קרית שמונה – אנחנו

התחזית להיום: משחק העונה שלנו. קרב איתנים מול הקבוצה המצוינת מקרית שמונה, שכבר ניצחה את שתי התל אביביות ורק מחכה לקטול ענקית נוספת. קרית שמונה ההתקפית לא תסגור את המשחק כמו שעשו האחרות. היא לא תפחד לשלוט במשחק ולהניע כדור מולנו, ויש לה את הכלים גם להבקיע ולנצח.

ומנגד, אנחנו. זה המשחק בו ערוותנו עלולה להיחשף. עד עכשיו נחלץ הקוסמוס בכל שבוע לטובת אלישע לוי וסייע לו עם תירוצים מתירוצים שונים למשחק הנרפה שלנו: בהתחלה השחקנים ששוחררו, אחר כך השוער וההגנה, תמיד השחקנים הפצועים ולפעמים הבונקרים של היריבות. היום אין תירוצים. דוידוביץ' בשער, ההגנה התייצבה, כל הפצועים חזרו (אזולאי לא יכול להיות תירוץ), ואפילו היריבה לא תשחק בונקר.

הפעם אי אפשר להתחמק מהשאלה: האם זו מכבי חיפה או חיקוי דהוי שלה? האם אלישע מסוגל לחבר את השחקנים המוכשרים שלנו, שכבר אי אפשר להגיד שהם ילדים כי רובם לקחו אליפות אחת, לקבוצה טכנית ומוחצת? האם אלישע מסוגל להקנות לנו סגנון משחק התקפי ברוח מכבי חיפה שאנחנו מכירים ואוהבים? זה בדיוק המשחק שיספק סוף סוף את התשובות. משחק העונה שלנו. המבחן של אלישע. כל זה יהיה נכון, כמובן, אם זה לא יהפוך פשוט ל קרב היאבקות בבוץ.

לפני

אז תגיד אלישע, מה יש לך מעידן ורד? מה אתה רוצה ממנו? הבחור החמוד והשברירי הזה שבכל משחק נפצע מחדש, משדרג לנו את המשחק בכל פעם שהוא משחק. הן רק בשבועות האחרונים הוא שינה והמריץ לנו את המשחק נגד אשקלון, כולל בישול גול, ונתן מחצית טובה נגד עכו כשכל האחרים היו על הפנים. הוא בלי ספק בכלל פיתרון הרבה יותר טוב לאגף הימני מכל שחקן אחר. הוא לוחם ללא חת, שנכנס לתיקולים כאילו אין לו אלוהים, שמזנק למאבקים על הכדור כאילו הכתף שלו לא בקושי מחוברת לגוף. אז למה הוא לא בהרכב? איזה רעיון יותר טוב יש לך לאגף הימני?

אם היית מציב שם את סולליך, מילא. שחקן בית שמראה הרבה פוטנציאל. אם היית שם שם את קטן ומצליח לגרום לו להישאר שם, אפילו עוד יותר טוב. אבל גולסה? מימין? או ששוב חלוץ כמו חמד יישלח לאגף? למה להרוס את מה שכבר תוקן ועובד מצוין? לא מבין את זה. או שזה משהו אישי נגד ורד, או סתם איזו התעקשות לא מובנת על כך שגם רפאלוב, גם בוקולי וגם גולסה ישחקו. אם זה תלוי בי אני מעלה את גולסה ולא כל כך אכפת לי מי השני, מצדי שיהיה בכלל סינטיהו. אבל ורד חייב להיות בפנים.

זו לא היכולת של עידן כמו הרצון, וההעזה, והרעב. אני רוצה לראות רעב על המגרש. רעב לטרוף את הדשא, רעב להבקיע כמה שיותר, רעב לקחת אליפות. קטן הוא כבר מזמן אריה שבע, ורפאלוב משביע את עצמו בפירורים של משחקים קטנים. בוקולי הוא מאלה שתמיד רעבים, אבל שיניו כבר חלשות ובעיטותיו קלושות. ורד וגולסה, שני גורי האריות הנמרצים, הם העתיד שלנו (פלוס סולליך ואולי אזולאי, ואולי חמד, ואולי אולי, אם לא יגלה שהוא בכלל סמור, גדיר). אותם צריך לקדם בכל דרך. ורק הם יכולים להוביל את הלהקה שלנו לטרוף את הליגה שוב, כמו פעם. אז תן להם לטרוף, אלישע. שחרר אותם לצוד.

ההרכב

(ע"פ וואלה! ספורט)

ניר דוידוביץ', אייל משומר, שי מימון, אריק בנאדו, פיטר מסיללה, ג'ון קולמה, גוסטבו בוקולי, ליאור רפאלוב, יניב קטן; תומר חמד (אייל גולסה), ולדימיר דבאלישווילי.

החששות בהרחבה

כתבתי כמה פעמים שבליגה החלשה שלנו הייתי רוצה לראות אותנו משחקים יותר עם קשר אחורי אחד ושני חלוצים. אם נוסיף את זה לרצון שהבעתי כאן כמה וכמה פעמים לראות את תומר חמד משחק יותר, בטח תופתעו לגלות שאני חושב שההכללה של חמד בהרכב היא טעות.

