מכבי פתח תקווה – אנחנו

חזרה לקרקע. המשחק בו פיטרנו את נמני היה נהדר ומבטיח, אבל המשחק הבא הוא זה שצריך להוכיח שמאחורי ההבטחות יש כיסוי, שמאחורי כל הרומנטיקה והליטופים לאגו לא מסתתר רק איזה וון-גיים-סטנד שיישכח במהרה אלא תחילתו של רומן ארוך ומרתק. לכן אני מצפה מהקבוצה שלי שתישאר איתי גם כשאני מתעורר מהלילה המרגש שעברנו ותגיש לי היום ארוחת בוקר מפנקת למיטה, בליווי כמה נשיקות בדמות שערים שיבטיחו לי שמה שהיה בלילה היה רק הספתח, המתאבן, האפריטיף, המשחק המקדים, והפסגות האמיתיות והמענגות באמת עוד לפנינו.

למי שאיבד אותי בליטופים – אני רוצה ניצחון נגד פ"ת. בעקבות הצלחות התחזיות האחרונות שלי אתם בטח כבר רוצים שאספר לכם איך בדיוק זה יקרה. אבל קודם כל כמה קישורים.

קישור התקפי

לא נעים להיות חייבים זמן רב, וזה עוד פחות נעים כשחייבים למישהו שלא כל כך מחבבים – מי יודע מה הוא עוד ידרוש בסוף? טוב, אם כך, שנפטרנו מהר מהחוב למכבי תל אביב על המשחק שהם נתנו לנו בעונה שעברה (כן, נתנו, זה היה שקוף מדי מכדי להכחיש) ועזרנו להם להיפטר מנמני.

אני דוגל ברלטיביזם ספורטיבי, שזה כמו רלטיביזם תרבותי אבל בספורט. אל תחפשו בגוגל כי אין באמת דבר כזה, אבל הרעיון הוא שכל הנעשה בתוך מועדון כדורגל הוא עניינו של המועדון עצמו ושל כל מי שמגדיר את עצמו אוהד שלו, ומי שלא שייך למועדון לא צריך להתערב בו (אלא אם נחצים גבולות אדומים, שמשפיעים מעבר לתחומי המועדון). לכן פיטורי נמני הם לא מענייני והם גם לא ממש מעניינים אותי, אבל מאוד עניין אותי מה שקרה אחריהם. בתגובות לפוסט הקודם כתבתי קצת על הסלידה שלי מהתנהלות "חדשות הספורט" באותו ערב, והנה פז חסדאי בטור שאומר את זה מצוין חוסך לי לכתוב את זה שוב כאן. באותו נושא, העיתונאי חיים שדמי שמנהל כבר שנים מלחמת חורמה נגד נמני ואוהדיו כתב פוסט די מרתק ומלא אמוציות בעקבות הפיטורים, והאמת, אני בהחלט מבין אותו (גם אם לא מסכים עם כל מה שהוא כותב שם). זאת חתיכת הנאה כשהנמסיס שלך נופל, וברגעים מענגים כאלה מי רוצה להיזכר ב"בנפול אויבך…" וכל זה.

(רק סיימתי לכתוב את הפוסט וכבר גיליתי שחיים שדמי מנצל היטב את שעתו הגדולה והוא מככב גם בטור מעניין של שלמה מן (ייגרמייסטר בשבילכם) ב"עין השביעית". ואם כבר ייגר, אז הנה פוסט נוקב ומדויק שלו על "חדשות הספורט", ולמי שפספס – הדיווח האחרון מהמשפט שמנהלת נגדו אופירה אסייג).

עוד בדה באזר, פוסט מעניין וקצת מפוספס בעיני (בעיקר בגלל הכיוון שהתגובות לקחו אותו אליו) של מיכל אנגל על שוביניזם בשיח הספורטיבי, בו נכנסתי לויכוח קצת ארוך על נושא המגדר שקרוב לליבי. מבט מהצד על הדינמיקה של התגובות לפוסט יכול להוליך לכמה מסקנות מעניינות בנושא היחס לנשים בכלל ובשדה הספורט בפרט, אבל זה כשנדבר על פמיניזם ושוביניזם, כלומר, לא עכשיו.

עוד הנאה הסבו לי השבוע הפוסטים הנהדרים של בני תבורי שמתגלה כמספר נפלא עם סיפורים משעשעים שכתובים בהומור נינוח מהסוג שאני אוהב. קחו למשל את הפוסט הזה על חוויית הקיאקים שלו בניו זילנד, או הסיפור הזה על זכריה רצאבי. בפוסט אחר תבורי, אוהד הפועל פ"ת שמגיב פה לפעמים, מציג עמדה מעניינת (שאותי אישית ריגשה בהומניזם שבה) בנושא תרומות איברים.

לבסוף, כתבה של איציק יצחקי בוואלה ספורט, ששפכה קצת אור על ההצלחה של אלישע לוי במכבי. הכתבה הזו התפרסמה ערב המשחק נגד תל אביב, ואין זמן טוב מזה לעבור מאותו לילה נהדר, לבוקר שאחרי.

לפני

בתזמון מופלא, בדיוק אחרי שנוכחנו לדעת שמה שבאמת היינו צריכים בהגנה שלנו העונה זה אותו ואת בנאדו ביחד (כמו שאני טוען פה כבר מהמחזור השישי, תראו למשל בתגובה מס' 2 פה אצל לווינטל), איגנסיו קאנוטו עוזב אותנו לפראגוואי. אני לא זוכר הרבה פרידות קלאסיות יותר מקבוצה כמו זו של קאנוטו. אחרי שכבר ידע שהוא עוזב וכבר היה עסוק בחיפוש קבוצה ובהכנות לעזיבה, הודיעו לו שהוא על הספסל במשחק הסופר-חשוב נגד מכבי ת"א, רק בגלל שסרי פאלח הצעיר קיבל אדום במשחק של הנוער.

ישב לו איגנסיו על הספסל להנאתו, עסוק בהוצאת השחור מהציפורניים ובלדמיין איך הוא מגיע מוקדם לטרמינל כדי לתפוס את המושב עם המקום לרגליים ליד יציאות החירום, ופתאום צעקה במבטא גיאורגי מעירה אותו משרעפיו – הוא נקרא לדגל! קאנוטו עולה מהספסל, וכמו בסרט הוליוודי נותן את משחק העונה הפרטי שלו ומסייע לקבוצה בתצוגה הכי טובה שלה עד היום. כמו בסרט לא הוליוודי, השוט הבא הוא לא של איגנסיו מניף את צלחת האליפות בסוף העונה אחרי שקיבל מקום קבוע בהרכב בעקבות המשחק ההירואי, אלא שלו עומד על מדרגות המטוס ומנופף לשלום.

שלום, אם כן, איש יקר! סליחה שלא ממש נתנו לך צ'אנס! ותמסור גם לסילבה! ככה זה פה, אנחנו מתים על זרים ומארחים נפלא, באמת, אבל הרבה סבלנות אין. אז אדיוס, בהצלחה, ותודה על השי שהשארת לנו. באמת תודה. תודה באמת. אם למישהו יש שכל במכבי, נעביר את השי הזה למישהו אחר מיד כשתלך. רק שמישהו יסכים לקבל.

