אין לי כוח ואין לי מצב רוח לפוסט מושקע. מזל שיש פסטים בעולם.
***
המשחק אתמול היה אכזבה גדולה עבורי. נכון שאחרי התבוסה ביום ראשון, לקבוצה היה הכי חשוב להשיג ניצחון כדי שלא יתפתח פה משבר שיגמור את העונה. ועדיין, מול קבוצה מליגה א' היינו צריכים להיראות הרבה יותר טוב. זו היתה הזדמנות להחזיר מהר את האמון של האוהדים בקבוצה, לטעת בהם תקווה חדשה. אבל כמו דוידוביץ', גם את ההזדמנות הקלה הזו הצלחנו לא רק לשמוט אלא גם להפוך לגול עצמי.
"כוכבים" ששיחקו בליגת האלופות לא מצליחים לחבר שתי מסירות רצופות. שחקנים מהטופ של הכדורגל הישראלי לא מצליחים להשתלט על כדור. השחקן שבקבוצה רוצים שיהיה המנהיג הבא שלנו משוטט לו בסתמיות, מאבד כל כדור שהוא מקבל, ומבליח לו רק לאיזה 5 דקות טובות. מזל שמול הפועל ירושלים זה מספיק.
הכל נראה חסר שיטה, לא מאומן, לא מתורגל. בדרך פלא מצליחים אצלנו להוציא מהשחקנים את המינימום שלהם, לא את המקסימום. גם זו גאונות. על ההחזרה אחורה של גולסה, כאילו לא למדו כלום, ועל הבזבוז של ורד אני בכלל לא מתחיל לדבר. לזה שעדיין לא ברור מה התפקיד של גדיר על המגרש כבר התרגלנו. היית מצפה שבמהלך עונה יסיקו מסקנות, יפיקו לקחים, יתקנו את הליקויים. זה לא קורה, לא העונה, לא אצלנו.
***
אבל כל זה עוד בסדר. נניח, שוב, שמה שהיה חשוב אתמול זה הניצחון ואת זה השגנו. מה שמדכא אותי באמת אלו הידיעות בתקשורת אחרי המשחק. בקבוצה "מאוכזבים מעלי עותמאן". הבנאדם לא שיחק בהרכב בליגה כבר חודשים. נותנים לו צ'אנס אחת לעשרים משחקים, בגביע. הוא מבשל שער שוויון באחת הבעיטות החופשיות המוצלחות היחידות שהיו לנו השנה, ונותן משחק סביר. כל הקבוצה חלשה, אבל דווקא הוא זה שמקבל כותרות ראשיות על כך ש"איכזב".
מצטער, לא קונה את זה. זה ברור כשמש בסיני שבקבוצה חיפשו תירוץ למה משומר צריך לפתוח מול ר"ג. לצערם, עותמאן לא סיפק להם את התירוץ הזה, אבל זה לא מפריע להם להשתמש בו. זה נראה יותר ויותר כאילו משהו רע קרה בין אלישע לעותמאן, ועכשיו עושים הכל כדי להיפטר ממנו. אני מקווה ששחר עירני למצב, אחרת אלישע יפסיד לו את המגן הימני הכי טוב שהגיע לפה בשנים האחרונות.
ובכלל: תגידו שאתם מעדיפים את משומר, תגדלו ביצים ותגידו שבעיניכם הוא יותר טוב מעותמאן. אבל אל תשקרו לנו בפנים. אל תזלזלו באינטליגנציה שלנו.
ורפאלוב, שנראה כמו צל של עצמו אתמול ואם הוא היה המנהיג שלנו אז די ברור למה נראינו ככה, מקבל כמובן מחמאות מקיר אל קיר. לי זה מרגיש כאילו אנשים בקבוצה רוצים דברים מסוימים והרצון הזה מונע מהם לראות את המציאות. בקיצור, הפוליטיקה השתלטה על הקבוצה שלנו, והכדורגל הודח מהשלטון.
