אנחנו – הפועל פתח תקווה

אז אחרי שהתחממנו עם שתי הקבוצות האיזוטריות האלה, זו האלמונית מהאי הבריטי וההיא האנונימית מחצי האי האיברי, ואחרי שחיממנו את האווירה עם פוסט שמסתבר שהוא קונטרוברסלי שפורסם גם בבלוג של אלפסי דה באזר וקומם עליו אוהדי כדורגל שונים ומגוונים, מאוהדי אינטר בכלל ומוריניו בפרט, דרך סולדי ארסן ונגר, עבור בשונאי ברצלונה המרובים וכלה בסתם אנשים שחשבו שאני טועה (וצדקו במידה מסוימת, אבל אני מקווה שגם בטעויותיי, כמו בבדיחות, יש שמץ של אמת), ואחרי שבכלל התחמם כאן ואפשר להרגיש כבר את הקיץ בא בנחיריים, או לפחות את האביב (עדכון: לא בא ולא באטיח) – אחרי כל זה הגיע הזמן לחזור לטבור העולם ולדבר החשוב באמת: ההתמודדויות המקומיות בין בני טירת הכרמל רבתי לבין תושבי היישוב המסופח למחנה הצבאי סירקין.

יש שיטענו שגם המשחק השבוע רק חימום הוא, שכן בשבוע הבא נוסעים אנחנו לביקור גורלי מאין כמוהו בעיר הגדולה, להתמודדות ראש ראש עם הנמסיס הנצחי שלנו – או לפחות מאז העונה שעברה (עם רמזים מטרימים ב-86' ועוד קצת פה ושם) –  מועדון הפועל ממדינת תל אביב. ואני אומר: שטויות! כשם שליגת האלופות היא רק מתאבן לטורניר האמיתי, רק מרענן חיך לקראת המנה העיקרית, כך גם המשחקים המקומיים נגד "הקבוצות הגדולות" מתל אביב הם רק קישוט, ליווי צבעוני עמוס יחסי ציבור למשחקים הבאמת חשובים, המשחקים האפורים והקשים נגד הקבוצות הקטנות, שדווקא בגלל הצנעה בה הם מתקיימים, כל נצחון בהם הוא אולי לא חגיגה גדולה וססגונית, אבל הוא עונג פרטי, אינטימי ומדגדג לא פחות ואולי אף יותר מכל הפסטיבלים, ומה שבטוח, אלו המשחקים שמגדירים עבור עצמנו את היותנו אוהדים אמיתיים, כי אלה הם בדיוק אותם אש ומים ידועים מ"נלך אחרייך באש ובמים", ובלעדיהם אנחנו סתם הולכים אחריה, וסתם ללכת זה די משעמם.

ובכן, משחק כזה, חשוב, אמיתי, מגדיר ומרגש מאין כמוהו, מצפה לנו מחר.

לפני

אותם משחקים קשים וקרבות אפיים מול קבוצות מקומיות הביאו כצפוי לפציעות רבות ומגוונות. חלוצי קבוצתנו נפלו בהם אחד אחד ושניים סך הכל, ומשום שהיו רק שלושה כאלה מלכתחילה הם הותירו אותנו עם גיבור אחד אחרון לסמוך עליו, גיבור מסוקס שאמנם התחיל לפרוח אצלנו רק העונה (ולעומת גיבורים קודמים הוא גזוז תלתלים), אך בתעודותיו הישנות רשומים עשרות גליצ'ים ורגלי עץ במגרשי קצף וכפר גלים. גיבור זה, בן אובד ששב הביתה כדי לרשום פרק מפואר בתולדות הקבוצה (הפסל בדמותו כבר החל להיבנות בראשם של טובי האמנים החיפאיים), הוא זה שניתן בו את מבטחנו בשבועות הקרובים, כולל אותו משחק עונה מאיים המתקרב בצעדי ענק. מחר גיבורנו עומד למבחן נוסף ואם יעבור גם אותו בהצלחה, נוכל אולי להיות רגועים לקראת השבוע הבא.

