אנחנו – בית"ר ירושלים

התוצאה של המשחק היום ידועה מראש: אחרי הפוסטים המתפייטים שלי בגשם באלפסי ושל אלפסי פה על המסורת ההתקפית והפתוחה של מפגשי חיפה-בית"ר, משחק נטול שערים הוא אך מתבקש (כי כידוע לכל חובב אמונות תפלות ותיאוריות נאחס, ברגע הניחוס מתבטלות כל הנפשות האחרות והעולם כולו סובב סביב המנחֵס ופועל לפי – או יותר נכון, להיפך מ – מה שהוא אומר/ לובש/ אוכל/ מגרד וכו'). וכמו שעוד ידוע לחובבי הניחוס, המשפט הקודם מכניס אותנו ללופ, שכן הוא מבטל את הניחוס; אך המשפט האחרון מבטל את הביטול; ועכשיו כבר לא; ועכשיו כן; ועכשיו; ובכל זה אני מבלבל את השדים או בעצם רק מדרבן אותם, ובקיצור, כרגיל, עזבו אתכם שטויות, נאחסים ואמונות תפלות, יש רק שאלה אחת חשובה ורלוונטית הנוגעת למשחק היום מול בית"ר, והיא כמובן –

סינטיהו סולליק? ברצינות?

לפני

בית"ר זה אומר משחק פתוח ומהיר, משחק של התקפות, כמו נגד בני יהודה רק קצת יותר בלתי צפוי. בית"ר היא קבוצה מניה דיפרסיבית, וזה תקף במיוחד העונה, שהתחילה רע עבורם אבל השתנתה דרמטית אחרי הניצחון המוחץ שהנחילו במחזור האחרון לב"ש (קבוצה שהוצאנו מולה תיקו, להזכירכם). הם יכולים לקבל מאיתנו בראש, אבל עם שחקנים כמו ברוכיאן, בן שושן, סטיבן כהן, יבואה ואחד עידן טל – ובמיוחד בהתחשב בהרכב הלא ברור שלנו – הם יכולים בקלות גם לתת בראשנו שלנו.

הסיפור הגדול אצלנו הוא לכאורה סינטיהו (כותבים את זה כנראה סינטאיו אבל סינטיהו נשמע נחמד, סוג של זכריהו אפריקאי, אז נישאר עם זה) סולליק, שחקן עם סיפור אישי די מדהים. הסיפור הזה והצבתו של סינטיהו בהרכב מפתה את הדמיון להקרין אל המוח את הסרט המתבקש, בו הנער הצעיר שהתחיל לשחק כדורגל רק בגיל 16 מפתיע את כולם ביכולתו המדהימה וכובש שלושער כבר במשחק הבוגרים הראשון בחייו, ועוד נגד בית"ר.

אך מיד, איך לא, עולה במחשבה גם הצד השני (ווהו! בעצם לא בדיוק): מה נסגר עם אלישע? מתחיל להסתמן פה דפוס מעניין לגביו – הוא נוהג לזרוק למים, ועוד למים עמוקים במיוחד, שחקנים צעירים שלא ממש הוכיחו את עצמם לפני כן. זה התחיל בשנה שעברה כשהוא הכניס את מוחמד כליבאת להופעת בכורה במדים הירוקים דווקא במשחק הקריטי כל כך מול הפועל ת"א בקריית אליעזר, המשיך במשחק הטראומה נגד בני יהודה במחזור האחרון עם ההכנסה של סולליק, והפציע שוב לאחרונה עם שלומי אזולאי שהוכנס להופעת בכורה העונה כשאנחנו בעשרה שחקנים נגד ב"ש, כשחמד מחכה על הספסל. נהוג לשפשף שחקנים צעירים במשחקים לא כל כך חשובים, או לפחות כשהקבוצה ביתרון גדול. לאלישע יש נטיה לוותר על השפשוף ולעבור ישר לחיתוך עמוק של הילדים המסכנים דווקא במעמדים המלחיצים ביותר. אולי זה סוג של מבחן ייחודי, "מבחן אלישע" (כליבאת שהיה טוב מספיק כדי להיכנס מול הפועל ת"א, כנראה לא עבר את האודישן והודח להפועל עכו). יש כאלה שיראו בזה הוכחה לביצים הגדולות שלו, אבל לי נדמה שיש פה גם קצת מאותו דמיון פרוע שמאפיין אוהדים – גם אלישע כנראה חולם בלילות על גיבורים ירוקים אלמונים שמושיעים את הקבוצה ברגע האחרון.