***
מה שעוד עצוב הוא שהכתבים שמסקרים את הקבוצה לא מבצעים את תפקידם ולא משקפים את המציאות אלא משמשים כלי שרת בידי הצוות המקצועי ומוציאים רק את מה שבקבוצה רוצים שייצא החוצה. מתחיל להזכיר קבוצה אחרת, מהכדורסל.
***
אם זה נמשך ככה, אם אלישע לא מצליח לעשות את קפיצת המדרגה הענקית הזו, להתעלות מעל השיקולים האישיים שלו ולנצח את הפוליטיקאים מסביבו ובחדר ההלבשה – אין אפשרות אחרת מאשר להגיד לו שלום בסוף העונה. שלום עם זר פרחים, כמובן: הוא עשה מהפכה יפה ומרשימה בקבוצה, קידם הרבה שחקנים והביא הישגים שלא ציפו ממנו להביא, בתקופה בה קבוצות אחרות נהיו עשירות מאיתנו. אבל כנראה שבשביל לקחת אותנו לשלב הבא – להחזיר לקבוצה את הכדורגל היפה והמנצח שלה – הוא לא מספיק טוב.
***
ואני, האופטימי ללא תקנה, עדיין מקווה שהוא יפתיע ויצליח להוציא את הקבוצה לדרך חדשה. הרי כמה משחקים טובים, התחברות מפתיעה, הצלחה בגביע וניצחון בסיבוב הבא על הפועל, והכל נראה אחרת. במובן הזה, הפציעה של קטן באה לאלישע בדיוק בזמן. זו בדיוק ההזדמנות שהוא היה צריך כדי לעשות ריפרש לקבוצה. רק שיידע לתפוס את ההזדמנות הזו ולמנף אותה.
על מי אני עובד.
***
ובינתיים בקבוצת הכדורסל:
עזבו.
***
את המשחק נגד הפועל ר"ג לא אראה (ואולי טוב שכך), ולא יעלה פה פוסט לפני ואחרי. סומך עליכם שתעדכנו איך ומה בדיוק היה.
***
זמן פסט: שעה. שיא חדש. הוריי.
מצד שני 
לאלישע לא מגיע שום זר פרחים. להוציא מינימום ולקרוא לזה "מים מסלע" זה להוסיף חטא על פשע, כי הוא משליך את הנכות שלו על השחקנים, בעוד שבצד השני של ישראל הופכים את זהבי לאינייסטה. מה הפלא שאחכ מגיעות "האבנים" למפגש מול "הכוכבים", וכל שנותר להן הוא לשקשק ולהתגלגל?
לא מאשימה אף שחקן (למעט קולמה, אבל אז עדיין אני לא מאשימה אף "שחקן"..) – אלא אך ורק את הדמות על הקווים שהצליחה בשלוש שנים להשאר בלי שיטת משחק, בלי הבנה איך משחקים עם שני חלוצים, או איך מרימים קרן, והכל תוך הריסת הקבוצה הזאת, הבית שלה, ההרתעה שלה, מעמדה באירופה, אמון הקהל, ומה לא. נוער? לא ככה מגדלים נוער. איתי מרדכי צריך לתבוע את אלישע.
אהבתיאהבתי
לאור משחק הגביע כתבתי אמש את הדברים הבאים:
המשחק הזה מדאיג אותי הרבה יותר מהמשחק הקודם.
במשחק כזה הקבוצה אמורה להיראות כמו שהמאמן מתכנן אותה.
חזרתי עתה מהאיצטדיון וזה לא היה דומה לכלום.
אני ממש לא נמנה על המתנפלים על אלישע ואני לא בטוח שהגיעו מים עד נפש ואף אחד לא מבטיח שעם עטר/ רב"ש או כל מאמן אחר זה יהיה בהכרח טוב יותר, אבל ראבאק.
