הפועל ר"ג – אנחנו

הפוסט הקודם, סליחה, הפסט הקודם העלה את השאלה האם אלישע הוא מאמן לחיץ ופחדן שנכנע לדרישות הקהל או מאמן אמיץ שזורק פין על כולם, וסיפק שתי תיאוריות, אחת לכל תשובה. עוד לא יבש ה-XXX על ה-XXX (אנשי מחשבים, הכניסו כאן את המושגים הנכונים כי אין לי מושג – זה בטח משהו עם פיקסלים), והנה אלישע מבצע שני מהלכים מעניינים שיכולים להיות מוסברים על ידי כל אחת מהתיאוריות המנוגדות – וכך אנו נוכחים לדעת שתיאוריות אלו הן לא מדעיות ולמציאות אין ממש השפעה עליהן. לכן, אגב, הן כל כך נפלאות: כל אחד יכול להמשיך להחזיק בסיפור האהוב עליו בלי לחשוש מהפרכה.

ההצבה המסתמנת של בנאדו וסולליך בהרכב יכולה להתפרש ככניעה ללחץ הקהל שביקר את ההגנה הנוראית ושביקש לראות את סינטיהו המבטיח פותח. אלישע הלחיץ עושה הכל כדי להשביע את רצון האוהדים והתקשורת – ואפילו מפסיק להתעקש על הבלמים בהם נתן אמון עד עכשיו, ועל החלוץ הצעיר שהוא מקדם.

אבל נדמה לי שבמקרה הזה דווקא התיאוריה השניה והפופולרית פחות היא זו שמקבלת חיזוק רציני. האוהדים, לפחות הקולניים שבהם, לא קיבלו את בנאדו חזרה לקבוצה, והנה אלישע דוחף להם אותו להרכב על אפם ועל חמתם. וגם אלה שדרשו חילופים בהגנה (כמו בלוג זה ממש!) ביקשו את ראשו של מימון ולאו דווקא את זה של קאנוטו (למעט האוהד המכונה בשם הקוד "מנטיסה" שהתריע בתגובות על כבדותו השרמנית של הבלם הארגנטיני – ועל כך הוא מקבל את פרס המתריע ע"ש צבי זמיר). אבל לאלישע, שהוא מאמן אמיץ ועז לבב, מעניין את התחת מה רוצים האוהדים, והוא עושה מה שהוא רוצה.

או זה, או שהוא באמת איבד את זה ויורה לכל הכיוונים. ואז שוב אנחנו חוזרים לאופציית ה"לחיץ". הוא שאמרנו, תיאוריות נפלאות ובלתי מדעיות בעליל! וככה אנחנו אוהבים אותן.

***

כמה קישורים מעניינים בקטנה: דוד רוזנטל מסכם את המשחק מול הפועל והמסקנה (גם) שלו היא שמכבי לא מצליחה להתמודד עם היותה פייבוריטית. בדהבאזר לוינטל עם פוסט חשוב על גייז בכדורגל, ממנו הגעתי לעוד כתבה מעניינת בנושא. דורון קרמר מתאר בשני פוסטים משעשעים את חוויותיו מ, תנשמו עמוק, אליפות אירופה דרג ב' של בתי ספר בינלאומיים לכדורגל בנות. עופר פרוסנר (ג.נ. וכל זה) תוהה למה "מכבי" זה תמיד מכבי תל אביב, בני תבורי עם סיפור אהבה למתאגרף, שכמו רוב סיפורי האהבה נגמר לא טוב, ודורפן מצידו ממשיך בסדרת גדולי הכדורגל, והפעם על גארינצ'ה. אגב, הזוכה בבלון ד'בלוג, אם תהיתם, הוא ווסלי סניידר. צ'אבי, עמך הסליחה, תסתפק בגביע העולם. תארים אישיים זה לחלשים.

לפני

אז בנאדו וסינטיהו בהרכב, מה שלא אומר הרבה מבחינת שלומי אזולאי אבל בהחלט לא מבשר טובות עבור קאנוטו לקראת ינואר הבא עלינו לטובה. המשמעות של המהלך היא ש- א. מימון איתנו כדי להישאר, עד הסוף (המר?). אם יגיע בלם חדש בינואר הוא כנראה יהיה זר ולא ישראלי, והוא יחליף את קאנוטו ולא את מימון, שבקבוצה מוכנים לתת לו כנראה עונה שלמה להוכיח שהוא ראוי. ב. עד שינואר יקרה, בנאדו הופך להיות לפחות אופציה להרכב, אם לא הבלם הקבוע שלנו.

