לפני שנחזור לטורניר החשוב באמת, הידוע בשמו ליגת העל הישראלית, שני דברים אחרונים על ענייני הנבחרת והתקשורת ועוד אחד על הקבוצה השניה שאני הכי אוהב אחרי מכבי חיפה.
***
משהו על ברקוביץ': אומרים לי, אבל זה נכון! הוא צודק! באמת זאת מסירה מטומטמת! ובאמת ההגנה איטית! ואנחנו באמת פראיירים! מה לעשות, הוא צודק!
ה"אנחנו פראיירים" הזה הוא כל העניין בקליפת אגוז. אתם יכולים לראות בדמיונכם פרשן בריטי אומר בשידור "אנחנו פראיירים"? עזבו בריטי. גם את עופר שלח או מוטי איווניר אני לא יכול לדמיין אומרים את זה. וזה לא (רק) הסגנון שמפריע לי. הנקודה היא שאיכשהו הפרשן הפך (או תמיד היה?) בישראל למי שאמור לשפוט כל הזמן את השחקנים ואת המאמן, לטובה או לרעה. השידור ביום שלישי נשמע בערך ככה: "ההגנה איטית, והם לא מניעים כדור כמו שצריך. הם עוד יחטפו גול. הנה, אתה רואה? חטפנו. אמרתי לך". כמה דקות אחר כך: "איזה יופי של מהלך של שכטר, איזה יופי. מצוין. ככה צריך לשחק. להניע כדור, לתת לשכטר, ולחפש את השער. יופי!" וכמה דקות אחר כך: "למה, למה הוא שבר את הנבדל? ולמה הוא היה צריך לעשות את הפאול הזה? כל כך מיותר. חבל. חבל."
אז נכון. הכל נכון, הוא צודק, לא צריך לעשות שטויות וכדאי לשחק מהר ולא לבצע פאולים טפשיים וכל זה. אבל זה לא נקרא פרשנות. זה נקרא עידוד (או לפחות מה שבישראל מכנים "עידוד"). זה בדיוק טווח הקריאות של אוהד ממוצע ביציע: בין "ככה צריך לשחק, יופי!" ל"למה אתם עושים שטויות, פראיירים?". אני לא צריך אוהד יציעים לידי כשאני יושב בסלון. יש לי כבר אחד, בתוך הראש. אני צריך פרשן. מישהו שיפרש עבורי את המשחק. לא מישהו שימסור את "מה שהעם חושב על המשחק" לשאר העם שלא יודע מה לחשוב, אלא מישהו שיידע לראות את הדברים מנקודת מבט אחרת, מרעננת, מעניינת.
העניין הוא שפרשנות טובה היא בעיני הרבה אנשים שיפוט של המציאות במונחים של טוב ליהודים ורע ליהודים, ועדיף שיהיה דומה ככל האפשר לשיפוטו של "העם", ועם כמה שיותר מסקנות חותכות (במובן ה"לחתוך את ראשו!" של המלה). כאילו הצופים לא מסוגלים להתמודד עם מישהו שיגיד משהו נוסף על מה שהם כבר יודעים, והם מסתפקים באחד שיבטא עבורם את התסכול כשחטפנו שער, או את האושר כשהבקענו אחד.
אני הייתי רוצה ערך מוסף. פחות "נכון! הוא צודק!", ויותר "מממ, זה מעניין. לא חשבתי על זה". בפרפראזה על האמרה הידועה אני מבקש שהפרשן שלי לא יהיה צודק, אלא שיהיה חכם. והכי טוב – שיעשה אותי חכם יותר (ולא רק שמח יותר או כועס יותר).
(עוד על התקשורת בפוסט המצוין הזה של דורפן. לא חשבתי שאומר אי פעם משהו חיובי על איציק זוהר כפרשן, אבל באופן נדיר השבוע הוא תרם משהו מעניין לדיון)
***
ומשהו אחרון (באמת, אני מבטיח), על הנבחרת. אני שומע הרבה דיבורים על "דור הזהב" שלנו, או לפחות על הפוטנציאל הענק שלנו. ואותם מדברים מונים את שמות השחקנים, רפאלוב, ורמוט, גולסה, שכטר, עטר, והדמיון מיד עף איתם כי הוא זוכר את היכולות הנפלאות שלהם בליגה המקומית, את הדריבלים והפאסים וההטעיות והמספרות…
בתמונה: גמד יווני עם שם מסובך שברח מהקרקס רק כדי לעשות אחד חדש מהגנת נבחרת ישראל
אז אני רוצה להזכיר משהו. באותו זמן שאנחנו מדמיינים ומפנטזים על שחקנינו המלהיבים, יושבים אוהדים בקרואטיה ומגלגלים בדמיונם את השמות שהם מכירים: קרנצ'אר, אוליץ', סרנה, מודריץ'… והאוהדים היוונים את שלהם: ניניס, קרגוניס, סמאראס, הקטנצ'יקוס הזה עם הדריבלוס המדהימוס… והגיאורגים את שלהם: דבאלישווילי, אנילאמכירשווילי, אינלימושגשווילי…
זה העניין. שאין לנו באמת מושג. אנחנו לא באמת מכירים את ההבטחה הגיאורגית הבאה או את הכוכב של הליגה הלטבית. אבל היגיון פשוט יבהיר לנו שמן הסתם, השמות האלה אינם פחות טובים מהשמות שלנו. ואם שלנו "דור זהב", אז הזהב של המדינות האחרות לא שווה פחות. זה לא שהדור הצעיר והמבטיח שלנו משחק נגד דור 98' המזדקן של לטביה. קל ומפתה להגדיל בדמיוננו את ערכם של שחקנינו ולהמעיט בערכם של שחקנים שמעולם לא ראינו משחקים (אגב, לקטנצ'יק האלמוני ההוא מיוון יש דריבל יותר טוב משל הכוכבים הכי גדולים שלנו), אבל אם רוצים להיות ריאליים, זה לא ממש חכם. הכל יחסי, והשחקנים שלנו מדהימים רק יחסית לשחקנים האחרים שלנו, לפחות עד שיוכיחו אחרת. רק רציתי להזכיר.
