אנחנו – הפועל תל אביב

השבוע האחרון היה מיוחד ומרגש עבורי, כמו שאתם כבר יודעים (לא רק יודעים אלא גם שותפים עם תגובות נהדרות ומחממות לב. תודה לכולם!). הצלחתי להציב את כף רגלי ב"העיר", שניה לפני שהדלת נסגרת לתמיד, עם הטור שלי שהגיע גם לעמוד הראשי של אתר "הארץ" בסוף השבוע – מה שהכניס אותי סופית לאגו טריפ מטורף. היום "הארץ", מחר – העולם!

כידוע לכל שי בירוק, הצלחה מסחררת בפרק זמן קצר עלולה לגרום למי שאין לו את האופי המתאים לאבד פרורפורציות ולהתנהג כאילו העולם כולו לרגליו. אז לכל מי שחשש שההצלחה שינתה אותי והשתן עלה לי לראש, אני יכול להרגיע את החששות ולהגיד שכן, זה בדיוק מה שקרה. אך לשמחתנו (ולצערי) החיים ממשיכים ולכל אגו טריפ יש מוצאי אגו טריפ. הנחיתה חזרה לקרקע התחילה אמש בנשר עם הפסד בית מדכא לקבוצה מהמקום האחרון בליגה, ואם הייתי חושב שהעולם מסתובב סביבי (אני בהחלט חושב כך, אבל זה לא מנומס להגיד) הייתי בטוח שהמשחק הערב כאילו שובץ מראש רק כדי להמשיך את הנפילה הזו.

התחושה לא טובה, אין להכחיש זאת. נהוג לייחס את הטראומה של שנה שעברה למשחק האחרון בבלומפילד, אבל כשאני מביט אחורה נדמה לי שהיא לא נוצרה ברגע אחד, אלא היתה תהליך שהמשחק בבלומפילד היה רק הסוף שלו (סוף שבמבט כזה לאחור אולי אפשר אפילו לתאר אותו כבלתי נמנע). בהסתכלות כזו, ברור לחלוטין מהו המשחק שזרע את זרע הפורענות והניח את גרם הברזל הראשון במה שהפך אחר כך למשקולת הולכת וגדלה על רגלי השחקנים (משקולת שבמחזור האחרון כבר שתלה אותם במקומם ולא אפשרה להם לזוז אלא רק לצפות בחוסר אונים בחגיגות האליפות בטדי). המשחק הזה, שהתחיל את הכל, היה המפגש עם הפועל תל אביב בקריית אליעזר. והערב אנחנו נפגשים איתם בפעם הראשונה מאז, במקום שבו הכל התחיל. וזה תמיד מפחיד לחזור לרגע שסדק אותך.

אבל לפני שמגיעים להתמודדות עם זרע הטראומה – הרבה זמן לא הסתכלנו קצת מסביב, אז הנה קצת קישורים מעניינים מהספורטוספירה להרגיע את האווירה (מי שבמתח מובן מקבל רשות מיוחדת לקפוץ ישר ל"לפני". אבל לחזור אחרי, כן?).

קישור התקפי

לצדי ב"העיר" ואחר כך באתר "הארץ" התפרסמה כתבה מצוינת של עופר פרוסנר (AKA "הירוק" מ"הצהוב והירוק". ג.נ.: הוא גם חבר), שיצא לעוד מסע מופרך ומרתק בין אצטדיונים, הפעם ברחבי סלובקיה והונגריה. בוואלה! ספורט פז חסדאי ממשיך להנפיק טורים מצוינים, וחמי אוזן מפתיע (כאן, למטה) עם אבחנה יפה על אלישע לוי והביצים הענקיות שלו, הדבר הכי מלהיב בחיפה מאז הביצים של גוראל.

בדהבאזר לוינטל ממשיך להפציץ עם הסיכומים האירופיים המעולים שלו, מנחם לס מחדש ימיו כקדם בפוסט חביב מקובה, וגם אצל הכותבים האורחים אהבתי את הרוח האוניברסלית, זו שנשבה מהפוסט של ארז ברויטמן על כדורגל בטייוואן וזו שהצפינה מהפוסט בני תבורי על חוויותיו הספורטיביות בניו זילנד. אבל הדבר הכי טוב שקורה בדהבאזר (ובספורטוספירה בכלל) הוא סדרת הכתבות של רונן דורפן על גדולי הכדורגל, שהתחילה עם פלה, מראדונה ושניהם יחד, המשיכה עם פושקש ונעצרה בינתיים בדי סטפנו – כשבכל פוסט הוא מנסה לשכנע למה דווקא השחקן הזה הוא הגדול מכולם. עוד אהבתי אצל דורפן: פוסט מצוין שהוא לכאורה על אלכס פרגוסון ויונייטד אבל בעיניי הוא בעיקר אבחנה יפה על אהדת כדורגל. אגב, יש לכם עוד יומיים לבחור בבלון ד'בלוג את הכדורגלן המצטיין בעולם בשנה שעברה. הקול שלי הלך לצ'אבי.

וכעת נעבור לקריית אליעזר. אליך, זוהיר.

לפני

נפתח ברע: אני לא אוהב את ההחלטה של אלישע לפתוח עם דוידוביץ'. הכושר של דוידוביץ' מטריד אותי, ועוד יותר מזה כמה אומץ יהיה לו לזנק לכדורים רחוקים ולרגלי החלוצים (הרי תמיד טוחנים לנו שכשחקן חוזר מפציעה הוא חושש להיכנס לתיקולים – אז נדמה לי ששוער, שכל תפקידו הוא להטיח את גופו בקרקע ובשפיצי נעליים, על אחת כמה וכמה). גם התיאום שלו עם שחקני ההגנה קצת מדאיג, כי מן הסתם הוא עוד פחות טוב מזה של אדרי, ואנחנו יודעים כמה זה קשה. אבל זו לא הנקודה.

הנקודה היא שאמיר אדרי הביא אותנו עד לכאן. מקום ראשון, אפס הפסדים, הכי פחות שערי חובה (חוץ ממכבי ת"א), וזה עם צמד הבלמים הכי חלש שלנו כבר הרבה זמן. מגיע לאדרי לשחק במשחק הזה. מגיעה לו הבמה הכי מרכזית בכדורגל הישראלי. וזה לא משנה כמה טעויות הוא עשה עד עכשיו, וזה לא משנה כמה דוידוביץ' טוב ממנו או כמה הוא יצטיין היום. האדרי עשה את שלו, האדרי לא צריך ללכת. לא היום.

אנחנו יכולים לספוג הפסד במשחק הזה. זה משחק חשוב, אבל כמו שהפועל יכולה לוותר על דה סילבה, ידין ושכטר – יכולנו לוותר על דוידוביץ', לתת לו עוד שבוע להשתפשף ולאדרי את הכבוד שמגיע לו. זה לא המשחק שיכריע את העונה, ולא על אדרי יקום ויפול המשחק. לכן בעיניי ההחלטה לפתוח עם דוידוביץ' משדרת בעיקר לחץ. אני לא זוכר מתי הקבוצה כל כך פחדה ממשחק מול הפועל תל אביב בקריית אליעזר, פחד שזרעיו נזרעו במשחק ההוא בשנה שעברה. אני לא רגיל לראות את הקבוצה שלי פוחדת, וזו לא הרגשה נעימה.