ההרכב

עוד לא פורסם (עדכון: פורסם בוואלה! ספורט) ניר דוידוביץ'; אייל משומר, אנדריי פיליאבסקי, אריק בנאדו, טאלב טואטחה; ג'ון קולמה, גוסטבו בוקולי, אייל גולסה, יניב קטן, עידן ורד; תומר חמד.

החששות בהרחבה

ההגנה די התייצבה במשחק האחרון, ונקווה שפיליאבסקי ימשיך להוכיח שהוא בלם טוב ולא רק שהוא טוב יותר משימון ושדווידוביץ' סיים להקיא. משומר, אני מניח, ממשיך לקבל את חולצת ההרכב, ואני מתחיל לחשוש שעלי לא יחזיק מעמד עוד הרבה זמן על הספסל ובקרוב נתחיל לשמוע שמועות על עזיבה בסוף העונה. עם כל השבחים לאלישע על השחקנים שטיפח, אם עותמאן יעזוב זו תהיה נקודה שחורה גדולה ליד שמו, גדולה יותר מהנקודה הירוקה על כך שהביא אותו. טוואטחה, מהצד השני (ווהו! אה, בעצם לא בדיוק), הוא נקודה ירוקה כל כך גדולה שהוא מאיים לכסות את יבשת אסיה כולה, וגם את אפריקה השכנה, כולל דרום אפריקאי אחד מסוים.

בגזרת הקישור, לא ברור עדיין אם ליאור רפאלוב יוצנח מהפציעה הישר לחולצת ההרכב. לפי הכתבה הזו בוואלה, אלישע עדיין לא החליט אם לפתוח עם ליאור, וגם אם כן,במקום מי (כותב/עורך הכתבה מצליח לעשות את הבלתי אפשרי, לבשר שהוא יפתח כנראה במקום אחד מהקשרים האחוריים ומיד אחר כך לספר ששני הקשרים האחוריים ימשיכו בהרכב). נראה שבשל השיפור הגדול של גולסה בזמן האחרון, וההתעקשות הנצחית כנראה על קטן בהרכב, מי שייצא יהיה ורד, ואם זה יקרה זה חבל מאוד. התכוונתי כבר לשבח את אלישע על שהוא ממשיך לתת לוורד את הצ'אנס להוכיח את עצמו, אבל אם הוא כבר מודח מההרכב זה מוכיח שאלישע רק חיפש את ההזדמנות הראשונה להוציא אותו לטובת יקירו של שחר. אז בינתיים אלישע, כמו החתול של שרדינגר, הוא גם ראוי לשבחים וגם ראוי לגינוי, ורק ההרכב הרשמי יכריע (והנה הפוסט החביב שהזכיר לי את הניסוי החתולי המגניב).

(עידכון: בעוד אני כותב פורסם ההרכב, ובכן – שבחים לאלישע שממשיך לתת קרדיט לחתול! סליחה, לוורד!)

בוקולי (מזל טוב אליל! נחמד לראות שם את פטריסיו סייג ברקע) וקולמה מתייצבים כזוג קשרים שמשלימים יפה אחד את השני, במיוחד ככל שבוקולי מעז יותר לעלות למעלה. גולסה הולך והופך לשחקן העונה שלנו (לצד טוואטחה שיסתפק בתואר "התגלית"), ועל קטן אין כבר מה להגיד, ונותר רק לקוות שיועיל יותר משיזיק. בשבוע הבא נצטרך אותו במיטבו, ואם לא במיטבו (זה כנראה כבר לא יקרה) אז לפחות סמכותי ומרגיע, כי הפועל מתחילים להיראות מפחידים כמו שהיו לקראת סוף העונה שעברה, ואם לא ננעץ מקל בגלגליהם עכשיו, יכול להיות מאוד שהם ימשיכו את המומנטום עד הצלחת השניה ברציפות.