אז זהו עם הנבחרת לבינתיים, ומי שקשה לו עם פרידות וממש רוצה לדעת מה עוד אני חושב עליה שיבקר כאן (פרשתי את משנתי בתגובה 4), ואם הוא רוצה לדעת מה אפשר וצריך לדעתי לעשות נגד ההתאחדות ולוזון יכול להציץ כאן (הצעתי הנסערת בתגובה 2).
***
ולפני שמגיעים לסכנין נגד אנחנו, צריך להזכיר את האחות הקטנה (בינתיים) עם הכדור הכתום, שעשתה השבוע הישג אדיר כשעלתה לשלב הבתים של היורוצ'אלנג' למרות שהיתה צריכה למחוק פיגור של 12 נקודות מהמשחק הראשון. אז הירוקים המדהימים שלנו נתנו משחק ענק, והגיעו כבר ליתרון של 36 נקודות (! משם זה כבר היה גארבג').
אז כל הכבוד לשחקנים ולמאמן חסין (ולעוזר שלו עמי נאווי – זה היה ניצחון של הרבה מוטיבציה ונדמה לי שיש לו חלק גדול בזה). נהניתי מאוד לראות את המשחק (וחבל שערוץ 5 לא פרסם יותר את העובדה שיש שידור באינטרנט). יש שם כמה שחקנים מאוד מבטיחים כמו דרק לואו, סילבן לנדסברג, מרקו קילינגסוורת' ומעל כולם פרנק רובינסון שמסתמן כשחקן מעולה ומלהיב. ביום ראשון אעלה פוסט שיוקדש לירוקי הכדורסל לכבוד פתיחת העונה, אבל אחרי משחק כזה לא יכולתי להתאפק מלהזכיר אותם כבר עכשיו. סחתיין חבר'ה ותודה על הרבה אושר שגרמתם לי אתמול בערב.
***
ועכשיו, סוף סוף, המנה העיקרית. והשבוע מנה די מדממת. אם חשבנו שלאלישע תהיה בעיה עם ריבוי הקשרים, באה הפגרה, אספה את כולם והחזירה לנו שני פצועים חדשים. כאילו יש מישהו שדואג לקזז לנו פצועים, גולסה תמורת קטן, ורד תמורת רפאלוב. אז אלישע ניצל שוב מבעיה של עומס יתר בקישור, אבל הוא מצליח לאזן את זה עם יצירת בעיה אחרת בהגנה.
לפני
אלישע הצליח בערמומיותו הרבה להסיט את העניין התקשורתי הרב מהמפגש המחודש עם דראפיץ' ומהחזרה של עותמאן לדוחא. ברור לכל בר דעת שהבעיה בהגנה היא לא רק של קאנוטו אלא גם ואולי בעיקר של מימון. לכן לא ממש ברור למה אלישע מתעקש להטיל את כל האחריות על קאנוטו ולתרגל כל השבוע את בנאדו במקומו. אני הבנתי מזה שבחיפה בונים על מימון לעתיד וממילא מתכוונים להחליף את קאנוטו בינואר, אז עדיף להשקיע בביטחון של מימון. אחר כך חשבתי שאולי רוצים לתת לישבנו של קאנוטו ללחך קצת את הספסל כדי שיבין שמקום בהרכב הוא לא מובן מאליו.
אבל כל הספקולציות האלה נמוגו כי אחרי כל זה, נראה שבסוף בנאדו בכל זאת יישב על הספסל ומימון וקאנוטו שוב יפתחו ביחד. אני לא חושב שזו החלטה לא נכונה – אם אלישע בונה עליהם עד סוף העונה זה דווקא מסוג המשחקים שיכולים לתת להם קצת ביטחון ולשפר קצת את התיאום הלא קיים ביניהם. אבל אני לא מבין למה כל המשחקים האלה עם ההגנה שלנו, שגם ככה מעורערת כרגע. מילא. בינתיים ניתן את הקרדיט לאלישע שהוא יודע מה הוא עושה. אולי לפחות מימון וקאנוטו ראו את משחק הנבחרת השבוע והתעודדו מזה שבניגוד לשמועות, הנעליים אליהן הם צריכים להיכנס אולי גדולות אבל לא רצות הרבה יותר מהר משלהם.
ההרכב
ההרכב לא פורסם עד שעת סגירת הגיליון ע"פ וואלה! ספורט:
אמיר אדרי, עלי עוסמאן, שי מימון, איגנסיו קאנוטו, פיטר מסיללה, ג'ון קולמה, אדריאן סילבה, ליאור רפאלוב, מוחמד גדיר, שלומי אזולאי, ולדימיר דבאלישווילי.
