יומונדיאל: עוד על ספרד, כי מגיע לה

כותב הבלוג הופתע לגלות שיש כאלה שאינם מבינים על מה כל ההתלהבות ממשחקה של ספרד אתמול ומסגנון משחקה באופן כללי, והחליט לקחת על עצמו לנסות להסביר, לפחות את התלהבותו שלו.

ראשית, השחקנים הספרדים, שכולם מפגינים טכניקת משחק עילאית, גם בשליטתם בכדור וגם במסירה. הם משחקים בנגיעה אחת, לא מתמזמזים יותר מדי עם הכדור, מעבירים אותו מיד הלאה, ולצורך כך משתמשים בכל חלק בגופם, בעקב, בצד כף הרגל, בברך, בחזה. זה לא אומר שהם לא יכולים לעבור שחקן בלי מסירה: היכולת האישית שלהם מאפשרת להם לעבור שחקן בכדרור (בעיקר אינייסטה ופדרו, אך גם צ'אבי, ויה, טורס ואפילו ראמוס), או באמצעות תנועה מטעה של הגוף: הטעיה לצד אחד לפני שהכדור מגיע וסיבוב לצד שני תוך איסוף של הכדור. התנועה הזו (שמאפיינת בעיקר את צ'אבי) היא הכי יפה בעיני.

השחקנים בלי הכדור עושים כל הזמן תנועה כדי להיות פנויים לקבל אותו וכדי לפתוח שטחים למובילי הכדור. כמובן שבתנועה המתמדת אין טעם אם היא לא מלווה בשחקנים שיודעים למסור את הכדור ולמסור אותו טוב, ואצל הספרדים כולם יודעים למסור אותו טוב ושניים – צ'אבי ואינסייסטה – יודעים למסור אותו כמעט מושלם. תרגיל שחזר על עצמו כמה פעמים אתמול הוא – הכדור אצל צ'אבי או אינייסטה, שחקן האגף (אתמול זה היה פדרו ולפעמים אינייסטה) עושה תנועה לאמצע ובכך מפנה את האגף למגן (קאפדווילה, ראמוס) שמקבל את הכדור חופשי. מה שיפה פה יותר מהתרגיל זו ההבנה העיוורת: הם כל כך מתורגלים בזה שאתה בכלל לא רואה את המגן מגיע – רק אחרי שהכדור שם, הוא פתאום מגיח מאחור. כשהנבחרת הספרדית בהתקפה, התנועה המתמדת והתיאום המלא יוצרים תחושה של ריקוד משותף והרמוני.

כל אלה מתווספים ללחץ שהספרדים מפעילים על כל המגרש, אשר לא מאפשר ליריב לנשום. איכשהו הם מצאו שיטה שמאפשרת לחץ תמידי על היריב במשך כמעט כל המשחק. החיסרון היחיד של הנבחרת הספרדית (כשהיא במיטבה) הוא משחק ההגנה שאינו מושלם, ולכן הם נדרשים להרבה הקרבה ונשמה של פויול, פיקה ואחרים.

סולידריות על הדשא

בעיני היכולת האישית של השחקנים הספרדים היא הטכניקה החדשה: במקום עוד תנועות גוף מתוחכמות, פדאלדה, הטעייה ומשיכת הכדור הצידה או תרגיל חדש אחר (נוסח רונאלדיניו ורונאלדו), שחקן העתיד – שמגולם כעת בשחקן הספרדי – צריך לדעת לעשות את כל אלה וגם לדעת למסור היטב, עדיף בנגיעה אחת.

שכן שיטת המשחק הספרדית דורשת שיתוף ואחווה, והיא מאפיינת את רוח הקולקטיביזם המדוברת כל כך במונדיאל הזה – הספרדים מצאו את הנוסחה לפעול יחד, ופיתחו תוך כדי כך טכניקה משותפת, קבוצתית, שמשלבת יכולת אישית עם יכולת מסירה והבנה הדדית, ועדיין משאירה מקום לכל אחד לעשות את המהלך שלו. ההבדל בין הספרדים לנבחרות האחרות הוא בעיני ההבדל בין מופע של בודדים, לבין תזמורת שמנגנת יחד בהרמוניה נפלאה, כשכל פעם קם נגן מופלא אחר ונותן את הסולו שלו (לפי הדימוי הזה, ברצלונה במיטבה היא כמו תזמורת מושלמת שבמקרה מנגן בה הסולן הטוב בעולם). אתמול, בעיקר במחצית השניה, זה היה קונצרט לדוגמה.

