הקוסמ (…אמק ערס)

שני פוסטים התחלתי לכתוב במהלך סוף השבוע, שניהם על נבחרת ישראל, ואת שניהם זנחתי באמצע. הסברתי שם למה אני עדיין צופה במשחקי הנבחרת, למה אכפת לי ממנה ולמה היום פחות אכפת לי מאשר פעם. היו שם מילים כמו הזדהות, סיפור, נרטיב, עם ישראל, מדינת ישראל וגם איזו תיאוריה בשקל על כך שעם ישראל לא מזדהה עם נבחרת ישראל משום שעם ישראל לא מזדהה כרגע עם ישראל – הוא פשוט לא יודע מיהו כעת, ועד שלא יחליט מיהו, יתקשה להזדהות עם סמליו.

אבל כל אלה לא חשובים כל כך עכשיו. הנבחרת הראתה שהיא לא שווה יותר מדי מילים כרגע, והדיון המעניין יותר בעיניי עכשיו עוסק בתקשורת סביב הנבחרת. זה התחיל עם פרננדז במסיבת העיתונאים לפני המשחק, המשיך עם הטור המעניין הזה של שגיב ברעם שדיבר על הציפיות הגבוהות מדי שבונים "פרשנים ומבקרי מסעדות" (למי הוא התכוון? תשובה ךפוהמב) ועכשיו עם פוסטים כמו זה של מנחם לס אחרי המשחק.

***

יש סיבה טובה לדיבור על התקשורת. אני חושב שלתקשורת פה יש תפקיד מכריע בהישגי הנבחרת. באווירה שהיא יוצרת לפני ואחרי משחקים, בציפיות שהיא מציבה ובאפקט הפסיכולוגי שהיא גורמת אצל השחקנים והקהל. לא סתם פרננדז עסק בעיקר בתקשורת במסיבת העיתונאים שלו לפני המשחק. גם הוא הבין שתקשורת הספורט פה הולכת לעשות לו את המוות. כמובן שהנבחרת עצמה יכלה לשנות את היחס הזה על ידי משחק טוב, אבל היא היתה מאוד מתקשה לעשות זאת באווירה הנוכחית – יש פה מעגל קסמים שמזין את עצמו, וכרגע הוא ניזון ומזין בעיקר רעל וארס (ואשמה לא קטנה יש פה לאנשי ההתאחדות שבדאגתם לעצמם ולמקורביהם יוצרים אווירה לא מקצוענית סביב הנבחרת והכדורגל הישראלי).

יכול להיות שתקשורת הספורט שלנו מוציאה את התסכול שיש לה מהתנהלות ההתאחדות על הנבחרת. יכול להיות שהיא מאוד לא רוצה לראות את הנבחרת מצליחה כשלוזון יו"ר, ואני בהחלט יכול להבין ולהזדהות עם זה. ויכול להיות גם שאנשי התקשורת גם קצת נהנים מהכוח יש להם, מההשפעה שלהם על האוהדים, על השחקנים ועל המשחק עצמו; וזה טבעי ומובן שהכוח הזה יכול לגרום להם לשכוח לפעמים את תפקידם המקורי: לסקר ולבקר כשצריך, להוציא עוולות ומה שנראה כעוולות אל אור השמש המחטא, ולהוות את מצפון החברה – וכל זה באופן פרופורציונלי והוגן. אבל כשפרשנים נסחפים למלחמות אישיות מול המאמן (ואם זה קורה לשגיא כהן, שנתפס בעיניי כפרשן הגון, כנראה שהמצב באמת חמור*) נדמה שהתקשורת הפעם באמת הגזימה.

אבל התקשורת בכללותה היא לא עניין הפוסט הזה. עניינו של הפוסט הזה הוא אדם אחד בתקשורת, אדם שמצליח להוציא אותי מדעתי בכל פעם שאני שומע אותו. את האדם הזה הערצתי כשחקן, והוא בעיניי אחד מגדולי השחקנים שראיתי, לא רק הישראלים אלא בכלל (יש לקחת בחשבון גם את ההטייה שלי כמובן). לאדם הזה קוראים אייל ברקוביץ'.

