דינמו מינסק – אנחנו

החשש הכי גדול כרגע לגבי הערב הוא שלא יהיה שידור. ומשום שאופטימיים אנחנו, נאמר: טוב שכך. לא נהיה שם כדי להלחיץ ולנחס, וליבנו לא יישבר כשעינינו תראינה את ההדחה. ואם נפתיע ונעפיל, נוכל לעשות את הדבר הכי טוב שאפשר לעשות בכדורגל: לדמיין ששיחקנו מד-הים.

לפני

החשש השני במעלה הוא שלא נעבור. היתרון שביר, אמנם שער חוץ אחד ירגיע מאוד אבל בבית בקושי הצלחנו להבקיע, אז למה שבחוץ זה יילך בקלות?

ההרכב

לא ברור עדיין. לפי וואלה: אמיר אדרי; אייל משומר, שי מימון, איגנסיו קאנוטו, פיטר מסיללה; ג'ון קולמה, גוסטבו בוקולי, ליאור רפאלוב, אייל גולסה (אדריאן סילבה), יניב קטן; ולדימיר דבאלישווילי.

לפי אתר ערוץ הספורט, יכול להיות שעותמאן יפתח במקום משומר, וגדיר במקום גולסה.

החששות בהרחבה

החשש המרכזי בהגנה: ההגנה. זה לא זה עדיין, בתקווה שרק בינתיים. קאנוטו הוא חור, מימון לא יכול לבד, מסיללה הולך לעזוב ולא ברור כמה הוא מרגיש מחויב, ואם כל זה לא מספיק, משומר. ואין מה להוסיף.

התקווה שלנו מגיעה מהקישור ומההתקפה. כנראה שלא תהיה ברירה ונצטרך שער חוץ. אני בעד להמשיך עם גדיר. זה בדיוק מסוג המשחקים שהמהירות שלו יכולה להיות לעשות את ההבדל. הבלארוסים חייבים לתקוף, אנחנו נחיה על מתפרצות. ודבאלישווילי ומתפרצות זה, ובכן, איך נאמר… בואו נגיד שלא הייתי יוצא איתו למלחמה מתפרצת.

אני לא מבין את ההתלבטות לגבי סילבה. הוא לא היה מספיק טוב למשחק הראשון, ואחר כך אלישע גמר אותו במשחק מול עכו, עוד שתי דקות על המגרש והוא היה נלקח ישר לכפר סמיר. חוץ מזה, ראינו שהוא לא קשר אחורי ושהוא לא ממש גרזן, אז גם אם אלישע רוצה להיות הגנתי, סילבה הוא לא הפתרון. וראינו גם שבוקולי מצוין בקישור האחורי, הופך להיות 50-50 קלאסי. לא מובן לי.

נדמה לי שאלישע ירד מהרעיון לפתוח עם חמד, וטוב שכך. צריך הנעת כדור במרכז המגרש. אפשר להכניס אותו אם נצטרך גול. וכרגיל, הרבה תלוי בקטן. התחיה מחדש של בוקולי והביטחון העצמי החדש של רפאלוב הורידו ממנו קצת לחץ, אבל הוא עדיין הברומטר. נקווה שהוא נח מספיק. מרוב מנוחות, נדמה לי לפעמים שמדובר בשחקן בן 37. אולי הוא מזדקן אחורה.

לגבי דבא, אני מאמין שאם יכינו לו מספיק הזדמנויות, הוא יידע לפספס את כולן אבל להבקיע אחד מקרי.

סיבות לאופטימיות

מכבי חיפה.

מילת המפתח

שער חוץ. (אה, זה שתי מילים. אז שערחוץ).

הנבואה

ניתנה לשוטים.

ולכן

0:3 ירוק.

אחרי

כמה שאני לא רוצה לכתוב את ה"אחרי" הזה. אבל אין מה לעשות. צריך להרים את הראש, לנפח את החזה, להישיר את העיניים אל הבאסה, ולומר בקול בוטח: כוס אמממק.

