סופרקלאסיקובליסטימיסטיאינליעודשם! (וגם נתניה – אנחנו)

האם יש עוד משהו להגיד על הקלאסיקו שעוד לא נאמר? אולי, אבל הוא בטוח ייאמר על ידי מישהו ב 19 ימים הקרובים. בכל מקום תמצאו ניתוחים, כתבות, מאמרים, פוסטים וטורים על סדרת המשחקים. ערוץ הספורט פמפום יפמפם את הסופרקלאסיקובליסטימיסטיאינליעודשם עד שכל גרפעס של דוד שלכם ליד שולחן הסדר יישמע לכם כמו "אינייסטה"; באתרי הספורט כל נאד של מוריניו ינותח עד לרמת המולקולה המיוחדת האחרונה; בעיתונים כל שתיקה של פפ תתומלל ותפורש עד לסוף משמעותה השקטה; ובמשחקים עצמם כל התקרבות לרחבה תיזעק עד לקצה מיתרי הקול, תסמכו על נדב, ועל כל שער תשמעו מהחלונות הסמוכים חצי דקה לפני שהוא יגיע אל הסופרפלזמהתלתמימדבאייצ'דירזולושן שלכם.

אבל לא "מצד שני" יוותר על האפשרות להוסיף משהו כשאין מה להוסיף! נוסיף, אם כן, שהרצף הזה של 4 משחקים ב 19 ימים מספק הזדמנות נדירה לראות עד כמה מאמני כדורגל יכולים להסיק מסקנות תוך כדי תנועה, לעשות התאמות, לספק פתרונות ולשנות מה שצריך לשנות, ועד כמה הם כבולים לסגל שיש להם ולשיטה שתורגלה עד עכשיו במהלך העונה. ובמילים אחרות, כמה השפעה יש למאמנים על המשחק אחרי שלב בניית הקבוצה.

וזו הזדמנות טובה להשוות בין פפ וז'וז'ה. מתנהלת פה מלחמת מוחות מרתקת בין שני מאמנים מצוינים שמתחרים על כל מיני תארים אמיתיים ווירטואליים, ואין הזדמנות טובה יותר להשוות בין מאמנים מאשר סדרת משחקים. הפסד במשחק אחד יכול להיות מתורץ על ידי המאמן במזל, טעויות שיפוט, השחקנים שלא הצליחו לייצר גול או הדשא שלא יודע איך צריך לגדול. בסדרת משחקים אין תירוצים. יש זמן לתקן, לשפר, להוסיף ולוותר.

אז בסדרה הזו אולי לא יוכרע מיהי הקבוצה הטובה בספרד, כי איכות קבוצה היא גם עניין של התמדה ויציבות לאורך זמן, ואת זה הטבלה משקפת הכי טוב. אבל היא בהחלט תיתן איזושהי אינדיקציה לאיכות של שני המאמנים, המיוחד והמאחד.

*

בכלל, אין ספק שזה אחד החודשים המעניינים מבחינת כדורגל שיצא לנו לחוות אי פעם. קבוצה שמייצגת כדורגל אחר, שאף קבוצה אחרת לא מצליחה באמת לחקות, כזה שמלכד שיתוף פעולה, הבנה הדדית, תנועה מתמדת, מיומנות טכנית גבוהה מאוד ויכולות אישיות מרהיבות – נפגשת עם שאר העולם, כלומר עם הקבוצה שמייצגת את הכדורגל הרגיל, זה שאנחנו מכירים מאז ילדותנו, ברמה הגבוהה ביותר שלו.

מבחינתי זה קרב של שינוי מול שמרנות. השינוי לא חייב להיות לעבר הכדורגל שברצלונה משחקת (סביר שאם היא תמשיך להצליח, הוא יהיה), לא כל העולם צריך לשחק טיקי טאקה. אבל ככל שברצלונה ממשיכה לנצח ולהשיג תארים, גדל הסיכוי שיהיה שינוי בכדורגל שאנחנו מכירים, שהכדורגל הרגיל לא יוכל להמשיך להיות כזה, עכשיו כשהראו לו שיש משהו אחר, שגם יכול ומצליח להביא תוצאות. לברצלונה יש הזדמנות להציב רף שאי אפשר יהיה להתעלם ממנו.

