קישורים חברתיים (וקצת על אנחנו – עכו)

הבושה הגדולה של הבלוג הזה היא שעד עכשיו לא היתה פה רשימת קישורים. האינטרנט מבוסס על קבלה ונתינה (כמו שאומר ידידי שוקי ברקן, כל המביא לינק בשם אומרו כאילו הביא גאולה לעולם) ואני, ברוך השם, מקבל ומקבל כל הזמן, והגיע הזמן שאומר מאיפה אני מקבל, וגם אתן קצת חזרה. אז הנה, עכשיו יש. תסתכלו שמאלה ולמטה ותגלו רשימה מסודרת, תחת הכותרת "משחקי חוץ", של כל בלוגי הספורט בהם אני מבקר בקביעות, מסודרים לפי הא'-ב'.

קישורים הם הדרך החדשה שלנו לנוע במרחב. שכן האינטרנט הביא איתו לא רק את הטוקבקים, את הפורנו החופשי ואת המצב הקיומי בו אתה קם מהמחשב בלי לזכור מה עשית בחמש השעות האחרונות (יש המכנים את המצב הזה "פייסבוק"), אלא גם ובעיקר סוג חדש של תנועה: מסע רחב היקף בעולם בלי לזוז מהמקום. יש משהו נכון במינוח "גלישה" כדי לתאר את התנועה הזו: זה לא בדיוק פסיבי, הרי אתה שוכב על הגלשן וצריך לחתור עם הידיים ובמקרה של האינטרנט, האצבעות; אבל זה גם לא בדיוק אקטיבי, כי בשלב מסויים אתה פשוט מרפה ונותן לגל, או לגוגל, לקחת אותך, בלי להתערב לו יותר מדי.

כך למשל יצאתי לי לגלוש לא מזמן ותפסתי גל שהתחיל בסיפור מעניין על מישהו שאת שמו לא הכרתי, אשר עבד בערוץ הספורט ופוטר מעבודתו. אחרי שעליתי על הגל ונעמדתי על הגלשן, שהיתי זמן מה בצינור של ידיעות שונות על המאבק ואז יצאתי ממנו לאוף-דה-ליפ על כוח לעובדים, ארגון שלא הכרתי עד אותה גלישה ועל מאבק עובדי אקרשטיין בירוחם, שנערך לפני שנה ובכל זאת גם עליו לא שמעתי, ולבסוף ביצעתי אריאַל והגעתי חזרה לכשלון המאבק של אותו עובד ערוץ הספורט, שהתברר כאיש מרתק, מוזיקאי חשוב, חובב ספורט ובעליו הגאה של בלוג מוצלח. כך, בגלישה אחת בת שעות ספורות, הגעתי לדברים שללא האינטרנט כנראה שלא הייתי שומע עליהם בחיים (אלא אם כן עיתונאי כלשהו היה מצליח להיחלץ לרגע מסבך האינטרסים של בעלי עיתונו ולהגניב איזו כתבה מרדנית), ולמדתי שיש סולידריות חברתית בארץ, צריך רק למצוא אותה, ושגוגל מוצא הכל.

ולמדתי עוד משהו חשוב: קישורים הם הקשרים של העידן החדש. אנחנו מותקפים יותר ויותר על ידי בעלי אינטרסים (מסחריים בעיקר) חזקים וכוחניים, וזכויותינו הבסיסיות, שעל ייסודן וביסוסן עמלו במשך עשרות שנים אבותינו ואימהותינו

חיזוק ויזואלי לנסיון ההחייאה המלאכותית של האנלוגיה בין גלישה באינטרנט לגלישה בים, שמתה בסביבות 1997

ואבותיהם ואימהותיהם, נגנבות מאיתנו בזמן שאנחנו מהופנטים למסך הטלוויזיה. היכולת שלנו להתאגד, כמו שמראה סיפורו של דני אמיר כאן למעלה, הולכת ופוחתת, והמוטיבציה שלנו לצאת לרחובות ולדרוש את מה ששייך לנו מתפוגגת לטובת תחליפים וירטואליים קלושים.