נכון, אפשר וצריך שני חלוצים – אבל רק במשחקים בהם אנחנו צפויים לשבת על השער של היריבה המתגוננת, ותמורת קשר אחורי אחד (מתוך השניים) שלא נחוץ במשחקים כאלה. אבל זה לא המקרה. קרית שמונה תתקוף אותנו, יהיה חסר לנו שחקן אחד ללחוץ באמצע, וכשאנחנו נצא קדימה לא יהיה לנו מי שיעביר את הכדור לחלוצים.

יכול להיות שאלישע בונה על משחק אנגלי טיפוסי למזג אוויר כזה –  כדורים ארוכים לדבה וחמד והרבה הגבהות מהצדדים. ויכול להיות שהוא יעלה בסוף בלי חמד ואולי אפילו עם קטן מימין וגולסה חופשי. אבל אם אין לו איזה שפן כזה בכובע וחמד באמת יעלה בהרכב במחיר ויתור על שחקן קישור התקפי, אני לא כל כך מבין את זה. והלוואי שאני אסיר את הכובע בפני אלישע בסוף – ואני מוכן גם לאכול אותו – אם נעלה עם שני חלוצים וזה יעבוד. לי יש תחושה שאם חמד יעלה הוא ישחק באחד האגפים, ושוב נצא קרחים מכל הצדדים, מילולית.

להגנה צפוי מבחן אמיתי ולא קל מול המשחק המאורגן וההתקפי של קרית שמונה (שכבר גבר כאמור על שתי התל אביביות וגם על המאמן המעוטר ראובן עטר, אם נכניס פה בכוח עוד איזה משתנה פיקנטי) – אבל עוד יותר מכך נגד מזג האוויר שכזכור ניצח אותנו פעם אחת באותו מגרש בדיוק. קולמה ובוקולי יעבדו שעות נוספות בחילוץ הכדור משלוליות, ומשומר ופיטר יצטרכו לעבוד קשה על הגבהות נכונות ברוח המתעתעת.

(אגב, סליחה שאני שואל, אני באמת לא רוצה להפריע, אבל זה קצת מציק לי: שמעתי על אחד, עלי עותמאן, כישרון צעיר ומבטיח שמשחק כמגן ימני. יש סיכוי לראות אותו מתישהו?)

בהתקפה, כאמור, לא כל כך ברור מה צפוי לנו. הדבר הנכון שעשה אלישע הוא הויתור על גדיר, שהמהירות שלו לא תועיל במיוחד במגרש שהכדור נתקע בו כל הזמן. זה צפוי להיות קרב חפירות רווי תיקולים ומאבקים (במובן הזה שילוב של חמד החזק והבנוי היטב בהרכב כן יכול להיות יתרון). רפאלוב יתקשה לעבור שחקנים בסיבוב ובדריבל כמו שהוא רגיל, אבל מצד שני (ווהו!)  יוכל להיעזר בתנאי המגרש כדי לבעוט לשער ולקוות שבעזרת הדשא הרטוב הכדור יקבל מהירות (או שהדשא יפחית את החיכוך ולכן הכדור יקבל פחות אטיות, או מה שזה לא יהיה), ויפתיע את השוער. רק שמישהו יזכיר לו שכשבועטים למעלה הכדור לא יכול לקבל מהירות מהדשא, אז שיקפיד לבעוט שטוח.

תכל'ס, את ה"לפני" הזה יכול היה לכתוב גם עיוור שאינו יודע לכתוב. כי בכל מקרה, כמעט הכל תלוי בתנאי המגרש ובמזג האוויר.

מי?

דבאלישווילי. אני מאמין שהתנאים הבוציים והקרים של הצפון, יזכירו לו ללדו את משחקי הרחוב של ילדותו, עת התגבר על הקור הנורא, על השלג, על הבוץ ועל חבריו הגיאורגיים האימתניים והבקיע שערים רבים, רבים מספור, שברבות הימים לקחו אותו רחוק רחוק, עד לעיר הנמל חיפה שבמדינת ישראל. ואני מאמין שכשהוא ייזכר בכל אלה הוא יתגבר טוב מכולם על הקרירות, על הטפטוף ועל השחקנים הישראלים המפונקים שרגילים לחום, ויבקיע שערים רבים, רבים מספור, שייקחו אותו בדיוק לאותו מקום.

מה?

לבעוט, לבעוט, לבעוט. מכל מקום, מכל זווית, בכל מצב. לבעוט, ולרוץ לעבר השער כדי להסתער על הריבאונד. דני עמוס הוא שוער מבטיח אבל צעיר, ואני לא יודע כמה פעמים בחייו שיחק בתנאים כאלה וכמה הוא מוכן לזה. בואו נבדוק את זה. וגם הרוח והרטיבות לא יזיקו. אז תבעטו, רבאק.

גם השבוע

קולמה ידחוף מישהו ברחבה (ונקווה שגם השבוע השופט יתעלם).

סיבות לאופטימיות

יש גשם, סוף סוף! מה עוד אפשר לבקש? (ניצחון מוחץ. מה לעשות, אני גרידי)

הנבואה

ניתנה לשוטים.