למעשה הרף כבר הוצב. כמו שהדורות שמעליי חוו את הולנד ואייאקס של שנות ה-70, את הכדורגל המיוחד של בארסה לא נוכל לשכוח. עכשיו נראה מה שאר העולם יכול לעשות בקשר אליו. לא מעט זמן אני מחכה לראות מי יצליח להציע פתרונות מעניינים לכדורגל הזה. ממוריניו התאכזבתי בשנה שעברה, על ונגר בניתי לשווא השנה. אולי הצירוף של "המיוחד" עם ריאל, שלא מרשה לו לעשות מה שהוא רוצה (לנצח) אלא מחייבת אותו לעשות את זה בסטייל שהיא רגילה לו, יחד עם ההפסד המשפיל במשחק שעבר, יגרמו לו להמציא משהו חדש, יצירתי ומעורר השראה. בואו נראה.

*

מצד שני (אולה!), זה עלול להיות מתיש. גם ככה לדי הרבה אנשים, רובם כאלה שבאמת אוהבים כדורגל כל חייהם, קצת נמאס מהטחינה הבלתי נפסקת של הליגה הספרדית והקלאסיקו בפרט, שלא לדבר על ההשוואה של כל קבוצה לבארסה וכל שחקן למסי. אז ארבעה כאלה ברצף? לשמוע שוב ושוב את אותם ניתוחים, את אותם השוואות, את אותם שמות?

גם בזה יש משהו מעניין. בואו נראה כמה כדורגל אוהדי כדורגל יכולים לספוג, מכמה כדורגל איכותי הם יכולים להנות. יש לנו מדי פעם חודש כזה של כדורגל מרוכז, מונדיאל או אליפות יבשת. אבל אז יש גם הרבה צבע, פולקלור מקומי, אפיל בינלאומי, שמות חדשים שלא הכרנו, סיפורים מרגשים אליהם אנחנו נחשפים לראשונה. כאן? כלום. שום דבר מעבר, עם כל המאמץ לייצר דרמות מהעזיבה הספקולטיבית של פפ או מהשתיקה המניפולטיבית של מוריניו. אין פה שום היכרות עם משהו חדש, שום דבר שלא הכרנו קודם. ימין ושמאל, רק גול וגול, כדורגל נטו, אבל כדורגל ברמה הכי גבוהה. כמה כזה אנחנו מסוגלים לראות? כמה אפשר להנות מכדורגל, טוב ככל שיהיה, של אותן קבוצות, אותם כוכבים, אותם סגנונות?

החודש הקרוב הוא, אם כן, מעין מבחן לאוהד הכדורגל. אם הוא יצליח למצוא בעצמו את הכוח והיכולת לראות כל משחק, מההתחלה ועד הסוף, בלי להתיק עיניו מהמסך, בלי לוותר ובלי להתייאש – וואלה, אי אפשר יהיה לבוא אליו בטענות יותר. הוא הוכיח את עצמו כאוהד מסור ואמיתי.

אבל אם יתחיל לנקר באמצע המשחק הראשון בצ'מפיונס, או ירשה לעצמו לוותר על גמר הגביע, או סתם לזפזפ קצת במהלך משחק הליגה הערב (שיש הטוענים שהוא לא כזה חשוב, אני חושב שהוא סופר-חשוב גם כי פסיכולוגית יש לו השפעה מכרעת על כל השאר, וגם כי האליפות עוד ממש לא סגורה) – אזי סדק ראשון יתחיל לבצבץ בחזית ההתנגדות לכל אותן טענות מוכרות: "המשחק הזה לא באמת כזה קריטי שאתה חייב לראות אותו דווקא עכשיו כשבאים אורחים", ו/או "אני לא מאמינה שאתה בכלל חושב לוותר על האירוע בגלל המסי שלך, השתגעת לגמרי". אם לא נעמוד במבחן הזה, חברים, זה שמציע לנו כדורגל ברמה הכי גבוהה שאפשר אבל בכמות כל כך גדולה שאפשר בקלות להקיא אותו החוצה, נצטרך להתחיל לחשוב על תירוצים חדשים. שיהיה בהצלחה.

