ברצלונה, איתמר והפועל חיפה – אנחנו

אז לקחתי לי שבוע מנוחה. כמו הקבוצה שלי, גם אני זקוק לקצת שקט תעשייתי. וזה אפילו אפשר לי קצת עשיה. מקווה שגם לקבוצה. אולי כשעבדתי על משפטי מחץ וסיסמאות, הם תרגלו סוף סוף בעיטות חופשיות וקרנות.

דווקא התכוונתי לכתוב פוסט, אחרי ברצלונה – ארסנל. אפילו כתבתי טיוטה, שנגנזה ואולי תישלף שוב אחרי השלב הבא. כתבתי שם, שוב, כמה זה מהנה לראות אותם, אפילו ניסיתי לנתח למה בדיוק. כתבתי שמתחיל להימאס לי מהטרנד החדש של אוהדי הספורט, שהוא לסלוד מהטרנד הכללי יותר של לאהוד את ברצלונה. נהיה קצת מגוחך כל העסק. זה כמו שיתגלה איזה יוצר יוצא דופן ומרגש, נגיד איזה טרנטינו חדש כזה או איזה משורר מדהים או פסל של פעם בדור, וכל אוהבי האמנות הרשמיים יעקמו את האף מול יצירותיו רק בגלל שהוא נהיה תופעה שחוצה את גבולות השיח האמנותי הפנימי. הרי זה בדיוק מה שעושים אמנים גאונים וספורטאים יוצאי דופן – הם מאפשרים לקהל הרחב, שלא עוסק בהם בדרך כלל, להבין קצת לכמה רגעים מה יכול להיות מרגש כל כך בחומר מפוסל, בציור או במשוגעים האלה שרצים אחרי כדור. מה רע בזה? למה זה כל כך מציק לאוהדים?

והמשכתי והרחבתי וכתבתי ובסוף הגעתי למסקנה שכל ההתעסקות הזו בכל דיוני ה"אוהדי הצלחות" ו"ברצלונה – התופעה" היא סתם בזבוז זמן ואנרגיות. כרגע הדבר הנכון לעשות הוא פשוט להמשיך ליהנות מהכדורגל המופלא הזה, ולהודות על כל רגע שזכיתי לצפות בקבוצת כדורגל היסטורית וחד פעמית. הסולדים? שימשיכו לעקם את האף, ושיהיה להם לבריאות.

אז כתבתי וכתבתי ובסוף החלטתי לגנוז. רק זה מה שצריך בעולם, עוד פוסט על ברצלונה. ואז בא אלון עידן וכתב די במדויק (ויותר יפה) את הדברים שרציתי להגיד, כולל ההשוואה לאמנות, כולל ה"שיהיה להם לבריאות", ואפילו הוסיף תובנה נכונה על השידור (בקצרה – קשה לצפות מאוהדי כדורגל שלא יהיו בעד הקבוצה היחידה שמשחקת כדורגל. ועוד כדורגל כזה). וכך חסך לי פוסט וחסך מכם עוד כמה מלים מיותרות על בארסה, שבמילא אנחנו לא זקוקים להן, אלא רק לעוד ועוד מהמתוק מתוק המתוקתק הזה.

וכתבתי גם קצת על ונגר, ואת זה בכל זאת אעתיק לפה, הרי אני לא יכול שלא להתייחס אליו אחרי הפוסט שכתבתי על המשחק הראשון. ובכן, ארסנל באה למשחק השני במטרה לשחק הגנתי, בדיוק כמו אינטר של מוריניו, רק עם שחקנים פחות טובים. וכמו אינטר גם היא הפסידה. זו היתה כמובן אכזבה עבורי לראות את ונגר משחק כך, קיוויתי שהוא יעז יותר ממוריניו ולצערי הוא לא עמד בציפיות. יכול להיות שהוא דווקא תכנן מהלכים התקפיים, אבל ברצלונה לא באמת משאירה לך ברירה: תעבוד על יציאה להתקפה מפה ועד הודעה חדשה, הכדור ייחטף ממך עוד לפני המסירה הראשונה. האמת? זה די הגיוני. אין סיבה שקבוצות שמפורקות ונבנות מחדש כל כמה שנים, מחליפות שיטות ושחקנים, ינצחו קבוצה של שחקנים שמשחקים ביחד ובאותו הסגנון מגיל אפס. יש תמורה להתמדה, לתיאום ולעבודה קשה.

ובכל זאת ארסנל הצליחו לעשות כמה דברים. ונגר לא הפך את החלוצים שלו למגנים, וגם לא הורה לקבוצתו להצטופף ברחבה. קו הנבדל של ארסנל היה די גבוה, אם אני לא טועה יותר הרבה יותר גבוה משל אינטר דאז, ובכל זאת בארסה לא הצליחה להגיע להזדמנויות כמעט בכלל עד השער הראשון. ארסנל עוד הצליחה להבקיע (במקרה) ולהישאר בתמונה, אבל אז בא ואן פרסי והרס הכל (צהוב לא צודק? צודק בדיוק כמו הצהוב השני של ארבייטמן נגד מאלמו. יש לך צהוב? אל תעשה שטויות ולא תצטרך לבכות על השופט אחר כך). אז נכון, ונגר לא פיצח את אתגר ברצלונה, גם הוא לא; אבל אולי הוא בכל זאת מצא כמה פתרונות טקטיים שבסופו של דבר יתרמו לפיצוח הזה. עוד נראה.

***

ובינתיים קורים מסביבנו מעשי זוועה נוראיים, שגורמים אפילו לכדורגל (!) להיראות סר טעם. הרצח המזעזע באיתמר גרם לי, כמו כל פעולת טרור, להרהר קצת בדעות הפוליטיות שלי. עוד אפשר, בקושי, לתפוס את זה שיש אנשים שהם חיות אדם, שמסוגלים לטבוח בילדים או להתפוצץ בין נערים בתור לדיסקוטק. אפשר להתייחס אליהם כאל מקרים חריגים שלא צריך להסיק מהם על הכלל. אבל איך אפשר להבין את הארגונים ש"לוקחים אחריות" על דברים כאלה? הרי המעשה האנושי הוא להתנער מכל אחריות לרצח המטורף הזה, להודיע בראש חוצות "לי אין קשר לרצח ילדים", דם ילדים לא ניגר על ידיי. איך אפשר להתגאות בזה? עם אנשים כאלה אני רוצה לעשות שלום?

והזעזוע כדרכו של זעזוע מתפוגג עם הזמן, ומפנה מקום למחשבות אחרות. לא, לא עם אנשים כאלה אני רוצה לעשות שלום. כמו שהצד השני לא רוצה לעשות שלום עם הג'ק טייטלים והנחום קורמנים והברוך גולדשטיינים "שלנו", או עם אלה שחוגגים על קבריהם. בכל חברה קיימים אנשים שמסוגלים לזוועות, והם כל הזמן דואגים להזכיר לנו את המפלצות שבתוכנו, שכמו הרי געש רדומים או לוחות תת קרקעיים שקטים מחכות לטריגר שיגרום להן להתפרץ, להרוס ולטלטל. כמה אומץ ויכולת אנושית אנחנו צריכים, את מיטב היכולת האנושית שלנו אנחנו צריכים כדי להתעלות מעל הזעם והכאב והבחילה שגורמים לנו אנשים כמו אלה, ולהצליח לראות בעד מסך הדם והעשן את הדומים לנו בצד השני – ולהושיט להם יד, למרות הכל.