ולכן

0:3 ירוק!

אחרי

התחזיות באשר לתנאי המגרש ולמזג האוויר קרסו – ולמרות הכל קיבלנו סוג של משחק עונה קטן, מבחן ראשון לקבוצה שלנו מול קבוצה שלא נועלת את השער על מנעול ורב בריח. לשמחתי לא הסתפקתי בקריסה אחת, וגם התחזית על חשיפת ערוותנו התגלתה ככושלת: הקבוצה שלנו, וזה כולל את המאמן שלנו, עמדה במבחן בהצלחה – ותרשו לי להגיד אפילו בהצטיינות.

יסלחו לי האדונים ד. נוימן וא. ברקוביץ', אבל תיקו לא היה משקף כאן כלום. מלבד כמה דקות טובות של קרית שמונה בהתחלה ו 2-3 הזדמנויות די מקריות, שלטנו במשחק באופן טוטאלי. לי זה נראה כאילו קרית שמונה, קבוצה מצוינת שניצחה את שתי התל אביביות העשירות בחוץ וקיבלה מחמאות מקיר אל קיר, נתקלה בפעם הראשונה העונה בעוצמה של קבוצה גדולה, עם מסורת של עשרות שנים רצופות בצמרת, ולא ממש ידעה מה לעשות עם עצמה.

כי משהו חזר היום למכבי חיפה. נכון, זו לא הקבוצה המלהיבה של האליפויות הגדולות – ואולי בעידן הזה, בו זרים גדולים כבר לא מגיעים לישראל, קבוצות כאלה הם עניין של פעם בדור – אבל נדמה שכוח ההרתעה חזר למדים הירוקים. נראה שהשחקנים התחילו להבין סוף סוף מה מוטל על הכף – לא רק המקום בטבלה או הציונים האישיים, אלא רוח המועדון של מכבי חיפה – והם שיחקו בהתאם. מלחמה מתמדת על כל כדור, משחק שכל הזמן מוכוון קדימה, ובעיקר כוח ועוצמה אדירים. אין לנו קבוצה של כוכבים, של להטוטנים שמשחקים בעקבים ופדלאדות. הקבוצה שלנו השנה היא לא בדמותו של רפאלוב, וסוף סוף גם לא מנסה להיות כזו. היא בדמותם של בנאדו, של בוקולי, של גולסה, של עידן ורד.

אין כמו משחק חוץ חורפי ולא קל כדי לצאת בהצהרה כזו: חברים, יש לנו קבוצה של גברים.

בגדול

הצפיה המשותפת בקלאסיקו בכל זאת עשתה משהו לקבוצה, באיחור של שבוע: הפסקנו לנסות להניע כדור כמו ברצלונה – אבל התחלנו ללחוץ כמו ברצלונה (טוב, זה קצת מוגזם. התחלנו ללחוץ כמו מכבי חיפה). השחקנים קלטו סוף סוף שהתקפות מתחילות בחטיפות כדור, וכשהחלטנו ללחוץ על הדוושה הקרית-שמונתים לא הצליחו לפתח יותר משתי מסירות רצופות. ברגעים האלה הם נשברו, ממש כמו מוריד ידיים שהבין פתאום שכמה שלא יתאמץ, היריב שלו פשוט יותר חזק ממנו.

וזה מה שעשה את ההבדל. שתי הקבוצות הגיעו למצבים בהתחלה, והחזיקו מעמד די הרבה זמן בלחץ ההדדי. אבל קרית שמונה נשברו ראשונים קצת אחרי המחצית, ואנחנו לא היינו נשברים גם עוד שלוש שעות. ישבתי מול הטלוויזיה והחיוך על פניי התרחב ככל שעברו הדקות כשראיתי איך השחקנים שלנו משתמשים יות ויותר בכל כוח ההרתעה שנצבר במשך שנים, על ידי מאות שחקנים בקבוצות מכבי חיפה לדורותיהן, כדי להכריע לאט לאט את היריבה, שנדחקה אחורה יותר ויותר, עד שבשלב מסוים לא הבינה למה היא כבר לא מצליחה לעבור את החצי. זה היה מחזה נעים, ואפילו מרגש.

כמה

1:0 לנו

ציונים

דוידוביץ' – 7. יופי של משחק של ניר שלקח כל כדור גובה וקינח עם כמה הצלות מרשימות.

בנאדו – 7. אין מחיר לניסיון ולשקט של בנאדו. כמה שהוא איטי ולפעמים קצת מגושם, את קריאת המשחק שלו אי אפשר לקנות בכסף. מצליח כבר די הרבה זמן להפוך הגנה איטית וחסרת ביטחון ליציבה, גם נגד קבוצות צמרת. העקב שהוא עשה שם באמצע המשחק רק הראה כמה נוח הוא מרגיש בבית הטבעי שלו.

מימון – 6. מאוד חסר ביטחון, אבל עמד במקום הנכון להרחיק איומים, ובסך הכל עמד בהצלחה במבחן לא קל.

מסיללה – 5. עוד משחק חלש של פיטר (הכל יחסית לפוטנציאל שלו, כן? גם כשהוא חלש הוא קלאסה). לא איים כמעט בהתקפה, ובהגנה עשה כמה טעויות שלא מתאימות לו.