***

יש איזו דעה רווחת, שנכתבה גם בתגובות לפוסט של דורפן על תקשורת הספורט הישראלית (פוסט מדויק ונכון בעיניי), שאייל ברקוביץ' הוא אמנם "פה גדול" וטיפוס מעצבן, אבל הוא "פרשן טוב". למה? כי יש לו הבנה מסוימת בכדורגל, כי "פיו וליבו שווים", כי הוא "אומר את מה שאנחנו חושבים", כי "אין לו אלוהים".

ברקוביץ' הוא לא פרשן טוב. הוא פרשן גרוע. ואני לא מתייחס בכלל לאג'נדה הברורה שלו (הוא הצהיר עליה בעצמו), שהיא כשלעצמה צריכה למנוע ממנו לשבת על כס פרשן הנבחרת, בגלל ניגוד האינטרסים הברור. לניגודי אינטרסים לצערנו כבר התרגלנו. הוא גרוע גם בלי קשר לאג'נדה הזו. נכון, יש לו פוטנציאל, יש לו הבנת משחק מסוימת, כי הוא לא טיפש וכי הוא בילה כמה וכמה שנים על מגרשים ברמות הגבוהות. אבל מה שאין לו זו חריצות ורצינות, ופרשן שלא עושה שיעורי בית לפני משחק הוא גרוע בעיניי יותר מפרשן חסר כל כישרון שמתכונן למשחק כמו שצריך.

מה שיש לברקוביץ' זה בעיקר אגו ענק. אגו שכשחקן איפשר לו לחשוב שהוא יכול לעשות על המגרש מה שבא לו (מה שהיה די נכון, כי הטבע חנן אותו בכישרון ראיית משחק שהיה רק למעטים לפניו ואחריו – אבל האגו הזה גם מנע ממנו לשחק ברמות הגבוהות באמת), וכפרשן גורם לו לחשוב הוא יכול פשוט להגיע לאולפן שתי דקות לפני, בלי להכין את עצמו לשידור, בלי להכיר את השחקנים, את היסטורית המשחקים, את הסטטיסטיקות, בלי לדעת אפילו מאיפה השופט.

ברקוביץ' הוא פרשן שפשוט מצפצף על כולנו. ההכנה שלו למשחק אתמול הסתכמה בראיון שהוא קרא עם מודריץ' (באנגלית! באמת כל הכבוד), וכל פרט מידע שהוא סיפק כפרשן במשחק הזה הגיע מהראיון הזה – באיזה כושר מודריץ', כמה מודריץ' מרוויח ומה מודריץ' חושב עלינו. חוץ מזה הוא לא ידע כלום, על אף אחד.

 

שחקן וולשי בינוני בועט את עצמו לתוך ספר דברי הימים של הספורט הישראלי

 

זה לא חדש. כבר ראינו ושמענו אותו משדר את גמר האלופות בלי לדעת מי זה אוליץ' (אתמול בחוצפתו הוא עוד הזכיר את זה) ויורד על מיליטו ה"בינוני". גם אתמול הוא נפל באותו פח עם ניקו קרנצ'אר. ירד עליו ועל ארבל שהזהיר מפניו, וכשקרנצ'אר כבש שניים המשיך לקשקש וסמך על זה שאף אחד לא יזכור את השטויות שפלט קודם. כשחושבים על זה, יכול להיות שכל הקשקשת שלו מטרתה רק ליצור ערפל שישכיח את תובנותיו הפרשניות העלובות.

לברקוביץ' השחקן היה אגו ענק, כישרון נדיר וקצת מוסר עבודה. תפחיתו מזה את הכישרון הנדיר ואת מוסר העבודה שהיה לו, ותקבלו את ברקוביץ' הפרשן. אגו מדבר, ולא הרבה מעבר לזה. חבל שהוא הפרשן הלאומי שלנו, אבל אם נהיה לגמרי כנים עם עצמנו, זו לא באמת אשמתו. יציעו לכם לפרשן משחק נבחרת, תגידו לא? זו אשמת מי ששם אותו שם.

