מכבי פתח תקווה – אנחנו

חזרה לקרקע. המשחק בו פיטרנו את נמני היה נהדר ומבטיח, אבל המשחק הבא הוא זה שצריך להוכיח שמאחורי ההבטחות יש כיסוי, שמאחורי כל הרומנטיקה והליטופים לאגו לא מסתתר רק איזה וון-גיים-סטנד שיישכח במהרה אלא תחילתו של רומן ארוך ומרתק. לכן אני מצפה מהקבוצה שלי שתישאר איתי גם כשאני מתעורר מהלילה המרגש שעברנו ותגיש לי היום ארוחת בוקר מפנקת למיטה, בליווי כמה נשיקות בדמות שערים שיבטיחו לי שמה שהיה בלילה היה רק הספתח, המתאבן, האפריטיף, המשחק המקדים, והפסגות האמיתיות והמענגות באמת עוד לפנינו.

למי שאיבד אותי בליטופים – אני רוצה ניצחון נגד פ"ת. בעקבות הצלחות התחזיות האחרונות שלי אתם בטח כבר רוצים שאספר לכם איך בדיוק זה יקרה. אבל קודם כל כמה קישורים.

קישור התקפי

לא נעים להיות חייבים זמן רב, וזה עוד פחות נעים כשחייבים למישהו שלא כל כך מחבבים – מי יודע מה הוא עוד ידרוש בסוף? טוב, אם כך, שנפטרנו מהר מהחוב למכבי תל אביב על המשחק שהם נתנו לנו בעונה שעברה (כן, נתנו, זה היה שקוף מדי מכדי להכחיש) ועזרנו להם להיפטר מנמני.

אני דוגל ברלטיביזם ספורטיבי, שזה כמו רלטיביזם תרבותי אבל בספורט. אל תחפשו בגוגל כי אין באמת דבר כזה, אבל הרעיון הוא שכל הנעשה בתוך מועדון כדורגל הוא עניינו של המועדון עצמו ושל כל מי שמגדיר את עצמו אוהד שלו, ומי שלא שייך למועדון לא צריך להתערב בו (אלא אם נחצים גבולות אדומים, שמשפיעים מעבר לתחומי המועדון). לכן פיטורי נמני הם לא מענייני והם גם לא ממש מעניינים אותי, אבל מאוד עניין אותי מה שקרה אחריהם. בתגובות לפוסט הקודם כתבתי קצת על הסלידה שלי מהתנהלות "חדשות הספורט" באותו ערב, והנה פז חסדאי בטור שאומר את זה מצוין חוסך לי לכתוב את זה שוב כאן. באותו נושא, העיתונאי חיים שדמי שמנהל כבר שנים מלחמת חורמה נגד נמני ואוהדיו כתב פוסט די מרתק ומלא אמוציות בעקבות הפיטורים, והאמת, אני בהחלט מבין אותו (גם אם לא מסכים עם כל מה שהוא כותב שם). זאת חתיכת הנאה כשהנמסיס שלך נופל, וברגעים מענגים כאלה מי רוצה להיזכר ב"בנפול אויבך…" וכל זה.

(רק סיימתי לכתוב את הפוסט וכבר גיליתי שחיים שדמי מנצל היטב את שעתו הגדולה והוא מככב גם בטור מעניין של שלמה מן (ייגרמייסטר בשבילכם) ב"עין השביעית". ואם כבר ייגר, אז הנה פוסט נוקב ומדויק שלו על "חדשות הספורט", ולמי שפספס – הדיווח האחרון מהמשפט שמנהלת נגדו אופירה אסייג).

עוד בדה באזר, פוסט מעניין וקצת מפוספס בעיני (בעיקר בגלל הכיוון שהתגובות לקחו אותו אליו) של מיכל אנגל על שוביניזם בשיח הספורטיבי, בו נכנסתי לויכוח קצת ארוך על נושא המגדר שקרוב לליבי. מבט מהצד על הדינמיקה של התגובות לפוסט יכול להוליך לכמה מסקנות מעניינות בנושא היחס לנשים בכלל ובשדה הספורט בפרט, אבל זה כשנדבר על פמיניזם ושוביניזם, כלומר, לא עכשיו.