יש בזה היגיון. כבר אמרנו שבנאדו אולי כבד ואיטי, אבל כנראה שלא הרבה יותר ממימון וקאנוטו. ניסיון והבנה במשחק ההגנה, לעומת זאת, יש לו הרבה יותר. הצבה שלו ליד מימון עשויה לתת לבלם הצעיר ביטחון, לספק לו מישהו בכיר ומנוסה ממנו להיעזר בו ובעיקר להעמיד לידו מישהו שייקח עליו את האחריות "להנהיג את ההגנה" וישאיר לו לעשות רק את החלק המקצועי. התרחיש הרע הוא, כמובן, חלוצים מהירים שחורכים לנו את הרחבה בעוד האב אריק ובנו שי מתבוננים בהם בתוגה ומנסים לשווא להניע את הרגליים מהר יותר כדי לעבור מהליכה מהירה לריצה ממש.

בדרבי בגביע הטוטו בנאדו נתן משחק מצוין אבל יש לזכור שבכל זאת היה מדובר בהפועל חיפה. לפחות נגד ר"ג זה אמור להספיק, אבל לא ברור איך הגנה כזו תתמודד בעתיד עם חלוצים ברמה של שכטר ו… מממ… בעצם, אולי לליגה שלנו זה יספיק. ובכל זאת הייתי רוצה לראות פה בלם מרשים יותר בינואר.

אני בעד השינוי, מסיבה אחת. הרבה יותר גרוע מההגנה הנוכחית שלנו לא יכול להיות.

ההרכב

(ע"פ וואלה! ספורט)

ניר דוידוביץ'; אייל משומר, אריק בנאדו, שי מימון, פיטר מסיללה; ג'ון קולמה, גוסטבו בוקולי, יניב קטן, ליאור רפאלוב; סינטאיהו סלליק, ולדימיר דבאלישווילי.

החששות בהרחבה

מה נסגר עם עותמאן? הפציעה הזו שהתחילה כמשהו קליל הולכת ומתמשכת וכשמדובר באחד השחקנים הכי טובים שלנו עד עכשיו, זה לא כיף בכלל. אייל משום-מה, עם כל הכבוד למשחק הלא נורא שלו נגד הפועל, הוא לא תחליף לעליות המסוכנות ולהגבהות הטובות של עלי. בצד השני מסיללה הוא, כרגיל, המניה הבטוחה שלנו בהגנה (ונגד הפועל היה גם אחד היחידים שתפקדו כראוי בהתקפה). על בנאדו ומימון דיברנו ונותר רק לקוות שניר, שלא ממש זינק נגד הפועל, יוכיח שכוחו עדיין בברכיו.

הקישור האחורי שלנו ממשיך להיות החלק החזק של הקבוצה. אם לא ספגנו יותר משער נגד הפועל ת"א (את השני אני לא באמת מחשיב), זה בזכות ג'ון בריון וגוסטבו שמכסים היטב את אמצע המגרש ומחפים לעיתים קרובות על הבלמים הבעייתיים. מצד שני (ווהו! עצוב), היכולת הירודה של ההגנה שגורמת לשניהם לא לסמוך עליה ולבוא לעזור, יכולה לגרום להפקרת הגל השני של התקפת היריבה, כמו שקרה נגד הפועל בשער הראשון. רוצה לומר: התייצבות של חוליית ההגנה היא חיונית לא רק כשלעצמה אלא גם בשביל לשחרר את קולמה ובוקולי למשימות סגירת קשרי היריבה.

קולמה חזר לנשום לרווחה בימים האחרונים לאור הדיווחים לפיהם סיידו יאיא לא ישחק העונה בקבוצה (לצערי. כמו שכתבתי פה הוא נראה שחקן מצוין). קולמה יצטרך את האוויר הנוסף הזה כדי לנטרל את אחד הקשרים המוכשרים בליגה שלנו, דימיטאר טלקיסקי, שאני לא יודע מה כושרו כרגע אבל לפי שלמה מן הוא נוטה להצטיין במשחקים גדולים (וכידוע אין משחק גדול יותר ממשחק נגדנו) – ראו פה (במיוחד את הוידאו האחרון ומטיל האימה. אני מקווה שהאחד על אחד של דוידוביץ' יותר טוב מזה של השוער בקטע הזה).

