אנחנו – מכבי תל אביב

ובחזרה לכדורגל. כי בינתיים שנות הקסם הירוקות ממשיכות – הרי אין דרך אחרת חוץ מ"קסם" להסביר עונה בה אנחנו משחקים בינוני פלוס במקרה הטוב, אף שחקן שלנו לא בולט במיוחד (קצת פחחחח וקצת יש בזה משהו), לא ניצחנו אף משחק ביותר משלושה שערים, ובכל זאת אנחנו זוכים באליפות החורף (שכפי שיודעים אלה שבאמת מבינים, היא-היא האליפות החשובה באמת. אבל בואו נשאיר את זה בינינו, ספק אם אוהדי הקבוצות האחרות מספיק חכמים כדי להבין זאת).

והיום – מכבי תל אביב. אין מה להרחיב על היריבות ארוכת השנים, כל ילד יודע היטב שזו היריבה הגדולה והמסורתית שלנו, ושכדי לציין זאת אנחנו מביסים אותה מדי פעם במכפלות שונות של חמש. אך לא נתחיל לדבר על המשחק הערב בלי להזכיר ולברך את האחות הקטנה עם הכדור הכתום שהחליטה סוף סוף לקחת כדור אחר למחלה שלה.

אני נגד פיטורי מאמנים באמצע העונה למעט במקרים חריגים, ולכן אני בעד המהלך של החלפת חסין בנאווי – המצב בקבוצת הכדורסל בהחלט נהיה חריג. אני מאמין בנאווי, יש לי תחושה לחלוטין לא מבוססת לגביו שהוא יכול להיות מאמן מצוין, מאמן שיודע כדורסל ולא פחות חשוב, יודע לגרום לשחקנים שלו לתת את הכל. התחושה שלי היא שרק חוסר ביטחון גרם לו לא לאמן קבוצה ברמות הגבוהות עד עכשיו, והיה צריך לקרות משהו יוצא דופן כדי שהוא יגיע לזה. אז הנה, קרה משהו יוצא דופן. ועכשיו נאווי יכול לפרוח ולהפריח אותנו למקום הטבעי שלנו בליגה. כן, ברור שאני אופטימי מדי כהרגלי, אבל כשמדובר בקבוצה שלי אין ברירה. אני מאמין בה כמו שאני מאמין באנשים שאני אוהב.

בינתיים, נאווי עשה את העבודה כבר פעמיים, אבל את הניצחונות בגביע ובליגה אתמול אפשר עדיין לייחס לזעזוע, למוטיבציה החדשה של השחקנים ולחולשת היריבות. בואו נראה איך זה יימשך ומול קבוצות חזקות יותר. בכל מקרה, בהצלחה עמי!

לפני

המשחק השבוע בגביע הטוטו היה תענוג אמיתי בשבילי. נכון, לא ניצחנו ואפילו לא שיחקנו טוב במיוחד. אבל לראות את הקבוצה שלנו – בלי שישה שחקני הרכב ראשון (ועוד כמה מתנדנדים), ועם שני שחקנים (בתפקידי מפתח) במשחק החשוב הראשון שלהם עם הקבוצה – נותנת פייט רציני, בחוץ, נגד קבוצת מיליונים מפוארת שהשתמשה כמעט בכל התותחים הכבדים שלה, ובכן, אותי זה ריגש.

באדיבות הפציעות והחוסרים קיבלנו שוב הצצה למכבי חיפה שאחרי עידן קטן, ואפשר לומר בזהירות שהעתיד ורדרד. יש לנו חבורה מוכשרת של לוחמים צעירים ורעבים, שעם ההכוונה הנכונה יכולים להגיע רחוק, מאוד רחוק. במיוחד מצא חן בעיני הטריו ורד-גולסה-חמד. הם אמנם לא הבריקו אבל לשלושתם יש המון כדורגל, ובעיקר הרבה מחויבות למשחק ולמועדון (עם הסתייגות קטנה לגבי גולסה, אותה הוא הרוויח ביושר).

