מסי, בפרטים הקטנים

בלוג זה, כידוע, לא אוהב ולא מתכוון לעסוק בהשוואות בין שחקנים ובתחרויות "השחקנים הטובים בעולם" ו"השחקנים הגדולים ביותר בכל הזמנים" למיניהן, בשל חוסר הטעם בוויכוחים מעין אלה שהם לא ממש מדעיים, נועדו רק להנעים את יומם של אוהדי כדורגל משועממים ואין להם כל משמעות אמיתית.

יותר מכך. כל עיסוק בשאלה זו כשהמתמודדים על התואר הם ה"ה ליונל מסי וכרסיטיאנו רונאלדו, הוא עבודת יחסי ציבור עבור תאגיד "נייקי" – ועוד בלי לקבל שכר או תגמול על כך, מה שהופך את הדנים בנושא למסכנים עוד יותר מהעובדים בסדנאות היזע הידועות לשימצה של החברה. לכן לבלוג זה אין כל כוונה לספק ל"נייקי" בדיוק את מה שהתאגיד רוצה, ולערוך השוואה בין שני המותגים, עכשיו או אי פעם.

אחרי הצהרה החלטית שכזו יהיה זה אך מגוחך לספק השוואה כזו בדיוק. ומשום שרגעי מגוחכות לא זרים לנו (ויש האומרים שהם אף חביבים עלינו, באופן פרברטי משהו), נדלג מעליהם בקלילות ובכל זאת נערוך השוואה קצרה בין שני המתחרים על כתר "הגדול מכולם" בכדורגל של ימינו.

הבעיה היחידה היא שאין ממש תחרות.

***

מדוע אין תחרות? כי בפינה אחת של הזירה ניצב לו שחקן ענק, ששולט כמעט בכל אספקט של המשחק – דריבל, יכולת טיפול בכדור, ראיית משחק, מסירה, נגיחה וכמובן בעיטה שיכולה להיות גם עדינה ומלאה ברגש וגם אדירה ומלאת עוצמה, ובכל מקרה היא לרוב מדויקת מאוד. זהו שחקן שברזומה שלו רשומים שערים ובישולים אינספור עבור שתיים מהקבוצות הגדולות בעולם בעידננו, בשתיהן הוא היה או הווה הכוכב בה"א הידיעה של הקבוצה. קבלו אותו, בחלוק האדום, כריסטיאנו רונאלדו.

ובפינה השנייה של הזירה ניצב… אף אחד. כי המתחרה (לכאורה) של רונאלדו על התואר הוא חמקמק וזריז כל כך, שהוא ככל הנראה לא ניצב אף פעם. בעצם, הוא כה חמקמק שהוא נמצא גם בפינה השניה של הזירה, אבל גם בפינות השלישית והרביעית שלה, ואפילו בפינה של רונאלדו עצמו. הוא כל כך זריז, שהוא נמצא באותו זמן – ממש כמו אותו חתול שרדינגרי מפורסם – גם בזירת הקרב וגם בביתו, בסלון, צופה בהצגת המתחרים כשהוא יושב על הכורסא עם הרגליים למעלה ואוכל פופקורן.

למעשה, אותה ישות מופלאה המכונה "מסי" (מילה שכאילו מבקשת את ההחלפה של ה-ס' ל-ש' ואת ההשלמה החי"תית לאותו תואר מופלא, אבל היא צנועה מדי מכדי לעשות זאת בעצמה ומשאירה את מלאכת ההשלמה למאמינים) – נמצאת בכל מקום. כן כן, ממש כמו עוד דמות מיתולוגית ידועה לכולנו, שחלק מכנים אותה אלוהים, חלק אחר קורא לה "החד קרן הוורודה הבלתי נראית", והחלק השלישי מרוויח ממנה כסף.

יש פה, אם כן, תחרות בין שחקן גדול אבל אנושי לבין מי שאין כל דרך להגדיר אותו מלבד אל של כדורגל – ובמילים אחרות, אין פה תחרות.

אך למרות שאין כל מקום להשוואה בין השניים, היום הגיעו להם לשולחן המערכת* שני קטעי וידאו בכיכובם, שצולמו אמש במגרשים שונים באותו זמן פחות או יותר, ואשר כמעט זועקים בתחינה שנציב אותם זה אחרי זה, נשווה ביניהם ונסיק מסקנות. אז הנה הם הקטעים, ומיד אחריהם שתי נקודות קטנות, שכדרכן של פרטים קטנים, אומרות הכל.

