ההחלפה האמיתית: פוסט אורח מאת ברק בסטר

ברק בסטר לא הסכים עם פוסט "ההחלפה" שלי, וכתב תגובה עם תיאוריה משלו לגבי "עם איזו קבוצה התחלפה מכבי חיפה". הנה היא לפניכם

הכל התחיל לפני 5 שנים כששיעשעתי את עצמי בהגיג "כיצד היית מסביר את ליגת העל לאורח מחו"ל?". ניסיתי לצייר מפת-תודעה של הכדורגל הישראלי בעיני אוהדי הקבוצות השונות והתקשורת, וזה מה שיצא.

מפת התודעה של הכדורגל הישראלי בנויה ממעגלים קונצנטריים כאשר כל מעגל חיצוני קורא תיגר על המעגלים הפנימיים יותר בלי להתייחס למעגלים שמחוצה לו. במעגל הפנימי ביותר נמצאת מכבי ת"א. מבחינתם ומבחינת התקשורת ספורט=מכבי וישראל=ת"א כך שספורט בישראל זה מכבי ת"א. כמו בניו-יורק ינקיס, כל עונה מתחילה מנקודת מוצא שהאליפות שייכת לאימפריה (כמו שהתרבות שייכת לאימפריה הרומאית) ומסביב יש כל מיני ברברים ופרימיטיבים שמנסים לערער את הסדר הנכון. אוהד מכבי הסטריאוטיפי קם בבוקר, עובד קשה, מתפרנס יפה, שומע שלמה ארצי וריטה, מצביע עבודה ורואה את תוכנית הבידור של יאיר לפיד ביום שישי בערב. הפחד הגדול ביותר שלו זה ש"יגנבו לו את המדינה". הקבוצה שלו הכי מעניינת גם כשהיא לא מעניינת – מקום 10, אין יצוג באירופה, ועדיין הסיקור של כל משחק מתמקד באיך היתה מכבי ואיך היה נמני, כאילו אין קבוצה שנייה. אפילו במשחקים שבהם מכבי לא שיחקה הסיקור התמקד באיך ראובן עובד היה והאם צריך להחזיר אותו למכבי. כמובן שכל ציוץ בגזרת לוני-רוני-אולטראס-השחקן ה-12-אברם גרנט זוכה תמיד לכותרת של מוסף הספורט בעיתון. מכבי היא גם הקבוצה היחידה ששחקני הנוער שלה מוכרים לכל אוהד כדורגל בארץ עוד לפני שנתנו דקה בבוגרים (שפונגין, דור מלול, ייני).

במעגל השני נמצאת הפועל ת"א. ההגדרה הבסיסית של אוהד הפועל ת"א היא כל מה שאוהד מכבי ת"א לא: לא עבודה מסודרת, לא מפלגת מרכז, לא רוק ישראלי ולא ערוץ 2 – והכי חשוב – לא ה-מדינה ולא קיבלנו שום דבר במתנה. מבחינת התקשורת – כשהפועל לא באירופה היא "סתם קבוצה" (בניגוד לצהובים), אבל תמיד יבוא איזה עמנואל רוזן או ארי שמאי וישפשף לך אותה באף.

במעגל השלישי נמצאות מכבי חיפה ובית"ר ירושלים. אנחנו נטרפים מזה שב-30 השנים האחרונות יש לנו 17 אליפויות לעומת 9 של התל-אביבים ועדיין שומעים רק עליהם. מבחינתנו, היכולת להגדיר את עצמך היא מותרות והצורך להגדיר את עצמך הוא טימטום – לחיפה סט סטריאוטיפים בודד שמשמש גם את החיפאים עצמם, בגאווה, וגם את מי שמסתכל עליהם מבחוץ (בוגר טכניון, "בחור טוב", מתחתן בגיל 27 ומת על אוכל של אמא). לירושלים יש שני סטים, אבל החלוקה העדתית שלהם כ"כ קשיחה שאין ביניהם עימות. מבחינתנו דיון על רוק או מוזיקה אלטרנטיבית הוא טמטום – שומעים מה ששמעו בבית או מה שמנגנים ב"חורבה". גם דיון על ערבים זה טמטום – ממילא לא ראיתם בת"א אחד כזה ב-200 שנה האחרונות.