את ההוכחה הכי טובה למחויבות הספרדית לשיתוף ולסולידריות קיבלנו דווקא כשאלו נשברו: כשפדרו, במקום למסור לטורס שהיה לבדו מול השער, ניסה לעבור את המגן לבד. את הכעס המוצדק על האגואיזם הזה יכולתם לשמוע ב"בוז" של הקהל. המהלך הזה היה יכול להתקבל בהבנה בנבחרות אחרות; פה הוא היה כמו צליל צורם באמצע ההרמוניה הספרדית.

לנצח את הגדולים

ועתה למבקרים. הכי מגוחכות הן הטענות על "אימפוטנטיות" של השיטה*, שכן מלבד המקוריות והיופי בשיטה הספרדית, והעובדה שאין אף נבחרת אחרת שמסוגלת לשחק ככה, היא מביאה לא מעט תוצאות: בשנות האלפיים (בהן השיטה הזו הובאה לשיאה) ספרד זכתה באליפות אירופה והגיעה לגמר (בינתיים) אליפות העולם, ונציגתה ברמת הקבוצות היא ארבע פעמים אלופת ספרד, ופעמיים אלופת אירופה. לאחרונה הוחלפה טענת האימפוטנטיות (שכנראה לא עמדה במבחן המציאות) בטענת "מיעוט השערים", שהיא לא פחות מצחיקה משום שרוב הנבחרות מסתגרות מול ספרד בבונקר כהלכתו ומתקשות לעבור את החצי. אם יש אשמה במיעוט השערים היא של הנבחרות היריבות, שלא עושות דבר בשביל להבקיע בעצמן (דומה הדבר לבחורה שחוגרת חגורת צניעות ומתלוננת על מחסור באורגזמות). משום מה היריבות (האהודות על ידי המתנגדים לספרד – בכל פעם אחת אחרת) לא זוכות על כך לביקורת, והאשמה נופלת על הצד הספרדי. הטענה הפופולרית החדשה מחוגי המתנגדים היא הטענה לפיה "ספרד משחקת בונקר מודרני", שהיא כל כך מגוחכת לאור משחקים כמו של אתמול (אם זה בונקר, אז מה עשתה גרמניה?) שאין טעם להרחיב עליה את הדיבור.

לעצמי אני מסביר את ההתכחשות המוזרה הזו למציאות בתסכול שנוצר מכך ששאר הנבחרות (וביניהן הנבחרות של אותם מתנגדי-ספרד) לא חכמות מספיק (או פשוט מתעצלות) כדי לפתח שיטה שיכולה להתמודד עם דרך המשחק הספרדית. זה מזכיר לי את התסכול שהיה נוצר אצלנו כשהיינו ילדים ו"הגדולים" היו מעבירים כדור מעל ראשינו ולא היינו מצליחים לקחת להם אותו. כאותם ילדים, הדרך היחידה להתמודד עם התסכול הוא בדרך כלל בכי. לא נותר אלא לייעץ לאותם ילדים להוציא הכל, זה בריא, ולחכות שיגדלו; או פשוט לנסות להתנהג כבוגרים: להתבונן במשחק הנהדר הזה, להעריך אותו וללמוד ממנו איך להתפתח, כדי שיוכלו יום אחד לנצח אותו.

*יש להודות שכאשר היריבה מתבצרת בחצי המגרש שלה, ניתן לטעון שהנעת הכדור הספרדית היא "משחק לרוחב". אבל מי אשם במשחק הזה? האם הספרדים אמורים לתת ליריביהם את הכדור, או לבעוט אותו מ-40 מטר, כי הנבחרת השניה מקימה ביצורים ברחבתה? נראה שרוב הנבחרות הרגילו את אוהדיהן שהדרך היחידה לשחק היא להתגונן ולצאת להתקפות מתפרצות. כמעט מיותר לציין (כנראה שלא, כי יש שעדיין לא מבינים זאת) שאיזושהי קבוצה חייבת לשלוט במגרש, שכן אם כולן היו משחקות על מתפרצות, מה שהיינו רואים בכל משחק זה שתי קבוצות עומדות בחצי המגרש שלהן ומחכות, או במילה אחת: כלום.

רקדן. מתוך: "אולה!", מופע מחול עם כדור

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, יומונדיאל, כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

20 תגובות על יומונדיאל: עוד על ספרד, כי מגיע לה

  1. פעם ראשונה אני כאן. נהנתי מאוד לקרוא את הניתוח. למרות שאני לא אוהד ספרד וברצלונה מלידה אני מודה שהסגנון הזה שבה אותי בשנים האחרונות. ההקבלה לתזמורת שמנגנת בהרמוניה מבירקה ונכונה.