החששות בהרחבה
על הבלמים דיברנו. על אדרי אין מה להרחיב, נקווה שהוא חתם על הסכם קיזוז עם דבה, שיבקיע אחד על השער השטותי שהוא צפוי לקבל השבוע. מסיללה ועותמאן – שיהיו מסיללה ועותמאן, זה יספיק. לגבי קולמה, נקווה שכל עוד הוא מרגיש טוב (כי השחקן שיערער את הביטחון שלו עוד לא נחת בארץ), יצליח להמשיך לחפות על כולם. אני לא יודע אם אלישע רציני עם הרוזנבאום הזה שתירגל בהרכב (יכול להיות שהוא מתאהב בתפקיד מגלה הכשרונות?), אבל בחיאת, אם כבר החלטת על שני קשרים מאחורה וסינטיהו בחוץ למרות יכולתו המצויינת, תעשה טובה ותן לסילבה עוד צ'אנס, או לפחות תן לבוקולי לראות קצת דשא. רוזנבאום עוד יקבל את ההזדמנויות שלו.
התקופה הצעירה, המהירה ומציתת הדמיון בקישור ההתקפי הסתיימה כנראה, ואנחנו חוזרים לשלטונו של צמד הרעים (ושכל אחד יקרא את זה איך שהוא רוצה) יניב וליאור. בעוד יניב הוא כנראה גזירה משמים ואין לנו אלא לקבל את חוסר-הנמנעות שלו ולהסתפק בלקוות שהוא יספק את היתרונות היחסיים שלו, מנהיגות ומסירות טובות – ליאור לעומתו דווקא מגיע חזרה כשהוא נישא על גלי האהדה המחודשת לה זכה (ובצדק) בעקבות המשחק ביום שלישי. רפאלוב חוזר מיוון מעט בטוח יותר בעצמו ועם הידיעה שהוא יכול, אם הוא רק רוצה. נקווה שזה לא יתלווה אצלו בעליית השתן הרגילה. אגב בניגוד לדעת רוב העיתונאים, לדעתי גם גולסה נתן משחק טוב מאוד נגד יוון. חבל שהמשחק הזה גמר אותו (שברי מאמץ? ברצינות? מה, אנחנו בצבא? קום, קח ת'אלונקה ותמשיך לצעוד, חייל!).
כאמור, הפוסט הזה נכתב לפני ידיעת ההרכב, אבל נדמה לי שבזכות הפציעות גם גאדיר ימשיך לקבל קרדיט. טוב שכך, כי עם קטן ודבה לבד המשחק שלנו איטי להחריד. רק כדאי שגאדיר יבין שזו אולי ההזדמנות האחרונה שלו לפני שהוא פוגש שוב את הספסל. דפוס השני-משחקים-טובים-בפתיחת-העונה-ואז-יכולת-גרועה-עד-סופה-כולל-התעוררות-רגעית-באמצע שלו מתחילה לדכדך.
דבה זה דבה, ושימשיך להיות החלוץ האיטי אך היעיל יחסית שהוא (בתקווה לשיתוף של הכוכב החדש שלנו שלומי אזולאי, ואולי גם איזה כמה דקות לחמד, ככה על הדרך, בשבילי?).
***
עדכון בעקבות פרסום ההרכב: אלישע שוב מצליח להפתיע (נראה שזה נהיה תחביב שלו)
– סילבה, שהמזוודות שלו כבר ארוזות, מקבל עוד הזדמנות. יאללה אדריאן, זה הצ'אנס שלך, קח אותו בשתי ידיים.
– מסתבר שקטן בכל זאת לא הכרחי. האם זה באמת בגלל הפציעה או שימי שלטון יניב מתחילים להסתיים? נראה במשחק הבא. מקווה שלא נזדקק לו במהלך המשחק (למרות שכמחליף ל-40 דקות אחרונות, הוא יכול להיות מושלם).
– והשוס הגדול: אזולאי בהרכב. שני חלוצים?! אלישע משתנה לנו? לא ייאמן (בפעם האחרונה שזה קרה, זה היה כי אי אפשר היה לספסל יותר את ארבייטמן המפציץ). טוב,עכשיו זה רשמי: לאלישע יש ביצים של יען. מספסל את קטן, לא מפחד לשנות את השיטה, נותן קרדיט למי שמספק קבלות… מברוק. אני מרוצה מהמגמה. אני מקווה שזה אומר שגאדיר חוזר לאגף, רפאלוב באגף השני, וסילבה מנהל את המשחק. אם זה התכנון, אני מצפה לזה בקוצר רוח.
Go-To-Guy
נו, חזרנו לקטן. נקווה רק שהוא לא ייגמר שוב בדקה ה-30, ואם כן, שאלישע יידע להחליף אותו בזמן. נו, אלישע כבר החליף אותו בזמן – לפני המשחק. האיש המרכזי הופך כנראה להיות סילבה, יחד עם רפאלוב.
סיבות לאופטימיות
בזכות המשחק נגד יוון, רפאלוב. באמת כתבתי את זה עכשיו?
המפתח
אם נגזר עלינו לראות שוב את כל הכדורים עוברים דרך קטן סילבה ורפאלוב, אולי הוא עבד קצת על התיאום שלו הם עבדו השבוע על התיאום עם גאדיר לשליחות חכמות שינצלו סוף סוף את המהירות של מוחא? זו יכולה להיות הדרך לפריצת הדרך (וד"ש לשימון).
גם השבוע
לא יימצא מישהו שיודע להרים כדור חופשי נורמלי.
הנבואה
ניתנה לשוטים.
ולכן
0:3 ירוק!
– נכון לעכשיו, ההחלטה המקוממת של צ'רלטון עדיין בעינה ונראה שהמשחק לא ישודר. אף על פי כן אנסה להעלות פה "אחרי" במתכונת מצומצמת ובהתאם למגבלות. נראה מה יהיה המשחק ישודר. ווהו! –
אחרי
החיסרון בלאהוד קבוצה גדולה הוא שלפעמים הקבוצה שלך זוכה בניצחון רק בזכות זה שהיא קבוצה גדולה. וזה מרגיש קצת לא נוח. כי קבוצות גדולות מקבלות שריקות שקבוצות קטנות בחיים לא היו מקבלות. זה לא נעים לנצח בזכות שריקה כזו, וזה עוד פחות נעים להתחיל להתרגל לקבל את השריקות האלו.