כאן מגיע היתרון הגדול של האינטרנט ואיתו המצד שני (ווהו!) של הפוסט – האינטרנט מאפשר לנו להתגבר על מרחקים ומחסומים ולהתאגד יחד כדי לעשות בעצמנו שינוי, שאלו שמנהיגים אותנו קצרי ראות או יכולת או רצון מכדי לעשותו. זו התקווה הגדולה של הדור שלנו: איבדנו את האידאולוגיות הגדולות לציניות המסחרית ואת הקשר האנושי הבסיסי לקשר-מתווך-מסך, אבל זכינו במקומם במתנה דיגיטלית אדירה שסגולותיה יקרות ערך: האפשרות ליצור קשרים על בסיס דעות ומחשבות ולא על סמך מראה חיצוני, מעמד חברתי ומקום מגורים; החופש להטיל ספק ולשאול שאלות בלי שידעו מי אנחנו ולהשתיק אותנו; והכי חשוב בעיני – האפשרות לדעת שלא משנה איזו מחשבה מוזרה ומעוותת עולה בראשנו, תמיד יש לפחות עוד מישהו אחד שחושב כמונו איפשהו, ושאנחנו לא לבד.

***

רשימת הקישורים המופיעה כאן משמאל היא חסרה מאוד. היא כוללת בהחלטה מכוונת רק בלוגים (ופורום) הקשורים ישירות בספורט. רשימת הבלוגים שלא קשורים בספורט בהם אני מבקר גדולה הרבה יותר, אבל זו לא הסיבה היחידה שלא קישרתי אליהם כאן. הסיבה העיקרית לא ברורה לי לחלוטין אבל היא קשורה בכך שעוד לא בקעתי לגמרי מהביצה בכל הנוגע לחשיפה האישית שלי ופירוט כל הבלוגים תהיה מעין התערטלות מלאה, וידוע בהקשר הזה הפתגם ספר לי מה הבלוגרול שלך, ואגיד לך מי אתה. אני חושב שאשמור את הרשימה הזו לזמן אחר, אולי לבלוג אישי או כללי יותר שאפתח כשהזמן יגיע (ואני מרגיש שהוא מתקרב במהירות), ואולי בכל זאת אפרוש אותה פה מתישהו. כך או כך, בכל הנוגע לאישיות הספורטיבית שלי, אלו מקורות ההשראה שלי בהם אני מבקר באופן קבוע, ואם עלי מוהר היה עוד חי בינינו, הבלוג (הדמיוני) שלו היה ניצב בגאון בראש הרשימה.

יש כמובן עוד בלוגים ומקורות מהם קיבלתי ושאבתי ובהם אני מבקר פה ושם: הבלוג של זאב אברהמי, הטורים של פז חסדאי שאני מאוד אוהב, הבלוג של אבי מלר, אופניק פלוס לייב שלא ממש מתעדכן לאחרונה וחבל, ויש עוד, ובטוח אני שוכח כמה, אבל – הנה עוד משהו נהדר באינטרנט, הכל דינמי וניתן לשינוי – כשאזכר, אעדכן. וכמובן, אתם מוזמנים להוסיף פה בתגובות לינקים לבלוגים של ספורט בהם אתם מבקרים. נבדוק, נראה, ואולי נתמכר וגם הם יזכו להיכנס להיכל התהילה פה משמאל.

זה הזמן גם להגיד מברוכּ לדורפן, לווינטל ואברהמי על האכסניה החדשה ולאחל בהצלחה. ההצלחה שלהם היא ההצלחה של כל חובבי הספורט בארץ – כי אם תיווצר פה תרבות ספורט אמיתית, שכוללת דיונים וויכוחים וביקורת על השיטה ועל הממסד, אולי יהיה לנו קצת פחות זמן וכוח להתעסק במלחמות, וכבר אמר מי שאמר, מלחמה היא תחרות ספורט שיצאה מכלל שליטה, ואם לא אמר את זה אף אחד אז הנה, עכשיו אמר.