ההרכב

(ע"פ וואלה! ספורט)

ניר דוידוביץ', אייל משומר, שי מימון, אריק בנאדו, טאלב טואטחה, ג'ון קולמה, גוסטבו בוקולי, אייל גולסה, יניב קטן, תומר חמד, ולדימיר דבאלישווילי.

החששות בהרחבה

הלכה התקווה, אם כן, ונשאר המימון. אולי שי מצא לו שיטה – במשחקים בהם הוא יכול להיות לא רע, כמו המשחק היום, הוא ישחק. ובמשחקים קשים באמת, כמו המשחק נגד ת"א, הוא יפרוש באיזה שלב וישאיר את הבמה לבלם רציני. אבל לא עדיף שיפרוש לפני המשחק ויחסוך לנו חילוף?

טוב זה לא מצחיק. הבעיה הכי קריטית שלנו כרגע היא בלם. אם אנחנו רציניים בקשר לעונה הזו, וכמו שזה נראה כרגע אנחנו מאוד רציניים, מימון הוא לא בלם לרוץ איתו לאליפות. למעשה הוא לא בלם לרוץ איתו באופן כללי, כי בהחלט ייתכן שהמקסימום שהוא מסוגל לו זו הליכה מהירה. אשמח לאכול את הכובע בסוף העונה, אבל בשביל יותר ממקום שלישי נצטרך תותח רציני ומהיר ליד בנאדו. יודעים מה? אם לא נצליח להביא כזה, אין לי בעיה שינסו שם את פיליאבסקי או אפילו את סרי פאלח שיעבור חניכה מהירה אצל אריק. כי מימון, לדעתי הצנועה, יכול לשחק במשחקים כמו זה של היום ואולי אפילו להבריק מדי פעם, אבל הוא לא עשוי מחומר של אלופים.

עוד בהגנה: בנאדו כבר הוכיח שהמקום שלו הוא בהרכב לפני כל השאר. על טוואטחה, שנתן משחק חלומי בשבוע שעבר, מוטל עכשיו להוכיח שזו לא היתה יציאה חד פעמית. משומר ממשיך לשחק כמגן וכקיצוני, ולמרות שאני חושב שעותמאן טוב ממנו, אין באמת סיבה שלא להמשיך לתת לו קרדיט.

השיטה עם בוקולי וקולמה מאחורה וגולסה מקדימה (סוף סוף!) הוכיחה את עצמה לגמרי נגד הצהובים, ואני מצפה מאייל שעכשיו ייקח את הצ'אנס הזה בשתי ידיים ויחזור להראות את הגולסה שכל כך התרגשנו ממנו לפני כל הקטע עם לאציו. את קטן עדיין צריך למרות היכולת הפושרת נגד ת"א, כי צריך מישהו אחד שנשאר רגוע גם כשהקבוצה לא מצליחה להבקיע והמשחק נכנס לדקות האחרונות. אם קצת ירפה מהמושכות, הוא יכול לתרום לנו עוד המון העונה. אני בעיקר בונה עליו שיכניס את גולסה לעניינים ויחנוך אותו. רק שתהיה לו את האחריות וגדלות הרוח לעשות את זה, גם אם זה אומר שהוא יצטרך טיפה לפנות את המקום.

רפאלוב לא חסר לי בינתיים, גדיר קצת יותר, ועידן ורד בדקות שקיבל הראה שאולי צודק אלישע שהוא עדיין לא נותן לו את חולצת ההרכב (אם כי הייתי שמח לראות אותו משחק יותר). בואו נגיד שאם אנחנו מובילים ביותר משער אחד, אפשר לוותר על בוקולי, להכניס את ורד ולשחרר את חמד למשימות התקפה בלבד.

שיטת שני החלוצים (עם גניבות של חמד לכיוון הימין) גם היא הוכחה כמוצלחת. שיתוף הפעולה בין דבה לתומר נראה לא רע בכלל, ועל זה שחמד מתחיל לנפק כיסוי להבטחות אני לא רוצה לדבר יותר מדי. רק ששניהם ימשיכו ככה, ואם מישהו יזייף – על הספסל מחכה חלוץ רעב ודי מוצלח.

מי?

משומר מתפקד למעשה כקשר ימני שבזמן התקפות היריבה יורד להיות מגן אבל רוב המשחק שוהה ליד הרחבה השניה, מהווה איום וגם מבקיע. אם פ"ת תסתגר, הרבה תלוי בפעילות שלו ושל טוואטחה באגפים. שירימו טוב ואני סומך על חמד ודבה שכבר ינצלו את זה.

מה?

צורת המשחק שלנו הפכה מסוג של בלגן לשיטה די מעניינת בהתהוות. ראשית, הלחץ שאנחנו עושים אחרי איבוד כדור מתחיל להזכיר ימים יפים יותר. שנית, אין ממש קשר ימני וקשר שמאלי. משומר וטוואטחה כאמור עולים הרחק להתקפה ומשחררים בהתאמה את חמד ואת גולסה להיכנס לרחבה. ההצטרפות של המגנים להתקפה תלויה לחלוטין בחיפוי נכון של בוקולי וקולמה באגפים מאחורה במקרה של איבוד כדור ומתפרצת. קטן מצידו משחק בדרך כלל במרכז אבל לפעמים הוא הולך ימינה ומשאיר את האמצע לקולמה, בוקולי וגולסה. גולסה משחק בדרך כלל (כלומר במשחק האחרון) בשמאל אבל כשטוואטחה עולה למעלה אייל נעמד על קו ה-16 ומהווה כמעט חלוץ שלישי.

בקיצור, שיטת המשחק שלנו בנויה יותר ויותר על חיפוי הדדי, שיתוף פעולה, חילופי מקומות והמון תנועה, וזה מתחיל להיראות יפה. רק שימשיכו ככה והכל יהיה בסדר.

גם השבוע

ככל שיעברו הדקות ודבלישווילי לא יבקיע, הוא יהפוך מתוסכל יותר ויותר ויתחיל לקחת את הכדור וללכת לבד ולבעוט מ-40 מטר.

סיבות לאופטימיות

כאילו, ברור?

הנבואה

ניתנה לשוטים.

ולכן

0:3 ירוק!

***

אגב, אני הולך לראות היום את האחות עם הכדור הכתום משחקת בגביע נגד הפועל תל אביב (הדי מפחידה), אז כנראה שלפחות את המחצית הראשונה לא אראה. סומך עליכם שתספרו לי מה היה. אראה גם אראה! אחרי התלבטות קשה החלטתי שבשם האהדה לקבוצת הכדורגל אני יכול להסתפק בלראות את קבוצת הכדורסל מהבית (שניה לפני שהתקשרתי לבטל התקשרו אליי מהקבוצה לשאול אם אסכים לוותר על הכרטיס כי יש בעיה עם הכרטיסים, אז בסוף יצא שגם עשיתי טובה למועדון. על לא דבר! ובהצלחה כמובן. למתעניינים – יש שידור בערוץ 1 ב-19:00)

אחרי

לא רק שהצעירה החטובה מאתמול בלילה הגישה לי ארוחת בוקר מפנקת – היא עשתה את זה כשהיא לבושה בחולצה של מכבי ובתחתונים. ולא רק שאור הבוקר לא חשף בה פגמים אלא להיפך, גיליתי שהיא עוד יותר צעירה ונאה ממה שחשבתי, ושהיא מדיפה ריח רענן של אחרי מקלחת. ריח של נעורים. אני אוהב את הריח הזה.