*

אם יקרה משהו מיוחד הערב אולי אעדכן פה איזו פסקה או שתיים על המשחק. אם לא, בטח אכתוב את התרשמותי בתגובות. אתם כרגיל מוזמנים לשתף.

עדכון: אחריסיקו

ובכן, המשחק הראשון אכן היה חשוב לאין ערוך. האליפות סגורה עכשיו כמעט סופית, אבל אם לוקחים בחשבון את המשחקים הבאים, מוריניו ניצח בקרב הזה והקנה לריאל יתרונות שלא היו לה לפניו.

לי זה היה נראה כאילו מוריניו אמר לחניכיו – לא משנה מה קורה הערב, אתם לא רודפים אחרי הברצלונאים ולא פותחים את המערך כדי לנסות להשיג את הכדור. תישארו רגועים, תנו לבארסה להניע כדור בחצי שלה, תפריעו להם קצת אבל אל תנסו לחטוף. הדבר הכי גרוע שהיה יכול לקרות לריאל בעקבות גישה כזו היא הפסד של המשחק. ניחא, האליפות גם ככה כנראה מחוץ להישג יד. אבל הסירוב הגאה של ריאל לרדוף אחרי צ'אבי ואינייסטה הציג באור קצת מגוחך את הנעת הכדור הזו. זה לא משולשים אם אין מי שמנסה להשיג את הכדור. ברצלונה תרמה לגיחוך הזה כשמיעטה לשחק לעומק, בעיקר אחרי הגול. מה שקיבלנו ברוב המחצית השניה היה, אם כן, הנעת כדור של ברצלונה בחצי המגרש שלה במשך עשרות דקות. הרמה להנחתה עבור כל הטוענים שהטיקי טאקה הוא שם יפה למשחק הגנתי מודרני.

אם בארסה היתה משחקת כל המשחק כפי ששיחקה אחרי שקיבלה את הגול, היא היתה מנצחת. אבל היא העדיפה לשחק אחורה ולרוחב, ועל כך היא נענשה ובצדק. מוריניו, מהצד השני, החזיר למדרידאים את האמונה והביטחון בעצמם. את הביטוי לכך ראינו בשני מקרים במיוחד: בדריבל של אוזיל מול קייטה, שהראה לבארסה שיריבתה לא נופלת ממנה טכנית, וכשפפה וראמוס התנפלו על מסי שבעט את הכדור לקהל. ריאל שידרה שהיא לא מוכנה להיות מושפלת שוב, בשום מובן, ועל הדרך הרוויחה את ההבנה שהיא יכולה לעשות את זה גם מקצועית.

עם זאת, הכל עדיין תלוי בברצלונה. מעבר להפסד בנקודות על המגרש (כי 1:1 של הקבוצה שנחשבת לטובה בעולם מול עשרה שחקנים, במשחק חשוב, הוא סוג של הפסד), היא הפסידה הרבה מהתדמית שלה. גם המשחק הפחדני משהו וגם הנפילות וההתפתלויות החוזרות ונשנות על הדשא של השחקנים לא הולמים קבוצה שרואה את עצמה כעליונה מוסרית. ובלי תחושת העליונות המוסרית ברצלונה מפסידה הרבה ממה שמלכד ומגבש אותה.

עכשיו הכפפה במגרש של פפ. נראה אילו פתרונות הוא ימצא לשיטת שלושת הקשרים האחוריים של מוריניו, ואיך הוא יחדיר שוב בשחקנים את התחושה שאין מי שיכול להם. ברצלונה שוב צריכה להוכיח שהיא הקבוצה הטובה בעולם, ואת זה אני רוצה לראות.

