השחקן שידע לעשות הכל ואנחנו – אשדוד

הנה אנחנו חוזרים מהפרקט אל הדשא. האחות עם הכדור הכתום עליה דיברנו בפוסט הקודם הגשימה את התקוות שהבענו שם עם ניצחון חוץ בליגה והפגנת כוח מרשימה בגביע, ויש לקוות שמשהו מהרעננות, הרעב והחיבור שלה יעשה דרכו גם לקריית אליעזר. אך ראשית, מבט חטוף מסביב (אגב, ראיתם את הפינה החדשה למעלה משמאל? אנסה לעדכן את ה"סטטוספורטים" שם כמה שיותר – ואתם בהחלט מוזמנים לעזור ולהציע דברים מעניינים שקלטתם בפייסבוק – אבל אני מזהיר מראש שבהחלט ייתכן שלא אצליח, ותיתקעו לנצח עם בדיחת הקרש על אחמד סבע).

קישור התקפי

"דואר זבל" בוואלה! ספורט ממשיך לשעשע אותי, והפעם המדור מוקדש לליגת הכדורסל. עוד בוואלה, לשלומי ברזל יש הרבה מה להגיד על "משכתבי ההיסטוריה" של הפועל תל אביב. נכון, זה פרובינציאלי להתלהב מטור שנכנס בהפועל וב"תקשורת האדומה" – וזו כבר סיבה מצוינת לקרוא את הטור, כי יש מעט דברים מספקים יותר מקצת פרובינציאליות בריאה, במיוחד כשאנחנו מקבלים הצדקה לרגשי הנחיתות שלנו. מה גם שעל הדרך ברזל עושה צדק היסטורי עם קמפיין ליגת האלופות הלא רע והלא-משתקף-בסטטיסטיקה שלנו בשנה שעברה.

בבלוגוספירה, אלפסי מספק לנו כמה דברים מעניינים לאחרונה, והטוב שבהם בעיניי הוא הפוסט על עודד קטש. בדה באזר עסקו השבוע בעיקר בוויין רוני ובפוליטיקה (שלפחות בינתיים לא תיכנס לבלוג הזה), ובין לבין קיבלנו עוד מהסיכומים האירופיים המצוינים של לוינטל, פוסט חדש-חדש של בקרמן על הטכנולוגיה שמתחילה להיכנס למגרש, כותב צעיר ומבטיח (שגם מגיב פה לפעמים) שמדבר על ספורט ומוזיקה, ופוסט נוגע ללב של דורון קרמר על אביו, עם קטע מצחיק לאללה מהביוגרפיה של אנדרה אגאסי.

[עדכון מאוחר: את זה ראיתם? כי אני הצלחתי לפספס את זה איכשהו (ותודה למ"ם שלי שהצליחה לראשונה ליירט אייטם ספורט מעניין לפני שהגעתי אליו). תססססס… חם בערוץ הספורט. וזה מזכיר לי שהייתי באולפן ליגת האלופות ביום רביעי (יום אחד מאוחר מדי, מסתבר), ואולי אכתוב בהמשך השבוע משהו על החוויה.]

ולסיום, משהו על חגיגות ה-70 של פלה (בסמיכות מופלאה לחגיגות הפוסט ה-50 של "מצד שני"! הפוסט שאתם קוראים כעת! ווהו חגיגי במיוחד!). אני נוטה להסתייג ולפקפק בסיפורים לגבי גדולתו של פלה, כמו גם לגבי זו של מראדונה, ובכל ההכתרות שלהם כ"גדולים בכל הזמנים". גם כי לא ראיתי אותם ב"חי" (את מראדונה ראיתי קצת ולקראת הסוף), ובעיקר כי השוואות בין שחקנים מתקופות שונות הן בעיניי עניין מאוד בעייתי. השתנות המשחק לאורך השנים מבחינת הסגנון, הידע, הכושר הגופני ואינטנסיביות המשחק, כמו גם הפערים הענקיים ברמות של ההגנות וההתקפות בין התקופות השונות, לא מאפשרים לדעתי להשוות באמת בין השחקנים, והקביעות לגבי "הגדולים מכולם" נתפסות אצלי כעניין של פיקנטריה בלבד.