אם בשבוע שעבר כתבתי בהפתעה מסוימת שזו כבר לא הקבוצה של קטן, אחרי המשחק היום אפשר לומר את זה בביטחון מוחלט. קטן הוא עדיין חלק חשוב מהקבוצה שנסמכה עליו בארבע השנים האחרונות, אבל הקבוצה כבר לא קמה ונופלת על היכולת שלו. יותר מכך – כשהוא יוצא היא מגלה פתאום שהיא כבר יודעת לשחק בלעדיו, ואיכשהו המשחק נהיה הרבה יותר, ובכן, מהיר, ולא פחות טוב. אם זה יימשך כך, היום בו יניב קטן בריא וכשיר לא יעלה בהרכב מכבי חיפה הולך ומתקרב.

שאלתי בבלוג הזה לא פעם מי יהיה זה שיחליף את קטן בהנהגת הקבוצה כשהמלך הזקן יירד מכסאו. נדמה לי שבשבועות האחרונים אנחנו מקבלים את התשובה לשאלה הזו, וגם היא – כמו מספר השערים החביב עלינו השנה (שפרוסנר הסביר יפה למה הוא כל כך מיוחד) – משולשת. הטריו גולסה-ורד-חמד הולך ומשתלט על הקבוצה.

את השערים מבקיע דבה. את העצירות במרכז השדה עושה קולמה. מאחורה מחפה בנאדו בחכמת משחק שאף אחד לא ציפה לה ממנו. אבל מי שמניע את הקבוצה קדימה ואחורה, ובעיקר קדימה, במהירות ובאלגנטיות, הם שלושת הצעירים המוכשרים שלנו. גולסה נמצא בכל מקום, וורד מרביץ באגף להטוטים שלא ראינו מאז רביבו וחמד מפגין נוכחות שאני לא מצליח לזכור כמוה בהתקפת מכבי חיפה (ורק כדי שלא לחלל את הבלוג הזה לא אגיד שהוא בעצם הכי מזכיר את דריקס). הטריו הרעב והרענן הזה מכניס הרבה מהירות ואינטנסיביות למשחק שלנו ונדמה שהוא מתחיל ליטול, ביחד, את ההובלה על הקבוצה. כסאו של המלך מתנדנד. יחי המלכים.

פתאום כשאני חושב על זה, בתקופותיה הטובות מכבי חיפה לא היתה דיקטטורה של איש אחד, אלא לפחות אוליגרכיה אם לא אריסטוקרטיה (ובמקרים נדירים ונהדרים דמוקרטיה). משנות ה-80' ועד היום, תמיד הובילו את הקבוצה לפחות 3 שחקנים סופר-מוכשרים, שבדרך כלל היו שחקנים התקפיים. יכול להיות שהקבוצה שלנו חוזרת לשם? יכול להיות שמכבי חיפה של עידן אלישע, ככל שהיא פושטת יותר את נשל עורה הישן, מתגלה כמו עוד קבוצה בשרשרת קבוצות מפוארות שנסמכו על 3-4 כוכבי התקפה אינטליגנטיים ויצירתיים?

ובכן, עוד חזון למועד. אבל נכון להיום, ובכלל לשבועות האחרונים, יש לנו בדיוק שלוש סיבות טובות לחשוב שכן.

בגדול

אם כן זה היה לא רע בכלל, זה היה אפילו טוב מאוד לאור החששות מנפילת מתח מסוימת. כמה שחקנים הוכיחו כמה דברים היום. טוואטחה הוכיח שהוא לא תופעה חולפת. גולסה הוכיח שוב שהמקום שלו הוא בהתקפה ורק בהתקפה. חמד הוכיח סופית שהשנה אנחנו יכולים וצריכים לשחק עם שני חלוצים, בטח במשחקים כאלה, ודבה הזכיר, אחרי הרבה מאוד זמן, שהוא פשוט חלוץ מצוין, ותרשו לי לומר שבמיטבו אפילו אחד החלוצים הטובים בליגה.

ציונים

דוידוביץ' – 4. השער באשמתו. נדמה, ולא בפעם הראשונה, שהוא חזר מהפציעה פחות בטוח בכדורי הגובה. קצת פיצה עם הצלה יפה אחר כך.

בנאדו – 7. עוד משחק מצוין של אריק. זה לא מפסיק להדהים אותי כמה ניסיון וחכמת משחק יכולים לחפות על איטיות. הוא רחוק משיא כושרו הגופני, אבל זו התקופה הכי חכמה שלו בקריירה.

מימון – 6. משחק לא רע שלו. הראה שיש לו הבנת משחק טובה ומיקום מצוין, ומצד שני (ווהו!) חשף שוב את האיטיות הנוראית שלו. באחד המרדפים שם אחרי בן חיים, מול מהירותו של החלוץ הצעיר זה נראה כאילו מימון רץ במקום. למזלו של שי בן חיים החטיא, והוא ניצל מאירוע-קוזנייצוב פרטי משלו.

טוואטחה – 7. במחצית הראשונה כבר חשבתי שהסופרלטיבים היו מוגזמים ושהנה מתברר שטוואטחה הוא לא כזה כמו שעשינו ממנו אלא רק מגן לא רע. אבל אז הגיעה המחצית השניה, וטאלב חזר להיות טאלנט. הוא סיפק כמה עצירות יפות בהגנה, הראה הרבה ביטחון בהתקפה, ניפק הרמה אחת פשוט נהדרת לדבה (שהחטיא מול שוער), ואני נרגעתי. יש מחליף באגף.

משומר – 4. אם היה צריך להיות משחק אחד שיספק לאלישע תירוץ להחזיר את עותמאן להרכב, זה היה המשחק. יכולת לא טובה של משומר ששוב עלה הרבה להתקפה אבל איבד יותר מדי כדורים, וגם בהגנה בן חיים חגג על האגף שלו. זה הזמן לעותמאן (אגב, מישהו צריך לטפל בצורך האובססיבי של משומר לגנוב גולים לאחרים).

קולמה – 6. יציב כמו בטון, וחזק קצת יותר.

בוקולי – 5. עושה המון קילומטראז' ומחלץ הרבה כדורים, אבל מה זה עוזר כשהוא מאבד את כולם? במקום שילמד את קולמה למסור קדימה, נדבק ממנו בפיזור הדעת.

גולסה – 6. לא משחק גדול של אייל, כמה איבודי כדור ורשלנות לא אופיינית מול השער. אבל הכושר שלו מדהים, הוא נמצא בכל מקום וזה מאפשר לו להגיע להמון הזדמנויות. אולי עושה פחות הטעיות גוף מרפאלוב (למרות שלדעתי הדריבל שלו לא הרבה פחות טוב), אבל איזה הבדל באינטנסיביות, בהתנפלות על הכדור, ברצון. במחצית השניה ראינו שגם כשחקן חופשי הוא נהדר. קצת יותר ריכוז היה מביא לו גם גולים.

קטן – 5. משחק מאוד בינוני של יניב חוץ ממסירה אחת מצוינת. מקבל הנחה בגלל הפציעה.