אבל הסיפור הגדול באמת פה, לפחות עד שסולליק יעלה על כל דמיון, הוא אדריאן סילבה. ההצבה של סולליק בהרכב כשרפאלוב וקטן פצועים מצטרפת למסרים הדי ברורים מאלישע לקשר הפורטוגלי, שבא ככישרון גדול בדלת הראשית אבל ייצא כנראה דרך החלון (ההעברות, בינואר, אם יצליחו להביא זר אחר). ואם אני טועה והוא דווקא בונה על סילבה להמשך, זה עוד יותר מדאיג. כי לפי התנהלותו מול שי מימון, תומר חמד ועכשיו מול הפורטוגלי, עולה חשש גדול שאלישע קצת לוקה בכל העניין של הקניית ביטחון לשחקנים שלו.

ההרכב

(ע"פ וואלה! ספורט)

אמיר אדרי, עלי עוסמאן, שי מימון, איגנסיו קאנוטו, פיטר מסיללה, ג'ון קולמה, עידן ורד, אייל גולסה, מוחמד גדיר, סנטיהאו סלליק, ולדימיר דבאלשווילי.

החששות בהרחבה

כבר הרחבנו אז נקצר פה. ההגנה היא עדיין מקור לדאגה – אדרי עשה לו לאחרונה מנהג לחטוף בכל משחק שער באשמתו, וקאנוטו ומימון עדיין לא משכנעים. קולמה שנותן בינתיים יופי של עונה כנראה שלא יצליח לעצור לבד את התקפת בית"ר, ולכן לא נותר לנו אלא לקוות שנבקיע יותר.

בשביל זה יש לנו את עותמאן הנפלא, שמרכיב יחד עם ורד המצוין את אגף ימין הטוב ביותר שראינו בחיפה כבר הרבה זמן. אני לא יודע איפה סולליק משחק, אבל אם הוא לא שחקן אגף אני מקווה מאוד שאלישע יחזיר את גדיר לאגף שמאל, כי תפקיד השחקן החופשי מקדימה בינתיים לא עושה עימו חסד, וכי אגף שמאל שכולל את מסיללה וגאדיר יכול להיות קטלני מול הגנת בית"ר הבינונית.

על גולסה אני כבר לא מדבר, יש לו הרבה להוכיח, והיום זו הזדמנות נהדרת לעשות את זה כי רפאלוב לא יהיה כדי לגנוב לו את הפוקוס. דבאלישווילי ממשיך לעשות את שלו אז אין תלונות וסולליק, טוב, אין לו באמת סיכוי להתעלות על הדמיון, נסתפק בהופעה סבירה שלו. אבל בעצם, למה שלא יככב? אולי היום יהיה אחד מהמשחקים האלה בהם המציאות עולה על החלומות, ומי כמוני יודע שבכדורגל יש ימים כאלה.

Go-to Guy

יאללה, נזרום עם הדמיון. סולליק.

סיבות לאופטימיות

אם כבר אז כבר. הנביא סינטיהו.

המפתח

כמו בכל משחק מול בית"ר – עזבו אתכם מהגנה. להבקיע שער אחד יותר.

הנבואה

ניתנה לשוטים.

ולכן

0:3 ירוק!

