ההחלפה

היום מתפרסם בעיתון "העיר" התל אביבי טור שלי לקראת המשחק נגד הפועל ת"א. זה גורם לי הרבה שמחה וגאווה לראות את מילותיי מופיעות על אותם דפים שהציגו מדי שבוע את מילותיהם (וברווזיהם!) של דודו גבע, עוזי וייל וכמובן עלי מוהר הנפלא. הנה הטור שפורסם בגרסה מעט פחות ערוכה ומעט יותר ארוכה

לא רבים שמו לב לכך, אבל כמו בקומדיות ההוליוודיות שמבוססות על החלפת זהויות, סרטים כמו "משנה מקום משנה מזל" או "שישי הפוך", גם בליגת העל שלנו היה רגע אחד קסום בשנה שעברה, בו הכל התהפך ושתי הגיבורות הראשיות החליפו ביניהן את הזהות. את הרגע המדויק ניתן לתארך במדויק ל- 10 באפריל האחרון, עת הסתיים לו הסיבוב השני של עונת 09/10 וקיזוז הנקודות יושם: אי שם במרתפי ההסתדרות נשק אבי לוזון לשטרן חלובה, ובאותו רגע במקום אחר, מכבי חיפה הפכה להפועל תל אביב, והפועל תל אביב קיבלה בתמורה את נשמתה של מכבי חיפה.

***

מאותו רגע ובבת אחת, אנחנו הפכנו להפועל תל אביב הקלאסית: קבוצה הגנתית, מסתגרת אחרי היתרון, מפוחדת מהצל של עצמה, מסתפקת במועט. ובינתיים במרכז הארץ, הנשמה החיפאית שנכנסה פתאום בהפועל הקנתה לה לפתע סגנון משחק מהיר, טכני להפליא ומלא עוצמה, ממש כמו אותה מכבי חיפה שהכרנו פעם. גם התוצאות של הקבוצה התל אביבית כמו הועתקו מרישומי ההיסטוריה של יצחק הברמן: שלישיות ורביעיות למכביר בליגה ובגביע היו מנת חלקם של שוכני בלומפילד המופתעים, בזמן שבקריית אליעזר הופיעה לה קבוצה לא מוכרת שרושמת בקביעות אחת-אפסים קטנים ואדומים.

רגע ב-1983 בו אדי מרפי ודן אקרויד מתחלפים במעמד גם בסרט וגם במציאות

גם שחקני שתי הקבוצות השתנו באותה שבת גורלית: גילי ורמוט התחיל לספק מסירות שהזכירו איזה קוסם חיפאי מפעם, שכטר רץ על הקווים כמו רוני רוזנטל ומי שהתבונן זמן רב בערן זהבי יכל לזהות בנקל את הווינריות של זאהי ארמלי שנכנסה בו, בעוד תינוקות חיפה לעומתם הפגינו לפתע כבדות וחוסר ביטחון שאפיינו תמיד את הלוזרים האדומים מתל אביב. ההחלפה המיסטית לא עצרה על המגרש: אלי גוטמן, הגרמני ההגנתי, הפך בן רגע לשלמה שרף ההרפתקן של שנות ה-80, ואלישע לוי שלנו, שעד אז הנחיל לקבוצה משחק שוטף והתקפי, שוב נראה כלא יותר ממוטיבייטור שייע-סטייל. בחלונות הגבוהים שפכו הבוסים על הפועל ירוקים שהיו עד כה בעיקר ירוקים, בעוד הנשיא החיפאי הפזרן עבר להפגין חסכנות הסתדרותית. וכמובן, ליגת האלופות, שהיתה עד אותו רגע בעיקר שלנו (עם הלוואה קצרת מועד לקולגה הצהובה ממרכז מכבי), הפכה פתאום לזירה אדומה בה נצפו המראות הקשים של דגל הצ'מפיונס באצטדיון באסה. באסה אינדיד.

כמו בכל קומדיית החלפות, ההחלפה הזו נועדה להוכיח נקודה. וכמו במקרים רבים, הנקודה היתה שאסור לקנא. החטא שלנו היה שקינאנו בהם, קינאנו בזה שהם מיוחדים, שהם תל אביבים. קינאנו בזה שהתקשורת עוסקת בהם. קינאנו בזה שעלי מוהר כותב שירי הלל לכל פירוק אחד אפסי שלהם. גם אנחנו רצינו שירי הלל. קינאנו בזה שיש להם איזו גאוות יחידה, שהם שרים גם כשהם מפסידים, שאותם אוהדים כל מיני יהלי-סובולים ומיקי-חיימוביצ'ים ואייל-קיציסים ואותנו רק איזה עוז אלמוג אלמוני. קינאנו בהם שלהם יש את אריק איינשטיין, ולנו יש את דדי צוקר.