***

וכאן ניפרד מכלל צופינו ונישאר עם אוהדי קבוצתנו האהובה והיפה מכבי חיפה, כי אי אפשר בלי כמה מילים על התצוגה המופלאה שנתנה קבוצתנו היום במפעל הכדורגל החשוב ביותר עלי אדמות, הלא הוא הגביע על שם סלבטורה סקילאצ'י.

אי אפשר להסיק יותר מדי ממשחק בגביע הטוטו, בטח נגד עכו הדי גרועים. אבל המעט שניתן להגיד הוא שאנחנו כנראה הולכים לסבול העונה ממניה-דיפרסיה קשה: רגעי אושר התקפיים לצד דיכאון הגנתי עמוק. החורים בהגנה נגד שחקנים שרובם לא נמצאו ראויים להיכלל בסגל קבוצתנו גדולים מהחורים בעלילה בטלנובלה ממנה הוציאו כנראה את הטאלנט הארגנטינאי שלנו, בה הוא שיחק בחור שסבל כל חייו מלעג על עודף המשקל שלו ואיטיותו עד שיום אחד, כאילו זכה בלוטו, קבוצה ישראלית עשירה החליטה לשנות את חייו ולתת לו הרבה כסף, רק כדי שתוכל באמצע העונה להעיף אותו ולהכריח את הקהל לקבל בעל כורחו את המחליף שלו, מי שבהתחלה נדמה כגיבור הרע אך עם הטוויסט בעלילה הופך למציל ההירואי של העונה. בקיצור, הגנתנו על הפנים ואין לנו אלא להעביר ערוץ בטלוויזיה בכל פעם שהכדור מגיע לחצי שלנו, תוך החזקת אצבעות ותפילה שנבקיע שער אחד יותר מיריבתנו בכל משחק.

זה לא בלתי אפשרי, אגב. ההתקפה שלנו נראית טוב מאוד ואפילו מצוין. ניסיתי להתמקד באדריאן סילבה, עד כמה שיכולתי להתמקד במשהו בשידור האינטרנטי הזה (הוא כל הזמן עצר והתמונה קפאה. אלו היו הרגעים

הוא עדיין לא יודע את זה אבל יום אחד כמה ילדים מטומטמים ישרקו גם לו בוז

היחידים במשחק בהם קאנוטו רץ באותה מהירות של השאר). במחצית הראשונה סילבה היה לא רע בכלל ואף סיפק כמה מסירות שהזכירו לי אחד, יז'י בז'צ'ק. במחצית השניה הוא התעייף ונהיה ממש גרוע עם חלוף הדקות, ובכל זאת לא הוחלף, מה שגרם לי לגלוש למחשבות קונספירטיביות, כמו למשל שאלישע רוצה להמאיס עליו את הקבוצה ובמקביל להשניא אותו על האוהדים, וכך לאפשר לעצמו להיפטר ממנו לטובת חלוץ זר.

חוץ מזה שמתי לב ש:

1. תומר חמד הוא רשמית המרענן הרשמי של הקיץ. חזק, יודע לשחק עם הגב לשער, משחק על דאבל-פאסים כל הזמן, לא מפסיק לרוץ אחרי מגנים ולעשות תנועה לשטחים מתים בהתקפות. שחקן הנשמה החדש של מכבי. אני הולך לקנות חולצה שלו.

2. ליאור רפאלוב צריך להרכיב את קלטת הביצועים שלו רק ממשחקי גביע הטוטו. מי שרואה אותו רק במשחקים האלה יכול להשתכנע שמדובר ברונאלדו הבא. הבחור נתן משחק מרשים, ואם ייתן 70% מזה העונה, דיינו.