אחרי

מרגש להיות אוהד של קבוצה שממציאה שיטת משחק חדשה. כמו הולנד של ריינוס מיכלס, כמו אינטר של הלניו הררה, כמו ברצלונה של רייקארד ופפ גווארדיולה, גם מכבי חיפה מביאה בשורה חדשה לעולם הכדורגל. קבלו בתשואות את המַינוּטוֹ (שילוב של מימון וקאנוטו): משחק כדורגל ללא הגנה.

השיטה החדשה אולי לא תביא לנו הרבה נצחונות, אבל בשיטה של לוזון גם ככה אין הבדל גדול בין נצחון לתיקו. ובכלל, מה זה כבר נקודה לעומת חגיגה כזו של שערים, ולמי אכפת מניצחון כשיש לנו תיקו כזה מפואר? הריעו לאלישע, הריעו למימון, הריעו לקאנוטו (ואפשר להוסיף גם איזו מחיאת כף לאדרי) – זה רק נראה כמו כישלון הגנתי, אבל זה בעצם ניצחון ענק של הרוח האנושית: נצחונם של היצירתיות, החידוש וההמצאה!

היה חרא. 3:3 נשמע כמו אחלה משחק, ואני רואה שבאתרים השונים כבר נשפכים עליו הסופרלטיבים. אז לא. היה חרא. חרא של הגנות, חרא של שערים, חרא של מהלכים, חרא של מנטליות. אפילו השערים, החלק הטוב במשחק, היו מקריים ברובם. לפחות לא היה משעמם. ואולי כבר עדיף משעמם.

כמה

3:3

ציונים

אדרי – 4. טעות כפולה בשער השלישי, משחק לחוץ, והפעם גם לא סיפק הצלות שיעלו לו את הציון.

קאנוטו – 2. רק בגלל שעמד שם, ואולי בכך הפריע מדי פעם לאיזה חלוץ בית"רי לראות את השער.

מימון – 1. כנ"ל, מינוס נקודה על בישול שער לבית"ר. בנאדו, תתלבש.

עותמאן – 4. משחק חלש ראשון שלו העונה. אולי היה עסוק מדי במלחמות עם בן שושן.

מסיללה – 5. עשה את שלו בהתקפה עם בישול יפה, אבל הצטרף לחולשה הכללית בהגנה.

קולמה – 6. איכשהו היה שם בכל פעם שעברו את מימון וקאנוטו, וזה קרה הרבה. הציל אותנו מהפסד, ונדמה שאפילו שידרג את משחק ההתקפה שלו. אבל במשחק כזה של ההגנה לא יקבל יותר.

גולסה – 6. אולי המשחק שיכניס את אייל לעניינים. התחיל חלש ובאופן כללי נדמה שהוא לא מוצא את עצמו בקישור האחורי. השער היפה עזר לביטחון, ובמחצית השניה היה חדור מוטיבציה וניסה לדחוף קדימה.

ורד – 5. כרגיל נתן את התחת והיה אגרסיבי, אבל לא הצליח לשחזר את היכולת מהמשחקים הקודמים.

סולליק – 7. בינגו ענק של לוי. הנביא סינטיהו היה אחד מנקודות האור הבודדות במשחק הזה, במשחק חלומי בשביל בכורה בהרכב. מהיר, טכני, חזק. אפשר להגיד שהמציאות בהחלט התקרבה לדמיון. צריך לעבוד על חלוקת המאמצים שלו, כי הוא נגמר בשלב מוקדם מדי.

גאדיר – 4. חוץ מדאבל פס נאה עם סולליק שכמעט הוביל לגול, חלש מאוד. מבולבל, אגואיסט, מחזיק את הכדור יותר מדי. אלישע, תפסיק עם הניסוי, תחזיר אותו לאגף. התפקוד הנוכחי מכריח אותו לחשוב ולצערי, זה לא עושה טוב לו ולנו.

דבאלישווילי – 6. השתדל, מסר וגם בישל. השחקן הצעיר הזה הפך בלי הודעה מראש לחלוץ הוותיק שחונך את הצעירים.