הראש מבולבל. טראומת בני יהודה אול אובר אגיין. והבטן כואבת. וההאשמות מתחילות לרוץ בין הראש לבטן. והשמות. קאנוטו. ומיימון. ובטח גם קולמה איכשהו מעורב. וההתקפה, שלא הבקיעה יותר. ואלישע. ועוד מעט נראה את השידור, ונוכל להאשים גם את אדרי. ואת דוידוביץ' שהפקיר אותנו. ואת השאננות.

וכבר הספקתי לראות סטטוס, דקה אחרי המשחק, שמאשים את שחר. וזה הולך להיות הנושא החם בשבוע הקרוב. שחר לא הוציא מספיק, שחר התקמצן, שחר הרס לנו את העונה. לי קשה לתקוף את שחר. כבר כתבתי את זה פה. אין לי תלונה וחצי תלונה אליו. וגם עכשיו לא תהיה לי. אין שחר איי טראסט. אני אוריד את הראש עכשיו, ואנשוך שפתיים מול כל המגיבים המריירים את האלישע-לך-הביתה שלהם ואת השחר-הקמצן האוטומטי. ואדע שבפעם הבאה שניקח אליפות, או בפעם הבאה שנגיע לליגת האלופות, אותם אנשים יכתבו תגובות נלהבות אבל ירגישו קצת, אבל רק קצת צבועים. ואני אשמח בלב שלם, כי אדע שהייתי שם לצידה ברגעים הקשים. ובשביל זה צריך להיות עכשיו, ברגעים הקשים. להיות זה אומר לא לברוח. להיות זה להיות בשבילה. להיות חזק, ולעודד.

באש ובמים. ועכשיו האש. וזה בסדר. ובשביל שלא נרגיש את האש, צריך לחשוב על דברים אחרים. אולי זה יגבש את השחקנים. אולי זה יגרום להם לרצות להוכיח. אולי מעז ייצא מתוק. אולי המשבר יהפוך להזדמנות.

לא רוצה, בעצם. מוקדם מדי להיות אופטימיים. אז ברשותכם, אני אתעצב לי קצת עכשיו, וקצת אכעס לי, ואחר כך נראה.

למי שמשום מה רוצה לראות את הזוועה:

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

18 תגובות על דינמו מינסק – אנחנו

  1. ניר, שיהיה לכם המון בהצלחה הערב- בהעדר בית"ר אתם הנציגה הישראלית היחידה באירופה (הפועל "מייצגים את הפועל לא את ישראל" ת"א לא נחשבת, ומכבי ת"א… גם לא נחשבת!).
    חוצמזה שמאז אירועי אותה שבת במאי האחרון שתיזכר לדיראון עולם פיתחתי סוג של תחושת שותפות גורל אתכם.

    אהבתי

  2. הופ הגיב:

    איציק, תודה רבה. אני אעביר גם לשחקנים :)

    אהבתי

  3. שמרלינג הגיב:

    לדעתי דבא לא ראוי לתואר מחמיצן. יש לו רקורד לא רע בחיפה. צריך פשוט להיות מודעים לחולשות שלו ולא לבנות עליו במגרש פתוח.
    הבעיה העיקרית של דבא בעונה האחרונה בחיפה היתה שלומי ארביטמן. שלומי היה כל כך טוב שאלישע נאלץ לשחק עם שניהם בהרכב והרי שניהם משחקים הכי טוב בדיוק באותה עמדה. שלומי ודבא ביחד שיחקו פחות טוב וכל ההתקפה של הקבוצה נתקעה. השנה, השילוב האידיאלי יהיה דבא וגאדיר עם חמד מהספסל וקטן בקישור. אני דווקא שמח שהשארנו את הגאורגי. יש משהו במנטאליות שלהם שמאוד מתאים לכדורגל פה (חוץ מגחוקידזה, כמובן…)

    אהבתי

  4. הופ הגיב:

    שמרלינג, קודם כל
    ישששששששששששששששששש דבא אתה מלךךך (דקה 27)
    עכשיו אחרי שהוצאנו את זה:
    אני מניח שלא יכולת לקבל חיזוק יותר טוב לתגובה שלך מזה.
    לא התכוונתי בכלל לתת לו תואר של מחמיצן, זה היה בצחוק. אני מאוד מעריך אותו, וגם אני שמח שהוא נשאר. פוטנציאל גדול. קצת איטי אבל סקורר אמיתי.

