באים קצרים

אחרי הפוסט הארוך של השבוע שעבר, הפעם זה יהיה כנראה פוסט יותר קצר. יש לכך סיבות שונות אבל אחת המרכזיות בהן היא שזהו רצון העם, ומשום שאני לצערי איני בן גוריון, אני לא יודע מה העם צריך אבל בהחלט יודע לבצע את מה שהעם רוצה. ואם יותר לבלוג להחמיא לעצמו, הרי שהוא מוכיח כאן שוב שהוא קשוב לרחשי הציבור, וקורא היטב את המפה. שהרי פני הדור כפני הקשב, וקשב זה הולך ומתקצר, ואין כאן האשמה או ביקורת, הרי אני עצמי חלק מהדור הזה וגם אני, כל משימה שדורשת ממני יותר מדקה וחצי של ריכוז מרוכז גורמת לי לזוז באי נוחות, והזמן הזה הולך ומתקצר בשניה בכל יום, ועוד מעט נבקש הפסקה לפיפי באמצע סרטונים ביוטיוב.

הכוונה אם כן היא לכתוב קצר, אבל מי יודע איך זה ייגמר, הרי גם בשבוע שעבר, כשהתחלתי לא ידעתי שזה יהיה כך, אבל בשלב כלשהו הפוסט קיבל חיים משל עצמו, והתחיל לדהור קדימה משל היה כלב שראה חתול אי שם ואני נכרך ונגרר אחריו בקצה השני של הרצועה, ואין לדעת מי מחזיק את מי. ובכל זאת אנסה הפעם לשלוט בו כמיטב יכולתי, ולתמצת את מה שיש לי להגיד. וזו לא משימה קלה כלל וכלל, שכן החכמה היא לא לכתוב הרבה, לכתוב אפשר עד מחר, החכמה היא לערוך ולקצר, להשמיט את הטפל ולהבליט את העיקר, להשאיר מה שחשוב ולנפות את כל השאר. וכבר אמר אחד מרק טוויין בעבר, אם רק היה לי יותר זמן הייתי כותב מכתב יותר קצר. ואם פעם זה נשמע לי קצת מוזר, ומנוגד לאינטואיציה ולשכל הישר, הרי שככל שהזמן חולף והניסיון נצבר, אני מבין יותר ויותר את שאמר.

***

הנה, עוד מעט, ששה ימים ליתר דיוק, זה מתחיל. השנה, מסתבר, לא מתחילה באמצע ספטמבר כמו שדורשים היהודים, ובטח שלא בינואר כפי שטוענים הנוצרים; עבור עדת המאמינים הגדולה בעולם, היא נפתחת כבר עכשיו, באמצע הקיץ. ונדמה שגם השנים מתקצרות עם הזמן, וכל שנה חדשה מתחילה קצת יותר מוקדם מהקודמת, ויום אחד עוד נחגוג את פתיחת העונה לפני שהקודמת נגמרה, ואולי לא נסיים את העונה כלל ובמקום המחזור האחרון פשוט נפתח עונה חדשה, ובמחשבה שניה זה לא רעיון כל כך רע, אני יכול לחשוב לפחות על שיברון לב אחד שהיה נחסך מאיתנו בשיטה כזו, ולא אפרט כדי לא לשבור אותו שוב.

עוד מעט זה מתחיל, והפעם אנחנו מעט חוששים. המינסקאים המתקרבים אלינו דוהרים כמו קוזקים על סוסים ומביסים כל דבר העומד מולם, ובכלל כשחושבים על המרחק והמרחבים והשלג מתחילים קצת לרעוד, ולא תמיד קל להבדיל אם זה

בתמונה: אוהדת קבוצת מינסק. בתמונה: דוגמנית עם כובע רוסי אופייני. אחד מהמשפטים לעיל הוא אמת והשני שקר

מקור או מפחד, וגם הקור המצמית הנושב משמם לא עוזר, מינסק, שם שגורם לחשוב מיד על כובע צמר שבשני קצותיו מעין אוזני כלב, שמי שחובש אותו נראה קצת כמו עז אנושית, ואפשר להתנחם במחשבה שאולי מעז יצא מתוק ועם קצת מחשבה שיווקית נכונה נזכה לכובע כזה עם סמל קבוצתנו לקראת החורף הקרוב, מה שיהפוך אותנו מיד לאוהדים הכי מזיעים אבל גם הכי מגניבים ביציעים, ולמען האמת אין סיכוי שזה יקרה, כי מי חושב על החורף באמצע הקיץ.