3. גדיר הוכיח שוב שהוא לא סתם שחקן מהיר בטירוף, הוא שחקן סופר-טכני שאם לא יידעו במכבי להשתמש ביכולות שלו כיאות, הוא יהיה הבזבוז הגדול שלנו אי פעם. יש לו פוטנציאל ענק.

4. מכבי חיפה משחקת נהדר על האגפים. פשוט נהדר. מסיללה ומשומר (שמבסס את עצמו כמחליף נפלא לעותמאן) יודעים בדיוק מתי לרוץ באגף ומתי לחתוך לאמצע, וכל שאר החבר'ה יודעים איך למצוא אותם במסירות מעולות. אפילו טווטאחה נתן כמה פריצות יפות.

5. הוא אמנם היה  על המגרש רק דקות ספורות ולא קיבל יותר מדי מסירות, אבל שחקן-הרכש-עם-הרזומה-המרשים-ביותר-שהיה-לנו-אי-פעם הספיק לנפק כמה פעולות שהראו את הפוטנציאל הטכני שלו. אני רוצה לראות אותו משחק יותר.

6. ומילה אחרונה לאוהדי יציע ג' על עניין בנאדו. יש מעט דברים שמרגשים אותי יותר מאוהדי כדורגל שאכפת להם לא רק מהנעשה על כר הדשא, שמראים שחשובים להם לא רק היכולת להרים והמסירה האחרונה אלא גם החיבור למועדון, והדבקות בסמל, והנאמנות.

כל הערכים הנעלים האלו רחוקים מאותם "קופים ירוקים" כמרחק מינסק מאולד טראפורד. מדובר בחבורה של ילדים מטומטמים שנהנים להיות בכותרות ולקבל תשומת לב. אין להם מושג אמיתי מיהו אריק בנאדו ומה הוא עבר במועדון. הם פשוט למדו על דרך ההתניה, ממש כמו קופים בניסוי, שכשהם צועקים בוז ושורקים, מתייחסים אליהם יותר מאשר כשהם מוחאים כפיים, אז זה מה שהם עושים. יש לי רק דבר אחד לומר לכם על זה: בוז רייט בק אט יו.

***

ולא נלך בלי שיר לכבוד הניצחון המוחץ על הנפילים בני העיר האימתנית, שאת חומותיה אפילו נפוליאון לא הצליח להחריב, ואילו אנחנו מוטטנו גם מוטטנו ארבע פעמים.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה ארס בלוגיקה, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, שאלות ברומו של אדם, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על קישורים חברתיים (וקצת על אנחנו – עכו)

  1. שמרלינג הגיב:

    איזה כיף לקרוא כותב אנטילגנטי שכותב על מכבי חיפה! עשיתי מנוי וכל פוסט שקראתי עד עכשיו היה מצויין.
    כל הכבוד!
    הרזומה של זהבי באמת מרשים, השאלה היא אם הוא שיחק בכל הקבוצות המרשימות האלה (מה לעשות, היה בילדים בהפועל חיפה כשהמועדון היה חזק ביותר…) בגלל הדוד שלו או שבאמת היה שווה מקום באקדמיות. בכל מקרה ,הוא פרוייקט לטווח ארוך.
    לפני שנתיים, תומר חמד עשה עלי רושם של חלוץ מהסוג שהפועל תל אביב נהגה לייצר. חזק, רץ הרבה ופשוט לא טכני מספיק ולא כובש. אחרי עונת השאלה בתחתית אני שואל את עצמי אם משהו באמת השתנה. האם הוא חלוץ הרכב במועדון גדול או בינוני בארץ? נניח היה מגיע לאשדוד או באר שבע, האם הוא היה שחקן הרכב? נראה לי שלא. אולי חבל שהוא עדיין משחק כחלוץ, אולי הוא עוד יפתיע בגדול. בסך הכל להיות חלוץ הרכב בחיפה זה מאוד מתגמל בשערים לרזומה. שלומי נתן עונה הסטורית מבלי להיות שחקן הסטורי.