    אהבתי

  2. הופ הגיב:

    תודה רבה איציק. גם אני כמוך לא "מלידה" (כתבתי על זה בפוסט הקודם), אבל אני מלידה אוהד כדורגל יפה, ובעיני הנבחרת הזו כבר כמה שנים משחקת את הכדורגל הכי יפה שיש.
    תגובתך שלחה אותי לבלוג שלך (שוב; הוא אצלי בפייבוריטס די הרבה זמן). אהבתי את האבחנות – זה אכן ניצחון של דרך, ובעיקר של הרבה סבלנות ואמונה. אני חושב שהאיפוק העילאי הזה, שמאפשר להניע את הכדור מאחד לשני בלי שמישהו יתעצבן ויבעט את הכדור לשמיים, לא מוערך מספיק (ואיזה כיף זה כשהוא משתלם!).
    וכמובן, אתה צודק לגמרי – נבחרת היסטורית.

    אהבתי

  3. rondi הגיב:

    מספר הערות לי אלייך.
    לפניי הכל אני חייב להתוודות שאני תומך בנבחרת האוראנג' כבר 22 שנה וכך יהיה גם בגמר. בהמשך ישיר לזה הקבוצה האהובה עליי היא ברצלונה ומן הסתם יש לי חיבה גדולה גם לנבחרת הספרדית. נמשיך מכאן…
    השיטה החדשנית שאתה מדבר עלייה היא גירסה משודרגת של השיטה המשחוקת ע"י ברצלונה מאז הגעתו של יוהן קרויף וידועה בכינוייה טוטאל-פוטבול. החלפת מקומות, מסירות קצרות, פריצות של מגנים מהאגף, שחקנים בעלי טכניקה אישית גבוהה בכל עמדה – הכל כבר הומצא…
    השיטה הנוכחית של בארסה מבוססת גם על שליטה בהחזקת הכדור. כל מערך ההגנה של בארסה/ספרד הוא מאד קדמי יחסית ולכן הם חוטפים את הכדור מהר יחסית, ולכן הם גם משחקים "לרוחב". מצד שני הם מאד פגיעים להתקפות מהירות ובזה הם תלויים מאד ביכולת האישית של הבלמים פיקה ופויול.
    כשקבוצה מחזיקה בכדור בחלק הקדמי של מגרש לאורך רוב המשחק ולא מצליחה ליצור מצבים ושערים נוצרת אשלייה לצופה האובייקטיבי של אימפוטנטיות, ובמונדיאל הנוכחי (עד אתמול לפחות) ספרד הייתה קבוצה כזו.
    ההבדל העיקרי לדעתי בין ספרד של היורו לזו שהופיעה למונדיאל הוא היכולת הנמוכה של טורס. עם כל הכישרון והאיכויות של שניהם השילוב של צ'אבי ואינייסטה הוא בעייתי מבחינת סיומת. צ'אבי ממעט להגיע למצבי הבקעה ואינייסטה פשוט לא מסוגל לשים כדור ברשת. מה הפלא שהכובש היחיד בספרד הוא וויה??? (מצמררת המחשבה על הרביעייה הקדמית החדשה של בארסה!)

    בכל מקרה – המונדיאל הזה צבוע כתום!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    אהבתי

  4. אופיר הגיב:

    אני בעיקר מתרגש מכך שתהיה לנו אלופת עולם חדשה.

    מפרגן לספרדים, אבל אם להודות על האמת הייתי רוצה שתבוא כבר נבחרת עם תכנית משחק ראויה ותכפה עליהם לשנות את הקצב. אם היתה נותרת בגרמנים טיפת רוע הם היו פותחים את המשחק בסדרת עברות שהיתה משדרת לספרדים שאם הם מתכוונים להתמזמז עם הכדור זה יכאב להם. מאוד. אבל כאמור הגרמנים האלה כבר מזמן לא גרמנים.

    באופן כללי יש לי יותר כבוד לקבוצות כמו ספרד, עם גישה פרואקטיבית של בניית ההתקפה מלמטה למעלה ולקיחת היוזמה, ולא התחפרות פחדנית בהגנה ויציאה למתפרצות. עם זאת, במשחק טקטי כמו זה של אתמול, שבו הם ביודעין הורידו שני הילוכים כדי לעקר את הגרמנים, הייתי צריך לשתות גלון של מים במחצית מרוב הייבוש.

    שורה תחתונה: אני שמח שנבחרת ספרד הופיעה והציגה בפני העולם דרך חדשה לנצח בכדורגל, ואשמח עוד יותר לכשתמצא הדרך לנצח אותה.