אבל סרטון הוידאו הבא של פלה, שלינק אליו ניתן בדה באזר (תודה לעזי דן) ואשר למיטב הבנתי מכיל קטעים נדירים שלא הוצגו מעולם, שכנע אותי לראשונה שאולי בכל זאת אפשר להשוות, ושאולי יש מקום לקביעות הנחרצות. כי מה שאני רואה כאן מפלה הם דברים שאני לא רואה אפילו אצל השחקנים הגדולים ביותר של זמננו. עזבו שחקנים גדולים  – אפילו ממסי.

העניין הוא בעיקר הגיוון. מלבד מסירות חכמות, שאין בוידאו הזה (לא יודע אם זה היה צד חלש יותר שלו או שזה רק בגלל שהסרטון מתמקד בשערים), הוא ידע לעשות הכל. היו לו דריבל מעולה, הטעיות גוף, בעיטה חזקה, בעיטה חכמה, משחק ראש, וירטואוזיות… הכל. למעשה, הוידאו הזה מגלה לי שפלה הוא שילוב של כל השחקנים הגדולים של זמננו: הדריבל והטעיות הגוף של מסי (נדמה לי שמסי זריז יותר, אבל זה גם עניין של מבנה גוף), התרגילים ויכולת הבעיטה של רונאלדו, משחק הראש של דרוגבה, יכולת השמירה על הכדור של זידאן, כוח הפריצה של אטו, המהירות והמחץ של רוני. עכשיו, אחרי שראיתי את הווידאו הזה, אני יכול סוף סוף להבין למה הוא נחשב בעיני רבים לגדול מכולם. אז קחו לכם 7 דקות, הישענו אחורה ואולי גם לספקנים שביניכם זה יקרה (וגם אם לא – ההנאה מובטחת).

לפני

ומברזילאי גדול אחד לברזילאי גדול אחר. עם כל הכבוד לאדמון ארנסט דו נסימנטו, את תהילת הנצח שלו הוא כבר קיבל, ועכשיו זה הזמן ל-15 הדקות של גוסטבו כפרוס דו בוקולי. גוסטבו שלנו חוזר להרכב אחרי הרבה זמן, בהחלטה שמעידה לא פחות על מעמדו של אדריאן סילבה מאשר על זה של בוקולי, שכרגיל בשנים האחרונות – ולגמרי שלא בצדק – הוא רק סותם חורים.

קצת מוזרה ההחלטה הזו. אחרי המשחק נגד סכנין דאגו לספר לנו שבקבוצה מרוצים מאוד מהמשחק של סילבה. ובכל זאת, למרות שלא ידוע על פציעה או בעיה אחרת איתו, הוא לא פותח בהרכב. האם החליטו במכבי לוותר עליו סופית ולהחליף אותו בינואר? אם כן, זה מובן לי לחלוטין ובעיניי גם מוצדק. שחקן שבא לשנה לא צריך לתפוס מקום בהרכב על חשבון שחקנים עם עתיד בקבוצה, אלא אם כן מדובר בעילוי אמיתי. עד עכשיו סילבה, למרות יכולת לא רעה לפעמים, לא עושה רושם של כזה. עדיף כבר לשפשף את אלכס זהבי.

אבל יכול להיות גם שההורדה לספסל של סילבה לא מסמלת כלום לגבי עתידו, והיא נובעת רק ממדיניות הרוטציה של אלישע, מדיניות שהיא – ולא הישגים או שילוב הצעירים – הולכת ומתבררת כאתגר הקשה ביותר שלו העונה. בינתיים אלישע עומד יפה במשימה הזו, עם חלוקת דקות נאה והופעות בהרכב הפותח כמעט לכל השחקנים, כולל סולליק וממחר גם בוקולי, ועם החלטות נכונות לגבי מי זוכה להישאר בהרכב (אזולאי) ומי לא (סילבה). אבל כשכל השחקנים יחזרו מהפציעות (קטן, גולסה, גאדיר ואם אני לא טועה גם זהבי פצוע לאחרונה), זה יהיה הרבה יותר קשה.

ויש כמובן גם את עניין שי מימון.

ההרכב

(ע"פ וואלה ספורט) אמיר אדרי; עלי עוסמאן, שי מימון, איגנסיו קאנוטו, פיטר מסיללה; ג'ון קולמה, גוסטבו בוקולי, ליאור רפאלוב, עידן ורד; שלומי אזולאי, ולדימיר דבאלישווילי.