***

וכדי לרכך את המעבר הזה מילדים מבוססים בדמם להבלים כמו כדורגל, הנה כמה דברים נחמדים שנתקלתי בהם לאחרונה: פוסט חשוב של בני תבורי. איציק אלפסי עם משל הבשר השרוף (זה לא מקאברי כמו שזה נשמע) אחרי הניצחון של בית"ר על הפועל בשבוע שעבר. דיון מעניין בדהבאזר על פרס ישראל לשמעון מזרחי (מודה שבקרמן די שכנע אותי).

וכדי להשלים את פעולת הריכוך, כותרת משעשעת באופניק +LIVE, וגם "המלפפון" מבליח שוב עם אחד מהפוסטים המפתיעים האלה שלו: את האח של אניימה אתם מכירים? (מת לדעת מי זה המלפפון החרוץ הזה. ונחמד שבלוגרים מביאים ידיעות שעיתונאים לא עלו עליהם).

והנה עוד משהו נחמד: לא רק אצלנו יש אוהדים שמתרגשים מנוכחותה של המצלמה. לירן חולצה אפורה, תאכל אבק.

(דרך הבלוג המצוין gloglog.com)

ועכשיו כשריככנו, דרבי.

לפני

הרכב מנצח לא מחליפים, ואני בינתיים ממשיך עם הקו החדש והקצר יותר של ה"לפני" שהוכיח את עצמו בשבוע שעבר מול ר"ג. זכינו כאמור לשבוע של שקט יחסי אחרי הניצחון הדחוק ההוא, ובמיוחד בזכות הניצחון של בית"ר על הפועל וזה של ק"ש על מכבי ת"א, שהפנו את הזרקורים באופן טבעי אל התל אביביות (כלומר החזירו אותם למקום שבו הם רגילים להיות, וטוב שכך).

חבל שאלישע לא דבק כמוני בפתגם על ההרכב המנצח. נכון, דבה חזר ולאלישע בוערות האצבעות להחזיר אותו להרכב. אבל את חמד שלא מפסיק להבקיע אי אפשר להדיח. גם את ורד שממשיך להכריע משחקים אי אפשר, תודה לאל (תסמכו על אלישע שבלי הגול האחרון, וורד היה הראשון לעוף). מה יעשה אלישע? יש לו כמה אפשרויות: הראשונה היא להשאיר את דבה בחוץ ולהמשיך עם ההרכב שהבקיע שלושה שערים בשבוע שעבר, ואם המצב נתקע להכניס את הגיאורגי שייצור קצת עומס ברחבה של הפועל.

אבל במשחק כזה, בו צפוי קרב רציני מצד האדומים חדורי המוטיבציה, ובהתחשב בזה שהבעיה היא בעיקר בהגנה שלנו שספגה שישה שערים (!) בשבועיים האחרונים (!!), שניים מהם נגד ר"ג (@#$@%!!!), ושקולמה כנראה לא בהרכב, אנחנו זקוקים לשני קשרים אחוריים. לכן האפשרות השניה של אלישע, והמועדפת עליי במקרה של שני חלוצים, היא לוותר על רפאלוב המקרטע ולשחק עם בוקולי ויאיא מאחור, דבה וחמד מקדימה וגולסה וורד באגפים – כששניהם מקבלים כרטיס חופשי להצטרף למרכז ולסייע. אפשרות נוספת היא בכל זאת לפתוח עם קולמה, בתקווה שגרזן אחד יספיק, ואז גם לשחק עם שני חלוצים וגם עם רפאלוב. אבל זו כבר חתיכת הימור, ובכלל אלישע כנראה בתקופת האנטי-קולמה שלו.

מבין כל האופציות, אלישע צפוי לבחור כמובן בגרועה מכולן, זו שידועה גם בכינוי המסחרי "פטנט אלישע": להעביר את גולסה אחורה לעמדת הקשר הדפנסיבי – וכך לוותר בבת אחת גם על היכולות של אייל מקדימה וגם על יתרונותיו של קשר הגנתי אמיתי מאחורה. זו הגרסה הייחודית של אלישע ל"שתי ציפורים במכה" – שני קליעים ואף לא ציפור אחת. ובנימה פחות פיוטית: שכל העולם יתהפך, העיקר לשמור שרפאלוב יהיה מרוצה. ואולי בכל זאת עד המשחק משהו יזוז שם מתחת לצלחת, ונקבל קבוצה בה השחקנים האחוריים משחקים מאחורה, והקדמיים – מקדימה.

האמת? שיהיה מה שיהיה, ולא אכפת לי איך. אני העונה מסתפק בניצחונות ובנקודות, ומצדי שיגיעו מגולים מבעיטות שוער של דוידוביץ'. גם ככה העונה עוד לא באמת התחילה.

בינתיים, כל הכבוד לאוהדים שבאים לעודד ולתמוך דווקא בימים לא קלים לקבוצה. כמה שהדרבי של חיפה הוא בשנים האחרונות לא ממש הדרבי של גלזגו או אפילו של ת"א, בשביל האוהדים החיפאיים שרואים פתאום כל מיני דיסידנטים אדומים צצים מסביבם בעקבות ההצלחה ההפועלית מת"א, דרבי זה דרבי, ויש כמה פיות שצריך להשתיק. אז יאללה, בואו נשתיק אותם, עדיף כמובן בכמה סטירות ואיזו סנוקרת לחיבורים, אבל גם צביטה אחת קטנה תעשה את העבודה.

נבואות אני לא מתכוון לספק פה. אתם יודעים למי ניתנה הנבואה.

0:3 ירוק.

אחרי

טוב, זה כבר די ברור. העונה הזאת היא סוג של מבחן. מבחן אהדה, מבחן סבלנות, מבחן "עד כמה אתם מסוגלים לסבול כדי לראות את הקבוצה שלכם מנצחת". היא תנצח בסוף, היא תחזור למקום הראשון, אבל עד שנגיע לשם היא תוציא לנו את הנשמה, לאט לאט, עם כפית פלסטיק.

נראה שהשחקנים הפנימו לגמרי את מוטו ה"סבלנות" של אלישע. הם מפגינים את הסבלנות העילאית שהוא דורש מהם כל כך בהצלחה, שלפעמים נדמה לך שהמשחק בכלל לא מעניין אותם, והם רק מעבירים את הזמן באיטיות סגפנית ומרגיזה, כמו נזירים שוויתרו מזמן על החיים בעולם הזה ורק מחכים לעבור כבר לעולם שאחריו.