(והנה הסיכום של אלפסי, שכתב גם הקדמה יפה לכל הסדרה)

*

ועד אז, יש לנו משחק קופסה! סליחה, משחק בקופסה.

לפני

מול הסופרקלאסיקוסבליהרפשעושיםליקושי של הספרדים בני המזל, לנו הקטנים והפרובינציאליים יש את העודמשחקלוקאליכלללאקלבשבילאלישע. גם פה אצלנו זה "המיוחד" נגד "השקט", רק שאצלנו אי אפשר לדעת מי זה מי. ובזאת נגמרת ההשוואה.

בתגובות לפוסט הקודם כתבתי שהחילוף של קטן במשחק שעבר היה אולי הדבר הכי יפה שקרה לו העונה. לראשונה הוא נכנס כמחליף, כשהקהל קצת כועס עליו (וגם הוא על עצמו), כשכוכב המשחק כבר נקבע, ותפקידו היה לא להציל את הקבוצה אלא להשתתף במאמץ המלחמתי. התגובה שלו היתה נכונה ומעודדת: הוא לא כפה את עצמו אלא נלחם יחד עם כולם והשאיר את הבמה לרפאלוב, גם על המגרש וגם בתקשורת אחר כך. וחשבתי, אולי הוא למד משהו, אולי למדו משהו במכבי. יניב קטן יכול להיות שחקן מחליף והעולם לא יתמוטט.

והנה, משחק אחד אחר כך ואלישע כבר חושב להציב אותו בהרכב (לפי ספורט 5 לא, לפי וואלה ספורט כן). אז מה עזר השיעור הזה, מה עזר הלקח. ומה עזרו כל המשחקים בלעדיו, בהם התחברנו לקבוצה לוחמת, רצה, מהירה, מתאמצת, אם שוב ניתן ליניב את המפתחות והוא שוב יוביל אותנו באיטיות מרגיזה לניצחון הדחוק? מה עזרה תצוגת המתפרצות שנתנו בשבוע שעבר אם שוב אנחנו הולכים ללבוש את חליפת השומן ולשחק מצד לצד דרך הקפטן שבור הגב? ומה קרה לגב לעזאזל? לא סגרנו שהוא גמור עד סוף העונה?

אז נראה מה אלישע יחליט. אני מקווה שאזולאי יקבל את הקרדיט על משחק טוב, כולל שער ובישול, וימשיך בהרכב. קטן יכול להיות מחליף נהדר.

לגבי מסיללה הסיפור שונה לחלוטין. אין עוררין על יכולתו של פיטר, גם אם המחליף שלו מצוין וגם אם ההצבה שלו בהרכב נועדה למכירה שלו לחו"ל (שני הנתונים האחרונים משתלבים כמובן זה עם זה). פיטר הוא המגן השמאלי הטוב בישראל ואם הוא בכושר משחק הוא צריך לשחק. לגבי האפשרות להעביר את טאלב קדימה, כי אין לנו קשר שמאלי טוב יותר – את זה נשאיר לאלישע להחליט תוך כדי משחק.

מה שבעיקר מדאיג זה מן הסתם השַימון. לא יודע איך הוא יעמוד בקצב של צעירי נתניה, ונקווה שבנאדו יחפה עליו כראוי. ויש את רפאלוב כמובן. אבל עליו דיברנו מספיק השבוע, בואו ניתן לו להצדיק את כל המחמאות שקיבל ולחבר שני משחקים טובים ברצף.

Profecia

donada ximples

Així que

0:3 כחול סגול!

0:3 ירוק!

*

את המשחק שלנו מחר לא אראה לצערי, בתקווה שזו הפעם האחרונה שזה קורה העונה. סומך עליכם שתספרו לי בדיוק איך היה, עד לרמת הבדל מצב האחרון של חמד.

*

סופרקלאסיקומכביהמגורמימליאושר!