    1:1. זה הולך להיות לא קל הסיפור הזה.

    אהבתי

  5. פראליה הגיב:

    בגילי המתקדם אני שוב מגלה שהרבה יותר בריא זה בלי שידור, עוד שנה לחיים

    אהבתי

  6. הופ הגיב:

    פראליה, נראה לי בלי כדורגל זה בכלל עוד כמה שנים טובות לחיים, אבל אז אילו חיים אלו.

    אהבתי

  7. שמרלינג הגיב:

    אם מימון לא בלם העתיד של חיפה, אז אפשר להחליף אותו כבר עכשיו. אין איזה בלם מהנוער? טוברוק?
    אולי יואב קץ צריך כמה לירות בשביל משקאות אנרגיה?
    הנחמה המתבקשת היא: עכשיו יהיה יותר פוקוס על הליגה. סאטירה…

    אהבתי

  8. הופ הגיב:

    שמרלינג – היה איזה אחד מור דהאן, לא יודע מה קרה איתו. אבל נראה לי שמוקדם להגיד שמימון לא מספיק טוב. העונה כבר לא יחליפו אותו. בוא נראה מה הוא יתן.
    אין נחמה. אבל באמת יש ליגה. אם ניקח אליפות, אני מוכן לשלם בהדחה הזו.

    (אגב, כשכתבתי שקולמה בטח מעורב לא ידעתי שהוא הבקיע שער עצמי. על השער של אדרי ידעתי).

    אהבתי

  9. מתי הגיב:

    דווקא נעים לי התוגה הלוזרית הזו, זה מסתדר לי טוב עם משבר הגיל. דודו טסה כתב את המשפט-עדיף כשלון מפואר מחלומות במגירה ומכבי חיפה מספקת לנו כשלונות מפוארים ומלאי זיקוקים (של היריבות) ודשא גדול עליו מוטלות גופותינו בייאוש וכל הפאר וההדר הכשלוני הזה הוא בחזקתנו וכולו שלנו וזה משכר אני לא יודע איך אני אגמל מהתחושה המשכרת הזו, לאהוד את מכבי חיפה בזמן האחרון מביא השראה כמו לקרוא אנטיגונה ואדיפוס המלך אחד אחרי השני ולהרגיש שעם כל הכבוד לסופוקלס הסופים אצלינו הרבה יותר טראגיים (וגם כתיבת הטקסטים ואופן בניית הדרמה מושחזים ומובנים יותר)

    אהבתי

  10. הופ הגיב:

    אחחחחחחח מתי גם כשאתה מדכא אתה מצחיק. זה כנראה הגורל הטרגי שלך.
    קצת קטע שאתה כותב את זה (אנחנו כנראה מטלפתים בלי לדעת) – אחרי המשחק חשבתי לכתוב סטטוס בפייסבוק, "ההיסטוריה חוזרת, פעם כטרגדיה ופעם כטרגדיה יוונית"*. כנראה שהאירועים האלה מכניסים אותנו למצב רוח היסטורי-דרמטי.
    אני מבין אותך. גם אני מרגיש כאילו אני כורע על ברכיי באמצע הבמה, בסוף המחזה, ומסביבי המון גופות שותתות דם.
    למדתי פעם שההבדל בין קומדיה לטרגדיה היא שלקומדיה סוף טוב, ולטרגדיה סוף רע. מה שטוב אצלנו, להבדיל מהתאטרון, זה שלסיפור שלנו אין אף פעם סוף מוגדר (גם המוות הוא לא ממש כזה), ו"הסוף" הוא רק מה שאנחנו מדמיינים שהוא יהיה – ולכן כל מה שקובע אם החיים שלנו הם קומדיה הוא טרגדיה, היא השאלה האם אנחנו אופטימיים או פסימיים.
    ואני מתכוון לא רק למכבי, אלא גם למשבר הגיל שלך (אגב אתה צריך לכתוב יומן על המשבר הזה, כדי שאוכל ללמוד מהנסיון שלך כשאגיע לשם. ובעיקר כי אתה צריך לכתוב).