דווידוביץ' מעביר זמן בכל פעם שהכדור מגיע אליו. קולמה נשכב "פצוע" בדקה 78 נגד הפועל חיפה, כאילו אנחנו בזמן פציעות בגמר הצ'מפיונס. כולם מתמזמזים עם כל כדור נייח או קרן. איפה חדוות המשחק? איפה הרצון הטבעי אצל כל ספורטאי לשחק, לקפוץ, לרוץ, להבקיע עוד אחד, לשמח את האוהדים, להנות קצת?

העיקר שיש סבלנות, ואב המנזר (תודו שאלישע מתאים פרפקט לתפקיד ב"שם הורד". התסרוקת והקול הרגוע כבר שם, רק חסר חלוק חום ונער מקהלה תמים) מרוצה.

כמה

0:2 לנו.

בגדול

ההרכב דווקא היה בסדר. גולסה שיחק מקדימה, רפאלוב משמאל, ורד מימין, בכל פעם אחד משניהם הצטרף לאייל באמצע כשהמגן מחליף אותו באגף. הלוח מסודר יופי, הכל טיפ טופ על הנייר, רק חבל שאף אחד לא יודע מה לעשות עם הכדור. במצב רגיל מחכים שהיריבה תסתגר, אבל הפועל בהתחלה לחצה והתנפלה. במצב רגיל מחפשים את קטן, אבל הוא לא היה שם כדי להושיע. וכשהשחקנים מנסים לעשות את מה שאלישע לימד אותם כל העונה, הם אבודים. ועם כל דקה שעוברת וכל רטינה מכיוון הקהל, הם אבודים יותר.

כל השיטה שלנו בנויה על הנעת כדור מסודרת מצד לצד, כזו שמתאימה לקפטן שבור הגב, אבל הקבוצה שלנו כרגע בנויה משחקנים שצריכים לרוץ. גולסה, ורד, משומר, טוואטחה, רפאלוב, גדיר, כולם צריכים מרחבים, כמו אלה שהיו להם במחצית השניה. ובשביל זה צריך לשחק מהר, קדימה, לבעוט לשער, לאפשר לעצמנו להחטיא ולאפשר ליריבה לצאת קדימה – ממש כמו שקורה אחרי שאנחנו מבקיעים שערים. אז כל המהירות של השחקנים הצעירים שלנו יכולה לבוא לידי ביטוי במתפרצות.

נו מילא. אולי בעונה הבאה. בינתיים נסתפק באחוז ניצול ההזדמנויות המדהים שלנו. 2 מ-3. לא רע בכלל. מזל שמולנו עמדה יריבה שהשמות "ממן" ו"אבוקרט" היו הדברים היחידים בה שמזכירים כדורגל.

ציונים

דוידוביץ' – 5. לא סוכן.

בנאדו – 6. כמה מהלכים אלגנטיים לצד כמה טעויות והרחקות מפחידות. מקבל בונוס בזכות הבישול שכולו רוגע וקור רוח של שחקן מנוסה. 

פילאבסקי – 7. אי אפשר להגיד שהוא לא טועה מדי פעם, אבל בסך הכל היה לו משחק שקט וטוב מאוד, והשליטה הטוטאלית שלו בגובה היא פריבילגיה שאין להרבה קבוצות בארץ.

טוואטחה – 4. אחד המשחקים הגרועים העונה של ט.ט., גם בהגנה, גם בהתקפה. נראה שהתרגיל הפסיכולוגי שעשה לו אבוקסיס הצליח מעבר למשוער.

משומר – 4. חלש מאוד.

יאיא – 3. לא מה שקיווינו לו. מסורבל, איטי, מאבד המון כדורים ולא תורם כלום בהתקפה.

בוקולי – 6. חלש במחצית הראשונה, השתפר מאוד והיה נהדר בשניה.

רפאלוב – 5. איבד הרבה כדורים והיה חלש כמו כולם. אבל נתן גול, ועל כך זכה בנקודה אקסטרה ובמחיאת כף יד אחת.

ורד – 4. לא הצדיק את המקום החדש בהרכב.

גולסה – 4. עוד אחד שלא הגיע למשחק. אחד המשחקים הכי גרועים שראיתי ממנו.

חמד – 6. לא קיבל כדורים כמעט בכלל, וכשקיבל הצליח להוציא מזה קורה אחת ובישול יפה אחד. וחוץ מזה נלחם כרגיל כמו אריה, משחק יפה כשחקן ציר עם הגב לשער, אבל צריך לעשות הרבה יותר תנועה בלי הכדור.

מחליפים

דבאלישווילי – 6. היה מעורב בשער הראשון, הבקיע את השני, היה חלש חוץ מזה אבל עשה את תפקידו.

קולמה – שיחק מעט וזה אומר שהוא היה חלש כמו כולם רק הרבה פחות זמן.

גדיר – שיחק מעט והספיק להראות שהטראומה של השבוע שעבר עשתה את שלה.

השחקן המצטיין

פילאבסקי. היחיד שנראה כל המשחק כאילו הוא בא לשחק כדורגל.

עוד כמה מילים

בסדר גמור, אני מקבל את מבחן הסבלנות הזה באהבה והשלמה. אני מוכן לסבול ככה עד סוף העונה, משחק משחק, דקה דקה, לשאת כל השתהות ארוכה עם הכדור של דוידוביץ' ולהתייסר בכל התמזמזות מיותרת ליד הכדורים הנייחים והקרנות (שלא לדבר על הבעיטות עצמן). אני מקבל על עצמי את העינוי. רק תקיימו את החלק שלכם בעסקה, ותביאו לי אליפות.

תודות

לבנאדו שהבין שחייבים לעשות משהו בשביל שהאוהדים לא ייצאו  עם 0:1 כזה מגעיל, ובישל גול בהרמה אחת יותר מדויקת מאלו שנתנו כל שחקני האגף שלנו כל המשחק.

פינת הטלוויזיה ע"ש ד. נוימן

"כמו שאמר מנחם בגין: רפאלוב הוא ראשון בין שווים" (ד. נוימן, האיש והפינה)

אחרי כל הפטפוטים המיותרים והשטויות התדירות במהלך המשחק, המשפט הזה דווקא שעשע אותי. אולי זה מה שנוימן מנסה לעשות, להוריד את הרמה כל כך נמוך כדי להפוך את הבדיחות שלו למצחיקות יחסית. אני מודה בדאגה שהוא מצליח.

וחוץ מזה, קלוז אפים ארוכים על אלישע בזמן שהמשחק משוחק וגו'. גם הבמאי של ערוץ 1, ממש כמו הקבוצה שלנו, לא מראה שום שיפור לאורך העונה.

השורה התחתונה

עוד קו על הקיר בדרך לקיזוז.

השורה מתחת לשורה התחתונה

מצד אחד, הליגה הזאת כל כך גרועה. מצד שני (ווהו! של מקום ראשון), אנחנו הכי טובים בה!