המעגלים הבאים כבר פחות ברורים – יש את מעגל ה"תמיד לשופטים קל לשרוק לטובת הקבוצות הגדולות" (אשדוד, כפ"ס, פ"ת, בני-יהודה, הרצליה). יש את מעגל ה"בואו נדפוק מכות לאוהדים היהירים של הקבוצות הגדולות" (בני-יהודה, ב"ש, הפועל פ"ת). יש את מעגל ה"זה רק בגלל שאני תימני" (מכבי פ"ת, הפועל כ"ס), מעגל ה"באנו להכניס לפה קצת שמחה של מרוקאים מעיירת פיתוח וללכת" (קרית-גת, אשקלון, בית-שאן, עכו) ומעגל ה"זה שאני גם ראש העיר, גם המאמן וגם האפסנאי לא אומר שאין לנו מקום בליגת העל" (הרצליה, הכח ר"ג). המעגלים האחרונים הם של הקבוצות הערביות: האליטה (סכנין, טייבה, אום אל-פאחם) וקוראות התיגר (אחי נצרת).

לאחר הפרישה דאג נמני לשמור על כושר במסגרות אחרות

מה קרה מאז? לפני שנה או שנתיים קראתי סיקור של משחק שבו מכבי ת"א ומכבי פ"ת סיימו בתיקו 1. נקודת המוצא של הסיקור הוא שמצבה של מכבי ת"א מעודד וההרכב התמודד בכבוד מול פ"ת. מבחינתי זה היה חזון אחרית הימים – מכבי ת"א מתמודדת בכבוד מול מכבי פ"ת. גם אוהדי מכבי ת"א הפנימו בשנים האחרונות שהסיכוי שקבוצתם תיקח אליפות בשנה נתונה קרוב יותר ל-25% מאשר ל-75%. איך זה קרה? יש כאלה שיגידו שזה מראה לחברה הישראלית – מפלגת העבודה זה כבר לא מפלגת העבודה, יאיר לפיד המכביסט פינה את מקומו לקיציס ההפועליסט ושלמה ארצי פינה את מקומו לאיל גולן.

אני חושב שזה פשוט בגלל שנמני פרש. אני יכול לחשוב על עוד 3 שחקנים בלבד שבסיקור של כל משחק – אבל כל משחק – שבו השתתפו נמתח קו ישיר בין ביצועי השחקן לביצועי הקבוצה (כלומר, הסיקור כלל משפט במבנה "הקבוצה ניצחה\הפסידה בגלל\למרות הרמה שהציג השחקן"). מדובר במשה סיני, חיים רביבו ויוסי בניון (ג'ובאני רוסו רק בתקופתו בהפועל חיפה ואולי גם אורי מלמיליאן). אפילו ברקוביץ' ואבוקסיס לא הגיעו למעמד הזה. רביבו ובניון עזבו אותנו מוקדם מדי וסיני כמעט הגיע למעמד של נמני בשליטה בתודעת התקשורת (הפריעה לו רק העובדה שבתקופתו היו שתי קבוצות מלהיבות – נתניה של עודד מכנס וחיפה של שלמה שרף. זוהרו של נמני הועם רק ע"י שנתיים מלהיבות של קמפיינים אירופיים). בהסתכלות לאחור – מ-1994 ועד 2007 כל עולם הכדורגל של מדינת ישראל סבב – לא סביב מכבי ת"א – אלא סביב אבי נמני. ביום שהוא פרש מכבי ת"א הפכה להפועל ב"ש – קבוצה בלי הווה, עם עבר וחלומות על עתיד וקהל גדול שמסוכסך עם עצמו ועם כל העולם.

