הדשא של השכן ירוק (יותר): פוסט אורח של איציק אלפסי

לקראת המשחק מול בית"ר ירושלים ביום ראשון, ובמעין חגיגת אושפיזין מאוחרת, הבלוג שמח לארח את איציק אלפסי מ"גשם באלפסי". במקביל עלה בבלוג של איציק פוסט פרי מקלדתי

***

אחרי שבמשך שנים אפשר היה לספור על יד אחת (ועוד יישארו אצבעות ספייר) את מספר הפעמים בהם ביקרתי בחיפה יצא לי בזמן האחרון מסיבות אישיות לבלות לא מעט זמן בעיר. להפתעתי הטובה גיליתי שחיפה היא בהרבה מובנים סוג של 'ירושלים עם ים'- המבנה הטופוגרפי ההררי, האוכלוסייה המגוונת והאנשים נטולי הפוזה. זה עזר להבין יותר לעומק את מערכת היחסים בין בית"ר למכבי חיפה לאורך השנים- הרבה פחות יריבות והרבה יותר יחסים של כבוד הדדי. כי בין חיפה וירושלים, בין מכבי חיפה ובית"ר, ישנו דמיון ורב וכמובן יריב, או אנטיתיזה משותפת- ההתנחלות העוטפת את יפו.

חיפה נתגלתה עבורי כגרסה המעודנת יותר, או אם תרצו השפויה יותר של ירושלים. במיוחד אני אוהב את הדרך שבה חיים בה במשותף יהודים וערבים בצורה שלפחות כלפי חוץ נראית כהכי טבעית שבעולם. כתבתי פעם לניר שבין ירושלים וחיפה יש אכן דמיון טופוגרפי, אבל העליות והירידות אצלנו הרבה יותר חדות. כשאני יושב לי בשעת ערביים על ספסל בטיילת לואי ומשקיף על המפרץ היפהפה, עם השקט והרוח המלטפת אני יכול לחוש כמעט כמו בפירנצה ולא יכול שלא לחשוב שזה יכול להיות כך גם אצלנו מול החומות.

אבל אנחנו אוהבים את זה הארד-קור.

גם בכדורגל כמו שאתם יודעים. ולכן אני מקנא בניר והחברים כאן, אוהדי מכבי חיפה. כי יש לכם פנינה קטנה שם בכרמל. מועדון יציב ומנוהל לעילא המתנהל בשפיות גם בעין הסערה שיוצרים פזרני מזומנים הזויים הנוחתים ונעלמים, חדשות לבקרים כך נדמה, דרומית ודרומית מזרחית לכם.

יעקב שחר הוא הבעלים שכל אוהד היה חולם עליו- אוהד שהוא גם מנהל מבריק שחושב תמיד צעד ושתיים קדימה. בכלל, אצלכם בחיפה מראים יפה שרגש ושכל יכולים לחיות בשלום ואפילו לא רע בכלל ביחד. אנחנו בירושלים עוד עובדים על זה.

לקראת המשחק ביום ראשון ניסיתי להיזכר מחדש במפגשי עבר בין בית"ר למכבי חיפה. המשחק הראשון שעלה לי בראש הוא גם זיכרון הכדורגל הראשון שלי- גמר גביע המדינה 1985, אלי אוחנה מכניע את אבי רן ז"ל חמש דקות לסיום ומעניק לי את התואר הראשון בחיי ואת ההבנה שנדבקתי במחלה.

הזיכרון החזק השני הוא שוב גמר גביע, הפעם זה של 1989- המשחק שכל חיי לא אסלח לעצמי שלא הייתי בו. מכבי חיפה מגיעה כאלופה הגאה ופוגשת את בית"ר בסופו של עידן כשכולם כבר יודעים שזהו המשחק האחרון של אורי מלמיליאן בצהוב-שחור. הטלוויזיה משדרת רק את המחצית השנייה כך יוצא שאת האחת-אפס של רובן עטר אבא ואני שומעים ברדיו. במחצית אבא אומר "רק שלא ייגמר בתבוסה". אבל במחצית השנייה בית"ר נותנת הצגה שמזכירה לרגע את הימים היפים של האליפויות והגביעים מאמצעיתו של אותו עשור. אבי כהן ואורי הופכים את התוצאה והגביע נראה היה כעושה דרכו אל אוויר ההרים הצלול כיין. עד שהגיע עופר מזרחי ועשה לנו את מה שדייגו מראדונה עשה לאנגליה שלוש שנים קודם לכן. בסוף זה נגמר איכשהו טוב, אורי הניף את הגביע ואני המתנתי 16 שנה ונסעתי עד איסטנבול כדי לזכות בחוויה מתקנת על כך שהחמצתי את אותו משחק.

