כל מיני דברים ועכו – אנחנו

למה לא כתבתי הרבה זמן? יכולתי לכתוב שהייתי עסוק בעבודה, או שהייתי עייף, או שסתם לקחתי לי חופש בלי סיבה. אבל הבטחתי לכם שקיפות מלאה, והאמת השקופה והמבאסת היא שיש תקופות כאלה בחיים של בנאדם, או לפחות בחיים שלי, שאין חשק יותר. לא רק לכתוב. בכלל. זה לא נושא קל לדבר עליו, ואני לא באמת יכול לספר הכל, גם אם הייתי רוצה, כי אלו מסוג התחושות שקשה לנסח במילים. אבל תחושה כל כך דומיננטית, שמלווה אותי כבר די הרבה זמן, אני גם לא יכול להסתיר.

ובכל זאת אני מתלבט אם לשתף, זה הרי בלוג על ספורט, ואתם מצפים לקרוא בו על ספורט. אבל מצד שני (ווהו, נניח) זה בלוג על ספורט, כלומר זה פלטפורמה שמוגדרת כיומן רשת, ויומנים טבעם שהם אישיים, ואישיים טבעם שהם לא תמיד שמחים, או מעניינים, ואפילו לא תמיד עוסקים בנושאם המוצהר, אבל הם כן מאוד מאוד קרובים.

ובמקום הקרוב הזה לעצמי – לא טוב, כבר די הרבה זמן. לא להיבהל, שום דבר דרמטי. פשוט תקופה כזו שאין חשק. אתם יודעים איך זה, החיים הם עליות וירידות, ועכשיו זו ירידה, או עלייה, תחליטו אתם מה קובע, המובן השגור של המושגים "אפ" ו"דאון", או הקושי שיש כשמטפסים במעלה מדרון תלול לעומת הקלילות השמחה כשיורדים בו.

ואולי ההבדלים הם של פנים וחוץ, ואם כך אז עכשיו זו ירידה שהיא גם עליה, כלומר משהו בפנים יורד ושוקע וטובע ומפרפר, ובמקביל בחוץ, כלומר כדי להמשיך ולהתמודד עם המציאות החיצונית, צריך להמשיך ולדחוף את הגוף העייף למעלה, נגד התנועה הטבעית שמתרחשת בפנים, נגד החיים שנראים פתאום כמו עליה שלעולם לא תסתיים.

ובכן, זה גבול השיתוף והשקיפות, בינתיים. זו הסיבה שלא כתבתי פה שבועיים בערך, והפגרה בהחלט עזרה לי בעניין הזה, או אולי פגעה בי, כי אולי אם הייתי צריך לכתוב, כוחות הנפש הנדרשים למעשה הכתיבה היו מרוממים אותי קצת. כך או כך, הפגרה עזרה לי להמשיך ולהתחפר במיטתי ובעצמי, בלי שאצטרך לגייס את הכוחות האלה, ובמילא אני לא יודע אם היו לי אותם.

ובימים האחרונים, כשכבר נדמה היה לי שהתקופה הרעה, המרה השחורה, עומדת להיגמר, אני עוקף לאט לאט את תחושת הנאחס והנה עוד מעט היא מאחוריי, ותיכף אראה אותה במראה האחורית ואוכל לחזור למסלול הרגיל, ואולי אפילו להתייחס לכל התקופה הזו כמשובת מתבגרים רומנטית, משל הייתי ורתר הצעיר או סתם פרוטוטיפ כללי של אמן מיוסר – והנה נחתה עליי צרה חדשה בדמות מחלה פיזית, התקררות משמימה וארצית לחלוטין, שהקימה לה בסיס קבע בגרוני ומדי פעם היא יוצאת להתקפות בזק בראשי ושולחת גם ארטילריה קלה לשאר גופי.

וכך, דואב וכואב, חלש ומותש ממצב הרוח, מצב המוח, מצב הכוח וגם מצב העו"ש שאמנם לא מתחרז עם כל אלה ובכל זאת מקומו לא נפקד, כך אני יושב להתכונן למשחק השבת, כשאני יודע מראש שגם השבת לא אחזה בתצוגה שתעודד את רוחי, תעורר את כוחי או תשפר כחכוחי.

*

ועוד לפני הלפני, היו הרבה אירועים הקשורים בספורט בשבועות האחרונים, וכדי שלא תחשבו שאני מפקיר אתכם לדעותיהם המטופשות של אחרים בכל אותם נושאים ולא משתף אתכם במחשבותיי הנעלות, העמוקות והצודקות, הריהן, בשילוב כמה קישורים מעניינים.

הנבחרת. באדיבות ידיד הבלוג מתי סין קרונה, הלכתי למשחק נגד לטביה (אני לא זוכר מתי הייתי לאחרונה במשחק נבחרת) ואפילו נהניתי מהמשחק ומהחברה (גם יקיר הבלוג עופר פרוסנר הצטרף). אולי זו הנוכחות הפיזית במגרש (מסתבר שכמה שהכורסא נוחה, המושבים הקפיציים של בלומפילד מהנים הרבה יותר, כי הם מונעים ממך לשקוע ולהרהר ומכריחים אותך למצוא עניין במתרחש), אולי זה המתח (מעדיף 0:0 במשחק גורלי וחשוב מכל 3:3 במשחק חסר חשיבות. אם הכורח הוא אבי ההמצאה, הרי המתח הוא אבי ההנאה) ואולי אלו השכנים (מתי מצד אחד שלי, עופר מצד שני. ממש כמו להיות תגובה בבלוג) – אבל המשחק היה אחד המהנים שחוויתי לאחרונה. מה רבה היתה הפתעתי כשחזרתי הביתה וקראתי שהיה משחק גרוע ומשעמם. כנראה שטעיתי ונהניתי לשווא.

ואחר כך היה גם המשחק נגד גיאורגיה וגם הוא היה מהנה מאוד. שוב, המתח כנראה עשה את העבודה. והנה מה שיש לי להגיד על הנבחרת: יופי. אמרו פה ושם אנשים וצדקו, הנבחרת שלנו הולכת בדרך חדשה – לא עוד להטוטני כדור והגנה נאיבית, אלא נבחרת לוחמת, פייטרית, שלא מוותרת ולא נכנעת. אם זה עבד לנו עם המדינה, למה שזה לא יעבוד עם הנבחרת שמייצגת אותה. ומגיע כמובן הקרדיט לפרננדז, שלא חשש לזמן שחקנים צעירים ולא מוכרים לציבור ולתת להם הזדמנות. אולי החוצפה שלו זה מה שאנחנו צריכים. מוקדם ומיותר לשמוח יותר מדי כמובן, סביר שבסוף לא נעפיל, אבל פרננדז לפחות סימן פה דרך מסוימת – בואו נוותר על הדימוי של הכדורגל שלנו בעיני עצמנו כטכני ומתוחכם, וננסה לשלב את האיכויות הטכניות המוגבלות שיש לנו עם הרבה מלחמה, כי מלחמה זה כנראה מה שאנחנו עושים הכי טוב (ויעידו הקשרים האחוריים האיכותיים שאנחנו מייצאים לאירופה), ומגיע לנו גם להרוויח מזה לפעמים.

קישור: קרמר כתב יפה על הנבחרת, פרננדז והתקשורת, כאן וכאן. וגם אלון עידן הבריק.

יורם ארבל. השדר הותיק שאני אישית אוהב, למרות הטעויות החוזרות והנשנות בשנים האחרונות, וחושב שעוד לא קם לו יורש אמיתי (אולי רסקין מצליח להפגין הומור וקלילות שמזכירים אותו, אבל הוא לא משדר כדורגל), הקדיש את משחק הנבחרת הראשון לענת קם. אני חשבתי וטענתי שזה מעשה אנושי ואמיץ, נעשה עוול לקם וטוב שיש מי שאומר את זה. מאוחר יותר הבנתי (אני עדיין לא בטוח) שמעצר הבית היא פרי בקשת סנגוריה של קם ואלמלא הוא, קם היתה יושבת במעצר רגיל – ואם כך, הרחמים וההזדהות עם קם מיותרים.