משומר – 5. היום נדרש ממנו להיות גם מגן וגם קשר ימני. אז בתור מגן הוא היה טוב מלבד פעם אחת בה אלרואי כהן פרפר אותו, ובתור קשר הוא היה חלש מאוד.

בוקולי – 6. את המשימות ההגנתיות הוא עושה מצוין, בהתקפה הוא לא פקטור. נלחם כל הזמן כאילו חייו תלויים במשחק הזה ומכניס המון אנרגיות לקבוצה.

גולסה – 7. לדעתי המשחק הכי טוב של גולסה העונה. חילץ כדורים בהגנה ורץ להתקפה לתת את המסירה האחרונה. המתפרצת עם ההחטאה של רפאלוב התחילה מחילוץ כזה שלו. שיחק מדויק ונכון ליד הרחבה של קרית שמונה, העז לבעוט ולנסות ואפילו רשם משקוף אחד (די מקרי). גולסה חוזר להיות אייל.

רפאלוב – 6. לא אכפת לי שהוא החטיא שם באחד על אחד או שאיבד את הכדור ההוא. קורה. מה שחשוב זה שהוא הגיע להזדמנויות, שהוא עשה תנועה, כמעט בישל גול לקטן וגם המספרת שלו היתה לא רעה בכלל. כל זה מתאזן כרגיל עם כמה החלטות רעות והרבה חוסר ביטחון (וקטן, הצרחות שלך לא עוזרות). אני מרוצה יחסית מהמשחק ההתקפי שלו, רק שישפר את הסיומת ואת קבלת ההחלטות.

קטן – 6. קטן הוא סיפור. אני מתקשה להתמודד עם הצגות המנהיגות שלו, כל הצעקות והרמות הידיים התיאטרליות והייאוש המופגן בכל פעם שמישהו מאבד כדור. התגובה שלו על החילוף היתה השיא בעיני: שמענו שהוא ביקש להתחלף כבר קודם, ובכל זאת הוא עשה פרצופים על החילוף (שהיה נכון מאוד לדעתי). אני רואה רק פרשנות אחת לתגובה הזו שלו: קטן זוכר היטב איך הקהל הגיב כשאלישע הכניס את משומר נגד בני יהודה כדי לשמור על היתרון, וחשב שיצליח להתסיס אותו שוב נגד לוי. זה היה מגעיל. רוצה להראות שאתה מנהיג? תהווה דוגמה. רד בשקט. תגן על המאמן שלך. אל תמריד נגדו (בין אם התכוונת או לא). קטן (שוב) יצא קטנטן.

כדורגלווייז הוא נתן משחק לא רע, עם כמה מסירות יפות ופנדל מוצלח. מצד שני (ווהו!), עדיין תוקע התקפות.

חמד – 5. מסירה נפלאה לדבה בהתחלה, אחר כך קצת נעלם, למרות שמאוד רצה והתאמץ. אני חושב שצריך להשאיר אותו בינואר.

דבאלישווילי – 6. בזכות המסירה לגדיר.

מחליפים

גדיר – 7. שוב, בינגו של אלישע. אני רציתי את ורד והוא הכניס את גדיר וצדק, כי גדיר הכניס לנו 3 נקודות. מאבד כדורים, מקבל החלטות רעות, אבל תכלס עושה את העבודה. אחרי שבועיים כאלה, אני חושב שכבר ברור שגדיר ראוי לקבל את חולצת המחליף הראשון שלנו.

ורד – 5. איזה אומץ יש לבחור הזה, עם הכתף התלויה בקושי, להיכנס ככה לתאקלים. איזו רוח קרב. שאפו. חוץ מזה, לא הרבה.

קולמה – לא שיחק מספיק בשביל ציון.

השחקן המצטיין

אייל גולסה. נכון, בנאדו ייצב את ההגנה ונותן הרבה שקט לקבוצה. אבל במשחק כזה, בו הדברים התחילו להתחבר, מגיע לשחקן שלדעתי היה הדבק. היה בכל מקום על המגרש והראה שוב כמה פוטנציאל יש לו. הוא שחקן מדהים בעיני. בכל פעם שהוא רץ בתנופה למעלה נדמה שהוא יכול לעבור כמה שחקנים שהוא רוצה ולשחרר גם מסירה טובה או לבעוט לשער.

ההבדל היום ממשחקים קודמים היה שהוא שיחק הרבה יותר קדימה. לכן במשחק הבא אני רוצה לראות אותו עוד יותר למעלה. מצידי שיחליף את קטן כשחקן החופשי מתחת לחלוצים.

עוד כמה מילים

אלישע הפתיע כשהחליט בסוף לא להפתיע ולעלות שוב עם גולסה ובוקולי מאחורה, והפתיע שוב כשפתר את השאלה המטרידה "מי ישחק מימין?" בתשובה המקורית: "אף אחד". יותר מחצי משחק שיחקנו בלי שחקן באגף הימני (מלבד משומר, שהכושר הגופני שלו ראוי להערכה), ותקפנו רק דרך רפאלוב משמאל. וכל זאת כש – להזכירכם – יש לנו על הספסל את אחד הקשרים הימניים הטובים בארץ, ואת אחד הקשרים הימניים הטובים בארץ בעוד שלוש שנים.