מה קרה למכבי חיפה מאז? בפתיחת העונה הנוכחית, ערב משחקי הגומלין של מכבי חיפה במינסק, הפועל ת"א מול אקטובה ומכבי ת"א מול אולימפיאקוס – התפרסם טור (כמדומני של עמיר פלג) שחזה שרק מכבי חיפה תעבור לשלב הבא. מה קרה בסוף כולנו יודעים. השבוע פרסם יואב בורוביץ' בהעיר שהוא עדיין מאמין שמכבי חיפה היא הקבוצה עם הסיכוי הגבוה ביותר לזכות באליפות. איצטדיון קרית-אליעזר נחשב לאיצטדיון השנוא בארץ ע"י הקבוצות האחרות – גם בגלל מיקום יציע האורחים וגם בגלל רצפים ארוכים של חזרה בידיים ריקות (אוהדי הפועל קוראים לו "קללת אליעזר"). אוהדי הקבוצות האחרות (כולל הפועל ומכבי ת"א) משוכנעים ששחר קנה את ההתאחדות והשופטים (בסגנון שמעון מזרחי. הפעם הכינוי האדום הוא "דון קסקט"). מבחינת אוהדי מכבי חיפה, הקשר לעיר חיפה נחלש – חלק ניכר מהאוהדים לא גדל בכלל בחיפה, חלק ניכר נוסף מורכב מחיפאים (כמוני) שעברו לאזור המרכז. אנחנו מביאים יותר אוהדים לבלומפילד ור"ג מאשר לקרית-אליעזר. אנחנו מתנהגים בכל משחק כאילו התוצאה בעת שריקת הפתיחה היא 1:0 לטובתנו ומאבדים את הסבלנות אם המשחק מתפתח אחרת…

בקיצור, לא הפכנו להפועל ת"א. הפכנו למכבי ת"א.

ברק בסטר

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, ספסל האורחים, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

15 תגובות על ההחלפה האמיתית: פוסט אורח מאת ברק בסטר

  1. הופ הגיב:

    תודה ברק. אחלה פוסט.
    אהבתי את הרעיון. אני לא יודע מה זה מעגלים קונצנטריים (יש הסבר?) אבל התיאוריה שלך מאוד מעניינת, ונדמה לי שיש בה הרבה מן האמת. במיוחד אם רואים את המעגלים האלה כמתארים את איך שהקבוצות בארץ מיוצגות בתקשורת – קודם מכבי והפועל ת"א, אח"כ אנחנו ובית"ר, ואחר כך, לפי הסדר, האחרות. כך גם לגבי הקבוצות מעיירות הפיתוח. אני חושב שיותר מתיאור של מה שהן באמת (לפחות לגבי אשקלון נדמה לי – אני יליד העיר – שזו לא ממש "עיר של מרוקאים") – תיארת די במדויק את איך שהתקשורת מציגה אותן.
    זו אגב, בדיוק הסיבה שלדעתי לעולם – או לפחות עד שמערכות העיתונים הגדולים יעברו לחיפה (ונדמה לי שסוף העולם יבוא קודם) – לא נוכל להיות מכבי ת"א. כי כפי שכתבת, להיות "מכבי ת"א" זה קודם כל להיות במוקד הסיקור התקשורתי. ההשפעה שיש להימצאות התקשורת הארצית במרכז גדולה בעיני מכל הישג ספורטיבי. וטוב שכך. אני חושב שלריחוק מהמרכז יש תרומה מרכזית להצלחה שלנו.

    אהבתי

  2. פרלה הגיב:

    הטור כתוב מצוין.
    מעגלים קונצנטריים – זה סביב זה, זה בתוך זה.
    אין בטור מספיק התייחסות למכבי חיפה. אני מסכים עם הטענה שהריחוק מהמרכז תורם להצלחתנו אבל רק אם משתמשים נכון ברצונו של האאוטסיידר לנשוך את בעלי ההגמוניה. במצבים בהם האאוטסיידריות יוצרת אנדרדוגיות אנחנו מתקשים לעיתים לתפקד והטראומות ידועות ומוכרות. טוב לנו בפרובינציאליות ובאליטיזם המקומי של הכרמל.
    אני מקווה שהאיצטדיון החדש, במהרה בימינו, יגדיל את מעגל המנויים מקרב האוהדים המתגוררים מחוץ לעיר (חפל"שים= חיפאים לשעבר). מעניין שבפתיחת המשחק מול הפועל ת"א התנוססה שנת 1913 מעל יציעים 13- 14 ולא 2002 (שנת ייסוד הקופים). מתחילים אולי להריח את שנת המאה של המועדון שבמסגרתה יש סיכוי להתחיל לשחק בארינה ע"ש סמי עופר.

