אנחנו – הפועל רמת גן

לא היה אמור להעלות פוסט על המשחק מחר וגם לא היה עולה אחד, אלמלא הערה נכונה של ידיד הבלוג מתי סין-קרונה לפיה מהלך כזה שקול להוצאה של המשחק מטופס הטוטו, כלומר הבעת זלזול ביריבה. היות ש"מצד שני" יודע את השפעת הבלוג על הקבוצה ולא רוצה לגרום לשאננות אצל השחקנים, ומשום שיודעים אנחנו היטב שהוצאת משחק מטופס הטוטו היא מתכון בטוח להפסד, הערתו של מתי התקבלה ובכל זאת עולה פה סוג של

לפני

זה יהיה לפני שונה מהרגיל ופחות חגיגי, מסיבות שונות שכוללות את מצב הרוח העגום שלי (שבוודאי נגרם גם בשל מצב הקבוצה), ההרגשה שלקבוצה כרגע לא מגיעים פוסטים מושקעים (היא צריכה להרוויח אותם בזיעה ובשערים), וכמובן העובדה שלא אראה את המשחק.

ובכל זאת הוא נכתב שכן אי עמידה עכשיו מאחורי הקבוצה, דווקא עכשיו, היא נטישה שלה בעודה משוועת ליד מלטפת ולחיבוק, ואנחנו שהבטחנו לה (כל אחד בדרכו) "בעושר ובעוני", והיינו איתה בכל רגעי העושר, לא יכולים לעזוב אותה כשהיא עלובה, אביונה ומרה, וכמו שיש מי שדואג לעמוד לצידה ולכתוב עליה כשהיא עשירה ומוארת, עליו להיות שם גם כשצריך לתנות דלותה הזוהרת.

ובכן (את ההרכב תמצאו כאן)

הקפטן שלנו משול היה במשחקים האחרונים למקל שתקוע בגלגלינו. עכשיו, לכאורה, אנחנו אמורים לנסוע מהר וחלק. אין לצפות לכך. שהרי אותו מקל בגלגלינו היה גם המוט שהחזיק אותנו מאחורה בלי שנשים לב, שייצב אותנו בלי שנדע כשעמדנו ליפול, ששמר שלא נידרדר מהר מדי ובכל זאת נמשיך לנסוע ולא נעצור. אך ככה זה כשאתה תלוי במקל אחד, אם הוא נסדק נסיעתך מקרטעת, וכשהוא נשבר נגזר עליך להתפרק.

אז המקל יצא מכלל שימוש ותודות להורינו המטאפוריים שלא הכינו אותנו למצב כזה, אנחנו צריכים ללמוד להסתדר לבד כשאנחנו באמצע הנסיעה, שלא לומר באמצע הירידה. כמו שכבר ראינו במשחקים קודמים בהם קטן נעדר, גלגלינו עוד צפויים לתעות, להתבלבל ולקרטע עד שילמדו לנסוע לבד, ובהחלט ייתכן שזה לא יקרה העונה.

כך או כך, מתישהו השינוי הזה היה צריך לבוא, ואם נסתכל על זה מהזווית האופטימית, אין זמן טוב יותר לזרוק חבורת ילדים למים מאשר כשהמים קרים מאוד ומחייבים אותם ללמוד לשחות כמה שיותר מהר, אם הם לא רוצים לקפוא ולטבוע (מהזווית הפסימית, אנחנו עלולים פשוט לקפוא ולטבוע. אבל בואו לא נהיה פסימיים).

מה שטוב זה שכמאמר הקלישאה, ואקום דרכו להתמלא, ועכשיו כשהצל של קטן כבר לא מוטל על המגרש מישהו יצטרך לתפוס מנהיגות, ביי הוק אור ביי קרוק. בגביע היה זה רפאלוב עליו הוטל להראות את עצמו כל הזמן, לבוא לקבל את הכדור ולהוביל את הקבוצה, אבל הוא לא ממש עמד במשימה והמהלכים הכי מסוכנים שלו הגיעו דווקא כשהוא הסתתר באגף והגיח משם, ואולי זו הסיבה שמחר הוא יוסט חזרה לאגף השמאלי (מקום בו הצליח בעבר לקיים שיתוף פעולה לא רע עם מסיללה, ואולי יצליח גם עם היורש).