ובכל זאת, אני חושב שארבל נהג נכון – אם אתה חושב שנגרם למישהו עוול ואין פוצה פה, תגיד את זה למרות הסיכון שתושעה. גם זה תפקיד של אישיות ציבורית. לא רק לעשות את התפקיד המוגדר, אלא להתריע ולמחות. אז שבחיי לארבל.

(ואם זה סתם היה פרומו ל"המקור", זה מחליא ומקומם. אבל אני מאמין שארבל התכוון לדבריו).

קישורכאן דורפן על ארבל וקם. וגם ייגר התייחס לזה.

מכבי ת"א כדורסל. מה יש להגיד? עשו את זה ועשו את זה יפה ומלהיב. שוב הוכחה הטענה שקבוצה חשובה מיחידים, בטח בספורט קבוצתי. אין לי הרבה מה להוסיף על כל הפרשנים החכמים והמבינים שניתחו את המשחקים מכל הזוויות האפשריות. נותר לי רק לאחל החלמה מהירה לפרקינס האהוב עוד מימיו הירוקים (אני חזיתי שלמרות כל הדיבורים על היותו שחקן משלים, הוא יהפוך לרכז הראשון מהר מאוד!), לקלל את המגיבים ששמחים לאידו כי עוד לא האריך את חוזהו במכבי (מתי התחלנו להזדהות כל כך עם בעלי ההון על חשבון האנשים הקטנים?) ולברך את בלאט ואת כל השחקנים המצוינים והמהנים שלו.

(ואם מכבי חיפה הקטנה שלנו תנצל את האופוריה כדי לסנסץ ביום ראשון, הברכות כפולות ומכופלות).

באשר לסוגית יום הזיכרון, דורפן כתב יפה ואני די מסכים איתו: כשמכבי ת"א הסכימה להשתתף ביורוליג השנה, היא הסכימה גם לשחק ביום הזיכרון, אם תגיע לגמר. היא לא יכולה עכשיו לברוח מההסכם הזה, ולדפוק את היורוליג. זה לא מקצועני. לכן היא צריכה לעמוד במילתה ולשחק ביום הזה. אחרת היא תבזה את המפעל ואת המועדון עצמו.

עם זאת, משום שבארץ נהוג שלא לערוך אירועי בידור ביום הזיכרון, אין לשדר את המשחק בטלוויזיה, וצריך להשאיר את הבחירה בידי כל אחד אם הוא מעדיף לצפות במשחק באינטרנט או להקדיש את היום לאבל. בכל אופן, גם אם נכונה הטענה שמכבי ת"א היא לא קבוצה פרטית אלא מייצגת את המדינה, אני לא רוצה שגוף שמייצג אותי יפר הסכמים ויבריז ממשחק שהסכים להשתתף בו. אני רוצה שיראו אותי, ואת המדינה שאני חי בה, כמי שעומדים בהתחייבויותיהם.

קישור: הפוסט של דורפן בנושא (דיון מעניין בתגובות), ועוד פוסט, קצר ומדויק, על בלאט.

ועוד. אם אתם זקוקים לחומר קריאה נוסף לשבת, הנה איתן בקרמן על נושא שקרוב לליבי, ולעיתים קרובות גם לחלקים אחרים בגופי. ואם אתם קוראים רק פוסט אחד מכל אלה שאני מקשר אליהם, קראו את הסיפור הנהדר הזה של מנחם לס, הסיפור שהכי אהבתי בספרו המומלץ "על חיצים ובונבונים".

זהו. ועכשיו, בחזרה לעתיד.

לפני

(ההרכב כאן)

מכבי מי? שלומי הא? מי זה גדיר? נדמה ששנים חלפו מאז נפגשנו עם קבוצתנו האהובה, והפנים והשמות כבר כמעט התפגגו מזכרוני (אולי בשל אות נושא קרוב לליבי). רק רפאלוב, טוואטחה וגם דבאלשווילי טרחו להראות את עצמם גם בפגרה, שלא נשכח אותם לגמרי. מה שמעלה שוב את עניין רפאלוב. אני כבר קצת התייאשתי מלנסות לפענח את האניגמה. במכבי הוא מאבד כל כדור שני ובמשחקים רבים נראה לא כל כך קשור למתרחש – אבל בנבחרת הוא מצטיין באופן די קבוע, וגם כשהוא לא מצטיין הוא מבשל ותורם. האם זה נובע מכך שבנבחרת יש ממנו פחות ציפיות? אולי זו יכולתו המופלאה להבריק כדי לתפוס מקום בהרכב, ונטייתו המעצבנת להתרגל מהר למעמדו ולהתחיל להשתעמם?

אם אנסה בכל זאת לפתור את התעלומה, נדמה לי שזה תוצר של אי ההיכרות של היריבה איתו. אם יש לנו יתרון לנבחרת שלנו באירופה, הרי הוא שהיריבות לא מכירות את הליגה הישראלית ואין להן מושג מי זה ליאור רפאלוב. הן נותנות תשומת לב לברדה, אולי לבן שהר, בטח לבניון, אבל רפאלוב מבחינתן הוא נעלם. ואז, כשהן מבינות שיש להן עניין עם דריבליסט לא רע שגם יודע למסור, זה כבר מאוחר מדי. בליגה הישראלית, לעומת זאת, רפאלוב ותרגיליו ידועים היטב, והמגנים באים מוכנים לקראתו. וכשלא הולך לו פעם ופעמיים, הוא מאבד ביטחון ונעלם.

כך או כך, "מצד שני" מברך את ליאור ומקווה שיידע למנף את ההצלחה הבינלאומית שלו ולמצוא קבוצה טובה בחו"ל, מה שיעשה טוב לכולנו. ובכל מקרה, רפאלוב לא בהרכב מחר, וכך גם קטן (לא נורא), גולסה (נורא ואיום) ומשומר (לא נורא). למעשה אנחנו משחקים מחר ללא שום עושה משחק, ומעניין יהיה לראות דרך מי יעברו הכדורים. אני הייתי מנצל את ההזדמנות לבחון את ורד בעמדה הזו, כשחמד ואזולאי ישחקו בין האגפים לאמצע, תוך היעזרות בעליית המגנים.

אפרופו מגנים, מחר יהיה מבחן גדול לעותמאן. המגן הימני הטוב בארץ לא הראה למה מגיע לו התואר הזה במשחקים האחרונים. הוא לא מהיר כשהיה, לא אנרגטי כפי שזכרנו ובטח לא דומיננטי כמו משומר ששוהה באורח קבע ליד רחבת היריבה ומהווה אופציה תמידית בהתקפה. אם עלי לא ייתן מחר משחק ענק, אבל ממש ענק, אין שום סיכוי שהוא יקבל עוד צ'אנסים העונה, ולאור ההחתמה המחודשת של משומר, יש סיכוי טוב שזה אחד המשחקים האחרונים שלו אצלנו. בזבוז אדיר מבחינתנו – אבל אם עותמאן לא מסוגל להתעלות על עצמו כשהוא מקבל את הצ'אנס, אולי בכל זאת לא כל כך אדיר. זה תלוי רק בו.

גם טוואטחה יצטרך להראות שמגיע לו להמשיך לקבל צ'אנסים גם כשפיטר חוזר, בין אם בהגנה ובין אם בקישור השמאלי. אחרת נראה אותו שוב רק בעונה הבאה. עוד בהגנה, פילאבסקי מתייצב כבלם מצוין ובנאדו נח מספיק כדי שיוכל לרוץ משחק שלם, וניר יצטרך להראות שהפדיחות האחרונות היו מקריות.