אז הבנו, למדנו את הלקח. זה לא כיף לנצח 0:1 קטן. זה לא באמת "לפרק". זה הכל היה אירוניה אחת ארוכה, חיוכים מרירים של מי שהתרגלו להפסיד. אף פעם לא היינו טובים בלהבין אירוניות. קיבלנו את העונש שלנו ועכשיו אנחנו מבינים שכל אחד מקבל את מה שמגיע לו, כל אחד והגורל שלו, אי אפשר לשחק איתו. אנחנו נישאר מוחצים ושוטפים על המגרש, ומחוצה לו תמיד נהיה בצל של התל אביביים המפסידנים אך הזוהרים. בסדר, מקבלים את זה בהכנעה. מהיום ניזהר במשאלותינו וכל זה. רק בואו נחליף חזרה כבר.

***

אולי זה יקרה השבוע, אולי המשחק ביום שני יסמן את החזרה של כל אחת מהקבוצות לעצמה, כל אחת לאופיה המקורי, כל אחת לבעיותיה שלה. אנחנו נתקיף, נמחץ ונדרוס את הפועל, והפועל תתבשם בהפסד ובעיסוק של העיתונים והאתרים בעלייתה ונפילתה. אולי השבוע אוהדי שתי הקבוצות יקבלו חזרה את הקבוצה שהם באמת אוהבים לאהוב.

אבל כנראה שזה לא יקרה. ראינו מספיק סרטים כדי לדעת שזה אף פעם לא קורה בדיוק כשהגיבור רוצה. למען האמת, אנחנו יודעים היטב מהי הנקודה הספציפית בה ההחלפה השניה תתבצע: צריך לחכות לקיזוז הבא. כן, זה הרבה זמן. חצי שנה. אבל זה בסדר, יש לנו סבלנות. אנחנו לא ממהרים לשום מקום. אתם יודעים, חיפאים.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, שאלות ברומו של אדם, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

38 תגובות על ההחלפה

  1. מברוכ, ניר. יופי של טור, שאין לו מה להרכין ראשו במבוכה למול שוכני הפנתיאון שהזכרת בתחילת הפוסט.

    אהבתי

  2. מ' הגיב:

    ניר, צא מהעיר! חשבתי שאתה מתגורר בתל אביב, אבל עכשיו אני מבינה שאפשר להוציא אותך מחיפה, אבל את החיפני אי אפשר להוציא ממך. אהבתי את הטור, סחטיין עליך.

    אהבתי

  3. הופ הגיב:

    רועי, תודה רבה! ממש ממש כיף לקבל מחמאה אדירה כזו (ברור שאני גם מרגיש שהיא קצת מוגזמת, אבל ליום אחד אני מוכן לא להתווכח ורק להסמיק בשקט).
    מ', תודה רבה :)

    אהבתי

  4. מנטיסה הגיב:

    הופמן, אחלה טור שבעולם. לא יכולתי לחשוב על זה יותר טוב. פשוט גאוני. מקומך אכן באכסדראות העיתונות ויפה שעה אחת קודם. הגיע הזמן שמישהו ידיח את שגיא כהן המאוס בדם חדש שגם מבין דבר או שניים בכדורגל ובספורט.

    אהבתי

  5. עופר פרוסנר הגיב:

    פשוט מצויין. אין לי מילים. אני חושב, אגב, שאם היה לנו עלי מוהר משלנו, הוא היה מסיים כל טור ב: נפרק אותם 3:0.

    אהבתי

  6. מתי הגיב:

    אומנם אני לא קורא עיתון העיר אבל נראה לי שאני אקנה. תגיד, יש שם איפה לכתוב תגובות? איך זה עובד? אני כותב תגובה על העיתון וצריך לשלוח במעטפה עם בול? לאן? יש לאן? יש כתובת לתגובות? איפה קונים את העיתון הזה? לאיזו עיר הוא שייך? לפתח תקוה?

