ירוק אנד רול: הבלוג מארח את ניצן רגב

את מכבי חיפה כדורסל, הקבוצה שאני הכי אוהב אחרי מכבי חיפה כדורגל, אני אוהד בערך מגיל 10, מאז שבן זוגה של אמי היה לוקח את שלושתנו לדרבים ברוממה. הוא היה אוהד הפועל, אני לא יכולתי לבגוד באהבתי מהכדורגל וגם על הפרקט הלכתי עם הירוק. מאז נשארתי אוהד. הייתי ברוממה כשקורן אמישה הפך לכוכב, כשארי רוזנברג הפציץ, כשאסף ברנע זינק על הפרקט, כששטיינהאואר ופליישר הסתירו לכולם את הסל. ואז הגיעה תקופת המשבר הארוכה ואחריה האיחוד והחזרה כמ.כ. חיפה ואני המשכתי לאהוד, את סטנלי ברנדי ואת מרקו בוליץ' ואת קורי גיינס ואת אמיר מוכתרי (ואולי הכל כבר מתערבב לי?). והייתי שם לקטוף את פירות הנאמנות ארוכת השנים כשקיבלנו שוב את מכבי חיפה, והפעם בגרסה מבטיחה ומעוררת ציפיות, עם בעלים שנראה שפוי ומזכיר את שחר של הכדורגל (איך זה שאנחנו מצליחים ליפול על בעלים כאלה מוצלחים, עם כל הגאידמקים והכצים והאגייארים שמסתובבים פה?). וליוויתי אותם בנוקיה במשחקים מופלאים כמו חצי הגמר נגד הפועל ירושלים ובמשחקים שוברי לב כמו גמר הגביע מול חולון…

היום מתחילה עונת 2010/11 של ליגת העל בכדורסל (סיקור של וואלה! ספורט כאן, ניתוח לא רע כאן; אנחנו משחקים מחר), והשנה הקבוצה שלנו ירוקה מתמיד, ובכל המשמעויות של המילה – המאמן "ירוק", השחקנים ירוקים והבעלים ממשיך לשפוך עלינו די הרבה ירוקים, ותודה לו על כך. לכבוד המאורע הבלוג מארח חבר טוב ליציעי האולמות ובכלל, ניצן רגב, לסקירה קצרה של הקבוצה המתחדשת שלנו.

זכות הדיבור לניצן. (הסקירה נכתבה לפני המשחקים מול לבלואה)

***

אחרי שנתיים מצוינות מאז שהג'ינג'י קיבל את המפתחות (שנתיים שהסתיימו במפח נפש מסוים בסוף העונה שעברה), איזו מכבי חיפה נקבל השנה? על פניו הקבוצה שלנו נראית מלאת פוטנציאל למשחק מהיר ושובה עין, אבל משחקי האימון מגלים שהמצב כרגע אחר ומזכיר קצת את השנה שעברה. בקבוצה צעירה שכזו מילת המפתח לעונה הקרובה תהיה היציבות במהלך הליגה ואפילו תוך כדי משחק. כמו שזה נראה עד כה, הדבר היציב ביותר שיהיה השנה בחיפה עלול להיות חוסר היציבות שלה.

נתחיל במעבר לנשר, שגרם לקיצוץ התקציב ביחס לשנה שעברה (אולי זה רק תירוץ). אין כמו רוממה מלא, אבל מכיוון שבשנה שעברה היו בממוצע אלף וקצת צופים אולי האולם בנשר ייתן אווירה ביתית. נקווה.

 

בובת שעווה של ג'ף רוזן. רצינו לצלם אותו אבל הג'ינג'ים האלה לא יכולים לעמוד רגע אחד בשקט

 

המטרה היא כרגיל הפיינל-פור, למרות שיהיה קשה כיוון שהליגה הצטמצמה (בעיקר בזרים, לצערנו אין כמעט ישראלים חדשים פרט אולי לראשון לציון) והתחזקה. מקום שלישי יהיה פנטסטי, שישי קצת מאכזב (תעשו את המתמטיקה).

אלעד חסין מונה למאמן ראשי. כולם טוענים שהוא פוטנציאל גדול עם מוח כדורסל מבריק. הוא ניהל חלק מפסקי הזמן שנה שעברה. נקווה שחוסר הניסיון לא יהיה בעוכריו. צירופו של עמי נאווי לצוות מבורך ויתרום לסמכותיות ולמוטיבציה. אישית הייתי מעדיף לראות אצלנו את ארז אדלשטיין, מצד שני [ווהו אורחים! – ה.] גם הוא לא יציב ולא אימן הרבה זמן.

השחקן הכי כישרוני בחיפה העונה יהיה כנראה סילבן לנדסברג, צעיר אבל סקורר משובח. נקווה שיתפתח כמו דבון, אבל אין לצפות שהם יהיו אותו שחקן או להשוות ביניהם (תפקידים שונים). לפחות הוא חתום לשנתיים.