בהתקפה, קשה כאמור לראות מי יופקד על הנעת הכדור מצד לצד והזנת החלוצים בכדורים. אני מפנטז על ורד, כנראה שהתפקיד יוטל על בוקולי, אבל אולי זו דווקא הזדמנות לנסות לוותר קצת על הנעת הכדור האינסופית והעקרה ולשחק קצת יותר על מתפרצות והתקפות מהירות. מה שאומר לתת לעכו לשלוט קצת ואפילו לסכן אותנו, גם אם זה מפחיד את אלישע. זה שווה בשביל לתפוס אותם לא מוכנים מאחורה. תכל'ס, לא כל כך נעים להיזכר אבל ככה הפועל ת"א ניצחה אותנו פעמיים העונה.

*

ובאופן כללי יותר, זה כבר לא הגיוני מה שקורה איתנו העונה. זה לא סתם שהשחקנים שלנו נפצעים – אלו השחקנים הטובים ביותר שלנו, אלו שאנחנו נסמכים עליהם, שהמשחק שלנו בנוי עליהם. מילא מסיללה, אחד המבשלים המצטיינים שלנו. אבל אחר כך קטן, שכל המשחק שלנו העונה אמור לעבור דרכו. ואז גולסה, שבהיעדר קטן אמור היה להוביל את הקבוצה. משהו מאוד לא טוב קורה באופק האסטרולוגי של הקבוצה, ובכל זאת אנחנו מוליכים את הליגה ולא בקושי רב.

אז נכון, הליגה מחורבנת ואם אנחנו הכי טובים בה, זה רק בגלל שהשאר כל כך גרועות. אבל אם באמת נלך עד הסוף השנה, אי אפשר יהיה שלא להצדיע למאמן, שהתגבר על טראומה מקצועית, עזיבה של ארבעה מהשחקנים החשובים שלו, ואז גם על פציעותיהם של כמעט כל השחקנים המרכזיים שנשארו.

הדגש הוא על אם. כי אני לא בטוח בכלל שבלי גולסה נצליח לעשות את זה. אבל בעונה מוזרה כזאת, אי אפשר לדעת. צריך לקחת צעד צעד. והצעד הבא: ניצחון על עכו. צעד גדול לקבוצה, רק חצי צעד אחרי קיזוז.

הנבואה? 0:1 קטן יהיה די והותר.

אבל יהיה 0:3. ירוק.

אחרי (אורח! – מאת עופר פרוסנר)

לא ראיתי את המשחק היום כי חגגתי יום הולדת למ"ם (בהפתעה, ולכן גם לא יכולתי לעדכן שלא אראה). יקיר הבלוג עופר פרוסנר התנדב למלא את מקומי ב"אחרי" ואני מודה לו מאוד (גם בשם מ"ם). היה יום הולדת מוצלח, אגב

אז היום ניר הופמן חוגג יום הולדת לחברתו מ"ם, ועשה לה הפתעה, ולכן אני, הקורא הנאמן עופר פרוסנר, מחליף את מקומו. אני אנסה לעשות את עבודתו נאמנה, ומקווה לא לאכזב. אז בלי יותר מדי הקדמות, חוץ מלאחל מזל טוב למ"ם ולקוות שהם נהנים, בואו נתחיל.

את המשחק ראיתי מהאיצטדיון (המגרש) בנצרת עילית, ולכן יכול להיות שההתרשמות שלי מעוותת (כמו שכתב הופ בלפני על המשחק של הנבחרת, גם אני מאד נהניתי וחשבתי שהנבחרת שיחקה טוב). אני חושב שבגדול שבמחצית הראשונה מכבי שיחקה לא טוב בכלל, אבל אז, אחרי ההפסקה, פתאום עלתה קבוצה אחרת למגרש. וזה לא דבר חדש שקורה במכבי, ואם נדייק אז נגיד שזה קורה כל הזמן. גם בפעם הקודמת שנפגשנו עם הפועל עכו, במשחק שנדחה ביומיים בגלל השריפה בכרמל, הם הובילו כמדומני במחצית הראשונה ואז מכבי הבקיעה שלישייה. אז למה זה קורה?

ובכן, כמה שורות מתחתי ביציע העיתונאים, ישבו ליאור רפאלוב, פיטר מסיללה (עם תספורת אה לה בלוטלי) ואייל גולסה, ובמחצית הראשונה כאמור נפצעו גם דבלאשווילי וקולמה ויצאו גם הם למקלחת מוקדמת, כך שמכבי משחקת עם חצי קבוצה. ויתכן, רק יתכן, שבמכבי החליטו שאם משחקת רק חצי קבוצה, אפשר לשחק רק חצי משחק. ואם חושבים על זה ככה, פתאום הכל מתבהר ואפשר להיות מרוצים.

אבל להיות מרוצים אפשר גם ובעיקר בגלל שלקחנו עוד שלוש נקודות, במשחק חוץ קשה. יאללה, עוד 7 משחקים לעונה הארוכה בצורה בלתי אפשרית הזו.

בגדול

היו שני שחקנים שקיבלו הזדמנות במשחק הזה. עותמן ואזולאי, ושניהם (למרות הגול של שלומי), לא שיחקו כל כך טוב. במחצית הראשונה במיוחד, הם איבדו כדורים או כידררו את עצמם לדעת, או סתם לא היו מספיק אקטיביים. אני לא מאשים אותם, קשה לעלות למשחק די קשה ולא להיות חלודים, אבל בכל זאת, דברים בסיסיים לא עבדו במשחק. מצד שני (ווהו) היו שני שחקנים שאני רוצה לציין מאד לטובה במשחק. הראשון הוא מגן הנבחרת (כן כן, הנבחרת) טאלב טוואטחה. מספר 13 הפגין היום מהירות מצויינת, מסירות טובות, ובאופן כללי משחק טוב מאד. אני מאד נהניתי לראות אותו משחק, ואפילו יותר מכך אני חושב שהוא מגן מצוין, שיגיע רחוק. אני חושב שטאלב טוואטחה הוא השחקן המצטיין שלי השבוע, למרות אגב, שהיה קל לבלוט. בכל מקרה, שימו לב שהיום, בין השינויים שיש, אין רובריקה של שחקן מצטיין.

השחקן השני שנהניתי לראות היה פיליאבסקי. כמה שקט, כמה קור רוח, ואיזה כמעט גול הוא הבקיע. בינתיים, מאז שהוא הגיע, אני חושב שהאוקראיני הזה מהליגה השנייה שם הוא ממש בינגו. סיידו יא יא עלה היום כמחליף ושיחק, ויותר מכל דבר הזכיר לי איש גומי שכזה, שכל הזמן מזיז את גופו בתנועות בלתי אפשריות.

בכל מקרה אבל, עקב כמות הפצועים ושיבושה של תוכנית המשחק קשה להתייחס אליו בצורה אחרת חוץ מעוד 3 נקודות. אחרי שני החילופים בגלל פציעות שנערכו כבר במחצית הראשונה, הספסל של מכבי כלל את מימון, סארי פלאח ושאדי שעבאן, ואני לא ממש מצליח לזכור מי עוד חוץ מאמיר אדרי. וזה לא מבשר טובות לקראת המאני טיים.

ציונים, מגיבים וקוראים יקרים, אני אשאיר לאחד מכם לעשות, או לכמה מכם ובסוף נעשה שקלול וממוצע. יכול להיות רעיון נחמד.

עוד כמה מילים

אני אוהב משחקים כאלה, שבהם לא מרגישים את הקהל הביתי. מכבי מגיעה למשחק חוץ, במיקום גיאוגרפי נוח מבחינה גאוגרפית (למרות שאני זוכר גם משחקים בראשון לציון, למשל ה7-0 ההוא, שמכבי השתלטה על האיצטדיון), ומשתלטת על האיצטדיון. אבל חבל לי שקבוצה לא משחקת במגרשה הביתי. במקרה של עכו זה עוד הגיוני, אין להם מגרש ביתי כרגע ואמור להיות מוכן אחד בעונה הבאה (מקורה לחלוטין אגב), אבל עדיין, צריך שיבוא יותר קהל ביתי.

