תמים יותר או אנחנו?

    אהבתי

  6. טל הצהוב הגיב:

    הצד השלישי:

    אני מצטער, אבל אין שום דבר מושך במשחק אנושי. מה שרומנטיקנים כמוך מסרבים לקלוט הוא שספורט מקצועני הוא בידור, אסקפיזם. הוא היה כזה מהרגע שספורטאים הפכו מחובבנים למקצוענים והכסף הגדול השתלט על כל חלקה טובה בעולם הספורט. וכענף בידורי שמגלגל מאות מיליארדי דולרים בשנה – אין מקום ל"אנושיות" שאתה מתאר כאן.

    לא, אין מקום לטעויות שופטים המכריעים משחקים. אין מקום לאשר גולים מנבדל ברור, אין מקום לפסול גולים ברורים, אין מקום להתחזות של שחקנים, ואין מקום להתגלגלות שחקן, תפיסת הפנים, צעקות כאילו מענים אותו – רק אחרי ששחקן אחר נתקע בו עם האצבע שלו (בטח לא באותה העונה שבה שחקן הוקי ממשיך לשחק במשחק פלייאוף אחרי שהדיסקית שברה לו 7 שיניים(!), או סטיב נאש ממשיך לשחק עם אף שבור במשחק אחד או עין שלא נפתחת במשחק אחר)… שהכוסיות האלה יגדלו כמה ביצים.

    הסירוב של רומנטיקנים לשנות את המשחק שלהם הוא פתטי. כדורסל זה האהבה הראשונה שלי, והרגשתי מצוין בסדרת הגמר ב-NBA כששינו שלשה ל-2 נקודות כי התברר ששחקן דרך על הקו. מה רע בזה, שחקן דרך על הקו, לא הגיעה לו שלשה… מה אם המשחק היה מוכרע בנקודה?

    כי זו הטכנולוגיה – אתה משתמש בה כדי לשפר ולהשתפר. אם היינו כחברה מסרבים להתקדם – אתה לא היית כותב את הפוסט הזה ואני לא הייתי עונה לו – כי לא היה אינטרנט. או כבלים, או לווין, או טלוויזיה בצבע, או – שומו שמיים, טלוויזיה ב-HD!!!
    או מוסיקה למשל… אני בטוח שאתה נהנה כיום שיש לך את היכולת להוריד כל שיר\אלבום\סט בלחיצת כפתור. אבל אם היינו פועלים לפי הרומנטיקנים – אולי היינו תקועים עדיין עם תקליטים… בגלל שהם חושבים שיהיה נחמד יותר להסביר לבת שלך שתקליט נשבר, נשרט, נהרס, נמס בחום – ממש כמונו, ממש כמו בני האדם ולכן להאזין לתקליט זה יותר אנושי מלהוריד קובץ דיגיטלי קר ומנוכר. במילים אחרות: נו באמת.

    ולפני סיום, אני באמת מצטער להיות זה שמבשר לכל הרומנטיקים את זה, אבל כן הייתם מטומטמים. הייתם מטומטמים שלא הכנסתם את המצלמות עשור קודם לכן. הייתם מטומטמים כי חשבתם שמשחק רבע הגמר בין גרמניה וארגנטינה הפגיש 2 קבוצות שעלו בצדק (לעולם לא נדע מה היה קורה אם הגול של אנגליה היה מאושר ושל אגנטינה נפסל), הייתם מטומטמים כי הלכתם ראש בקיר בעולם שבו כולם כבר התקדמו ממזמן.

    אני ממליץ לכם לא להיות כמו העיתונים, שבשנות ה-90 התנהלו תחת הכחשה שהטכנולוגיה לא תחזיק – וכיום נמצאים בשלבים שונים של גסיסה. אל תהיו כמו חברות המוסיקה הגדולות, שחשבו שהם יוכלו להגביל את השימוש בטכנולוגיה ולעצור את ההורדות באינטרנט ובכך להפסיד מאות מיליארדי דולרים.
    תברכו את הקדמה: גולים חוקיים בלבד, הרחקות מוצדקות בלבד, הקבוצה שהגיעה לה מנצחת. זו מהות הספורט. או איך פיפ"א קוראת לזה: פייר פליי.