מצד שני (ווהו! שלישי בפוסט אחד! גם פה חוזרים לימים הטובים), שני חלוצים. אי אפשר להגיד שזה הצליח מדי, אבל היו רגעים שבזכותם אפשר לקוות שנראה את זה שוב מתישהו. ואולי סוף סוף במקום קשר אחורי אחד.

העניין עם קולמה ובוקולי ראוי לתשומת לב נוספת. עד עכשיו העונה קולמה עשה עבודה נהדרת מאחורה, והרבה בזכות החיפוי שלו על ההגנה החלשה אנחנו נמצאים היום איפה שאנחנו נמצאים. אבל חייבים להגיד שבלעדיו הקבוצה משחקת הרבה יותר לעומק והרבה פחות לרוחב (וגם לאנרגיות ההתקפיות של בוקולי יש משקל פה). אז אולי עכשיו, כשההגנה התייצבה יחסית, ג'ון בריון כבר לא צריך להיות באנקר בהרכב, ושווה לשקול בכל במחזור ובהתאם ליריבה מי יעלה כקשר האחורי, הוא או בוקולי.

תודות

למאיר לוי שבתבונה (ומן הסתם גם בעזרת קצת לחץ של ההתאחדות וערוץ 1) לא מיהר לבטל את המשחק ובזכותו הרווחנו עוד כמה ימים במקום הראשון.

פינת הטלוויזיה ע"ש ד. נוימן

(פינה חדשה שלרגל ההשקה נחנכת על ידי ד. נוימן עצמו!)

– "אההה, זה פאול. אם זה לא פאול, מה זה פאול? תגיד לי אתה". – "כן, היה פאול". – "בטח, מה זה". (ד. נוימן, אחרי שהשופט שרק לפאול)

למה? תסביר לי מר נוימן, למה כל המלים האלה? אי אפשר לשתוק את השניות האלה? אם היה פאול, והשופט שרק לפאול, למה צריך לציין את זה, ועוד להמשיך וללהג על זה עוד כמה משפטים לא נחוצים בעליל?

הבעיה של השדרים שלנו ושל דני נוימן בפרט היא פשוטה, הם אימצו את החוק של נהגי המוניות: אסור שיהיה רגע של שקט. גם אם אין שום דבר חשוב להגיד, צריך להגיד משהו. ובמקרה שלהם זה עוד יותר גרוע: כשיש משהו חשוב להגיד, הם יגידו אותו בצורה הכי מטומטמת שאפשר.

השורה התחתונה

רק טפטוף עדיין, אבל טפטוף מבורך שמעלה את מפלס האופטימיות בכרמל.

השורה מתחת לשורה התחתונה

יכול להיות שהכל מתוכנן על ידי אלישע, שהפיק לקחים מהעונה שעברה והחליט שהעונה נגיע לרגעים המכריעים בשיא?

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

23 תגובות על קרית שמונה – אנחנו

  1. יניב הגיב:

    כל מילה בסלע קיומנו.
    הכל מאוד מדוייק, בינתיים – http://sports.walla.co.il/?w=/157/1767046

    אהבתי

  2. אני מאוד מרוצה מההתעקשות על 3:0, כמעט שבוע אחר שבוע. מספרים צריכים להתחלק בשלוש, או שהם מספרים רעים (ואני מתנצל על שנתתי במה למוזרויות שלי כאן).

    אהבתי

  3. שי הגיב:

    איך 3:0 כשאלרואי כהן שם אחד בטוח, שלא לדבר על הדרוזי שרגיל לשחק על עיסת בוץ ושלג במגרש בבוקעתא.

    אהבתי

  4. הופ הגיב:

    יניב – תודה. בינתיים.
    רועי – אני פה בשבילך. תרגיש חופשי לשפוך הכל, ואפילו לצרף תמונות אם אין ברירה.
    שי – צודק! טעות שלי. התכוונתי ל-1:3, במקרה הטוב (אפרופו אלרואי כהן, זה רק אני או שנדמה שירוק מאוד יהלום אותו?). הדרוזי יקיר הבלוג לא משחק, ועקב כך הוא עוד יותר יקיר הבלוג.

    אהבתי

  5. פרלה הגיב:

    גולסה מזמן לא שיחק מלפנים – פתח לאופטימיות.
    קטן ורפאלוב יהיו חייבים לרוץ בגלל הקור והגשם – פתח לאופטימיות.
    האף שלנו לא למעלה מדי – פתח לאופטימיות.
    יש מלחמה אמיתית על ההרכב – פתח לאופטימיות.
    אחרי שהיינו בטוחים שתהיה דחיה בגלל מזג האוויר פתאום יש כדורגל – פתח לאופטימיות.
    שיהיה בהצלחה וניפגש אחרי.

    אהבתי

  6. הופ הגיב:

    פרלה, כרגע זה נראה שגולסה שוב לא ישחק מלפנים :(
    כל השאר נכון ואני איתך באופטימיות. מחכה למסר החיובי הקבוע אחרי המשחק.