    *ירדתי מזה בסוף, כי נראה לי קצת לא במקום לכתוב "טרגדיה" ולהתכוון לכדורגל באותו יום בו רכבת נכנסת במיניבוס (מה שכתבתי עכשיו זה שקר – זה בהחלט נראה לי במקום, אבל יש לי הרבה חברים בפייסבוק שלא היו מבינים שאני מתכוון למשחק).

    אהבתי

  11. ניר,
    תנחומיי. לא נורא, תתרכזו בגביע על שם סלבאטורה סקילאצ'י :)

    תרשה לי לחזק את ידך בעניין שחר ואלישע:
    דבר ראשון כל אוהד מכבי חיפה צריך לקום כל בוקר ולהגיד תודה לאלוהים ששלח לכם את יעקב שחר. נכון שאנשים בדרך כלל לא מעריכים דבר טוב עד שאין להם אותו (אם הם רק היו יודעים כמה אנחנו, אוהדי הקבוצות האחרות, מקנאים בכם שיש לכם בעל בית כזה…), אבל כל טענה כלפי שחר היא כפיות טובה. רק בזכות שיקול הדעת שלו, החוכמה והחוש העסקי מכבי חיפה הפכה למועדון מספר אחת בארץ (והיא המועדון מס' אחת בארץ גם אם פ.צ. יפו תעפיל לליגת האלופות שלוש שנים רצוף).
    רק דוגמא אחת מהקיץ האחרון היא אי הרכישה של טוטו תמוז. אתה לא יודע כמה התפללתי שתקחו את החלוץ-בשק הזה, אבל שחר שוב לא נתן לאף אחד לעשות עליו סיבוב. ואגב, ממי שכן לקחתם, עידן וורד, אתם עוד תהנו הרבה יותר ממה שאתם משערים. מדובר בשחקן הכי אירופאי שצמח בארץ בשנים האחרונות.

    לגבי אלישע, נכון שיש מקום לביקורת אחרי הנפילה אתמול ואירועי סוף העונה שעברה, אבל עדיין מדובר במאמן מעולה, ובעיקר – אישיות יוצאת דופן שאני מעדיף אותה על כל הגוטמנים למינהם בכל יום בשבוע.

    אהבתי

  12. הופ הגיב:

    תודה. הגביע על שם סקילאצ'י בהחלט יהווה פיצוי ראוי :)
    אני מסכים כמובן עם הדברים על שחר, ומקווה שאתה צודק לגבי ורד. מעניין, מהשמחקים שראיתי הוא לא נראה לי כמו כישרון יוצא דופן, אבל כל אוהד בית"ר שפגשתי שפע מחמאות עליו. כנראה שיש בו משהו.
    גם לגבי אלישע אני מסכים. אני לא צריך מאמנים דברניים או טווסיים. בכל פעם שאני חושב שאולי איזה גוטמן כזה, אני רואה אותו מופיע בטלוויזיה ומבין שבאין צורך, תודה. שחצן מהסוג המתחזה, הכי גרוע.
    לאלישע יש את הכריזמה שלו, כריזמה שקטה ובוטחת. אני חושב שמאמן צריך להיות, לצד איש מקצוע מעולה, מעין אבא לשחקניו. את המקצועיות שלו אלישע הוכיח בעונה הראשונה ובהגעה לליגת האלופות. ואם הייתי צריך לבחור אבא מכל מאמני הליגה, זה כנראה היה הוא.

    לבסוף חשוב לציין, וזו הסתייגות לדבריי שלי יותר מאשר לדברים שלך:
    אני לא חושב שאין טעם לביקורת. כולם עושים טעויות, אף אחד לא מושלם, גם לא שחר ואלישע. וכנראה שאפשר כבר להגיד שהם עשו טעויות העונה, ואפילו טעויות קשות. ומותר לבקר ואפילו חשוב, אחרת לא משתפרים. אבל ביקורת צריכה להיות חכמה, ובונה, ובזמן הנכון. ורוב הטוקבקים המתלהמים שאני רואה לא עונים על הקריטריונים האלה. בטח שלא האחרון. "ביקורת" כזו רגע אחרי טראומה היא כמו התעללות בגופה. זה טוב בשביל להוציא כעס; זה לא יחזיר אותה לתחיה.
    אני סומך על שחר ואלישע שיידעו להעמיד את הגופה חזרה על הרגליים.