(*הגיעו למערכת = דורפן העלה פוסט על מסי, והמגיב MarkoMarin קישר לקטע של רונאלדו, ועל כך תודה)

1. הכעס. כמה כועס רונאלדו על נאני שבגללו נפסל השער. כמה כועס, ובצדק. שער כזה יפה, מול אלופת העולם, שהלך לאיבוד בגלל שטות מוחלטת של שחקן שהתעקש להידחף שם בלי שום סיבה. כועס בצדק גמור. אבל עם כל הצדק, שאלה קטנה: האם אתם יכולים לדמיין את מסי משתולל מזעם ככה אם היה קורה לו משהו דומה? אני לא. נדמה לי שהתגובה שלו היתה החיוך הביישני הקבוע, אולי איזו הנפת אצבע קלה ומשועשעת של "נו-נו-נו" וחזרה מהירה למשחק. אולי אני מגזים – אבל איכשהו נראה לי שהוא לא היה מגיב בכאלה קפיצות, פרצופים כעוסים ותנועות יד נמרצות ומאשימות כלפי הנאני שלו.

קור הרוח המוכר כל כך של מסי מעיד בעיניי על משהו: מסי יודע שהוא הטוב מכולם. הוא כל הזמן יודע את זה. לכן יש לו את השקט הפנימי הזה, ששמור לשחקנים שיודעים שהם גדולי הדור. שיודעים שאם השער הזה ייפסל, יבוא אחר. שאם יבקיעו שער יפה בדקה ה-90 נגד היריבה המושבעת זה בהחלט סיבה לשמוח, אבל לא צריך להגזים – כי בקרוב יגיע אחד יותר יפה. מסי יודע שהוא הטוב בעולם, והוא לא צריך שער כזה או אחר לאשש את זה, כי כשאתה יודע שאתה הכי טוב אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. ואתה לא מוציא אנרגיות מיותרות בכעס על שחקן אחר רק כי הרס לך שער שעוד יהיו רבים כמוהו.

2. המאמץ. איזה מגוון של יכולות מפגין רונאלדו בשער שלו (שנפסל אך לא בצדק, ולכן בבלוג זה – שדוגל בצדק! – הוא שער לכל דבר). חוץ ממשחק ראש יש שם הכל: הטיפול בכדור, הדריבל, הטעית הגוף, הבעיטה המתוחכמת. שער יפהפה לכל הדעות, ועוד נגד הנבחרת הטובה בעולם כרגע (האם הספרדיה היפהפיה והסקסית גילתה אמש ארבעה קמטים ראשונים על מצחה?). כמה מרהיב ושובה-עין השער הזה.

ולעומתו, השער של מסי. הוא פשוט רץ הצידה עם הכדור, ואז נוגע בו. הוא אפילו לא ממש עובר אף מגן (כשהיינו משחקים אחד על אחד בשכונה למשוך הצידה לא נחשב ממש "לעבור" את השחקן שמולך). והנגיעה בכדור: פשוטה. לא חזקה. לא מתוחכמת במיוחד. פשוט בעיטה לפינה הנכונה, ברגע הנכון, בעוצמה הנכונה.

ההשוואה בין הפשטות וחוסר המאמץ של מסי לעומת היכולות המרהיבות של רונאלדו מרתקת. אם ממשיכים בקו הדתי שהתחלנו בו קודם, אפשר לומר שרונאלדו, עם הרוח והצלצולים וההשכבות וההקפצות מעל השוער, מזכיר קצת את הכנסיה הנוצרית, על הפסלים והאיקונינים והוויטרז'ים והעיטורים והקישוטים שבה. מסי, לעומתו, הוא בית כנסת יהודי כזה, פשוט, קטן, לא מתחנף, לא מנפנף ביכולותיו, אבל עושה את העבודה בסופו של דבר לא פחות טוב, ויש האומרים בצניעות שאפילו טוב יותר (נכון, גם מסי לעיתים קרובות מתחכם ומטעה ומשכיב ומדרבל, אבל כרגע אנחנו מדברים על שני השערים לעיל ובכלל, נא לא להפריע לבניית נקודה עם עובדות, תודה).