גולסה מוצב באמצע במקומו. יהיה מעניין לראות איך הוא מתפקד שם. אני רואה את אייל יותר כשחקן חופשי דוגמת בניון שנותן למישהו אחר לנהל את המשחק והוא עצמו בוחר מתי להצטרף, מתי לבעוט מחוץ לרחבה, מתי להפתיע בתנועה חכמה פנימה ומתי לעשות את דרכו בדריבל אל השער. אבל גם התפקוד שלו במקומו של קטן שווה ניסוי שכן בקצה הפקק בנעלו של גולסה יש יותר מנהיגות ומחויבות מאשר בכל רפאלוב, ובכל מקרה התפקיד הזה בטח יותר טוב עבורו ועבורנו מאשר עמדת הקשר האחורי. מה שחשוב הוא שבוקולי יבוא לעזור לו לנהל את המשחק כמה שיותר, כדי לאפשר לאייל לבחור לבד מתי ומאיפה הוא רוצה לעשות את הקסם שלו.

(הייתי רוצה לראות גם את ורד מקבל צ'אנס בעמדה הזו. הכנסות הכדור שלו, וראינו את זה יותר מפעם אחת העונה, הן כנראה הכי טובות וחכמות בקבוצה אחרי קטן. אגב, נראה שאלישע קרא קצת פורומים או לפחות קיבל קצת שכל, כי היה צפוי שהוא יוריד את עידן לספסל בעקבות ההחלפה מול הפועל ובעיקר אחרי שוורד סיפק לו תירוץ מצוין עם משחק גרוע בגביע – ולמרות זאת הוא בחר לספסל דווקא את מוחא).

בכלל הניסויים של אלישע מעניינים, ואם באמת קולמה יפנה את מקומו ליאיא, כמו שמספרים אתרי הספורט, זה יהיה על סף הסנסציה. אני לא ראיתי מיאיא משהו יוצא דופן עד עכשיו אבל ברור שיש לו כדורגל ואם הוא קצת יותר אמיץ מקולמה (שכאשר כן עלה למעלה עשה דברים יפים, הביא פנדל מכריע באחד המחזורים הראשונים והיה אחראי מרכזי לשער נגד הפועל בשבוע שעבר) – יש לו סיכוי להצליח, במיוחד כשהוא מקבל משחק ראשון בהרכב כמו זה מחר, משחק שהוא ההגדרה הכדורגלנית לנחיתה רכה בהרכב הראשון.

אני לא יודע מה עובר על אלישע שעושה פתאום שינויים ומשחקים בסגל. יכול להיות שהוא באמת נפתח קצת למה שאומרים האוהדים (מעניין לחשוב על זה שפעם, לפני האינטרנט, למאמן לא היתה אפשרות לדעת מה חושב הקהל ומהן דעות האוהדים, חוץ מדעותיהם של הרעשנים הבולטים ביציע כמובן. מה שמזכיר לי – איך הלירן-חולצה-אפורה הזה מגיע לכל מפגשי הספורט בארץ? פתאום אני קולט אותו יושב שם בגביע דייויס ליד כל האליטה הרמת שרונית. הוא מין פורסט גאמפ ספורטיבי מקומי כזה, לא?) –

או שזו אימת המקום הראשון שכבר לא שורה על מאמננו, ועכשיו כשסוף סוף אין לו מה להפסיד הוא מרשה לעצמו לעשות ניסויים. ואולי זו בכלל אימת קטן שסרה מעליו, ועכשיו כשהמשחק לא יכול להיבנות סביב הקפטן הדומיננטי ושבור-הגב יש פתאום מקום לשחק עם התפקודים. ואולי זו ההרגשה (המבוססת לחלוטין) שהוא מאבד את האוהדים וחייב איכשהו להחזיר את אמונם. ואולי זו ההבנה שאם לא ייעשו דברים דרסטיים שיכניסו קצת ברק לקבוצה, הוא יחזור לראות מתקני אימונים של קבוצות תחתית בעונה הבאה (למיטב ידיעתי החוזה שלו עוד לא הוארך, אולי חיכו עד למשחק מול הפועל, ואם כך אז סיכוייו להמשיך ירדו פלאים) –

