לא מיוחדג'. יצירתי

קלישאה של תקשורת ספורט שנהוג להשתמש בה במקרים כאלה: אם יש קבוצה שיכולה להפיל את בארסה זו בארסה עצמה. הפעם הקלישאה הזו לא היתה נכונה. ברצלונה עזרה לזה לקרות, זה ברור. אבל ארסנל ניצחה את המשחק הזה יותר משבארסה הפסידה אותו.

***

זו הסיבה שלא התלהבתי ממוריניו אחרי שהדיח עם אינטר את ברצלונה בשנה שעברה, כשכולם הכתירו אותו לגאון כדורגל: אינטר ניצחה את ברצלונה עם בונקר. משחק הגנה מצוין, נכון, עם הברקות קטנות של שינויי תפקוד וסגירות חכמות, נכון, ועם מתפרצות קטלניות, גם נכון. אבל זהו. אינטר הגדולה, עם שחקנים ברמה עולמית כמו לוסיו, מייקון, קמביאסו, סניידר וסמואל אטו, ניצחה את ברצלונה עם לא יותר מבונקר שהיתה יכולה לעשות כל קבוצת תחתית בליגה הספרדית, וחלקן גם עשו. ועל זה מגיעות אולי מחמאות, אבל לא הכתרות וכותרות כמו אלו שקיבל מוריניו.

לא הצטרפתי להתלהבות ממוריניו לא בגלל שאהדתי את בארסה, אלא כי מוריניו לא הביא שום בשורה חדשה לכדורגל. בארסה היא קבוצה שהביאה בשורה התקפית חדשה, סגנון משחק יפה לעין שמביא גם תוצאות, ובזכות הסגנון הייחודי שלה, שאף קבוצה עד היום לא הצליחה לחקות, היא והסגנון הזה שולטים בעולם הכדורגל בשלוש השנים האחרונות. כדי להתמודד עם סגנון כל כך ייחודי בצורה שבאמת תקדם את הכדורגל, היה דרוש לא עוד פיתרון נקודתי, אלא תפיסת עולם חדשה.

מוריניו לא הציג כזו. הוא ניצח את הסגנון החדש עם כלים ישנים. הקריטריון לקבוע שמאמן הוא "גאון כדורגל" הוא בעיני כזה: אתה צריך לשמח לא רק את אוהדי הקבוצה שלך (שכל מה שהם צריכים הוא ניצחון, ולא אכפת להם איך הוא יושג), אלא את אוהדי המשחק עצמו. מוריניו גרם לאוהדי אינטר להיות מאושרים ולכן בצדק נהיה אגדה במילאנו, אבל לא תרם שום דבר חדש להנאת אוהדי המשחק. הוא ניצח ולקח את הצ'מפיונס, ויש לו את החוש התקשורתי למנף את כל זה ובדיוק את התגובות המתאימות לטיפוח תדמית המיוחדג' שהוא כל כך אוהב, אבל בשביל להיות גאון כדורגל אתה צריך לעשות יותר מזה.

ארסן ונגר עשה יותר. הוא ניצח את ברצלונה במשחק התקפי. ועם שחקנים כמו שצ'סני, דג'ורו, קוסיילני, קלישי וסונג. אז מי המיוחד פה?

***

אני לא אנסה בכלל להבין את הטקטיקות המדויקות שניצחו עבור ונגר את המשחק הזה, קטונתי. מה שכן הצלחתי להבחין בו הוא לחץ גבוה באופן מפתיע (ממש קרוב לרחבה של ברצלונה) של שחקני ארסנל בדקות מסוימות, מתוך הבנה שחוץ מצ'אבי, שחקני ברצלונה לא ישלחו כדורים ארוכים לחצי המגרש השני גם אם חייהם יהיו תלויים בכך. ויתור מוחלט על הלחץ בדקות אחרות כדי לנוח והתמקדות בדקות האלה בהגנה צפופה סמוך לרחבה שלה, מה שכמעט עלה לארסנל בשני גולים לפחות. הסתמכות על המהירות של נאסרי ווולקוט מול פיקה האיטי ובעיקר באגף של אלבס שנשאר נטוש כשהברזילאי שיחק בעיקר ליד רחבת ארסנל (כלומר רוב המשחק). ויתור מסוים של ההגנה על מקסוול ולפעמים גם על אלבס (שניצל את זה יותר טוב ממקסוול), תמורת יותר לחץ על אינייסטה וצ'אבי – פיתרון שדומה להימור בכדורסל על הזריקה ל-3 של שחקנים מסוימים כדי להתמקד בהגנה על אחרים. משחק התקפי בעיקר דרך ווילשייר ונאסרי, שני שחקנים טכניים שלא נבהלו מהלחץ הברצלונאי ולא מיהרו לחפש שחקן למסור לו את הכדור ולמעשה לאבד אותו, אלא העזו לשחק קדימה במהירות מתוך הבנה שהרבה מהלחץ הזה הוא אופטי בלבד.