פינת התלונה

אין ציונים, תודות או פינת טלוויזיה, אז במקום החלטתי לייסד פינה. מי שמכיר אותי יודע שאחד המקומות האהובים עלי ביותר לאכול בהם הוא סניף המק דויד האחרון בנווה שאנן שבחיפה. אבל אולי שמעתם (אני לא יודע לתת לינקים) שיש סניף של מקום שקורא לעצמו מק דיויד, וטוען שהוא מחזיר את הרשת שנעלמה. אז היא לא נעלמה, והיום הלכתי לטעום את ההמבורגר המתחזה הזה בסניף בנצרת עילית ותנו לי להגיד לכם, שזה פשוט לא זה. מק דויד יש רק אחד, ושלא יעבדו עליכם.

השורה התחתונה

דיברו השבוע על דודו גורש כמחליף ללירן שטראובר. לפי השטות שלו בגול הראשון של מכבי, אני חושב שהמדים הצהובים כחולים ישבו עליו טוב.

השורה שמתחת לשורה התחתונה

זו הקבוצה של מכבי עם הכי הרבה ביצים שאני זוכר. עזבו כל השאר, יש להם ביצים. הם לא רואים בעיניים, הם לא מפחדים מכלום (חוץ מהפועל תל אביב) ולא אכפת להם גם מי משחק.

והתנצלות בנוגע על הסטיילינג ועל הבלגאן אם יש, ותודה רבה לכל מי שיגיב.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, ארס בלוגיקה, בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, ירוק עם כדור כתום, כללי, משחקים במילים, ספסל האורחים, קישור התקפי, שאלות ברומו של אדם, תקשורת השרוכים, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

41 תגובות על כל מיני דברים ועכו – אנחנו

  1. פרלה הגיב:

    הופ היקר,
    התגעגעתי מאד.
    עוד לא נולד המניאק שיעצור את הזמן שהוא כידוע הרופא הטוב ביותר.
    חבל רק שהוא מתמהמה כל כך עם פצועי המועדון שלנו.
    4 – 3 – 3 אמיתי כמו בימי רוזנטל – סלקטר – ארמלי כבר מזמן לא היה לנו כאן. מעורר ציפיה.
    אני יכול לחשוב על אינספור הקדשות של ארבל שהיו מעוררות גלים גבוהים ושליליים הרבה יותר מצד כל אלה שמצדיעים למימוש חופש הביטוי שלו. יש מי שמקבלים במה פובליצסטית ויש מי שמקבלים במה אחרת. לא כל אחד שיושב ליד מיקרופון או מרואיין כאן ושם זכאי להקדיש את השידור לעבריין או לחסיד אומות עולם.
    השידור הוא שלו? ולמה דווקא לעבריינית? למה לו לקרבנות מכאן או משם? נפגעי הצונאמי? העו"סים? שמעון מזרחי? ולברקוביץ אין מישהו להקדיש לו את השידור? או אולי הקדשה אחת לכל מחצית? אולי גם השער ש"כבשה" ישראל יוקדש למישהו?
    בכדורגל תשאירו לנו להיות אנחנו והם ע"פ צבעי החולצות ודי.
    שידור הנבחרת זה בדיוק ההיפך מבלוג.
    שבת שלום.

    אהבתי

  2. פרלה הגיב:

    לו=לא. תעשו הנחה, הוא בן 3 חודשים, על הידיים ומתקשה להירדם ואני מקליד בחושך.

    אהבתי

  3. עופר פרוסנר הגיב:

    מסכים עם כמעט כל מה שכתוב, מקווה שתרגיש טוב (היה תענוג במשחק של הנבחרת), אבל דבר אחד אני לא מבין: מה הבעיה עם הנעות כדור אינסופיות?

    אהבתי

  4. מתי הגיב:

    כדי לעודד אותך קצת בדרך לתחתיות הנפש, מקום שאני אישית אוהב מאוד לטייל בו ואם אתה צריך איזה ספי בן יוסף או אורי דביר במסע הזה למטה אשמח להראות לך את כל החרציות שנובלות שם ושכיות חמדה קסומות ונסתרות מן העין כמו היו התחנה המרכזית הישנה בתלאביב או לפחות בית חולים גריאטרי בתוך יערות ירושלים , אני אצטט לך את המשפט האחרון מתוך הספר ההולנדי של עכו, סיפורו של עודד רוזן שעל שמו נקרא הספר, משפט שיתמצת יותר מכל את מצבך ניר ויאותת בחיוב לקראת הבאות: "החיים שלי, כבר אמרתי, החיים שלי הם כמו הפועל עכו, מאז 1978 לא קרה איתם שום דבר מעניין".

    בעניין מכבי תלאביב -המאבק על הזזת המשחק והאולטימטום החד משמעי כלפי הנהלת היורוליג שמכבי תל אביב לא תשחק בגמר היורוליג אם יערך ביום העצמאות הוא הזדמנות שנפלה על הנהלת מכבי ת"א מהשמיים לחזור ולמתג שוב בצורה אופטימלית את הקבוצה כקבוצה של המדינה. אני לא בא להגיד ששימון מזרחי עושה לברטולימאו-"תפסיק,תפסיק, זה טוב" מאחורי הקלעים אבל בשביל מכבי ת"א לקבל את ההזדמנות לא להופיע בגמר היורוליג כי הוא נופל על יום הזכרון זו מתנה משמים שאחרי כמה שנים קשות בהן ניפצו להם את המותג במיוחד בכל מה שקשור לחיבור האסוציאטיבי המיידי בין הקבוצה למדינה (קבוצה שיש לה מדינה) ושחטו מכל עבר את הפרה הקדושה מול עיניו של חתן פרס ישראל (דרך אגב עוד סיבה טובה להוכיח לכולם ששימון מזרחי ראוי להיות חתן פרס ישראל על ההקרבה שלו למען המדינה) , והנה התמזל מזלם לעמוד בפני קערת הזהב וקערת הגחלים הלוחשות שמשה רבינו הקטן עמד לפניהם בארמון פרעה ולהכניס בחדווה ושמחה את ידם בקערת הגחלים הלוחשות ולדחוף 2 3 לתוך הפה שאולי יהפוך אותם למגמגמים אבל יקנה להם את הזכות להנהיג את עם ישראל לעוד עשרות דורות ולהעמיד את העולם פעור פה ומשתומם כי בעצם ההחלטה הזו לא לשחחק בגמר היורוליג בגלל יום הזכרון תתקבל על ידי האירופאים באותה צורה בה מקבל שוטר תנועה את התירוץ שרכב חצה צומת באור אדום בגלל שאשתו עם צירים והוא חייב לטוס איתה לחדר לידה.

    אהבתי

  5. פראליה הגיב:

    גם אני זכיתי להיות בשני המשחקים ואני מסכים עם רוח הדברים, הנבחרת הזו כ"כ שונה בצורה שבה היא ניגשת למשחק מהנבחרת של שלושת הקמפיינים האחרונים שבה היא בעיקר התבטלה וכל הקרדיט לפרננדז שהוא ממש לא טקטיקן ומבין כדורגל גדול אבל הוא לידר ויודע לבחור שחקנים ברגע הנכון.
    הפער העצום בין ליאור של הנבחרת לליאור של חיפה הוא פשוט בלתי נתפש, גם ביכולות וגם בכריזמה שהוא מביא על המגרש, פעמים רבות אפילו נדמה שהוא מחזיק בכדור פחות את השניה המיותרת שבה הוא מאבד את הכדור בחיפה.
    לגבי ה-4-4-3 זיכרו שבימים היפים זה היה המערך ההגנתי שלנו, אין בעיה להפוך היום תוך כדי משחק ל- 4-2-4 קלאסי.