    אהבתי

  2. רון הגיב:

    שלום הופ, נחמד שאתה גם אוהד מכבי חיפה וגם אינטיליגנט, מנסיוני על המגרש אין הרבה כאלה. רק הערה לגבי בנאדו – אני חושב שההתנהגות שלו היא שדוחה את הקופים ולא העקרונות הנעלים. בכל מקרה, עלה והגשם.

    אהבתי

  3. הופ הגיב:

    אהלן שמרלינג, ראיתי את השם שלך בבלוגים של לווינטל והירוק ושאלתי את עצמי מתי תגיע :) אז ברוך הבא, ותודה על המחמאות.
    לגבי זהבי אני רק חצי רציני – הרזומה שלו מרשים בעיקר אם לא מתייחסים לזה שכל הקבוצות שלו הן קבוצות ילדים, נערים ונוער. חוץ מזה, שחקן שעבר בקבוצות האלה והדוד שלו הוא אחד הסוכנים החזקים בעולם, ובכל זאת הגיע דווקא למכבי חיפה – כנראה שהוא לא כזה תותח (או שפיני זהבי נתן לרגש להכריע אותו. הייתי הולך על אפשרות א'). ועדיין, לחלום תמיד אפשר…
    לגבי תומר חמד – יכול להיות שגם פה אני חוטא בווישפול ת'ינקינג, אבל נראה לי שהוא חזר שונה ממה שהוא היה, ובעיקר מבחינת ביטחון. נדמה לי שבשנות השיטוט שלו הוא הפך מנער קצת חולמני לגבר אמיתי. את זה שהוא חזק, עם משחק ראש טוב וקור רוח ידעתי. מה שהפתיע אותי בו זו יכולת המסירה והפרגון לחברים. נדמה לי שהוא מיחידי הסגולה האלה שחשוב להם יותר שהקבוצה תבקיע יותר משהם יבקיעו, ואני לא זוכר מתי בפעם האחרונה היה לנו חלוץ כזה.
    יודע מה? אני בכלל לא בטוח שאנחנו צריכים להביא חלוץ זר, שרק ידחוק את תומר עמוק לספסל. אולי עדיף להסתפק באיזה שלומי אזולאי כזה (למה שחררו את כליבאת?) ולתת לתומר להיות החלוץ המחליף? נראה לי שיותר שיותר דחוף לנו בלם זר נוסף מאשר עוד חלוץ.
    רון – לא הבנת אותי נכון. לא התכוונתי שלבנאדו יש ערכים נעלים אלא שאני מעריך אוהדים שנאבקים בשם ערכים נעלים – והקופים הירוקים אינם כאלה.
    את ההתנהגות שלו אז (כשעזב) אני לא יכול לשפוט. ממה שהבנתי לרוני לוי היה חלק לא פחות גדול בעזיבה שלו מאשר לאריק עצמו.

    אהבתי

  4. "הגביע על שם סלבאטורה סקילאצ'י" – ענק, פשוט ענק! :) (גם שאר הפוסט לא רע בכלל…)
    אני רוצה להתייחס לנקודה של הקשר בין האינטרנט לבין… קשר.

    אני ממש לא מת על צורת הקשר הבינאישי שהאינטרנט מוביל אותנו אליה (אני יותר שבתור בעל בלוג אני קצת מכניס גול עצמי כאן, אבל אינני אידאליסט), היא מעלימה חלק גדול מאוד בתקשורת הזו שקיים במפגש פנים אל פנים – שפת גוף, טון, אינטונציה. סמיילי זה אותו סמיילי, ואין דרך לדעת אם זה חיוך מזוייף או אמיתי. אני חושש שהצורה שהקשר הבינאישי לובש בימינו תגרום לכך שהדורות הבאים יהיו טפשים מאוד מבחינה רגשית, כי אינטלגנציה רגשית היא משהו שמתפתח בדיוק מאותם חלקים בתקשורת שהאינטרנט מייתר.