החששות בהרחבה

אלישע ממשיך לשים את מבטחו במימון. כמו שכתבו כאן מתי ופראליה אחרי סכנין, יש בכך הרבה היגיון. הורדה של מימון לספסל עלולה לגמור לו את העונה, והאלטרנטיבות שלנו לא טובות בהרבה. ובכל זאת אני חולק על הדעה הזו. לדעתי מימון הוכיח שהוא לא ברמה של מכבי, וגם אם יש לו את הפוטנציאל ואת הכישורים, אין לו את הדבר הזה שמפריד שחקנים ברמות הגבוהות מאחרים: היכולת לשים את הטעויות מאחוריך ו"לבוא חדש". בכל שבוע ועם כל בישול ליריבה הביטחון של שי מידרדר עוד ועוד, וזה כדור שלג שעלול לקבור אותו. לדעתי הספסל יעשה לו רק טוב, ישכיח את הפאשלות מהאוהדים ויספק לו קצת זמן להירגע, אולי לקחת פסיכולוג טוב, ולנסות שוב.

חוץ מזה, מה שחשוב פה הוא לא מימון. יש פה עונה שלמה על הכף. עם כל הכבוד לרצון לבנות את שי, מכבי היא לא מעבדת ניסויים, בטח לא בהגנה, והיא לא יכולה להרשות לעצמה לחטוף שער בכל משחק כחלק משכר הלימוד שלו. בדיוק בשביל זה, הרי, הוא נשלח להרצליה ולאשדוד. אז בינואר נביא בלם ישראלי או זר כזה או אחר (במקום סילבה, מסיללה או דבה), ועד אז אפשר לסמוך על קאנוטו ועל בנאדו המזדקן אך המנוסה והחכם (אגב, גם מבחינת המהירות אני כבר בכלל לא בטוח שמימון עולה עליו) שאולי לא יצליחו תמיד לעצור את חלוצי היריבות אבל לפחות לא יסדרו להם גולים מכלום פלוס היסטריה.

הלוואי שאתבדה בנוגע למימון. שאר ההגנה שלנו נראית בסדר. אדרי לא עשה טעות כבר משחק אחד רצוף ואולי זה מסמן רצף חדש ומלהיב. קאנוטו נראה ליד מימון כמו פרנקו בארזי, ומסיללה ועותמאן הם מסיללה ועותמאן. למזלנו הרב נחסכה מאיתנו השבת נוכחותו המאיימת של מקרייב אבל מצד שני (ווהו!) ייתכן שדווקא עם מקרייב המסורבל היה למימון קל יותר להסתדר, ומול שריקי ונבו מזרחי המהירים ההגנה שלנו תתקשה כהרגלה לעקוב אחר האירועים (למען האמת, את מזרחי אני לא מכיר בכלל – ועדיין אני שם את קמיצת ימין שלי על כך שהוא מהיר יותר ממימון וקאנוטו). מי שהכי מפחיד אותי באשדוד הוא בכלל צ'קול, בעיניי אחד המגינים הטובים בארץ (ומהמעט שראיתי בהחלט יכול להיות הפתרון לעמדת המגן השמאלי של הנבחרת), שפורץ באגף נהדר ויודע גם להבקיע. עותמאן יצטרך לוותר קצת על עליות ולהיות מוכן לזה, וגם קולמה – שבינתיים הוא לדעתי השחקן הטוב ביותר שלנו העונה – ייאלץ לעזור די הרבה מימין.

והנה אנחנו מגיעים לברזילאי הקטן-ענק שלנו. גוסטבו הוא בעיניי סיפור קצת עצוב. שחקן נפלא שיש לו המון מה לתת אבל בשל אסטרטגיית המועדון נזרק מהר מדי אל ירכתי הספסל. ההסבה שהוא עשה בשנים האחרונות – מאחד הקשרים הימניים הטובים בארץ לאחד הקשרים האחוריים הטובים בארץ – היא בלתי נתפסת והיתה קונה לו מקום בהרכב של כל קבוצה אחרת. במכבי – ואין את מי להאשים בסיפור הזה, גולסה חייב להיות בהרכב כשהוא בריא – הוא נדחק אחורה.

חבל לי שבוקולי מתבזבז על הספסל, גם בגלל שהוא אישיות שובת לב, מעין דרק שארפ שלנו. למזלנו, כמו שארפ גם הוא צנוע ויודע לקבל את המציאות ולא להרעיד את הסירה בגלל זה, ומוכן להתייצב ולתת את הכל בכל פעם שהוא נקרא לדגל. בכל הזדמנות שהוא מקבל הוא מוכיח שהוא עדיין אותו שחקן נשמה נהדר עם יכולות נפלאות, ונדמה לי שבכל פעם כזו הוא קונה עוד כמה מ"ר בלבבות האוהדים. אני מקווה שהוא יישאר בקבוצה עוד הרבה שנים, גם בתפקיד ניהולי כשיגיע הזמן. אם לא יילך לאימון, נדמה לי שהחמימות, הנאמנות והלב הגדול שלו יכולים להפוך אותו ליורש נהדר לקייסי.