כדורי חוץ מוציאים כל הזמן אחורה כי אף אחד לא בא לקבל;
הכדור מונע עד 40 מ' משער היריב ושם כולם חותכים לאמצע ומנסים לדרבל דרך ההגנה הצפופה (ולא רק היום);
מעט מאד התקדמות של מגן + קיצוני באגף;
מעט מדי הכנסות כדור לרחבה מהאגף, בדאבל פס, בכדור מאחורי המגן;
מעט מאד בעיטות לשער;
מעט מאד לחץ על הגנת היריב או מניעי הכדור שלו;
הכל מקרי וסתמי;
אלף "תרגילים" בקרנות – אם מאף תרגיל כזה לא יוצא גול אז זה כבר מיותר לגמרי. תגביהו לרחבה, לאמצע שלה. סטטיסטיקוס כבר יכבוש פעם בשני משחקים.
עידן ורד הולך לאיבוד, גדיר לא קיבל כדור לרוץ אחריו, ליאור נבהל כל פעם שהנעליים שלו עלולות להתלכלך, אין תנועה מלפנים אז מסירות של פליאבסקי/ בוקולי/ קולמה או מיותרות ומסוכנות הצידה או נחטפות בקלילות מכאיבה;
חמד וגולסה נראים היחידים שמביאים את רוח מכבי חיפה האמיתית שלא מוותרת באף פוזשן (ושוב חבל שגולסה מאחור במשחק כזה).
וחברה, אל תיגררו שוב לויכוח על משומר. הוא ועותמן אינם פקטור עד כדי כך משמעותי וההבדל ביניהם לא עושה את ההבדל במשחק (אני יודע שהיום עלי בישל. אני יודע). אולי הדינמיות של עותמן בקישור האחורי תעשה יותר הבדל (ואם שווה להחתים את יא יא אז זה משחק כדי לחבר אותו ולראות אם הוא עתיד לשרוד את הקיץ).
צפיתי עכשיו בתקציר בערוץ הספורט וזה לא עשה אותי מוטרד פחות.
נקווה לטוב. לפי מה שאמרו ההגרלה מחר. ערן מהמר על משחק חוץ בבלומפילד או טדי. ניפגש בשמחות.
אהבתיאהבתי
את המשחק אתמול ראיתי בבית. כבר הכל היה סגור עם החבר'ה – 7 יוצאים מהבית, מגיעים מוקדם לספוג אווירת גביע, עוד שני ניצחונות וחוזרים ליום המרגש ביותר במאי – חצי גמר. תחושה מוזרה בגרון בישרה רעות, 38 מעלות חום.
אני רוצה להאמין שלא צרחתי בגולים בגלל הסכינים בגרון. אני רוצה להאמין שהצמרמורות היו בגלל הציפייה והזכרונות מהגמר השמח האחרון בו נכחתי. אני רוצה להאמין ששוב ראיתי קבוצה אדומה עדיפה רק בגלל ההזיות. אני רוצה להאמין שאני חולה והקבוצה בריאה. רק רוצה.
אהבתיאהבתי
מיכל – אני כמובן לא מסכים איתך. אני חושב שאלישע עשה מעל ומעבר למה שציפו ממנו בעונה הראשונה והשניה ואני לא הולך לחזור שוב על הרשימה הקבועה של מה שהשיג. העונה קרה דבר מוזר, לא ציפינו למקום הראשון ובכל זאת היינו בו רוב העונה, וכן ציפינו למשחק קבוצתי ומהנה וזה דווקא לא קרה. אני חושב שככל שהיינו יותר זמן במקום הראשון (בעיקר בגלל חולשת הליגה) ועם הציפיות שהצטברו להן לאט לאט כך אלישע האמין יותר ויותר ביכולת שלנו ללכת עד הסוף ובהתאם לא העז לעשות את הצעדים המתבקשים (להחליף את מימון, לתת קרדיט לוורד ולחמד – עד שלא היתה לו ברירה), דברים שעשה בקלות בעבר כשלא ציפו ממנו להביא אליפות. עכשיו זה מתנקם בו ובנו.
בכל מקרה, אני לא הולך לסנגר על אלישע. כשהגיע לו פרגנתי ועכשיו מגיעה לו ביקורת. עם זאת, אני לא חושב שנהרסה לנו הקבוצה, ההרתעה, הבית וכל זה. לפעמים הם מתחזקים ולפעמים הם נפגעים, עכשיו הם פגועים אבל המועדון שלנו חזק מספיק כדי לעבור את התקופה הזו.