הערוצים המסחריים החליטו שאנחנו לא צריכים פרשנים רציניים ומקצוענים. מה שאנחנו צריכים זה אנשים צבעוניים, שיודעים למלא את זמן האוויר ב… ובכן, אוויר. קל להבין אותם – כערוצים שנשענים על רייטינג שמביא פרסומות, אסור מבחינתם שהצופים יעבירו ערוץ. הם צריכים מישהו שמסוגל לגרום לנו להישאר כי "קטעים איתו". ברקוביץ' ממלא את התפקיד הזה באופן מושלם. הוא תמיד מעניין. תמיד ייפלט לו איזה "ימח שמו" על השופט הגרמני, תמיד הוא יגיד איזה משהו מכוער ופרובוקטיבי על מישהו.

זה נכון מבחינת הערוצים. זה לא אומר שאנחנו צריכים להסכים לזה. מי שחושב שברקוביץ' הוא פרשן טוב הוא מי שמסכים עם התפיסה של ערוץ 10 לפיה "פרשן טוב" הוא מי שמצליח למלא בקשקשת את זמן האוויר שניתן לו. לא היתה אתמול ולו תובנה נכונה אחת של ברקוביץ' שלא חשבתי עליה לבד, ואיתי עוד 99% מצופי הטלוויזיה שמבינים חצי דבר בכדורגל.

אבל התרגלנו להסתפק במועט. בפרשן ראשי אחד, שפרשן את גמר המונדיאל ואת ליגת העל, שזכה בתפקידו בזכות היותו קרוב לפוליטיקאים, ופרשן ראשי אחר, שמפרשן את משחקי הנבחרת, שזוכה בתפקידו בשל יכולתו הבידורית. הייתי אומר שכבר עדיף בלי פרשנים בכלל, אם לא הייתי שומע פרשנים אחרים ומוצלחים שמסוגלים לקחת את תפקידם ברצינות, להתכונן למשחקים ולהעניק לצופים ערך מוסף. יש דבר כזה. חשוב לי להזכיר. אנחנו לא חייבים להסתפק במה שנותנים לנו. אנחנו לא חייבים להרשות שיצפצפו עלינו.

(דבר אחד ייאמר לזכותו: ברקוביץ' הפרשן הוא משל מדויק לנבחרת שלנו. כישרון יש, אגו יש, פה גדול יש ויש, רצינות ורצון לעבוד קשה אין. ולכן, ברקוביץ' הוא המאמן הראוי לנבחרת ישראל. וכשזה יקרה – וכמו שכולנו יודעים, זה יכול בהחלט לקרות (הברירה תהיה מן הסתם בינו לבין האחיין של היו"ר) – לא יצטרכו בכלל לדאוג לתכולה של איצטדיון רמת גן. האגו של אייל ימלא אותו לבדו).

קישור התקפי

הבטחתי שאביא פה קישורים לכתבות ופוסטים מעניינים על ספורט שקראתי, אז הנה. קודם כל ולפני הכל, מתי הזכיר פה באחת התגובות סיפור של ארי פולמן מתוך קובץ הסיפורים "ההולנדי של עכו". אז מסתבר שהעלו אותו לרשת, ושהוא באמת סיפור נהדר ומרגש, לאוהדי מכבי ובכלל. קבלו את "הדרבי שאחרי המלחמה", ותודה למתי.

מי שרוצה לקרוא עוד דברים על הנבחרת אז שיחפש בוואלה ספורט באופן כללי, מעניין במיוחד הטור הזה של דוד רוזנטל שגם הוא עוסק בעיקר בברקוביץ' אבל גם בקשר בין רמת הנבחרת לבין היותנו "ערימה של ערסים", התבטאות שממשיכה, בכוונה או לא, את הפוסט של דורון קרמר שמלפני המשחק, פוסט אליו מתייחס איציק אלפסי במה שמתחיל להיראות כמו דיון נרחב ודי ארסי (אם יורשה לי משחק מילים) בתופעת הערסיות, ואני מהמר שלא יחלוף זמן רב ותראו גרסה ערסית לבלוג הסחים המושמץ/ מהולל.