    אהבתי

  7. הופ הגיב:

    היי טל, שמח שהגעת לבלוג (הגיע הזמן שגם אתה תגיב לי ולא רק אני לך) ועוד יותר שמח שהגבת, במיוחד תגובה כזו, וכחנית ודעתנית כמו שאני אוהב, ואם מה שהיה נדרש זה קצת רומנטיקה, הייתי עושה את זה כבר קודם :)
    קודם כל, התגובה שלך כתובה יפה ומצחיקה ומושקעת, ואני מעריך את זה.
    לעניינינו:
    אין שום דבר מושך במשחק אנושי? אני ועוד כמה מאות מיליונים חולקים עליך. אני באמת ובתמים מאמין שהרבה מהקסם שבכדורגל הוא היותו אנושי וקצת בעייתי וקצת כאוטי. בעיני זו חלקת אלוהים קטנה של כאוס בתוך ים של נסיונות לשלוט במציאות על ידי טכנולוגיה וסטטיסטיקה. אני אוהב גם כדורסל אבל קצת פחות, בין השאר משום שההפתעות בו מעטות יחסית לכדורגל. אני חושב שהמקריות וגם האנושיות שמובנות בכדורגל מאפשרת להפתעות כאלו לקרות.
    לגבי טעויות השופטים, אני דווקא מסכים. יש לעשות כמה שיותר כדי להפחית את טעויות השופטים, כי זה הורס משחקים גם בשבילי, ולכן אני חושב שצריכים להיעשות שינויים, וכתבתי את זה. ועדיין אני אוהב את הרעיון שטעויות ימשיכו להיעשות. ככה זה. אגב, גם בכדורסל ככה זה, לא על כל דבר הולכים למצלמה, ונעשות המון טעויות קטנות של חוץ פה, פאול שם. אני מאמין שכל טעות קטנה כזו משפיעה על המשחק לא פחות מהטעויות הגדולות – פה פוגעת בביטחון של שחקן שפתאום מאבד את היד שלו, שם הופכת מומנטום של משחק. המחשבה שההחלטה אם הסל בשניה האחרונה היה משלוש או משתיים השפיעה על תוצאת המשחק יותר מאינספור ההחלטות שלפניה (שהובילו למצב השוויון שהפך את ההחלטה על השלשה לכל כך דרמטית), היא בעיני אשליה. ועדיין, גם אני מחזיק באשליות האלה, ולכן, שוב, אני תומך בניסיון להפחית את הטעויות כמה שאפשר.
    אני רומנטיקן שדווקא לא מסרב לשנות את המשחק שלו אבל אני יכול להבין רומנטיקנים שמסרבים, גם אם בעיניך הם פתטיים. אגב, ברור שאנחנו פתטיים – פאתוס משמעו רגש והקשר לרומנטיקה מובן. גם בך יש הרבה רגש, זה ניכר בכל מלה שלך. רק שאת הרגש הזה אתה משקיע בשכנוע מלא פאתוס לקבל את הטכנולוגיה. אתה אחי לפאתוס, לא תוכל לחמוק מזה :)
    מה עוד?
    בלי הטכנולוגיה לא הייתי כותב את הבלוג הזה – אני מאמין שאם לא הייתי כותב את הבלוג הזה הייתי כותב את הטור הזה, ואם לא זה אז את המכתב הזה, ואם לא אותו אז את המגילה הזו, ואם לא אותה אז הייתי צועק את זה במערה. אני לא חושב שהטכנולוגיה היא זו שגורמת לי לכתוב. אני בהחלט מסכים שהיא עוזרת לי להפיץ את מה שיש לי להגיד, ועל כך אני מודה לה. בסה"כ אני והטכנולוגיה חברים טובים יחסית.
    אם היינו תקועים עדיין עם תקליטים, לא היית כותב שהם נמסים בשמש ונשרטים אלא מהלל אותם ומטיח בי שבלי הטכנולוגיה המדהימה של התקליטים היינו עדיין תקועים רק עם הופעות חיות. תקליט נמס בחום ודיסק אפשר לשבור ומחשב יכול להיתקע או להידבק בוירוס קטלני. אז מה? אז מה שעכשיו לא טוב בגלל שהוא יכול להיות יותר טוב?
    אני חושב שהנקודה היא שלדעתך שהעולם משתפר כל הזמן ולדעתי הוא נשאר די אותו דבר, רק האמצעים משתנים והמלים משתנות. זה מה שגורם לי לחשוב שאנחנו לא מטומטמים. כי בעיני זה חשוב לנסות תמיד להשתפר ולשפר את מה שאפשר, אבל חשוב לא פחות יותר חשוב לדעת להנות ממה שיש. וכמו שכתבתי, אני לא לגמרי בטוח שעכשיו, עם כל הטכנולוגיה והסלולרי וקבצים במחשב, יותר טוב ממה שהיה לפני עשר שנים. זה מה שניסיתי להעביר כאן, שצריך להשתנות ולצעוד עם הזמן ואסור להישאר במקום, אבל גם לזכור שהשינויים האלה לא בהכרח יעשו את המצב טוב יותר, רק שונה.
    מקווה שהצלחתי לענות. בכל מקרה נהניתי :)

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s