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, ארס בלוגיקה, בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ובינתיים בעולם, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, קישור התקפי, שאלות ברומו של אדם, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

34 תגובות על ברצלונה, איתמר והפועל חיפה – אנחנו

  1. פרלה הגיב:

    לא הגעתי ל"לפני" וכבר יש לי מה לכתוב.
    לענין השלום וכל המלל המיותר בכיוון הזה.. אני די סובל כשהענין הפוליטי/מדיני נגרר לכאן או לדה באזר באופן ישיר או בהפניות לכתבות באתרים אחרים. בכל זאת, נוכח הזוועה והתדהמה חובה להזכיר שאין חדש תחת השמש. נכון גם בתוכנו יש רוצחים שפלים ומתועבים אבל הגיבוי והיקפי התמיכה לא דומים. צריך קצת להתערות בקרב ה"מקומיים" ולראות איך אחים מפצפצים גולגלות אחיהם במאבק על "כבוד=מטר אחד של אדמה" כדי להבין מה הסיכוי לפשרה טריטוריאלית בארץ ישראל המערבית.
    ולא שאני רואה איך אנחנו מקבלים שכל לכיוון זה או אחר.
    ברצלונה ברצלונה, מזכירה את חצי הראשונה השעה המופלאה שלנו מול אולימפיאקוס בבית בGSP. מי שלא היה שם לא ראה איכות ועידוד מימיו.
    את לירן גופיה ראיתי היום מחפש טרמפ באזור הגרנד קניון. כנראה לא קיבלו אותו במחלקת יולדות של ברקוביץ – בנאדו (תחשבו על צאצא משותף של אייל ואריק – איזו ראיית משחק!).

    אהבתי

  2. פרלה הגיב:

    זה כל כך ברור שרפאלוב יהיה באנקר בהרכב שבנסיונות בראש שלי אם ואיך לשלב את דבה אפילו לא העליתי בדעתי להוציא אותו.
    אכן נראה שגולסה ישחק מאחור ונקווה שנסתדר בלעדיו מלפנים. האבסורד הוא שדווקא אם לא נסתדר, אז יצטרך להיכנס קשר אחורי במקומו כדי להריץ אותו קדימה.
    ההיעדרות של יניב מגרה את הסקרנות לתפקוד שלנו בפאסט פורוורד.
    מצד שני אחרי ההפסד הקודם להפועל ת"א דבה וחמד נתנו רצף יפה של שלישיות אז יש תקווה.
    אף מילה על הפועל (חיפה או ת"א). אין ספק שהן פייבוריטיות ואלמלא ברצלונה אז זה גמר הצ'מפיונס הקלאסי שאפילו לוזון יתקשה להשיג לעצמו כרטיס.

    אהבתי

  3. הופ הגיב:

    גם אני קצת אמביוולנטי לגבי פוליטיקה בבלוג, שעד עכשיו השתדלתי לשמור "נקי" מכל זה. ובכל זאת הפעם יצא לי, לא יודע למה. אולי הזעזוע היה גדול מאוד הפעם. אם לא אקים בלוג נוסף, אולי אכתוב יותר בנושאים כאלה פה, וקצת יותר לעומק. בינתיים נישאר עם הכדורגל, יש לנו אליפות לקחת.
    בכל פעם מחדש אני אומר לעצמי הנה, הפעם הם יתחברו, ישחקו מהר, ישחקו שוטף. הם כבר עברו מספיק משחקים בלי קטן, הם כבר יודעים לשחק ביחד, הם עובדים על זה כל השבוע באימונים. ואז מגיע המשחק ושוב הכל איטי, תקוע, מקרטע. אז עכשיו אני כבר לא מצפה.
    מה שכן, אם קולמה לא יפתח אגלה סוף סוף אם המתנגדים שלו צדקו והוא תוקע לנו את המשחק. מהתגובות על המשחק שעבר לא התרשמתי ששיחקנו מהר/ שוטף/ התקפי יותר בלעדיו, אבל כן קיבלנו 2 גולים מהקבוצה הכי חלשה בליגה. בוא נראה.

    אהבתי

  4. פרלה הגיב:

    הדבר שהכי מעודד אותי זה שכל הכשרון והאינטליגנציה שלנו צפויים לפתוח יחד (בוקולי – גולסה – ורד) ונקווה שחמד ימשיך במגמת הסיכון הגובר שהוא יוצר ליריב.

    אהבתי

  5. הופ הגיב:

    יש בזה משהו. וגם לליאור יש הרבה כישרון, אולי לאט לאט הוא ישתחרר מדמות האב שבור הגב שלו וישתחרר קצת.
    בעצם, אולי מה שהוא באמת צריך זה שיתנו רשמית את המפתחות לגולסה, יורידו ממנו את עול הציפיות ויתנו לו לשחק באגף בשקט שלו.

    אהבתי

  6. אביעד הגיב:

    נתחיל בלפני "לפני":
    המשפט הבא הציק לי "הם מאפשרים לקהל הרחב, שלא עוסק בהם בדרך כלל, להבין קצת לכמה רגעים מה יכול להיות מרגש כל כך בחומר מפוסל, בציור או במשוגעים האלה שרצים אחרי כדור. מה רע בזה? למה זה כל כך מציק לאוהדים".
    ראיתי את המשחק בפאב בפלורנטין. הברמן היה אוהד ארסנל ואת זה ידעתי מהיכרות עבר. הוא לא סיפר את זה לשאר באי המקום כי רובם היו אוהדי ברצלונה. מהשיחות שמסביב ניתן היה גם להבחין במשהו נוסף – הם לא מבינים כדורגל. אני לא מדבר על "לא מבינים את הדקות הטקטית של קשר אחורי שמחפה על מגן". אני מדבר על "הם לא יודעים מה זה נבדל, מה זה צהוב ומה זה צהוב שני".
    רוב האנשים שם "אהדו" את ברצלונה כי זה נהיה הדבר הנכון והמגניב לעשות. עוד שנה או שנתיים כשברצלונה תמשיך הלאה, הם לא ימשיכו לאהוב כדורגל אלא יילכו לדבר המגניב והנכון הבא. אז תסלח לי, אותי זה מעצבן. אני מהדפוקים האלה שאוהבים כדורגל ומעצבן אותי שאנשים שאינם חובבים גדולים של הספורט הזה רואים לנכון להסביר לי כמה בארסה גדולה. בקשר לאלון עידן – סלח לי אם אני לא מייחס חשיבות גדולה למי שמתיימר לעודד את ארסנל אבל רצה שברצלונה תנצח. בדיוק כמו שלא התלהבתי במיוחד מכל מיני אוהדי יונייטד כביכול שטענו לפני גמר האלופות 2008 שהם בעד צ'לסי "בגלל גרנט" (מי זה היה, אמיר אפרת או אמיר ענבר?). זסה לא אוהדים. בני תבורי ניסח את זה הכי טוב:
    http://debuzzer.com/tavory/2011/03/01/semper-fidelis/
    ועכשיו ל"לפני" – יהיה חרא של משחק. כי כבר שנתיים שהטקטיקה של הפועל נגדנו היא להרוג את המשחק והשנה אנחנו משתפים פעולה עם הטקטיקה הזאת.
    בכל השאר אני מסכים איתך לגמרי…