    אהבתי

  13. פראליה הגיב:

    זה ששחר בא בטענות לשחקנים בסיום המשחק זה פאטתי, זו הקבוצה שלך שבנית במו ידיך קיץ מחורפן שלם, אם אחרי עונה שבה אתה עושה 80 מליון שקל ונפטר מארבעה משחקני חוט-השדרה שלך אתה לא מחזק את הקבוצה (עם כל הכבוד לורד, חיזוק הוא לא) אתה לא יכול לבוא בטענות לאף אחד, זה מה הקבוצה שלך שווה (פחות או יותר ברמה של מינסק, שכמו שראינו אותם בארץ, לא מאריות אירופה) וזה מה שתקבל ממנה העונה, לא הרבה יותר, לי יש חשש שהרבה פחות, עצוב. לי מתחיל להמאס שכל עיקרון שלו שווה 20אלף דולר וכל עקרון שלו נשבר על החוזה המפלצתי של קטן – 20אלף דולר – ז'וטא, זנדברג, באדיר, דה-סילבה, תמוז ועוד.

    אהבתי

  14. הופ הגיב:

    פראליה – זו הקבוצה שהוא בנה ולכן מותר לו לבוא בטענות בסיום המשחק, אם הוא חושב שהם לא עשו את המקסימום. הוא הבוס. חיזוק הקבוצה? לא יודע. הוא לא חיזק את ההגנה, עם זה אני מסכים. ההגנה נחלשה. ועדיין הוא יכול לבוא בטענות. הקבוצה שלנו, מבחינת תקציב, מקום רביעי בארץ (נדמה לי), ואנחנו מצפים שהיא תהיה מקום ראשון בהישגים. ולכן טוב מאוד שהוא דורש את זה. אם הוא לא היה דורש את זה זה היה תבוסתני. אפשר להיות במקום הראשון גם עם תקציב קטן מהשאר. ואם הם לא נותנים מספיק, זה הזמן שבו הבוס צריך לצאת מהמשרד ולנזוף בהם.
    וכמובן, גם לנו מותר לבוא בטענות אליו, וזה לגיטימי לגמרי. אבל בוא נהיה מדויקים. החוזה של קטן היה טעות והוא עצמו הודה בזה. למען האמת, זה בדיוק מה שגרם לו לקשיחות החדשה באשר לחוזי שחקנים.
    את המשפט האחרון לא הבנתי – מה עם ז'וטא זנדברג וכל השאר?

    אהבתי

  15. שמרלינג הגיב:

    הטענות של יענקל'ה לשחקנים, מוצדקות או לא, זה דיון מעניין.
    אני טוען שלא. שיחקנו עם שוער מחליף, קשר אחורי ובלם שלא רצינו, בהתקפה איבדנו את הסקורר הבולט ולא הובא לו תחליף. גם הרכש העיקרי שאמור לשדרג משהו בקישור עלה מהספסל כשהוא לא מוכן. עם כל המגבלות האלה ועם חוסר מזל בולט, חיפה הפסידה במשחק חוץ נגד מינסק. לא אירוע בלתי סביר או 'משפיל' או כל מיני ביטויים אובר-דרמטיים של שחר. לא צריך להתייחס לתוכן של דבריו יותר מידי ברצינות מאחר ונאמרו בצורה אמפולסיבית ומנסיון העבר הוא יתעשת מאוד מהר.
    התהיה שהתעוררה אצלי היא האם הגערות האלה תורמות במשהו להמשך התפקוד של הקבוצה. האם השחקנים יתענו מעצמם יותר? האם אלישע ישנה משהו? מה לעזאזל הערך המוסף של הדברים האלה?