היתרון בלהיות קבוצה גדולה הוא שלפעמים הקבוצה שלך זוכה בניצחון רק בזכות זה שהיא קבוצה גדולה. זה מרגיש קצת לא נוח, אבל אם חושבים על כל שאר החרא שאנחנו אוכלים בחיים, זה בטח מתקזז עם משהו.
כמה
ציונים
אדרי – 5. לא היו לו יותר מדי אתגרים (למעשה חוץ מהגול אני לא זוכר אף בעיטה לכיוון שלו), היה יחסית יציב אבל כל כדור גובה באזור שלו זה פרפור חדרים.
קאנוטו – 6. משחק לא רע שלו. לא היתה הרבה התנגדות כאמור, אבל לפחות לא עשה שטויות ובימינו גם זה משהו.
מימון – 3. מה יהיה? נראה ששום דבר כבר לא יעזור. למען האמת נתן מחצית שניה מצוינת, אבל זה לא יעזור לו. לא יכול להיות שהבלם הראשי שלנו יבשל שער ליריבה בכל משחק. לספסל, ויפה פאשלה אחת קודם.
עותמאן – 5. היה נמרץ וחיפה יפה בהגנה, אבל לא תמך בהתקפה בכלל, וממנו אנחנו מצפים לזה.
מסיללה – 6. היה טוב בהגנה ובהתקפה. כל שנה בארץ מוסיפה לו קצת ביטחון, והיום הוא הרביץ כמה דריבלים של קשר התקפי.
קולמה – 5. סיפק את הסחורה הרגילה בהגנה, איבד המון כדורים בהתקפה.
סילבה – 5. מחצית ראשונה שסידרה לו מקום בטיסה לליסבון, ומחצית שניה שהחזירה אותו לרשימת ההמתנה.
רפאלוב – 5. לא מסתדר עם האגף. במחצית השניה שיחקו קצת יותר דרכו והוא השתפר.
גאדיר – 4. לא בעניינים.
אזולאי – 6. הבחור נמצא בתקופה שגם אם הוא זורק ברגעים אלו איזו מפית לסל, היא תעשה סיבוב באוויר, תעוף מהחלון ותנחת באיזה שער. קנה לעצמו מקום בהרכב.
דבלישווילי – 3. אחד המשחקים הגרועים שראיתי ממנו. אלישע רצה לתת לו הזדמנות לתת גול והחליף דווקא את אזולאי, אבל כמו שדבה נראה הוא לא היה מבקיע גם עוד חודשיים.
מחליפים
קטן – 5. לא הרים את הקבוצה, לא עזר לפרוץ את החומה של סכנין, אבל מנהיגות מתבטאת גם ביכולת לתת גול בפנדל בדקה ה-90, ואת זה הוא עשה בקור רוח מרשים.
סולליק – 4. לא מסרו לו בכלל, ובתמורה הוא לא עשה כלום.
חמד – לא שיחק מספיק בשביל ציון. ממשיך לצפות בתוגה באזולאי תופס את מקומו.
השחקן המצטיין
קשה מאוד. לא מגיע לאף אחד. אולי אזולאי, בזכות השער? מסיללה, כי ניסה? יודעים מה, אין אז אין. לא חייבים. זה לא שאני מחלק טלוויזיות או משהו.
עוד כמה מילים
יש משחקים שפשוט צריך לנצח. המשחק היום היה אחד כזה. זה היה יותר קרב מאשר משחק כדורגל, ולכן אין הרבה טעם לניתוחים. סכנין צופפה ונלחמה (החלאילה הזה, חלאולאו בפי רמי וייץ, זה משהו שצריך להרחיק מענף הכדורגל. לא מפסיק לחרחר ריב), אנחנו נגררנו לקרבות, אף אחד לא חיבר יותר משתי מסירות, וכולם היו בינוניים להחריד. קטן כרגיל יקבל את תשואות חבריו העיתונאים על השער.
הפעם האחרונה שניצחנו בסכנין היתה ב-2008, ולפני זה ב-2004, אז אולי עדיף פשוט להגיד תודה ולשתוק. אבל יש דבר אחד שאי אפשר לשתוק לגביו: אנחנו משחקים מתחילת העונה עם שניים וחצי שחקנים בהגנה. מימון, עם כל הצער שבדבר, הוא פשוט סכנה בחולצה ירוקה. היום הוא הצליח לגרום לקבוצה האחרונה בטבלה, שלא הגיעה לרחבת ה-16 שלנו כל המשחק, להבקיע שער. אז אם זה היה תרגיל מחוכם של אלישע לגרום לאוהדים לקבל בחזרה את בנאדו, הוא הצליח. שאפו. ועכשיו די עם העינוי הזה. תן לנו את בנאדו, אלישע. בבקשה. אני מתחנן. לא נוכל לעמוד בזה עוד פעם.
תודות
משה בוחבוט כמובן. קבוצות גדולות מקבלות שריקות כאלו, אבל צריך גם שיהיה את השופט שישרוק אותן. הפרחים בדואר.
השורה התחתונה
עוד כמה שניות ממילא אף אחד חוץ משי מימון לא יזכור את המשחק הזה. אז בואו נקדים את הרגע הזה.