    אהבתי

  7. הופ הגיב:

    אביעד – אני מבין לגמרי למה זה מעצבן כשמישהו שלא מבין דבר וחצי דבר בכדורגל מסביר לך למה ברצלונה גדולה (זה לא ברצלונה כמובן, אלא "בארסה"). אבל זה כמו טמבל שלא מבין כלום בקולנוע שיתלהב פתאום מ"מועדון קרב" ויסביר לך למה זה הסרט הטוב בכל הזמנים. זה בעיקר פתטי, אז מה אכפת לך? אם מנקים מזה את האגו אין באמת סיבה להתעצבן (ואני לא מזלזל בחשיבותו של האגו, בתור מי שמחזיק באחד במידה L). אנחנו הרי רגילים שבכל מונדיאל כולם פתאום מבינים בכדורגל ומדברים עליו בכל פינה. אז מה? שיקשקשו.
    אני מבין יותר את הכעס כשהתופעה "ברצלונה" גורמת לפמפום הקבוצה על חשבון קבוצות אחרות, או לפוסטים כמו זה של בקרמן היום. אבל ברצלונה עצמה הרי לא עושה משהו לא בסדר, היא מתחרה על תשומת הלב העולמית כמו כל קבוצה אחרת. לפחות היא זוכה בה בזכות כדורגל חיובי ויצירתי, ובזכות עבודה קשה שארכה שנים, ולא בזכות סתם זריקת כסף. אני רואה אותה כתופעה חיובית, אם כבר צריכה להיות קבוצה "אופנתית" אז עדיף כזו שמקדמת את הכדורגל ולא עוד פרויקט גלקטיקוס.
    אני חושב שמה שמפריע לי בעיקר זה שיח ה"אוהדי הצלחות", גם בהקשר הפוסט של בני. למה מישהו צריך להצדיק את העניין או ההנאה שלו מקבוצה מסוימת? ברור שאוהד "אמיתי" הוא זה שהלך עם הקבוצה באש ובמים ולא סתם רכב על גלי ההצלחה וירד מהם כשהיא נגמרה. אבל למה כולם צריכים להיות "אוהדים אמיתיים"? יש אוהדים כאלה ויש כאלה. יותר מזה, יש אהדות כאלה ואהדות כאלה. יש לי את מכבי חיפה שאני עונה על כל הקריטריונים לאהדה "אמיתית" שלה. יש לי את נבחרת ישראל שאני רוצה תמיד בטובתה. ומלבדן יש קבוצות אחרות שאני אוהב לפעמים, כשהן מרוויחות את האהדה שלי במשחק יפה או חדשני, או כשמשחקים בהן שחקנים שאני אוהב, ובזמנים אחרים הן לא מעניינות אותי.
    בקיצור, אהדה בעיני לא צריכה להיות דבר אחד. היא טווח של אפשרויות. ברור שאהדה "אמיתית", כזו שחושלה באש, היא עמוקה יותר, מעניינת יותר ומרגשת יותר. אבל לא הכל צריך להיות עמוק ומרגש. לפעמים אפשר סתם להנות.

    אהבתי

  8. פראליה הגיב:

    הופ, תשמע אין לזה סוף, הסלידה מבארסה, מאלה שסולדים מתופעת בארסה ומאלה שסולדים מאלה שסולדים….. מה שאותי מכעיס יותר מכל הם שני דברים בולטים – זה שהיא מקבלת ים תמיכה מהמוסדות (וופא והשופטים) וזה שיש ילקוטים מזויפים שלה בגנים ובבתי-ספר על הגב של ילדים שהאבא שלהם רו"ח שאוהב לדוג בשבת. אין באלה כלום לקחת מזה שהיא משחקת כדורגל התקפי יפה לעין של רבים.
    אביעד, מאד מסכים עם מה שאמרת. אלון עידן הרויח אצלי איזה קרדיט שבזכותו אני נוהג לקרוא אותו אבל היציאה המטומטמת שלו פשוט בלתי נתפשת. בסדר גמור להיות אוהד כורסא, אבל להיות בסדר עם זה שהקבוצה שלך מפסידה כי השניה משחקת יפה דומה ללקחת מהגן את הילדה של השכן כי היא יפה יותר משלך.

    אהבתי

  9. הופ הגיב:

    כתבה חביבה אבל לא הרבה יותר על מכבי והפועל לקראת הדרבי
    http://www.sport5.co.il/HTML/articles/Article.64.96236.html

    הכתבה (והתגובות לה) די משקפת את הדרבי עצמו: אין להט, אין דם חם, מנסים לסחוט עימותים בכוח אבל לא יוצא הרבה. פרווה כזה. דרבי פרווה.

    אהבתי

  10. הופ הגיב:

    פראליה, אני לא יודע לגבי התמיכה של אופ"א והשופטים. המשחק מול צ'לסי אז היה אולי יוצא דופן (הסתכלתי לפני כמה זמן על התקציר שוב וכל הכביכול פנדלים שם היו שנויים במחלוקת. אני חושב שזה הריכוז שלהם ביחד שגרם להרגשת הגזילה והפשע, שגם אני הרגשתי אז. ואני יודע שלא תסכים איתי), אבל המשחק מול ארסנל לא. היו כמה החלטות לרעת ברצלונה וכמה לטובתה אבל זוכרים את מה שרוצים לזכור. אני מניח שאופ"א רוצה שברצלונה תגיע רחוק ובטוח שזה מחלחל לשופטים, אבל אי אפשר להגיד שהיא מרוויחה את הנצחונות שלה בחסד (שוב, עם הסתייגות לגבי המשחק מול צ'לסי).
    אין לי בעיה עם ילדים שאוהדים את ברצלונה "כי זה מגניב" אם זה מקרב אותם לכדורגל. מעניין אותי לדעת, אולי אתה יכול לספר, אם האהדה המקיפה לנבחרת הולנד 74' והטוטאל פוטבול שלה גרמה גם היא לכזאת התנגדות מצד אוהדי כדורגל. יכול להיות שהאינטרנט, שנותן מקום לכל דעה, מספק מרחב התבטאות לקולות שלא עולים בקנה אחד עם הדעה השלטת, וזה בסדר גמור ואפילו חיובי מבחינתי.
    לגבי אלון עידן – אני מבין את האתוס היפה של "אהדה בכל מחיר" אבל מעניינים אותי גם מקרים כמו אלה בהם אוהד מסוגל לקבל בהשלמה ניצחון של קבוצה יריבה בגלל שזה יפה (גם אוהדי בית"ר מחאו כפיים לעטר אחרי שהבקיע נגדם, ואוהדי ריאל מחאו כפיים לאינייסטה ולברצלונה בכלל). זה בעיני יפה ומרגש שאוהדי כדורגל יכולים להעריך כדורגל ייחודי עד כדי התעלות מעל האגו של עצמם.