    אהבתי

  3. פראליה הגיב:

    קשה לי כרגע להחליט עם איזו תיאוריית החלפה אני פחות מסכים, זו של הב"ב או של האורח,
    מכבי חיפה בעיניי כ"כ יחודית ושונה משתי התרכובות התל-אביביות ויחד עם זאת כ"כ דומה לאורך כל השנים הרבות שבה אני מכיר אותה שפשוט לא יכול לדמיין אותה דומה למישהי אחרת.
    לא יודע כמה מכם אוהבים אותה אישה הרבה שנים אבל יש הרבה דמיון – כמה שלא תטריף אתכם, תלבש ותפשוט צורות ואדרות, תכל'ס, זו אותה אחת שפגשתם בימי האהבה הראשונים וזו הסיבה למה אתם איתה עד היום.

    אהבתי

  4. מתי הגיב:

    אין ספק שמכבי חיפה עברה מטאמורפוזה רצינית מאז שנולדה האימפריה שאני באופן אישי חושב שהיא נולדה בהפסד בפנדלים למכבי ת"א בחצי גמר של 83.
    לקשר בין הקבוצה של לפני אותה שנה לבין הקבוצה שאחרי זה כמו לקשר בין מח"ל ההיסטורית לליכוד של ימינו. התהליך הזה שנפרס לאורך 27 שנים כבר ושיאו הגיע בשנת 2002 עם ליגת האלופות יכול להזכיר הרבה תופעות מקבוצות אחרות ויש הרבה זוויות מעניינות להסתכל עליו, אם זה בכמות האוהדים וחתכי האוכלו סייה שלו עם השנים מבחינה מגזרית, מגדרית וגאוגראפית ועם זה באופי שהקבוצה עטתה עליה וביחד איתה, האוהדים. אני באופן אישי רואה את עלייתה של מכבי חיפה ביחס הפוך עם דעיכתה של העיר ובכלל דעיכת הפריפריה אל מול גוש דן וזו נקודה מעניינת להסתכל עליה. היות ומכבי חיפה הפכה להיות יישות עקורה מן החיפאיות שבה. היא בעצם תל אביב יותר מכל מה שתל אביב יכולה להיות. גם באופן עובדתי אם תסתובב בתל אביב ותדגום את האנשים שעושים את העיר הזו למה שהיא תראה שכולם חיפאים.

    אילו לאנשים כמוני וכמו כותב הטור ( על פי מה שהבנתי) למרות הכל מכבי חיפה מהווה גם איזה שורש לבית שהיה שם

    אהבתי

    • שמרלינג הגיב:

      מתי, נקודות חזקות.
      אני זוכר היטב את הקהל שהייתי רואה בגלות התל אביבית שנכפתה עלינו במשחקים האירופיים, במיוחד באותה עונה בה הופענו בליגה האירופית מה שנגמר בקרב קצת מאכזב נגד אספניול. היה המון קהל, רובו מאזור המרכז. האווירה היתה שונה מקרית אליעזר ופתאום הרגשתי אוהד של מועדון אירופי גדול ומפורסם.
      לא רק חיפה היא לא חיפה, גם תל אביב היא כבר לא תל אביב כמאמר השיר. הסמלים התל אביבים קורסים אחד אחד והעיר תהיה בסוף מנהטן קטנה עם מאוד מעט עשייה תרבותית אלטרנטיבית מעניינת. חיפה היא אחת המועמדות הבכירות לקלוט את הקהילות היוצרות האלו יחד עם ירושלים בעיקר. הגרעינים האלו בסופו של דבר נותנים את ההרגשה שיש תרבות בעיר ויש חיי לילה ויש 'התרחשות' ואולי אפילו 'קהילה'. זה מה שהכי חסר בחיפה כי תעסוקה ויופי דוקא יש.

      אהבתי

  5. שמרלינג הגיב:

    את הפוסט היפה של ברק כבר קראתי בתור תגובה. אני חושב שהרעיון בבסיסו הוא מבריק וכל כך נכון למעט העניין הזה שהפכנו למכבי תל אביב. יש דברים שלא אומרים אפילו בצחוק!