ואילו אנחנו, לעומת אותם קוזאקים מפחידים, עוד קצת מבולבלים מהדבר הזה הקצת מוזר שקרה לפני כמה חודשים, וקצת חסרי ביטחון, ועוד לא יודעים אם להמר בטוטו או להישאר עם הגולן. ודלים אנחנו ברכש וגם מה שנרכש לא כל כך ברור, אומרים שאחד שמן מדי, ושאחד רך מדי, ואחד, היינו צריכים להבין כבר משמו הענוג, עדין מדי וקצת פצוע מדי. ומיטב בחורינו עזבו להפיץ את הבשורה הירוקה ברחבי העולם, ומה נעשה בלעדיהם, איך נסתדר בלי דקל וז'ורז' ושלומי ובירם.

ואנחנו מסתכלים צפונה כמו תמיד ורואים את האויבים הצהובים והאדומים במסע קניות אחוז תזזית, כמו היו שני יריבים בדו קרב קפיטליסטי עם ארנק שלוף במקום אקדח, הם זורקים כספים באוויר ומעמיסים על עצמם עוד ועוד תותחים ומפציצים. זו קונה וזו רוכשת, וכל אחת מהן הולכת ומתחמשת במיטב השמות הנוצצים, ואנחנו מביטים מהצד בחשש, מה יהיה עלינו, אנחנו עוד זוכרים היטב את שיגעון גאידמק, האם נגזרת עלינו עוד כזו עונה, בה מוספי ספורט ואתרים צבועים אדום וצהוב, והירוק נדחק מבויש לפינה.

***

וצודק מי שהרגיש את המצד שני (ווהו!) מגיע, כי מצד שני (ווהו!) אנחנו יודעים עמוק בלב, שעדיף חייל רזה ושרירי מחייל עמוס בכלי נשק לעייפה, ואנחנו יודעים שדווקא כשלא מרבים בציפיות יש סיכוי להפתעות, ובכדורגל עסקינן אז נגיד את זה בכדורגלנית, כשאנחנו באים קטנים, יש סיכוי לא רע שנצא גדולים. ופה גם נסגור מעגל כהרגלנו, ונמסור ד"ש לאותו סמיואל לנגהורן קלמנס – שבאופן נאמן לשיטתו ישב יום אחד ארוכות וקיצר את שמו – אשר לימד אותנו את הכלל החשוב, עדיף להיות קצרים מארוכים, ויותר מזה לא נוסיף, יבין מי שיבין, אנחנו לא רוצים לתת כלים ביד אויבינו.

וכל החששות נמחקים סופית כשאנחנו נזכרים באוהד הגדול שלנו, סליחה ואסילי ולירן-חולצה-אפורה*, אני לא מדבר עליכם, אלא על ההוא, הגדול באמת, שאחרי שנתן לאדומים את הדאבל שהיו צריכים כדי שיוכלו להישאר יריבים ראויים שלנו, ועשה את זה כהרגלו כך שיחשבו שעשו את זה בעצמם (אבל מיטיבי הראות בינינו ראו היטב את המשקולות שהציב על רגלי שחקנינו), דאג לסדר לנו במהירות מונדיאל כדי שלהם לא יהיה קיץ שלם לחגוג, וכדי שלנו יהיה קיץ שלם להדחיק, וכדי להוכיח לנו, שוב, שעל אף כל השמועות על היותו זועם ונקמן, בסופו של דבר הוא חנון ורחמן, והכי חשוב, ירוק.

***

ומשום שמצא חן בעינינו המנהג שפיתחנו אך בפוסט האחרון, לצרף שיר כדי שמי שלא נהנה מהמלים יוכל לפחות להתענג על הצלילים, נעשה זאת גם הפעם. והפעם שיר שעוסק, כמונו, בארוך ובקצר, וגם אם המשמעויות הטמונות בו טרגיות הרבה יותר מאלו בהן אנו עוסקים, בכל זאת מי שרוצה יכול למצוא קשרים, גם האהובה שלנו שוב חוזרת אלינו אבל קצת אחרת, וגם חיילינו שלנו התאמנו כל הקיץ וצברו כוח, ועתה הגיע זמנם לפרוח.