    אהבתי

  5. הופ הגיב:

    רונדי,
    קודם כל ברוך הבא ותודה על התגובה.
    אחת הכותרות שחשבתי לתת לפוסט הזה הוא "הטוטאל פוטבול החדש". הרגשתי שזה נכון: מה שאני רואה מספרד אתמול ובכלל הוא ללא ספק טוטאלי. אבל האמת היא שאין לי מושג אמיתי מה הפירוש המדויק ל"טוטאל פוטבול" ולא ידעתי אם אוכל לעמוד מאחורי הקביעה הזו, ולכן ויתרתי על הכותרת. אם האבחנות שלך נכונות ויש באמת קשר ישיר בין השיטות (ובאמת, קרויף הוא חוליה בשרשרת שמהווה חיזוק רציני לטענה שלך), אני שמח על אישור ההרגשה הזו.
    אני עוד יותר שמח על הקישור הזה בין הולנד לספרד שכן הוא מספק לי איזשהו תירוץ לנטישה שלי את הולנד ואהדתי ההולכת ומתגברת לספרד. לא קל לי עם זה – אהדה, כמו זו שלך, אמורה להיות קבועה ונצחית ולא להתחלף לפי רוח התקופה. ניסיתי להסביר את זה בדרכים שונות (ר' הפוסטים הקודמים) שיקלו על הרגשתי שאני "אוהד הצלחות" (העלבון האולטימטיבי לאוהד כדורגל, כמובן). הסיבה שאתה מספק לי היא אחת הטובות שבהן: הנאמנות שלי (מלבד זו למכבי חיפה ולנבחרת ישראל) היא לכדורגל מהנה (או "טוטאלי"). אם הולנד נטשה אותו, הרי היא כבת זוג שהפרה את חובות הנישואין, השתנתה לי ובגדה בי, והאשמה היא בה. בינתיים אני מבלה עם המאהבת, שיודעת לתת לי את אותה אהבה טוטאלית שפעם קיבלתי מאשתי (ואם הולנד תבקש את סליחתי ותוכיח שהיא ראויה לה, אולי עוד אחזור…).
    בהמשך לאנלוגיה הזו, אם המונדיאל אכן כתום, בטח ארגיש בגמר קצת כעס (כמו שאשתך זוכה בלוטו אחרי שהתגרשתם :)), אבל יהיה בי גם משהו שישמח, כי אני עדיין אוהב אותה בפנים. בכל מקרה, אני מעדיף את ספרד – ולו בשביל להוכיח להולנד שמשתלם לשחק התקפי ויפה.
    וכן, המחשבה על בארסה בעונה הבאה מרגשת גם אותי (מצד שני, התרגשתי מאוד גם לקראת בואו של זלאטן…).

    אהבתי

  6. הופ הגיב:

    אופיר, מסכים איתך. זה היה חד צדדי מדי בשביל חצי גמר מונדיאל, בטח לאור היכולת המצוינת של הגרמנים עד עכשיו. גם אני הייתי מאוכזב במחצית, אבל הטלתי את האשמה על הגרמנים. הטענה המעניינת שספרד הורידה שני הילוכים כדי לעקר אותם היא תשובה אפשרית לתמיהה שלי בפוסט ובכלל על טענות המתנגדים נגד ספרד. אשמח אם תפתח אותה. אתה חושב שהספרדים יכלו לפעול אחרת נגד הביצורים הגרמניים?
    שאלה נוספת – כשאתה כותב על "תכנית משחק ראויה שתכפה על הספרדים לשנות קצב", המלה שקופצת לי לעין היא "ראויה". מה אתה חושב על תכנית המשחק של מוריניו במובן הזה? (כמובן, אם יש לדעתך מקום להשוואה בין ספרד לבארסה)
    ועם השורה התחתונה שלך אני מסכים. עם כל החיבה שלי לדברים מסויימים, אני חושב שאני הכי מעריך שינוי, התקדמות והתפתחות (מה שמתקשר לי מיידית לתגובה של רונדי והקשר הולנד-ספרד). אשמח לפגוש שיטת משחק *יפה ומהנה* שתדע להתמודד עם הסגנון הזה.

    אהבתי

  7. אופיר הגיב:

    הורידה שני הילוכים במובן המילולי: אני בטוח ששמת לב שהמשחק שוחק בקצב של ליגת הנוער בישראל…?! זה היה כמובן מבריק מצד הספרדים, שכן הגרמנים חיים על המהירות, אבל כמעט וגרם לי לנקר. במשחקים מול פורטוגל ופרגוואי, למשל, ספרד שיחקה בקצב מהיר בהרבה.

    תכנית משחק ראויה היא כזו שמביאה את האיכויות של השחקנים שלך לידי ביטוי ומנטרלת את החוזקות של היריב. אי שם קיימת אחת כזו נגד ספרד, ואני לא מספיק טקטיקן כדי לנסח אותה. התחושה שלי היא שחייבים להתנפל על השחקנים העיקריים שלהם כשהם מתחילים להחליף ביניהם מסירות, קצת כמו להשליט טרור. הגרמנים בעלי יתרון פיזי ברור ואתמול זה לא בא בכלל לידי ביטוי ובמובן הזה יואכים לב הפסיד את המשחק בעצמו.
    האם בונקר כמו של מוריניו ראוי? האינסטינקט שלי הוא להגיד שלא, אבל לפעמים זו הדרך להוציא את היריבה משיווי המשקל. ספרד, כמו בארסה, מכירה רק דרך אחת לשחק כדורגל. מוריניו גרם להם הרבה תסכול כשניטרל את השיטה. קבוצה שמשחקת ככה צריכה לדעת שהקבוצה שמולה לא תמיד תשחק לידיים שלה כמו שגרמניה עשתה אתמול.