ההרכב

(ע"פ וואלה! ספורט)

ניר דוידוביץ'; אייל משומר, איגנסיו קאנוטו, שי מימון, פיטר מסיללה, ג'ון קולמה, גוסטבו בוקולי, יניב קטן, ליאור רפאלוב; שלומי אזולאי, ולדימיר דבאלישווילי.

החששות בהרחבה

ההגנה קיבלה השבוע קצת שקט בזכות ההחלטה המנהיגותית ביותר שנעשתה העונה במכבי חיפה, מכיוון די מפתיע. אריק בנאדו הראה שגם כשהוא בכלל לא משחק, על מנהיגות הוא יודע דבר או שניים. הצעד המרשים (והלחלוטין לא צפוי כשמדובר שחקן ישראלי) שעשה במסיבת העיתונאים, של להזיז את עצמו הצידה ולהצהיר שהקבוצה מעל הכל, הכניס הרבה שקט למערכת והסיר לחץ ממימון וקאנוטו. נדמה לי שרק על זה מגיע לו שהאוהדים יפסיקו את הריב איתו. סחתיין על אריק שהוכיח שלא ממש משנה אם יש סרט על היד, קפטן זה לכל החיים.

הצד השני (ווהו!) של ההצבה של דוידוביץ' הפָּריק בהרכב הוא שאולי הוא ישרה שקט על ההגנה, כזה שאדרי לא ממש סיפק. מימון קיבל בהזמנה את שני המשחקים האחרונים שעזרו לו לשקם את הביטחון, והוא יצטרך את כל הביטחון הזה הערב. לקאנוטו, שקצת גמגם נגד פ"ת, זו ההזדמנות הגדולה הראשונה להוכיח למה קנואותו. את כל מה שהוא למד בארגנטינה הוא יצטרך להביא הערב למגרש. אם שניהם יתפקדו היטב, המשחק הזה יכול להוות עבורם את נקודת המפנה של העונה. אבל אם יפשלו, במבחן הרציני הראשון שלהם, זו עלולה להיות עבור שניהם תחילת הסוף.

באגפים אנחנו בבעיה, ודווקא לא מבחינה הגנתית. אני סומך על מסיללה ואייל משום-מה שיצליחו לעשות את העבודה שלהם בהגנה (לשניהם תהיה משימה קשה, משום-מה מול טועמה המתקמבק ומסיללה מול זהבי ובעיקר מול ורמוט, שנוהג ללכת ימינה). הבעיה היא התקפית: קשה להאמין שמסיללה יקבל אישור מאלישע לעלות למעלה כמו שהוא עושה מול הקבוצות הקטנות, וכנ"ל לגבי משום-מה (שבמילא לא עושה את זה טוב, בטח בהשוואה לעותמאן. במחשבה שניה, בכל הנוגע לאייל, אולי עדיף שיישאר בהגנה). לכן ברגעים הספורים שהם כן יעלו חשוב שיהיו סופר מרוכזים, יגביהו את הכדור כמו שצריך והכי חשוב – עדיף שימסרו אחורה ולרוחב ורק שלא יאבדו שם כדור. כי כל מתפרצת של זהבי וסהר המהירים וטוטו הלוהט מול מימון וקאנוטו היא מתכון לדיכאון.

הקישור האחורי שלנו הוא החוליה הכי חשובה הערב. כתבתי פה כבר שאני אוהב את הצירוף של קולמה ובוקולי. ביחד הם מהווים חוליית קישור אחורי קשוחה וחזקה (קולמה), עם אפשרות לצאת קדימה עם מסירות חכמות (בוקולי) והרבה אנרגיות ועבודה קשה (שניהם). אם יצליחו לעשות את העבודה שלהם כמו שצריך, לפחות תיקו כבר מובטח לנו.

אבל מכיוון שבתיקו אנחנו לא מסתפקים כידוע, נצטרך את קטן ורפאלוב ביכולת שיא. הבעיה כאן היא שנדמה שככל שרפאלוב מתקרב לשיא שלו, ככה קטן מתרחק משלו. אבל יש מקום לתקווה: שיא הקריירה של קטן הוא בעיניי העונה לפני שנתיים, כשלקח על גבו את הקבוצה לאליפות. אם יש משחק שמסמל את העונה ההיא, הוא המפגש עם הפועל בקריית אליעזר, בו יניב נתן את משחק חייו, הבקיע מול אניימה את השער היחיד ובעצם הביא את האליפות. אולי הערב, מול אותה יריבה ובאותו מקום, יניב ייזכר במשחק ההוא ויואיל בטובו לחזור מהחופשה הארוכה שלו. רפאלוב? יש הרבה מה להגיד עליו, והרבה מזה חיובי. אבל על רפאלוב לא מדברים כי אנחנו יודעים מה דיבורים עושים לו.

דבלישווילי קיבל היום כבוד עם כתבה ראשית באתר ערוץ הספורט והרבה פרגון בפנים. בצדק. כמו שאיבחן פה יפה פראליה בתגובות אחרי המשחק נגד פ"ת, לדבה יש את היכולת (הגיאורגית? נראה לי שזה איכשהו קשור) לא לתת לביקורת ולהספדים עליו לחדור, והוא מצליח בכל פעם מחדש לחזור לעניינים ולתת משחק טוב ואת הגול שצריך. עם זאת, כשלא הולך לו במהלך המשחק הוא נוטה לנסות יותר מדי ולבזבז התקפות על בעיטות סתמיות. היום לא יהיו הרבה הזדמנויות לבזבז, אז נקווה שיבוא מפוקס.

ואחרון חביב מאוד, שלומי אזולאי. שלומי הוא השחקן היחיד בהרכב הערב שמתמודד בפעם הראשונה עם "משחק עונה" (מושג שקצת הוזנה בשנים האחרונות), על כל המשמעות הטמונה בו. זה משחק בו צריך לנצל כל הזדמנות שנופלת לרגליים שלך, כי יש מעט מאוד כאלו. משחק בו צריך להיות מרוכז מספיק כי כל איבוד כדור עלול להפוך לשער בצד השני. משחק שבו דרוש ריכוז מקסימלי כל הזמן – כי זה מה שמבדיל בין שחקנים טובים לשחקנים גדולים. אני תוהה עדיין על אופיו של אזולאי, שמסתמן כשחקן באמת מצוין עם יכולות כדרור ומסירה שהרבה זמן לא ראיתי מחלוץ, אבל גם כמי שמאוד תלוי בביטחון העצמי שלו (שבניגוד לזה של דבה הוא לא כל כך יציב). כמו שזה נראה עד כה, אלישע יודע לתת ביטחון לשחקנים צעירים (שהוא מאמין בהם – הסתייגות מיוחדת ע"ש שי מימון) ואני מקווה שהוא הכין היטב את שלומי לאחד המבחנים הגדולים בחייו המקצועיים עד כה.

(ואם כבר אלישע, אם יש אדם אחד שלא ממש התעצב לשמוע על ההפסד של נתניה אתמול לעכו, תוכלו למצוא אותו באזור חיוג 04 – תזהו אותו לפי העוזר הגיאורגי והתספורת שנתקעה בניינטיז. כל כישלון של עטר מוריד קצת לחץ מגבו של אלישע, והיום יש גם לו הזדמנות מצוינת להראות שהוא יודע להתעלות לא רק כשאין ממנו ציפיות אלא גם כשעיני כולם מופנות אליו. בהצלחה אלישע, שתדע שאני אישית מאוד מחבב אותך).