(אה, וגם חג שמח)

אחרי
הייתי מבקש מכם לספר איך היה, אבל נדמה לי שהדממה מסכמת את זה טוב יותר. אני מבין שטוב שלא ראיתי את המשחק. בואו נעמיד פנים שגם אתם לא.
העונה מתחילה עכשיו. יש לנו פור של שתי נקודות ורצון בוער בנקמה. נקווה שזה יספיק. יאללה חיפה.
מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ובינתיים בעולם, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, קישור התקפי, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

26 תגובות על סופרקלאסיקובליסטימיסטיאינליעודשם! (וגם נתניה – אנחנו)

  1. באבארדוגו הגיב:

    חג שמח לכולם (הכוונה כמובן לקלאסיקו פרק א')!
    בתור אוהד ריאל מכרס ומלידה, אני חושב שראוי לציין שני דברים:
    בארסה חזקה על ריאל רק בזכות הקישור האחורי/לא באמת אחורי שלה, A.K.A צ'אבי ואינייסטה. לדעתי האישית, היינו רואים את אותו המשחק ואת אותן ההצלחות גם ללא ליאו מסי. השילוב העיוור בין שני הגאונים האלה, בינם לבין עצמם ובינם לבין שאר החבורה, הוא פשוט מופלא וקסום וגם די נדיר בכדורגל של ימינו, שבו שחקנים מחליפים קבוצות כל שנתיים-שלוש. בלעדיהם מסי הוא חצי שחקן (ע"ע כריסטיאנו רונאלדו, שנאלץ להסתפק בשני גרמנים/טורקים וארגנטינאי צנום).
    דבר שני, כמו שאמרת למעלה, החוכמה בארבעת המשחקים ההיסטוריים שיבואו עלינו לטובה תהיה השינויים שייאלצו לבצע שני המאמנים במשחקים. מן הסתם שהרמה והאיכות של הקלאסיקו'S תלך ותעלה ממשחק למשחק, אך לטעמי, בגלל ש"המיוחד" הוא מאמן טוב ויעיל יותר מהמאמן של ה"מיוחדים", ריאל לא תיפול בקרבות החשובים יותר.
    בתכלס, גם איווניר היה לוקח כמה תארים עם הוריקן בארסה.

    הדעה שלי:
    בליגה: 2-0 בארסה (עם אופציה לניצחון של בארסה בהפרש של גול)
    בגביע: המשחק יילך להארכה.
    בליגת האלופות: ריאל עולה לגמר.

    בתקווה שלא אתבדה…

    אהבתי

  2. נינה הגיב:

    הופ, אולי במקום לכתוב כל פעם את אותו ניתוח על ענייני קטן פשוט שים שורה קבועהה בסוף כל פוסט: "ולדעתי, יש להוריד את קטן לספסל". זה עבד עם קרתגו, אולי בסוף מי שצריך לשמוע ישמע גם לך…

    אהבתי

  3. פרלה הגיב:

    ניר, אם אני זוכר נכון אז בפעם האחרונה שאתה נעדרת ושיימון שיחק, הוא כבש.
    קטן בהרכב זה מאכזב אך מסקרן. לפי הדקות שלו מול קרית שמונה זה בעיקר מדאיג. הוא לא רדף אחרי הכדור או אחרי שחקנים שעברו לידו כשהכדור ברגליהם.
    שיימון בהרכב זה מדאיג ואני לא בטוח שאם זה משחק אחרון פיליאבסקי לא עולה.
    להוציא מההרכב את שחקן הגול + בישול, אזולאי, זה מאכזב. חלוץ בנוי על מומנטום ובטחון עצמי (ראה חמד).
    היחיד להוציא מההרכב זה גדיר (וגם אותו אני מעלה לפני יניב).
    הרכב 3 החלוצים זה המענה המתאים ביותר להגנה המפוקפקת שלנו. על כל גול שיבקיעו לנו יש לנו שניים.
    האופטימיות והתקווה ממשחקנו האחרון, עלולות להתחלף תוך מחצית קטן(ה) אחת והפרש מקוזז אחד, בתסכול ודאגה והרהורים נוגים על הקזוז והחזרתיות שבהיסטוריה.