הצד השלילי הוא שחסרונו של קטן היה מורגש, לא כמניע התקפות מהירות (בזה דווקא הסתדרו יותר טוב בלעדיו) אלא כדמות הרגועה והמרגיעה שלוקחת את הכדור ומעבירה אותו מצד לצד, כשהשליטה במשחק שלנו. אבל הצדדים החיוביים היו רבים יותר: אפשר להסתדר גם בלי רפאלוב. טוואטחה אמנם חסר נסיון אבל עמוס בביטחון, שזה מצוין. ורד, גם ביום חלש, הוא כישרון גדול. ובעיקר, דבר שאנחנו מגלים שוב ושוב לאחרונה – למועדון שלנו יש כל כך עוצמה שגם במשחק חלש ועם חצי הרכב בחוץ, אפילו יריבתנו הגדולה, העשירה והמפחידה מכולן לא יכולה לנצח אותנו יותר מ-0:1 קטן, בהארכה. ועם ההבנה המרגשת והמעודדת הזו אנחנו מגיעים למשחק היום.

[כמה מילים על הזרים שנבחנו השבוע – פיליאבסקי הראה כמה ביטחון עצמי של שחקן משנה את התמונה, במיוחד כשמדובר בשחקן הגנה. הוא לא שונה בהרבה ממימון מבחינת המבנה הגופני, משחק הראש המצוין והאחד על אחד הלוקה בחסר. אבל בזכות הביטחון העצמי האדיר שלו יש לו נוכחות שעושה את ההבדל. הוא שחקן טוב, מבין את המשחק, לא פוחד ללכת לתאקלים ולא חושש למסור קדימה במקום להרחיק (ויש לו מסירות מצוינות! רואים שהוא יכול לשחק גם כקשר אחורי). והוא בעיקר נראה כבעל אמביציה אדירה, לעומת מימון שמפחד מהצל של עצמו. האם הוא יכול להחליף עכשיו את מימון? לא יודע. הייתי שולח אותו להשתפשף עוד קצת בקבוצה קטנה ומנסה להביא בלם מנוסה יותר. מזל שזו לא החלטה שלי. לגבי יאיא – התרשמתי ממנו מאוד בפעם שעברה שראיתי אותו, וגם עכשיו הוא סיפק כמה מהלכים יפים. יש לו חכמת משחק וגם כמה טריקים נחמדים, אבל הדבר הכי טוב בו הוא שהוא לא מפחד לשחק קדימה. הבעיה הגדולה שלו היא שהוא קצת מסורבל ואיטי. אני לא חושב שהוא יכול להחליף את קולמה, אבל דווקא אותו הייתי משאיר בינואר ונותן לו צ'אנסים, בעיקר על חשבון בוקולי].

ההרכב

(ע"פ וואלה! ספורט)

ניר דוידוביץ', אייל משומר, אריק בנאדו, שי מימון, טאלב טואטחה, אייל גולסה, גוסטבו בוקולי (עידן ורד), ג'ון קולמה, יניב קטן, תומר חמד, ולדימיר דבאלישווילי

החששות בהרחבה

ככה קרובים היינו. ככה קרובים לשחק עם גולסה בהתקפה. כמו ששיחק בשנה הראשונה שלו. כמו שהוא צריך לשחק. למעשה כבר הייתי בטוח שהוא מוצב שם, כשקראתי שגם הוא וגם בוקולי וקולמה עולים בהרכב: גוסטבו וג'ון מאחורה, גולסה מקדימה, איזה כיף. אבל אלישע חייב להרוס.

אז מסתבר שגולסה וקולמה ישחקו כנראה מאחורה ובוקולי מימין, בעוד אחד מהנסיונות הבלתי נגמרים להחזיר את עטרת "גוסטבו באגף" ליושנה. שוב נצטרך לראות את גולסה עסוק יותר בלעשות תאקלים ופחות בלהיכנס לרחבה. מבאס. ואולי אלישע מכין שפן? אולי בכל זאת אייל ישחק קדימה? אמן כן יהיה רצון אלישע. כי די כבר, באמת הגיע הזמן להציב את שחקן ההתקפה הכי טוב שלנו בהתקפה.

מה שטוב בזה שבוקולי ישחק באגף (למה לא ורד, אם כבר? מה עשה לאלישע הילד המסכן שהוא משתעשע בו ככה?), זה שחמד יתפנה להיות חלוץ. שני חלוצים ממש, זה דבר שלא חזינו בו כבר זמן רב. אלא אם כן הוא יוסט לשמאל במקום רפאלוב. בעצם סביר שזה מה שיקרה. לא ברור לי אלישע עם ההמצאות האלה שלו. אבל בינתיים זה עובד, אז כל עוד ההצלחה נמשכת מצדי שישחק עם דבה בשער.