    אהבתי

  6. הופ הגיב:

    פרלה, בשתי מילים גרמת לי להתרגש מאוד, תודה.
    לגבי ארבל – התמיכה בו היא על שראה עוול שנעשה לאדם והרגיש צורך להביע כלפיו מחווה אנושית. אני רוצה להאמין שאם הוא היה מקדיש את השידור למתנחל שנמצא במעצר מנהלי הייתי משבח אותו באותה מידה (אני לא בטוח אבל מקווה מאוד). אבל ברור שיש טעם רב בדבריך.
    עופר – תודה מותק. אין בעיה, כשבמקביל אליהן יש תנועה מתמדת של שחקנים לעומר וכשהן נעשות במטרה למצוא את הפרצה בהגנה ולהבקיע (אתה יודע כמו מי). כשהן סתם שיטה להעביר את הזמן כשהכדור בשליטה שלך ונעשות בצורה מגושמת כל כך (אתה יודע כמו מי), זה משעמם ומתסכל.

    אהבתי

  7. הופ הגיב:

    מתי – הצחקת אותי כרגיל. תודה על ההזדהות, בטח עוד נדבר על זה מתישהו, במשחק זה או אחר (פתאום אני מתחי להיזכר למה היה כל כך כיף במשחק. אולי התקשורת צדקה אחרי הכל).
    מכבי ת"א כבר לא תהיה הקבוצה של המדינה אלא אם כן תמצא דרך להחזיר את הגלגל אחורה ולמנוע מהתקשורת לסקר אותה בצורה אובייקטיבית פחות או יותר, והיום זה הרבה יותר קשה עם האינטרנט והבלוגים. אני לא רואה אותם מונעים מכתבים להיכנס לנוקיה או מציבים אולטימטומים לוואלה ספורט שאם גרינוולד לא מפסיק לכתוב עליהם הם לא מרשים להם לסקר את הקבוצה. מה שכן, כל עוד הם משיגים הישגים המדינה תאהב אותם, ברגע שייכשלו המדינה תשנא אותם, ככה זה עם אנשים, הם סאקרים של הצלחות.
    פראליה – אבחנה יפה מאוד לגבי ליאור, בנבחרת הוא מרשה לעצמו להשתעשע טיפה פחות ואולי זו בדיוק הטיפה שעושה את כל ההבדל.
    לגבי ה 4-3-3 (אולי באמת אנחנו צריכים לשחק 4-4-3 כמו שכתבת, זה יכול לשפר לנו את מאזן השערים :)), זה נראה טוב עם סלקטר ארמלי ורוזנטל ואני מניח שפחות טוב עם אזולאי חמד ודבה, בטח כשאין איזה ממן שיפטם אותם בכדורים. אבל נראה…

    אהבתי

    • פראליה הגיב:

      חח כן אה, תשמע, 4-2-4 עם שניים באמצע, שניים בכנפיים ושניים למעלה כמו ששיחקנו במשחק מאד מיוחד העונה – בית"ר בבית – יכול לעשות פלאים, אם לא בפתיחה אז באמצע המשחק.

      אהבתי

  8. פרלה הגיב:

    שיעור מינוחים קצר אבל משמעותי.
    מעצר מינהלי – הוא מעצר של אדם שיש מידע אודותיו ולפיו הוא מסכן את הציבור אך לא ניתן להעמידו לדין בגין אותו מידע (בד"כ מטעמי חיסיון למקור המידע). למשל גורמי ימין קיצוני שמורחקים מבתיהם ביו"ש מתוך כוונה למנוע את התססת וליבוי היצרים (לפעמים הם במעצר בכלא ממש ולעיתים פשוט חירות התנועה שלהם אינם כשל יתר האזרחים). השימוש הנפוץ יותר הוא כלפי גורמי טרור שיש מידע ממשי הנבדק ע"י שופט המאשר את מעצרם אף שהם אינם עומדים לדין בגין תכניותיהם הזדוניות.
    מעצר עד תם ההליכים – אדם שיש ראיות לכאורה כי ביצע עבירה -עומד לדין, הוגש נגדו כתב אשום, ושופט קובע כי לאור מסוכנותו הנלמדת מהעבירה ומעברו הפלילי, ראוי שייעצר מאחורי סורג ובריח או בביתו בפקוח או באיזוק אלקטרוני או תוטל כל מגבלה אחרת על שחרורו. הגבלות החירות מותנות בראיות לכאורה לעבירה והחלטת בימ"ש לאחר שמיעת טיעון מהתביעהומההגנה.
    מעצר לצרכי חקירה – לפני הגשת כתב האשום ומטעמי מניעת סכנה לציבור וצמצום האפשרות לשבוש החקירה. מוגבל בד"כ לחודש ימים. מדי מס' ימים נבדק ע"י שופט.

    אהבתי

    • הופ הגיב:

      לא התכוונתי להגיד שקם נמצאה במעצר מנהלי, אלא שאם היה נעשה עוול – לא משנה מאיזה צד – אני רוצה לחשוב שהייתי מעריך את מי שמוחה על כך. אבל תודה על מילון המונחים, החכמתי.

      אהבתי

  9. שי הגיב:

    בעיטת עונשין לנבחרת ישראל. 25 מטר אלכסונית לשער. הלטבים מסדרים חומה של שישה שחקנים. יורם ארבל וברקוביץ בונים מתח, הצופים בבית קוססים ציפורניים. ורק קוראי הבלוג, יודעים שזה הזמן לעשות פיפי ולהביא עוד פיצוחים ובירה מהמטבח, כי הבעיטה של רפאלוב תגיע מקסימום עד לחומה.
    מצד שני (זה הראשון פה?) הבישול שלו לטל בן חייםהראה אחרי הרבה מאוד זמן כמה כדורגל יש בשחקן הזה.

    אהבתי

  10. מתי הגיב:

    נו מה עם האחרי ניר? אל תגיד לי שאתה רואה עכשיו כוכב נולד במקום להתעסק בזה.

    משבוע לשבוע וממשחק משעמם למשחק משמים אני יותר ויותר אוהב את הקבוצה הזו ואת מה שהיא עושה השנה. זכייה של מכבי חיפה באליפות השנה תהיה זכייה הירואית של קבוצה שידעה לנצל את מלוא הפוטנציאל שלה למרות כל המהמורות בדרך. הדבר המדהים ביותר במכבי חיפה העונה הוא שלא משנה באיזה הרכב משחקים ומי האחד עשר הפותחים או האחד עשר המסיימים היא תמיד נראית אותה מכבי חיפה-לוחמנית,עקשנית, יציבה (אני לא זוכר יותר מדי משחקים שמכבי חיפה שיחקה רע במיוחד ) ועל הדרך משעממת. נו אז מה.

    אהבתי

  11. פרלה הגיב:

    1. בהתחלה אמרתי לעצמי שזה הרגל רע להיראות רע ולהביא 3 נקודות. המשחק התנהל בקצב של יניב על אף היעדרו.
    2. אחר כך מה זה נהניתי מהן.
    3. סטטיסטיקוס או לא סטטיסטיקוס. תקפיצו כדורים לרחבה כי לוסיו – וידיץ' – פויול וחבריהם מעבר לים. 80% מהזמן הכדור אצלנו בלי להכניס אותו לרחבה אפילו כששלישיית גשר פז מחכה באזור תיבת החמש. אחרי הנגיחה של חמד אפשר אפילו לעשות דאבל פס עם גדיר(!) ולהבקיע גול ממשחק צירופים על כר המרעה הירוק המכונה GREEN.
    4. לקבוצה הזו יש אופי. הסבלנות הזאת של אלישע עוד תהרוג את כולנו אבל בסופו של היום (היום הזה) יצאתי ממש מבסוט. סיידו משתפר ויש לו יכולות הגנתיות שמעוררות רצון לראות אותו תופס הרכב שאולי יגרום לו להראות עוד ועוד בעת הפריחה. טאו טאו חזר לעצמו עם הופעת הבכורה בנבחרת. חמד הופך לארבייטמן. שלומי עם בישול וגול מציב אופציה יפה באגף. פיליאבסקי ממש גבוה. ורק ורד מנסה להיכנס לנעלי ליאור – עידן טל – אברהים דורו עם כדרורים מיותרים על המשטח הלא נכון.
    חמש. שזהבי יתייאש.