חמד – 7. עוד משחק מצוין של תומר. מרגש אותי לראות אותו, אחרי כל כך הרבה שנים שהסתובב בליגה, חוזר סוף סוף כמו שתמיד חלם לקבוצת האם שלו, ותופס מקום בהרכב שלה ובצדק מוחלט. והשער שלו… תענוג.

דבאלישווילי – 9. המשחק הכי טוב העונה של דבה. הגיע להזדמנויות, סידר לעצמו הזדמנויות, מסר נהדר לאחרים, השיג לבד לגמרי פנדל והכניס אותו, הפך ניצחון צנוע שלנו למשהו קצת יותר מרגש וזכיר ובאופן כללי, היה כיף לראות אותו היום.

מחליפים

ורד – 8. איזה משחק מצוין הוא נתן! איזו קלילות רגליים, איזה ביטחון, איזה פוטנציאל יש לנו באגף. גם מימין וגם משמאל, הביך את הפתח תקוואיים וקינח במסירה יפהפיה ישר לרגל של חמד. לקוות שקטן יישאר פצוע גם במשחק הבא?

עותמאן – 5. לא השפיע יותר מדי בדקות המעטות שקיבל. בקרוב בהרכב.

אזולאי – שיחק מעט מאוד, ובכל זאת בישל גול. אני כבר לא כל כך בטוח שאנחנו צריכים חלוץ נוסף.

השחקן המצטיין

דבאלישווילי, בקלות. תענוג לראות אותו כל כך דומיננטי. אין הרבה חלוצים בליגה עם הנוכחות שלו, ועוד פחות עם ראיית המשחק שלו. קצת יותר מהירות וזריזות והוא יהיה כל כך טוב, שכנראה שהוא כבר לא יהיה פה. נראה שדבה את המשבר העונתי שלו עבר, ונקווה שמפה ועד הסוף ימשיך לשחק בדיוק ככה.

עוד כמה מילים

שמעתי ששוב צעקו בוז לאלישע על החילופים. בעיני הקטע הזה הפך להיות סתם איזו דרך טפשית של האוהדים להגיד "אנחנו מיוחדים", ללא כל סיבה אמיתית. הקבוצה שלנו התקפית ומשחקת התקפי, ולבקר (גם ברקוביץ' בטלוויזיה) את אלישע רק בגלל שהוא משנה את המערך מ 4-4-2 ל 4-5-1 זו סתם היטפלות די מטומטמת לפרטים לא חשובים. זה לא משנה בעידן שלנו כמה חלוצים משחקים וכמה קשרים, זה משנה איך הקבוצה משחקת, ונדמה לי שאלישע מתחיל להקנות לקבוצה סגנון מספיק יפה והתקפי בשביל לחסוך ממנו את הביקורת השטותית הזו.

ברצלונה הסופר-התקפית משחקת לפעמים בלי חלוצים בכלל. לפעמים ויה יוצא ומסי משחק למעלה, ולפעמים ויה משחק משמאל. העניין הוא שאז מתפנה מקום למסי ולאינייסטה ולפדרו ולצ'אבי ולאלבס להיכנס לרחבה, ובטח שזה לא הופך את המשחק של בארסה לפחות התקפי. אז אנחנו לא ברצלונה אבל לא צריך להתבייש ללמוד ממנה, ונדמה שאלישע צפה בכמה משחקים שלה לאחרונה, והשחקנים הפנימו כמה רעיונות חדשים (כמו הלחץ המצוין וכאמור חילופי המקומות, אבל גם הוצאות הכדור המהירות בקרנות ובכדורים חופשיים). אז למה שלא נתמקד בדברים היפים והחדשים האלה במקום בעקרונות דוגמטיים וחסרי משמעות?

בקיצור – שקט, בונים.

תודות

טל בן חיים שאחרי שתי פריצות טובות כבר הומלץ על ידי ברקוביץ' למכבי ת"א (בהתלהבות ברקוביצ'ית אופיינית), והראה עם כמה בעיטות יעני-מתוחכמות ובעיקר יומרניות ועלובות שהוא בהחלט שייך לשם.

פינת הטלוויזיה ע"ש ד. נוימן

והפעם, ברשותכם, ממשחק הגביע בכדורסל שנערך הערב בין מכבי חיפה להפועל ת"א:

"לנדסברג הוא אמריקאי שמשחק עם תעודת זהות ישראלית" (נאמר פעמיים, על ידי מולי קצורין בפרשנות לפני המשחק, למרות שלנסדברג הוא לא פחות ישראלי מכל מתאזרח אחר שמשחק פה, ואפילו יותר אם מתחשבים בחוקי הגזע הישראליים)

"מה יכולה לעשות הפועל ת"א כדי לעצור את מכבי חיפה?" (הורסקי, לפני המשחק. בניגוד למצופה ולמקובל לפני משחקים, לא עלתה השאלה ההפוכה)

"אנחנו מתעסקים יותר בהפועל תל אביב וזה טבעי" (הורסקי. ולמה זה טבעי? למה לא להתייחס לשתי הקבוצות?)

היה מוזר ודי מעניין, במובן המעצבן של המושג, להיות לשם שינוי בצד של הקבוצה הפחות מעניינת מבחינת התקשורת. זה מובן וברור שהפועל תל אביב בכדורסל היא סיפור גדול (אגב כל הכבוד לקהל שלה על עידוד כל כך טוב שהוא ממש ממש עיצבן אותי), אבל אין שום סיבה שיתייחסו לקבוצה הישראלית השניה במשחק כמו שמתייחסים לקבוצות הזרות ביורוקאפ.

זה לא רק הציטוטים למעלה, זה כל המשחק – הרגשתי כמו בשידורים של מכבי ת"א כדורסל באירופה, רק שאנחנו הקבוצה האירופית. אם בשידורי מכבי ת"א ההצדקה לשידור מוטה כל כך היא "פטריוטיות", איך ניתן לפרש אחרת את השידור המוטה של משחק הגביע היום מאשר כפטריוטיות תל אביבית, שלא לומר אפילו תל אביבית אדומה? מעצבן ואפילו מקומם.

(לגבי מכבי, כנראה שאנחנו בקבר עמוק יותר משחשבנו. אני מאמין ביכולתו של נאווי להוציא אותנו ממנו)

השורה התחתונה

דברים זזים בחיפה, והם זזים מהר מתמיד.

השורה מתחת לשורה התחתונה

יכול להיות שהפציעה של רפאלוב היא הדבר הכי טוב שהיה יכול לקרות לנו העונה?

***

(והנה עוד קישור אחד לסיום: כתבה מצוינת של עופר פרוסנר יקיר הבלוג שפורסמה בסוף השבוע האחרון באתר "הארץ", ובה הוא מזהה יפה את מה שעובר על מכבי, כולל שיטת הלחץ וההתחברות, וחוזה גם את השלישיה וגם את היכולת המצוינת של דבה הערב).

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, ירוק עם כדור כתום, כללי, משחקים במילים, קישור התקפי, תקשורת השרוכים, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

47 תגובות על מכבי פתח תקווה – אנחנו

  1. פרלה הגיב:

    חמד לא "גונב לצד ימין". הוא פשוט עושה שם הגנה במקום יניב

    אהבתי

  2. שי הגיב:

    מלחיץ.
    משחק חוץ נגד קבוצה "קטנה" עם צמד חלוצים זריזים שיכולים לברוח לשטח פנוי או לשבור נבדל. במיוחד מול בלמים שלא מצטיינים במהירות.
    אחד של בן-חיים ואחד של דמארי? נצטרך את ה 3 שהבטחת..