עוד הנאה הסבו לי השבוע הפוסטים הנהדרים של בני תבורי שמתגלה כמספר נפלא עם סיפורים משעשעים שכתובים בהומור נינוח מהסוג שאני אוהב. קחו למשל את הפוסט הזה על חוויית הקיאקים שלו בניו זילנד, או הסיפור הזה על זכריה רצאבי. בפוסט אחר תבורי, אוהד הפועל פ"ת שמגיב פה לפעמים, מציג עמדה מעניינת (שאותי אישית ריגשה בהומניזם שבה) בנושא תרומות איברים.

לבסוף, כתבה של איציק יצחקי בוואלה ספורט, ששפכה קצת אור על ההצלחה של אלישע לוי במכבי. הכתבה הזו התפרסמה ערב המשחק נגד תל אביב, ואין זמן טוב מזה לעבור מאותו לילה נהדר, לבוקר שאחרי.

לפני

בתזמון מופלא, בדיוק אחרי שנוכחנו לדעת שמה שבאמת היינו צריכים בהגנה שלנו העונה זה אותו ואת בנאדו ביחד (כמו שאני טוען פה כבר מהמחזור השישי, תראו למשל בתגובה מס' 2 פה אצל לווינטל), איגנסיו קאנוטו עוזב אותנו לפראגוואי. אני לא זוכר הרבה פרידות קלאסיות יותר מקבוצה כמו זו של קאנוטו. אחרי שכבר ידע שהוא עוזב וכבר היה עסוק בחיפוש קבוצה ובהכנות לעזיבה, הודיעו לו שהוא על הספסל במשחק הסופר-חשוב נגד מכבי ת"א, רק בגלל שסרי פאלח הצעיר קיבל אדום במשחק של הנוער.

ישב לו איגנסיו על הספסל להנאתו, עסוק בהוצאת השחור מהציפורניים ובלדמיין איך הוא מגיע מוקדם לטרמינל כדי לתפוס את המושב עם המקום לרגליים ליד יציאות החירום, ופתאום צעקה במבטא גיאורגי מעירה אותו משרעפיו – הוא נקרא לדגל! קאנוטו עולה מהספסל, וכמו בסרט הוליוודי נותן את משחק העונה הפרטי שלו ומסייע לקבוצה בתצוגה הכי טובה שלה עד היום. כמו בסרט לא הוליוודי, השוט הבא הוא לא של איגנסיו מניף את צלחת האליפות בסוף העונה אחרי שקיבל מקום קבוע בהרכב בעקבות המשחק ההירואי, אלא שלו עומד על מדרגות המטוס ומנופף לשלום.

שלום, אם כן, איש יקר! סליחה שלא ממש נתנו לך צ'אנס! ותמסור גם לסילבה! ככה זה פה, אנחנו מתים על זרים ומארחים נפלא, באמת, אבל הרבה סבלנות אין. אז אדיוס, בהצלחה, ותודה על השי שהשארת לנו. באמת תודה. תודה באמת. אם למישהו יש שכל במכבי, נעביר את השי הזה למישהו אחר מיד כשתלך. רק שמישהו יסכים לקבל.

ההרכב

(ע"פ וואלה! ספורט)

ניר דוידוביץ', אייל משומר, שי מימון, אריק בנאדו, טאלב טואטחה, ג'ון קולמה, גוסטבו בוקולי, אייל גולסה, יניב קטן, תומר חמד, ולדימיר דבאלישווילי.

החששות בהרחבה

הלכה התקווה, אם כן, ונשאר המימון. אולי שי מצא לו שיטה – במשחקים בהם הוא יכול להיות לא רע, כמו המשחק היום, הוא ישחק. ובמשחקים קשים באמת, כמו המשחק נגד ת"א, הוא יפרוש באיזה שלב וישאיר את הבמה לבלם רציני. אבל לא עדיף שיפרוש לפני המשחק ויחסוך לנו חילוף?