    אהבתי

  7. פרלה הגיב:

    אי ההצבה של קולמה בקרב החפירות הצפוי, מאכזבת. קישור אחורי במשחק כזה זקוק לגרזן – גם עותמן הוא אופציה לעמדה זו.
    ההצבה מאחור של גולסה, מאכזבת. יהלום לא יוכל לצאת מזה.
    נקווה שאלישע יצא גדול על חשבוננו. בינתיים זה מעורר דאגה.

    אהבתי

  8. הופ הגיב:

    פרלה – מסכים.
    בדרך כלל אני יכול להבין את אלישע גם אם לא להסכים איתו. בעניין ורד וקולמה, אני מודה שאני מאוד מתקשה להבין. הצד הקונספירטיבי של המוח שלי ישר לוקח אותי למחשבות על החוזה של קולמה שמסתיים השנה. הצד הרציונלי אומר לי שאולי הוא פשוט עדיין לא לגמרי כשיר.

    אהבתי

  9. מתי הגיב:

    באמת הרבה דברים מדוייקים, איזו הבנה בכדורגל ניר. יפה.בחיזוי מזג אוויר אתה לא משהו ככל הנראה.
    משבוע לשבוע אני מתחיל להאמין שעם הקבוצה הזו יש לנו סיכוי אפילו להגיע איכשהו לאירופה דרך המקום השלישי, מקווה לא להתבדות.
    חייבים הרבה מילים טובות לקרית שמונה דווקא למרות ההפסד. קבוצה חזקה מאוד שהיא ממש לא תופעה חולפת בליגה . מחכה לציונים בינתיים אני אתן את שלי-
    הבנה בכדורגל:
    ניר הופמן 8.5
    רב"ש 8
    אלישע לוי 8
    דני נוימן 3.5
    ליאור רפאלוב 2.5

    קעקועים
    ליאור רפאלוב 8.5

    סידור שיער
    הספר של ליאור רפאלוב 8.5

    אהבתי

  10. הופ הגיב:

    מתי הצחקת כרגיל. תודה רבה על ה DVD, זה מרגש. מה יש לי להגיד, זה לא אני, זה כל הקבוצה. מגיע הרבה מחמאות לרב"ש ולאלישע, נוימן ורפאלוב עושים את העבודה שלהם ואני שמח שהם מאפשרים לי להתבלט עוד יותר. ועכשיו נמשיך הלאה, ניתן הכל, והכי חשוב זה שנתקע יתד בצמרת או במישהי אחרת ואולי אפילו ניקח את האליפות (אליפות הבלוגים, כמובן).
    אלישע נעלב שלא התייחסת לספר שלו.

    אהבתי

  11. שי הגיב:

    יום אחד בסביבות אמצע מאי אתעורר לי ואגלה שזכינו באליפות.
    ראיתי משחק שלנו בפעם הראשונה, אחרי כמה שהחמצתי ואני לא זוכר ממנו כלום.
    ככה בלי לרגש, בלי איזה דאבל-פס או דריבל יפה או איזה בעטה לחיבורים.

    מאז התייצבות ההגנה גם אין את החשש הזה של "מתי תבוא הטעות שנקבל את הגול", כך שהמשחקים הפכו מלהיבים כמו תאקל של קולמה.

    מצד שני (גם אני בטרנד) מקום ראשון בהפרש שיכול לנוע בין נקודה לשתיים (מקוזזות) מהאימפריה האירופאית מוולפסון.

    אז תעירו אותי כשתהיה לנו קבוצה מבריקה בינואר, או כשניקח אליפות במאי..

    אהבתי

  12. הופ הגיב:

    שי, קודם כל תודה על התזכורת החשובה. בינתיים זה עובד ואני מבקש לא לשכוח להזכיר.
    כמו שאתה יכול להבין מהטקסט, אני נהניתי קצת יותר. אולי הציפיות שלי נהיו קצת יותר נמוכות מפעם (בטוח בעצם, אבל הנסיבות היום אחרות). אולי אני יותר אופטימי ורואה יותר את הדברים החיוביים. אבל אני ראיתי היום קבוצה שמתחילה להתחבר, שמשחקת התקפי ושמנצחת בחוץ את אחת היריבות העיקריות על התואר העונה, ולא בפעם הראשונה.
    קבוצה מבריקה לא תהיה לנו כנראה. אבל יכולה להיות לנו קבוצה מאוד חזקה, וזה יספק אותי העונה. גם אם לא ניקח אליפות.