    גם בעניין סולידירות חברתית, מעבר לעובדה שקבוצות בפייסבוק הם לא באמת תחליף להפגנות בכיכר העיר (אם כי אני מסכים שהאינטרנט, כמו כל כלי תקשורת, יכול לעצב תודעה והיתרון שלו הוא שבו כל אחד שמתחשק לו יכול לבוא לידי ביטוי), אני חושב שבראייה רחבה האינטרנט אולי מבטל את הגבולות אבל דווקא מקטין את הסולדיריות החברתית בגלל שהוא מייצר חברה שהיא אוסף של אינדבדואלים במקום 'קבוצה'. וחברה כזאת, לא רק שיש בה פחות סולדיריות בין הפרטים, היא גם מקלה את המלאכה של הכוחות המסחריים הגדולים מכיוון שהרבה יותר לעשות מניפולציות על האינדיבדואל מאשר על חברה כקבוצה (בבחינת 'הפרד ומשול').

    כתבתי קצת על הנושאים האלה בפוסט שפירסמתי לפני מס' חודשים לסיכום העשור החולף:
    http://geshemalfasi.com/archives/290

    אהבתי

  5. הופ הגיב:

    איציק – תודה על התגובה ועל הקישור לפוסט המרתק.
    אני חולק איתך חלק מהתחושות לגבי האינטרנט, כמו החשש מאובדן הקשר האישי והניואנסים שבו.
    אבל:
    א. בכל פעם שאני חושב "הדור הולך ופוחת", אני נזכר שכך אמרו תמיד ומנסה לחשוב למה זה לא נכון. ההנחה שלי היא שדברים טבעם להשתנות (יותר מזה – הם מוכרחים להשתנות) ועדיף לנסות למצוא את הנקודות החיוביות בשינוי הזה מאשר להתאבל על הדברים שהולכים לאיבוד –
    ב. אני מאמין שדברים לא באמת הולכים לאיבוד, הם מתגלגלים לצורות אחרות אבל המהות נשארת זהה. כך למשל, הנקודה שלך לגבי הסמיילי נכונה, אבל כמו כל שפה מתפתחת גם פה יתפתחו ניואנסים עם הזמן (וכבר התפתחו – http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%92%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D. אנחנו פשוט כבר מבוגרים מדי ורגילים מדי לשפה הישנה…). במילים אחרות, יכול להיות שהאינטליגנציה הרגשית תפחת, אבל במקומה תתפתח "אינטר-ליגנציה", נניח, שתחליף אותה. ברור שאנחנו נסתכל על זה בבוז ונגיד "פעם ידעו להביע רגשות…" (יש לקרוא באינטונציה של אדם זקן), אבל כאמור, זו דרכה של נוסטלגיה, לייפות את מה שהיה פעם. ובעצם, דרכו של כל דור היא להצדיק את עצמו ואת הערכים שלו ולהמעיט בערכם של אלה המחליפים אותו, והתפיסה שלי היא שערכיה הדומיננטים של התקופה נכונים ויעילים לדור שחי בה. ובשביל שלא ליפול לגמרי בפח הכשל הנטורליסטי, אוסיף שבוודאי שיש חשיבות למלחמה על ערכים, לא צריך לוותר מראש – אבל צריך לבחור את הקרבות היטב. מבחינתי הטכנולוגיה והאינטרנט הם עובדות מוגמרות ויש למצוא את הדרכים להפיק מהן את המיטב, וזה מה שניסיתי להביע למעלה.
    את אותה גישה אני משליך גם על העניין השני, הסולידריות החברתית. הפגנות בכיכר העיר הן חשובות ויעילות יותר מקבוצות בפייסבוק כל עוד הן אכן יעילות יותר – כל עוד השלטון מוטרד מהן יותר מאשר מקבוצות בפייסבוק. אני לא בטוח ממה השלטונות היום מוטרדים יותר, אם בכלל. ובכלל נדמה לי שאנחנו נמצאים במעין תקופת ביניים, בה ההפגנות כבר לא יעילות, ועדיין לא למדנו להשתמש כראוי בכוחו העצום של האינטרנט. אני מאמין שכשיעבור קצת זמן ומהפכות הילדות של האינטרנט ישככו, נתארגן מחדש בקבוצות (ע"פ פרמטרים אחרים מאלה שהתרגלנו אליהם, כמו שכתבתי בפוסט) ונוכל להשתמש בכוח הקבוצתי כדי להילחם באלו המנסים לעשות עלינו מניפולציות.
    ולבסוף – ג. אני אופטימי מטבעי. אני אוהב ומאמין בקשר האנושי והבלתי מתווך, ומאמין שאם במשך אלפי שנים לא היה לו תחליף, גם עכשיו לא יהיה. אני לא יודע אם "הוא יחזור בגדול" ובבת אחת כשלאנשים יימאס מלשבת מול מחשב, או שפשוט נמצא לאט ובהדרגה את האופן המיוחד בו נמשיך לקיים אותו, אבל הוא אף פעם לא יאבד. תקרא לי רומנטיקן, אבל אני מאמין שאת האנרגיה שנותן חיבוק ואת החום שמקרין מבט שום מחשב לא יכול באמת להחליף.