וואלה ספורט (וליתר דיוק נמרוד עופרן) ממשיך עם המדור החביב "דואר זבל" שמצליח להעביר ביקורת ארסית (ומוצדקת לעתים קרובות) בדרך יצירתית, שזה דבר שתמיד מוערך בבלוג. עוד בוואלה, פז חסדאי עם עוד פוסט מוצלח ובעיניי גם נכון על תרבות ה"עידוד" בישראל וחוסר הסבלנות של הקהל פה.

ב"עין השביעית" שלמה מן, ייגר מייסטר בשבילכם, ממשיך את עבודתו הברוכה בביקורת תקשורת הספורט בשני טורים, אחד שמתחלחל (ובצדק) מהערוץ החדש של one שיעלה בקרוב על מסכינו, והשני שממשיך את המאבק הצודק בערוץ הספורט ובוואלה ספורט שמשתף איתו פעולה. אני מוסר מכאן את הערכתי ועידודי לייגר ומצטרף לקריאתו להחזיר את תכנית סיכום ליגת העל לערוץ 5.

בפינת דהבאזר, דורפן ממשיך להפציץ עם פוסטים יצירתיים אחד אחרי השני, לוינטל מחרה מחזיק אחריו (אגב, הוא גם מסכם היטב כהרגלו את משחקי הנבחרות האחרים בסוף השבוע) וגם מנחם לס (שהתנצל לאחרונה בפני אליעזר בן יהודה) לא טומן ידו בצלחת עם פוסט נהדר על אגרוף שקראתי כפרק בספרו (המומלץ מאוד!) "על חיצים ובונבונים".

(עדכון: איכשהו פספסתי את זה אבל גם אברהמי כותב היטב פוסט קצר, ממצה ועגום על הנבחרת)

זה הכל, ולסיום משהו חביב מתוך אופניק פלוס לייב, אתר משעשע על ספורט שמתעדכן לעתים נדירות וחבל שכך.

***

ולא נשאיר אתכם בלי שיר לדרך, מתבקש לשים כאן את "Bigmouth Strikes Again" של הסמיתס כהמשך לפוסט על ברקוביץ', אבל למה להמשיך לתת לו במה ולהעכיר עוד את האווירה, כשאפשר במקום זאת קצת לשפר אותה עם שיר של אחד מהאנשים המצחיקים שהמדינה הזו ידעה, שהוא במקרה גם רלוונטי למזג האוויר החדש והמשונה הזה שמופיע בחלוננו לאחרונה.

* כשפרננדז התייחס לתקשורת במסיבת העיתונאים לפני המשחק באומרו "הכלבים נובחים והשיירה עוברת", שגיא כהן החליט שהמאמן הלאומי קרא לאנשי התקשורת "כלבים". מעניין אם הוא חושב כך גם על מי שהמציא את הביטוי "כלב השמירה של הדמוקרטיה".

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, כללי, קישור התקפי, תקשורת השרוכים, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

15 תגובות על הקוסמ (…אמק ערס)

  1. מנטיסה הגיב:

    היה שווה לקרוא את הפוסט רק בשביל הקליפ שהבאת בסוף.

    אהבתי

  2. הופ הגיב:

    אני אקח את זה כמחמאה (למתי כספי).
    משום מה מי שהעלה את הקליפ החליט לשים את השיר פעמיים ברצף, מה שיכול להיות מאוד מעצבן אם שמים פליי והולכים למטבח ולא נמצאים ליד המחשב לכבות את זה בזמן. עם המתעצבנים הסליחה.