    אהבתי

  3. אביעד הגיב:

    לגבי מימון נאלץ להסכים שנראה בסוף העונה מה יהיה. לגבי משומר: אם אנחנו מקווים שהוא ירים טוב לאמצע אז נחכה עוד הרבה זמן שזה יקרה. זו הסיבה העיקרית למה גם אני חושב שעותמאן (עוסמאן?) עדיף. כי הגנה שניהם עושים בסדר, רק שמשומר לא יודע להגביה.

    אהבתי

  4. הופ הגיב:

    פרלה – נכון. אבל גם בהתקפה הוא לפעמים משחק מימין (נדמה לי שבעיקר במתפרצות, כשאין למשומר זמן להגיע לשם).
    אביעד – כאמור, יותר מאשמח לאכול את הכובע, ואני רוצה שאתה אישית תביא לי את הסכו"ם. אין לי שום דבר אישי נגד מימון (גם אם הפעם יצא לי קצת ארסי יותר מתמיד), ואם הוא יתברר כבלם מעולה שיכול להיות בלם העתיד שלנו, אני מבטיח להיות הראשון להודות בטעויותי. אבל אני בהחלט מטיל ספק בנכונות של בחינת היכולות שלו על חשבון העונה שלנו.
    אני לא חושב שמשומר לא יודע להגביה, אני חושב שהוא מאוד לא יציב בהגבהות שלו (לא פיענחתי את הדפוס עדיין, ייתכן שזו שאלה של האם ההגבהה היא תוך כדי תנועה או לא). אבל הוא מאוד השתפר בעונות האחרונות. אני מסכים שעותמאן טוב יותר, אבל הרכב מנצח וכל זה.

    אהבתי

  5. הופ הגיב:

    שי, מגיעה לך תגובה נפרדת על הדברים המעניינים שאתה מעלה פה: דמארי פצוע אבל בן חיים הוא אכן סכנה גדולה ואני מעריך שיבקיע. בנוסף, יש לפ"ת חלוץ צעיר ומבטיח בשם עומר גולן שתמיד מהווה איום, ולהערכתי הוא יכבוש לפחות שער אחד.

    אהבתי

  6. פרלה הגיב:

    1. דבאלישווילי מס' 1 באיומים, ביצירת הזדמנויות, במחויבות 90 דקות, כבש צמד. חלוץ שפיץ אמיתי, רואה משחק על אף שהראש לפעמים באדמה, בלי אגו. גבר. מצטיין. אם היה קצת יותר טוב היה משחק בליגה איכותית יותר. להאריך חוזה מהר.
    2. מימון שרוף. החילוף הפוטנציאלי החשוב ביותר בחלון ההעברות לא יתממש וחבל. לא נזכה לבחון את פיליאבסקי או כל מחליף אחר יחד עם בנאדו (כך פוספס גם קאנוטו). כרגע לא ראוי להרכב. הייתי משחרר לו קאנוטו היה נשאר.
    3. כשיניב יצא, חמד הפך לחלוץ מלא ולא נדרש לחיפוי באגף וכך הרווחנו את ה- 2:1.
    4. שלישיה מס' 6 ב- 8 המשחקים שאחרי הפועל ת"א. האסימון ירד. החוד התחדד. אנחנו בדרך הנכונה.
    חמש. לא להתייאש. נצחון של המון בגרות במשחק חוץ קשה באצטדיון המנחוס, אחרי שספגנו שיוויון ואיבדנו את קטן. אלמלא הקיזוז הכל היה משמעותי כפליים.

    אהבתי

  7. פרלה הגיב:

    ואף מילה על הטכניקה של דבה בגול עם החלק החיצון של שמאל…

    אהבתי

  8. הופ הגיב:

    לקורא מתי ולמי שבמקרה מחכה – פוסט ה"אחרי" יעלה פה עוד שעתיים לפחות. אתם מוזמנים לחלוק פה בינתיים את התרשמותכם המלומדת, או המתלהבת

    אהבתי

  9. מתי הגיב:

    מה עוד שעתיים? שוב אני אקרא את שלמה שרף בישראל היום? שוב קריסטל מנטה? אתה חייב להראות קצת יותר מחוייבות לקוראים שלך. בסדר, לא משלמים אבל גם ישראל היום זה בחינם.

    הכל נכון, מכבי חיפה עושה רושם של קבוצה שיודעת מה היא רוצה מעצמה, קבוצה מסודרת, ממושמעת, קבוצה של אלישע לוי עם נגיעות כיוון קלות של ניר הופמן. אתם מתפקדים יפה ביחד אתה ואלישע, הוא מרכיב את המיתרים, מסובב אותם, מסדר אותם, נותן לך את הגיטרה לכיוון ומוציא אותם לדרך. שימשך ככה כי היום מכבי חיפה שיחקה נגד קבוצת כדורגל שגם יודעת מה היא רוצה מעצמה, שאולי אין לה כישרונות גדולים אבל יש שם כדורגל.

    בקצב הזה עוד שנה שנתיים אלון חרזי עלול להגיד שלום לתואר המגן השמאלי הטוב ביותר בחיפה אי פעם. טאלב טוואטחה הוא חתיכת שחקן בקנה מידה ארצי בטח. הרגע שבו הוא החליק על הדשא מאחורי דני פרדה שרץ עם הכדור חופשי מצד ימין ולאחר ההחלקה הצליח להדביק את פרדה ולחלץ את הכדור הוא רגע מכונן .

    לגבי שבוע שעבר והפילוסופיה שמאחורי הנקודה שלפני הסעיף במשפט: לדעתי אין לקנטר את אלו ששמים נקודה אחרי המספר מול אלו ששמים חצי עיגול. אולי האחרונים יותר חרוצים אבל הראשונים לבטח יעילים יותר, הלוא הם מצליחים להשיג את אותה מטרה בחצי מהזמן.

    אהבתי

  10. פרלה הגיב:

    לילה טוב. חלומות פז. מקום ראשון.

    אהבתי

  11. עופר פרוסנר הגיב:

    זו כתבה שכתבתי בסוף שבוע שעבר (שימו לב לתאריך) – שמסבירה מה קורה עם מכבי לאחרונה.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1208465.html

    לא ראיתי את רוב המשחק היום, אבל ממה שראיתי, אני חושב שמכבי הרגה אותו אחרי הגול השני. בכלל, מכבי מצליחה לרפות את רגלי הקבוצות היריבות, במן קשיחות כזו, ועושה את זה עם קשר אחורי וחצי (בוקולי די חלש במשחקים האחרונים).