    אהבתי

  8. הופ הגיב:

    אופיר, שמתי לב לקצב וגם אני השתעממתי, רק לא לגמרי ברור לי למה זו אשמת הספרדים. הנעת הכדור *היא* הטקטיקה שלהם. אני חושב שהמהירות שאתה מדבר עליה היא בעיקר פונקציה של "מה היריבה עושה" – כשהיריבה תשחק מהר ותנסה לחטוף את הכדור, הספרדים בתגובה יניעו אותו מהר יותר (וגם לעומק, שכן הלחץ עליהם יוצר חורים בהגנה. לזה בעצם הם מחכים). נדמה שגרמניה באו "מוכנים", מהבחינה הזו שלא ניסו לחטוף את הכדור לספרדים אלא נתנו להם להתמסר וצופפו את המשחק מאחור. בעצם, בונקר.
    אבל אם אנחנו לא מדברים על מהירות אלא על הנעת הכדור, יש משהו במה שאתה אומר – במחצית הראשונה הם הניעו כדור אחורה והצידה ולא קדימה. עם זה אני מסכים – ולראיה, כשהם רצו לשחק קדימה, במחצית השניה, זה נראה אחרת. ההבדל בעצם הוא (אני חושב תוך כדי תגובה אז סליחה אם זה קצת מבולבל) שבשביל לנוע לעומק הספרדים צריכים להחליט שהם לוקחים יותר סיכון ומאבדים יותר כדורים.
    מה שמשאיר לנו את האפשרות היחידה להתמודד מולם כרגע – לתת להם להניע כדור ולקוות לשער מקרי במתפרצת. למוריניו וגם לשוויץ זה עבד מצויין. נראה איך הולנד יתמודדו עם זה. אולי (וזה לגמרי ווישפול ת'ינקינג) זה יחייב את הולנד לחזור להיות יצירתיים ולהמציא דרכים לפצח את השיטה הספרדית בלי בונקר. ספק גדול אם זה יקרה בשלב כזה… אבל מי יודע.
    כמובן שאני לא מבקש שתנסח טקטיקה לנטרל את הספרדים, טובי המאמנים בעולם לא הצליחו. ניסיתי רק להבין מדבריך מהי תכנית *ראויה*. אתה צודק לגבי זה שמוריניו הוציא אותם משיווי משקל. שוחרי הניצחון בכל מחיר יאמרו שזו הדרך, גם אם היא לא יפה לעין. אני אישית חושב שמאמן שרוצה להיחשב "מהגדולים בעולם" צריך להתאמץ ולנסות לגרום הנאה לא רק לאוהדי קבוצתו אלא לאוהבי המשחק בכלל.

    אהבתי

  9. בני תבורי הגיב:

    הפוסט נפלא, תואם לחלוטין את תחושותי ואין לי כל קושי לקבל אותו, אני הרי אוהד הצלחות ידוע…
    למען האמת בתחילת כל מונדיאל אני בעד נבחרת אנגליה ונגד ארגנטינה. ההמשך נגזר מהתוצאות. ומרגע שאנגליה עפה, ובצדק, אני בעיקר בעד מי שיעיף את ארגנטינה ומשהושלמה משימתי ובאתי על סיפוקי, אני מחפש כדורגל יפה ולטעמי, ספרד היא זו המשחקת אותו. אני לא איש של טרנדים ואופנות מתחלפות. כדורגל בשבילי הוא הצגה, הוא אמנות בתנועה. בשבילי, לראות את ספרד משחקת, ז ו חוויה אסתטית מהמעלה העליונה. לא מעניין אותי איך הגרמנים התכוננו או לא, לא אכפת לי מה יאמרו הפיינשמעקרים שמבחינתם הגודל (מספר השערים) הוא הקובע וגם לא העובדה שאני מוצא עצמי בחברה (רעה) של קשקשני ערוץ הספורט. עכשיו ספרד היא האישה היפה בעיר וליבי שלה.
    רבות מדסקסים כאן ובבלוגים אחרים במונח טוטאל פוטבול. אני ממש לא משוכנע שאני מבין את המונח לאשורו, אבל רוצה להציע תובנה משלי. למיטב הבנתי לא מדובר במערך טקטי אלא בגישה. גישה האומרת שכולם נושאים באחריות, כולם מתחלקים במאמץ, כולם יכולים לתפקד במירב התחומים והגנה אינה מילה גסה עבור אף אחד משייכים לקבוצה, גם לא לסקורר שבשפיץ. סולידאריות, עזרה הדדית וערבות הדדית הם המונחים המגדירים נכון את השיטה. כמו בקיבוצים של פעם. כך להבנתי בנה ריינוס מיכלס את הולנד הענקית של שנות השבעים וכך שכלל תלמידו קרויף את השיטה בברצלונה. התיאור שלך, הופ, מדוייק.
    לגבי הפאשלה של פדרו, חבל. אני חושב שמסירה בעיתוי נכון לטורס, היתה יכולה לפתוח אצלו את הפקק ומביאה לגמר טורס אחר לגמרי. בשל אהבתי לפדרו אני מוכן לקבל את ההנחה שאחרי שמונים דקות של מאמץ ומצויינות, החמצן המגיע למוח כבר דליל והליכי קבלת החלטות מסורבלים יותר…