אבל לי הזכירה ההשוואה בין השערים הללו דבר אחר לחלוטין, שמגיע אלינו דווקא מאותו עולם תאגידי ושיווקי שדיברנו עליו קודם (עולם שהוא אמנם עולם ציני וחסר רגש אבל גם מלא תובנות על החיים, למי שטורח לחפש). היא הזכירה לי את התובנה המדויקת על מי שנמצא במקום השני:

כי מה שהמאמץ של רונאלדו מעיד בעיניי, זה שאת הדבר הזה שמסי יודע, גם הוא יודע.
(הרחבה על הקמפיין של AVIS בפוסט הזה בבלוג הפרסום המצוין של ליאת עבדי)
(וגם לוינטל ומגיביו עוסקים קצת במסי וברונאלדו בפוסט סיכום משחקי הידידות בפ.צ. לוינטל)

***

(ואם נמשיך את הקו התיאולוגי עוד רגע אחד, נציין שאלוהים – או החד קרן – די הראה אמש מי הפייבוריט שלו לתואר, כאשר במין בדיחה מעט אכזרית על חשבון רונאלדו דחף לסיטואציה ברגע האחרון את האיל, סליחה, את נאני, כדי שיפריע לרגע ההיסטורי ויגזול מהכוכב הפורטוגלי את השער שבהחלט הגיע לו הרבה כל כך הרבה מאמץ; בעוד בערך באותו הזמן, במגרש אחר, דחף באצבעו בעיטה אחת, די חלשה, שבעט מסי; וגילגל אותה – לאט לאט, כאילו כדי להאריך את הסבל עבור הכופרים בארגנטיני הקטן – אל תוך הרשת).

***

ובחזרה לבני האנוש, אבל לפחות למובחרים שבהם – שחקני מכבי חיפה כמובן. במחזור הקרוב בליגת העל מחכה לקבוצתנו משחק גורלי, משחק שהוא קו פרשת מים. משחק שיקבע לאן פנינו, לצמרת הגבוהה ביותר או אולי למרכז הטבלה, שבשבילנו היא בירא עמיקתא.

הבעיה העיקרית שלנו היא שאנחנו לא ממש יציבים. במשחק האחרון ניצחנו, אבל לפני זה נחלנו הפסד כואב. חבורת השחקנים הצעירה ומלאת המוטיבציה שלנו מעוררת הרבה תקוות, אבל בינתיים לא ממש מצליחה לממש אותן באופן עקבי. ואנחנו (לפחות חלק מאיתנו) מאמינים שהתקוות הללו יתממשו, ומחכים – קצת חסרי סבלנות, יש להודות – לרגע שבו הכל יתחבר ונתפוצץ על המגרש, ואז נראה לכולם את יכולותיה ועוצמתה של האימפריה הירוקה.

נקווה שהשחקנים שלנו יבואו הפעם בשיא המוטיבציה, שילחצו מההתחלה אבל לשם שינוי לא ירפו גם אם יובילו. כי אנחנו רוצים לא סתם לנצח – אלא למחוץ! ולשלוח מסר לכל השאר שאנחנו כאן, ושאנחנו מתכוונים לשחק חזק בצמרת השנה. זה לא יהיה קל בכלל: האדומים מנגד יבואו נחושים וחזקים, ונצטרך לתת את הכל, ויותר מכך (לא רק השחקנים, גם אנחנו. אז בואו לעודד).

***

בכדורגל, לעומת זאת, יש לנו דרבי.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, ירוק עם כדור כתום, כללי, שאלות ברומו של אדם, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

21 תגובות על מסי, בפרטים הקטנים

  1. בויכוח על מסי מול רונאלדו, הקול שלי הולך למסי. אין לי את הכלים לשפוט מקצועית, אז אלך עם הסנטימנט. כשאני רואה את מסי מקבל את הכדור, אני מתרגש כמו ילד. אני יודע שאני עוד מעט אראה קסם (היתה לי את אותה תחושה, אגב, עם רונאלדיניו בעונותיו המופלאות). כשרונאלדו מקבל את הכדור, אני יודע שאני אראה בליץ-קריג. זה יהיה יעיל, זה יהיה יפה, זה לא יהיה מרגש. ושיהיה ברור – כשרונאלדו שיחק ביונייטד ונתן במדיה את העונה הנהדרת ההיא שהפכה את ההשוואה בינו לבין מסי ללגיטימית, לא סבלתי אותו. אני לא מצליח להתנער מהתחושה שיותר משהו שחקן טוב, הוא show-off אחד גדול. טוב שזרקנו אותו לאופורטוניסטים הפאשיסטיים האלה, שיחנקו איתו.