מצד שני 
הופ,
התובנה שלך לגבי תפקידו של הפרשן מדוייקת. לו הייתי רוצה מישהו שיצרח לי באוזן את מה שאני רואה ויודע בעצמי, הייתי הולך למשחק. לכן ברקוביץ', גאון כדורגל שאני ממש מתגעגע אליו כשחקן, הוא לא פרשן ולעולם לא יהיה. מאותה סיבה לא הייתי נותן לו לאמן את הנבחרת, לפחות לא עד שיגדל נסיון ויצבור השגים כמאמן. את מה שהוא מביא לעמדת הפרשן הוא יביא למגרש האימונים, וזה רחוק מלהספיק. אפשר אולי לחשוב עליו כמתאים לעמדת המוטיבטור, מן עמנואל אופיר שכזה, לא יותר.
מלבד זאת, ה"פרשנות" שלו נגועה באינטרס ברור להכפיש כל מי שנמצא בעמדה שבה הוא משוכנע שהוא צריך להיות ויהיה הטוב מכולם, תוך שהוא מתעלם לחלוטין מהפוטנציאל הלא מבריק שעומד כיום לרשות המאמן הלאומי, כל מאמן לאומי, בישראל.
הדור הקיים היום אינו דור זהב, בוודאי לא בהשוואה לדור שהעדיף אורגיה עם נערות ליווי על פני התנהגות ספורטיבית לפני משחק חשוב. רפאלוב ושכטר, מוכשרים ככל שיהיו, אינם בנויים לסחוב אחריהם את הנבחרת בדיוק כפי שבניון, המוכשר מהם פי כמה, לא מצליח לסחוב את הנבחרת הזו לשום מקום. זה לא פרננדס ולא טל בנין, זו מנטליות בעייתית ווהתנהלות בעייתית אף יותר של מי שאחראי בישראל לכל מה שנוגע לכדורגל ושנמצא מחוץ לכר הדשא.
אהבתיאהבתי
בני – מסכים כמעט עם הכל לגבי ברקוביץ'. מוטיבייטור, זה בדיוק מה שהוא (כשהוא חיובי. כשהוא שלילי הוא יותר דמורליזייטור).
לגבי הפוטנציאל ו"דור הזהב", ימים יגידו. כרגע זה נראה ששכטר היה יכול להיכנס להרכב אותה נבחרת עם ברקוביץ' ובנין (אולי אפילו היינו צריכים אחד כזה, נאלצנו להסתפק אז בכל מיני רונן חרזים), וכל השאר לא ממש. אבל לא כולם פורחים מוקדם, ניתן להם צ'אנס.
אהבתיאהבתי
וואו – ואחד פוסט.
1 – מהו פרשן. מבחינתי האידאלי היה מליניאק שהסביר שבלי ריבאונד הגנה אין מתפרצת, ואיך התרגיל מפנה שחקן בוויק-סייד מתחת לסל. הוא היה ידען, דעתן מעניין וידע להסביר דברים שלצופה ההדיוט סמויים מן העין.
מאז נדמה שאנחנו נעים בין שלושה סוגי פרשנים: מאמן העבר (ע"ע זאביק זלצר או מוטי איווניר) עתירי ידע אך משעממים, הליצנים (ברקוביץ או רן בן שמעון) שבאו להריץ דאחקות ודני נוימן (לא מעניין ולא מוסיף ידע).
אייל ברקוביץ זכה בכסא הפרשן, וכנראה שיוסיף לשבת עליו עוד זמן רב, לא בגלל שהוא יודע לנתח את המשחק אלא כי הוא עושה את הדבר שהכי נדרש בתוכנית טלביזיה – הוא מושך תשומת לב. בניגוד למורו ורבו שלמה שרף שהפך לפוני של טריק אחד – מה יגיד על מאמן וסטהאם, אצל ברקוביץ תמיד יהיה איזה "יימח שמו" או "פראיירים"שייצור את הפרובוקציה התורנית.
2 – "דור הזהב" בהשוואה לדור הקודם. בתחילת שנות התשעים כל עונה צץ לך רביבו או נמני או ברקוביץ או יוסי אבוקסיס או איציק זוהר או רונן חרזי או אלון חרזי. שחקנים שהיו כוכבים גדולים בנבחרת, העמיסו אליפויות על גבם ועשו קריירות יפות בארופה. מאז יוסי בניון נדמה שלא צצו כוכבים בכזה סדר גודל. ואז פתאום אתה מביט ימינה ושמאלה ורואה שיש לך ורמוט וגולסה ושכטר ועטר וכו. אז ברור שליון יפאן או סלובקיה יש את דור הזהב שלהם, ולבראזיל וגרמניה אף פעם אין דור זהב, אבל זה מה יש לנו. תנו לנו רק צמד בלמים שיודעים לחפות האחד על השני מבלי לעשות עבירות טפשיות בכדור קרן או מגנים שיודעים לצאת לנבדל – עבור זה מספיק גם דור כסף.
3 – למרות הסתירה המבנית בפוסט (ניצחון 3-0 לעומת גול שטותי של אדרי שיבוא) אני אופטימי. אם המשחק לא יצולם – נפרק אותם.
אהבתיאהבתי
רוזנבאום במכבי חיפה! איזו גאווה לאשכנזים. מאז שדוידוביץ האשכנזי מחמד שלנו פצוע קיוויתי שיבוא איזה חצי אשכנזי, רבע, שמינית, מישהו שסבא רבא שלו עשה פעם עסקים ברומניה ואל תגיד לי עידן ורד, הוא הגיע מביתר . רוזנבאום. רוזנבאום במכבי חיפה! נראה לי שישדרו את המשחק בשידור חי בבוואריה עוד יקחו אותו הגרמנים לשחק אצלם.