לא מפריע לי, בלשון המעטה, שרפאלוב פצוע. שיהיה בריא כמובן, אבל לא יזיק לו ולנו שיישב קצת בצד ויצבור קצת רעב למשחק. יותר מזיק לנו שמסיללה בחוץ, יותר בעייתי שסולליק פצוע, יותר מפריע שעותמאן, המגן הימני הטוב בארץ (בגביע הטוטו התגלה גם שהוא השחקן עם המסירות הארוכות הכי טובות במכבי, אחרי קטן), לא חוזר להרכב (בגלל) משום-מה, והכי מעצבן, כאמור, שוורד נשאר על הספסל (אגב, מסתבר שוורד הוא מרים הקרנות הכי טוב שלנו #עוד_דברים_שגילינו_בגביע_הטוטו).

לפחות בהגנה המצב יציב. אבל בהחלט ייתכן שההישארות של פיליאבסקי, או במילים אחרות הקריירה במכבי של שי מימון, תלויה במשחק הזה. מבחן גדול למימון. ומהצד השני של המערך, דבה צריך להחליט לאן הולכת העונה הלא יציבה שלו, וחמד צריך להוכיח שהמקום שלו הוא בצד הירוק של חיפה.

בואו נאחל לכולם שיעמדו במבחן שלהם בהצלחה. כי משחק נגד מכבי תל אביב הוא לא זמן לתקוות מורכבות של "לנצח, אבל שההוא לא ישחק טוב כדי שלא יישאר". עלינו להיות מאוחדים עכשיו, לנצח את הצהבת ואחר כך לדבר על אחר כך. אז אלישע, לפחות הערב תעשה שהקסם שלך ימשיך. בשאלות של אסתטיקה נעסוק במשחקים אחרים.

מי?

מימון. המשחק הקודם נגד מכבי תל אביב רמז לנו שאנחנו הולכים לסבול מההגנה העונה, עם דגש על האח של הקומיקאי (אולי הם התבלבלו במקצועות?). מאז, והרבה בזכות בנאדו ודוידוביץ', הוא התייצב. נראה שמכבי לא ששה להוציא הרבה כסף על בלם רציני חדש, אז אם מימון יצליח לתת משחק טוב היום, הוא קונה לעצמו מקום לפחות עד סוף העונה. אם הוא יזכיר חו"ח את היכולת מתחילת העונה, איט'ס ביי ביי שי.

מה?

סוף סוף נשחק נגד קבוצה שתבוא לתקוף. תל אביב, עם כל המיליונים ששפכה, לא יכולה לשחק בונקר. במשחק כזה גדיר היה יכול לעשות את ההבדל עם המהירות שלו (כמו בסיבוב הראשון). בלעדיו חמד ודבה יצטרכו לנוע מהר מכפי שהם רגילים, וקטן יצטרך למצוא אותם במסירות מדויקות. הרבה תלוי גם בהצטרפות להתקפה של גולסה. רק שיישאר לו כוח אחרי המרדפים והתיקולים במרכז המגרש.

גם השבוע

החוליגנים בצהוב יגמרו לשחקן ירוק את המשחק בתיקול מכוער. נקווה שרק את המשחק.

סיבות לאופטימיות

החלוץ הכי טוב שלנו בינתיים העונה חוזר לסגל. תחזית: שלומי עולה מהספסל ומכריע את המשחק.

הנבואה

ניתנה לשוטים.

ולכן

0:3 ירוק!

אחרי

זה לא בא משום מקום. זו לא היתה יציאה מפתיעה וחד פעמית. זו הקבוצה שאני מתעד את צמיחתה במחזורים האחרונים. קבוצה של גברים, של לוחמים, של שחקנים רעבים לכדור. של שחקנים רעבים לנצח. קראו שוב את שלוש הפסקאות הראשונות ב"לפני". הקבוצה הזו מתחברת לנו כבר די הרבה זמן מול העיניים. היום היא התפוצצה. ובדיוק בזמן הנכון, ונגד הקבוצה הנכונה.

בגדול

המשחק היום שייך לאלישע. כל הכבוד לו. הוא הרים קבוצה מהרצפה והצליח להעביר אותה מהפך, להשכיח ממנה את הטראומה, לאט לאט, נגד כל הסיכויים ונגד חלק מהקהל שאמור לתמוך בו. יותר מכך: הוא הצליח בשלוש עונות לבצע מהלך מרשים של חילופי דורות בקבוצה. מהלך שעוד לא הושלם לגמרי; אבל כבר עכשיו אנחנו יכולים לראות שבשרשרת הקבוצות הגדולות של המועדון שלנו, אולי אולי מתחילה לצמוח לה עוד אחת.