    אהבתי

  2. מרמיט הגיב:

    יפה דרשת.

    משהו שאני אוהב אצל מסי, כמו שציינת, זה שהוא לא עושה שום פעולה מיותרת. הוא לא עומד בשולי הרחבה ועושה פדאלטות חמש דקות על פארש כמו השני, השחצן. כל נגיעה של מסי תכליתית וממוקדת. זה אולי פחות פוטוגני (גם כי המצלמה, והעין האנושית, בקושי מספיקות לעקוב), אבל זה מעורר הערצה.

    וכמו שאבחנת, מסי גם עושה פחות הצגות בעקביות – פחות צלילות, פחות בכיות לשופט, פחות צעקות על שחקנים אחרים.

    ומסי גם משחק בקבוצה הכי קבוצתית בעולם, בעוד "הביוני" (כמו שדורפן קרא לו) משחק במועדון שנודע באגואים הטורפים שמסתובבים בחדר ההלבשה שלו.

    אז כן, הקול שלי הולך חד משמעית לפשפש הארגנטיני.

    אהבתי

  3. שמרלינג הגיב:

    ולמרות החיבה הגדולה למסי, גדולה מזאת שיש לי לרונאלדו, רונאלדו קצת טוב יותר.

    אהבתי

  4. עופר (הירוק) הגיב:

    אני אוהב את שניהם באותה מידה, ואני לא בטוח אגב אם אחד מהם הוא אכן השחקן הכי טוב בעולם. אבל משניהם, אם אני צריך לבחור, אז אני אומר כריסטיאנו, מהסיבה הפשוטה שהוא שיחק ביותר מקבוצה אחת, בעוד שמסי מכיר רק משהו אחד, וכשהוא יצא מברצלונה, ראית שהוא לא משהו (בנבחרת). כריסטיאנו במנצ'סטר היה אדיר, ואנחנו מדברים פה על ליגה שבעיני הרבה יותר טובה מהספרדית.
    אם מסי יצא פעם מברצלונה, ילך לשחק במקום אחר, ויצליח גם שם לשחק את אותו כדורגל, או אז הקול שלי לא ילך אוטומטית לכריסטיאנו.

    אהבתי

  5. הופ הגיב:

    רועי – אמרת בדיוק את מה שהחסרתי בפוסט: רונאלדו זה להתפעל. מסי זה להתרגש.
    גם אני לא סובל רוב הזמן את השואו-אוף של רונאלדו. ואז אני מזכיר לעצמי שהוא גדל כילד די עני ויכול לרגע להבין ולהזדהות (תרגום לא טוב ל-relate) עם המוטיבציה האדירה שלו לקבל אהבה מהקהל. ואז הוא עושה עוד איזה משהו טווסי ומטופש ואני שוב לא סובל אותו.
    מרמיט – תודה. כיף לראות אותך כאן! (ותודה ששיתפת את הפוסט בבלוג המעולה שלך).
    מסכים לגמרי עם האבחנה שלך. המילה שכל הזמן הסתובבה לי בראש ולא הצלחתי לשלב אותה בפוסט היא "אנרגיות" (גם בגלל החשש הקבוע שהמלה לא תתפרש כיאות). מסי מקדיש את כל האנרגיות שלו ל 3-4 דברים: רדיפה אחרי מגן, תנועה בלי כדור, דריבל עם הכדור ובעיטה. ולכן הכל כל כך מדויק אצלו. רונאלדו משקיע כל כך הרבה אנרגיות מיותרות במסביב, בהרשמת הקהל, בתרגילים לא נחוצים. יש אצלו כל הזמן איזה עודף.
    ונדמה לי שאלה – הצמצום והמיקוד של מסי לעומת העודף של רונאלדו – מכריעים את הכף, גם אצל אלה שמתלבטים באשר ליכולות.
    שמרלינג – אתה כמובן ההוכחה שהמשפט האחרון שלי שגוי.
    עופר – גם אתה. ויש משהו במה שאתה אומר.
    אבל אני חייב לציין – בעיקר לגבי התגובות שלך ושל שמרלינג – שאני מתקשה להבין איך אנשים יכולים להכריע מי מהשניים טוב יותר על בסיס נימוקים מקצועיים "קרים", בלי לשלב שם את הרגש. בעיניי הדברים כרוכים זה בזה. אני חושב שאי אפשר להתרגש יותר כשמסי עם הכדור ובכל זאת לקבוע שרונאלדו יותר טוב (אני מדבר על התרגשות מהמהלך העתיד לבוא, לא איזו התרגשות שלא קשורה למשחק, כמו זו שיש לי כששחקן ישראלי שמשחק בקבוצה אירופית מקבל את הכדור).
    הריגוש, הקסם, החוויה, הם בעיניי בלתי ניתנים להפרדה מאיכות השחקן. אם אני לא טועה יש פה שתי תפיסות אסתטיות: האיכות פנימית ליצירה (זה הבקיע יותר, או שיחק בקבוצות טובות יותר, ולכן הוא האיכותי יותר), לעומת – האיכות היא גם פונקציה של חוויית המתבונן (מסי מרגש יותר ולכן הוא טוב יותר/ רונאלדו מלהיב יותר ולכן הוא טוב יותר).
    לגביי, לפחות, תקפה התפיסה השניה. ולכן גם אם יוכיחו לי בסטטיסטיקות או בטיעונים לוגיים שאחד מהם יותר טוב, עדיין אבחר בזה שמעורר אצלי יותר רגש.