ומשום שפתחנו את "לפני" ברע, נסיים אותו בטוב. אני שומע מכל מיני מקומות אוהדים שמתריעים על אובדן הדרך ומבקשים לפטר ולהעיף, לעצור הכל ולהתחיל מחדש. יש איזה באזז שהמצב גרוע, שאיבדנו את עצמנו, שמועדונים אחרים מאיימים על ההגמוניה החיפאית. אז ככה: מכבי חיפה היא הקבוצה הטובה ביותר בישראל ב-30 השנים האחרונות. יש לה אחת עשרה אליפויות (שש מהן בעשור האחרון), חמישה גביעים וההישגים הטובים ביותר באירופה מכל הקבוצות הישראליות. היא היחידה מאז קום המדינה שזכתה באליפות ללא הפסד והיא מחזיקה בעוד הרבה שיאים בכדורגל הישראלי (את כולם תוכלו למצוא כאן). מכבי חיפה היא הקבוצה עם הניהול הטוב בארץ, והיחיד שהבעלים שלו כנראה לא מפסיד ממנו. אנחנו המועדון החזק והמצליח ביותר בכדורגל הישראלי, ואין שום סיבה שזה ישתנה בקרוב.

במילים אחרות: אין מה להיות בלחץ. מועדון כדורגל לא תלוי בעונה אחת או שתיים ובמאמן זה או אחר. גם אם נפסיד היום וגם אם העונה הזו לא תהיה הצלחה גדולה, לא יקרה כלום. כבר היו עונות בהן היינו פחות טובים, וידענו לעבור אותן, להמשיך בדרך שלנו ולחזור בכל פעם מחדש להיות המועדון המוביל בארץ.

את האש של המועדון הזה כבר אי אפשר לכבות. אז תפסיקו לחשוש מכל "פוּ".

מי?

קולמה. לא סתם הקדישו לו כתבה היום בוואלה ספורט. על פיו יקום ויפול המשחק: אם יצליח לנטרל את אבוטבול ולעזור למגנים בסגירה על זהבי וורמוט, מצבנו טוב. רק שייזהר מוויכוחים מטופשים ומכרטיסים מיותרים.

מה?

תנועה מתמדת של אזולאי ודבה והכנסות כדורים של ליאור וקטן. זה נכון בכל משחק אבל היום, עם האיטיות של באדיר וחוסר התיאום (בשאיפה) של פרנסמן, יותר מתמיד. ואולי שווה  לליאור לנסות להגיע כמה שיותר לאחד על אחד עם וואליד המזדקן.

גם השבוע

האוהדים יירדמו בדקה ה-30 ויתעוררו שוב בדקה ה-70.

סיבות לאופטימיות

שלוש: דאגלס דה סילבה, איתי שכטר, ומועדון מכבי חיפה.

הנבואה

ניתנה לשוטים.

ולכן

0:3 ירוק!

אחרי

שום החלפה לא קרתה היום. מכבי נראתה לרגע כמכבי של פעם, זו שלוחצת על כל המגרש, זו שמסתערת על היריבה, אבל מאז ההרחקה – ואולי דווקא בגללה – חזרנו להיות הקבוצה חסרת האונים שהיתה קודם, הקבוצה הכבדה, הצפויה, האיטית, זו שלא יודעת מה לעשות מול קבוצה שסוגרת. הפועל נראתה במשך רוב המשחק כאילו היא חוזרת להיות הפועל הישנה, זו שעוקצת ומתבצרת, אבל הפעם היה לה תירוץ סביר להתבצרות, ובסוף היא הצליחה גם להימנע מלחזור לימי ה-0:1 הקטן. שום החלפה לא קרתה היום, אולי בהמשך הדרך, אולי כשהפצועים יחזרו, אולי כשמישהו יפרוץ סוף סוף את השבלונה הצפויה כל כך, מסירה קדימה, חזרה אחורה, הצידה, לצד שני, הרמה וחוזר חלילה. אולי כשהחלוצים יעשו קצת תנועה חכמה, אולי כשילמדו לבעוט מרחוק, אולי ואולי. בינתיים, זה לא זה.

ובכל זאת, לא נורא. לא ראינו היום מכבי מסתגרת. לא ראינו קבוצה הגנתית, בשלב מסוים שיחקנו עם ארבעה חלוצים ובלם אחד. רצינו מאוד, הגענו למצבים, בעטנו למשקוף, אבל נתקלנו במשחק הפועלי של הפועל, ביום גדול של באדיר וביום רגיל בעבודה של אניימה, בתוספת קצת חוסר מזל שלנו. ואולי זה מה שנורא. שזה מה שמספיק כרגע בשביל לעצור אותנו. ועדיין, יש לנו קבוצה להילחם איתה על מקום טוב למעלה ואולי אולי יותר מזה. אבל בשביל שזה יקרה, אלישע יצטרך להתאמץ יותר ולחשוב על רעיונות חדשים. כי היום מי שהפסיד זה בעיקר אלישע, לגוטמן.

היום ראינו את ההבדל בין קבוצה מאומנת מאוד לקבוצה שלא ממש יודעת מה לעשות עם הכדור. הפועל הביאה איתה את מה שהיא לומדת השנה באירופה: איך מחכים בסבלנות ובקור רוח שהקבוצה השניה תתעייף, איך עוצרים לחץ כבד בלי להוציא יותר מדי אנרגיות, איך מניעים כדור גם כשאתה בעשרה שחקנים. לרגעים זה הזכיר את הפועל מול ליון, כשמכבי בתפקיד הפועל והפועל בתפקיד הצרפתים. ממש כמו הפועל באירופה, לא משנה כמה רצינו ונלחמנו והגבהנו והגענו למצבים, זה לא עזר. הבעיה היא שזו לא ליון, זו הפועל, יריבה שלנו על האליפות. וכאן אי אפשר להסתפק בהפסד מכובד. מול עשרה שחקנים היינו צריכים לנצח.

כמה

0:2 להם

ציונים

דוידוביץ' – 6. הפועל לא איימו יותר מדי, אבל כשאיימו הוא היה במקום. יכול להיות שהוא היה רחוק מדי מהשער בגול של אבוטבול, אבל לא היה הרבה מה לעשות מול בעיטה כזו. נראה שהוא בכושר סביר ואת השער הזה גם אדרי היה חוטף.

מימון – 6. עבר את המבחן די בהצלחה, עם ההסתייגות המתבקשת בעקבות הבונקר האדום. היה שקט, לקח את כדורי הגובה, לא איבד כדורים, ניסה לעזור גם בהתקפה.

קאנוטו – 6. לא הרבה אתגרים, עבודה שקטה וטובה.

משומר – 5. עלה הרבה להתקפה (בעיקר בזכות ההרחקה), ניהל את המשחק לפרקים (!) ואפילו הרים כמה כדורים טובים (!!). אבל בכל זאת איבד כמה כדורים, והשער בא מהצד שלו.

מסיללה – 5. ניסה וניסה, אבל היה לא מדויק, לא הצליח לעבור את בן דיין כמו שהוא עובר מגנים אחרים בליגה וההרמות שלו הלכו רחוק. אם היתה נכנסת לו הבעיטה ההיא לחיבורים, הציון היה קופץ לו בשני מספרים.