    אהבתי

  6. ניר,
    אהבתי את התשובות שלך.
    גם אני רומנטיקן ואופטימי מטבעי ומאמין שאף פעם לא יהיה תחליף לחום ומגע אנושי וזה בדיוק הסיבה שאני מתריע על הבעייתיות שבתקשורת האינטרנט. מצד שני (כמעט כתבתי "ווהו"… מה הכוונה שלך בזה באמת?), יש לאינטרנט באמת לא מעט יתרונות כמו זה למשל שאני יכול להחליף איתן כאן דעות ולהחכים, ואם לא האינטרנט סביר להניח שמעולם לא היינו מכירים. בסופו של יום הכל בחיים זה שאלה של איזון, לדעת לקחת את הטוב מכל דבר ולהשאיר בחוץ את הפחות טוב. אני מניח שאם הייתי חי בתקופה אחרת שבה היתה שולטת תרבות קולקטיביסטית קיצונית הייתי מדבר גבוה בשבחו של הייחוד של האינדיבדואל והגשמת הפוטניציאל האישי. בדור שלנו, שאת הרעיון היפה הזה לוקחים לקיצוניות מוגזמת, אני מוצא עצמי מדבר על החשיבות של הקשר הבינאישי הבלתי מתווך.

    אהבתי

  7. הופ הגיב:

    מסכים עם כל מה שכתבת. המצד שני (ווהו!) מביע את ההתלהבות שלי מהופעתו של שם הבלוג בגוף הטקסט. וזו גם מניפולציה שיווקית שתכליתה להחדיר בקוראים את שמו של הבלוג באופן תת מודע. חוץ מזה, זה כיף להגיד "ווהו!".
    אבל זה מתחיל קצת להימאס עליי, מצד שני.
    ווהו.

    אהבתי

  8. רפאל הגיב:

    רציתי להחמיא לך על הבלוג, הכתיבה האיכותית והמעניינת. גם התגובות מעולות.
    מקווה שיהיו לחיפה ימים יפים העונה- מאמין שהם בהחלט מועמדים להיאבק על האליפות, רק מול 2 קבוצות הם לא פייבוריטים מבחינת סגל, אבל גם במפגשים נגדם מועדון כזה צריך לצפות מעצמו לצאת לפחות עם תיקו במשחקי החוץ וכמובן לנצח בקריית אליעזר.
    דווקא מכיוון שכולם הורידו ציפיות הם יכולים להפתיע ויכולת בסביבות ה 60 אחוזי הצלחה במהלך העונה הסדירה כנראה תספיק לקרב צמוד בסיבוב השלישי לאחר הקיזוז, כשהמהלך העניינים עוד תלוי בקבוצה.

    אהבתי

  9. הופ הגיב:

    רפאל – תודה רבה. מסכים עם דבריך.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s