    אהבתי

  3. פראליה הגיב:

    מה הבעיה של שלמה מן עם פתיחת הערוץ? במה אתר ערוץ הספורט יותר טוב מ-One הגרוע והאינטרסנטי לכשעצמו? האם לא ברור שערוץ 5 מנהל את "סדר היום הספורטיבי" אך ורק ע"פ הזכויות אותן הוא מחזיק? הערוץ בקריסה כבר 5-6 שנים. נגיד שהערוץ החדש הולך להיות ממש גרוע, אז מה עדיף שערוץ 5 ימשיך להיות גרוע לבד או ששני ערוצים יתחרו ראש בראש מי יותר גרוע אבל לפחות נראה קצת יותר ספורט?

    לגבי אייל, לא מסכים כמובן, אף אחד לא מבין את המשחק וצופה את המשחק יותר טוב ממנו, זה שהוא לא בקיא מספיק זה נכון אבל את מה אם מעדיפים? דיקלום סיזיפי בנוסח ניר לוין או טביעה בים פרטים לא נחוצים של לחמן? אז יש לו אינטרס, הוא לפחות לא מסתיר אותו. לדעתי מה שאייל נותן 90 דקות אף אחד בנמא לא יכול לתת, זה לא ממש טוב אבל הכי טוב בנמצא. עד שלא יביאו מישהו שהוא גם רהוט, גם מבין את המשחק וגם נעל נעלי כדורגל, הכל זה הפרעות בווליום כזה או אחר.

    אהבתי

  4. הופ הגיב:

    פראליה – אני לא יכול לדבר במקום שלמה מן (אשמח אם הוא עצמו יגיב על זה), אבל אני מסכים איתו שמלבד עניין הכמות (מספר ערוצי הספורט) חשוב שנדבר גם על איכות. אתר one תרם מאוד לדעתי להזניה של תקשורת הספורט בארץ (אגב, אני גאה בעצמי שלא נכנסתי אליו כבר שנה בערך, מלבד פעמיים-שלוש, כשהיה שם תוכן שלא היה במקום אחר). נכון שגם באתר ערוץ הספורט יש אינטרסים (והמצב שם הולך ומידרדר) אך יש שם לדעתי גם איזה רצון אמיתי לשמור על סטנדרט מסוים של עיתונות ספורט. באתר one אין אפילו את זה. בפעם האחרונה שבדקתי זה היה ערבוב מכוער של טורי דעה של חבר'ה שבקושי יודעים לכתוב משפט עם טורים של פרובוקטורים מקצועיים (עמנואל רוזן וברקוביץ' לדוגמה), ידיעות רכילות עלובות ויח"צ טהור במסווה של עיתונאות. נדמה שמה שרוצים ב-one זה רק הקלקות והספורט מעניין אותם כקליפת השום.
    אז נכון, יש לפעמים דברים בערוץ הספורט שמזכירים את זה (ובעקבות one הוא גם פתח את ה"גליצ'ים" שלו), אבל צריך להיות הוגנים איתם – יש להם עוד דרך ארוכה לעשות עד שיגיעו לרמת הצהיבות והסחי של אופירה וחבריה. לשמחתי יש בערוץ הספורט מספיק עיתונאי ספורט אמיתיים שהעיתונות והספורט חשובים להם מספיק כדי ש(בינתיים) זה לא יקרה.
    לגבי הטענה ש"לפחות נראה קצת ספורט", זה נכון, השאלה היא מה המחיר שאנחנו מוכנים לשלם תמורת זה. כתבתי בפייסבוק שזה יפה שהם לקחו על עצמם לשדר את ליגת הנשים בכדורסל, אבל אני חושש שבתמורה הם ידרשו מהנשים לשחק בביקיני.
    לגבי אייל – תיארתי לעצמי שלא תסכים איתי. כמו שכתבתי, אני לא חושב שהוא מבין את המשחק או צופה אותו יותר טוב ממני או ממך, ונדמה לי שהמוניטין שבנה לעצמו כשחקן נדיר + התדמית שלו כמי ש"אומר מה שהוא חושב" תורמים למחשבה שהוא מבין יותר מאחרים. לדעתי הוא לא. אני לא יכול לחשוב על דבר אחד שברקוביץ' אמר שלשום שעזר לי להבין טוב יותר את המשחק. ואם מצרפים את חוסר ההשקעה שלו בהכנה לשידור (דבר שהוא בהחלט יכול לשנות) ואת העילגות והזלזול שלו בכל דבר שהוא לא הוא (לגבי השינוי של זה אני בספק), מקבלים מוצר די גרוע בעיני.
    אני חושב שיש מספיק פרשנים טובים אחרים פה, למרות שבהחלט יש בעיה בנושא הזה. והם לא חייבים להיות שחקנים, אם כי זה עוזר. שחקן לשעבר בהחלט מוסיף משהו אבל גם מאמן שלא היה שחקן יכול לתרום משהו אחר, וגם מי שפשוט יש לו הבנה טובה של המשחק בצירוף הכישרון לשים את האצבע על הנקודות הנכונות. לגבי שמות ספציפיים, בפעמים הבודדות ששמעתי את לחמן דווקא חיבבתי אותו ובעיניי הוא בהחלט נותן ערך מוסף. הפרשן האהוב עליי הוא מוטי איווניר (שעונה, אגב, לכל הקריטריונים שהצבת, פלוס חוש הומור לא רע בכלל), ואני יכול לשמוע וליהנות גם מרב"ש (יש לו את הבעיות שלו אבל סה"כ הוא טוב), זלצר לא רע ואחרים שאני לא זוכר כרגע. חוץ מזה, אם אין פרשנים טובים מבחינתי אפשר לוותר עליהם. אפשר לוותר על כל ההפרעות, כמו שקראת לזה, ולהסתפק בשדר שיעזור לנו לזהות את השחקנים ולדווח על דברים שאנחנו לא רואים על המסך.