    אהבתי

  12. מתי הגיב:

    ציונים:
    7 לניר הופמן על הרומנטיקה
    9 למ"ם על שנולדה באותו יום כמו אייל ברקוביץ (אכן?)
    8 לניר הופמן על האחריות במציאת מחליף
    3 לניר הופמן על חוסר האחריות שלא חזר מהמסיבה בזמן (והרחקה משני משחקים אחד של הנבחרת ואחד של הפועל ת"א)
    עופר פרוסנר לא שיחק מספיק זמן כדי לקבל ציון . וגם לא מגיע לו ציון על זה שהוא לא חילק ציונים. מה אני אקרא לאבא שלי מחר ? את הציונים מידיעות?. פרוסנר אל תהיה לי פתאום הארץ -הציונים זה מביא קוראים.

    אהבתי

  13. עופר פרוסנר הגיב:

    מתי,עזוב. אני עוד מחכה לסיפורים מאל חאדר. להגיד : "יש לי סיפור טוב" ואז לא לספר כלום, זה לא עסק.

    אהבתי

  14. הופ הגיב:

    קודם כל תודה לעופר על סיכום יפה של המשחק וטוויסט מרגש ונוגע ללב על מק דייויד. שנים לא אכלתי שם ואני מבטיח לא לאכול גם בנצרת עלית.
    נשמע שלא הפסדתי שום דבר, לא בגלל שהמשחק היה לא משהו (לזה התרגלנו) אלא משום שהוא היה דומה במהלכו לאינספור משחקים העונה. פתיחה חלשה, הכרעת היריב בכוח הניסיון והכושר העדיף, הבקעת גול ראשון ואז השתחררות מסוימת והבקעת עוד אחד. התסריט המוכר בוצע עד הסוף, כולל הפציעות והשער הקבוע של חמד. בסדר גמור, נדמה שהקבוצה שלנו הלכה העונה לא על סרט אקשן אלא על סדרת סרטים באותה תבנית, זה נהיה משעמם עם הזמן אבל כל עוד זה עובד, זה בסדר ואם נזכה באוסקר בסוף, סליחה באליפות, נשמח לא פחות מכל אליפות אחרת ואולי אפילו יותר.
    מחר אראה תקציר ואדע יותר.
    פרלה – אני אוהב את השחקן שלך, סטטיסטיקוס. אתה צודק. לאחרונה ראיתי אצל מישהו שסטטיסטית מכל עשר נסיונות לשער יוצא גול. אז שינסו עשר פעמים והניצחון מובטח.
    חוץ מזה הצחקת אותי. במיוחד עם פיליאבסקי :)
    פראליה – ב 4-2-4 צריך שיהיה מישהו שיחלק את הכדורים. אני לא יודע אם בוקולי יכול להיות השחקן הזה. איך היה המשחק בעיניך?
    שי – אני חושב שמה שנחמד בו, גם במכבי, שגם אם יש לו משחק חרא (ויש לו כאלה אצלנו) תמיד יש לו לפחות הזדמנות אחת או מסירה אחת טובה. שחקנים אחרים בסגנון שלו (ורמוט למשל) יכולים פשוט לא להגיע בכלל למשחק.
    מתי – אכן, קבוצה שמלמדת אותנו להעריך אפרוריות עיקשת. גם להכיר סגנונות חדשים זה נחמד. מסכים איתך לגבי הציונים. אז יאללה, חלק ציונים לשחקנים ותביא לי קוראים בבקשה.

    אהבתי

    • סטודנט הגיב:

      אחרי 3 וחצי שנות לימוד בטכניון, הגיע הזמן שכשאני יוצא לזיו, אני אוכל במק דויד. באמת החמצה שלא אכלתי שם במשך כל הזמן הזה

      אהבתי

      • הופ הגיב:

        אני לא בטוח שזו כזו החמצה… נראה לי שההתלהבות היא בעיקר נוסטלגית. לפחות מבחינתי, עופר זה סיפור אחר.

        אהבתי

  15. סטודנט הגיב:

    צריך לשים לב למקומות 3-6 בטבלה. בינתיים אנחנו שוב מול בני יהודה במחזור האחרון בבלומפילד

    אהבתי

  16. פרלה הגיב:

    עופר, בהתאם להצעתך:
    ניר – עצירה אחת גדולה. צעקות מיותרות על עותמן.
    עותמן – כיסוי לקוי על השחקן שניר עצר. לא מספיק הגבהות מהירות.
    אריק ובנץ – בסה"כ יופי טופי. עכו לא ממש הגיעה ליותר מהזדמנות וחצי. מעניין לראות את פיליאבסקי כקשר אחורי פעם. נראה לי שהוא יכול להיות הפתעה גם בעמדה זו.
    טוואטחה – חזר לעצמו. הוא ומסיללה על אגף אחד זה משהו שחייבים לנסות.
    בוקולי – לא מספיק מעורב. נלחם כמו תמיד.
    קולמה – לא כשיר וזה ניכר. פגשתי אותו ואת סיידו בסופר ביום ששי. הרבה יותר קטנים במציאות. (אמרתי לשניהם שהם NUMBER ONE ו – GOOD LUCK. אולי בגלל זה הם חלקו את המשחק ביניהם.)
    סיידו – מוציא את הכדור ליריב בלי שהוא ירגיש. יותר חיובי ממה שראיתי ממנו עד כה. פוטנציאל שצריך להרשים במחזורים שנותרו כדי להצדיק השתתפות בסגל בעונה הבאה. זר צריך להיות שחקן הרכב מובהק או שאין לו מקום.
    ורד – עדיין לא קנה מקום בהרכב אם כולם כשירים.
    דבה – ירד מהר מדי.
    גדיר – התמזמז ומנע שער שלישי. בישל גול גדול באופן שמדגיש את הפספוס. בעיה בקבלת החלטות. יכול היה להימנע מחלק מ90 הנבדלים של עצמו.
    חמד – נגיחה טובה. לא הגיע למספיק הזדמנויות. הופך לסוג של קולאוטי ולומד לקלוט כדור ולשמור עליו. 9 שערי ליגה בלי לשחק בחלק הארשון של העונה. פשוט נפלא. נקווה שיישאר איתנו בעונה הבאה.
    אזולאי -מזמוז יתר בחצי הראשון. יכול היה להכניס עוד כדורים לרחבה ובמקום זה התמסר עם טאלב עוד ועוד. הראה בחצי השני שהוא יודע איך ואז כבש שער ובישל נפלא.
    הילד השמן עדיין כאן.

    אהבתי

  17. פראליה הגיב:

    המשחק בעיניי היה טוב במסגרת הסטטוס-קוו הבלתי נגמר של המשחקים המשעממם שלנו, היה למשחק קצב יחסית טוב בשני הצדדים, בגדול ניצחה הקבוצה הפחות אנמית.
    עותמן – בסטנדרט שלו היה חלש (וגם נפצע) וזה עדיין שתי רמות מעל זה שהחליף.
    שלומי אזולאי – כמה שהוא לא גדול הוא שחקן של רגעים – נותן את התחושה שהוא יעשה את ההבדל.
    מוחא – מדהים כמה שהוא לא רוצה להשתדרג, כזה שחקן ראש בקיר.
    הקוון – מדהים – היתה סידרה של איזה חמישה-ששיה אופסיידים של קו אחד שהוא נתן באופן עקבי להגנה, יש מצב שמישהו שולח לו את החוקה?
    טלויזיה – האוהד היקר שלנו, רמי וויץ, עדיין בטראומה מהעונה שעברה וחלק על דעתו של תומר שאם אנחו מנצחים עוד משחק המקום הראשון לפני הפליי-אוף מובטח, הבחור בטוח שקודם מקזזים ואח"כ מסדרים את הקבוצות..
    ולפרס האיש בעל המודעות העצמית של השבוע – תבריזי – סירב להתלבש בחדר-השופטים בגלל ריחות לא נעימים.