על זיכרון אחר הייתי מוותר בשמחה, ולא בגלל התוצאה. ב- 4 בנובמבר 1995 יצאה בית"ר לקרית-אליעזר וכמיטב המסורת של המפגשים בינה לבין מכבי חיפה התפתח שם משחק נהדר שהסתיים בתיקו שתיים, שמבחינתנו הייתה תוצאה מצוינת. אלא ששעתיים מאוחר יותר התרחש בכיכר מלכי ישראל בתל-אביב האירוע הנורא שבגללו יזכרו לעד את ה- 4 בנובמבר 1995 מסיבות אחרות לגמרי.

עוד משחק בלתי נשכח של בית"ר בקרית-אליעזר היה רבע גמר הגביע של עונת 1998/99. אני חייל בשכם שרואה את המשחק במועדון החטיבה המרחבית. תשעים הדקות מסתיימות ב- 1:1 והמשחק נכנס להארכה. את הארכה אני כבר לא רואה אחרי שאני יוצא למשמרת שלי בסיור. כשאני חוזר לפנות בוקר מספרים לי שנגמר 5:1 לבית"ר, ושוב, כמו עשר שנים קודם לכן, אני לא יודע אם לצחוק (מאושר על הניצחון) או לבכות (שפספסתי את אחת ממחציות השעה הגדולות בתולדות המועדון).

הזיכרון החזק האחרון שלי הוא גמר הגביע של לפני שתי עונות עם גרסת שנות האלפיים של שלישיית שוקולד-מנטה-מסטיק (יצחקי-ברוכיאן-בן שושן)- התואר הכי מתוק בתקופת ארקדי גאידמק הזכורה לרע, והתואר היחיד בתקופה הזו שהרגשנו שהוא באמת של בית"ר שלנו.

אה כן, והיה גם את המשחק הקודם בינינו, זה מהמחזור הלפני אחרון בעונה שעברה, אולי הפעם הראשונה בחיי בה שמחתי כשבית"ר הפסידה.

רק כדי לחוות שבוע אח"כ את אחת הטראומות הגדולות בחיי כאוהד בית"ר.

טראומה ששנינו מנסים להתאושש ממנה וביום ראשון נקבל אולי תשובה מי, לעת עתה, מצליח בכך יותר.

איציק אלפסי

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, ספסל האורחים, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

11 תגובות על הדשא של השכן ירוק (יותר): פוסט אורח של איציק אלפסי

  1. שמרלינג הגיב:

    אחלה פוסט, רק חבל שלא יכולתי להנות ממנו באמת מאחר והוא רצוף כשלונות של חיפה. אני בטוח שהכותב גם נכח או צפה במשחקים בהם הירוקים חגגו על חשבון קבוצתו.
    מכבי חיפה נכשלה בגביעים לאורך השנים והסטטיסטיקה במפעל הזה עגומה. אולי עוד ידובר על הסיבות העמוקות לכך בפוסט אחר.

    אהבתי

  2. נכח, גם נכח… במיוחד זכור לי חצי הגמר הגביע של 95' (2:0 לכם כולל שער מדהים של רביבו בוולה מ- 16 מ')- הפעם הראשונה בחיי בה ראיתי את בית"ר משחקת נגד קבוצה אירופאית.
    מסקרן אותי באמת לדעת מה הסיבות לכישלון היחסי שלכם בגביע לאורך השנים (אם כי בדקתי עכשיו ומצאתי שיש לכם חמישה גביעים שזה מכובד למדי לדעתי).

    אהבתי

  3. הופ הגיב:

    איציק, תודה על פוסט מצוין. גרמת לי להתגעגע למגורים בחיפה, דבר שלא קורה לי הרבה…
    השאלה לגבי הגביע היא באמת שאלה טובה. יכול להיות שהסיבה היא שמפעל נוק-אאוט כמו הגביע מתאים יותר (לפחות בשנים האחרונות) לקבוצות שיודעות לשחק טקטי, לסגור את המשחק כשצריך? אולי אנחנו משחקים פתוח והתקפי מדי בשביל המפעל הזה? סתם תיאוריה (שמושפעת כמובן מהמחשבות סביב הפוסט שלי אצלך). ואולי זה פשוט עניין של ריכוז מאמצים ואנרגיות, ומכבי מרכזת בד"כ את האנרגיות שלה בליגה.