טוב זה לא מצחיק. הבעיה הכי קריטית שלנו כרגע היא בלם. אם אנחנו רציניים בקשר לעונה הזו, וכמו שזה נראה כרגע אנחנו מאוד רציניים, מימון הוא לא בלם לרוץ איתו לאליפות. למעשה הוא לא בלם לרוץ איתו באופן כללי, כי בהחלט ייתכן שהמקסימום שהוא מסוגל לו זו הליכה מהירה. אשמח לאכול את הכובע בסוף העונה, אבל בשביל יותר ממקום שלישי נצטרך תותח רציני ומהיר ליד בנאדו. יודעים מה? אם לא נצליח להביא כזה, אין לי בעיה שינסו שם את פיליאבסקי או אפילו את סרי פאלח שיעבור חניכה מהירה אצל אריק. כי מימון, לדעתי הצנועה, יכול לשחק במשחקים כמו זה של היום ואולי אפילו להבריק מדי פעם, אבל הוא לא עשוי מחומר של אלופים.

עוד בהגנה: בנאדו כבר הוכיח שהמקום שלו הוא בהרכב לפני כל השאר. על טוואטחה, שנתן משחק חלומי בשבוע שעבר, מוטל עכשיו להוכיח שזו לא היתה יציאה חד פעמית. משומר ממשיך לשחק כמגן וכקיצוני, ולמרות שאני חושב שעותמאן טוב ממנו, אין באמת סיבה שלא להמשיך לתת לו קרדיט.

השיטה עם בוקולי וקולמה מאחורה וגולסה מקדימה (סוף סוף!) הוכיחה את עצמה לגמרי נגד הצהובים, ואני מצפה מאייל שעכשיו ייקח את הצ'אנס הזה בשתי ידיים ויחזור להראות את הגולסה שכל כך התרגשנו ממנו לפני כל הקטע עם לאציו. את קטן עדיין צריך למרות היכולת הפושרת נגד ת"א, כי צריך מישהו אחד שנשאר רגוע גם כשהקבוצה לא מצליחה להבקיע והמשחק נכנס לדקות האחרונות. אם קצת ירפה מהמושכות, הוא יכול לתרום לנו עוד המון העונה. אני בעיקר בונה עליו שיכניס את גולסה לעניינים ויחנוך אותו. רק שתהיה לו את האחריות וגדלות הרוח לעשות את זה, גם אם זה אומר שהוא יצטרך טיפה לפנות את המקום.

רפאלוב לא חסר לי בינתיים, גדיר קצת יותר, ועידן ורד בדקות שקיבל הראה שאולי צודק אלישע שהוא עדיין לא נותן לו את חולצת ההרכב (אם כי הייתי שמח לראות אותו משחק יותר). בואו נגיד שאם אנחנו מובילים ביותר משער אחד, אפשר לוותר על בוקולי, להכניס את ורד ולשחרר את חמד למשימות התקפה בלבד.

שיטת שני החלוצים (עם גניבות של חמד לכיוון הימין) גם היא הוכחה כמוצלחת. שיתוף הפעולה בין דבה לתומר נראה לא רע בכלל, ועל זה שחמד מתחיל לנפק כיסוי להבטחות אני לא רוצה לדבר יותר מדי. רק ששניהם ימשיכו ככה, ואם מישהו יזייף – על הספסל מחכה חלוץ רעב ודי מוצלח.

מי?

משומר מתפקד למעשה כקשר ימני שבזמן התקפות היריבה יורד להיות מגן אבל רוב המשחק שוהה ליד הרחבה השניה, מהווה איום וגם מבקיע. אם פ"ת תסתגר, הרבה תלוי בפעילות שלו ושל טוואטחה באגפים. שירימו טוב ואני סומך על חמד ודבה שכבר ינצלו את זה.

מה?

צורת המשחק שלנו הפכה מסוג של בלגן לשיטה די מעניינת בהתהוות. ראשית, הלחץ שאנחנו עושים אחרי איבוד כדור מתחיל להזכיר ימים יפים יותר. שנית, אין ממש קשר ימני וקשר שמאלי. משומר וטוואטחה כאמור עולים הרחק להתקפה ומשחררים בהתאמה את חמד ואת גולסה להיכנס לרחבה. ההצטרפות של המגנים להתקפה תלויה לחלוטין בחיפוי נכון של בוקולי וקולמה באגפים מאחורה במקרה של איבוד כדור ומתפרצת. קטן מצידו משחק בדרך כלל במרכז אבל לפעמים הוא הולך ימינה ומשאיר את האמצע לקולמה, בוקולי וגולסה. גולסה משחק בדרך כלל (כלומר במשחק האחרון) בשמאל אבל כשטוואטחה עולה למעלה אייל נעמד על קו ה-16 ומהווה כמעט חלוץ שלישי.