    אהבתי

  18. הופ הגיב:

    סטודנט – אתה רומז שהולך להיות שחזור של סוף העונה שעברה? טוב, זה יכול להיות "תיקון" מושלם. או קטסטרופה אמיתית. יכול להיות שרק שחזור כזה יעקור מאיתנו לנצח את זכר הטראומה ההיא.
    פרלה – אני מקווה שהסדר הנכון הוא שאמרת לקולמה Number one וליאיא Good Luck. כי אם זה ההיפך אתה א. לא רואה טוב. ב. חתיכת נאחס.
    אני שמח לשמוע את הפידבקים החיוביים לגבי יאיא. ממה שראיתי עד עכשיו קיבלתי רושם שהוא לא משהו בהגנה ופוטנציאל התקפי אבל מאוד מוגבל. אולי אמרו לו להתרכז בהגנה וזה עשה לו טוב.
    אם זה ימשיך ככה, חמד הולך להיות סיפור העונה. והילד השמן כנראה יישאר איתנו עד הסוף.
    פראליה – ווייץ בטח התבלבל מרוב דפי סטטיסטיקות, נכנסו לו לשם בטעות חוקי הקיזוז מליגת הילדים הגנאית שיאיא כיכב בה.
    LOL על תבריזי. אני חושב שריחות לא נעימים בשבת אחה"צ זה משהו שישראלים כבר צריכים להיות רגילים אליו.

    אהבתי

  19. מ"ם הגיב:

    אני עדיין מסוחררת מהשיגור לשחקים עם הבלאק ממבה והדם שלי רק מתחיל להצטנן אחרי שני סיבובים (כולל רוורס) על האנקונדה האימתנית מכולן. יפה שלי, אני מריצה לאחור את עלילות יום ההולדת השמח הזה ומאושרת שאתה קיים בעולמי. תודה שהצמחת פרחים בירקון, תודה שבנית מתקני ענק והכי תודה שגילית נכונות לשלם את המחיר האולטימטיבי כדי לחגוג לי את יום ההולדת: אין ספק, העובדה שהפסדת משחק חיפני רק למעני היא העדות החזקה ביותר לאהבתך, אהובי.

    (אה, ועופר: תודה רבה על הגיבוי, מתי: אני מבינה שברקו הוא דמות חיובית בקהילה הירוקה, אקח זאת כמחמאה בע"מ)

    אהבתי

  20. הופ הגיב:

    מ"ם היקרה, התענוג היה שלי, אוהב אותך מאוד ומאחל לך את כל האושר שבעולם.
    לשאר הקוראים: אני לא יודע לאן האסוציאציות שלכם לקחו אתכם, אבל רק בשביל להבהיר – לקחתי אותה ללונה פארק, וה"בלאק ממבה" וה"אנקונדה" הם שמות של מתקנים.
    או שלא.

    אהבתי

  21. שמרלינג הגיב:

    על המשחק אין לי שומדבר מעניין להגיד, נקווה שהפציעות לא יחריבו לנו את העונה ושחיפה שלנו תקרוס אך ורק בהרכב מלא. נורה אדומה שנדלקה לי מזמן ועכשיו מהבהבת, ייתכן בהחלט שבשמה של מכבי חיפה שחקני יריבות מקבלים כסף בשביל 'לא להתאמץ'. ראיתי כל מיני דברים מוזרים בשנה האחרונה במשחקים שלנו. אבל לא זה הזמן לדון בזאת.

    ובכן, הופ יקר. אני מזדהה עם מה שסיפרת על השבועות האחרונים שלך. הייתי שמח לחזק אותך, ולהגיד דברים בנאליים על כך שהכל עובר, שיש לך דברים טובים להתרכז בהם, שאם רק תניע את עצמך בכח, שימור התנע יעזור לך לתפקד יותר טוב ולצאת מההרגשה הרעה ועוד כל מיני דברים שגיליתי מנסיוני הכושל לרב.
    אבל עכשיו, אחרי ה'אחרי' והתגובות, אני רואה שאתה כבר, כמו שאומרים, על האנקונדה. ועוד עם מ"ם שעל קיומה גילינו רק בפרק ששודר זה עתה. הייתי מרגיש מטופש אם לא הייתי מחכה עם התגובה.
    לכתוב על כדורגל בעקביות מבלי 'להביא' את עצמך זה לא באמת מספק, לטעמי. תחשוב על זה רגע, למה בעצם אנו (טוב, בעיקר אתה. אני ויתרתי) כותבים?

    אהבתי

  22. אביעד הגיב:

    האמת, לא הצלחתי לראות הרבה משחקים של מכבי חיפה השנה ובטח לא מלאים. הבלוג הזה הוא השלמת חסר נפלאה.
    ניר, גם אני עשיתי אי שם בעברי הקרבה כזאת. בתמורה קיבלתי כבונוס את האפשרות לראות את 5 הדקות האחרונות של המשחק אותו הקרבתי. 5 דקות שכללו אחד פדריקו מאקדה.
    בנוגע לענת קם, אני מניח שאת הדיון שלנו בנושא כבר עשינו :)
    בנוגע למכבי ת"א והיורוליג – אני עם מתי בעניין הזה. זה אני שכל העניין נהיה פומבי הרבה יותר מאז ששימון הוכרז כזוכה בפרס ישראל?
    אבל הקטע המבאס של השבוע זו ההשעיה של ערן זהבי. מפחידה אותי המחשבה שבשלב א הם יפסידו נק' מול פ"ת ואז שניקח אליפות. אנחנו נצטרך לשמוע דורות על גבי דורות של עיתונאים אדומים מלאי פאתוס ואובייקטיביות שמסבירים איך "ההשעיה (הבאמת לא מוצדקת אגב) היא עוול שמשתווה לאופסייד של גילי לנדאו או הקיזוז מודל 2010. חטא נוראי שלקח לקבוצה הישראלית הטובה בהסטוריה אליפות".

    אהבתי

  23. הופ הגיב:

    שמרלינג, למעשה אני עוד לא על האנקונדה (המטאפורית. על הפיסית הייתי אתמול והגעתי למסקנה שאני מעדיף את המטאפורית יותר). דברים מתחילים להשתפר לאט לאט אבל בינתיים אני רק אוחז בזנב הנחש ועוד לא ממש רוכב על גבו. לכן הדברים שכמעט אמרת ובעיקר הרצון שלך לחזק כן עוזרים, וזה לא מטופש בכלל ואפילו מרגש :). תודה. (אגב מ"ם כבר הופיעה בעבר פה ושם, אבל לא בצורה כל כך דומיננטית, אני מודה).
    לגבי השורה האחרונה שלך, אתה לגמרי צודק ואפילו כתבתי לאחרונה דברים מאוד דומים לבני תבורי שכתב על התלבטויותיו בנושא (כאן). אני חושב שעם הזמן אני מביא את עצמי יותר ויותר, ומגלה – כמו בפוסט הזה למשל – שזה לא רק הכרחי להיפתח אלא שזה אפילו קצת עוזר למצב רוח.
    (אה ולגבי מכבי – ברצינות? מי אתה חושב שנותן כסף, הקבוצה או מהמרים?)
    אביעד – תודה רבה. אני חושב שבהתחשב ביכולת שלנו העונה, בתמורה להקרבה שבוויתור על משחקים אני מקבל כבונוס את האפשרות לא לראות את המשחקים :).
    לגבי קם – לגמרי עשינו… אני מתנצל אם הייתי קצת תוקפני. אני מניח שככה זה כשפילוסוף פוגש עורך דין (שהוא גם פילוסוף), יכולנו להמשיך להתווכח לנצח.
    ההשעיה של זהבי היא באמת בושה. אבל אני חושב שאף אחד לא יזכור את זה, כמו שלא זכרו את שערוריית ההשעיה של טישיירה בעונה שעברה (שנקבעה ב-מ-ק-ר-ה בדיוק למספר משחקים כזה שיכלול את משחק העונה).