    אהבתי

  4. פרלה הגיב:

    בחלומי אני רואה את מסיללה נכנס להרכב במקום גדיר ואת ליאור עובר לאגף ימין.
    זה מקנה להרכב גמישות אינסופית. מסיללה כמגן וטואטחה לפניו ולהיפך; מסיללה כקשר אחורי וטואטחה כמגן; ליאור באגף או במרכז. "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" (משלי יט 21).

    אהבתי

  5. מתי הגיב:

    אבא שלי עם כל הפסימיות שלו אמר לי היום אחרי הנצחון של הפועל חיפה שאוי ואבוי לנו שיש לנו פעמיים את הפועל חיפה בשבוע אחד כי במקרה הטוב ננצח רק פעם אחת. אמרתי לו שמה קרה שהוא כל כך אופטימי? מה פתאום הוא בטוח שננצח את נתניה מחר? הוא טרק את הטלפון והתחיל לעשות חישובים. אחר כך הוא התקשר שוב ואמר -טוב, בשום מקרה אין לנו סיכוי השנה. וטרק שוב.

    אהבתי

  6. הופ הגיב:

    באבארדוגו – אהלן חבר, וחג שמח. אני מסכים איתך לגבי גדולתם של צ'אסי ואינייסטה, אבל לא מסכים לגבי אי גדולתו של מסי, וכולי תקווה שהוא יוכיח לכם את הגדולה הזו במשחקים הקרובים. לגבי הרמה – מישהו בדה באזר כתב (תגובה 11) שהרמה דווקא תרד עם כל משחק, כי בכדורגל למידת היריב משמעה שיפור בהגנה, מה שיוביל למשחקים שיתנהלו רובם ככולם באמצע. זה מעניין והאמת שזה נשמע לי הגיוני. בוא נראה. לגבי פפ, אולי אתה צודק והוא לא כזה גדול, אבל נראה שהוא מתאים לבארסה כמו כפפה ליד, ואולי זה יותר חשוב מגאונות.
    נינה – אם רק להוריד את קטן לספסל היתה משימה קלה כמו להחריב את קרתגו… :)
    פרלה – איזו אופטימיות? אני כתבתי בפירוש שבעיני הפועל עדיין פייבוריטית. בחלומות אני איתך.
    מתי – תמסור לאבא שלך שהוא הצחיק אותי.

    אהבתי

  7. סטודנט הגיב:

    אני מצטער על ניצול הבמה, אבל עדיין מנשבות רוחות בקרבנו כי אין אנו ראויים מספיק, וכי הפועל פייבוריטית. במהלך שיטוטיי בפורומים, נתקלתי בתגובה מדהימה. אביא אותה כלשונה:

    רגע לפני שהקיזוז מגיע ושניה לפני שמתחיל הבלאגן הגדול שימו לב לדבר הבא.

    את המחזור הראשון העונה… אתם זוכרים?
    לא? איך לא? קבלו תזכורת.
    הימים ימי קיץ חמים. הגענו ישר אחרי ההפסד הצורם לדינמו מינסק בבלארוס שהגיע אחרי סיום עונה טראומתי ביותר בעונה דאשתקד. הפסימיות חגגה, רבים חרצו את גורל הקבוצה עוד לפני שבכלל נשמעה שריקת הפתיחה ואם כל זה לא הספיק: במחזור הראשון חיכתה לנו המאיימת מכולן, זו ששינתה את פנייה בקיץ, הביאה רכש מפוצץ ודרכה לאליפות הייתה ברורה לכל. כן כן, מכבי תל אביב! ועוד בבלומפילד! אלוהים אדירים.

    רק מה? הבעיה היחידה הייתה שניצחנו את אותו משחק. הקבוצה הפצועה, הסינדרלה הפריפריאלית, עם הבעלים הקמצן, המאמן הלא יוצלח והשחקנים חסרי הכישרון ניצחה את קבוצת 100 המיליון של גולדאר את נמני בע"מ.