    אולי להפועל יש סלבריטאים בשקל שמסתובבים להם בחדר הלבשה ומרגישים כאילו הם ספייק לי וג'ק ניקולסון בשורה הראשונה באולם של הלייקרס אבל למכבי חיפה יש את אחד הארגונים הנחשבים והמכובדים שיש בקהיליות האוהדים בארץ, אם לא בעולם- הפלמ"ח- פרופסורים למען מכבי חיפה. חוץ מזה יש לנו גם את יהודה פוליקר, אבי גרייניק, אבי דור ואחמד טיבי.
    וחוץ מזה השירים על מכבי חיפה הם מן היפים שנכתבו אי פעם, הנה שניים מהם http://www.youtube.com/watch?v=9O2xnK8bwxQ

    לשכב לצדך כרמל.
    ביום שני שכנצעק במלוא גרון- תל אביב עולה באש, אני אדמיין בעיני רוחי איך אני מדליק את בלומפילד בלפידים שהודלקו מעיתון העיר. אל תדאג אני אוציא את הטור שלך לפני,הבטחתי לכתוב בו תגובה.

    אהבתי

    • בני תבורי הגיב:

      מתי,
      שרק ספייק לי לא ישמע שכרכת אותו עם הלייקרס, הוא ניקס בדם…

      אהבתי

      • מתי הגיב:

        ואת יורם טהר לב עם מכבי חיפה זה יותר טוב? כשכתבתי ספייק לי חשבתי לעצמי, רגע, מי זה ספייק לי? אבל זה עבר לי כשהבנתי שאולי האלו עם העיגולדים מהפועל ת"א יקראו את התגובה וישתוממו לדעת שגם אוהדי מכבי חיפה יודעים מי זה ספייק לי. עכשיו נשאלת השאלה מי אלו הניקס?

        אהבתי

  7. מתי הגיב:

    טעות: לשכב בצלך כרמל ,והנה פה יש גם את הבית הנפלא האחרון http://www.youtube.com/watch?v=D00pmJ9jkdI&feature=related
    כשאני שומע את השיר הזה אני חושב על מכבי חיפה ועל החלום שלי להיקבר בבית הקברות בחיפה בין הכרמל לים. כשעברתי מחיפה השארתי די הרבה זמן בתעודת זהות את הכתובת הישנה כדי אם לא לחיות שם לפחות תהיה לי הזכות להיקבר שם.

    אהבתי

  8. יניב הגיב:

    אני שמח. שמח שאתה גדל. שמח שעוד אנשים מגלים את הכתיבה השמחה שלך.

    אכן, סבלנות יש, ואני מוכן לחכות עד הדקה ה-93 של המחזור האחרון בשביל לצאת עם החיוך השנוא ההוא. לצערי, נראה שההחלפה תבוא רק לאחר כמה חילופים.

    אהבתי

  9. הופ הגיב:

    מנטיסה – תודה! אם בבנייני העיתונות עוד היו אכסדראות, הייתי שמח להיות שם. בעידן זה מדובר יותר במסדרונות צרים, ולא בטוח שאני רוצה להידחק בהם.
    עופר – מי זה פרוסנר? גם אתה החלפת את נשמתך הירוקה (בתמורה לשם משפחה אשכנזי)?
    לגבי מוהר, כנראה – אבל אז הוא לא היה עלי מוהר. אולי אלי מור.
    מתי – תודה! אני יכול לבקש מעורך הספורט שיפרסם בשבוע הבא עמוד "תגובות לטור שפרסמנו בשבוע שעבר", כמו שלפעמים עושים ב-7 ימים ליאיר לפיד. אתה חושב שהם יסכימו?
    LOL על הפלמ"ח, ו-LOL על השריפה (במקרה כזה צריך לשיר דווקא "שריפה אחים שריפה, "העיר" שלנו בוערה כולה"). אני מת על "אני ילד ירוק" ועל הקול של אריק סיני בכלל, ו"ההר הירוק" מזכיר לי טקסים בבי"ס יזרעאליה (אגב, אני נולדתי באשקלון, ואם כבר קבורות אני שוקל לבקש שיפזרו את האפר שלי בים המדהים שלה).
    יניב – תודה רבה. נראה לגבי החילופים, לאלישע כבר יש מוניטין בכל מה שקשור לזה. הוא אוהב להפתיע ואני מתחיל לחבב את זה.
    yoc – לפי כתובת המייל שלך אני מבין שזה כוון אליי… תודה רבה, אני משתדל :)

    אהבתי

  10. אדום עתיק הגיב:

    נהניתי לקרוא. טוב לראות כי הספורט מוציא מחלקנו את הטוב שבנו ולא רק את הרע (אלימות במגרשים, בכיינות נוסח שלומי ברזל ועוד). קראתי באתר הארץ ומיד רצתי לקרוא את "גירסת הבמאי". חיפשתי בשקיקה פוסטים עצובים ממאי דאשתקד אך אין בנמצא. חוץ מזה כולם מקנאים בחיפה בגלל דון שחר.