עד כאן התשבוחות (מעט מדי, מגיע לו פוסט משלו. יקבל!). היום יש לו תפקיד מרכזי מתמיד. הוא יצטרך לנצח בקרבות מרכז השדה את אוחיון, את סארקי ואת סטפן קינג (שחקן שאני מחבב), ובנוסף הפעם יהיה עליו גם למלא את מקומו של קטן, לשחק יותר למעלה מבדרך כלל ולפטם בכדורים את דבה ושלומי מקדימה ואת ליאור ועידן באגפים. זו ההזדמנות שלו להוכיח שיש לנו עוד אופציה באמצע, ושאפשר לשחרר את סילבה בשקט.

רפאלוב זכה למחמאות אחרי סכנין, לא ממש ברור לי למה. התפקוד באגף לא אידיאלי בשבילו (אולי גם סרט הקפטן קצת הכביד עליו. הסרט תפור על גוסטבו), וזה לא היה זה. הוא חייב להפסיק להיעלם במהלך המשחק ולקחת יותר אחריות על הכתפיים שלו, ואחריות זה אומר לא רק ליזום וללכת קדימה ולנסות לעבור שחקנים ולבעוט, אלא גם למסור אחורה כשצריך, לשדר סבלנות ואיפוק כשלא הולך, לבוא לקבל את הכדור ובעיקר להיות יותר מרוכז. שחקן שכל כך הרבה התקפות עוברות דרכו לא יכול להרשות לעצמו לאבד כל כך הרבה כדורים.

ורד חוזר לאגף הטבעי שלו (אני מקווה. רק שלא יהיה איזה ניסוי עם ליאור מימין וורד משמאל, בפעם האחרונה שהוא היה שם זה נראה רע מאוד), שם ימשיך לפתח את שיתוף הפעולה מצית הדמיון עם עותמאן ולהכניס כדורים לדבה. הגיאורגי היה חלש מאוד נגד סכנין ונקווה שההתעניינות מחו"ל תכניס בו קצת רוח חדשה, ואם לא היא אז הנביא סינטיהו שהוא כבר איום רציני על חולצת ההרכב.

נקודת האור בהרכב, סליחה, זרקור האור של גינדי בשמיה של מכבי חיפה לאחרונה, הוא כמובן שלומי אזולאי. אזולאי שזכה בימים האחרונים לשתי התייחסויות נרחבות (!) בוואלה ספורט (כתבה מקיפה ומעניינת פלוס השתתפות באייטם החלוצים הפורחים), נמצא בתקופה נהדרת וכל בעיטה מקרית נכנסת לו. על פי המשחק האחרון והכתבה בוואלה, נדמה לי שהתיפקוד שלו הוא מאחורי דבאלישווילי, כחלוץ שני שמגיע עם הפנים לשער ומנצל את הורדות הכדור של דבה. חסרונו של גאדיר (שפצוע, ולצערי נדמה שגם מתחיל לאבד את הביטחון, את המקום בהרכב ובכלל, מתחיל לאבד את זה) מפנה לשלומי את תפקיד השחקן החופשי שיכול לעבור מצד לצד, לשחק קצת יותר מאחורה וגם לחלק מסירות לאגפים, דבר שהוא עושה לא רע, מסתבר, ובטח יותר טוב ממוחא. חלוץ מהסוג הזה לא היה לנו בחיפה כבר די הרבה זמן (גאדיר הוא בעיניי שחקן אגף), וזה בהחלט מעורר תקווה. (ומה עם חמד? חבל לי עליו. אבל אני מאמין שהוא עוד יקבל – וינצל! – את ההזדמנות שלו).

Go-to Guy

בוקולי. ולכבוד יום הולדתו של הפלא השחור, אני מצפה מגוסטבו לא לבייש את הפירמה.

המפתח

לנצל את העליות של צ'וקול ולשחק על ורד. ובכלל לשחק דרך האגפים ולהרים כדורים, יש לנו חלוץ אחד גבוה וחלוץ אחר עם משחק ראש מצוין.

גם השבוע

לא נצליח להרים קרן אחת נורמלית.