    אהבתי

  16. פראליה הגיב:

    שמרלינג – אין שום ערך מוסף בדברים האלו.. זו פריבילגיה של בעל-בית במועדון שלו, חוץ מזה כלום. שחקן שזה הרגע הפסיד לקבוצה נחותה (איך שלא תסתכל על זה, ראית את מינסק כאן והיא קבוצה נחותה בלפחות שתי דרגות מחיפה, גם עם ההרכב הנרפה הזה שלנו) לא יודע שהוא שהוא היה גרוע? מילא, לקבל על הראש מהמאמן אבל כשהב"ב נכנס במשחק השני של העונה ועושה דרמה כמה תהיה שווה אותה דרמה בהמשך הליגה כשהוא יעשה את זה שוב? את האפקט הזה צריך לתת כשזה חשוב במיוחד וכשיש לזה השפעה לעתיד, אם בכלל..
    הופ – כל השחקנים שהזכרתי לא המשיכו/לא הגיעו בגלל הקו הנוקשה ששחר מתח על הסכומים שאותם הוא מוכן לשלם עבורם, לדעתי זה לא אמור לעבוד ככה ועשוה נזק גדול, הרבה נפילות קרו בקיץ כשבנו על אותם שחקנים ואז כבר לא היה זמן להביא מחליפים/תחליפים ראויים וכשהתחילה העונה ראית בור גדול באותה עמדה בעוד שהיריבות שלך מתחזקות. אז אני לא אומר שהיה צריך לתת חוזה לז'וטא עד הפנסיה (בעצם למה לא? תן לו לפרוש אצלנו ולהפוך אותו לסקאוט, הבנאדם אישיות וחולה על המועדון) ואני לא חסיד גדול של באדיר ההפכפך אבל לתת להם ללכת בנזיד עדשים או לא להחתים את תמוז (שיכול היה להיות פרויקט טוב של אלישע) כשאין לך חלוץ, זה יותר להתבשם בעקרונות שלך ופחות לתמוך בקבוצה שלך.

    אהבתי

  17. הופ הגיב:

    אני מחפש את הביטויים האובר-דרמטיים ששמרלינג מדבר עליהם ולא מוצא. מה ששחר אמר היה (ציטוט מנרג'. ההבדלים בציטוט בין האתרים הם מינוריים): "שיחקתם גרוע ואת זה אתם יודעים. אני יודע שאי אפשר לנצח בכל משחק ואין מונופול על ניצחונות, אבל שכל אחד כאן יסתכל לי בעיניים, יחשוב טוב טוב עם עצמו אם הוא נתן את הכל. אני יודע את התשובה, גם אתם. פשוט לא נתתם מעצמכם. הגיע הזמן שתתחילו לעבוד ולעבוד קשה".
    אני לא רואה שום דבר דרמטי ומשפיל או אימפולסיבי בציטוט הזה, זה אפילו די מאופק ושקול, ואוסיף שזה גם מאוד מדויק: אי אפשר תמיד לנצח, אבל אפשר תמיד לתת את הכל על הדשא. זה בדיוק מה שהרגשתי כלפי מכבי חיפה בעונות של רוני לוי, לא אכפת לי אם תנצחו או לא, אני רוצה להרגיש שנתתם את הכל בשביל המועדון והאוהדים ובשביל השם שלכם והכסף שאתם מקבלים.
    מה הערך המוסף? אם אתה זורק זין בעבודה שלך ועושה עבודה מחורבנת, הבוס שלך צריך לבוא ולהגיד לך "אתה לא משקיע, תתעורר ומהר". זה התפקיד שלו. בניגוד לטוקבקים שדיברתי עליהם, זו לא סתם הטלת רפש אלא ביקורת מאוד ברורה, שאומרת בבהירות את מה שהמועדון (אותו מייצג שחר) מצפה מהשחקנים שלו: לתת את הנשמה על המגרש.
    לגבי התזמון – אני לא יודע כמה זה נכון להגיד את זה כשהשחקנים מרגישים מושפלים, עם הביטחון העצמי על הרצפה, אחרי הפסד כזה. יכול להיות שזה לא תורם כלום, וששחר בהחלט טעה ונתן לרגשות לשלוט בו (ואנחנו יודעים שהוא רגשן). ויכול להיות שזה בדיוק הרגע בו הבוס אמור לעשות את זה, כשהשחקנים עוד לא פיתחו את האדישות ועוד לא בנו מחדש את חומת האגו בעזרת הפרופורציות שנותן הזמן החולף – דווקא כשהם עוד חשופים, להחדיר להם לראש שמשחק נרפה כזה לא מקובל. הייתי שמח אם היה פה איזה פסיכולוג או פסיכולוג חובב שייתן את שני הסנט שלו בעניין.
    אני גם לא יודע כמה זה טוב באופן כללי ששחר מעורב אישית. אני לא אוהב בדרך כלל את הכניסות שלו לחדר ההלבשה לפני משחקים, זה נוגד את רוח המקצוענות של חיפה לדעתי. במקרה הזה, יש פה בעיה נוספת: אלישע אמור להיות זה שאומר את הדברים האלה. יכול להיות ששחר מזהה בעיה עם היכולת של אלישע להעביר ביקורת, ויכול להיות שהוא פשוט מבטא את הכעס שלו עליו על ידי שבירת סמכותו. כך או כך, זה לא בסדר. השחקנים לומדים שהשוטר הטוב הוא אלישע והשוטר הרע הוא שחר, וזה אומר שהם לא מפחדים מאלישע.
    פראליה – יכול להיות שאתה צודק, אני לא מבין גדול בעסקים. אבל נדמה לי שבהתנהגות העסקית הזו יש כמה יתרונות: שחקנים וסוכנים מבינים שהם לא יכולים לכופף את שחר ולעשות לו משחקי כוח. יתרון אחר הוא שיש פה מחשבה לטווח ארוך שמסייעת למועדון לא להיגרר אחרי מועדונים אחרים כשהללו נכנסים לסערת קניות, כמו השנה. אם לא היה הקו הנוקשה הזה, היינו נכנסים למלחמות בכל קיץ עם גאידמק כשהוא היה בבית"ר, ואז מה? אולי היינו לוקחים לו אליפות אחת, אבל לך תדע אם עדיין היינו קיימים.
    בגדול, אנחנו צריכים להכיר בזה שהעונה התל אביביות החליטו להחזיר את כבודן והן מוכנות לשלם על זה הרבה כסף. יכול להיות שאנחנו נידחק הצידה בגלל זה, וצריך להיות מוכנים. מה לעשות? זה כמו שאוהדי נתניה מוכנים לפני כל עונה לזה שהם לא ייאבקו על האליפות, ואוהדי פ"ת יודעים בכל קיץ שגם העונה הם כנראה לא יגיעו לאירופה.
    ועוד יותר בגדול, צריך להכיר בזה שיש לנו בעלים שפוי, שמוכן להוציא כסף עד גבול מסוים, על היתרונות והחסרונות שבזה. אפשר וצריך לדרוש הישגים בכל עונה, כי אנחנו מועדון הישגי. אבל אי אפשר להיות לדרוש מבעל הבית שישתולל עם הכסף רק בגלל שגם אחרים משתוללים. זו כבר חזירות. המזל הגדול שלנו הוא שיש לנו בעלים שרוצה הישגים, ולא איש עסקים קר שרק מחפש לחסוך לעצמו. תאר לעצמך את יואב כץ אצלנו?
    לגבי מקרים ספציפיים ברור שצריך להעביר ביקורת. ז'וטא היה אז אחרי פציעה ואני לא יודע כמה הוא היה אותו ז'וטא. את באדיר אולי זו היתה טעות לשחרר. לגבי תמוז, הגיב פה איציק שהוא חלוץ בשק, ואני חושב שחמד יכול להיות לא פחות טוב. דה סילבה – לא יודע מה היה שם. בסופו של דבר זה מגיע לזה – האם אתה סומך על בעלי הקבוצה שלך שידע לנהל אותה כיאות או לא? אני כן.

    אהבתי

  18. פינגבאק: פוסט טראומה | מצד שני

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s