בקיצור, שיטת המשחק שלנו בנויה יותר ויותר על חיפוי הדדי, שיתוף פעולה, חילופי מקומות והמון תנועה, וזה מתחיל להיראות יפה. רק שימשיכו ככה והכל יהיה בסדר.

גם השבוע

ככל שיעברו הדקות ודבלישווילי לא יבקיע, הוא יהפוך מתוסכל יותר ויותר ויתחיל לקחת את הכדור וללכת לבד ולבעוט מ-40 מטר.

סיבות לאופטימיות

כאילו, ברור?

הנבואה

ניתנה לשוטים.

ולכן

0:3 ירוק!

***

אגב, אני הולך לראות היום את האחות עם הכדור הכתום משחקת בגביע נגד הפועל תל אביב (הדי מפחידה), אז כנראה שלפחות את המחצית הראשונה לא אראה. סומך עליכם שתספרו לי מה היה. אראה גם אראה! אחרי התלבטות קשה החלטתי שבשם האהדה לקבוצת הכדורגל אני יכול להסתפק בלראות את קבוצת הכדורסל מהבית (שניה לפני שהתקשרתי לבטל התקשרו אליי מהקבוצה לשאול אם אסכים לוותר על הכרטיס כי יש בעיה עם הכרטיסים, אז בסוף יצא שגם עשיתי טובה למועדון. על לא דבר! ובהצלחה כמובן. למתעניינים – יש שידור בערוץ 1 ב-19:00)

אחרי

לא רק שהצעירה החטובה מאתמול בלילה הגישה לי ארוחת בוקר מפנקת – היא עשתה את זה כשהיא לבושה בחולצה של מכבי ובתחתונים. ולא רק שאור הבוקר לא חשף בה פגמים אלא להיפך, גיליתי שהיא עוד יותר צעירה ונאה ממה שחשבתי, ושהיא מדיפה ריח רענן של אחרי מקלחת. ריח של נעורים. אני אוהב את הריח הזה.

אם בשבוע שעבר כתבתי בהפתעה מסוימת שזו כבר לא הקבוצה של קטן, אחרי המשחק היום אפשר לומר את זה בביטחון מוחלט. קטן הוא עדיין חלק חשוב מהקבוצה שנסמכה עליו בארבע השנים האחרונות, אבל הקבוצה כבר לא קמה ונופלת על היכולת שלו. יותר מכך – כשהוא יוצא היא מגלה פתאום שהיא כבר יודעת לשחק בלעדיו, ואיכשהו המשחק נהיה הרבה יותר, ובכן, מהיר, ולא פחות טוב. אם זה יימשך כך, היום בו יניב קטן בריא וכשיר לא יעלה בהרכב מכבי חיפה הולך ומתקרב.

שאלתי בבלוג הזה לא פעם מי יהיה זה שיחליף את קטן בהנהגת הקבוצה כשהמלך הזקן יירד מכסאו. נדמה לי שבשבועות האחרונים אנחנו מקבלים את התשובה לשאלה הזו, וגם היא – כמו מספר השערים החביב עלינו השנה (שפרוסנר הסביר יפה למה הוא כל כך מיוחד) – משולשת. הטריו גולסה-ורד-חמד הולך ומשתלט על הקבוצה.