קולמה – 6. חרש את המגרש כרגיל ותפקד גם כבלם לקראת הסוף. העזרה המיותרת למשומר על תמוז תרמה לגול של הפועל.

בוקולי – 6. התחיל מצוין, איים על השער ונתן את התחת כמו תמיד. אלישע היה צריך להחליף אותו ולעבור לקשר אחורי אחד הרבה יותר מוקדם, אבל כאמור, זה לא היה היום של אלישע.

רפאלוב – 4. מאז הפריצה שגרמה להרחקה, לא תרם שום דבר למשחק של מכבי מלבד די הרבה נבדלים וכמה נסיונות עם הראש בקיר. נדמה שהוא נעלם ליד קטן. לא מצליח להרים קרן ו/או כדור חופשי, והגיע הזמן שמישהו אחר ייקח את המשימה הזו.

קטן – 5. רוב המשחק היה סביר, אבל כשבאמת היה צריך אותו נעלם. איפה קטן שפעם היה מכריע משחקים כאלה? היום עסוק בעיקר בלהטיל צל על רפאלוב.

אזולאי – 5. כמו כל ההתקפה שלנו, התחיל טוב והיה מעורב בהתקפות במשך כל המשחק, אבל הנסיונות שלו לשער בסוף נראו כמו בעיטות של ילדה קטנה וסיכמו משחק די מאכזב.

דבאלישווילי – 4. הוריד כדורים יפה לאחרים, היה מעורב וניסה הרבה, אבל מול הבונקר של הפועל הצטרף לאווירת הראש בקיר של השאר.

מחליפים

גדיר – 4. גם הוא ניסה לדפוק את הראש שלו בקיר, ורשם הצלחה מרובה.

חמד – 3. לא עשה כלום.

סולליך – שיחק מעט מדי דקות בשביל ציון, אבל מספיק כדי להיות יותר מסוכן מגדיר וחמד ביחד. נקודת אור קטנטנה.

המצטיין

קולמה. תכל'ס המצטיין הוא אניימה, בלעדיו זה היה נגמר עם שלישיה למכבי. אבל אנחנו לא עושים פה דברים כאלה.

עוד כמה מילים

אין לי.

תודות

לשחקני הפועל, שהוכיחו לנו שעם כל השיק מהצ'מפיונס והסו-קולד מהפך שעבר על הקבוצה הזו, אין מה לחשוש שהיא תהפוך לקבוצה אירופית. הפועל נשארה הפועל, עם משיכות הזמן, עם השחקנים שנפצעים קשות כדי לעצור מתפרצת של היריבה וקמים ברגע שהיא עוצרת (אבל למה לעזאזל השופט עוזר להם בזה?).

היום הם הגדילו לעשות. למי שפספס: הם לא עצרו את המשחק כששחקן שלהם נפצע, ביקשו מאיתנו לעצור כשהכדור עבר אלינו ואם זה לא חצוף מספיק, את הכדור שעזבנו לבקשתם קנדה לקח ויצא להתקפה! כזה דבר עוד לא ראיתי. אז תודה שהזכרתם לנו לא להתרגש יותר מדי מהדגל של הצ'מפיונס בבלומפילד. שנים של מסורת הסתדרותית והסתגרותית חזקות יותר ממנו.

השורה התחתונה

להבין מה יש לנו, להרים את הראש ולעבוד קשה כדי שאולי נוכל לנקום בבלומפילד.

השורה שמתחת לשורה התחתונה

עלי מוהר מאוד נהנה היום. גם זה משהו.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה ארס בלוגיקה, בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, ירוק עם כדור כתום, כללי, משחקים במילים, קישור התקפי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

26 תגובות על אנחנו – הפועל תל אביב

  1. פוסט יפה. והפסקה על רוח המועדון היתה יכולה בשקט ובשלווה להיכתב גם על המועדון שלי.

    אהבתי

  2. הופ הגיב:

    תודה רועי. נדמה לי שרוב ההשראה לפסקה הזו הגיעה מהדברים של דורפן על המועדון שלכם.

    אהבתי

  3. איתמרק הגיב:

    אני מרוצה למדי מהטקס החדש הזה, טקס לקרוא-טור-של-הופמן-לפני-משחק.
    וכידוע, אמונות תפלות לא נעלמות בקלות.

    אהבתי

  4. מתי הגיב:

    אובדן הדרך רק בדבר אחד- שחקן מכבי חיפה שלא עשה צבא. אם לביתר מותר להיות קבוצה בלי ערבים (ואני לא רואה פסול כלכך גדול בזה באופן ענייני, אני רואה בזה פסול באופן המעשי והצורה הבוטה שבה הם משווקים את ה-אצלינו לא יהיו ערבים) למכבי חיפה מותר להיות קבוצה שאצלה לא משחקים שחקנים שנדרשו להתגייס ולא עשו צבא (הנדרשו להתגייס זה בשביל כל החכמולוגים שיגידו שקולמה לא עשה צבא ולגבי אלו שיטענו- מה הם עושים בכלל בצבא אני אענה שהמשפט "פה משחקים בשביל הסמל" הוא אמורפי בדיוק כמו המושג "חייל כדורגלן"). בכל השנים מכבי חיפה עמדה בקו אחד עם הסטנדרטים של נבחרת ישראל בנושא הזה וההחתמה של אזולאי מערערת את אחד מעמודי היסוד עליהם עומד הסמל "מכבי חיפה".

    ולפיכך, היות וכתבתי את מה שכתבתי , שלומי אזולאי יבקיע היום צמד ויסתום לי את הפה וכולכם תיקרעו עלי פה ותחרימו אותי כמו הייתי מנחם בן בהצגת הפרמיירה בהיכל התרבות באריאל.

    למישהו יש כרטיס למשחק אני כבר שלושה ימים מחפש, נראה לי שאיחרתי כבר לא?

    אהבתי

  5. שי הגיב:

    נתחיל בשחרור קיטור – כ!@ עעע@@@@@%%%%קקקקק!!!!!!!
    יותר ויותר העונה הזאת מזכירה את העונות האחרונות של שפיגל, התחלנו אלופים גאים ומצליחים באירופה, אחר כך התנחמנו כשאבדנו אליפות בכך שמשחקים כדורגל יפה ופתאום אין כדורגל, אין יופי ואין תארים…
    אלישע מאמן טוב ויודע המון כדורגל, אבל תחתיו הפכנו לקבוצה חסרת אופי שכבר יותר משנה לא הגיעה אל כל משחק חשוב.

    אהבתי

  6. עופר פרוסנר הגיב:

    אין לי מה להגיד. בעסה לי.