אף פעם לא הבנתי אם ארסנל נקראת כך בגלל ארסן או להיפך

אבל אפשר לחסוך את המאמץ לנסות להבין מה בדיוק מה עשה שם ונגר. מיטב מאמני העולם בכלל ומאמני ספרד בפרט יושבים ומנתחים את מה שבדיוק היה שם, ואם לא מדובר במקרה וביום רע של בארסה, וארסנל באמת הצליחה לפתור משהו במשוואה המסובכת שברצלונה מציבה ליריבותיה, אנחנו נראה אינספור גרסאות של הפתרונות האלו בעוד ועוד משחקים בליגה הספרדית, בליגת האלופות אם בארסה תמשיך בה ובמשחקי נבחרות מול ספרד, ונוכל להבין טוב יותר מה הם כוללים.

מה שחשוב הוא שוונגר ישב ושבר את הראש במשך שעות וימים ושבועות, ולבסוף הצליח לחשוב על פתרונות יצירתיים שהוכיחו לעולם שאפשר לנצח את ברצלונה גם בלי לוותר על הכדורגל, שאפשר להילחם בטיקי-טאקה בדרכים אחרות מאשר בבונקר מכוער. הכדורגל, כמו כל דבר, מתקדם דרך תזה ואנטיתזה, אתגר ופתרון, שמצדו מציב אתגר חדש. את תחילתו של הפתרון לאתגר של ברצלונה (שבעצמו יביא לנו בסופו של דבר את ה"ברצלונה" הבאה, תהיה זו ארסנל או כל קבוצה אחרת) הציג היום ארסן ונגר, ולא בגלל שהוא מיוחד. סתם כי הוא יצירתי.

***

כמובן שלברצלונה היה תפקיד חשוב בהפסד הזה. עד עכשיו הצליח פפ לעצור את ההיבריס, אבל הפעם כולם נפלו בחטא הגאווה. מסי שזלזל והחמיץ ברשלנות לפחות שני מצבים בטוחים, ואחר כך חשב שיוכל לנצח את ארסנל לבד וביזבז עוד כמה מצבים; אלבס שחשב שנאסרי קטן עליו וניסה להשפיט אותו אבל למעשה רק הכניס אותו יותר למשחק; פפ שהסתפק ב 0:1 והחליף את החלוץ היחיד שלו; ובעצם כל ברצלונה, שויתרה במחצית השניה על הטיקי טאקה (כלומר, על הנעת כדור תוך חיפוש מתמיד אחר הסדק בהגנה) והסתפקה רק בטיקי (הנעת כדור), ועל כך קיבלה את העונש שלה.

***

חוץ מהפתרונות היצירתיים של ונגר, חוץ מהמשחק הנהדר של כל שחקני ארסנל ובראשם אבואה, קלישי, סונג, קוסלייני ונאסרי, חוץ מהמומנטום המדהים שנכנסה אליו ארסנל אחרי שער השוויון, היה עוד מישהו אחד שייזכר מהמשחק הזה, שהיה לו חלק ענק בניצחון: ג'ק ווילשייר. איזה משחק עצום, איזו הבטחה נהדרת.

עדכון: הפוסט עלה גם אצל איציק אלפסי בדה באזר, תודה איציק על המחמאה.
וגם דורפן, אלון זנדר ועמית לוינטל כתבו על המשחק.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ובינתיים בעולם, כללי, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

21 תגובות על לא מיוחדג'. יצירתי

  1. mirage הגיב:

    אחד הפוסטים הכי טובים שלך. טוב אני משוחד. אין לי מה לחפש במשחק הזהיר/בונקר/רק התוצאה חשובה/משחק טקטי ואעדיף תמיד את המשחק ההתקפי. ומבחינתי שתי הקבוצות האלו נותנות הצגה אדירה. כנראה שהוויכוח הזה (שהתחיל במרץ לאחר גביע העולם 1990) יימשך עוד הרבה שנים. ארסנל שילבה מהירות וכח אנגלי עם רמה טכנית של שחקנים מהליגה הספרדית. מושלם! גם מהחברים שלהם, התרנגולים מצפון לונדון , מאד נהנתי שלשום.