*תודה למתי על הקישור הבונבוני

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

22 תגובות על באים קצרים

  1. עופר (הירוק) הגיב:

    מצד שלישי – אני לחוץ אחושרמוטה כבר. אני חייב להזריק קצת כדורגל פנימה. ואני אוהב את התמונה של האוהדת מינסק (אני מקווה שזה הנכון, כי שמעתי שלוקשנקו מפעיל יד קשה, אז אולי נוכל לשכנע כמה אוהדות כאלה להישאר כאן אחרי המשחק)

    אהבתי

  2. הופ הגיב:

    עופר – LOL. ואם לא נצליח לשכנע אותן להישאר, אנחנו תמיד יכולים להפעיל את היד הקשה שלנו (ובשביל זה אני מביא תמונות כאלה מדי פעם, ואם זה עוזר לך היא יכולה להיות כל מה שתרצה, אפילו אוהדת מינסק).

    אהבתי

  3. פראליה הגיב:

    לפני עונה כזו שבה רב הנסתר על הגלוי (לאהד האפטימי) או רב האסון המתקרב על החלום (לאוהד הריאלי) אני שב ומברך "ברוך שעשני ירוק". מה אני אגיד לכם, המועדון השפוי היחיד במדינה הזו הולך לכתוב עוד עונה יחודית בהסטוריה המופלאה שלו. על אף ואולי בעקבות הקשיים והחסרונות הכה בולטים, שתהיה לנו עונה מרגשת.

    אהבתי

  4. הופ הגיב:

    פראליה – נאה דרשת, המועדון השפוי היחיד (מבין העשירים). ולא נותר לי אלא לומר – אמן ואמן.

    אהבתי

  5. פראליה הגיב:

    וואלה, מבין העשירים, יואב כץ גם שפוי

    אהבתי

  6. אמיר הגיב:

    מה אנחנו, אוהדי נתניה צריכים לחשוב לפני פתיחת הליגה כאשר הסגל שלנו מורכב טלאים טלאים, טלאי מהנוער, טלאי מליגה ב' וטלאי מזרים סוג ג'.

    אין ספק ששחר מחזיק קצר את השחקנים מבחינת השכר ואת הצוות המקצועי מבחינת הרכש, האמת שזה נשמע נכון, אבל אל לנו לשכוח את המענקים הגדולים שמקבלים עבור כל העפלה ,ניצחון ואפילו תיקו. כך שהשקעה של 1M$ בשחקן מכסה את עצמה בהעפלת שלב אחד בליגה האירופית. כך שהסכומים האלו סבירים ואף נמוכים עבור קבוצה שמאמינה בעצמה ובאפשרות שתגיע לשלב הבתים. הבעיה נוצרת כאשר הקבוצה לא עומדת בציפיות ואז הנטל הכלכלי של החוזים עומד לפתחו של בעל הבית. ובמקרה של יעקב שחר, השאלה היא האם הוא מוכן לקחת את הסיכון? והתשובה היא…. לא.

    יואב כץ? לא הצלחתי לתהות על קנקנו של האיש, בייחוד עכשיו כשהתקשורת סימנה אותו.

    אהבתי

  7. הופ הגיב:

    אמיר – המשפט הראשון שלך הוא מסוג הדברים שמעוררים אצלי תמיד תחושה מוזרה. אני חושב שמעולם, מאז שהתחלתי לאהוב כדורגל, לא היתה עונה שלפניה הרגשתי שהקבוצה שלי מורכבת טלאים טלאים, ובטח שלא היתה כזו שחששתי ממאבקי תחתית או ממלחמה נגד הירידה. אני חושב שזה קצת כמו להיוולד למשפחה מהמעמד הגבוה, ומשפט כמו שלך (וכמו התגובה של מיראז', אוהד קטמון, לפני כמה פוסטים) הוא בשבילי כמו לרדת לרחוב "הפשוט" ולגלות להפתעתי שיש עוד מעמדות, כאלה שנאבקים על חייהם ולא על השאלה האם לאכול שמנת או קצפת. אולי בשבילי האהדה במובן הזה היא תחליף לתחושה הזו, של שייכות למעמד גבוה, שלעולם לא ארגיש בחיים האמיתיים.
    אני מניח שיש גם בזה צד שני – יש משהו באהדה לקבוצה שנאבקת על קיומה שאני לא אחווה (לפחות לא בעתיד הקרוב, אני מקווה). אבל פה, ובטח באנלוגיה לחיים האמיתיים, אני מניח שהצד הזה לא מנחם במיוחד.
    לגבי שחר, הוא לא לוקח סיכונים וטוב שכך. בינתיים הגישה שלו הוכיחה את עצמה. ובכלל, אני לא מאלה שנכנסים לו לכיס, לא יודע כמה הוא הוציא מכיסו על מכבי חיפה ואני לא חושב שהוא הרוויח משהו לעצמו מלבד הרבה ריגוש וכמה קללות. אני חושב שאנחנו, אוהדי חיפה, לא מבינים מספיק כמה מזל יש לנו שהוא אצלנו, ונבין את זה מן הסתם לעומק רק אחרי שהוא יילך. בינתיים, כל דקה שהוא נמצא במכבי חיפה יש לנצור ולהעריך.
    כץ? אני איתך. לא יודע לשפוט אותו. יכול להיות שהייתי אומר שהוא נראה קצת מוזר, אם לא הייתי משתף בכך פעולה עם המכבש המגעיל של התקשורת.

    אהבתי

  8. פראליה הגיב:

    לדעתי רק מי שחווה עם הקבוצה שלו את כל מצבי הצבירה האפשריים כמו ירידת ליגה ושהות ממושכת בליגה השניה יכול להעריך את שנות האושר האחרונות ובמיוחד את ליגת האלופות.
    לגבי שחר, אני מסכים איתך כמובן אבל השגה אחת בכל זאת, למרות שחיפה היא לא עסק רווחי נטו, מאז לקח את הקבוצה הוא הרוויח המון מחיפה כאיש עסקים בכיר בארץ בזכות שאר העסקים שלו מחוץ לכדורגל, הכדורגל פותח דלתות בארץ ובעולם ואם ניתן היה לכמת את הרווחים שלו כולל ההפסדים מחיפה היתה מתבררת תמונה אמיתית ורווחית מאד עבורו. זה חו"ח לא מוריד במאומה מהדרך השפויה שבה הוא מנהל את הקבוצה (למרות חילוקי-דיעות נקודתיים, בעיקר בנושא שחקני העבר).

    אהבתי

  9. mirage הגיב:

    ובעוד שעתיים ורבע הרגע הגדול מגיע. אימון הפתיחה של קטמון. והאוהדים ייצאו לקבל את הסמל היחיד והאחרון בכדורגל הישראלי. שי אהרון! השחקן שהוביל את הליגה הלאומית בשערים בעונה האחרונה. השחקן שקיבל מספר הצעות לחתום בקבוצות מהליגה הלאומית השנה ולהרוויח משכורת נורמלית בפעם הראשונה לאחר שנים של סבל ושוד בידי שני חבלני הבנין שהרסו כל חלקה טובה בקבוצה המקורית שלנו. והשחקן שלמרות הכל דחה את כל ההצעות והסכים לרדת לליגה ב' (!!) ולשחק העונה בקטמון בתקוה להציל את הפועל ירושלים ולהביא לאיחוד כל אוהדי המועדון. אין דברים כאלה ואין שחקנים כאלה בעולם. הגאווה היא עצומה….

    אהבתי

  10. הופ הגיב:

    מיראז' – אני מתרגש מההתרגשות שלך :) באמת מעורר הערכה. שיהיה בהצלחה!
    פראליה – מסכים איתך שהבעלות על מכבי מן הסתם פתחה לו הרבה דלתות והיתה לה משמעות כלכלית גדולה. אני לא יודע אם אפשר לכמת את זה: כמה הוא הפסיד כשהתדמית של הקבוצה היתה פחות גבוהה? כמה הוא הפסיד כשהזרים כספים מכיסו בשנים היותר קשות? יכול להיות שאתה צודק וזה היה רווחי עבורו ויכול להיות שלא. אני כאמור מעדיף לא להיכנס לו לכיס, גם אם זה זה אומר שאני מתייחס אליו בחרדת קודש מוגזמת. אני מעדיף להסתכן במקרה שלו בחוסר ביקורתיות מאשר בביקורתיות יתר, גם משום שהוא הוכיח לי עם השנים שהוא ראוי לאמון שלי, וגם כי לפי שאיך זה נראה מאיפה שאני יושב (בסלון, ליד הקיר הדרומי) – הוא באמת אוהב את מה שהוא עושה ושהוא לא עושה את זה בשביל הכסף.
    אני לא יכול להגיד את זה על הרבה אנשים, אבל יעקב שחר קנה את הנאמנות המוחלטת והעיוורת שלי.

    אהבתי

  11. שי הגיב:

    כבעל תואר בנוירוסקסלוגיה (זיוני שכל בלעז) אני עומד נפעם מול שתי הפסקאות הראשונות בפוסט. כיצד אדם המכנה עצמו בכינוי בין3 אותיות והברה אחת, מצליח לעמוס על גבו 256 מילים (כן ספרתי.. יותר נכון סופר המילים של הוורד ספר.. אסל מי סופר) בזכות הקיצור, והתיאור המתומצת. ביד אמן אתה חוזר חזרות ומביא דוגמאות ומעמיס בפרטים. כמו סנלר העמל על רציעת מיטב נעליו אתה אורג עוד אנקדוטה. כמו צורף אתה שותל עוד סיפור אודות מרק טוויין (או סמואל קלמנס) הבלתי נמנע, ויודע בדיוק את המידה הנדרשת מבלי להעמיס יתר המידה עם צ'רצ'יל, אוסקר ויילד או אבא אבן.
    כל שנותר לי, להוסיף ולהגיד, כמנהג יושבי ארצם של נאפוליון, דה-גול ובעלה של קארלה בארוני הוא לגעת בשוליה של המגבעת המטאפורית שעל ראשי וכמיטב דרישתך לקיצור ולתמצות להגיד במילה אחת – שאפו!

    אהבתי

  12. שי הגיב:

    ולענייננו – אני דווקא אופטימי לגבי העונה הקרבה.
    נראה לי שהפועל בטוחה ויהירה מדי, ואי העפלה לליגת האלופות יכולה לחולל שם מפולת. למכבי ייקח זמן עד שתהפוך לקבוצה ומנגנון ההשמדה שם כבר יכול לעבוד בעצמו.
    דווקא הבלם והקשר נראים יותר ממחליפים ראויים, אני סומך על השקט של אלישע ושחר.

    אהבתי

  13. בני תבורי הגיב:

    מבין בעלי הקבוצות בארץ בעבר ובהווה, שחר מצטייר כזן נדיר באיכויותיו ואני אומר את זה בהערכה רבה ובקנאה לא מוסתרת. תרבות הניהול שלו, הסטנדרטים הגבוהים ומעל לכל העובדה שמדובר במישהו שמייצג את האנטיתזה לתרבות הכדורגל הישראלי העלובה. יחד עם זאת, פראליה צודק לחלוטין. שחר הוא איש עסקים ממולח ונבון שהיה ממהר להפטר מחיפה לו היתה עסק כושל שאינו מניב דיווידנדים. הוא מצליח לשלב שתי מגמות שהאחת היא הפיכת המועדון לשואב תארים ומצליח והשנייה היא מקור להכנסות ויצירת מוניטין עסקי. אני מקווה שלא משתמע מדברי שאני חושב שמדובר ברעיון פסול, ההיפך הוא הנכון. הייתי שמח מאוד אילו מאיר שמיר היה משלב גם הוא בין שתי המגמות האלה עם הפועל פ"ת. לצערי הוא בחר באחת בלבד.

    אהבתי

  14. רון הגיב:

    הופ, אתה אופטימיסט חסר תקנה העונה הקרובה עלולה להיות מייגעת יותר מזו האחרונה שעד עכשיו הדחקנו. בכל מקרה תעבוד על מילוי המצברים – שלנו, אני מתכוון – כדי שנגיע לדשא רעננים וירוקים יותר.

    אהבתי

  15. פראליה הגיב:

    ניר, הפתעת אותי, הייתי בטוח שאתה לא אוהד כורסא..