את השערים מבקיע דבה. את העצירות במרכז השדה עושה קולמה. מאחורה מחפה בנאדו בחכמת משחק שאף אחד לא ציפה לה ממנו. אבל מי שמניע את הקבוצה קדימה ואחורה, ובעיקר קדימה, במהירות ובאלגנטיות, הם שלושת הצעירים המוכשרים שלנו. גולסה נמצא בכל מקום, וורד מרביץ באגף להטוטים שלא ראינו מאז רביבו וחמד מפגין נוכחות שאני לא מצליח לזכור כמוה בהתקפת מכבי חיפה (ורק כדי שלא לחלל את הבלוג הזה לא אגיד שהוא בעצם הכי מזכיר את דריקס). הטריו הרעב והרענן הזה מכניס הרבה מהירות ואינטנסיביות למשחק שלנו ונדמה שהוא מתחיל ליטול, ביחד, את ההובלה על הקבוצה. כסאו של המלך מתנדנד. יחי המלכים.

פתאום כשאני חושב על זה, בתקופותיה הטובות מכבי חיפה לא היתה דיקטטורה של איש אחד, אלא לפחות אוליגרכיה אם לא אריסטוקרטיה (ובמקרים נדירים ונהדרים דמוקרטיה). משנות ה-80' ועד היום, תמיד הובילו את הקבוצה לפחות 3 שחקנים סופר-מוכשרים, שבדרך כלל היו שחקנים התקפיים. יכול להיות שהקבוצה שלנו חוזרת לשם? יכול להיות שמכבי חיפה של עידן אלישע, ככל שהיא פושטת יותר את נשל עורה הישן, מתגלה כמו עוד קבוצה בשרשרת קבוצות מפוארות שנסמכו על 3-4 כוכבי התקפה אינטליגנטיים ויצירתיים?

ובכן, עוד חזון למועד. אבל נכון להיום, ובכלל לשבועות האחרונים, יש לנו בדיוק שלוש סיבות טובות לחשוב שכן.

בגדול

אם כן זה היה לא רע בכלל, זה היה אפילו טוב מאוד לאור החששות מנפילת מתח מסוימת. כמה שחקנים הוכיחו כמה דברים היום. טוואטחה הוכיח שהוא לא תופעה חולפת. גולסה הוכיח שוב שהמקום שלו הוא בהתקפה ורק בהתקפה. חמד הוכיח סופית שהשנה אנחנו יכולים וצריכים לשחק עם שני חלוצים, בטח במשחקים כאלה, ודבה הזכיר, אחרי הרבה מאוד זמן, שהוא פשוט חלוץ מצוין, ותרשו לי לומר שבמיטבו אפילו אחד החלוצים הטובים בליגה.

ציונים

דוידוביץ' – 4. השער באשמתו. נדמה, ולא בפעם הראשונה, שהוא חזר מהפציעה פחות בטוח בכדורי הגובה. קצת פיצה עם הצלה יפה אחר כך.

בנאדו – 7. עוד משחק מצוין של אריק. זה לא מפסיק להדהים אותי כמה ניסיון וחכמת משחק יכולים לחפות על איטיות. הוא רחוק משיא כושרו הגופני, אבל זו התקופה הכי חכמה שלו בקריירה.

מימון – 6. משחק לא רע שלו. הראה שיש לו הבנת משחק טובה ומיקום מצוין, ומצד שני (ווהו!) חשף שוב את האיטיות הנוראית שלו. באחד המרדפים שם אחרי בן חיים, מול מהירותו של החלוץ הצעיר זה נראה כאילו מימון רץ במקום. למזלו של שי בן חיים החטיא, והוא ניצל מאירוע-קוזנייצוב פרטי משלו.

טוואטחה – 7. במחצית הראשונה כבר חשבתי שהסופרלטיבים היו מוגזמים ושהנה מתברר שטוואטחה הוא לא כזה כמו שעשינו ממנו אלא רק מגן לא רע. אבל אז הגיעה המחצית השניה, וטאלב חזר להיות טאלנט. הוא סיפק כמה עצירות יפות בהגנה, הראה הרבה ביטחון בהתקפה, ניפק הרמה אחת פשוט נהדרת לדבה (שהחטיא מול שוער), ואני נרגעתי. יש מחליף באגף.

משומר – 4. אם היה צריך להיות משחק אחד שיספק לאלישע תירוץ להחזיר את עותמאן להרכב, זה היה המשחק. יכולת לא טובה של משומר ששוב עלה הרבה להתקפה אבל איבד יותר מדי כדורים, וגם בהגנה בן חיים חגג על האגף שלו. זה הזמן לעותמאן (אגב, מישהו צריך לטפל בצורך האובססיבי של משומר לגנוב גולים לאחרים).