סיבות לאופטימיות

אזולאי. אם ימשיך ככה אנחנו עוד נשכח שהיה פה איזה שלומי אחר עד לא מזמן.

הנבואה

ניתנה לשוטים.

ולכן

0:3 ירוק!

אחרי

ובכן, כל התחזיות קרסו. בוקולי התרכז בהגנה ולא הזכיר את ימיו היפים, ורד יצא מוקדם ואולי יפנה עוד מקום בהרכב לסילבה (נראה שהשחקנים עושים הכל כדי שהוא לא יעזוב), אזולאי היה חושך ואפילו מימון, הבאנקר בטופס, הפתיע והיה סביר.

ורק שחקן אחד זכר את יום ההולדת של פלה ודאג לערוך לכבודו מחווה עם כמה טריקים ולהטוטים שהזכירו קצת את ברזיל. לשחקן הזה קוראים ליאור רפאלוב, שנתן תצוגה ענקית, אבל לא הצליח להציל אותנו ממשחק חלש ומנקודה מאכזבת.

כמה

1:1

ציונים

אדרי – 5. אמנם הרביץ לקראת סיום כמה ריחופים שגרתיים לשומקום, אבל למזלו אשדוד לא הענישה. לא אשם בשער ונתן הצלה יפה בהתחלה.

קאנוטו – 5. כמה רגעים של לחץ אבל בסך הכל משחק סביר.

מימון – 6. בא רעב להוכיח והדף את איומי אשדוד (והיו כאלה) בראש וברגל. קשה שלא לחשוב מה היה קורה אם לא היה מתקפל אחרי הבעיטה הראשונה של אוחיון, אבל אי אפשר ממש להאשים אותו בשער.

עותמאן – 5. היחיד שפעל לפי התחזית ונשאר מאחורה לסגור את העליות של צ'קול. לא היה פקטור בהתקפה.

מסיללה – 7. כמה שזה נראה לא אפשרי, נהיה יותר טוב ממשחק למשחק. כואב הלב לחשוב שבקרוב הוא כבר לא יהיה פה. סגר טוב בהגנה ואיים כל הזמן בהתקפה, כולל שתי בעיטות לשער.

קולמה – 4. אחד המשחקים החלשים שלו. עשה כרגיל הרבה עבודה אבל איבד הרבה כדורים ויש לו אחריות גדולה לשער של אשדוד.

בוקולי – 5. היה נמרץ וטוב מאחורה, לא תרם כמעט כלום להתקפה.

ורד – 5. התחיל אנרגטי ומצוין ופיספס גול בטוח, ואז נפצע.

רפאלוב – 8. וואו. איזו תצוגת תכלית. משחק מעולה שלו, עם מסירות והכנסות כדור יפהפיות (אחת שהעמידה את אזולאי מול שוער, אחת שסידרה לוורד את החמצת חייו וכמה למסיללה) פלוס כל ארסנל הלהטוטים שלו, דריבלים, סיבובים על המקום והטעיות גוף, ולקינוח גול יפה ועוד כמעט אחד. הכמעט הזה עולה לו בשתי ספרות – אי אפשר לקבל 9 על תיקו כזה, אבל אם הבעיטה בסוף היתה נכנסת הייתי נותן לו גם 10.

אזולאי – 4. לא הזכיר בכלום את השבועיים האחרונים, חוץ מעקב יפהפה שהציל אותו מ-3.

דבלישווילי – 4. על הפנים, וכבר די הרבה זמן.

מחליפים

סולליק – 4. כשאתה לא אלמוני כבר הרבה יותר קשה להפתיע. רצה וניסה אבל חשב מסובך ואיבד הרבה כדורים. חייב להיות יותר טוב, עכשיו כשוורד בחוץ.

קטן – 3. תקע את ההתקפות ואיבד כל כדור שהגיע אליו. היה עדיף להישאר עם בוקולי. אם הוא פצוע, שלא יעלה. עדיין יש לנו את סילבה.

חמד – 4. נגיחה אחת וחוץ מזה כלום. לזכותו ייאמר שלא ממש קיבל כדורים.