    אהבתי

  13. פרלה הגיב:

    1. עלינו למחצית השניה כאילו כבר ספגנו ואנו בפיגור. שאפו. מצד שני אפשר היה להתכונן טוב יותר לתחילת המשחק.
    2. גולסה בהחלט הצטיין ועורר ערגה לימים בהם היה מעורב יותר בחלק הקדמי והתרוצץ אחוז אמוק על מנת להיות קרוב לענינים (כאילו ידע שאוטוטו הוא באיטליה)
    3. ככל שנהיה יותר התקפיים כדאי לשריין לקולמה את מקומו בהרכב. הוא גם מסייע ללחץ כי היריב מתקשה לעבור אותו (ולמעשה מבכר שלא להתקרב אליו) וגם מחפה כשחצי קבוצה לא יורדת.
    4. אין היררכיה לטוב ולרע. אפילו אני מתקשה "לקבוע" את מי אני רוצה בהרכב; את מי לא בא לי לראות יותר; ומי יחליף את מי ומתי. אין היררכיה לטוב ולרע. נושא זה שווה פוסט כשלעצמו (אולי השבוע? אני פנוי יחסית או לכבוד אלופת החורף).
    חמש. עוד יהיה על מה, אבל לא נתייאש

    אהבתי

  14. mirage הגיב:

    גם אני תהיתי למה אתה מנבא 3-0 בכל משחק. חשבתי שאולי שכחת את הסעיף הזה? ייתכן שרק הספרות 3 ו-0 מתפקדות אצלך במחשב? אלה מספרי המזל שלך? בכל אופן מה שלקחתי מהמשחק אתמול הוא רק דבר אחד: שיר צדק! איזה שם! אם לא ילך לו ככדורגלן יש כמה אפשרויות: 1) זמר לשירי עם 2) משורר מיוסר 3) פעיל חברתי. וגם ככדורגלן שם כזה הוא חלומו של כל מנסח כותרות. נגיד שקבוצתו בפיגור 0-1 למרות ששלטה במשחק לכל אורכו. ואז הוא מבקיע שער שויון בדקה ה-90. והכותרת: "הצדק יצא לאור". או אם הוא מבקיע שלושער לאחר שברח מהמגן פעם אחר פעם. והכותרת:" צדק צדק תרדוף".

    אהבתי

  15. הופ הגיב:

    פרלה – מסכים עם 1, את 2 טוב שכתבת כי לפעמים אני תוהה אם אני מוטה יותר מדי לטובתו. לגבי קולמה אני כאמור לא סגור על זה. יש משהו בבוקולי שהוא יותר נמרץ בהתקפה. מעביר כדור מהר. נדמה שקולמה טס כמו טיל כזה נוגע להגנה (טיל נגד טילים) אבל כשהכדור אצלו הוא מתחיל לחשוב ומעדיף להעביר אחורה או הצידה. אבל אולי אתה צודק, ושימוש בקולמה יכול לשחרר את גולסה (כנראה שנגזר עליו העונה להיות 50-50) למשימות התקפיות.
    לגבי ההיררכיה, לא מסכים איתך. נכון שתמיד צריכה להיות מלחמה על ההרכב ותמיד יש שחקן כזה או אחר שמצטיין באימונים ואחר או כזה שבכושר רע. אבל אלה דברים נקודתיים. אני מעדיף שיש הרכב ברור יחסית עם שינויים מינוריים. קבוצה צריכה להיות קודם כל קבוצה ולא אוסף שחקנים טובים, ומשחק רצוף ביחד מקל על ההתחברות הזו. אתה בהחלט מוזמן לכתוב פוסט בנושא! שלח לי במייל (יש ב"אודות").
    עם ה"לא להתייאש" שלך אתה מזכיר לי את הפיינל פור בכדורסל לפני שנתיים. בחצי הגמר שיחקנו נגד ירושלים ולקראת הסוף הם הובילו עלינו באיזה 10 הפרש בערך 3-4 דקות לסיום. הקהל החיפאי המצומצם בנוקיה כבר שתק כאילו זה גמור, ורק בחור אחד קצת דפוק בשכל צרח במלוא גרונו: יאללה חיפה! לא להתייאש! אפשר לנצח! הסתכלו עליו כאילו הוא משוגע, אבל הקבוצה צמצמה וצמצמה ובסוף השוותה, ניצחה בהארכה ועלתה לגמר. הבחור רפה השכל זכה למבטי הערכה והוקרת תודה מהקהל הנלהב.
    יומיים אחר כך במשחק על האליפות מול מכבי ת"א, הקבוצה נלחמה אבל הפסידה. יש אומרים שזה בגלל שהבחור רפה השכל, כלומר אני, איבד את הקול בצעקות הנרגשות שלו בחצי הגמר, ולא נשמע כל המשחק.

    אהבתי

  16. הופ הגיב:

    מיראז' – LOL
    הכרתי פעם "שיר שלום". איך אפשר להיות פעילת שלום עם שם כזה? הרי אף אחד לא יאמין לך שאת עושה את זה מתוך אידאולוגיה ולא רק מפני שהשם שלך כופה עלייך.
    ה 0:3 הקבוע – בהתחלה לשבתי באמת לנסות לחזות כל משחק, אבל החלטתי שזה יהיה ממש מטומטם מצדי. בסופו של דבר הנבואה באמת ניתנה לשוטים, ומה שנשאר לנו זה רק לקוות :)
    מזל טוב על הניצחון של קטמון! אני רואה שאתם דוהרים לאליפות! מקווה שנארח אתכם בעוד 4 שנים באיצטדיון החדש.