    אהבתי

  11. דודו פלמה הגיב:

    שלום לך. אני אוהד של הפועל תל אביב משנת 1962. אהבתי את רשימתך, אנא קבל את רגשות השתתפותי בצערך (צערי) על ההפסד האחרון לכוחות הוורמכט (כדאי גם להזכיר את שיתוף הפעולה עם פשיסטים ספרדים, שהזכיר ולו במעט, את שיתוף הפעולה שהתקיים בעבר בין גרמנים לספרדים במלחמת האזרחים בספרד).

    אהבתי

  12. הופ הגיב:

    אדום עתיק – תודה רבה! במאי העגום ההוא הבלוג עוד לא נולד, לשמחתי, וכך לא נאלצתי לפרוט את ההלם ההוא למילים (ולהכיר בעליונותם הביצועית של האדומים, ולהגיד מה אני חושב על הקיזוז – מה שהיה מקנה לי פרסונה בלוגרית מעט בכיינית כבר מההתחלה). אבל הצער על אותו ערב מר ונמהר ארוג היטב בין השורות, וכנראה כך יהיה לנצח, ככה זה עם טראומות. (בהחלט ייתכן שלאותו ערב היתה השפעה תת מודעת על ההחלטה לפתוח את הבלוג, כי למילים כידוע יש כוח ריפוי).
    זה שכולם מקנאים בשחר אני יודע – למרות שאתם אף פעם לא ממש מודים בזה בגלוי, חארות! – וזו הנחמה היחידה שלנו, והסיבה שאני רוצה למות יום אחד לפני שהוא עוזב את הקבוצה.
    דודו, תודה. הגרמנים והספרדי = שאלקה וראול? אני לא לגמרי בטוח שירדתי לסוף דעתך. אחד הדברים המופלאים בכדורגל הוא שהוא מאפשר לבנאדם מין חופש מכל העקרונות והעמדות שהוא מחזיק בהן במשך שאר הזמן, ואף אחד לא יכול להעמיד אותו במקומו – הרי הוא בסך הכל בחר צבע.

    אהבתי

  13. mooncatom הגיב:

    איזה כיף!
    כן ירבו, כן ירבו,
    ב ה צ ל ח ה !!!

    אהבתי

  14. שי הגיב:

    טור דה פורס!

    ביום שני אני קונה גם 0:1 קטן שרק יחזק את תיאוריית ההחלפה שלך…

    אהבתי

  15. הופ הגיב:

    :) תודה. צרף אותי לקניה. אולי נקים קבוצת רכישה!

    אהבתי

  16. דודו פלמה הגיב:

    א. כמובן שהתכוונתי בגרמנים והספרדי לשאלקה וראול!
    ב. ובקשר להערתך "אחד הדברים המופלאים בכדורגל הוא שהוא מאפשר לבנאדם מין חופש מכל העקרונות והעמדות שהוא מחזיק בהן במשך שאר הזמן, ואף אחד לא יכול להעמיד אותו במקומו – הרי הוא בסך הכל בחר צבע". הבה ניזכר בשורות בנות האלמוות של ניסים קיוויתי: "ולאלה מצופינו הרואים כעת את השידור בשחור לבן. הפועל תל אביב משחקת באדום"…

    אהבתי

  17. מיכל הגיב:

    אדיר. אם רק היתה לי את האופטימיות של לגבי יום שני..יש לי תחושה חזקה ומפחידה אפילו שאת הלקח שלנו, אפילו שלמדנו אותו מהר, נצטרך לסבול עד סוף העונה לפחות…

    אהבתי

  18. פראליה הגיב:

    טור מצויין וכבוד גדול (למרות שאני לגמרי לא מסכים עם התיאוריה)

    אהבתי

  19. הופ הגיב:

    דודו – LOL! איפה ישנם עוד אנשים כמו ניסים קיוויתי…
    מיכל – תודה רבה! כתבתי פעם איפשהו שבניגוד לקלישאה, אני דווקא חושב שעדיף להיות אופטימי ולהתאכזב מאשר פסימי ולהיות מופתע לטובה. כי האופטימיות משרה אווירה טובה לזמן ארוך והאכזבה היא רגע מר אבל קצר. הפסימיות לעומתה גורמת לקדרות תמידית עם רגע אחד נחמד של הפתעה נעימה. (אבל כמובן שכל ההסברים הם רק בשביל להרגיש נוח עם עצמנו, וכנראה שאני סתם מדחיק את המציאות).
    בכל מקרה אני בוטח בקבוצה ובשחר וגם אם העונה לא נצליח*, לא נפסיק להיות מכבי חיפה.
    *די ידענו מראש שלא ניקח אליפות העונה, יש להודות. במובן הזה ההצלחה היחסית שלנו רק דופקת אותנו כי היא מעוררת ציפיות קצת לא ריאליות אצל האוהדים.