    אהבתי

  12. הופ הגיב:

    פרלה – נכון, כנראה נכון, נכון, נכון וסופר-נכון. הרבה אופי ראינו היום. אופי של צעירים שהתבגרו. ודבה היה נפלא, גם בגול וגם במהלך שהוביל לפנדל. אבל אני הכי אוהב את המסירות החכמות שלו.
    מתי – מהסוף להתחלה: אבחנה מבריקה. זה גם אומר שאלה שכותבים בלי נקודה או חצי עיגול הם הכי יעילים מכולם.
    2 טווטאחה כל כך מבטיח שאני מפחד להאמין לזה.
    3 גם כשאתה מחמיא אתה עושה את זה יפה במיוחד. תודה וגם בשם אלישע.
    4 תשמע, אני מתחיל להבין שעדיף שאני אעלה פוסטים מאוחר. נראה לי שאחרי שלמה שרף ו"ישראל היום" הבלוג הזה הוא כמעט ספר של המינגווי.

    אהבתי

  13. הופ הגיב:

    עופר – יופי של כתבה, אני מכניס את הלינק לפוסט עצמו ברשותך.

    אהבתי

  14. פרלה הגיב:

    אבחנה מדויקת בענין החלפת המלך קטן באוליגרכיה החדשה. אם לצד יוסי תמיד היו טאלנטים (רוסו, פראליה) ואייל – ראובן- רביבו – בנין שיחקו יחד אז אין סיבה שנאמץ את המונרכיה הצהובה ונבגוד במסורת.
    משחק לא רע של מימון?! כשלקבוצה היריבה אין מה לעשות עם הכדור, הדרך הבטוחה שלה ליצור מצב המסכן את השער של ניר היא למסור את הכדור למימון. הוא פשוט משחק לא טוב, לא מדויק, לא בכיוון, לא מותא, פוטנציאל נזק עצום. שלא יעלה לנו ביוקר.
    משומר מתחפש לדני אלבס ופיקה?! נוכח בהתקפה יותר מבהגנה; באמצע יותר מבאגף ובתוך רחבת היריב יותר מאשר ברחבה שלנו. כל עוד אנחנו משחילים שלישיות זה בסדר (בארסה או באסה?!).
    הופ, בוקולי וגולסה – תקרא מה כתבת. עם יד על הלב יכולת להחליף ביניהם וזה הכל ענין של השקפה.
    הסך הכל היה טוב היום למרות שנחשפנו שוב למגבלות ביכולת ובפרטים הקטנים. מגמה חיובית.

    אהבתי

  15. אביעד הגיב:

    לצערי, אין יותר מדי מה לבנות על ורד וגולסה כמנהיגי העתיד.
    אם הם יהיו טובים, הם לא יישארו בארץ הרבה זמן, אם ייחלשו – לא יהיו המובילים שלנו. חמד הוא סיפור אחר לחלוטין.
    מעבר לכך, כמי שראה רק חלקים: גלן ג'ונסון, אה משומר, לספסל.

    אהבתי

  16. פראליה הגיב:

    כדורסל – מדהים איך תוך שנה + הפכה קבוצה שבנתה זהות והופיעה פעמיים ביד-אליהו עם צבא כדורגל של 5,000 אוהדים שטרם נראה במגרשי הכדורסל בארץ, הפכה לנגיפה חלשה וחסרת זהות עם 12 אוהדים מול הפועל תל-אביב, פשוט עצוב.
    משומר – לא צריך שום סיבה ושום תירוץ לזרוק אותו, ההיטפלות שלו לגנוב גולים כ"כ אגואיסטית ומקוממת, בדר"כ ספורטאים ברמה הזו שהם חסרי יכולת אך בעלי מודעות עצמית מחפים על כך בהרבה אופי אבל הגולם מוכיח מדי משחק שאין לו כלום מאף אחת מהתכונות הבסיסיות האלו.
    עולם האסוציאציות של הופ – טעון שיפור דחוף לדעתי, מה דעתכם על ורד-רובן וחמד-שירר (כל הזכויות לגרגורי)?
    תודה – על כיף חוזר של תחילת שבוע!

    אהבתי

  17. פרלה הגיב:

    ההתנפלות על משומר אינה על דעתי. בד"כ כשהתופעה מתגברת הוא כובש שערים חשובים. אז די. תמשיכו.

    אהבתי

  18. פראליה הגיב:

    תזכיר לי את זה לקראת המשחק הבא,
    ד"א, התפקיד שלו ממש לא לכבוש ומצידי הוא יכול לרשום ברזומה את הגול של חמד אתמול על שמו,
    ונגיד שכן, מה זה יתן לו? חוזה לעונה הבאה בהפועל צנעה?

    אהבתי

  19. הופ הגיב:

    פרלה – מימון היה בעיני סביר אתמול, אבל כמו שכתבתי גם בעיני זה לא מספיק – אנחנו צריכים בלם שיפגין יכולת כזו גם במשחקים הגדולים והמלחיצים באמת, ולדעתי למימון אין את זה. יכול להיות גם שקצת התרגלתי לחשוש כשהכדור מגיע לאזור שלו אז כל פעולה טובה שלו גורמת לי לחשוב שהוא השתפר.
    לגמרי לא מסכים איתך לגבי בוקולי וגולסה. גולסה נתן אמנם משחק קצת רפאלובי בכל הנוגע לאיבודי כדור, אבל בכל הנוגע לנוכחות גם אתמול הוא כיכב, היווה איום כל הזמן. יש בו משהו אינטנסיבי מאוד, שלא נותן מנוח לקבוצה השניה, כל הזמן מחפש לדחוף את הכדור קדימה ורץ מצד לצד בלי הפסקה. שלא לדבר על חילוצי הכדור והגליצ'ים.
    אי אפשר להשוות בינו ובין בוקולי כי התפקיד של בוקולי הוא לחלץ כדור ולמסור במרכז המגרש. התפקיד של גולסה הוא למסור את המסירה האחרונה או לאיים על השער, והגיונית מי שעושה את אלה יאבד יותר. האיבודים של גוסטבו ממש לא מחויבי המציאות. מאבד כדורים שגם קולמה היה מוסר טוב. הייתי נותן צ'אנס ליאיא הזה במקומו. הוא לא גרזן כמו קולמה בכל הנוגע למשחק התקפי הוא נראה לי יותר טוב משניהם.
    פראליה – ככה זה אצל קבוצה בלי מסורת רציפה שיש לה פוטנציאל להרבה אוהדים: הם באים והולכים לפי ההצלחות. בכדורסל לא נהיה בקרוב מכבי או הפועל ת"א ואפילו לא ירושלים. אם נהיה עוד שש שנים במקום בו ירושלים נמצאים היום מבחינת אוהדים, זו תיחשב הצלחה גדולה. ובכל מקרה הפועל ת"א זה לא מקור להשוואה, זה משהו מיוחד שם (אגב אתמול, גם בגלל הסיקור של המשחק, הבנתי שאני מעריך את האהדה, אבל לא אוהב את האופי של הקבוצה הזו ושל האוהדים שלה).

    אהבתי

  20. הופ הגיב:

    לגבי משומר – לדעתי במשחקים שהוא קיבל הוא הוכיח שהוא מגן ימני מצוין לליגה שלנו, ושהמקום שלו הוא בקבוצת צמרת פלוס מינוס (בקבוצה בינונית הוא יכול להיות כוכב). עם זאת, במכבי אני רגיל לראות שחקנים שהם לא שחקני קבוצות צמרת ביכולת שלהם אלא שכל אחד מהם יכול להשתלב בהרכב קבוצה אירופית לפחות מליגה בינונית. לפי המבחן הזה, עותמאן לדעתי מתאים לנו יותר מאשר משומר.
    אני אוהב את החוצפה של משומר ואת ההעזה שלו ליד השער, אבל יש לו בעיה של לדעת איפה הגבול שלו. אם הוא היה יודע לעצור בזמן הוא היה יכול להיות איתן אהרוני נהדר. עותמאן יכול להיות לדעתי לפחות טוב יותר ממשה גלאם ומגרייב במיטבם.