השחקן המצטיין

רפאלוב כמובן, במשחק ענק. אני לא אתחיל עם ה"יכול להיות שרפאלוב סוף סוף מתחיל להגשים…?", כי זה רק יגרום מפח נפש. נתן משחק מז'אנר משחקי גביע הטוטו שלו, אבל סוף סוף בליגה. אם הוא יספק משחקים כאלה גם מול הגדולות, נדע שהוא עשה סוף סוף את קפיצת המדרגה. חייב לשפר את ההגבהות שלו במצבים הנייחים ובקרנות, או שפשוט יתנו למישהו אחר להרים. חוץ מזה, משחק על סף המושלם. וכמובן, הציל אותנו מהפסד, וכמעט סידר ניצחון.

עוד כמה מילים

משחק גרוע שלנו, במיוחד במחצית הראשונה בה כמעט לא הגענו לשער של אשדוד. אפשר לייחס את זה לחוסר המזל של ורד – ההחמצה המטורפת שלו מול שער חצי ריק ואחר כך הפציעה ששיבשה את התכניות, אבל אפשר גם להודות שהקבוצה פשוט לא כל כך יודעת מה לעשות בהתקפה. דבלישווילי רק מפריע, כולם מסתבכים עם הכדור ועם עצמם, ורק רפאלוב נראה פתאום כמו המבוגר האחראי שמוכן לקחת על עצמו את הקבוצה ומעז ללכת לשער, אבל הוא לא יכול לבד.

במחצית השניה ליאור השתפר עוד יותר ומסיללה נכנס לעניינים, אבל זה לא יכול להספיק כשהחלוצים שלנו לא עושים מספיק תנועה חכמה בלי כדור (בפעם היחידה שאחד מהם עשה כזו – אזולאי – הוא קיבל כדור מול שוער), ובלי אגף ימין שהתפרק עם היציאה של ורד. קשה לנצח עם שני קשרים אחוריים (ולדעתי גם לא צריך שניים כאלה, מול אשדוד, בקריית אליעזר) ולכן ציפיתי שבוקולי ישחק הרבה יותר מקדימה, מה שלא קרה. עד שאלישע נזכר לוותר על קשר אחורי אחד כבר היינו בפיגור, וקטן שנכנס היה אאוט לגמרי והזכיר שבמצבו הנוכחי אפשר לבנות עליו רק לפנדלים.

אנחנו מתחילים להתקרב למצב בו כבר אין לאלישע יותר מדי עם מה ועם מי לשחק. בלי קטן, גולסה, ורד ואולי גם גדיר, אלישע חייב להשתמש בסילבה ובוקולי, וסולליק שהיה אמור להיות מחליף חמישי בערך הופך לאופציה להרכב (ולא בטוח שהוא מוכן, למרות הבכורה הנפלאה). זה בטח לא מה שהמאמן שלנו תכנן בתחילת העונה, אבל זה מה יש, ועם זה צריך לנצח.

אבל בשביל לנצח צריך להבקיע גול. ובשביל להגיע גול צריך להגיע לשער. ועם ההתקפה שלנו, כמו שהיא נראתה היום, זו לא משימה פשוטה בכלל. ומה שהכי גרוע, כשמכבי חוטפת (ובטח בבית) היא נכנסת להיסטריה. ההיסטריה הזו (שאלישע עודד אותה עם שפת גוף מאוד לחוצה) רק פוגעת בנו, והיא לא מאפיינת את מכבי חיפה שאני מכיר.

מכל זה עולה שהעונה כנראה כבר לא נקבל את מכבי חיפה הקלאסית, שמוחצת יריבות קטנות וחוזרת מהקבר במצבים בלתי אפשריים. מה שיש לנו זה קבוצה לא רעה שיכולה ביום נתון ועם הרבה מלחמה ורצון לנצח את הגדולות (כמו נגד ת"א), אבל כנראה שתתקשה לקחת הרבה מ"המשחקים הקלים", כמו זה של היום, ובלי זה אי אפשר בכלל לחשוב על אליפות.

תודות

לחלוצי אשדוד שצפו בסוף באדרי מרחף לו מצד לצד ותופס אוויר, והיו נדיבים מספיק שלא לנצל את זה.

השורה התחתונה

היכולת החלשה ובעיקר הפציעה של ורד משאירות תחושה לא קלה, ואפשר רק להתנחם ברפאלוב שסיפק איזה ניצוץ של תקווה לעתיד. כרגע הקבוצה נראית די אבודה ונדמה שאין יד מכוונת בהתקפה. כמה שקשה לי לכתוב את זה, כנראה שאין ברירה אלא לחכות שקטן יחזור לכושר.

השורה שמתחת לשורה התחתונה

אולי, עם כל הפציעות, הגיע סוף סוף הזמן של אלכס זהבי?