    אהבתי

    • mirage הגיב:

      שמתי לב שליד התגובות שלי תמיד יש סמל ירוק. איך זה נקבע ומה זה אומר? מנסים לרמוז לי משהו?

      אהבתי

      • הופ הגיב:

        זו תוכנה סופר-חכמה חדשה שמזהה את המגיב לפי טון ומילים מסוימות ומתאימה לו אייקון בצבע של הקבוצה שהוא באמת צריך לאהוד. אז יוצא שאתה צריך להיות אוהד חיפה, או כפ"ס, או נצרת. תבחר.
        (והתשובה הרשמית – לא ברור, זה בא עם הפלטפורמה. בא לך להיות קצת יצור מצויר? אני יכול לשנות את זה).

        אהבתי

  2. פוסט יוצא מן הכלל ניר! ניתחת את זה באופן נפלא. למרות שהעדפתי את ברצלונה שמחתי בניצחון ארסנל בגלל האמירה שיש בו: שאפשר לשחק יפה ולנצח, להיות יפה.. ולחיות.

    אהבתי

  3. דני. א הגיב:

    מסכים למדי עם מה שכתבת כאן, ובכל זאת נראה לי שהיתה הרבה מקריות בניצחון הזה. נכון, ארסנל קבוצה נהדרת, אבל בכל זאת נראה לי שבארסה ניצחה את עצמה. בהפסקה דיברתי עם חבר ואמרתי את המילה היבריס, כדבר היחיד שיכול לפגוע בברצלונה. זה אכן קרה גדול, אבל לא לקחת בחשבון יכולת גרועה של מסי, חילוף נוראי של פפ, וטעות שיפוט או שתיים.

    ובכל זאת, איך שלא מסתכלים על זה, ערב נהדר של כדורגל. רק חבל שעוד אין אפשרות בממיר לסגור את השדרן והפרשן ולהנות מסאונד קהל. זה יהיה שיפור עצום!

    אהבתי

  4. הופ הגיב:

    מיראז' – תודה. אני אוהב גם משחק הגנתי טוב, ואני נהנה מאוד לראות מחויבות ולחימה, אבל זה לא יכול לבוא על חשבון משחק כדורגל. אוהדי קבוצה באים למשחק בשביל לראות מלחמה של הקבוצה שלהם, אבל אוהדי כדורגל רואים את המשחק בשביל להנות מהשראה ויצירתיות.
    מטוטנהאם לא נפלתי. ציפיתי מהם להרבה אבל (גם בגלל השחקנים החסרים אני מניח) זה היה משחק די משעמם, מלא אלימות וחפירות במרכז המגרש ומעט מאוד כדורגל. לפחות הם שיחקו קצת בהתחלה ובסוף, מילאן בכלל היו זוועה.
    איציק – תודה רבה! בדיוק: כל דבר שפורץ את הדיכוטומיה המשעממת הזו של "יפה ולמות או מכוער ולחיות" מתקבל בברכה. חוץ מזה, התוצאה אתמול הופכת את משחק הגומלין להרבה יותר מעניין!

    אהבתי

  5. הופ הגיב:

    דני – מקריות זה בילט-אין במשחק… אני מסכים שלבארסה היה תפקיד גדול בהפסד. צריך לזכור, וכתבתי את זה גם אצל דורפן – מדובר במשחק אחד מתוך שניים, "המחצית הראשונה" של שלב שמינית הגמר. ואם מסתכלים על זה ככה, זה קצת יותר הגיוני: בארסה שיחקה בחצי הילוך מתוך ידיעה שיש עוד מחצית שלמה לשחק. ועדיין, ארסנל היתה שם בשביל לקחת, ועשתה את זה כל כך אחרת מאינטר. ועל זה אני שמח.
    ערב נהדר, על זה אין ויכוח :)

    אהבתי

    • הופ הגיב:

      ולגבי השיפוט – אם הכוונה היא לגול הפסול של מסי אז לדעתי היה נבדל. בבעיטה הראשונה של פדרו מסי היה מאחוריו, אבל הכדור פגע בשוער וחזר לרגליו של פדרו, ובנגיעה הזו מסי כן היה בנבדל.
      http://www.101greatgoals.com/videodisplay/lionel-messi-disallowed-goal-arsenal-8516000/

      אהבתי

      • דני. א הגיב:

        שוב אתה צודק, במיוחד לגבי המחצית. מהרגע שהם שמו את גול החוץ שלהם הם כבר הרגישו יותר מדי טוב, למרות שהיה שקוף שהם צריכים את השני כדי לסגור את הסיפור. היו רגעים במחצית הראשונה שהם שיחקו כדורגל ממש עילאי. לגבי טעויות השיפוט, לא כל כך הגול, כמו שנדמה לי שהיו שתי נגיעות יד ברורות, ואולי גם איזה נבדל שנשרק ולא היה.
        בכל מקרה, נחיה ונראה. עכשיו יש לי את קראולי טאון בגביע על הראש, ותיכף תיכף המשחק נגדכם בלוזונליג.

        אהבתי

        • הופ הגיב:

          פולני משהו, ה"קראולי טאון בגביע על הראש", אני כמעט שומע אנחה.
          האמת, כשמדובר בגביע האנגלי אני די מבין את החשש :)

          אהבתי

  6. בני תבורי הגיב:

    אני לא מאמין למראה עיני, הפועל פ"ת ומכבי חיפה יפגשו במשחק המרכזי של לוזונליג ביום שני וכאן מתעסקים בשטויות…כמה נמוך אפשר עוד לרדת (:

    אהבתי

  7. פינגבאק: לא מיוחדג’. יצירתי / ניר הופמן | בטענת נבדל

  8. הופ הגיב:

    בני, אפשר לדבר שעות על טקטיקות ומערכים בליגת האלופות, אבל שנינו יודעים שהאמוציות האמיתיות נשמרות למשחקים הרחק מזרחה משם.
    עופר פרוסנר כתב לי השבוע בעודו יושב באיצטדיון בקלן שהליגה הגרמנית היא הכי טובה באירופה. עניתי לו, ואני מתכוון לזה – זה תלוי אם אתה מחשיב את ישראל באירופה. זה כמו שהלהקה הכי טובה בעולם תהיה תמיד זו שהתבגרת לצליליה, ולא זו שמנגנת הכי מבריק או שיש לה הכי הרבה מעריצים.

    אהבתי

  9. הווילשייר הזה, איך הוא לא משחק אצלנו?
    זה אחד המשחקים הטובים שראיתי בזמן האחרון (לא שזו חוכמה, אני רואה בעיקר משחקים של יונייטד), ועד כמה שקשה לי עם חלוקת מחמאות לצרפתים מלונדון, כל הכבוד להם.

    אהבתי

  10. הופ הגיב:

    רועי, הזכרת לי לרגע זמנים מאושרים במובן המושחת של המלה, כשהייתי רואה שחקן ישראלי מוכשר ואומר לעצמי בפליאה: "איך הוא לא משחק אצלנו?" (בניגוד למקרה שלך, כמה ימים למחרת הוא כבר היה משחק אצלנו).
    אגב, בתור צרפתים הם הפגינו רוח לחימה ראויה במיוחד לציון.

    אהבתי

  11. מתי הגיב:

    מסכים עם בני תבורי, לבזבז את כל היצירתיות שלך על איזה קשקוש הוליוודי תלת מימדי בסראונד על קולי שבויים על ידי רובוטים מושתלי בינה מלאכותית מעודפי פרוייקט מלחמת הכוכבים האמריקני כשיש לך פה ביום שני הקרנה של יצירת המופת של אמן האוונגרד אבי ביטר -"הגורל שלי"?

    סליחה ניר שאני חולק עלייך ועל פרשנותך המרתקת אבל אני קורא את מה שכתבת ומרגיש שאני ואתה לא ראינו את אותו משחק. אני ראיתי רומא-שחטיאר דונייצק איזה אתה ראית?

    אהבתי

  12. אדום הגיב:

    פוסט מרתק – תודה

    כמה תמונות שוות מהמשחק –
    http://totallycoolpix.com/2011/02/champions-league-arsenal-barcelona/

    אהבתי

  13. פינגבאק: אנחנו – הפועל פתח תקווה | מצד שני

  14. הופ הגיב:

    חן חן אדום חביב, ותודה מיוחדת על התשורה הנאה – אכן תמונות נהדרות.
    (אני שוקל לאמץ את המנהג הפולני הנחמד הזה ולבקש מכל אחד שמגיב לראשונה לא לבוא בידיים ריקות!)

    אהבתי

  15. פינגבאק: ברצלונה, איתמר והפועל חיפה – אנחנו | מצד שני

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s