פרלה – מסכים עם הרוב. אהבתי את סטטיסטיקוס :)
יניב – יפה. כמו שלך תעבור המחלה, גם לקבוצה תעבור בסוף. אי אפשר לעבור חיים שלמים, חיי אדם או חיי מועדון, בלי לחלות מדי פעם. שניהם צריכים לנוח לפעמים כדי להיטען באנרגיה חדשה. תהיה בריא.
אהבתיאהבתי
הופ – אני מסכים לגמרי לגבי אלישע, הוא עשה מספיק דברים טובים בקבוצה בלי שאנשים ציפו ממנו לשום דבר…
אני חושב שהבעיה העיקרית שלנו היא חוסר ההרתעה, מאז האליפות המופלאה ב-94׳ ועד אמצע העונה שעברה כל הליגה תמיד פחדה מאיתנו, גם כשלא היינו טובים וסיימנו במקום החמישי כל קבוצה ששיחקה מולנו, גם אם היו מעלינו בטבלה, חששה מהמשחקים נגדנו.
ולכן, אני מציע, כדי להחזיר את כושר ההרתעה שלנו להביא את נבחרת ניו זילנד ברוגבי כשחקני חיזוק ולא כדי להרביץ ליריבים, אלה כדי להפחיד אותם בתחילת המשחק:
http://www.YouTube.com/watch?v=ctA0dx-1cDQ
תראו לי קבוצה בליגת העל שרואה את זה ולא עושה במכנסיים… (אני מקווה שהקישור עובד, אני כותב מהאיי פוד).
אהבתיאהבתי
LOL
אני מת על הקטע הזה של האול בלאקס (ומעולם לא צפיתי במשחק ראגבי שלם). האמת, שאלתי את עצמי פעם למה לא עושים כאלה בכדורגל – זה מגניב, זה מגבש, זה מרתיע את היריבה וזה מלהיב את הקהל. אני לא זוכר שמצאתי תשובה.
לגבי ההרתעה – אני בכלל לא בטוח. הפסדנו שני משחקים העונה, נגד אותה יריבה. כלומר, היתה יריבה אחת שלא חששה מאיתנו (וגם זה לא מדויק, במשחק הראשון היא בהחלט חששה). אני חושב שקרדיט גדול בכל הנצחונות האחרים אפשר לתת לכוח ההרתעה שלנו. אין סיבה אחרת למה ניצחנו כל כך הרבה משחקים בלי לשחק ממש טוב ברובם המוחלט. כמעט אף אחת מהיריבות לא העזה לתקוף אותנו, ולדעתי זה עניין בעיקר של השם והמוניטין של הקבוצה ושל המועדון בכלל.
מה שכן, אנחנו חיים עכשיו על אדי כוח ההרתעה שלנו, ואחרי המפלה מול הפועל והיכולת מול י-ם בגביע, ובטח אם זה יימשך ככה הלאה – אנחנו קרובים מאוד לאבד אותו.
אהבתיאהבתי
חתיכת הגרלה קיבלנו. אלישע לא מפסיק לקבל מהקוסמוס הזדמנויות להחזיר לעצמו ולנו את אמון הקהל. אני מקווה שאת זו הוא לא יבזבז.
אהבתיאהבתי
אגב, 1. אם אתם חווים בעיות בכניסה לבלוג אני מתנצל, זאת בעיה בוורדפרס*, אני מקווה שהיא תסתדר לבד ובקרוב ושאני לא אצטרך לפטר שם אף אחד. 2. אל תשאלו אותי למה התגובות שלי בצבע אחר פתאום, גם לזה אחראי איזה ליצן בוורדפרס.
* = פלטפורמת הבלוגים שהבלוג יושב עליה. נדמה לי שככה מגדירים את זה.
אהבתיאהבתי
פינגבאק: פסט: נבחרי העונה | מצד שני