    אהבתי

  10. הופ הגיב:

    בני, תודה על התגובה, יפה כתבת.
    אהבתי את הפרשנות שלך ל"טוטאל פוטבול", בין אם היא "מדויקת" (מי קובע?) או לא, היא יפה והיא מתחברת לגמרי לאינטואיציה שלי.
    טוב שהזכרת את פדרו, כי יש איזה משהו שמטריד אותי: בעת המשחק כמובן שכעסתי על פדרו, בגלל הצרימה הזו שכתבתי עליה. אבל כשחשבתי עליו אח"כ, הרגשתי כלפיו רחמים – לא רק בגלל הבוז שזכה לו; רק לחשוב על התחושה שלו בחדר ההלבשה, כשכולם חוגגים את הניצחון המזהיר, ורק הוא קצת מוטרד, קצת בחוץ, קצת מרגיש דחוי, שהרי הוא ה"אגואיסט" שהיה אולי הדבר היחיד שהפריד בין ספרד של המחצית השניה לבין שלמות מוחלטת (משום מה אני מדמיין שזהו צ'אבי שניגש אליו ומרגיע אותו).
    וזה זרק אותי למחשבה אחרת – כל דבר, אפילו כשהוא טוב במקורו, כשהוא נהיה קיצוני הוא מתחיל להיות מסוכן. והקיצוניות של שיתוף ואחדות וקבוצתיות עשויה להיות אחידוּת וקונפורמיזם ומונוטוניות, כזו שלא מאפשרת ליחיד להתבטא, כזו שכופה משמעת נוקשה על כולם וחונקת ביטויים עצמאיים. כמובן שספרד רחוקה מזה, וזה מה שיפה בה – השיתוף וההרמוניה יחד עם האפשרות של כל אחד להתבטא. אבל יש משהו בתגובות (לפחות בזו שלי) ל"חטא" של פדרו, שהדהד בי לרגע את הפחד הזה.
    ואולי (אני חושב תוך כדי תגובה, זרום איתי) האופי הלטיני של הספרדים הוא מה שדואג שתמיד תהיה לגיטימציה לביטוי האינדיבידואליסטי, ובכל נבחרת אירופית צפונית יותר הרמוניה כזו היתה הופכת מהר מאוד לחדגוניות ולמשמעת צבאית.
    ואם יותר לי לזרום עם חוט המחשבה הזה לעוד רגע אחד – אולי הגדולה של הספרדים הם שהבינו שהדבר הכי נכון להם הוא לזהות את היתרון הגדול שלהם (הטכניקה) ואז לעבוד על כל השאר באקדמיות, מגיל צעיר. אולי זו הדרך להיות "ספרדים": לדעת ליצור את *אחדות הניגודים* (זהו, לזה רציתי להגיע. עכשיו הראש נרגע). ומחשבה אחת אחרונה – זה גם מה שברזיל, בחכמה, ניסו לעשות. אבל אצלם זה היה חד פעמי, תוצר מחשבה של מאמן אחד. אצל הספרדים זו שיטה של שנים.

    אהבתי

  11. הופ הגיב:

    טוב, ואם גם קרויף מתלבט, זה כבר ממש מקל עליי:
    http://mondial.walla.co.il/?w=/168/1705512

    אהבתי

  12. tsoof הגיב:

    באופן כללי אני מסכים לגמרי, אם כי טיפה צורם לי השימוש בשני קשרים אחוריים וההשארה של ססק על הספסל. אני מסכים שאין שום דבר יותר קרוב לקונצרט בכדורגל נבחרות מהספרדים. אני אפילו מוכן להודות שיש מידה לא מבוטלת של הרפתקנות בגישת שלושת הקשרים ההתקפיים. פשוט חסר לי לראות שחקן כל כך נפלא בנבחרת כזו.