    אהבתי

  16. הופ הגיב:

    שי – תודה רבה! שימחת אותי מאוד. לגבי העונה, כמו שזה נראה, ההרכבים של התל אביביות יהיו נוצצים יותר, אבל יש לנו הרכב לא רע בכלל, ואם הרכש יהיה בינגו, אין לנו מה להרגיש נחותים. התחזית האופטימית שלי: מאבקי אגו מקומיים בגוש דן, גיבוש ולחימה ללא פשרות באזור חיוג 04.
    בני – אני באמת לא יודע, אבל אני מניח שאתה ופראליה צודקים, ושחר מרוויח מזה. אני שמח שהוא איש עסקים ממולח ונבון, הקבוצה שלנו תלויה בתבונה שלו… האם היה ממהר להיפטר מחיפה אם היה מפסיד? אני חושב שבשנים הראשונות הוא לא הרוויח יותר מדי ואולי אפילו הפסיד, ובכל זאת לא מיהר להיפטר מאיתנו. כמובן שלכל אחד יש את הגבול שלו, ואם זה היה גומר לו את העסקים או את המשפחה הוא היה מוותר ולא הייתי מאשים אותו על כך. אני חושב שהיתרון הגדול שלו הוא הראיה לטווח רחוק, וכשיש לך ראיה כזו אתה לא ממהר לעשות שום דבר, אתה סופג כמה הפסדים ומנסה להתייעל כדי שהעסק יהפוך רווחי. לשמחת כולנו, זה הצליח, ורק שיישאר כך.
    רון – אכן אופטימיסט חסר תקנה. מה האלטרנטיבה? קיבלנו תקופת חיים אחת, למה להעביר אותה בדאגות? אני חושב שכולם אופטימיסטים בסופו של דבר, גם אלה שחושבים שהם פסימיסטים, כי התקווה היא הדבר היחיד שמחזיק את כולנו בחיים. ובחזרה לכדורגל – אני עושה הכל כדי שנגיע רעננים. אתה את חלקך ממלא? :)
    פראליה – אתה נוגע בנקודה רגישה. כשגרתי בחיפה הייתי הולך למשחקים ובמשך כמה שנים בנערותי גם היה לי מנוי (ל-ג' כמובן). מאז המעבר לתל אביב, לפני 9 שנים בערך, נהייתי קצת מפונק ועצלן, חוץ מזה שאני כמעט לא מגיע לחיפה. אני הולך מדי פעם למשחקים במרכז, בטח לגדולים, וכמעט לא מחמיץ משחקי בית בטורנירים האירופיים. אולי כשייבנה האיצטדיון החדש זה יעשה לי חשק להגיע יותר.

    אהבתי

  17. פראליה הגיב:

    ניר – קח את הפיסקה האחרונה שלך, תלביש עלי אחד לאחד (9>>18)

    אהבתי

  18. הופ הגיב:

    פראליה – אם כך כשכתבת על ירידת ליגה ושהות ממושכת בליגה השניה דיברת מנסיון אישי! לא הייתי בטוח. וואו, אני מקנא בך על האליפות הראשונה.

    אהבתי

  19. פראליה הגיב:

    רק נסיון אישי, החוויות הכי חזקות זה השנים הראשונות, כשאתה עובר ב-26 שנה את הדרך מליגה ארצית לליגת אלופות אתה סוגר חתיכת מעגל, בהצלחה למיראז' ולקטמון.

    אהבתי

    • mirage הגיב:

      תודה . בשלב ראשון ננסה לטפס כל הדרך מליגה ג' עד לליגת העל. אחר כך נחשוב בכיוון הדחת ברצלונה-אינטר-ריאל או מי שלא יהיה……דרך אגב בעבר גרתי שנתיים בחיפה. רק שתבינו כמה אני זקן, זאת הייתה התקופה שעליתם ליגה וברוך ממן היה מלך הכרמל. שיהיה לכם בהצלחה העונה.

      אהבתי

  20. פראליה הגיב:

    תודה, רבה וברכות על הספונסר החדש.

    אהבתי

  21. פינגבאק: סופהקלאסיקו! וגם פלייאוף: מכבי תל אביב – אנחנו | מצד שני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s