    אהבתי

  11. פרלה הגיב:

    אפילו התגובות פה מעידות על קוטן הציפיות מהדרבי הזה

    אהבתי

  12. הופ הגיב:

    זאת נראית לי הזדמנות מצוינת להיזכר במשחק היפהפה שלנו לפני פחות משנתיים ברד בול ארנה (כבר שכחתי כמה זה היה מרשים), עם התצוגה ההתקפית המופלאה של אחד אייל גולסה, "היוסי בניון הבא של הכדורגל הישראלי" – ולחשוב שוב אם אנחנו באמת רוצים אותו רודף אחרי חלוצי הפועל חיפה (ושימו לב גם להגבהה של משומר. אי אפשר לקחת לו את הכדורים המדהימים האלה שהוא מספק לפעמים)

    אהבתי

  13. פראליה הגיב:

    תגיד, יש מצב שרפי אוסמו האהוב מבקר בבלוג מדי פעם?

    אהבתי

  14. הופ הגיב:

    אמרת "האהוב" אבל לא ציינת "הגדול" או הקטן".
    אין לי מושג, למה אתה חושב?

    אהבתי

  15. פראליה הגיב:

    התכוונתי ל"גדול", אותו ניתן לראות במשחקים, בדר"כ עם זמבורה, "הקטן" קצת נעלם לי לאחרונה.
    חשבתי, כי הוא נתן תחזית שאתה אוהב לתת.
    התחזית שלי ד"א היא ל-20 דקות כדורגל נטו גג.

    אהבתי

  16. הופ הגיב:

    אז למה אתה לא משתף את כולם
    http://www.nrg.co.il/online/71/ART2/221/822.html

    כן, נו, 0:3 זו לא תחזית מקורית במיוחד. גם איזה אוהד הפועל נתן אותה, לטובתם (?!), בדה באזר. מתחילה להתפתח לי תחושה שמרוב חוסר ציפיות ותחזיות שחורות, הולך להיות דרבי גדול.

    אהבתי

  17. הופ הגיב:

    והנה סוף סוף כתבה קצת מרגשת
    http://sports.walla.co.il/?w=//1804636
    (הערה לשונית-עריכתית: בפסקה השלישית הפרויקט מכונה "פיל לבן" בלי שום הצדקה. זה נראה כאילו הם לא יודעים שם מה המובן של הביטוי הזה. כשקוראים את התגובה של יואב כץ מבינים מאיפה זה הגיע, אבל בהתחלת הכתבה הוא פשוט חסר היגיון)

    אהבתי

  18. אביעד הגיב:

    הופ, אין לי רבע בעיה עם ברצלונה. גם אין לי בעיה עם אוהדיה. הבעיה עם האהדה הממסדית של אלו שתיארתי היא העובדה שאצלם זו בעיה שאני לא אוהד את בארסה. בדיוק כמו הברמן בדוגמא שנתתי. חבורת האידיוטים הזאת יצרה תחושה שמי שלא אוהד בארסה הוא לא בסדר. בגלל זה מעצבן אותי גם פרשנות כמו של ברקוביץ'. אין לי בעיה עם זה שהוא רוצה שבארסה תעלה, אבל היחס המתלהם לכל מי שאינו בארסה הוא מגעיל.
    השיח הזה לגבי בארסה לא באמת מערב אנשים בכדורגל, להיפך. הוא מרחיק אותם. זה מרדד את השיח (כי יש רק אופציה אחת – או שאתה משחק כמו בארסה או שאתה כלום), זה מטשטש דברים שלא צריך להתעלם מהם (למה זה בסדר לדבר על כמויות הכסף שריאל או הסיטי זורקות אבל לגבי בארסה זה לא נכון?). הכדורגל של היום יום הוא לא רק בארסה בשיאה. הוא גם סטוק עם כדורים ארוכים, הוא אודינזה עם 3 שחקני הגנה.
    אגב, כל שבוע אני שומע ממאמן אחר בארץ איזושהי מנטרה של "תניעו כדור כמו בארסה". בטח. תעלה עם 3 שחקנים במרכז הקישור, תוריד את 3 שחקני ההתקפה למרחק 40 מ' מהשער, תעלה את קו ההגנה לחצי, תשתמש בגרעין שחקנים שמשחקים יחד שנים ומשחקים שנים באותה שיטה ואז תצפה לראות את בארסה בישראל.

    אהבתי

  19. הופ הגיב:

    אביעד, ברור לי עם מי הבעיה שלך ואני מזדהה איתך במידה מסוימת. ברור לי גם שאם לא הייתי נהנה כל כך מבארסה או אוהד קבוצה אחרת גם לי הפסטיבל הזה היה מפריע. וברקוביץ' בכלל אידיוט.
    אבל זה שיש תחושה ש"מי שלא אוהד את בארסה הוא לא בסדר" זה נכון רק חלקית. יש אולי תחושה כזו בציבור הרחב, אבל בשיח של אוהדי הכדורגל הציבור הרחב ממילא לא נחשב. להיפך – בתוך השיח הזה (שבא לידי ביטוי במקומות כמו דה באזר למשל), דווקא אלה שלא אוהדים את ברצלונה נחשבים היום ל"אוהדים אמיתיים", ומי שאוהד את ברצלונה נחשד מיד באהדת הצלחות או באי הבנה בכדורגל. זה מה שהפריע לי וניסיתי לבטא בפוסט – דווקא אי אהדה של ברצלונה הפכה לאשרור המהיר ביותר לזה שאתה "אוהד כדורגל אמיתי".
    גם לזה שאהדת ברצלונה מרדדת את השיח אני לא מסכים. הרידוד שלך הוא ההעמקה של האחר. קהילת הכדורגל ממשיכה לדבר על כדורגל באותו עומק, וה"אוהדים החדשים" מעמיקים קצת את ההבנה שלהם.
    כמובן שיש תחושה שפתאום הכל נמדד מול ברצלונה. זה טבעי בכל שדה, גם באמנות, שכאשר יצירה קובעת רף גבוה כל דבר פתאום מושם בהקשר שלה. אני בטוח שכשדושאן הימם את עולם האמנות עם המשתנה/מזרקה שלו כולם פתאום הישוו הכל אליו. זה הגיוני. אבל אני יכול להבין למה זה מעצבן את מי שלא אוהד אותם.
    בטח שאני מסכים עם זה שזה לא בסדר לטשטש בעיות כי הקבוצה מצליחה, אבל שים לב שקורה בדיוק ההיפך: לאור הזרקורים הקבוצה המצליחה נבחנת היטב ובזכוכית מגדלת. אני לא מפסיק לקרוא כתבות על האם ברצלונה מוסרית (התשובה היא בד"כ "לא"), על חטיפות הילדים למועדון מארגנטינה וממדינות אחרות, על המלחמה עם ארסנל, על החוזה החדש עם קטאר… כל מתנגדיה של ברצלונה (כלומר אוהדי הקבוצות האחרות) עוסקים בעיקר בהצלפה בה (רק מהחודש האחרון אני יכול לחשוב על כמה כתבות כאלה של עזי דן ושל אוריאל דסקל). כתבות שלא היו נכתבות אם היא לא היתה כל כך מצליחה.
    לבסוף, אני לא מסכים עם זה שאנשים יתרחקו מכדורגל כי כל דבר שהוא פחות מברצלונה ייראה להם משעמם. מי שלא היה מתעניין בכדורגל לא יתעניין בכל מקרה. אבל עם כל גל של "טרמפיסטים" שחוזר לים נשארים על החוף כמה ילדים/ אנשים שממשיכים לראות את המשחק. כי כדורגל בעיני הוא חיידק: פעם אחת ראית ברצלונה או ריאל או מנצ'סטר ונהנית? מאותו רגע נידונת לחפש שוב את הרגש הזה באינספור משחקים בין סטוק לבלקפול ובין אודינזה לקליארי.