    אהבתי

  6. טקסט יפה ומרתק, שאפו. אני חייב להודות, אבל, שהקטע על ירושלים ("לירושלים יש שני סטים…") עבר לי קצת מעל הראש- אפשר הסבר?

    אהבתי

  7. שי הגיב:

    פוסט יפה. רק נראה לי שאוהדי מכבי ת"א הם יותר מצביעי אהוד ברק ב99 שעברו לשרון ומשם לשינוי ומשם לקדימה…

    אהבתי

  8. הופ הגיב:

    פרלה – תודה על ההסבר (אני לא בטוח שעכשיו כן הבנתי, אבל זה נשמע מגניב). דווקא לא התכוונתי בדבריי לעניין האנדרדוגיות אלא לכך שהעיסוק התקשורתי בתל אביביות תורם לשקט היחסי אצלנו, ושקט עוזר לעשיה – ומכאן "שקט תעשייתי", אני מניח.
    אני מחכה בקוצר רוח לאיצטדיון החדש, אליו אני בטוח שאבוא יותר מאל זה הנוכחי (ואנסה בכל פעם מחדש להתעלם מה"סמי עופר").
    פראליה – אהבתי את הרומנטיקה. צודק.
    מתי – יפה. עקב צעירותי אני לא מכיר את רוב התמורות שאתה מדבר עליהם (או אולי לא זוכר). התגובה שלך נשמעת כמו רעיון לפוסט… אז נו, תכתוב.
    שמרלינג – את העניין הזה ש"חיפה תהיה מרכז תרבות" אני דווקא כן זוכר מילדותי. זה לא קרה אף פעם, תמיד באיזשהו שלב הלהקה החיפאית, שהבטיחה לעצמה שתעשה את זה בחיפה, לקחה את עצמה ועברה לתל אביב. אני לא בטוח שזה כל כך שלילי עבור חיפה. יש משהו נעים באותו שקט תעשייתי לעיל.
    אגב, אם כבר עוסקים בתחזיות אז בהחלט יכול להיות שבעוד כמה שנים חיפה תהיה, יחד עם תל אביב, אחת משני המרכזים החילוניים הגדולים במדינה. לזה בהחלט תהיה השפעה גדולה על העיר.
    איציק – משאיר את זה לברק כמובן.
    שי – תזכיר לי מה ההבדל? :)

    אהבתי

    • ברק הגיב:

      איציק – בשני הסטים של סטריאוטיפים לירושלמים הכוונה היא הסטריאוטיפ של הכורדי משוק מחנה יהודה. אני יכול להגיד להכניס פה כל מיני שמות תואר או פשוט להציע לך להיזכר בערכונים של הגשש (בדגש על שמעון כסאח מ"אופסייד סטורי"). הסט השני מיוצג ע"י שאנן סטריט מה"דג נחש" – דעתן, שמאלן-עד-יפה-נפש, מוצף בתרבות ועדיין אוהד בית"ר. מסכים עם מתי לגבי ההפסד בפנדלים בחצי הגמר וזה מנסיון מאוד אישי – בגילאים 3-7 הייתי ילד חוץ בקיבוץ של אוהדי נתניה. כשגעתי לחיפה בגיל 7 (שנת 82) עדיין כל הילדים בבי"ס היו אוהדי נתניה חוץ מעופר האחיין של צביקה וייצנר (מי שהיה יו"ר מכבי חיפה). בסוף שנת 83, כשנתניה הבטיחה את האליפות מוקדם, הפסיקה לשחק והתחילה לשעמם אותנו – אותו עופר חזר מולהב מאותו חצי גמר, ומאותו יום 40 ילדים בכיתה ג'. הפכו לאוהדי מכבי חיפה. הופ- אני לא רואה שלמכבי חיפה חסר סיקור תקשורתי. אולי זה בגלל שאני לא קורא "ידיעות" ו"מעריב" ולא רואה "ספורט 1" (תמהיל תקשורת של הארץ, , ישראל היום, וואללה, אתר ספורט 5, תוכנית הרדיו של ערוץ הספורט והתוכנית של אופירה נראה לי מספק) – מדברים עם שחר, אלישע או צ'יזיק כל יום. הכותרת לפני המשחק עם הפועל היא "שובו של התמנון" ובשבוע הבא ישדרו את הדרבי החיפאי ולא את הראשונה נגד השלישית (מכבי ת"א).