השחקן השני לצד בנאדו שמקבל מקום מפתיע בהרכב הוא כאמור סינטיהו, שנתן משחק בכורה גדול וקצת קרטע מאז, אבל בכל פעם שהוא מקבל הזדמנות הוא מפגין ניצוצות מרשימים ותמיד הרבה ביטחון – שזה דבר שבכלל לא יזיק להתקפה שלנו כרגע. בגביע הטוטו הוא גם היה אחראי לשער, ולשמחתנו הפריצה שלו מגיעה בדיוק ברגע הנכון – כשעידן ורד המסכן מפנה את האגף הימני. על רפאלוב אפשר להגיד כמה מילים, כי ראינו שהשתיקה לא עזרה: קטן הדועך נותן לך את הבמה (שזו דרך יפה להגיד "מתעייף בדקה ה-30 ומישהו צריך לנהל את המשחק במקומו") – בחיאת, קח אותה. למען האמת, המשחק נגד ר"ג הוא בדיוק מסוג המשחקים בהם רפאלוב מצטיין, אז אפשר להיות רגועים – היום הוא ככל הנראה יגיע למשחק (…וכשנגיע שוב למשחק גדול, הוא ייעלם).

קטן צריך להספיק כמה שהוא יכול לפני שנגמר לו הסוס או כואב לו הגב או מה שזה לא יהיה. שייתן הכל בהתחלה גם אם זה אומר שייגמר ויוחלף בהמשך – כי שער מוקדם הולך ומתברר כדבר קריטי עבורנו. אנחנו רואים שוב ושוב מה קורה כשאנחנו מגיעים לדקות הקטנות של המשחק בלי שער – הלחץ מתחיל להשפיע. וכשמכבי פוגשת לחץ קורה מה שקורה כשמנטוס פוגש קולה: בשני המקרים אין לי מושג מה בדיוק מתרחש שם מבחינה מדעית, אבל בשניהם זה לא נעים, די מלוכלך ונגמר בכאב בטן.

דבה יהיה כנראה לבד בהתקפה, מה שאומר מצד אחד שאף אחד (ששמו, נניח, אזולאי) לא יפריע לו לבעוט לשער, ומצד שני (ווהו!) שההגנה תתרכז בו והוא יצטרך להיות חכם מספיק למשוך איתו מגנים ולפנות שטח לשחקני הקו השני – קטן, רפאלוב, סולליק ואולי גם בוקולי – שיגיעו מאחורה וינסו להבקיע בעצמם. הורדות כדור חכמות שלו בהחלט יכולות לסייע להם לעשות את זה, וגם זה שאניימה לא משחק.

על הספסל יחכו גדיר – להזדמנות שלו לחזור לעניינים, אזולאי – להציל שוב את מכבי, חמד – לדקה הקבועה שלו בסיום, וסילבה – לטיסה לליסבון. אני אישית רוצה לראות יותר את אלכס זהבי, שבטרום עונה הראה שיש לו כדורגל, ולא רק סופר-דוד.

מי?

רפאלוב. יאללה, תן את הקטע שלך מול הקבוצות הקטנות, אנחנו מבטיחים לא להסיק מזה כלום.

מה?

מה עם קצת בעיטות מחוץ לרחבה? והפעם, אם אפשר, גם לכיוון המסגרת. לר"ג שוער צעיר וחסר ניסיון, ושווה לנסות אותו מרחוק. על דבה מוטל להיות עירני ולהסתער, סטייל פרקינס, על הריבאונדים.

גם השבוע

נאבד לפחות כדור אחד באיזה תרגיל קרן מטופש.

סיבות לאופטימיות

רפאלוב בונה את הקריירה שלו ממשחקים כאלה.

הנבואה

ניתנה לשוטים.

ולכן

0:3 ירוק!

אחרי

אחרי שסיקר את גביע הטוטו, הבלוג עשה היום עוד צעד של מחויבות כלפי הקבוצה, נפרד מהספה בניתוח כואב וממש הגיע למשחק. בתמורה לצעד בונה האמון קיבל הבלוג תצוגה סבירה פלוס של קבוצתו ואת הניצחון הגדול ביותר שלה העונה.

עבר זמן רב (בערך שנה) מאז שהייתי במשחק, ושכחתי כבר את ההבדל הגדול בין לצפות בטלוויזיה לבין להיות באיצטדיון עצמו. בנוסף, ישבתי קרוב לדשא, והזווית השונה גורמת לראיה שונה לגמרי של המשחק. אני מרגיש שראיתי משחק אחר מזה שהייתי רואה בטלוויזיה, ולכן אני לא כל כך בטוח בציונים שאני הולך לתת כאן. אשמח אם תתקנו אותי בהתאם למה שראיתם על המסך. זה מעניין אותי לגלות מהם ההבדלים (אגב, מישהו יודע איפה אפשר להשיג את המשחק השלם באינטרנט, כדי שאוכל להשוות?).