    אהבתי

  7. הופ הגיב:

    איתמרק, גם אתה פה? מגניב. אני מגלה שכל מיני אנשים בבלוגים שאני קורא הם אוהדים של מכבי חיפה, ובכלל שחיפאים, הם בכל מקום. כמו החייזרים ב"גברים בשחור".
    לגבי האמונה התפלה – כנראה שזה הזמן לשנות אותה (קרא אותי אחרי המשחק, או בזמן המשחק. או כשאתה לובש שלושה זוגות של תחתונים ירוקים).
    מתי – לא מסכים, לא לגבי חיפה ובטח לא עם האג'נדה הגזענית של בית"ר. אני באופן כללי לא חושב שאנחנו צריכים לקחת על עצמנו איזו אג'נדה חברתית. הייתי מעדיף שנישאר קבוצת-הכדורגל-המובילה-בארץ-עם הניהול-המצוין, ולא הקבוצה-שלא-מחתימה-שחקנים-שלא-עשו-צבא. אנחנו טובים בכדורגל, לא בפוליטיקה, בוא נמשיך ככה.
    הצחקת אותי עם מנחם בן :)
    שי – אני מאמין שדברים עוד עשויים להשתנות לטובה, גם עם אלישע. יש כמה מחלות שצריך להיפטר מהן, לכמה מהן אפילו יש שמות ומספר על הגב.
    צריך לחזור להיזכר בזה שאנחנו קבוצה גדולה, זה נכון. אבל קודם כל בוא נראה איך יוצאים מההפסד הזה.

    אהבתי

  8. רגב הגיב:

    הנבואה ניתנה לטיפשים …
    ולכן חיפה תיקח אליפות

    אהבתי

  9. דודו פלמה הגיב:

    טוב, אתה לא יכול לראות את החיוך הגדול שמרוח על פני (מאתמול בלילה).
    משהו חורק בממלכת דון שחר (שמת לב לכפילות? שתי המילים משמעותן שחר). בגלל משחקים כאלה משתלם לסבול את כל השנים השחונות בהן הפועל תל אביב הייתה שכונה. אחח אין לך שמחה כשמחתם של הפרולטרים האדומים. עכשיו אני גם מבין את עשיו שהיה מוכן למכור את הבכורה בעד 'האדום אדום הזה'. יש משהו בצבע האדום שמטריף את החושים. אה כן, ועוד משהו, ווינסנט זה לא רק ון- גוך זה גם אניימה.

    אהבתי

  10. deran2 הגיב:

    קודם כל, קצת מחמאות לבלוג המצויין הזה שמצליח להעלות חיוך על פניי למרות מצבה של הקבוצה.
    המשך בדרכך, כתוב נהדר ומשעשע.
    לגבי המשחק – לא מסכים עם הציונים המפנקים שלך לחוליית ההגנה ועם ההחמרה עם רפאלוב.
    רפאלוב עוד ניסה, מה שאני לא יכול להגיד על שאר חבריו להתקפה.
    קטן בעיקר תוקע את המשחק ואלישע צריך להתחיל להנות מהעונה האחרונה שלו בחיפה ולהפסיק
    לכפות על שחקנים לבצע תפקידים לא להם. תשתחרר כבר מהקיבעון על שחקנים מסויימים ועל טקטיקה אחת ויחידה ותתחיל לעבוד איתם באימונים על פיצוח של מערכים צפופים. (מה בכלל הם עושים שם באימונים????)
    ד"א, הפועל נותרה קבוצה דוחה כבעבר. אולי אפילו יותר…

    אהבתי

  11. פראליה הגיב:

    הופ, הנה בא ההסבר, מהר מהצפוי, לא אני לא מסכים לתיאוריית ההחלפה.

    קח את כל שבעת המפגשים האחרונים בינינו ותיווכח שחיפה הגרועה היתה ב-90% מהזמן טובה, לוחצת, דומיננטית, התקפית מהפועל הנהדרת. לא זוכר משחק אחד שהגיע להם לנצח אותנו כי היו יותר טובים.

    זה מפריך בקלות את כל התיאוריות המגוכחות של נציגי התקשרות שלהם על קבוצה שמחה והתקפית, פשוט קשקוש שהתפוצץ להם בפנים באלופות ולא בטוח שיתפוצץ בלוזון-ליג כי לה יש חוקים משלה.

    למכבי חיפה של אתמול אין לי כמעט טענות כי חיפה נתנה משחק טוב יחסית למה שהיא שווה, היא לא שווה יותר ואין לה שחקן ששווה חצי גול למשחק. אין בעל-בית, אין שיטת משחק אבל יש רצון ויכולת יחסית למה השחקנים שלה שווים.
    קולמה עושה את העבודה כי זה מה הוא יודע ובמסגרת מה שהוא יודע הוא עושה אותה מצויין.
    קטן – כנ"ל – זה מה הוא שווה קצת לפני גיל 30 ובמצב כירורגי רעוע מתקדם.
    ממי אנחנו מצפים למשהו? משחקן שעד לפני שנה שיחק בליגה א'?
    היחיד שאיכזב אותי הוא רפאלוב שבזמן שהיה צריך לקחת את הקבוצה עליו לא עשה את זה, עונה שעברה לא ציפיתי ממנו, העונה כשהוכיח שהוא יכול – כן.
    שום מילה על קראסיקוב חוץ ממגעיל.

    אהבתי

  12. מנטיסה הגיב:

    בתור אחד שהיה במשחק והריח את הדשא מקרוב, אני בפעם הראשונה לא כל כך מסכים איתך הופ. קאנוטו זה מישהו שפשוט מביך שהוא נקרא "שחקן כדורגל". כבד כמו טנק שרמן, ממש לא מפחיד כמוהו ועושה טעויות שילדים ג' כבר לא עושים. לא ברור איך הוא הגיע לסגל של ארגנטינה ואני חייב לצדד בחוות דעתך שמראדונה משך איזה שורה אחת יותר מדי כי אפילו בנבחרת האולימפית של ישראל לא הייתי נותן לו לשחק. יוחזר בנאדו לאלתר. הוא אולי איטי כמו קאנוטו אבל בטח לא נחשל (כן כן, נחשל בח' ולא בכ'). אני הייתי נותן לו 4 אתמול וגם זה בקושי. קטן הוא פשוט עגלה, אני הסתכלתי עליו במשחק, וכמות המרחק שהוא עושה במשחק לא מגיעה למרחק שאני עושה כל בוקר מהבית לאוטו. שמישהו כבר יתעורר שם למעלה ויוציא אותו. להזכירכם, כשראובן עטר חזר למכבי כשחקן, הוא הוסיף מלא כשעלה מהספסל. הגיע הזמן לעשות את אותו תרגיל עם קטן כי הוא פשוט תוקע (ומישהו מוכן להסביר איך באתר של ערוץ הספורט נתנו לו את הציון הגבוה ביותר) ? הפועל עשתה לנו בית ספר (עם הרבה עזרה מוינצ'נזו אניימה – תתחילו להתרגל כי בינואר הוא ישחק באירופה ולפי דעתי הכי מתאים לו להחליף את אביאטי או את השוער של יובנטוס). במיוחד גוטמן על אלישע. הגיע הזמן להתעורר ולהפסיק לפרגן לאלישע. אני מאוד אוהב אותו כבנאדם. רגוע ולא מוציא לחץ אבל אין מה לעשות, צריך מישהו שיודע להוציא משהו מהכשרונות הצעירים האלו בקבוצה וגם יודע לאתר כשרונות כאלו מבחוץ – ראובן עטר. נכון שכולם יגידו שזה לא חוכמה להחליף מאמן כל כך מהר אבל חלאס. נגמר הקרדיט. שנה שעברה בגלל בחירה לא נכונה של שחקנים הגענו לקו הסיום עם הלשון בחוץ ועם שחקנים שלא ראו דקת משחק עד לאותו קו ובגלל זה איבדנו את האליפות והשנה נראה כאילו אין דרך ואין כיוון. כל אחד עושה מה בראש שלו. ראובן פשוט יודע לקחת ולכוון ולהוציא מים מן הסלע. ובעניין הרוגע והשקט, לרובן יש לא פחות מלאלישע. נגמר האשראי. אם אלישע היה לקוח בבנק, כבר ממזמן היה מתקשר אליו מנהל הסניף והופך אותו ללקוח מוגבל.
    ועוד נקודה לסיום, אני לא מקבל את הציון שנתת לרפאלוב. הוא השקיע הוא היה היצירתי ביותר מבין אלו שהיו על המגרש והוא ניסה. נכון שהציפיות ממנו הן יותר גבוהות אבל לתת לו 4 זה קצת כואב. 5 היה יותר הולם לטעמי. קטן צריך לקבל 4 אם לא 3.