    אהבתי

  6. שי הגיב:

    בכדורגל יש לנו את הדרבי!

    ואידך זיל גמור

    אהבתי

  7. תענוג של פוסט, ניר. מאז המונדיאל התגעגעתי לפוסטים שלך על כדורגל בינלאומי. איזו השוואה נהדרת בין הכנסייה לביהכנ"ס!
    לעניין עצמו- לי דווקא יש דיעה הרבה פחות נחרצת מי מהשניים טוב יותר, למרות שכאוהד ליברפול וחובב ברצלונה יש לי כל הסיבות שבעולם לשנוא את רונאלדו, אני מודה שיש לי כלפיו חיבה מסוימת. בשחצנות שלו אני רואה (כמוך למעשה) ביטוי (ילדותי משהו) לחוסר ביטחון- אבל דווקא חוסר הביטחון והילדותיות הזו גורמים לליבי לצאת אליו לא פעם. נסתרות דרכי הלב…
    מבחינת כדורגל- לא רואה בניהם הבדל בסיכום הכללי- לרונאלדו יש ארסנל של יכולת אישית מעט יותר רחב משל מסי, אבל מסי הופך את אלה שלידו לטובים יותר.

    אהבתי

  8. הופ הגיב:

    תודה רבה איציק!
    מבין לגמרי את מה שאתה כותב לגבי השחצנות-חוסר ביטחון שלו. גם הלב שלי יוצא אליו לעיתים. יש כמובן גם משהו יפה ברצינות בה הוא לוקח את המשחק, ויש הרבה תשוקה מבורכת בתגובות שלו. ובכל זאת, מסי פשוט כזה חממממוד :)
    וכאמור, אני לא יכול להפריד את איכויות הכדורגל שלהם מהרגש שלי כלפיהם. ולכן מסי יותר טוב בעיניי.
    וגם פה תקבל מברוכּ על חולצת ההרכב החדשה שלך! בהצלחה!
    – למי שלא מעודכן, איציק הצטרף לאחרונה לנבחרת המכובדת מאוד של דהבאזר: http://debuzzer.com/alfasi/2010/11/18/%D7%9E%D7%A1-8-%D7%91%D7%93%D7%94-%D7%91%D7%90%D7%96%D7%A8/

    אהבתי

  9. מתי הגיב:

    צודק שי שבכדורגל יש לנו דרבי ואידך זיל גמור (ואוסיף לכך בנימה אידישאית) שרונאלדו ומסי שניהם בעיני זיל בע דראעק (אותו חרא) (למרות שהפוסט עצמו גאוני במיוחד הכנסייה ובית הכנסת )
    והשתתפות בצער חייבים- למשפחת מכבי חיפה על מותו של האוהד הותיק (ואולי הותיק ביותר) מרדכי בן זאב שאולי לא ידע מי זה בנון או לנון (העיקר שמישהו ישלם על הרמונט) אבל בטוח ידע מי זה אלמני והרדי ואמר ופרסלני וסלקטר וממן. יהי זכרו ברוך.