    אהבתי

    • שי הגיב:

      איפה עושים אייקון כועס?
      רגע אחד אתה מדבר על אופטימיות וברגע שאחריו אתה משרה רוח תבוסתנית?
      עד שאני לא רואה טבלה בה ההפרש ביננו לבין הקבוצה במקום הראשון גדול ממספר הנקודות שניתן עוד לצבור – האליפות ממשיכה בדרכה אל משכנה הטבעי ב27 השנים האחרונות – הכרמל!

      אהבתי

      • הופ הגיב:

        צודק, זו הרוח הנכונה! ואתה ממונה מעתה על המוראל! אני הפכפך מדי בשביל זה!
        (אגב אני לא רוצה לפגוע בהתלהבות אבל יש לכתוב "הפרש גדול ממספר הנקודות שניתן לצבור אם מדובר בסיבוב השלישי, או הפרש גדול ממספר הנקודות שניתן לצבור אחרי שהנקודות חולקו בשתיים ועוגלו כלפי מעלה, ט.ל.ח, ההתאחדות רשאית להפסיק את המבצע בכל עת לפי שיקול דעתו הבלעדי של היו"ר", או משהו כזה)

        אהבתי

  20. הופ הגיב:

    פראליה – תודה!
    טוב נו, אתה כבר בטח יודע שגם אני מסכים ולא מסכים איתה באותו הזמן :)

    אהבתי

  21. רגב הגיב:

    משובח!! ומהנה!!
    דיון מעניין על חיפאים בעיר הגדולה.

    אהבתי

  22. הופ הגיב:

    רגב – תודה!

    אהבתי

  23. אורון הגיב:

    יפה מאוד ניר.
    נגעת בדיוק בנקודה שממנה הכי חששתי מאז סופה העגום של העונה שעברה- היוצרות שהתהפכו. הטראומה שהייתה מלווה אצלי בדאגה מכך שהמכה שספגנו אז תמשיך להשפיע זמן רב, ולפחות כרגע, לצערי, ההשפעות שלה עוד ניכרות היטב. מנגד, יום שני זאת ההזדמנות שלנו לצאת לדרך חדשה.

    אהבתי

  24. הופ הגיב:

    אורון – תודה. אני מניח שמועדון נבנה גם מהטראומות שלו. אני חושב שאנחנו כבר בדרך חדשה, הרע מכל מאחורינו :)

    אהבתי

  25. ניר,
    שאפו על טור נהדר והמון פרגון על הבמה המכובדת- אתה ראוי לה.
    שמחתי להיווכח שכמו שכתב(/ה מ' – המפורסמת?! :) ) אפשר להוציא אותך מחיפה, אבל את החיפאי אי אפשר להוציא ממך. אותו דבר אומרים על ירושלמים, וכמו שכתבתי כאן כבר לא פעם יש לא מעט דמיון בין שתי הערים. אין מה לקנא בהם ניר, בתל-אביבים, ובהחלט אין לאן למהר.
    תפרקו אותם!

    אהבתי

  26. הופ הגיב:

    איציק – תודה רבה!
    זה באמת נכון. האדם סוחב איתו לכל מקום את כל המקומות שהיה בהם, כי אנחנו לא רק נמצאים במקומות, הם גם נמצאים בנו. וכבר אמר את זה טשרניחובסקי לפנינו.
    מקווה שנפרק אותם, אבל אולי כדאי לא לאחד כוחות במקרים האלה, ראינו בעונה שעברה שזה רק מחזק אותם (איך לא הבנו את זה קודם? הרי ברור שמה שגורם להפועל לפרוח זו ההרגשה שכולם נגדם).
    ולגבי מ' – אכן המפורסמת :) ותודה כי הגילוי שלך עזר להוציא אותה סופית מארון הביישנות, והתגובה שלה תיערך בהתאם (לבקשתה).

    אהבתי

  27. פינגבאק: אנחנו – הפועל תל אביב | מצד שני

  28. פינגבאק: ההחלפה האמיתית: פוסט אורח של ברק בסטר | מצד שני

  29. פינגבאק: ההחלפה האמיתית: פוסט אורח של ברק בסטר | מצד שני

  30. פינגבאק: בלוג ירוק חדש! ואנחנו – קרית שמונה | מצד שני

  31. פינגבאק: פלייאוף: אנחנו – נתניה. זמן החמישה | מצד שני

  32. פינגבאק: גמר הגביע: זה לא גביע | מצד שני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s