    אהבתי

    • mirage הגיב:

      כן "שיר שלום" נשמע לי מלכוד. לא יודע איך יוצאים מזה. תמיד שמתי לב לשמות בליגה הישראלית. הייתי רוצה לראות את צמד החלוצים חי בן לולו ומהראן לאלא. אתה מתאר לך מהלך התקפה שלהם כפי שיישמע בפי הזוג הורסקי את נוימן? "לאלא מוסר לבן לולו. לולו בחזרה ללאלא. לאלא ללולו…..או לאאאאאא"
      ארוכה הדרך לקטמון. עכשיו אומרים שהולכים להחזיר את הליגה הארצית. עוד שלב שנצטרך לעבור. נדמה לי שהאצטדיון שלכם יהיה מוכן לליגת העל הרבה לפנינו….

      אהבתי

      • הופ הגיב:

        לול על הלאלאלולו.
        לגבי האצטדיון – אל תבנה על זה. בחיפה בונים אצטדיון חדש כבר שלושים ומשהו שנה. עיר הפועלים הישנים.

        אהבתי

  17. פראליה הגיב:

    מאד התאכזבתי מהגישה של השחקנים אתמול, קלות-דעת של משחק אימון ובכל מקרה לא טירוף של קבוצה שלפני חצי שנה לקחו לה אליפות על קיזוז או על גול,
    אבל מה, רק הדאבל-פס בין אייל לקטן היה שווה את כל המשחק הזה, הרי זה מה שנזכור מהמשחק הזה, לא?

    אהבתי

  18. הופ הגיב:

    פראליה – אני כאמור מרגיש בדיוק להיפך. הרגשתי שהם היו מחויבים. אולי לגבי המחצית הראשונה אתה צודק, אבל מהדקה ה-35 לערך הם התחילו להסתער וללחוץ.
    אותי מרתיח כשאלישע מדבר על "סבלנות". כמובן שצריכה להיות סבלנות, זה תמיד נכון אבל מה שאנחנו צריכים יותר לדעתי זו דווקא תחושת דחיפוּת. דווקא אתמול הרגשתי שיש דחיפות במשחק שלנו, מה שהיה נגד עכו אחרי הגול של גיטה. התחושה הזו הולכת ומגיעה מוקדם יותר ויותר בכל משחק (או כמו שאמר פרלה, הם שיחקו כאילו הם קיבלו גול וצריכים להחזיר, אבל בפעם הראשונה העונה בלי שיקבלו גול קודם) – וזה מעודד אותי.

    אהבתי

  19. מתי הגיב:

    לא יודע איזה משחק ראית אתמול, אני לא ראיתי חצי מהדברים שכתבת עליהם אבל נראה לי שבתור אחד שמתעסק בזמן המשחק בלספור כמה פעמים מאיר לוי מלטף את הבטן עם הזרוע בלי השמאלית שלו, אני לא אוטוריטה לקבוע מה היה במשחק ומה לא ( 84 ספרתי אתמול וזה רק מה שהראו בטלוויזיה) ולכן אני סומך עלייך במאת האחוזים שכל מה שאמרת נכון וכעת קצת פחות מ-24 שעות אחרי המשחק אני סוף סוף ממש מרוצה ממה שהיה במיוחד מגולסה שנראה לי שדי טבע שם באמצע המגרש אבל לא כלכך עקבתי כי זה בלבל אותי בספירה.
    אני עכשיו רוצה להתוודות שזה לא יפה שנתתי ציון לדני נוימן בזמן שבדקה העשרים כבר סגרתי את הקול מרוב עצבים ולא שמעתי כלום ממה שהוא מדבר. יכול להיות שהוא אמר דברים חכמים בזמן שאני התנהגתי כמו מבקר מוזיקה אליטיסט שרק שומע מעוואל וכבר שולח את הזמר למכור קסטות לעובדים זרים בתחנה מרכזית.

    אהבתי

  20. הופ הגיב:

    מתי – אני יותר ויותר מגלה שאני לבד בשביעות הרצון מהמשחק (אולי חוץ מפרלה – אחוות האופטימים). אז אולי אני טועה, אבל העיקר שנהניתי!
    נוימן היה פשוט זוועתי אתמול. הוא אמר דברים מאוד נכונים, אבל בזמן הלא נכון. למשל, הוא שיבח את מכבי אבל זה היה בהתחלה כשק"ש תקפו. אחר כך, כששלטנו טוטאלית במגרש, הוא אמר שקרית שמונה יותר טובה, ואחרי השער, כשק"ש לא עברו את החצי, הוא שיתף אותנו בתובנה שלקרית שמונה יש יותר מצבים אבל חיפה "יודעת לעקוץ".
    בקיצור, עם מעוואלים כאלה דני נוימן יכול מקסימום למכור שומשום בתחנה המרכזית. הוא מפריך את הפתגם "באין ציפור שיר, גם העורב הוא זמיר". אין ממש ציפורי שיר בין הפרשנים בארץ, ובכל זאת העורב נשאר עורב.
    אני אף פעם לא מצליח להחליט אם זה מאיר לוי או איתן תבריזי. אין לי מושג מה ההבדל ביניהם. אז מהיום אשים לב לליטופי הבטן!

    אהבתי

  21. פינגבאק: סיפור של חורף, או יותר? פוסט אורח מאת פרלה | מצד שני

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s