אגב, בווינטר החביב יציע העיתונאים (בו ישבתי, ותודה גדולה לעופר) הוא יציע הכבוד, כך שנשיאנו הנערץ ישב שתי שורות מעליי. הוא היה האוהד הכי קולני ביציע, בו ישבו לא מעט אוהדי חיפה קולניים. זה היה גילוי מרגש בשבילי וחיזק את מה שהאמנתי בו ממילא – שחר הוא אוהד בכל רמ"ט איבריו, כולל הקסקט (שדווקא היה חסר היום).

כמה

3:1 לנו

בגדול

המשחק הזה בא לנו בהזמנה אחרי ההפסד להפועל, כי הפסד נוסף היה יכול ליצור בלגן בקבוצה ולספק לכל מי שמחכה לאלישע בפינה הרבה בשר. למזלנו שיחקנו נגד קבוצה לא טובה, באחד המשחקים הכי קלים שיהיו לנו השנה. הרמת גנים לא עברו את החצי כמעט כל המשחק – ובכל זאת הבקיעו, במה שהיה עלול להפוך למבוכה גדולה.

אני מאוד לא אוהב את חוסר היכולת של הקבוצה לשמור על ריכוז ומוטיבציה גבוהה לאורך משחק שלם. אהבתי את זה שאלישע לא עשה חילופים עד דקה מאוחרת כדי לתת אפשרות לכל שחקני ההרכב לנצל את המשחק הקל כדי לקבל ביטחון. אבל החילופים שכן עשה היו שגויים בעיניי. קולמה הוא השחקן הכי חשוב במערך של מכבי והיום ראינו שפשוט אסור להוציא אותו: ברגע שהוא יצא המשחק התהפך. עותמאן שנכנס במקומו היה חלש מאוד כקשר אחורי ולא ממש ברור לי למה הוא נכנס – זה נראה כמו חילוף שאלישע הביא מהבית, ושהיה יכול לגמור לנו את המשחק.

למרבה המזל ובזכות האימפוטנציה של ר"ג, מה שהיה עלול להיות הפסד מביך הפך בזכות דבה וסינטיהו המלהיב לניצחון מוחץ. וטוב שכך – עם פחות מניצחון כזה לא היינו יכולים לחזור הביתה רגועים.

ציונים

דוידוביץ' – 6. כמעט ולא איימו עליו, אבל כשהיה צריך היה שם.

בנאדו – 7. היה בכל מקום, הביא איתו הרבה ניסיון ושקט להגנה. מול ההתקפה הנרפית של רמת גן זה נראה נהדר. אני לא יודע איך זה ייראה מול קבוצות טובות יותר.

מימון – 6. משחק טוב ורגוע של מימון, עם טעות אחת או שתיים אולי. נראה שבנאדו נותן לו הרבה שקט.

מסיללה – 7. החיסרון הגדול של לשבת במגרש הוא כמובן שאין הילוך חוזר – אני חושב שמסיללה היה אמור לכסות את אופיר חיים בגול אבל אולי אני טועה, ופיטר נהנה מחמת הספק. חוץ מהספק אחריות הזו מסיללה הראה שוב שהוא לא ברמה לליגה הזו. עושה מה שהוא רוצה על המגרש, וצריך לנצור כל רגע שהוא פה.

משומר – 8. משחק נהדר של אייל. הגן טוב (זו לא היתה חכמה גדולה) ובהתקפה היה מצוין ונתן בונוס בדמות גול יפה. עוד אחד שרמת גן באה לו בהזמנה.

קולמה – 7. פשוט ענק, נמצא בכל מקום. מדי פעם הוא מראה גם שהוא יכול לשחק טוב קדימה ולא רק לרוחב, חבל שהוא לא עושה את זה יותר. וכמובן: גול הליגה הראשון אי פעם! מברוק ג'ון, מגיע לך.

בוקולי – 7. אנרגטי, מצוין ודוחף כל הזמן קדימה. לא מפסיק לתקל ולהוציא כדורים ולשחרר אותם קדימה, והראה גם שהטכניקה שלו לא הלכה לאיבוד עם השנים. לקראת הסוף התעייף ואיבד כמה כדורים.

רפאלוב – 4. לא ברור. משהו בראש לא מאפשר לו לתת כמה משחקים טובים רצופים. היה לא מרוכז, איבד המון כדורים ולא הצליח לעשות נגד המגנים החלשים של רמת גן את הדברים שהוא עושה לפעמים בקלות נגד מגני נבחרות. כבר אי אפשר לצפות לכלום מליאור.