אהבתיאהבתי
שי – מליניאק באמת פרשן מצוין. לאן הוא נעלם? הפעם האחרונה שראיתי אותו היתה באיזו מודעת פרסומת לקואוצ'רים… אני אוהב מאוד גם את שלח. יכול להיות שבכדורסל זה קצת יותר קל להיות פרשן טוב, כי יש המון תרגילים שהצופה ההדיוט לא מכיר/ מבין. כדורגל הוא משחק יותר פשוט, ורוב הצופים יודעים מה הם רואים. לא פשוט לתת פרספקטיבה נוספת, אבל עובדה, יש כאלה שכן עושים את זה. אני אוהב את איווניר (הוא דווקא לא משעמם אותי. טיפוס מצחיק, עם הומור עדין), רב"ש (לא הייתי משייך אותו לליצנים. יש לו ידע והוא יודע להעביר אותו, אבל לפעמים מדבר יותר מדי) ואפילו לחמן (המון ידע, נוטה להציף).
יכול להיות שהדבר הכי חשוב לפרשן זה להצליח לשים את עצמו בצד, לא מעל המשחק. באנו לראות משחק, לא לשמוע אותך. אני לא צריך פרשן שמדבר כל הזמן. אם אין לו משהו חשוב להגיד, שישתוק. מבחינתי שישתוק רוב הזמן ויעיר חמש הערות כל המשחק, אבל כאלה שיש בהן ערך. (הבעיה, כמו שכתבתי בפוסט הקודם, היא שקברניטי הערוצים מתים מפחד שנעביר ערוץ כשהמשחק נהיה קצת משעמם, וזה גורם ללהג-יתר ולהעסקת פרובוקטורים כמו ברקוביץ').
אני לא בטוח שהבנתי מה אתה אומר לגבי דור השחקנים הנוכחי. יש לנו שחקנים שנראים מצוין בליגה המקומית. אבל מה שמפריד כוכבים משחקנים טובים זו העקביות והיכולת להתעלות במעמדים גדולים וברמות הגבוהות. בשביל זה השחקנים האלה שהזכרת צריכים לחפש כל הזמן איך מגיעים לשחק בליגות הטובות יותר, ולהוכיח שהם יודעים להתעלות במשחקים מכריעים. זה מה שאהבתי השבוע אצל רפאלוב. עד עכשיו ראיתי אותו מתעלה רק במשחקים קטנים בגביע הטוטו. השבוע הוא הוכיח שבכל זאת יש בו משהו מהחומר שקורצו ממנו כוכבים.
LOL על הסתירה… איזו תשומת לב :) לצערנו המשחק יצולם אז כנראה שלא נפרק אותם.
מתי – מה עם עותמאן? יותר אשכנזי ממנו לא ראיתי הרבה זמן. מעניין אם הרוזנבאום הזה באמת נלקח בחשבון למשחק או שרק לקחו מישהו שיעמוד באמצע כשהם משחקים 21.
אהבתיאהבתי
הופ
1 – מי שטוען שרב"ש לא יודע כדורגל מוזמן להציץ בטבלת ליגת העל. במונדיאל האחרון הוא העדיף להריץ דאחקות במקום לדבר על כדורגל. דווקא אהבתי את ההומור שלו, בניגוד לשל איווניר שכנראה הוא עדין מדי עבורי.
2 – לגבי דור השחקנים הנוכחי, מה שניסיתי להגיד הוא שיש שחקנים כישרוניים ויצירתיים. אבל שינוי נראה כשיהיו גם צמד בלמים שיודעים לכסות האחד על השני ונסיים משחק בלי בעיטת עונשין טפשית.
3 – גם עם שידור: נפרק אותם!
אהבתיאהבתי
1 – אין לנו ויכוח על רב"ש, גם אני אוהב אותו ואת חוש ההומור שלו, עם הסתייגות קטנה – הוא לפעמים מתאהב בקול שלו ולא מפסיק לדבר. זה חוץ מזה שהוא מאמן מצוין.
2 – לגבי השחקנים, זו לא חוכמה – זו כנראה טענה שלא תוכל להיבדק לעולם :)
3 – יאללה, נזרום איתך – נפרק אותם!
אהבתיאהבתי
שבת שלום לכולם
הופ- לגבי ברקו אני מסכים עם כל מילה ורק רוצה להוסיף נקודה קטנה למחשבה. לדעתי, איציק זוהר התגלה כפרשן לא רע בכלל באולפן ליגת האלופות והוא בהחלט יכול להיות אחלה שיבוץ במקום איל "שילשול מילולי" ברקוביץ'.
ונעבור לחיפה.
מגיע כל הכבוד לאלישע על ההחטה המבורכת והכל-כך הכרחית שהיא סיפסולו של קטן.
מה שלא מובן לי זה ההחלטה להשאיר את סולליך בחוץ. עד שיש שחקן חם בחיפה (ורפאלוב כמובן, אבל הוא באנקר) למה להשאיר אותו בחוץ? לדעתי זאת טעות שייקח לאלישע מקסימום עד דקה 60 כדי לזהות ולבצע את השינוי המבוקש.
לגבי 3-0 קליל אני נוטה להסכים למרות שנראה לי שהגולים יגיעו רק בשלב מאוחר של המשחק… 2-0 נראה לי יותר הגיוני במקרה שלנו (ו-2 אדומים לסכנין כמובן).