    אהבתי

  20. פרלה הגיב:

    חברים לענינינו;
    1. ואף על פי כן ולדימיר דבאלישווילי.
    2. יש כובשים בפורמה: ליאור – חמד – דבה והם צריכיים להיות באנקרים בהרכב. ורד עדיין לא עושה את זה וגם סיידו עוד מחפש את העמדה. הנסיונות בעידן פוסט קטן עדיין בעיצומם. מול אשקלון אני מציע לעלות עם קולמה ובוקולי, אייל וליאור (האם יהיו אייל ורובן החדשים?!), חמד ודבה.
    3. משחק ההגנה זוועה (אולי גם בהיעדר קולמה). ניר לא בפורמה, אריק עדיין לא מעכל את האבהות, פיליאבסקי משלם מחיר על חוסר התאום וכנראה גם לא רגיל לכזה רצף משחקים, טוטחה השתפר לקראת הסוף אבל מעורר געגועים למסיללה. משומר – בכל התקפה אתה סקרן מחדש אם יגיע אליה כאוהב או אויב. ליאור לא יורד בכלל, בוקולי מאבד מלא כדורים.
    4. הדרבי שלנו בשיניים ובקצות הציפורניים. מצד שני, נצחון בהפרש כפול מהסטנדרט והנשימה החלה להסתדר כבר בדקה ה- 85.
    חמש. אין סיבה להתייאש. חכו חכו מה יקרה כשנתחיל לשחק.

    אהבתי

  21. מתי הגיב:

    איך אפשר בכלל לדבר על ברצלונה (שלדידי היא סוג של גיבור על ,איזו הכלאה בין רובוטריקים לספורטאים הצעירים של אבנר כרמלי) בזמן שהאימפריה נתנה היום שואו כלכך מעורר השראה שהתחלתי לקיים עם עצמי דיון עמוק בסוגייה- איך שחקן כדורגל מקצועני מגיע למצב שהוא צריך לקשור את השרוכים כבר בדקה ה-15. הדיון היה כלכך עמוק עד כי הגעתי לתובנה הבאה (שימו לב):שחקן מקצועני שצריך לקשור את השרוכים בדקה ה-15 הוא לא שחקן מקצועני. זה כמו שגיטריסט יעלה להופעה עם מיתר נוטה להתפקע, כמו שחזאי שצפה שירד גשם יבוא לעבודה בלי מטריה, כמו שטייס יעלה למטוס בלי דיילת.

    אני בעד ה-4-4-2 כולל גולסה כקשר אחורי .נראה לי שהשחקנים מרגישים הרבה יותר נוח במערך הזה והרבה יותר משוחררים.

    אני בעד פוליטיקה בפוסטים גם על כדורגל. בדיוק כמו שאתם מצפים שכשמכבי חיפה תזכה באליפות יתנו לנו לפחות כותרת משנה בעמוד הראשון יחד עם הנאום של ביבי ככה צריך לתת גם לפוליטיקה להכנס לפה.

    אני בעד שלום עם אוהדי הפועל במיוחד כשאנחנו מנצחים.

    אני בכלל חיובי היום בלילה. ניצחנו בדרבי.

    ושאלה שמסקרנת אותי כבר כמה ימים: האם המשפט-"ניתן להם לדבר ולא נגיב על הנסיונות שלהם למלחמה פסיכולוגית", זה לא סוג מאוד לא מתוחכם של תגובה שיש בה מן מלחמה פסיכולוגית?
    יאללה הופמן תן את האחרי צריך ללכת לישון.

    אהבתי

  22. הופ הגיב:

    פרלה – מסכים לגבי ליאור, חמד ודבה. אי אפשר ואין סיבה לספסל שחקנים שמבקיעים. אבל מול אשקלון אפשר לנסות סוף סוף לעלות עם קשר אחורי אחד והתקפה שכוללת חמישה שחקנים. אני לא רוצה לוותר על ורד אחרי משחק אחד רע חוץ מזה שגם הוא מבקיע לא מעט לאחרונה. הצחקת אותי עם משומר.
    אני מחכה מחכה.
    מתי – מקווה שהספקתי להגיע בזמן כדי להקדים את שלמה מנטה. הצחקת אותי קשות.
    על גולסה מקדימה אני לא מוכן לוותר. הוא השחקן ההתקפי הכי טוב שלנו העונה, ואמנם היה גרוע היום אך במסירה גאונית אחת למשומר במחצית הראשונה הוא הראה מה יש לו ברגליים. לא רוצה לבזבז אותו על סגירות באגף.

    אהבתי

  23. מנטיסה הגיב:

    הופ, אני חייב לציין שריגשת אותי עם הסרטון שהעלית, והזכרת לי כמה אנחנו חסרים שחקן אחד, שמככב בשדות זרים כיום, בירם כיאל שמו. לא ייאמן איך השחקן הזה החזיק לנו את האמצע כמו תורן באמצע ספינה. לראייה, בסוף העונה, כשהגענו לאותו מועד נוראי שבו הפסדנו את האליפות, בירם כבר לא שיחק בגלל פציעה.
    אמן יימצא בין שחקני הנוער שלנו עוד שחקן כזה כי זה פשוט לא ייאמן כמה הוא חשוב.

    אהבתי

  24. שי הגיב:

    מה שטוב בפוסטים על ברצלונה, זה שתמיד אפשר לדחות אותם לסיבוב הבא..

    במחצית הראשונה ראינו למה קולמה מקבל אשראי כל כך גדול מאלישע. קשר אחרוי זאת העמדה החשובה ביותר בכדורגל המודרני. והנוכחות של הקצב מקולומביה שם, שיודע לקצוץ רגלי חלוצים, מאפשרת לשלישיית הקשרים הקדמיים להעביר מסירות לרוחב מול הבונקר של היריב.
    מול הלחץ של הפועל במחצית הראשונה, בוקולי ויא-יא אבדו עוד כדור ועוד כדור. קבוצה חדה יותר מהפועל חיפה היתה מענישה אותנו על כך. לעונה הבאה הייתי מחפש טוב קשר אחורי. (היה פעם בסכנין אחד עלי עותמן – מישהו יודע לאן הוא נעלם?)