    אהבתי

  4. יניב הגיב:

    אני בכלל חושב שאת הקלישאה "לגביע חוקים משלו", המציא אוהד ירוק, ככלל.

    אחלה פוסט. חוץ מהפלאשבקים.

    אהבתי

  5. ניר,
    התאוריה שלך בעניין הגביע נשמעת לי מאוד הגיונית ומסתדרת גם עם ההצלחה של הפועל ת"א במפעל הזה. לעומת זאת זה לא מסתדר עם ההצלחה של בית"ר ואת העובדה שאנחנו נחשבים למה שנקרא "קבוצת גביע טיפוסית" (עוד ביטוי נפלא וסתום שתרם לנו עולם הכדורגל הישראלי :) ). אני מניח אם כך שכל מקרה לגופו.
    במקרה שלנו ההצלחה בגביע לאורך השנים נבעה לדעתי מהעובדה שהגביע דורש מאמץ ממוקד ומס' מצומצם של התעלויות חד פעמיות, מה שמתאים יותר לאופי האימפולסיבי שלנו, בניגוד להצלחה בליגה שהיא תוצאה של תכנון לטווח ארוך, יסודיות והתמדה לאורך זמן- תכונות שאנחנו הרבה פחות מצטיינים בהן…

    אהבתי

  6. הופ הגיב:

    איציק – נכון, אבל שלוש מהזכיות שלכם היו נגד… מכבי חיפה, כלומר נגד קבוצה ששיחקה פתוח ואז זה הופך לקרב של "מי פחות לא טקטי" :) וברור שהתיאוריה היא כללית מאוד ולא חלה תמיד. אולי זה שילוב של שתי הסיבות שהזכרנו (ובטח יש עוד).

    אהבתי

  7. שמרלינג הגיב:

    מסכים עם מה שנכתב לגבי חיפה בגביע. השיטה של חיפה לאורך השנים היתה מתגמלת בעיקר בליגה בצבירת נקודות לאורך זמן. לעומת זאת, במשחקים חשובים במיוחד נגד קבוצות טובות, לקבוצה המשחקת פתוח יחסית שמנסה להחזיק בכדור רב הזמן יש נטייה להיות מעט פראיירית. מהבחינה הזאת המשחקים בגביע לא שונים מההפסד להפועל תל אביב בפלייאוף האחרון. השיטה והמנטליות של חיפה מתגמלת אותה באמת רק כשהיא עדיפה באופן ברור על היריבה ולאורך זמן, גם בצבירת נקודות.
    כמובן שבגביע צבירת נקודות לא רלוונטית (וגם לא הפרש שערים) וצריך פשוט לא לספוג בשביל להמשיך לשלב הבא…
    למפגשים בין חיפה לבית"ר יש מסורת טובה. צפוי משחק מעולה ומאוזן יחסית.

    אהבתי

  8. מתי הגיב:

    אני קצת מתרעם על הקביעה שההבדל בין שתי הערים הוא שבירושלים הירידות והעליות יותר תלולות מבחיפה. ההבדל הוא שבירושלים יש יותר עליות מאשר ירידות ובחיפה יש יותר ירידות מאשר עליות.
    עוד משחק גדול בין מכבי חיפה לבית"ר י-ם היה ב-1986 ברבע גמר הגביע בקרית אליעזר כשמכבי חיפה הובילה 1-0 ו-2-1 והפסידה בסוף 3-2 במשחק ענק של שלמה שירזי אחד המגינים היחידים אי פעם בישראל שידעו להרים כדור במהלך ריצה. בחלוף השנים ניסו כמה פעמים להרים את שלמה שירזי בזמן נסיעה אבל זה כבר סיפור לבוקי נאה.

    אהבתי

  9. הופ הגיב:

    מתי – LOL.

    אהבתי

  10. אהבתי מתי… נדמה לי שניסיתי לטעון טענה דומה אבל ניר לא קנה אותה משום מה :)
    את מומו שירזי אני זוכר היטב וגם את הקריאות המפורסמות "דיו, דיו" שליוו את שעטותיו באגף השמאלי. את המשחק ברבע הגמר אינני זוכר אבל בהחלט זוכר את הגמר בו ניצחנו את שמשון ת"א 2:1 בהארכה משער ניצחון של אחד, אורי מלמיליאן.

    אהבתי

  11. פינגבאק: אנחנו – בית"ר ירושלים | מצד שני

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s