ועל הגיבור גזוז התלתלים ולועס המגנים הניצב לבדו בהתקפה כבר דיברנו, ובתקווה עוד נדבר.

מי?

ורד/ רפאלוב. עם השיפור של גולסה ובוקולי ופציעת החלוצים, תמונת ההרכב מתחילה להיות מושלמת ורק מקום אחד נותר בלתי פתור – עמדת הקשר הימני (או השמאלי, אם רפאלוב יעלה וגולסה יוסט ימינה). ליאור ועידן יילחמו על המקום הזה, ולמשחק מחר יש חשיבות גדולה בתחרות הזו לקראת השבוע הבא: אם ורד לא יצליח להוכיח שהוא ראוי לחולצת ההרכב משחק שלישי ברציפות, ייגזר עליו לפנות את המקום לליאור כבר במהלך המשחק וכנראה מול הפועל. ואם ליאור יעלה בהרכב ויפגין משחק ירוד (וזה דווקא משחק מהסוג בו הוא נוהג להצטיין), ורד יקבל שוב את הצ'אנס להוכיח שהוא הראוי. ולא לשכוח את סולליק (אם הוא זומן לנבחרת הצעירה אני מבין שהוא כבר בריא) וגדיר שכבר עושים ריצת חימום באגף.

מה?

אם זה משחק בו תלוי המשך העונה של ורד/רפאלוב באגף הימני, ובהתחשב ביכולת הטובה של גולסה משמאל ובכך שמדובר בקבוצה שתבוא כנראה לסגור את האמצע ולצופף ברחבה, כל הנתונים מצביעים על משחק בו נצטרך להצטיין באגפים. הבעיה היא שאמרנו את זה גם במשחקים קודמים, וזה לא ממש עובד. ובכן, אחד הצטיינות באגפים, והפעם שיעבוד בבקשה! וזה כולל: שיתוף פעולה ותיאום טוב בין הקשר למגן שפותח לו אופציה למסירה (עם גולסה וטוואטחה זה כבר רץ יפה, הבעיה היא בעיקר בצד השני); הפעלה טובה של האגפים והנעת כדור מהירה מצד לצד ע"י קטן, קולמה ובוקולי; הגבהות טובות לראש הזהב שלנו כשאפשר; וכניסה לרחבה של גולסה ורפאלוב/ ורד דרך דריבלים ודאבל פאסים כשאי אפשר.

על היריבה

מבט על הרכב הפועל פ"ת מגלה לי להפתעתי שאני לא מכיר שם כמעט אף אחד, וכל שאני יודע עליהם זה שיש להם מאמן קריזיונר עם פה מלוכלך במיוחד. הקורא ב. תבורי מוזמן לספר לנו יותר בתגובות.

(עדכון: בני תבורי נענה לקריאה וכתב תגובה עשירה ויפה. בבלוג של בני תוכלו למצוא פוסט משלו לקראת המשחק הערב, מהצד הכחול כמובן)

גם השבוע

יצטיין מולנו שחקן שהשאלנו, והפעם: ישראל זגורי הלוהט.

סיבות לאופטימיות

אין זמן יותר טוב להתחבר סוף סוף מאשר במשחק לפני משחק העונה!

הנבואה

ניתנה לשוטים.

ולכן

0:3 ירוק!

***

הודעה מנהלתית 1: אתם אוהדי חיפה שגרים במרכז? יקיר הבלוג עופר פרוסנר מחפש אתכם! לפאנל אוהדים-של-חיפה-שגרים-במרכז שממנו תצא כתבה לעיתון "כלבו" האגדי! זה יהיה נחמד אם אמכם החיפאית תפתח ביום שישי את העיתון, תראה את השם של הבן/ בת שלה, ותוכל לשוחח על זה עם חברותיה בקפה "הבנק", לא? אז קדימה, תנו לה את העונג הזה ופנו לעופר ב mcpross@gmail.com