מחליפים

חמד – 5. קצת ריחמתי עליו. עד שהוא מקבל צ'אנס, ועוד במשחק בלי הגנות, הוא נאלץ לצפות במתחרה שלו על עמדת המחליף מבקיע צמד.

אזולאי – 8. 27 דקות, שני שערים, מה עוד אפשר לבקש מחלוץ. אמנם קיבל קצת עזרה מהרוש, אבל לזכותו ייאמר שידע לקחת. מי אמר שאין לנו חלוצים?

בוקולי – לא שיחק מספיק כדי לקבל ציון.

השחקן המצטיין

שלומי אזולאי. כבר כמה חודשים שאני טוחן לכם בראש חמד, חמד, חמד, ובסוף מגיע שלומי WTF ונותן את הופעת חייו כבר במשחק השני שלו בחיפה. כנראה שעבר היום להיות המחליף הראשון בהתקפה, ועכשיו חמד יצטרך להוכיח שיש לו סבלנות ואופי להמשיך להילחם על המקום שלו. תחרות זה טוב.

עוד כמה מילים

מה יש להגיד. אין בחיפה הגנה. מימון זה לא דקל. עזבו את דקל, הוא אפילו לא אג'יפור. וכנראה שמראדונה כן היה על סמים כשזימן את קאנוטו לנבחרת. אני חושב אחורה ולא מצליח להיזכר מתי היו לנו שני בלמים כאלה גרועים. תמיד היה לפחות אחד טוב. השנה – כלום. עם כל הבעיות של אדרי, רחמים עליו. איך אפשר לשחק כשלפניך שני חורים מהלכים (לפחות הם היו חורים רצים, אבל גם זה לא). קאנוטו עד עכשיו מסתובב במקום ומחפש את בן שושן וברוכיאן. שי מימון? שי מַינוּס. קונוס רץ יותר מהר ממנו. ולא דיברנו על השער. אין ברירה, כנראה שנצטרך לחזור לאופציית בנאדו. אני מהמר שגם בגיל 70 או בן כמה שהוא לא יהיה עכשיו, הוא עדיין יותר מהיר ומוצלח משניהם. הנה אדם אחד בחיפה שבטוח הולך לישון היום עם חיוך.

בקישור ובהתקפה המצב יותר טוב. הוכח סופית שההתקפה שלנו יכולה להסתדר בלי קטן (שימו לב לנתונים: עם קטן – 4 שערים בארבעה משחקים, כולל אירופה. בלי קטן – 7 שערים בשלושה). גם רפאלוב, מסתבר, הוא לא פק"ל. בכלל, היה כיף לראות היום קישור עם גולסה, ורד, גדיר וסולליק ולדמיין שזה יכול להימשך ככה לנצח, בלי הזוג המוזר יניב את ליאור. לצערנו, ניאלץ להסתפק בדמיון.

ובכל זאת, יש די הרבה בעיות גם בהתקפה. עד שוורד נותן תצוגות בימין, מעבירים אותו לשמאל. גולסה משחק אחורה מדי. גאדיר הולך לאיבוד ליד דבאלישווילי. באופן כללי יש די הרבה בלגן במשחק, ונדמה שהשחקנים בעצמם לא יודעים מה אלישע רוצה. אבל יש שם את כל הכישרון והיכולות, רק עוד כמה אימונים ומשחקים ביחד וזה יכול להיראות נפלא. חבל שזה כבר לא יקרה, כי אחרי הפגרה יחזרו ליאור רפאלוב, האיש והמקורבים, והפטרון שלו, הבוס של אלישע. וכל הכישרון הזה יילך לאיבוד. איזה בזבוז.

תודות

תודה לקהל הנפלא שלנו שעודד כל כך יפה. כשהובלנו, הכוונה. כי כשהיינו בפיגור הוא התרכז בשריקות וקריאות בוז. ללא ספק, הקהל הטוב בארץ.

והפרחים להרוש.

השורה התחתונה

אני מקווה שחרזי כבר באוויר עם רשימה של בלמים בפנקס.