    אהבתי

  5. ייגר מאיסטר הגיב:

    לפראליה: אין לי בעיה עם פתיחת ערוץ וואן, יש לי בעיה עם תכני האולפן שיביא, עם רמתם והסטנדרטים העיתונאיים שלהם (שמור לי ואשמור לך – שוואן מצטיין בכך הכי מכולם). נימקתי את זה בטור שלי בהעין השביעית וגם הופ עשה זאת כאן בצורה טובה בתגובות.

    אהבתי

  6. פראליה הגיב:

    ייגר, ייתכן ומסתמנת בעיה (בוא ניתן צ'אנס) שזה הולך להיות ערוץ עם כמה אינטרסים אבל אני מוכן לאכול את זה בתנאי שיביאו לי ספורט לייב כי אני וצופים רבים נידע לעשות את הקישורים (ועם מה שלא נידע ונבין אתה תעזור לנו ב"עין"), בעיניי זה לא יותר גרוע על-פני ערוץ שפעם נשא את הדגל של הספורט הנקי והיום לא מסוגל להביא כמה דקות של פרשנות כדורגל טובה ומהדורת הספורט שלו נראית כמו תשדיר שירות אחד ארוך ולא מעניין.
    בהזדמנות זו תודה ולהוט שמאפשרת לראות את החמש דקות הרלוונטיות בכל מהדורה של כ-40 דקות.

    אהבתי

  7. רוני הגיב:

    לא מסוגלת לנהל אפילו בדל דיון אינטיליגנטי בנושאי ספורט, אבל לפני כל פגישה שיש בה גברים אני קוראת פה ארבעה פוסטים. הם תמיד כתובים נפלא, רהוטים ומוצלחים, והאנשים שאני פוגשת חושבים שאני מבינה משהו, וכבר העירו לי שהדעות שלי מאוד מקוריות.
    :)

    אהבתי

  8. הופ הגיב:

    ייגר – תודה על התגובה. אני חושב שאתה עושה עבודה חשובה מאוד וחבל שאתה כמעט לבד במערכה מול כל הטייקונים.
    פראליה – צ'אנס הם יקבלו כי זה לא ממש תלוי בנו (אני אישית חושב שהם היו צריכים להיענש ולא לקבל פרס על מה שהם עושים באתר שלהם, אבל מי שואל אותי). חשוב מצד שני לזכור שכשהערוצים של צ'רלטון עלו היתה המון ביקורת נגדם והיום נדמה לי שהמצב קצת התהפך, מעריכים אותם על התוכן הרב ומיעוט הפסטיבלים. אתה צודק לגבי ערוץ הספורט שהתקלקל וגם אני מודה ליס מקס שלי על תרומתו לסינון התכנים השיווקיים. לזכותו של ייגר ייאמר שהוא נכנס בערוץ הספורט לא פחות מאשר ב-ONE. ההבדל הקטן הוא שנדמה לי שבערוץ הספורט יש מי שיקרא את זה, וב-ONE לא ממש (מפגישות מקריות שלי עם אנשים בערוץ הספורט אני יודע שהנושאים האלה מפריעים גם להם ומעסיקים אותם; מהיתקלויות שהיו לי עם אנשים ONE – עבדתי מולם לתקופה קצרה – הביקורת נגדם היא הדבר האחרון שמעניין אותם).

    אהבתי

  9. הופ הגיב:

    רוני – וואו, איזה כיף! גם זה שאת פה, וגם המחמאה האדירה הזאת ממך. גם כשאת כותבת תגובות את יודעת לעשות את זה מצוין :) תודה רבה, היה לי ממש מרגש לקרוא את זה.
    (ואני מנצל את ההזדמנות להמליץ לקוראים שלי להקליק על השם שלך ולהגיע לבלוג הרגיש והמקסים שלך, שאני קורא קבוע ושאת כותבת בו לעתים רחוקות מדי).

    אהבתי

  10. באבארדוגו הגיב:

    ידידי, אתה צודק לגמרי באמירה שלך שברקו לא מספיק מקצועי/אמין/מעניין כדי להיות פרשן… אבל זאת לא הבעייה האמיתית של הנבחרת.
    עלי עותמאן, המגן הימני הכי טוב בארץ היום, לא נמצא בסגל בגלל משחקי כבוד וכאילו-חינוך של פרננדז…אבל גם לא זאת הבעייה האמיתית של הנבחרת.
    הבעייה האמיתית, אם לצטט את טל הגבר, היא: "המר קרפד שמנהל לנו את הנבחרת." (2010)
    רק אחרי שהכרחתי את עצמי להפסיק לדמיין את הדמיון (לא ידעתי איך להגדיר את זה בצורה ברורה יותר) וסיימתי לצחוק, הבנתי את העומק שבהשוואה.
    אז נכון, לוזון איננו אריסטוקרט ויקטוריאני, אך כמו אצל מר קרפד- הגאוותנות והיהירות לא ממש זרות לו..
    ויותר מכך, ב"הרוח בערבי הנחל" מסופר שהחולשה הכי גדולה של מר קרפד היא שבכל פעם שהוא רואה דבר חדש שמצא חן בעיניו- הוא מיד רוצה אותו ושוכח לגמרי מהדבר הקודם שכל-כך אהב.
    אצל לוזון יש את אותה הבעייה רק עם מאמנים. אתמול הוא חלם על פרננדז, היום הוא כבר שכח אותו ומחר הוא כבר יפנטז על הידינק או שטות אחרת.
    הרי רק לפני מספר ימים לוזון הילל את פרננדס בריש גליי והביע את אמונו ותמיכתו המלאה במאמן האומלל, שכבר אחרי ההפסד הראשון מוצא את עצמו צלוב ואת לוזון מתבטא בסגנונו הקלאסי-מאופק כרגיל:
    "לואיס פרננדז לא יפוטר עד סוף הקמפיין.". http://one.co.il/Article/167078.html
    אכן קבלת פנים חמה…
    בסופו של יום, בלי להחליף את לוזון ואת הדרך שלו (או החוסר בדרך) הנבחרת לא תגיע לאף טורניר גדול וגם פפ או "המיוחד" לא יעזורו פה…
    זה לא הם- זה הוא.