    אהבתי

  21. הופ הגיב:

    ולבסוף אביעד – מה שאתה אומר נכון מאוד ובמובן רחב יותר מאשר רק לגבי גולסה וורד. חשבתי לכתוב על זה פוסט מתישהו אבל בקצרה: הבעיה העיקרית שלי עם התכנית של שחר להיות "כמו אייאקס" היא שתכנית כזו מונעת מראש את הסיכוי ששחקן גדול ינהיג את הקבוצה להרבה שנים. שחקנים מוכשרים כמו גולסה וורד נועדו להימכר לפי התכנית הזו. מי שאמור להוביל אותנו לאורך שנים, אם כך, הם רק שחקנים מסוגם של רפאלוב, שאין להם אמביציה מיוחד לעבור לאירופה, או חמד שפסגת חלומותיו היתה להיות בהרכב של חיפה.
    אני לא יודע איך זה עובד באייאקס אבל שיטה כזו מחייבת פירוק ובניה מחדש מתמידים, והבעיה של חוסר וודאות מובנית בה – לך תדע מתי קבוצה אירופית תרצה שחקן כזה או אחר שלך והנה הלך המנהיג. בהחלט יכול להיות שזו הסיבה שרפאלוב מטופח כל כך (וכשדנו ב"מי צריך להיות המנהיג", כתבתי שהוא דומה לעטר במובן הזה) – במכבי יודעים שהוא טוב מספיק כדי לשחק בקבוצה אבל לא מספיק כדי לעזוב לאירופה.

    אהבתי

  22. מתי הגיב:

    מה יש לכם נגד משומר? דווקא לדעתי היה טוב אבל אני לא מבין בכדורגל ויכול להיות שאני טוען שהוא היה טוב רק כי לבש את החולצה הנכונה? יכול להיות שזה הפוך על הפוך על נחום ברנע ושלי יחימוביץ?

    באמת במכבי חיפה אף פעם לא היה מלך כל יכול. לכל ברקוביץ היה עטר שידפוק לו סטירה כשצריך , לאהרון אמר היה את מנצ'ל, עלמני והרדי, ברוך ממן בזמנו עשה קולות של מנהיג בלתי מעורער והוא באמת היה כזה בתקפות הקשות של מכבי חיפה בתחילת שנות השמונים אבל כשחיפה התחילה לעלות למעלה וזכתה באליפות היו סביבו חבורת צעירים ליד קאנונים מנהיגותיים כמו אלי כהן ופרסלני ומרילי ואהרוני.

    שמעתי היום את אלישע לוי גם ברדיו ת"א וגם ברדיו ללא הפסקה אחד אחרי השני.האיש היחיד שבשבילו אני מוכן לשמוע את הקול של אופירה אסייג, הפנים היפות של מכבי חיפה יש לו הרבה דיוידנדים בתחושה שלי כלפי הקבוצה בעונות האחרונות.

    כן ניר, ליד שלמה שרף אתה המינגווי, אתה התנ"ך ליד שלמה שרף, אתה רוצה להרגיש ממש גדול? ליד אופירה אסייג אתה אלוהים, אלוהים? יש מישהו מעל אלוהים? (טוב אבל זה לא חוכמה, ליד אופירה אסייג אפילו דני נוימן הוא המלאך גבריאל).

    אהבתי

  23. הופ הגיב:

    מתי – שום דבר אישי נגד משומר, מבחינתי לפחות. הוא אחד המגנים הימניים הטובים בארץ ובכמה משחקים האחרונים היה הטוב בהם. אתמול לא. איבד כדורים, הרים רע וטל בן חיים השאיר סימני חריש עמוק אצלו באגף.
    היה מקרה אחד ששיגע אותי במיוחד אתמול (אני לא לגמרי בטוח שזה היה הוא):
    קרן לנו. כל הקבוצה למעלה כולל הבלמים, ורק משומר (נדמה לי) ועוד אחד עומדים על החצי. הכדור מוגבה ונהדף מההגנה עד משומר שמקבל אותו כשהוא לבד לגמרי אבל כל פ"ת עולה לכיוונו. מה הוא עושה?
    א. בועט את הכדור לכיוון שער היריבה כמה שיותר חזק (מה שנהוג לעשות כדי למנוע מתפרצת ואולי לגנוב הזדמנות).
    ב. מחפש שחקן פנוי באגף למסור לו שיגביה כדי לנצל את הנוכחות המוגברת ברחבה (מה שעושים שחקנים קרי רוח, שיודעים למסור).
    ג. מרחיק לחוץ או סתם בועט למעלה כד ששחקני ההגנה יספיקו לחזור (בהנחה שהוא בלחץ היסטרי).
    ובכן, לא. משומר כמו משומר חייב לבחור באופציה ד – לנסות לעבור (בדריבל!) את החלוצים של פ"ת שדוהרים לעברו. כמובן שהוא מאבד את הכדור ובהיותו השחקן הלפני אחרון כאמור הוא נאלץ לפתוח בריצה מטורפת אחרי החלוצים.
    פשוט טיפשות לשמה. והיציאות האלה, שחוזרות די הרבה, יכולות לגמור לנו משחק – ולך תדע איזה משחק זה יבחר להיות. (ואם זה לא היה הוא יצאתי חומוס ואני מתנצל בפני משומר ובני משפחתו הקוראים את הבלוג).
    * ליד הכתבות אצל אופירה, הטורים של שרף מזכירים את ניק הורנבי.

    אהבתי

    • הופ הגיב:

      אה ומסכים איתך לגבי אלישע. אמרה לי מ"ם שיש בו משהו זֵני, ואני מסכים. כאילו שום שאלה בעולם לא תוכל להוציא אותו משלוותו הסטואית.
      מי האמין שהדבר הכי דומה לפיל ג'קסון בישראל יהיה האיש עם תסרוקת הקסדה מבית שאן.

      אהבתי

  24. פרלה הגיב:

    אלישע שנה שלישית רצוף מוליך אותנו בראש ליגת העל. הוליך אותנו לצ'מפיונס עם ילדים והצעיר את הקבוצה עם שחקני בית ונוער כמו שרף בתחילת האייטיז. התגבר על הטראומה הארורה מאשתקד. מי היה שם שקל על הימור כזה ביום בו שחר בחר בו מכל המאמנים. אני לא מחדש דבר אבל יש דברים שחובה לומר.