בברכת שבת ירוקה
אהבתיאהבתי
באבארדוגו, אני לא אוהב את זוהר. לדעתי הוא עסוק מדי בעצמו ובאיך הוא ייראה וייצא והוא גם לא תורם מספיק ידע. אם הייתי מניאק הייתי אומר שגם היציאה הנכונה שלו השבוע היא יותר תוצר של זיהוי נכון של "לאן הרוח נושבת" (הביקורת הנרחבת על התקשורת) מאשר תובנה מקורית שלו, אבל אני לא מניאק אז לא אגיד את זה. מה שכן, ייאמר לזכותו שהוא בהחלט מתאמץ ומתכונן לשידורים (שזה כבר יותר טוב מברקו).
לגבי סולליק, זו שאלה טובה. מצד אחד, נתן יופי של משחקים. מצד שני (ווהו! תגובתי), רק בשבוע שעבר התלוננתי על כך ששחקנים צעירים מקבלים צ'אנס בהרכב ע"ח ותיקים עוד לפני שקרעו מיניסקוס. מצד שלישי, הוא באמת נראה כבר מוכן ובשל לגמרי. במקרים כאלה של התלבטות, הפיתרון שלי הוא פשוט: להיזכר שאין לי שום השפעה על זה ולתת את הקרדיט לאלישע :). אם יידע לתת לו מספיק דקות כמחליף ולא לייבש אותו עכשיו בחוץ כל העונה, דיינו.
ה 0-3 הוא ווישפול ת'ינקינג בלבד והוא סוג של מיני-מסורת. אני קונה גם 0-1.
שבת ירוקה יא באבא!
אהבתיאהבתי
למה תמיד דור הזהב הוא בקישור ?
לגבי הכדור הכתום אתה כנראה צודק בהחלט בנוגע לנאווי.
איזה שלומי נראה של ב"ש או של בית"ר?
אהבתיאהבתי
רגב – אני לא יודע אם כתבת את זה כטרוניה כלפי השחקנים שלנו (/ מי שמגדל אותם) או כלפי אלה שמדברים על דור זהב, אבל משתי הבחינות זו אבחנה פנטסטית. אני מניח שבכל העולם הילדים המוכשרים מעדיפים ללכת להתקפה או לקישור ההתקפי, אבל יש פה גם איזה עניין שמאפיין אותנו במיוחד – נדמה לי שהיחס שלנו לשחקני הגנה הוא פונקציה ישירה (יש דבר כזה?) של היחס שלנו לעבודה קשה ואפורה, ולהשקעה ארוכת טווח. כי שחקני הגנה אף פעם לא "נוצצים", הם תמיד בצל – הרי כולם מסתכלים על הבחור עם הכדור ולא על זה שעומד מולו. ייתכן שאם נדע להעריך יותר את העבודה ששחקני הגנה עושים ולא רק את ניצוצות הברק של שחקני הקישור וההתקפה – נלמד לתת מקום נרחב יותר בכדורגל ובתרבות שלנו בכלל לעבודה אפורה וחדגונית (ולהיפך; זה הרי ביצה ותרנגולת). ואז אולי גם נדע להעריך טוב יותר את העבודה האפורה והחדגונית של שחקני ההתקפה: תנועה ללא כדור, פתיחת שטחים, "סחיבת" מגנים. כשזה יקרה, אולי נפסיק להסתנוור מכל קשר שלמד לעשות פדאלדה, וסוף סוף יהיו לנו כאן שחקני התקפה ברמות אירופיות גבוהות, שיודעים לשחק כמו כשליון שיחקה פה: פחות וואסח, יותר יעילות. מינימום אנרגיות ומקסימום תוצאה.
לגבי שלומי, שאלה טובה. כמו תמיד אני חושב שיכולת של שחקן כדורגל ברמות האלה (בהן כולם מוכשרים) היא 80% ביטחון. במשחק נגד ב"ש שלומי נראה המום לחלוטין. כאילו נזרק למים, פרפר קצת ונחנק. מול בית"ר הבקיע שערים, וגם אם הם היו מקריים יחסית, נדמה שכל שער הגדיל אותו עוד טיפה. אם הוא הצליח לשמור על הביטחון שקיבל במשחק הזה (ואם הוא לא מסוג השחקנים שציפיות גבוהות גומרות אותם), נראה לי שיש למה לחכות היום.
אהבתיאהבתי
לא חושב שלא הגיעה לנו שריקה לפנדל. דווקא אני מהאלו שמתבאסים שמנצחים ככה אבל הגיע לפי מה שנראה לי. מכבי חיפה כפי שהיא נראית סתם מעוררת ציפיות אופטיות אחרי כל נצחון שלה. זו לא קבוצה להתמודד על האליפות וזו קבוצה שנבנית בימים אלו מחדש כי שום דבר לא הולך. כל הכבוד לאלישע לוי שלא החליף את מימון ובכך היה גומר לו את שאריות הבטחון שנשארו לו, אני חושב שהוא הרוויח את מימון היום להמשך העונה. המצטיין במשחק לדעתי היה משה בוחבוט, הוא שלט יפה במשחק ומגיע לו הקרדיט ולא ללכת לחפש אם כן היה פנדל או לא היה פנדל.
אהבתיאהבתי
מתי – זו שריקה גבולית מאוד במקרה הטוב, התפיסה לא מנעה ממימון להגיע לכדור כי הוא לא היה ממש קרוב אליו. זה מסוג השריקות שיש כאלה ששורקים ויש כאלה שלא, ובדקות כאלה אני חושב שהנטיה היא לא לשרוק. הנקודה היא שאם היו קוראים לנו הפועל עכו או בני סכנין, ספק גדול אם היינו מקבלים את השריקה הזו. אבל כמו שכתבתי, זה הבונוס בלהיות קבוצה גדולה, שריקות גבוליות הולכות בדרך כלל לכיוון שלך.