אני חושב ששחקן המפתח יהיה דריק לואו. פתיחת העונה שלו קצת מאכזבת אבל לפי הרשמים (או שזו סתם תקווה אישית?) הוא נראה כשחקן עם פוטנציאל רב. בשנתיים האחרונות למדנו את חשיבות תפקיד הרכז, מצד אחד חג'ג' ומצד שני [ווהוהו! בק טו בק – ה.] פרקינס. אם הוא יהיה טוב, הקבוצה תרוץ טוב. הוא זכה בתואר זר השנה בליגה הליטאית (להבדיל מפרקינס שהגיע כזר העונה מבלגיה), אז אפשר להרשות לעצמנו לקוות.

קילנגסוורת' יהיה כנראה השחקן היציב ביותר בחיפה ואם יתרום מספרים דומים לשנה שעברה, נוכל להגיד שסוף סוף יש ביגמן בחיפה. תפקיד נוסף שיש לו הוא להעניק מהניסיון שלו לאחרים. בראטיץ' ומרקו הם השחקנים המבוגרים ביותר בחיפה (והם אפילו לא בני 30).

ההימור הגדול של חיפה הוא הישראלים, למרות שעם הפיכתו של לנדסברג לישראלי ההימור קטן יותר (נקווה שיהיה ה"ישראלי" הטוב בליגה). אבי בן שימול יהיה חייב לתת עונה עוד יותר טובה משנה שעברה (שהיתה יחסית טובה). לזכותו יש לציין שהוא במגמת שיפור מתמדת. לפחות אחד מהשניים, יוני ניר או רות'בארט, יהיה חייב לפרוץ השנה, אחרת הקו הקדמי של חיפה יהיה יחסית חלש.

הקו האחורי של חיפה נשמע מדהים: לואו, בן שימול, רובינסון, אובאנון! (חלש בינתיים), לנדסברג. לא צריכה להיות בעיה עם הקליעה לשלוש כמו בשנה שעברה. ארבעה שחקנים באזור הארבעים אחוז מהשלוש (בראטיץ' בניהם).

לדעתי החמישייה תיראה כך: לואו, רובינסון (שיהיה שחקן ההגנה של השנה לפחות בחיפה), לנדסברג, ניר ומרקו "הריגה-משתלמת". אופציה אחרת היא בן שימול במקום רובינסון ובראטיץ' במקום יוני ניר.

בסך הכל יש קבוצה עם פוטנציאל התקפי שיכולה לשחק כדורסל מהיר ויפה. אני לא יודע מי היה אחראי על ההגנה בחיפה בשנתיים האחרונות, חסין או אשכנזי, אבל היא הייתה מדהימה. אם הפוטנציאל ההתקפי יתפרץ ותהיה הגנה טובה יחסית – תהיה לנו שנה טובה. אחרת, יום בא סל ויום בסל. עד עכשיו משחקי האימון והתוצאות בהם מעידים בעיקר על משחק התקפה לא מדהים והרבה חוסר יציבות.

הסתייגות קלה: החומר נלקח מהכתוב על השחקנים ומתחושות או תקוות. שתהיה עונה עם כדורסל יפה כי כנראה זה הכי חשוב (אליפות לא ניקח).

ניצן רגב

***

זוהי התחזית של ניצן לעונה, שנכתבה כאמור לפני משחק הגומלין מול לבלואה. למי שפספס, הקבוצה נתנה משחק ענק, העפילה לשלב הבתים של היורוצ'אלנג' ועוררה בי הרבה תקוות לעונה גדולה. אני מסכים עם כל מה שניצן כותב, והרוב הוכח כנכון לפחות במשחק הזה – לואו הוא שחקן מבטיח, קילינגסוורת' ממשיך את היציבות מהעונה שעברה, לנדסברג פוטנציאל גדול ופרנק רובינסון הוא כנראה השחקן שילהיב השנה את הקהל, בהתקפה ובמיוחד בהגנה.

אם ניצן מקווה להמשך היכולת ההגנתית הטובה מהשנה שעברה ולמימוש של הפוטנציאל ההתקפי, המשחק נגד לבלואה הגשים את התקווה הזו במלואה. נראה שיש לנו השנה קבוצה הרבה יותר מהירה ואתלטית, עם צעירים רעבים ומוכשרים שרוצים לטרוף את המגרש. אז לא צריך לאבד פרופורציות וצריך כמובן לחכות ולראות איך תיראה הקבוצה מול אריות הליגה, אבל אם כל העונה תיראה כמו המשחק הזה, נתראה בנוקיה במאי.

עד אז, הבלוג מאחל הרבה בהצלחה לכולם. ירוק אנד רול, בייבי!