קטן – 7. כמה מסירות שלו היום הזכירו את קטן שאנחנו מכירים. בישל גול אחד, התחיל את השני, סיכן את השער ובכלל נתן משחק טוב מאוד. מצד שני, גם את העובדה שלא הבסנו אני זוקף לחובתו. הרבה התקפות שלנו עוצרות והולכות אחורה, ופעמים רבות הוא זה שעוצר או שעוצרים כדי למסור לו.

גדיר – 4. קיבל צ'אנס אבל די איכזב. לא מנצל את המהירות שלו, מקבל החלטות לא טובות והכי גרוע, מחמיץ הזדמנויות שהוא חייב להכניס. לזכותו ייאמר שלפחות הגיע אליהן.

דבאלישווילי – 7. משחק טוב מאוד של דבה שאמנם לא הבקיע בעצמו אבל עשה הרבה עבודה. המסירה הנהדרת שלו לרפאלוב שהחמיץ והשליחה היפהפיה לסולליק העלו לו את הציון בנקודה אחת.

מחליפים

עותמאן – 3. לא נכנס למשחק, איבד כדורים והיה בין האחראים לחזרה של רמת גן למשחק. אם מול קבוצה כזו הוא לא יכול לתפקד כקשר אחורי, כנראה שזה לא מיקום נכון בשבילו.

סולליק – 7. היה בינוני ברוב ה-20 דקות ששיחק, אבל הבישול הנהדר שלו הראה כמה פוטנציאל טמון בו. עוד לא הספקנו לקרוא לו "הבטחה", וכבר הוא מקיים.

אזולאי – 6. לא עשה הרבה, אבל בעשר דקות היה במקום כדי להבקיע גול, וזה מה שחלוץ צריך לעשות. מלך השערים שלנו, לא ממש דבר שציפינו לו בתחילת העונה. שימשיך ככה.

השחקן המצטיין

אייל משומר. אולי בשנה האחרונה שלו במכבי, הזכיר למה הוא נמצא בה מלכתחילה. משחק מצוין שלו, והפרס שלו הוא שלא אקרא לו "אייל משום-מה" שבוע לפחות.

עוד כמה מילים

אלישע הפתיע באימון לפני המשחק עם בנאדו וסולליק, ואז הפתיע את המופתעים כשוויתר על סולליק והעלה את גדיר. עוד צ'אנס למוחא, שדי איכזב, וכנראה שלפחות עד שוורד יחזור, הנביא סינטיהו יהיה אחראי על נבואות הזעם באגף.

קאנוטו וסילבה לא שיחקו בכלל ונראה ששניהם בדרך החוצה. אנחנו בהחלט ראויים לשני זרים טובים יותר, ואני מקווה שאלה שיגיעו (בלם וחלוץ מן הסתם – בקישור אנחנו מסודרים) יהיו כבר ברמה אחרת. שחר מן הסתם רואה שבליגה כזו חלשה יש סיכוי ממשי לקחת אליפות, במיוחד כשהפייבוריטית הברורה לתואר (מבחינה תקציבית) מסתמנת כפלופ מהדהד. יכול להיות שזה יגרום לו להכניס את היד לכיס בינואר. השאלה שתישאל אז היא מי יחזור לספסל – בנאדו שנראה הבלם הכי טוב שלנו כרגע? מימון שעד עכשיו נזהרו לא לשחק עם הביטחון שלו? ובהתקפה מי – אזולאי שכובש בכל משחק שני? דבה שבקבוצה מקפידים לטפח ולהשביח אותו לקראת מכירה? לאלישע הפתרונים. אצל אלישע דבר אחד בטוח, הוא כנראה יפתיע איכשהו.

בינתיים אנחנו צריכים יותר ביטחון והרבה יותר מחץ. אלישע הכניס לקבוצה שקט ומוטיבציה, אבל שילמנו על זה בגזרת הקילינג-אינסטינקט. האם אלישע מסוגל להפוך לקילר? האם הניצחון המוחץ (יחסית) היום מסמן את תחילתה של דרך חדשה?

אין כמו משחק דרבי לספק תשובות.

תודות

לג'קו ערפאת. עם שם פרטי של תוכי ושם משפחה של טרוריסט לשעבר, אי אפשר לא לצאת שודד ים. היום ג'קו שדד את הקבוצה הכי עשירה במדינה, ועשה את זה בקלאסה של ג'ק ספארו. אם גם הפועל תפסיד מחר, זה בכלל יהיה מחזור מושלם.

השורה התחתונה

לא יכולנו לבקש משחק טוב יותר במחזור הזה כדי לחזור לעניינים אחרי הפועל.

השורה מתחת לשורה התחתונה

אנחנו לא יכולים לבקש משחק טוב יותר במחזור הבא כדי להחזיר את הגאווה והשמחה לאוהדים.