קולמה – 6. יציב כמו בטון, וחזק קצת יותר.

בוקולי – 5. עושה המון קילומטראז' ומחלץ הרבה כדורים, אבל מה זה עוזר כשהוא מאבד את כולם? במקום שילמד את קולמה למסור קדימה, נדבק ממנו בפיזור הדעת.

גולסה – 6. לא משחק גדול של אייל, כמה איבודי כדור ורשלנות לא אופיינית מול השער. אבל הכושר שלו מדהים, הוא נמצא בכל מקום וזה מאפשר לו להגיע להמון הזדמנויות. אולי עושה פחות הטעיות גוף מרפאלוב (למרות שלדעתי הדריבל שלו לא הרבה פחות טוב), אבל איזה הבדל באינטנסיביות, בהתנפלות על הכדור, ברצון. במחצית השניה ראינו שגם כשחקן חופשי הוא נהדר. קצת יותר ריכוז היה מביא לו גם גולים.

קטן – 5. משחק מאוד בינוני של יניב חוץ ממסירה אחת מצוינת. מקבל הנחה בגלל הפציעה.

חמד – 7. עוד משחק מצוין של תומר. מרגש אותי לראות אותו, אחרי כל כך הרבה שנים שהסתובב בליגה, חוזר סוף סוף כמו שתמיד חלם לקבוצת האם שלו, ותופס מקום בהרכב שלה ובצדק מוחלט. והשער שלו… תענוג.

דבאלישווילי – 9. המשחק הכי טוב העונה של דבה. הגיע להזדמנויות, סידר לעצמו הזדמנויות, מסר נהדר לאחרים, השיג לבד לגמרי פנדל והכניס אותו, הפך ניצחון צנוע שלנו למשהו קצת יותר מרגש וזכיר ובאופן כללי, היה כיף לראות אותו היום.

מחליפים

ורד – 8. איזה משחק מצוין הוא נתן! איזו קלילות רגליים, איזה ביטחון, איזה פוטנציאל יש לנו באגף. גם מימין וגם משמאל, הביך את הפתח תקוואיים וקינח במסירה יפהפיה ישר לרגל של חמד. לקוות שקטן יישאר פצוע גם במשחק הבא?

עותמאן – 5. לא השפיע יותר מדי בדקות המעטות שקיבל. בקרוב בהרכב.

אזולאי – שיחק מעט מאוד, ובכל זאת בישל גול. אני כבר לא כל כך בטוח שאנחנו צריכים חלוץ נוסף.

השחקן המצטיין

דבאלישווילי, בקלות. תענוג לראות אותו כל כך דומיננטי. אין הרבה חלוצים בליגה עם הנוכחות שלו, ועוד פחות עם ראיית המשחק שלו. קצת יותר מהירות וזריזות והוא יהיה כל כך טוב, שכנראה שהוא כבר לא יהיה פה. נראה שדבה את המשבר העונתי שלו עבר, ונקווה שמפה ועד הסוף ימשיך לשחק בדיוק ככה.

עוד כמה מילים

שמעתי ששוב צעקו בוז לאלישע על החילופים. בעיני הקטע הזה הפך להיות סתם איזו דרך טפשית של האוהדים להגיד "אנחנו מיוחדים", ללא כל סיבה אמיתית. הקבוצה שלנו התקפית ומשחקת התקפי, ולבקר (גם ברקוביץ' בטלוויזיה) את אלישע רק בגלל שהוא משנה את המערך מ 4-4-2 ל 4-5-1 זו סתם היטפלות די מטומטמת לפרטים לא חשובים. זה לא משנה בעידן שלנו כמה חלוצים משחקים וכמה קשרים, זה משנה איך הקבוצה משחקת, ונדמה לי שאלישע מתחיל להקנות לקבוצה סגנון מספיק יפה והתקפי בשביל לחסוך ממנו את הביקורת השטותית הזו.