    ובכלל, תאר לעצמך שבמקום צ'אבי אלונסו ובוסקז הוא היה עולה עם ססק וסילבה. הייתי מוותר על חיי המין שלי :)

    יופי של פוסט! תודה..

    אהבתי

  13. בני תבורי הגיב:

    צוף,
    הייתי מעדיף את ססק במקום בוסקז ואת טורס בכל זאת יחד עם וייה בהתקפה. זה לא קרה במונדיאל הזה ואני חושב שזו טעות למרות החולשה של טורס. נדמה לי שדווקא ססק היה מצליח לעזור לו למצוא את הדרך לשער. לגבי צ'אבי אלונזו, המשחק הזה היה הטוב ביותר שלו בטורניר ואחד הטובים שראיתי ממנו בשנים האחרונות. הופעת אמן בתפקיד קשר 50 50. לא הייתי מוותר עליו בהרכב גם בשל האופי האחראי והבוגר שלו למרות הבעיטות האיומות לשער.

    אהבתי

  14. הופ הגיב:

    צוף, תודה (ובאותה הזדמנות תודה על סיפורון הוולה היפה והסרטון ששמת אצלך. שערים מדהימים).
    אני מסכים עם בני לגבי צ'אבי אלונסו, נגד גרמניה הוא נתן משחק מעולה ואפילו מהבעיטות שלו, הם עזרו ולו במשהו לפתוח קצת את המנעול הגרמני במחצית השניה. לגבי בוסקטס (זה מבוטא בוסקז? ערוץ הספורט מטעה אותי?), הוא השחקן שאני הכי פחות מעריך בנבחרת וגם בבארסה, אבל זה בגלל ההתחזויות שלו ובעיקר בשל הסלידה שלי ממשחק אגרסיבי מדי, שהיא לא מוצדקת כי בכל קבוצה – קראתי שואן בומל אמר את זה – חייב להיות מניאק מלוכלך אחד, וכנראה שבוסקטס לוקח על עצמו את התפקיד הזה. אני מודה שהכלים שלי להעריך אותו הם מועטים, אני מתמקד בדרך כלל בשחקנים ההתקפיים יותר (בכלל, נדמה לי שהגנה זה משהו שאתה מעריך יותר ויותר עם השנים).
    לגבי שני קשרים אחוריים או אחד,עם הצלחה קשה להתווכח. זה הביא אותם לגמר, ומי יודע מה היה אם… כתב פה רונדי ששיטת המשחק שלהם פגיעה להתקפות מהירות ויכול להיות שעם שחקן פחות מאחור יכול להיות שהשער האחד שהבקיעו ברוב המשחקים לא היה מספיק להם. אבל אלו כמובן ספקולציות. אין ספק שלססק הגיעו יותר דקות ממה שהוא קיבל, גם אם זה אומר להיכנס במחצית ולא לקראת הסוף. אני, אגב, מאוד מרוצה מהבחירה בפדרו כמחליף של טורס.
    לגבי טורס, בני, נדמה לי שבכושר הנוכחי שלו גם חיצים מצויירים על המגרש לא היו עוזרים לו למצוא את הדרך לשער (פס אחד קטנטן מפדרו בדקה ה-82, לעומת זאת, בהחלט היה יכול לסייע).

    אהבתי

  15. הופ הגיב:

    אגב, בני, יצא לי לשמוע אתמול את חצי השעה הראשונה של התכנית שלך ברדיו. אהבתי מאוד את בחירת השירים. וגם את הממלכתיות :) ("כל אחד וטעמו"? מה הכיף שיש לך תכנית אם אתה לא יכול להגיד מי אתה מעדיף שינצח?).

    אהבתי

  16. בני תבורי הגיב:

    הופ,
    תודה. על שום מה הממלכתיות? אולי כי מדובר בשתי נבחרות אהודות מאוד בארץ שההסטוריה של המפגשים בניהן אינה רוויה בדם ושגיאות שיפוט מזעזעות ובעיקר כי בשעות האלה המנכ"ל עדיין מאזין וככל הידוע לי הוא אוהד ארגנטינה…

    אהבתי

  17. tsoof הגיב:

    אז ככה. בשנים האחרונות אני לא מרבה לראות כדורגל. ביטלתי את הכבלים כדי לא להרעיל לילדים את המוח, מה שבכלל מפחית לי את הכמויות. מה שכן, בשנתיים האחרונות אני יוצא יוצא פעמיים בשבוע מהבית לראות את ברצלונה. בוסטקס לא היה תמיד כזה מתחזה. זה משהו מהשנה האחרונה שהוא למד לעשות. עד לפני זה הוא היה נופל וקם – אז אף אחד לא היה שורק.