המשחק הזה היה שייך לשחקני הבית, ואני מתכוון לא רק לשחקנים שגדלו במועדון אלא גם לאלה שהובאו מבחוץ, ושבטיפול נכון ועדין גרמו להם להרגיש שייכים ולשחק היום כמו שחקני בית אמיתיים. משומר שיובש על הספסל אבל קיבל את הקרדיט כשהיה טוב, בוקולי שלמרות הירידה בכושרו המשיך לקבל גיבוי, קולמה שאלישע לא הפסיק להתעקש עליו והוא לא מפסיק להראות למה, דבה שלא כבש וכולם דרשו להעיף אבל אלישע המשיך להרכיב אותו בכל משחק ומשחק, אפילו קאנוטו שכבר היה בדרך החוצה נתן משחק מחויב. כל השחקנים האלה הוכיחו היום שגם אם הם לא גדלו במכבי, היא הבית שלהם.

ובעיקר, המשחק היה שייך לארבעה שחקנים: בנאדו, טוואטחה, גולסה וחמד. קיוויתי שאלישע יפתיע ובכל זאת יציב את גולסה בהתקפה, למרות מה שהיה כתוב באתרים, והוא עשה את זה. קיוויתי שחמד ישחק בעמדה של חלוץ אמיתי, ורוב המשחק הוא שיחק שם. אני לא יודע מה בדיוק אלישע כתב שם על הלוח לפני המשחק. לכאורה גולסה שיחק משמאל וחמד תמך מימין, למעשה היו הרבה תנועה וחילופי מקומות (שהתבטאו למשל בשער השני), עם עזרה אדירה של משומר וטוואטחה. אם זה מה שאלישע ניסה לעשות כל העונה (ורוב הזמן נראה לנו מהצד כמו בלגאן), אז סוף סוף זה עבד. רבאק, הכל עבד היום. אפילו הקרנות.

לטוואטחה מגיעה שורה משלו. איזה ביטחון, איזו קלאסה. יא אללה. לא יכולנו לקוות להופעה יותר טובה שלו לקראת העזיבה של פיטר. כמה זה מרגש שגדל לנו שחקן כזה פה. ובנאדו כמובן. תחנה אחרונה, בנאדו. הוא אולי נהיה איטי עם השנים, אבל במקביל הלב שלו נהיה ענק. כל כך ענק שכל הקבוצה פעמה היום בקצב הירוק שלו.

וכמובן, 0:3 ירוק! אני כבר יותר טוב משעון מקולקל, ואיזה כיף שהתחזית מתממשת במשחק כזה. איזה כיף, באופן כללי. מזמן לא היה כזה כיף אחרי משחק.

ציונים

דוידוביץ' – 5. לא אותגר יותר מדי, ונעזר בהחטאות די מזעזעות של התל אביבים.

בנאדו – 9. משחק ענק, אדיר, כביר. ובדיוק ברגע החשוב. כמה ביטחון נוסף לו מאז הימים בהם הוא היה מרחיק לחוץ כל כדור פשוט בהגנה ועד המופע היום עם העקב לדוידוביץ', הדריבלים הקלילים והמסירות הארוכות והטובות. איזו קלאסה. הגיעו לו התשואות לקראת סוף המשחק.

מימון – בדקות המועטות ששיחק הספיק לגרום לפנדל שבמזל גדול תבריזי התעלם ממנו. הפציעה שלו קצת הדאיגה אבל בדיעבד היתה אולי הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לנו היום (ועל הדרך גם מימשה את תחזית "גם השבוע" שלי!).

טוואטחה – 9. במשחק כזה, נגד היריבה ההיסטורית של הקבוצה, להיות כל כך טוב, לתקוף כל הזמן, להפגין כזה ביטחון, ועוד להבקיע את השער (הנהדר) שפתח את הדרך? מה אפשר עוד לבקש. שאפו.

משומר – 8. אלישע בונה אותו כבר די הרבה זמן בתור דני אלבס שלנו. משחק כמעט לבד באגף, למטה ולמעלה, ומספק את הסחורה בשני הצדדים. נותן את התחת שלו בכל משחק ורק על זה מגיע לו כבוד גדול. קצת פחות איבודים ויותר דיוק בהרמות, ואולי נתחיל לקרוא לו דני אלבז.

קולמה – 8. כל מתנגדי קולמה, מצטער. נכון להיום נראה שאין לו תחליף. פשוט מעלים את מרכז השדה של הקבוצה היריבה.