    אהבתי

  13. הופ הגיב:

    רגב – אהבתי את המשפט הפרדוקסלי. ועכשיו אגיד לך שהנבואה (שלך) ניתנה לטיפשים ושלא ניקח אליפות – רק בשביל להכניס את שנינו ללופ מטורף ובלתי פתיר.
    דודו – LOL על הכפילות. אני לא הייתי מתגאה במודל לחיקוי כמו עשיו (אנשים שהם לא אני יגידו שאין פלא, גם אתם מוכנים למכור את אמא שלכם – ואת המדינה! – בשביל נזיד עדשים. אבל כאמור אני לא מהאנשים האלה אז לא אגיד). וינסנט הזה זה משהו, מקווה שאם הוא לא יעבור לאירופה הוא יסתפק בדבר הכי קרוב לזה בישראל ויצפין אלינו. דוידוביץ' בדיוק מחפש יורש.
    אגב, אני לא יודע אם היית פה אז, אבל המשחק של אניימה אמש נחזה בבלוג זה כבר לפני כחמישה חודשים. כאן למטה, תחת "יוון – ניגריה":
    https://tsad2.wordpress.com/2010/06/17/%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%91%D7%90%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%99%D7%90%D7%9C-2010/
    deran2 – תודה רבה, כיף לי לשמוע.
    לגבי המשחק – תראה, זה היה מבחן לא קל מול קבוצה מצוינת עבור הגנה שעד עכשיו נראתה קטסטרופה. אז נכון שהפועל עברה לבונקר החל מהדקה ה-30, אבל במבחנים המעטים שהיו הם עצרו את ההתקפות לא רע, ונראו לראשונה כמו משהו שאולי אולי אפשר לצאת איתו למלחמה. זכור לי במיוחד תאקל ענק אחד של מימון שגרם לי לחשוב שאולי בכל זאת יש בו משהו.
    לגבי רפאלוב, הוא ניסה אבל משחקן כמוהו אני מצפה שיהיה יצירתי ולא ינסה בכל פעם את אותו דבר. התכוונתי לתת לו 5 אבל אז נזכרתי בהגבהות שלו ובבעיטת החופשיות. זה יופי שהוא לוקח את זה על עצמו, ואם הוא יצליח להבקיע איתם או לבשל אני אתן לו על זה את הקרדיט. אבל אתמול כל קרן או בעיטה נייחת היתה איבוד כדור. יכול להיות שהחמרתי איתו וגם מנטיסה פה בתגובות מסכים איתך, מצד שני פראליה התאכזב ממנו קשות אז אולי זה יחסית בסדר. הרבה מהקטע בציונים תלוי בציפיות, ומרפאלוב ציפיתי שיגיע למשחק הזה כמו שהגיע למשחקים האחרונים, וזה לא קרה. מקטן אני כבר לא מצפה ליותר מדי, הוא אמנם גם לא הבריק אבל לפחות גם לא איבד כל כדור שלישי.

    אהבתי

  14. שמרלינג הגיב:

    הופ, כתבת יפה ונכון. שאפו מאוחר על הפוסטים המצויינים שלך לאחרונה.
    קטן. במחצית הראשונה היה טוב. משהו בנוכחות שלו בהתקפה, כמו גם רפאלוב, נותן לך תחושה שדברים טובים עשויים לקרות. במחצית השניה הוא נראה לי גמור. אז 6 במחצית ראשונה ו4 בשניה נותן 5 גם אצלי.
    זה היה מאוד בולט, אחרי הרבה זמן שזה היה בולט רק בעיתונים, שהפועל קבוצה טובה מאיתנו. גם בשחקן חסר, הם הבקיעו וחיפה למרות הייתרון המספרי היתה שווה רק תיקו במשחק הזה.
    כמובן, כל הניתוחים הם בעייתיים כי אי אפשר לדעת מה היה קורה אילו השער של רפאלוב לא היה נפסל.
    הבעיה הכי גדולה שאפשר לראות בקבוצה היא חוסר ה'מחץ' בהתקפה. זה נובע מהעדר שיטה שתכתיב לשחקנים, למשל, לא לברוח לצדדים כל הזמן ולשלוח כדורים חסרי סיכוי לרחבה. אזולאי ודבה לא ממש ידעו מה לעשות עם עצמם במשחק הזה והם שיחקו מול מרכז הגנה בינוני לחלוטין.
    בגזרת הכישרון, אני לא רואה בעיה גדולה בקבוצה. אין לנו חלוצים יקרים כמו סהר(טיפש, מי משנה ככה שם?) ותמוז ובוודאי לא שכטר, אבל יש עומק ויש כשרונות ולמעט החלפת סילבה והגעת בלם, שלא בטוח שיהיה יותר טוב, אני לא רואה סיבה שהקבוצה לא תשחק הרבה יותר טוב.
    אלישע שוב התברר כמאמן אמיץ ועשה מהספסל את הכי הרבה שאפשר בשביל להבקיע. עם ההכנסה של גאדיר לא הסכמתי, אבל בגדול, זה מה שאפשר לעשות במצב כזה. הבעיה עם אלישע היא מה שקורה במהלך השבוע, התקפה שלו אובדת עצות כבר די הרבה זמן.

    אהבתי

  15. הופ הגיב:

    פראליה – זו כמובן לא ממש תיאוריה מדעית אלא רק דרך להסתכל על הדברים, וכמו שכתבתי בתגובות לפוסט ההוא גם אני חצי מסכים לה וחצי לא.
    אתה צודק לגבי זה שבמפגשים מול הפועל אנחנו התקפיים יותר והם יותר מסתגרים, אבל זו לא חכמה גדולה, מחץ חייב לכלול שערים אחרת זה אוננות (כמו ספרד במונדיאל – לפחות שם זו היתה אוננות אסתטית מאוד, מה שאי אפשר להגיד עלינו). זה מה שהתכוונתי כשכתבתי על ליון: הפועל באה למשחק חוץ אולי הכי קשה שלה העונה, בלי שחקני מפתח והיתה בעשרה שחקנים מהדקה ה-30. ובכל זאת היא ידעה לשחק חכם, לגרום לנו לבזבז אנרגיות על ריק ולעקוץ. זו לא הפועל של פעם, שהיתה מסתגרת גם בבית ובהרכב מלא. זה משהו אחר בעיניי. חוץ מזה, רוב עניין ההחלפה לא מתייחס למפגשים בין מכבי להפועל ת"א. להביס יריבות חזקות זה משהו שקורה רק בשנים באמת היסטוריות. אבל פעם היינו קבוצה שדורסת את כל היריבות החלשות בליגה. שמי שמגיעה למשחק מול חיפה יודעת שהיא הולכת לחטוף שלישיה ויותר. והיום זה כבר לא קורה. אף אחד לא מפחד מאיתנו. נדמה שלי שמהפועל מפחדים הרבה יותר היום.
    אני מסכים איתך שהתקשורת נוטה להאדיר את התל אביביות, כתבתי על זה פה ושם. אבל מאמצע השנה שעברה ועד סופה, ולפרקים גם השנה – הפועל היא בפירוש קבוצה שמחה והתקפית. זה גם מה שדפק אותם באירופה.
    לגבי מכבי – מסכים איתך. על השופט אני לא רוצה לדבר, לא בטוח לגבי השער הפסול ולא לגבי האדום.
    מנטיסה – בהחלט ייתכן שדברים שרואים משם אני לא רואה מכאן. אתה לא הראשון שאומר לי את זה. באמת הגיע הזמן שאני אחזור למגרשים, זה משהו אחר לגמרי.
    מצד שני, אם קאנוטו כל כך כבד ואנחנו לא רואים את זה בטלוויזיה, כנראה שהוא מחפה על זה עם משהו אחר, קצת ניסיון בכל זאת יש לו. אבל יכול להיות שלא הגיע לו ה-6.
    קטן הוא קטן. זו בעיה קשה שאני לא רואה איך אנחנו משתחררים ממנה בזמן הקרוב. עם כל הכבוד לעטר ולפנטזיות שלנו עליו, אני לא בטוח שהוא כן יצליח להפריד את קטן מחולצת ההרכב (למרות שעם המעמד שלו בהחלט יהיה לו יותר קל). אתמול בכל אופן הכדורים עברו דרכו והוא הצליח להעביר אותם הלאה יחסית בסדר, ולא תקע את המשחק כהרגלו. אני חושב שהוא השאיר את המסירות האחרונות לרפאלוב, ואלו כמעטו לא הלכו לכתובת. כאמור, אני לא כבר לא מצפה ממנו להרבה ואולי לכן אני לא מחמיר איתו כמו עם רפאלוב.
    בקשר לאלישע – תשמע. 1. ההנחה שלי היא ששחר לא יפטר את אלישע באמצע העונה, וטוב שכך. אלישע הביא אליפות, לקח אותנו לליגת האלופות והפסיד עוד אליפות בגלל החלטה מנהלית מטופשת. זה מה שהוא עשה עד עכשיו, וזה בטח לא מצדיק פיטורים. הוא קיבל אשראי לבנות קבוצה לעונה שלישית והוא ייבחן על פי התוצאות שלו בסוף העונה הזו. זו נראית לי הגישה הנכונה, לא רק כלפי אלישע אלא בכלל, וזו הגישה שהביאה אותנו להיות המועדון המוביל בארץ.
    2. כרגע, למרות שמכרו לאלישע ארבעה שחקנים (ועוד איזה), ולמרות שברוב העונה עד כה כמה שחקנים (ועוד איזה) היו פצועים, הקבוצה שלנו נמצאת במקום השלישי, ואם ניקח בחשבון את הקיזוז אנחנו באותו מצב כמו הקבוצות האחרות בצמרת. לא נראה לי שזה הזמן לפטר מאמן. לפטר את אלישע אחרי 9 מחזורים והפסד אחד? מה אנחנו, סכנין? בחייך.
    3. באופן כללי, אני לא רואה בעטר איזה משיח. קל לנו לדמיין איך הוא עומד על הקוים, תלתליו מתבדרים ברוח והוא לוקח אותנו למחוזות חדשים (לאילו מחוזות לא הגענו עם אלישע?). אבל בכלל לא בטוח שזה מה שיקרה. הוא מועמד מצוין, ואם אלישע ייכשל העונה אולי יש מקום להביא אותו במקומו. אבל זה הכל. מה יקרה כשעטר ייכשל? תקראו להחזיר את אלישע? אולי ברקוביץ' יהיה אז פתרון הקסם?

    אהבתי

  16. הופ הגיב:

    שמרלינג, תודה רבה.
    אני מסכים עם כל מה שכתבת. יש עומק, יש כישרון ואפילו בהגנה החלפה של שחקן אחד יכולה לעשות הבדל עצום. הבעיה היא אלישע, וכמו שכתבת הבעיה היא לא באומץ שלו – כי יש לו. הבעיה היא בתרגול באימונים נגד קבוצות שמצופפות.
    ההסבר הוא לכאורה פשוט. אלישע, שבא מרקע של קבוצות קטנות, עדיין לא למד איך משחקים עם קבוצה גדולה, מול קבוצות שמסתגרות. יש לו עשרות שנים של ניסיון בסגירה בהגנה ויציאה למתפרצות, אבל רק שנתיים ומשהו במשחק עם קבוצה ששולטת במשחק. בשנה הראשונה שלו, בגלל שהיינו קבוצה צעירה ובלי הרבה ציפיות, הרבה קבוצות הרשו לעצמן לשחק התקפי מולנו, ואלישע ידע להתמודד עם זה: הגנה חזקה, קטן טוב והרבה מוטיבציה, מלחמה וגיבוש חברתי, בצירוף הכישרון הטבעי שיש תמיד לשחקנים במכבי חיפה, הספיקו כדי לקחת אליפות. הבעיה של אלישע היתה כשהציפיות השתנו. פתאום היינו האלופה שמצפים ממנה לדרוס, ואת זה הוא לא למד אף פעם.
    מכל זה יוצא ששאלת אלישע תלויה בדבר אחד – עד כמה הכלב הזקן הזה יכול ללמוד תרגילים חדשים. אם הוא מסוגל מהמקום שבו הוא נמצא עכשיו להבין שמה שהוא יודע כבר לא מספיק ולנסות ללמוד דברים חדשים, יש סיכוי טוב מאוד שיצליח – כי את כל הכישורים הנדרשים יש לו ולא פחות מלמאמני הצמרת האחרים בליגה. אם הוא ימשיך לבנות על לשלוט במשחק "והשער כבר יגיע מעצמו", או לסמוך על יכולת אישית של קטן ורפאלוב, זה כנראה לא יילך. לא מול הפועל של השנה, ולא מול מכבי ת"א.
    עכשיו זה המבחן הגדול שלו. עד עכשיו חשבתי שהבנאדם בלתי לחיץ. רגוע, בעל ביטחון שנצבר במשך שנים במגרשים הכי קשים, משרה שקט סביבו. אבל בשבועות האחרונים משהו השתנה בו. כשהמצלמה עברה לספסל ראו אותו מזיע, מחזיק את הראש, משחק עם החולצה. הוא איבד קצת מהרוגע שלו. תחרות ברמות הגבוהות עושה את זה לאנשים. הציפיות תלויות מעל ראשו של אלישע כמו חרב מתהפכת, והשם רובן עטר שרוחש סביבו כמו זבוב טורדני לא ממש עוזר (אגב, אתמול עטר ישב קרוב מאוד לשחר. מעניין אם אלישע ראה). עכשיו השאלה היא כמה ביטחון עצמי בדיוק אלישע הצליח לצבור במהלך כל השנים האלה.
    כי לחץ גורם לקפיאה ומגננה, ואם אלישע יילחץ הוא לא יהיה מסוגל לשנות פאזה וללמוד את מה שהוא צריך. אבל אם הוא יצליח לחזור להיות אלישע הרגוע, המשבר יהפוך לפשוט בעיה שצריך לפתור, ע"י אימון, למידה ותרגול. בוא נראה.
    אגב, אתמול אלישע לא התראיין לתקשורת "כי הוא צרוד". זה בטוח עדות למשהו, אבל אני לא יודע אם זה מעיד על לחץ, או דווקא על דרך אלגנטית להתמודד עם התקשורת בלי להכריז "אני לא מתראיין". בכלל לא בטוח שהתשובה הראשונה היא הנכונה. עם כל התדמית התמימה שלו, לפעמים נדמה לי שאלישע הוא דווקא שועל לא קטן.