הודעה מנהלתית 2: חלקכם אולי שם לב – הוספתי פה כפתור "לייק" ואפשרויות שיתוף למטה. אני לא מתכוון לבקש ממכם ללחוץ לייק, מי שמחבב יעשה את זה לבד – אבל שמתי לב שרבים קוראים את הבלוג דרך העמוד הראשי שם לא מופיע הכפתור, ונחמץ ליבי על אותם אומללים שנהנים מהבלוג ולא יודעים שהם יכולים בלחיצת כפתור לשתף בכך את חבריהם. בקיצור, קראתם בעמוד הראשי וחיבבתם? היכנסו-נא לפוסט עצמו וספרו לי (ועל הדרך למר צוקרברג). תודה!

אחרי

איזה חכם אלישע, יא אללה. איזו הסחת דעת מבריקה הוא הנדס פה. מנצחים – אבל לא מוחצים. לוקחים את הנקודות, אבל בצורה הכי לא מרשימה שאפשר. בדיוק בקצב הנכון ככה שנשאר מקום ראשון, אבל שהאדומים בתל אביב יישארו רדומים. שיגידו על עצמם שהם כמו ברצלונה, שיגמרו על עצמם באתרי הספורט, בעוד אנחנו משחקים אותה מסכנים שמנסים לחבר שתי מסירות רצופות. עד שיגיע המשחק ונתפוצץ. את כל מה שהסתרנו יפה היום, נחשוף בשבוע הבא. הפועל לא יידעו מאיפה זה בא להם. מבריק, אלישע. מבריק.

בגדול

על הפנים. הפועל נכנסים לפורמה שמתחילה להזכיר את השנה שעברה, ואנחנו רק הולכים ומידרדרים. כל משחק יותר גרוע מהקודם. כאילו הגענו לשיא הפריחה שלנו ברצף השלישיות הבינוני הזה שהשגנו אז, ומאז אנחנו מתכווצים חזרה פנימה, לא עלובים, לא מלהיבים, סתם נמצאים. מונחים שם על המגרש, אוספים את הנקודות, הולכים הביתה, זה הכל. נדמה שאפילו הקהל שלנו מיישר קו עם הקבוצה. בעוד אוהדי הפועל מרימים ביציעים תפאורות ענק ומרביצים מפגנים ברמה של מצעד צה"ל, הקהל שלנו מסתפק ב"כולם לקפוץ" הישן והעייף, קצת קפיצות וצעיפים וכמובן השלט הקבוע של ואסילי (והפעם בניסיון נוגע ללב למנף את רוחות השינוי באזורינו להפיכה מקומית נגד המנכ"ל. האמת? הגיע הזמן שייקחו לו את המגפון המביך שלו. הבעיה שבלעדיו פתאום שומעים את השקט).

אלישע מדבר על סבלנות, סבלנות וסבלנות. אבל מה שחסר לנו זו דחיפות. איזושהי תחושה עצבנית שאם לא יבוא גול בקרוב מישהו יקבל בראש. אבל אלישע לא נותן בראש. הוא כל כך התמכר לטקטיקה של הנעת הכדור הסבלנית, שהוא לא שם לב שזה רק עוזר ליריבות שלנו להתארגן יותר טוב.

הנעת כדור נוסח ברצלונה זה נהדר, אם אתה עושה אותה במהירות של ברצלונה, ואם יש לך שחקנים כמו של ברצלונה שיכולים לחתוך את ההגנה במסירה ושחקנים אחרים כמו של ברצלונה שעושים מספיק תנועה בשביל לקבל אותה. כשאין לך כאלה זה פשוט לא עובד, ולנו אין לא את השחקנים, לא את המהירות, לא את התנועה וגם לא את המוסרים. דווקא היה לנו מוסר ברמה הזאת, אבל מתישהו בדרך מישהו חטף אותו והחזיר איזה שחקן לא מוכר שהוא לא חצי האיש ההוא.