      אהבתי

  9. ברק, הבנתי. מסכים, ניתוח יפה.

    אהבתי

  10. הופ הגיב:

    ברק – הכל יחסי כמובן. אם קרית שמונה היתה מגיעה להישגים שלנו, גם היא היתה מקבלת סיקור תקשורתי. אבל פחות ממה שאנחנו מקבלים. ואנחנו מקבלים פחות ממה שהיתה מקבלת קבוצה תל אביבית שהיתה מגיעה לאותם הישגים.
    ההישגים שלנו לא מאפשרים להתעלם מאיתנו. ועדיין קל ונוח יותר לעיתונאים לעסוק בשחקנים ובמנהלים שהם רואים כל יום בבית קפה ובמסעדה מאשר באלה שהם צריכים להתקשר אליהם בשביל לקבל איזו ידיעה.
    לכן יש לנו לדעתי שקט תעשייתי, יחסית לאלופת המדינה 17 פעמים בשלושים השנים האחרונות.
    לגבי תמהיל התקשורת, אם כבר אז ההטיה הפוכה: יש לנו אותו תמהיל מדיה בערך (אצלי זה בלי הרדיו), ואני מרגיש שבכל אמצעי המדיה שהזכרת עוסקים קודם כל בתל אביביות ואחר כך בכל השאר. יכול להיות שאם הייתי קורא ידיעות ומעריב הייתי מרגיש שעוסקים בנו יותר – כי ידיעות ומעריב מכוונים לכל הארץ, וב"הארץ" ו"וואלה" יש איזה עניין תל אביבי מאוד מובהק.

    אהבתי

  11. מתי הגיב:

    הייתי מאוד רוצה לכתוב באכסניה המכובדת שעשית לך כאן ניר, אבל יש לי המון המון דברים להגיד בנושא ומעט מעט קשר בין דבר אחד לשני עם הרבה לכאן ולכאן.
    מספיק להגיד שלושה דברים-
    1) מכבי חיפה מנוהלת מהמרכז של המרכז של תל אביב מרחוב המסגר-יצחק שדה (נראה לי שהפועל ומכבי תל אביב מנוהלות מהפריפריות הרחוקות לעומת מכבי חיפה)
    2) יש הסעות שיוצאות מחולון בת ים ראשל"צ למשחקים של מכבי חיפה באופן רציף.
    3) רוב אוהדי הכדורגל נחשפים לקבוצה בגילאים 5-8 ולרוב הקבוצה היא האלופה באותה שנה, לכן יש המון אוהדי מכבי נתניה מכל הארץ בגילאי 38-45. ולראיה מה שכתב ברק בתגובה שלו.

    אהבתי

  12. ברק הגיב:

    שמרלינג, אהבתי את הגועל שלך לרעיון שהפכנו למכבי ת"א. זה מסייע לי מאוד בויכוח שיש לי עם אחיה של אשתי – אוהד הפועל שרוף על כל הראש. הוא לא מאמין לי שאנחנו שונאים את הצהובים יותר מאשר את האדומים, הוא כמובן בקטע של "כל העולם כולו שונא את הפועל". הערת אגב להערה הזו – מאז שאלון עידן כתב בהעיר את "למה כולם שונאים את הפועל?" אני לא קורא יותר מילה ממה שהוא כותב…

    אהבתי

  13. הופ הגיב:

    ברק – מעניין שאתה מזכיר את הטור הזה. אני מאוד אוהב את אלון עידן והטור הזה היה הפעם הראשונה שהתאכזבתי ממנו, ואפילו כתבתי את זה אצל דורון קרמר שהמליץ על הטור. הוא מצידו טען שאלון עידן לא חושב שהפועל טובה יותר – אלא שהוא רק חושף את המשחק התקשורתי סביב זה. יש משהו בזה (ובכל אופן זה עזר לי להמשיך לקרוא את עידן המצוין).
    ר' כאן (אני המגיב ניר)
    http://doronkramer.com/?p=1027

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s