מסכים איתך שזו לא קבוצה להתמודד על האליפות, לא בגלל שהקבוצה לא טובה אלא בגלל שהתל אביביות חזקות מאוד. אבל אולי נפתיע כמו לפני שנתיים.
אני מסכים גם שלא היה צריך להחליף את מימון במחצית וטוב שאלישע נמנע מזה. יכול להיות שעוד נהנה ממימון העונה, אבל לדעתי הוא צריך לרדת קצת לספסל ולהילחם שוב על מקומו בהרכב.
מסכים גם שבוחבוט נתן תצוגת שיפוט טובה במשחק לא קל. יודע מה, בזכות הפנדל הוא מקבל גם את תואר המצטיין :)
אהבתיאהבתי
לגבי הפרשנים, אין בארץ אף פרשן שמבין כדורגל ויודע לתרגם את מה שהוא מבין לשפה של הציבור שיושב בבית.מתי בפעם האחרונה שמעתם מפרשן ניתוח אינטלגנטי של המערכים, של תגובה של מאמן למערך של השני, לתגובה של מאמן לשינוי במגרש, משהו שיכול לפתוח תיאבון למישהו להיות מאמן כדורגל? כולם פחות או יותר אותה רמה רק שיש כמה שגם שיחקו ואלה ששיחקו בדר"כ נהנים מעברית קלוקלת. (מי שראה פעם "match of the day" יודע בדיוק על מה אני מדבר).
מימון – בלם זה תפקיד שאם אתה מוציא אותו יקח לך במקרה הטוב עשרה מחזורים כדי לקבל ממנו תפוקה בחזרה – חמישה שבועות הוא בחוץ ואז לך תידע איך יתפקד המחליף שלו ואז חמישה נוספים (בהנחה שהוא חוזר) עד שהוא נכנס שוב לכושר משחק ומגלה את התיאום עם הבלם השני. במלים אחרות – ברב המקרים, הוצאת אותו – גמרת לו עונה. (בשאר המקרים – גמרת לקבוצה את העונה).
הפנדל – האינדיקטור הכי טוב לדעת אם היה או לא היא התגובה המיידית של השחקנים הקרובים, אני מודה שבלייב לא ראיתי מה היה אבל אף שחקן של סכנין ששיחקה בבית לא חשב למחות וזה אומר הכל.
אנחנו גרועים וחסרי השראה ואין מצב שהקיזוז של הלוזון-ליג יעזור לנו.
אהבתיאהבתי
פראליה – יכול להיות שאתה צודק לגבי הפרשנים (דווקא יש כמה פרשנים שאני מעריך). אבל אם מה שנשאר זה לבחור בין מישהו שלא מפסיק לדבר כל הזמן לבין מישהו ששותק, אני בוחר בשקט. לפחות שיתנו לי להתרכז במשחק.
גם לגבי מימון אתה צודק. השאלה: עד מתי? מתי נחליט שזהו, הבנו שהוא לא מספיק טוב, ננסה משהו אחר, נביא בלם זר, נביא ישראלי בינואר? נגד מכבי ת"א הוא היה בהלם טוטאלי וניצלנו בנס, במחזור שעבר הוא לא היה קיים מלבד השער שסידר לבית"ר, אתמול הוא נתן שער מכלום לסכנין. מה הגבול שלך? אם גם במחזור הבא הוא יסדר שער ליריבה, תסכים שהוא צריך לשבת על הספסל או עוד לא?
אני מסכים איתך ועם מתי שספסול שלו עלול לגמור לו את העונה. למעשה זה מה שאני טוען רוב הזמן: היכולת של שחקני כדורגל ברמות האלו תלויה בעיקר בביטחון שלהם, בטח כשמדובר בשחקן צעיר כמו מימון. אבל כמו שאמא שלי אומרת, יש גבול לכל תעלול (וחוץ מזה, זה לא עניין מוחלט. הוא לא יהיה השחקן הראשון בהיסטוריה שיושב על הספסל, וכבר היו שניים שלושה לפניו שחזרו מהספסל והוכיחו שהם יודעים להתעלות ולזכות מחדש במקום בהרכב. אולי דווקא זה מה שהוא צריך, קצת להיעלם מהתודעה של האוהדים לקצת זמן, ולחזור אחרי ששכחו לו את השטויות?).
לגבי התיאום עם השחקן השני – נו באמת. כמו שזה נראה עכשיו, אם אחד יהיה בהרכב ואחד על הספסל הם יהיו יותר מתואמים מאשר המצב כרגע.
הפנדל – גם אני נוהג לשפוט במקרים כאלה לפי התגובה של השחקנים האחרים. אני חושב שהם בעצמם לא ראו מה היה שם, וחוץ מזה, נדמה לי שהם כבר די רגילים לשריקות כאלה בסכנין. איפשהו בתת מודע הם ציפו לזה. ושוב, אני לא אומר שלא היתה שם תפיסה: אני אומר רק שקבוצה קטנה יותר לא היתה מקבלת שריקה כזו בדקה כזו.
לא פסימי כמוך. המשחק אתמול לא משקף את היכולת וההשראה שלנו. זה קרב שצריך רק לנצח בו. המסקנה שלי מהמשחק היא הפוכה – אם אנחנו מצליחים לנצח משחק כזה, מצבנו טוב מאוד.
אהבתיאהבתי
פינגבאק: סיפור של חורף, או יותר? פוסט אורח מאת פרלה | מצד שני
פינגבאק: מכבי פתח תקווה – אנחנו | מצד שני