    אהבתי

    • שי הגיב:

      כוכב עבר שמאמן בהווה ולוחש על אוזן היו"ר, הם גם חלק משגרת יומו של מאמן בקבוצות קטנות. במיוחד מי שעבר דרך הרצליה ושיינמן בקריירה שלו.
      חבל שבליגה שאהיינו הבית-שאן שלה – ליגת האלופות – לא ידענו להפתיע.

      אהבתי

      • הופ הגיב:

        אתה רומז שאנחנו קבוצה קטנה? אני לא חושב.
        נוטים לשכוח את זה, אבל לפני שתי עונות אף אחד לא ציפה מאיתנו לקחת אליפות, שלא לדבר על להגיע לליגת האלופות. זה היה הישג גדול בשבילנו עם קבוצה של ילדים, ואני חושב שהיינו בסדר גמור שם, אם לא מסתכלים על הסטטיסטיקה המביכה.
        אבל באמת חבל שלא הפתענו, לא היינו רחוקים.

        אהבתי

  17. מנטיסה הגיב:

    לעניין קטן, אתמול הוא אולי לא תקע את המשחק כל כך אבל כמעט כל המסירות שלו הלכו לכיוון הלא הנכון (החוצה או הפועל) חוץ מזה כמו שאמרתי גם הוא כבד נורא ועם כל הכבוד ויש כבוד, שחקן התקפה שאין לו מהירות וגם הטכניקה שלו נעלמה כלא הייתה, אין לו זכות קיום, מנהיג גדול ככל שיהיה.
    לעניין אלישע. אני מסכים לגבי התוצאות אבל השאלה היא הדרך. כרגע הקבוצה מזכירה ימים רעים ביותר. המזל שלנו הוא שיתר הליגה כל כך גרועה אבל אני לא מקבל את זה שנראה כל כך גרוע. אתה יכול לבדוק ולראות שעד כה לא ניצחנו משחק אחד עם יותר מהפרש של שער אחד. עם כל הכבוד למקום שלישי ולקיזוזלוזון, כמו שאמרת בבלוגים של תחילת העונה, אתה מוכן להתפשר על מיקום לטובת צורת המשחק. כמו שזה נראה עכשיו, אני מעדיף להיות מכבי נתניה או אשדוד שמנצחים ומפסידים פה ושם אבל מציגים כדורגל יפה לעין ונותנים להרבה צעירים לשחק. נכון שגם אנחנו נותנים לשחקנים צעירים לשחק אבל אי אפשר לקרוא לכדורגל שלנו משהו יפה לעין. כמו שאמרת, הכול שבלוני ומעייף. ממה שאני זוכר מרובן (ואת האמת אני מחסידי ברקוביץ כשחקן – לא כעסקן/מאמן) כל קבוצה אותה הוא אימן הציגה כדורגל יפה. אני גם מאמין כמו שאמרתי, שלרובן יהיה יותר אשראי מהקהל, מה שיאפשר לו יותר אורך רוח. ואם רובן יכשל וזה אכן יכול לקרות, אז אפשר להביא את גוטמן. בכל זאת, אצלנו הוא התחיל את הדרך.

    אהבתי

  18. פראליה הגיב:

    מנטיסה, לגבי המשפט הלפני אחרון אני מאד מקווה שהתבדחת.

    אהבתי

  19. מתי הגיב:

    המשחק אתמול הזכיר לי משוגע ששמו אותו בחדר לבן בלי דלתות וחלונות ועם כריות מצפות את הקירות כדי לספוג את עוצמת הדפיקות שלו בקיר, הבעיטות, הנגיחות, חוסר האונים, הרצון להיות חופשי, להיות מאושר, והוא דופק ודופק וצורח וזה לא נגמר וזה לא נפתח ואז הגיעה המשרוקית של השופט וכיבתה את האור והוא שכב חסר אונים על הרצפה ונרדם.

    כשאניימה היה בבני יהודה זה היה נראה כאילו בראד פיט בא לארץ להצטלם לסרט סטודנטים במכללת ספיר. מאז הבנתי שיש לו גם מינוסים שבכל זאת מסבירים למה הוא כאן. בעצם נדמה שהוא בכלל שוער של כדורגל שולחן אומנם שוער וירטואוזי אבל אף פעם לא יוצא מקו השער כי המוט שם מחזיק אותו. בעצם אתמול שיחקנו לו לידיים לאניימה, גם לרגליים, גם לגוף.

    אהבתי

  20. הופ הגיב:

    מנטיסה – אני לא רוצה להיות מכבי נתניה או אשדוד. אני רוצה גם לנצח וגם להציג כדורגל יפה לעין. לכן אני כמובן שותף לאכזבה שלך עד עכשיו. אבל לדעתי זה לא אומר שצריך להעיף את המאמן.
    מה שקצת מצחיק זה שאחרי המשחק ההוא מול בני יהודה שרקו לאלישע בוז כי הוא הכניס מגן במקום חלוץ לשמור על התוצאה. הנימוק של האוהדים היה שמכבי חיפה יכולה מבחינתם גם להפסיד – העיקר שתשחק התקפי. אתמול הקבוצה שיחקה מאוד התקפי, לאורך כל המשחק, ואלישע הכניס עוד חלוץ ועוד חלוץ ונשאר בשלב מסוים עם בלם אחד. ובכל זאת הוא קיבל את הבוז והביקורות. הוא לא יכול לנצח בקטע הזה.
    אני רוצה תוצאות. בשביל להגיע לתוצאות צריך להבקיע ולא לחטוף, ובשביל זה צריך לשחק נכון – לא בהכרח יפה, אבל התקפי וחכם. אני מאמין שעם התוצאות, יבוא הביטחון, יחזור כוח ההרתעה ותבוא היכולת הטובה והיפה לעין.
    אם הייתי רוצה קבוצה שמשחקת יפה ולא אכפת לי אם תנצח או תפסיד, הייתי אוהד של בני יהודה.
    מתי – ניסוח די מדויק, ויפה :)
    אניימה הוא שוער בכדורגל שולחן – ענק.

    אהבתי

  21. פינגבאק: פסט: לחיץ או אמיץ? ויאיא גם | מצד שני

  22. פינגבאק: הפועל ר"ג – אנחנו | מצד שני

  23. פינגבאק: סיפור של חורף, או יותר? פוסט אורח מאת פרלה | מצד שני

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s