בוקולי – 6. מחצית ראשונה חלשה מאוד שלו, עם הרבה איבודי כדור. מחצית שניה מלאת הקרבה ואנרגיות.

קטן – 4. לא היה במשחק עד לקראת סופו (אז השחקנים התחילו להזדקק לקור הרוח שלו). וטוב שכך. קיבלנו היום הוכחות לשני דברים חשובים: מכבי חיפה לא צריכה את רפאלוב (לפחות לא בהרכב), ויש לה עתיד ורוד אחרי קטן.

גולסה – 9. משחק ענק במחצית הראשונה, עם יכולת מצוינת, הרבה העזה ושער אחד יפהפה. למישהו יש עוד ספק איפה הוא צריך לשחק? אני מקווה שלאלישע כבר לא.

חמד – 9. רבותיי, תכירו את החלוץ הבא של מכבי חיפה.

דבאלישווילי – 7. עושה הרבה עבודה שחורה אבל פחות השפיע על המשחק מאחרים. הראה את היכולות שלו עם שער סופר-חכם.

מחליפים

קאנוטו – 8. הוריד את הבגדים של הטיסה, עלה על מדי משחק והראה למה הביאו אותו. משחק מצוין של איגנסיו, שקינח גם באיומים על השער. למה יש לי תחושה שכבר לא יביאו בלם חדש בינואר? (עדכון: הייתי צריך למלא טוטו אתמול)

ורד – 6. הכניס קצת מרץ אבל לא השפיע יותר מדי.

אזולאי – לא שיחק מספיק.

השחקן המצטיין

תומר חמד. נכון, בנאדו היה מעולה, וכאמור גם טוואטחה וגולסה. אבל חמד נתן היום הופעה שהסבירה למה אני כל כך אוהב אותו. כל היכולות שלו היתרגמו היום לשערים: משחק הגובה מלא הכוח וההעזה (שגרמו בשער הראשון לבלם תל אביבי להרחיק ישר לטוואטחה), יכולת המסירה המצוינת (בבישול לגולסה), ההקרבה שלו (שהביאה לחטיפה שהתחילה את השער השלישי) וראיית משחק הנפלאה-בשביל-חלוץ שיש לו (שמצאה את דבלישווילי כדי לסיים). ומעל כל זה, כמה נחישות, כמה תנועה, כמה רעב. כמה כיף שחמד סוף סוף בקע מהביצה.

עוד כמה מילים

זו כבר לא הקבוצה של קטן. למעשה במהלך רוב המשחק קטן לא עשה כמעט כלום מלבד לצפות בקבוצה החדשה שהתגלתה היום, עם קצת כיוון והרגעה כשהיה צריך. זו הקבוצה המחויבת של גולסה, קולמה, וחמד. זו הקבוצה של בנאדו ומשומר ובוקולי, שמגיעה ראשונה לכל כדור. זו הקבוצה של אלישע, כי זו קבוצה ולא בודדים. זו קבוצה ראויה של מועדון מכבי חיפה. זו קבוצה שכבר מזכירה לי את זו שאהבתי כל כך לראות.

זו קבוצה שאני אוהב.

תודות

למגיב שי שאמנם שכח להזכיר לי אבל עצם נוכחותו בתגובות לפני המשחק גרמה לי להיזכר שיש שני שחקנים תל אביביים שנמצאים בכושר מצוין, שכנראה יבקיעו היום ושאין שום סיבה מיוחדת שדווקא הם, בדקה ה-21 של המשחק, יתנגשו אחד בשני כשדוידוביץ' כבר שרוע על הקרקע, וכך יימנע גול בטוח למכבי תל אביב. שום סיבה שבעולם.

פינת הטלוויזיה ע"ש ד. נוימן

"ראית? זה היה באורנג'. בפלאפון רואים את אבי נמני" (ד. נוימן, אחרי שהצלם החליט משום מה לצלם את יוסי מזרחי דרך עדשת המצלמה של הסלולרי שלו). עוד דוגמה קלאסית לצורך של פרשנינו למלא כל רגע נתון במילים, ובה בעת גם לחוש ההומור המשובח שלהם.

השורה התחתונה

לשם האיזון, נקודה לשיפור. לא היה צריך להפסיק לשחק אחרי השער השלישי. המשחק הזה היה יכול בקלות להצטרף למסורת מכפלות החמש.

השורה מתחת לשורה התחתונה

אבי נמני – תישאר. אתה עושה עבודה נהדרת. (עדכון: שיט.)