    אהבתי

  24. עופר פרוסנר הגיב:

    תודה רבה לכל מי שהגיב, האמת שנהניתי להתארח.

    אהבתי

  25. אביעד הגיב:

    הופ – לא היית תוקפני מדי ולכן אין צורך בהתנצלות :)
    אם הפועל ת"א מאבדת נקודות מול הפועל פ"ת ואנחנו נהיה אלופים, אז תהיה בטוח שיזכרו את ההשעיה הזאת. כי אנשי שלומם של האדומים בכל מיני מקומות לא ייתנו לזה להישכח.

    אהבתי

  26. מתי הגיב:

    גם אם הפועל ת"א מפסידה להפועל פ"ת השיטה הארורה מביאה אותנו ל-3 נקודות הפרש ומרחק משחק אחד בלבד מהפועל ת"א (הפרש השערים שלה עדיף) ז"א שגם אם הפרש של 7 נקודות אחרי הקיזוז זה הופך ל-2.5 נקודות הפרש.
    בקשר לבכי של אוהדי הפועל ת"א אם וכאשר ,על ערן זהבי ועל ההוא ועל הזה (גם בשנה שעברה הם בכו לא מעט כבר לא זוכר על מה) אני אחזור שוב על המשפט שכתבתי פה בפעם הקודמת-שיאכלו תחת! ככל שיהיה להם על מה לבכות כך אני אתמוגג יותר השנה. למרות שאני ממש לא כזה וכל השנים מאוד מאוד חשוב לי לזכות בתארים בזכות (לא סובל שמרחיקים שחקנים לקבוצה היריבה, לא אוהב לקבל פנדלים מפוקפקים ושערים מנבדל) השנה זה הפך להיות הגיק שלי. אני מוכן אישית לרדת לכר הדשא במשחק האחרון של העונה ולפרום שרוכים לשחקני הקבוצה היריבה. אני מוכן להחזיר את ערן פרוסט למגרשים, אני אשמח מאוד לקבל פנדל על זה ששוער הקבוצה היריבה נשם חמישה מטר משחקן של מכבי חיפה בלי לצחצח שיניים, די אני יכול להמשיך עד מחר.

    מ"ם, אייל ברקוביץ היה עבור די הרבה שחקני הגנה בארץ סוג של אנקונדה בזמן שאנחנו האוהדים שילמנו במיטב כספינו לראות את מופעי הקרקס המרהיבים שלו. מזל טוב.

    לגבי מכבי ת"א ובהמשך למה שכתב אביעד, יש לזכור שפרס ישראל יוענק יום אחרי גמר גביע אירופה, אם את מנחם בגין האשימו על ששלח את טייסינו להפציץ את הכור בעיראק כדי לנצח בבחירות .. מכאן אני לא אמשיך.
    בכל אופן גם אם מנחם בגין שלח את הטייסים להפציץ את הכור כדי לנצח בבחירות וגם אם שימון עושה הכל כדי להכשיר במאת האחוזים את פרס ישראל שניתן לו בצורה שיש אומרים מפקופקת, גם זה וגם זה עושים נכון והחליטו את ההחלטות הנכונות ביותר והטובות ביותר. לגבי אריק שרון ? לא יודע עדיין.

    פרוסנר, יש לי סיפור על האצטדיון באל ח'אדר, אתה חייב לשמוע.

    אהבתי

  27. פרלה הגיב:

    7 נקודות הפרש לפני הקיזוז יכולות, בעזרת השם ואינשאללה להיות גם 4 לאחריו.

    אהבתי

  28. הופ הגיב:

    והנה מתווסף עוד פצוע לרשימה:
    http://www.sport5.co.il/HTML/articles/Article.64.97487.html
    אני כבר לא אכתוב "איזה חוסר מזל משווע". כי בתגובות לפוסט הקודם כתב ברק, בצדק לא מבוטל, שאי אפשר להאשים את המזל והאשמים הם בעיקר אנשי הקבוצה (הרופא, מאמן הכושר וגם אלישע) – ובקישור לעיל גורמים בקבוצה כבר מודים בפירוש שהם אשמים בלפחות פציעה אחת העונה: "מניסיון שהיה לנו במקרה של ולדימיר דבלאשווילי, כשניסינו להחזיר אותו מהר מדי לשחק, לא כדאי להתעסק עם פציעה כזו. כשעשינו את זה הוא קרע את השריר ולא שיחק חודש נוסף".
    נדמה לי שבעונה כזו, כשכמעט כל שחקני הסגל נפצעו, ועכשיו מתברר שזה לא במקרה, כבר אפשר להגיד שזה מחדל. לא פרשת הפקס, אבל אולי אפילו יותר גרוע: מחדל מתמשך שנותנים לו להימשך, לפגוע בשחקנים ולסכן את הקריירה שלהם.
    מישהו צריך לשלם שם את המחיר על זה. (עופר, אולי איזה תחקירון?)

    אהבתי

  29. הופ הגיב:

    פרויקט יפה של וואלה לכבוד יעקב שחר, האיש הכי חשוב בכדורגל הישראלי ב-30 השנים האחרונות (ואולי אף יותר). מזל טוב גדול למי שהרבה בזכותו יש לי קבוצה כל כך מרגשת ומהנה
    http://sports.walla.co.il/?w=//1813016

    אהבתי

  30. mooncatom הגיב:

    הופ,
    אני כמובן בעניין הפסקאות הראשונות, כשעברת לכדורגל נרדמתי…
    אבל בכל זאת אני יודעת משפט אחד של כדורגל:
    לכל שבת יש מוצאי שבת. אההה. נכון?
    אז זהו. אתה יודע. נימנום קטן, התפגרות (מלשון פגרה), יבבות בחושך,
    ואתה מתחדש.
    יכול להיות שפעם בכמה רשומות כדורגל צריכה לבוא אחת שלא.
    מה יכול להיות? שווה לנסות.
    להתראות.

    אהבתי

    • הופ הגיב:

      מונקה, איך את יודעת להופיע ברגע הנכון!
      ובכן, נמנמתי, יבבתי (ולא רק בחושך, גם בבלוג ולפעמים אף באור מלא!) והתפגרתי עד שכמעט התפגרתי.
      וקצת התחדשתי. אני חושב. עוד מוקדם ל. אבל אולי.
      ומה שלא יהיה, שוב נוכחתי כמה נחמד שיש חברים. גם אם לא מכירים פנים אל פנים.
      אז תודה. מעומק הלב והבטן.
      (אה והמשפט הנ"ל הוא דווקא לא מהכדורגל – נדמה לי שמקורו בצבא. אבל הוא מתאים להכל. אני חושב שהמשפט הכדורגלני שהתכוונת אליו הוא "אנחנו משחקים משבת לשבת!". אבל אהבתי את הניסיון :)).
      נתראה, אני מקווה שלא רק במשבר הבא, אבל אם פעם בכמה זמן אז עדיף במשבר!

      אהבתי

  31. פרלה הגיב:

    לשבת הזו יש אחלה מוצאי שבת. אבל מי שמאמין לא מחשב…
    ההפסד שלהם ותיקו שלהם מובילים בסוף העונה עם קיזוז לאותו מספר נקודות (בהנחה שינצחו את ר"ג בסופ"ש הבא)

    אהבתי

    • הופ הגיב:

      אני אומר לך, מישהו שם למעלה או למטה או איפשהו מתכנן תיקון היסטורי, בשיחזור כמעט מדויק.
      עדכון: עכשיו הבנתי למה התכוונת. כן נו, קיזוז. השטות הזאת נגמרת, שנתיים מאוחר מדי.

      אהבתי

  32. פרלה הגיב:

    ניר תתעורר. המונופול כבר נשבר יש מתחרים בדה באזר.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s