    חוצמזה – שעמום רגיל, והטבלה מסודרת בסדר הטבעי שלה.
    החדשות הטובות:
    1 – שיתוף הפעולה בין חמד ללדו.
    2 – סיכוי טוב שאת גמר גביע הליגה נארח בקריה.
    3 – קולמה, לדו וגאדיר חזרו. בקרוב אולי גם פיטר?

    אהבתי

  25. יניב הגיב:

    אתמול, ממרומי היציע שלי שנצבע באדום מבחיל (אין יציע נכים בצד הירוק), התחלתי לפנטז.
    המחצית הראשונה נתנה לי הרבה זמן להריץ בראש מערכים והרכבים, כאלה שישקפו את הרוח ההתקפית שהלכה לאיבוד. דימיינתי לי 4-4-2 יהלום, כשמאחור מתגרזן לו ג'ון בריון מאחורי קו החצי, מסתכל ימינה ושמאלה ומזהה את עידן וליאור שסוחפים קדימה, שמקבלים תמיכה מעלי אלבס ופיטר מקסוול. בקצה היהלום מזהים את היהלום החדש שעוד לא לוטש, והוא, הוא מחזיר לעצמו את כוחו שאבד עם קיצוץ רעמתו, ומחלק כדורים לצמד-חמד-דבה ברחבה. התקפי מדי? עידן בכל מקרה יורד בכל התקפת יריב. ליאור גם ילמד. התקפי מדי? אין כזה דבר במכבי חיפה.

    התעוררתי מהחלום ומצאתי פחד וחילופים מהבית. מזל שהסרדינים לא יודעים לשחות.

    אהבתי

  26. הופ הגיב:

    מנטיסה – נכון. אני חושב שאלישע מנסה בכל כוחו להפוך את גולסה לכזה, אבל עם כל החוסן והלחימה של אייל, יש לו הרבה יותר מה לתת מאחורי החלוצים.
    שי – המשפט הראשון מדויק מאוד :). כל השאר – גם. אבל אני חושב שכשניסינו את עותמאן בעמדה הזאת הוא לא הבריק. מסתבר שזו לא רק אחת העמדות החשובות ביותר, אלא גם אחת הקשות והתובעניות ביותר. אתה לא מוגבל לצד אחד כמו מגן אלא נדרש כל הזמן לרוץ מצד לצד, לרדוף אחרי שחקנים ולחפות על אלה שעולים (ובסוף כולם מתלוננים שאתה גם לא עושה מספיק התקפה. מעניין אותי אם אומרים את זה גם לגאטוסו). זה תפקיד לשחקני נשמה מחויבים ומסורים, וקולמה הוא כזה.
    התפקיד של קשרי ה 50-50 הוא קצת קל יותר, הם יכולים לעלות קדימה כי תמיד יש להם את הקולמה שלהם לסמוך עליו. גם לבירם היה כזה. אגב גם לקנדאורוב (רוני לוי) ולז'וטאוטאס (אלמושנינו, באדיר) האגדיים. אז אולי בעצם הבעיה שלנו היא שהשחקן לצד קולמה (בוקולי) לא מספיק טוב.
    כן, מתחילים להתגעגע לפיטר. אתמול היו יותר מדי רגעי חרדה עם טאלב. בעונה הבאה הוא יככב, אבל יש לו עוד קצת ללמוד.
    יניב – תגובה ענקית. הבלוג מכין את עצמו לפוסט אורח חדש.
    ואתה צודק – קשרים הגנתיים, גרזנים או מכושים: הפתרון האמיתי היא שכולם יורדים להגנה. מחויבות מלאה של כל השחקנים לחטיפת הכדור חזרה. לא צריך להרחיק עד ברצלונה בשביל דוגמאות. גם אנחנו שיחקנו ככה פעם (ואני מוכן לוותר, ממש כמו אז, לאייל התורן).

    אהבתי

  27. גלעד הגיב:

    את המשחק לא יצא לי לראות בצורה נורמלית (ראיתי באיזה לינק מאעפן באמצע שיעור).
    ממה שהבנתי יא יא לא סיפק את הסחורה, אבל דבא עם חמד הצליחו לספק סחורה, אולי זה סימן לעתיד, סימן לחזרה לפרופורציות, כלומר, ליגה ישראלית קשר אחורי אחד (קולמה, יא יא או בוקולי מצדי תן 30 דקות לכל אחד…) באירופה תשחק עם 2 קשרים אחוריים, במשחקים גדולים (מול הפועל, אולי אולי מול מכבי) אפשר גם 2 קשרים אחוריים, תשאיר מקום להפתעות. היה נחמד לשמוע שרק שעה לפני תחילה המשחק ידעו מה ההרכב.
    טוב לראות את רפאלוב כובש ואת בנאדו מבשל!!

    אהבתי

  28. הופ הגיב:

    גלעד, אני לגמרי איתך בעניין הזה. למעשה ההורדה של גולסה אחורה בעקבות ההכנסה של דבה היתה רק חלקית, הוא השאיר את משימות ההגנה יותר לבוקולי. הוא מתפקד כמעין 50-50 במצבים כאלה, אבל אני עדיין חושב שזה בזבוז שלו ופגיעה בהתקפה שלנו.
    אם כבר מנסים כל מיני דברים, מעניין אותי לראות איך ורד מתפקד בעמדה הזו. לא רק בגלל שהוא לוחם מטבעו אלא גם כי כרגע הוא קצת הולך לאיבוד, ואולי פשוט התפקיד מימין לא לגמרי תפור עליו.
    טוב לראות מישהו כובש ומישהו מבשל! תכל'ס לא אכפת לי מי זה יהיה :)

    אהבתי

  29. גלעד הגיב:

    רפאלוב שהוא כובש הוא צובר ביטחון (כן כמו כל שחקן בעולם אבל לרפאלוב במיוחד בקונטקסט הנוכחי שאין את קטן, הביטחון שלו חשוב פי כמה). לגבי בנאדו, בשבילו לבשל גול בדרבי בגיל 37 יומיים אחרי שנולד לך ילד, מה צריך יותר מזה?

    מה אם ורד ילך לאמצע וגולסה ילך ימינה? אם אני לא טועה אתה הגבת בדה באזר לגבי החשיבות של שחקני כנף, גולסה מהיר, בעל דריבל טוב, יכול בקלות להסתגל לאגף ולחתוך לאמצע כשצריך, ורד באמצע מקדימה, לעניות דעתי ימקסם את יכולותיו.

    אהבתי

  30. הופ הגיב:

    אני חושב שגולסה בכל אגף יהיה יותר טוב מאשר מאחורה, אני חושב שצריך לנסות את ורד מאחורי החלוצים כי יש לו ראית משחק טובה ומסירות מצוינות, ואני בעיקר חושב שאת כל הניסויים האלה אלישע היה צריך לעשות לפני שהעונה התחילה.

    אהבתי

  31. הופ הגיב:

    אביעד, ספיח מאוחר לדיון – מסתבר שאתה לא היחיד שטען שאלון עידן הוא לא באמת אוהד. והנה הוא עונה בעצמו:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1220704.html

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s