    ובאופן כללי, אני חושב עליו הרבה מאוד דברים טובים. יש לו יכולת מדהימה לעצור התקפות לפני שהן מתחילות. הוא חוטף מסירות מההגנה לקישור בלי סוף, והוא המשבצת שעליה נשענים צ'אבי ואינייסטה ושממנה הם מפרקים כל קבוצה שבאה מולם. הוא נותן להם המון שקט והמון אופציות מסירה, בלי רעש ובלי צלצולים. ואם ייצא לכם לראות אותו מוביל כדור לפעמים, תופתעו מהשליטה שלו. זה כמעט לא טבעי לשחקן כל כך אפור (אבל כבר התייחסת לזה כשאמרת שחקנים סופר טכניים בכל עמדה במגרש).

    גם הריצות המטורפות של פיקה למעלה, עם הכדור ובלעדיו, לא היו מתאפשרות בלי בוסקטס, וגם הנגיחות האלה של פויול. בקיצור, בעיני הוא פשוט שחקן נפלא, למרות שגם אני לא אוהב את ההצגות.

    וכל זה לא לקוח כלום מצ'אבי אלונסו. העובדה שריאל כל כך טובה (וליוורפול כל כך פאתטית) נעוצה בעיני בעיקר בו. הבן אדם גאון של קריאת משחק 50 50. אני מסכים לגמרי.

    ואחרי שאמרתי את כל זה, הייתי מוותר בשמחה על כל אחד מהם כדי לראות את ססק קצת יותר על המגרש. אני חושב שססק יכול להיות יותר גדול מצ'אבי. הוא מזכיר לי ביכולת המסירה את זידאן ואת פלאטיני (ובשקט בשקט, את אחד המוסרים הכי גדולים שראיתי אי פעם. בחור נוראי ממושב רגבה) אבל ליד זה יש לו גם שליטה מדהימה מדהימה בכדור ויכולת לבוא כקו שני, כולל בעיטה מ-25 מטר. בקיצור, אם יש שחקן כדורגל אחד שלא ראיתי מספיק במונדיאל הזה, זה פברגס

    אהבתי

  18. הופ הגיב:

    בני, הבנתי :) אבל אתה יכול לחסוך לעצמך את הדילמה –  תגיד את מי אתה מעדיף ואז תוסיף, "אבל זה כמובן רק משום שארגנטינה לא בגמר".
    צוף, מן הסתם גרמת לי לשים לבוסקטס יותר במשחק הבא. בנוגע לפברגס, אני חייב להודות שאני לא מכיר אותו מספיק, משום שלא ראיתי יותר מדי משחקים של ארסנל. מבחינתי הוא אחד השחקנים האלה שמדברים עליהם הרבה אבל לי הם עוד לא הוכיחו כלום. עם זאת, עשית לי תיאבון, במיוחד ה"עוד יותר מצ'אבי", ועוד יותר כששמת אותו בשורה אחת עם אותו בחור נוראי מרגבה (למה בשקט? המוסר הגדול ביותר שאני ראיתי אי פעם. ואם יש הטייה בגלל שהוא ישראלי, ההטייה היא נגדו. לא הייתי מעז להגיד דבר כל כך פרובינציאלי אם לא הייתי בטוח בזה).

    אהבתי

  19. יעקב הגיב:

    גם אני ראיתי את המשחק בין ספרד לגרמניה. אני לא מבין גדול בכדורגל אבל אני חושב שהנצחון הספרדי ובכלל המשחק כולו היה ממש לא הוגן.
    הרי על המגרש שיחקו לפחות פי שניים שחקנים ספרדים מאשר גרמנים, אולי פי שלושה, אז איזה סכוי היה לגרמנים?

    ושאלה קטנה –
    " ונציגתה ברמת הקבוצות היא ארבע פעמים אלופת ספרד". ברור שנציגתה אלופת ספרד, לא?

    אהבתי

  20. הופ הגיב:

    יעקב, LOL. זה באמת נראה ככה בחלקים מסוימים.
    לשאלתך: התכוונתי ל"נציגתה" מבחינת שיטת המשחק – הקבוצה שמשחקת באותה שיטה (ובערך עם אותם שחקנים) בספרד, כלומר ברצלונה, זוכה בתארים רבים. יש קבוצות אחרות בספרד, שמשחקות אחרת, ואין להן את אותה עליונות ואת אותם הישגים (כמובן שזה קשור גם לכסף).
    תחבירית, אתה צודק. נדמה לי שרוב הקוראים הבינו מיד למה אני מתכוון, מה שמוכיח שיש דברים שרק כאלה שלא מבינים גדולים בכדורגל ישימו לב אליהם :)
    וזה המקום להמליץ לקוראים על הבלוג המשובח והפיוטי שלך, שאני מאוד אוהב.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s