    אהבתי

  25. ערן הגיב:

    חברים בואו לא ניסחף עם עינין אלישע. הוא פשוט התאים למדיניות החסכון של שחר ( וגם בין היחידים שלא מתלונן על כך ). נכון שעם תוצאות לא מתווכחים, אבל בקרב הרבה אוהדים התחושה היא שהוא פשוט לא מתאים ואפילו אי אפשר להסביר מדוע ….
    לליגה שלנו במצבה הנוכחי הוא כנראה מספק
    ועד שהליגה לא תשתפר אלא רמות המאמנים שנקבל מיענקלה….
    ההימור שלי ליורש – איתי מרדכי……

    עמית למרות השמחה הרבה על התקופה האחרונה שנינו יודעים שזה לא ממש זה …

    אהבתי

  26. פרלה הגיב:

    ערן היקר,
    ברוך הבא. קודם כל זה חוסך SMSים.
    אלישע באירופה יכול היה להתפתח לסוג של פרגוסון שועלי שכזה.
    הוא מצליח לעשות חילופי דורות טוב יותר מכל אחד אחר בעבר.
    הוא מוציא מים מהסלע (גם אם נזכור שהליגה היא נפולת נמושות).
    בעבר היו לנו הפסדים מסורתיים לאחרוה בליגה- לא אצל אלישע.
    אלמלא העוזבים לאירופה היינו יכולים להיות "גדולים על הליגה" אבל עם חצי הרכב חדש אנחנו שוב בראש. וגם בצ'מפיונס הוא לא נפל.
    הוא עוד לא הראה לנו את כל מה שהוא יודע. אני מאד אופטימי.

    אהבתי

    • פרלה הגיב:

      וגם רוני לוי בתקופת "אליפות בלי מאמן" לא התקרב לאחוזי צבירת הנקודות שלו.

      אהבתי

    • ערן הגיב:

      עמית
      יפה שאתה ער בשעה כזאת
      עינין חילופי הדורות החלטה של שחר סגירת הברזים חייבה זאת.
      עם תקציב כמו של רוני לוי גרנט ושות׳
      היו לך כאן ברק יצחקי קולאוטי וטוטו תמוז ולא היית רואה אף אחד מהצעירים
      שלא לדבר על מדיניות הזרים הכושלת….
      מההפסדים לאחרונות צמחנו לעונות ענק

      אהבתי

      • פרלה הגיב:

        אלישע הביא את קרופניק וקולמה להרכב האליפות הראשונה.
        טישיירה ודבה לאליפות השניה.
        קאנוטו?! כבר לעולם לא נדע. + קולמה ודבה לאליפות השלישית.
        סביר בסה"כ.
        רוני לוי אמור היה להעלות את הנוער שגידל והצליח רק עם בירם.
        בשנותיו האחרונות פירק ואלישע מיד קומם (הקים מחדש).
        RESPECT
        בפעם הבאה בצ'מפיונס שחר יקנה לנו גלידה. (או אבא. כן שם בפינה. איפה שהשרותים נקיים לפני האיכסטדיון)

        אהבתי

        • ערן הגיב:

          אמא תמיד אמרה לי לא להתווכח איתך
          ומאז שלמדת משפטים אני מתחיל להבין למה
          ניצחת. !!!

          לא הגבת לעינין – איתי מרדכי

          אהבתי

  27. מתי הגיב:

    צודקת מ"ם הוא איש זן. הוא לא אומר דברים מעניינים או מחכימים יותר מדרור קשטן למשל אבל משהו בקול שלו מרגיע ועושה לי טוב לשמוע אותו, בתור אחד שפוחד לטוס הייתי שמח שהוא יהיה הקברניט שיגיד לי להדק חגורות ושהטמפרטורה ברומא 12 מעלות מעונן חלקית, בתור אחד שמפחד ממלחמות הייתי רוצה שהוא יהיה דובר צה"ל שיגיד לי לשים מסיכה ויקרא את סיסמאת היחידה שלי לגיוס מילואים, בתור מי שמפחד ממחלות הייתי רוצה שהוא יהיה הרופא שיודיע לי שאין לי כלום ואני סתם היפוכונדר, בתור מי שמפחד מקיזוז רציתי לכתוב שהייתי רוצה שגוטמן יהיה מאמן שלי אבל לא. אני מעדיף להפסיד אליפות בדקה האחרונה ושאלישע יהיה המאמן ולא גוטמן.
    וחוץ מזה, אם לאבי כהן היתה את הקסדה של אלישע הוא היה המאמן של מכבי ת"א היום.

    מצטער שבאחת התגובות שרבבתי את שמי כמי שמגיע לקרסוליים של נחום ברנע בזמן שאני אפילו לא הבלוג של שלי יחימוביץ.
    מצטער ששרבבתי את אלוהים למשפט על אופירה אסייג אבל זו בעיה שלו, הוא ברא אותה ושלא ישחק את עצמו לא מבין מה רוצים ממנו.
    מצטער שלא נשארתי ער אתמו ל עד מאוחר ונאלצתי להסתפק במה שקיבלתי בחינם בעמידה בחצר (של הבניין שאני עובד בו, שם מחלקים את ישראל היום) כי לא סיפקתי לי את צרכי אתמול בערב.

    אהבתי

  28. הופ הגיב:

    מתי
    אתה קורע

    אהבתי

  29. הופ הגיב:

    החברים ערן ופרלה, תרגישו בבית :)
    דעתי – הכל נמדד בתוך ההקשר, וחלק מההקשר הזה הוא "סגירת הברזים" (נניח. למעשה אנחנו עדיין עם אחד התקציבים הגדולים בליגה, ובטח שבגולדהאר קשה להתחרות). בתוך ההקשר הזה אלישע הוא הכי טוב שהיינו יכולים לקבל.
    גוטמן מאמן מעולה בעיני, כנראה הכי טוב בארץ עכשיו. אבל אני לא רוצה אותו במכבי. האגו שלו יכול למלא לבדו את קרית אליעזר.

    אהבתי

    • ערן הגיב:

      זה לא באמת חכמה להיות עם התקציב השלישי בגודלו גם עם 20 מיליון היינו עדין כאלה .
      ולא מסכים שאלישע זה הכי טוב שיכולנו לקבל
      אתה פשוט כמו כל אוהד מכבי – מתיישר עם הבוס – מותר לבקר גם אותו

      אהבתי

      • פרלה הגיב:

        1. עם הבן של איתי מרדכי דיברתי אתמול בגן (של זוהר). אני בדרך להציב בפניו את השאלה.
        2. הבוס.
        נפתחנו.
        בשבילך ובשביל כולם, הנשיא EL PREZIDENTE

        אהבתי

  30. הופ הגיב:

    ערן – בהחלט מותר ואני מבקר כשצריך (ר' למשל העימות בין קטן לאלישע).
    פה לדעתי לא רק שלא צריך – להעביר ביקורת כשאנחנו ניצבים במקום הראשון בליגה כבר שלוש שנים ברציפות (מלבד מחזורים בודדים) גובל בגרידיות.
    אבל אני מסכים שאני סומך מאוד על שחר עד כדי אמון כמעט עיוור. לדעתי הוא הרוויח את זה ביושר והאמון הזה מוכיח את עצמו כבר איזה 30 שנה. כשאני אראה שהוא עושה שטויות, מבטיח שאהיה הראשון לזעוק.

    אהבתי

  31. mirage הגיב:

    This text is scratched out!

    אהבתי

  32. mirage הגיב:

    scratched

    אהבתי

  33. mirage הגיב:

    sפתח תקוה

    אהבתי

  34. mirage הגיב:

    פתח תקוה

    אהבתי

  35. mirage הגיב:

    חיפה תנצח 2-0

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s