ברצלונה הסופר-התקפית משחקת לפעמים בלי חלוצים בכלל. לפעמים ויה יוצא ומסי משחק למעלה, ולפעמים ויה משחק משמאל. העניין הוא שאז מתפנה מקום למסי ולאינייסטה ולפדרו ולצ'אבי ולאלבס להיכנס לרחבה, ובטח שזה לא הופך את המשחק של בארסה לפחות התקפי. אז אנחנו לא ברצלונה אבל לא צריך להתבייש ללמוד ממנה, ונדמה שאלישע צפה בכמה משחקים שלה לאחרונה, והשחקנים הפנימו כמה רעיונות חדשים (כמו הלחץ המצוין וכאמור חילופי המקומות, אבל גם הוצאות הכדור המהירות בקרנות ובכדורים חופשיים). אז למה שלא נתמקד בדברים היפים והחדשים האלה במקום בעקרונות דוגמטיים וחסרי משמעות?

בקיצור – שקט, בונים.

תודות

טל בן חיים שאחרי שתי פריצות טובות כבר הומלץ על ידי ברקוביץ' למכבי ת"א (בהתלהבות ברקוביצ'ית אופיינית), והראה עם כמה בעיטות יעני-מתוחכמות ובעיקר יומרניות ועלובות שהוא בהחלט שייך לשם.

פינת הטלוויזיה ע"ש ד. נוימן

והפעם, ברשותכם, ממשחק הגביע בכדורסל שנערך הערב בין מכבי חיפה להפועל ת"א:

"לנדסברג הוא אמריקאי שמשחק עם תעודת זהות ישראלית" (נאמר פעמיים, על ידי מולי קצורין בפרשנות לפני המשחק, למרות שלנסדברג הוא לא פחות ישראלי מכל מתאזרח אחר שמשחק פה, ואפילו יותר אם מתחשבים בחוקי הגזע הישראליים)

"מה יכולה לעשות הפועל ת"א כדי לעצור את מכבי חיפה?" (הורסקי, לפני המשחק. בניגוד למצופה ולמקובל לפני משחקים, לא עלתה השאלה ההפוכה)

"אנחנו מתעסקים יותר בהפועל תל אביב וזה טבעי" (הורסקי. ולמה זה טבעי? למה לא להתייחס לשתי הקבוצות?)

היה מוזר ודי מעניין, במובן המעצבן של המושג, להיות לשם שינוי בצד של הקבוצה הפחות מעניינת מבחינת התקשורת. זה מובן וברור שהפועל תל אביב בכדורסל היא סיפור גדול (אגב כל הכבוד לקהל שלה על עידוד כל כך טוב שהוא ממש ממש עיצבן אותי), אבל אין שום סיבה שיתייחסו לקבוצה הישראלית השניה במשחק כמו שמתייחסים לקבוצות הזרות ביורוקאפ.

זה לא רק הציטוטים למעלה, זה כל המשחק – הרגשתי כמו בשידורים של מכבי ת"א כדורסל באירופה, רק שאנחנו הקבוצה האירופית. אם בשידורי מכבי ת"א ההצדקה לשידור מוטה כל כך היא "פטריוטיות", איך ניתן לפרש אחרת את השידור המוטה של משחק הגביע היום מאשר כפטריוטיות תל אביבית, שלא לומר אפילו תל אביבית אדומה? מעצבן ואפילו מקומם.

(לגבי מכבי, כנראה שאנחנו בקבר עמוק יותר משחשבנו. אני מאמין ביכולתו של נאווי להוציא אותנו ממנו)

השורה התחתונה

דברים זזים בחיפה, והם זזים מהר מתמיד.

השורה מתחת לשורה התחתונה

יכול להיות שהפציעה של רפאלוב היא הדבר הכי טוב שהיה יכול לקרות לנו העונה?

***

(והנה עוד קישור אחד לסיום: כתבה מצוינת של עופר פרוסנר יקיר הבלוג שפורסמה בסוף השבוע האחרון באתר "הארץ", ובה הוא מזהה יפה את מה שעובר על מכבי, כולל שיטת הלחץ וההתחברות, וחוזה גם את השלישיה וגם את היכולת המצוינת של דבה הערב).