בקיצור, נראה שמשהו זז שם בראש של אלישע (חוץ מאשר בחלקים שאחראים על עמדת המגן הימני, נדמה שגם איומי אקדח לא יכולים לגרום לו להוציא את משומר מההרכב, בטח לא בישול של עותמאן), ומשחק כמו זה של מחר יכול למנף את התזוזה הקטנה הזו לשינוי טוטאלי של פני הקבוצה.

כי הקבוצה שלנו, כמו המאמן שלה, במצב מאוד רגיש עכשיו. וכמו שכל תוצאה יכולה לקבוע את גורלו של אלישע לכאן או לכאן (תארו לכם שאנחנו מובסים מחר? דברים מוזרים מאלה כבר קרו בעבר בקריה. איתי מרדכי כבר מוכן להקפצה), כך יכול כל משחק לקבוע לאן פני הקבוצה כולה ולפיכך פנינו שלנו, למגרש או לים.

וכל זה נכון שבעתיים כאשר קול צעדיו הענקיים של המאני טיים הולך ומתגבר, ואולי זה קול צחוקו המרושע של הקיזוז שבא עלינו (הפעם) לטובה, ואיתו שעת המבחנים וההוכחות. וזה הזמן של הקבוצה שלנו להשיל את עורה הישן ולהתחיל להראות לנו פנים חדשות. תוך כדי תנועה, ובכזה משבר, זה לא יהיה קל. זה יהיה אפילו קשה מאוד. אבל איך אומרים בקואוצ'רית? משבר הוא גם הזדמנות. אז בואו נראה ממה השחקנים שלנו עשויים. אנחנו התייצבנו כאן, גם כשהמצב קשה. עכשיו תורם.

***

ומה שלא יהיה מחר, זה הזמן להיזכר שאנחנו אוהדים מועדון ולא קבוצה אחת, מועדון ולא מאמן אחד, מועדון ולא שחקן אחד. מחר הוא היום הראשון בחייו החדשים של המועדון שלנו, המשחק הראשון בתקופה שתשפיע לא רק על העונה הזו אלא גם על אלו שיבואו אחריה. חלק ממי שנמצא בקבוצה עכשיו יישאר בה לעוד עונה, אולי שתיים. חלק אחר יעזוב. יכול להיות שממש עוד מעט, בקיץ, כל הקבוצה תשתנה. מה שבטוח, אנחנו נהיה שם תמיד. כי אנחנו המועדון, יותר מכל דבר אחר.

נבואה? עזבו, היא ניתנה לשוטים.

0:3 ירוק.

אחרי

אני כאמור לא אראה, אז זה החלק שלכם. ספרו לי מה החמצתי.

***

עדכון: אז מצד אחד ניצחנו, מצד שני (ווהו!) לא הברקנו מול קבוצה די גרועה. נו, אני לא יכול להגיד שציפיתי להרבה יותר. כרגע חשוב לאסוף נקודות ואת זה עשינו, בתקווה שככל שיתרגלו לשחק בלי קטן זה ייראה יותר ויותר טוב. כי להגיע לקיזוז צמודים להפועל זו מטרה אחת, אבל בשביל ללכת עד הסוף צריך גם לנצח אותם – ובשביל לנצח את הפועל תל אביב, חייבים לחזור לשחק כמו מכבי חיפה. הדרבי הוא בהחלט הזדמנות מצוינת (כן, עוד הזדמנות מצוינת, אבל אנחנו לא נתייאש) להתחיל את הדרך לשם.

(ותודה לפרלה ולמתי שסיפרו לי מה היה ועשו את זה מצחיק ויפה, אני מנחש שיותר יפה מהמשחק עצמו).