אז אם אנחנו לא יכולים לשחק את משחק הנעת הכדור במהירות הנדרשת, אין סיבה שנשחק אותו בכלל. אפשר לתת ליריב לתקוף ולתפוס אותו פגיע בהגנה. זה בדיוק מה שקרה מהרגע שקולמה יצא, בחילוף לא רע שהיה הימור מסוים על ההגנה שלנו (ונחמד שסוף סוף אלישע מרגיש מספיק בטוח להמר על ההגנה) אבל נתן לנו קצת מהירות בהתקפה.

מה שעושה את החילוף הזה לרק "לא רע" ולא "מצוין" הוא שהמוחלף היה צריך להיות קטן. כי כל עוד משחקים את משחק הקולמה-או-בוקולי-החוצה-גולסה-יורד-לקישור האחורי, זה רק חצי עבודה. אמנם גולסה משחק יותר למעלה מקולמה אבל העליות והירידות האלה גומרות אותו.

אבל קטן, כבר למדנו, הוא לא בר החלפה. איזה מזל, אם כן, שהשריר של קטן עשה את מה שהביצים של אלישע לא יתנו לו לעשות בחיים, וסיפק לנו הצצונת ליקום המקביל בו אנחנו משחקים בלעדיו. והנה זה פלא: פתאום אנחנו רצים, פתאום עקבים, פתאום יש מהירות בהתקפה שלנו. עדיין לא ברור לשחקנים מי מקבל את הכדורים במקומו ומי אמור לחלק אותם, אבל נראה שוורד יכול לעשות את העבודה לא רע. בכלל, מעניין אותי לראות את וורד משחק באמצע במקום קטן ומחלק כדורים חכמים לחמד מקדימה, לגולסה משמאל, לרפאלוב או גדיר או סולליק מימין…

טוב, די לחלום, זה לא הזמן. בשבוע הבא משחק עונה, וכמו שנראינו היום, צריך להתחיל להתפלל שנצא מזה בשלום.

ציונים

דוידוביץ' – 7. משחק מצוין ושקט של ניר, שהציל אותנו לפחות פעם אחת מגול בטוח.

בנאדו – 6. שקט, רגוע, יציב.

פיליאבסקי – 7. משחק מעולה של אנדריי שלקח כל כדור, בים, באוויר וביבשה. משרה הרבה ביטחון ושקט לקראת השבוע הבא.

טוואטחה – 5. עלה הרבה אבל כלום לא הלך לו.

משומר – 6. ההתלבטות הקבועה שלי. מצד אחד כל כך דומיננטי וממשיך לבשל נהדר, מצד שני (וואהווה! שזה ווהו תימני) מאבד כל כך הרבה כדורים ועושה הכל כך הרבה שטויות. טוב, החלטתי שהוא כל כך מעצבן אותי שאני לא יכול לפרגן לו יותר מהציון הזה.

קולמה – 5. בהגנה כרגיל, אבל בהתקפה תקע אותנו היום יותר מכרגיל.

בוקולי – 5. הפתיע אותי שהוא נשאר וקולמה יצא. מלמד משהו על הביטחון של אלישע בו. השקיע והתאמץ כמו תמיד, אבל כנראה התרגש מהברכות ובהתקפה היה חלש.

גולסה – 6. מאוד דומיננטי, עשה הרבה תנועה ובישל את הגול הראשון, אבל רבאק, כמה איבודי כדור, וכמה נסיונות ללכת עם הראש בקיר! נדמה שאלישע מאפשר לו לעשות מה שהוא רוצה, אבל אייל עדיין מקבל הרבה החלטות לא נכונות. מה שכן, כיף לראות שהוא וורד ממש נהנים לשחק ביחד ולפרגן אחד לשני, והם סיפקו כמה צירופי מסירות יפים מאוד.