    אהבתי

  11. הופ הגיב:

    באבארדוגו, אהבתי את ההשוואה ובכלל את הרוח התרבותית שהכנסת לערבי הבלוג. הצחיק אותי הציטוט – לוזון הוא אכן מנהל שיודע להכניס ביטחון בעובדיו. טוב שלא אמר "לא אוציא את הלכלוכים שלי על פרננדז עד חודש מאי".
    אני חייב להודות שלא פיענחתי עדיין את לוזון. לפעמים נדמה שהוא עושה מה בזין שלו ולא דופק חשבון לאף אחד, ולפעמים נראה שהוא מחפש אהדה ותמיכה עם מפגנים פופוליסטיים. לא ברור לי.
    (חוץ מזה, סליחה שהתגובה לא אושרה במשך קצת זמן – לא לגמרי ברור למה אבל זה לא אני אשם, זה הש.ג.)

    אהבתי

  12. מתי הגיב:

    איך עושים שאפשר לקבל למייל פוסטים חדשים?
    תודה על ששרבבת את שמי בתודות. אם יש משהו שגורם לי עדיין לקנות דיסקים זה שאני אוהב לקרוא את התודות בסוף של החוברת מילים וחולם שפעם מישהו יגיד לי תודה אולי שקניתי כי בכל זאת מי קונה דיסק של גבריאל בלחסן או אסף ארליך?
    לעניינינו. זוכר ששאלת אותי איזה משחק של ברקוביץ ראיתי באנגליה? אז זה היה המשחק יום אחרי שהוא קיבל את הבעיטה מארטסון אם עד הבעיטה הוא חשב חצי שניה לפני שהוא דיבר הבעיטה קיצרה לו את החוט מהמוח לפה ככה שהוא אומר בדיוק מה שהוא חושב. זה כלכך מצחיק כי אפילו כשהוא חושב שהוא צריך למען האינטרסים שלו ללקק למישהו אז מרוב שזה שקוף נדמה לי לפעמים שהוא גם אומר במהירות את האותיות הקטנות (כמו בפרסומת לאורנג') משפטזהנאמרכדילרצותאתאבילוזוןכיהואיהיהבתפקידגםכשיבחרואתמאמןהנבחרתהבא.

    אני בכלל לא סובל פרשנות בכדורגל ככה שאני סוגר את הקול ומחכה ליום שתבוא ההיא בבועה מצד שמאל למטה ותספר לי בדיוק מה שאני צריך לדעת על המשחק ואי אפשר לראות דרך הטלוויזיה.

    ראיתי בתגובות של הלינק על הדרבי אחרי המלחמה מה היה במשחק בכפר בלום שאבא שלי סיפר לי. נברתי אצל הוברמן וזה מה שמצאתי: http://maccabi-haifafc.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=game&id=1559

    אהבתי

  13. הופ הגיב:

    מתי, אני מבטיח שאם אוציא דיסק שירים, סטטוסים או הקראת פוסטים ארשום אותך בתודות. על בלחסן שמעתי, על ארליך לא אז זה יותר טוב כי עכשיו יש לי מישהו חדש לגלות.
    LOL על ברקוביץ', תיאור מדויק להפליא. אין לו פילטרים בכלל, לטובה ולרעה.
    נכנסתי ללינק. מרגש. יצחק הברמן הזה צריך לקבל את פרס ישראל. או לפחות את מפתח העיר חיפה.

    אהבתי

  14. הופ הגיב:

    אה ומתי, שניה לפני שנרדמתי נזכרתי שלא עניתי לך על השאלה. אז לך ולכל הקוראים שרוצים לקבל פוסטים חדשים במייל: יש פה כפתור בפינה השמאלית העליונה של הבלוג, ממש מתחת לתמונה, ששמו "מנוי למקום הכי טוב ביציע!". ככה עושים מנוי לקבלת פוסטים במייל*.
    *אני מקווה שזה עובד, הבנתי שיש הבדל בין מי שיש לו בלוג בוורדפרס ומי שלא אז אני לא ממש יכול לבדוק מכאן. אם זה לא עובד אז תודיעו לי בבקשה ואדאג ל(בקש ממישהו אחר שמבין בדברים האלה ל)טפל בזה.

    אהבתי

  15. פינגבאק: מדינה בהפרעה | מצד שני

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s