    אהבתי

  10. פינגבאק: אנחנו – הפועל חיפה (ובמילים אחרות, דרבי) | מצד שני

  11. הופ הגיב:

    מתי- תודה.
    לא ידעתי שבן זאב היה אוהד מכבי. יהי זכרו ברוך.

    אהבתי

  12. rondi הגיב:

    פוסט יפה.

    אני אוהב את מסי, לא אוהב את רונאלדו ומתפעל משניהם על בסיס קבוע…

    רק דבר אחד מציק לי – זה לא ברור שרונאלדו בכלל ניסה להרים לנאני מלכתחילה..?

    אהבתי

  13. הופ הגיב:

    תודה רבה rondi. בכלל לא חשבתי על זה ככה וגם אף אחד אחר שקראתי לא טען את זה, אז סחתיין על החשיבה המקורית. ראיתי עכשיו שוב כדי לבדוק, והאמת היא שאי אפשר באמת לדעת. אבל נדמה לי שאחרי מהלך כזה, לא רונאלדו יוותר על ההזדמנות להפוך את זה לשער בלתי נשכח :)

    אהבתי

  14. מנטיסה ב הגיב:

    קצת באיחור, אבל האם ראית איך מסי נתן לשחקן של פנא את החולצה שלו, אך סרב בזלזול לקחת את זו של היווני (שכנראה בכלל מאפריקה)? אני מת על מסי ובארסה, אבל אפילו חברה שלי אומרת שזה היה מכוער

    אהבתי

  15. הופ הגיב:

    לא ראיתי אבל שמעתי על זה, ואם זה כמו שזה נשמע אז זה באמת מכוער. לא מתאים לו, או לפחות לתדמית שלו, לעשות דבר כזה.
    ובכל זאת הסתייגות: לך תדע מה היה שם. יכול להיות שהשחקן הזה הציק לו כל המשחק או קילל אותו ובסוף בחוצפתו בא להחליף חולצה. אני לא יודע ולא בא להגן על מסי, אבל אי אפשר לדעת. יכול להיות שהוא סתם היה במצב רוח מחורבן בגלל משהו. הקטע הוא שמה שמצולם זה מה שחשוב ומה שנשאר בזיכרון. ושחקנים גדולים היום, בגלל כל חוזי הפרסום והחשיבות של התדמית הציבורית, צריכים כל הזמן לשמור על איזה פאסון של "גדול מהחיים" גם אם לפעמים הם מרגישים אנושיים ממש כמונו.
    אז נהוג לחשוב שהכסף שהם מרוויחים שווה את ה"מאמץ" הזה. אבל אולי לא תמיד.
    ובחזרה למסי/ רונאלדו – בסופו של דבר אנשים נשפטים על פי דפוס ולא על פי מקרה אחד. אם האקט הזה של מסי מבטא אופי או איזו שחצנות חדשה, נראה עוד מקרים כאלה, ואז הוא כבר לא ייחשב כ"צנוע" ו"ביישן" לעומת רונאלדו ובכלל. בוא נראה.

    אהבתי

  16. מנטיסה ב הגיב:

    מחצית הקלאסיקו עכשיו… אז נזכרתי בפוסט הזה, ואני רואה שהגבת לתגובה שלי. מסכים עם כל מילה שלך. לרגע נראה כאילו מסי ממש בא לענות לך – "כן, התכערתי", אך בוא ניתן לו ליהנות מהספק – הוא אכן ספג שם איזו כתפיה (למרות התגובה הכללללל כך מאוחרת). מעבר לכך, לפחות על פי המחצית הראשונה – מסי, חד משמעית. רק הגול חסר

    אהבתי

  17. מנטיסה ב הגיב:

    חמש דקות עברו – ואני זועם על האגואיסטיות של מסי!

    אהבתי

  18. מנטיסה ב הגיב:

    טוב, סלחתי :)

    אהבתי

  19. הופ הגיב:

    מנטיסה ב (לקח לי זמן להבחין שאתה לא מנטיסה א) – כדי שלא תצטרך להגיב שם כתבתי פוסט במיוחדעל המשחק. היה מרפק לדעתי, והיתה גם הצגה. מה לעשות, כנראה שאפשר להוציא את מסי מארגנטינה בגיל 12, אבל אי אפשר להוציא את ארגנטינה ממסי.

    אהבתי

  20. פינגבאק: אנחנו – הפועל חיפה (ובמילים אחרות, דרבי) | מצד שני

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s