קטן – 4. התחיל לא רע, ניסה לבעוט לשער וגם סיפק שתי מסירות מצוינות לוורד, אבל נגמר כרגיל בדקה ה-30, וכרגיל כשהוא נגמר כל הקבוצה נגמרת איתו. חבל לי עליו שלא מושיבים אותו קצת על הספסל, לדעתי זה פוגע גם בו. במיוחד אם הוא משחק פצוע כמו שאומרים.

ורד – 7. לא משחק מזהיר שלו, אבל כמה מהלכים יפים במחצית הראשונה, שער אדיר והכנסת כדור יפהפיה למשומר בשני (ותודה למגן שנגע שם) מסדרים לו מקום בטוח בהרכב בשבוע הבא. למרות שעם אלישע, לכו תדעו.

חמד – 5. היה לו מאוד קשה לבד. ניסה ורצה, היה חם על שער שיכניס אותו לזון לקראת הפועל, אבל גדיר גנב לו אותו ברגע האחרון. נלחם והשקיע המון כרגיל.

מחליפים

רפאלוב – 4. כמה כדורים התבזבזו עליו. לא קיבל החלטה אחת נכונה.

גדיר – 6. נכנס, הכניס המון מהירות, הבקיע. לא צריך יותר. יש מצב שאלישע מפתיע איתו בהרכב בשבוע הבא.

עותמאן – שיחק מעט. חבל לי על הבזבוז שלו על הספסל, אבל כל עוד משומר מבשל שערים, אין לו סיכוי לשחק יותר.

השחקן המצטיין

פיליאבסקי. נכון, ורד סידר לנו את שני השערים, אבל זה לא היה משחק גדול שלו. אנדריי היה מעולה בהגנה, סיכל כל ניסיון של פ"ת להגיע לרחבה וגם הוציא כדורים לא רעים קדימה. חשוב שהוא יהיה טוב נגד הפועל, והמשחק היום מעורר תקווה שיהיה בסדר.

עוד כמה מילים

לקורא ב. תבורי: יש לכם קבוצה מצוינת, נמרצת ומלאה ביטחון, ואתם לא תרדו ליגה.

תודות

לשריר של קטן, שאיפשר לנו לחוות כמה רגעים מרגשים של תחושת דחיפוּת.

פינת הטלוויזיה ע"ש ד. נוימן

"אפילו בן ג'ונסון לא היה יכול להשיג את זה" (ד. נוימן, אחרי נסיון של שחקן חיפאי להגיע לכדור אבוד).

לרגע חשבתי שנוימן פיתח מודעות עצמית, אפילו הומור עצמי. יכול להיות שהוא שמע ריקושטים מהסביבה על האיזכור המטופש הקודם של ג'ונסון המסומם והחליט לצחוק קצת על עצמו ולהזכיר אותו שוב?

התשובה היא, מן הסתם: לאאאאאא. זה פשוט האתלט היחיד שהוא מכיר. ואולי הוא שוב מתוחכם מכולנו, והתכוון לבן ג'ונסון הזה, שבצעירותו נחשב לרוכב הרודיאו המהיר במערב.

וחוץ מזה, ערוץ 1. מודיעים על החילוף של קולמה שעה אחרי שהוא קרה. מראים את רפאלוב וכותבים עותמאן. והשיא, הבמאי מחליט לעבור לקלוז אפ נוגה על ורד בדיוק כשרפאלוב מקבל כדור לבד ברחבה. שלא לדבר על הפרסומות שהתחילו לרוץ גם כשהכדור משוחק. בקיצור, יפה שאתם משדרים ב HD אבל אם את מתכוונים לגרום לנו לשבור את הטלוויזיה כבר היה עדיף שנישאר בשמנות הזולות ההן.

השורה התחתונה

לקבוצה מהמקום הראשון יש בשבוע הבא סיכוי להפתיע את הקבוצה שבמקום השני.

השורה מתחת לשורה התחתונה

המשחק מול הפועל הוא ההזדמנות האחרונה של קטן העונה להראות שהשמועות על פרישתו ממשחק פעיל – תוך כדי משחק פעיל – היו מוקדמות.