    ולמרות שנראה לכם שכבר הבנתם לאן אני חותר, אני דווקא רוצה להתייחס למשחק ההוא בהקשר אחר.
    רוצו לרגע לפשפש בפינת העיתונים בסלון, חפשו את העיתון של יום שלישי האחרון ובדקו מה היה ההרכב שניצח בשני את קרית שמונה. בדקתם? מצאתם? אחלה.
    ועכשיו לקושיה: כמה מתוך 11 שחקני ההרכב שניצחו את ק"ש ביום שני פתחו גם ב-11 שניצחו את מכבי תל אביב במחזור הראשון? אם אני שואל, בוודאי מדובר במספר נמוך, אבל עד כמה נמוך? מה? רק שישה שחקנים? פחות? חמישה? מה אתם אומרים?

    ובכן התשובה היא… שחקן אחד. שחקן אחד בלבד שפתח אז בבלומפילד בסוף אוגוסט עלה גם בהרכב מול ק"ש. אז נכון, תגידו היו הרבה פציעות והכל, ועדיין – רק שחקן אחד. ומי הוא אותו שורד אולטימטיבי? לא משומר, לא רפאלוב ואפילו לא דוידוביץ'. סקרנים לדעת? הנה ההרכבים, לא נגענו:

    ההרכב נגד מכבי ת"א במחזור הראשון:
    אדרי, עותמן, מסיללה, קנוטו, מימון, קולמה, סילבה, גולסה, קטן, דוואלישווילי ו-____.

    וההרכב שניצח בשני את ק"ש:
    דבידוביץ', משומר, טווטחה, פיליאבסקי, בנאדו, סיידו, בוקולי, רפאלוב, אזולאי, חמד ו-____.

    מצאו את ההבדלים. אתם מצליחים לפענח את השם של השחקן חסר? ובכן, השחקן החסר הוא גם האיש שכבש את שער הנצחון בבלומפילד באותו משחק: מוחא גדיר.

    אז כן, למרות כל הזעזועים והמכות (תרתי משמע) שעבר הסגל שלנו העונה ולמרות ששחקנים שפתחו את העונה במעמקי הספסל הם היום באנקרים בהרכב (ולהפך) ושאחרים הושלכו בבעיטה מבלי שניתן להם הצ'אנס. עדיין, מחזור אחד לפני תום הליגה הסדירה טבלת ליגת העל נראית כך:
    במקום השלישי עם 50 נקודות קבוצת הגלאקטיקוס הצהובה שהשנה… אין… זו השנה שלה!
    במקום השני (והמכובד) עם 62 נקודות, היריבה המושבעת של הגלאקטיקוס, בארסה "במבי" תל אביב האימתנית והטיקי-קקה שלה.
    ובמקום הראשון, בלי יותר מידי רעש וצלצולים, מכבי חיפה.

    אז מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
    האמת? לא הרבה.
    אימפריות קמות ונופלות, אוליגרכים באים והולכים, בארסות מוולפסון מראות את "הכדורגל הכי טוב שנראה אי פעם בכדורגל הישראלי" ושמות גדולים נוחתים כל קיץ בקרית שלום. בסופו של דבר, אי שם בפסגה, תעמוד לה בגאון אחת ויחידה, שבטוח שיש יפות ממנה – אבל אין יפה כמוה.

    חג שמח!

    אהבתי

    • שי הגיב:

      כל מילה אמת סטודנט. א-ב-ל חובת ההוכחה היא עדיין עלינו. אולי זה ההבדל מול העונה שעברה. אובדן האליפות גם השנה והעונה הזאת תקוטלג ככישלון. זכייה וזאת תהיה אחת האליפויות המרשימות.

      אהבתי

  8. פרלה הגיב:

    חולה על זאת מרחוב פנורמה.
    אחלה תגובה סטודנט.

    אהבתי

  9. הופ הגיב:

    סטודנט – אכן תגובה יפה והמחמאות מגיעות כמובן למי שכתב אותה בפורום מכבי חיפה און-ליין,
    hezildo הוא הניק והנה הלינק:
    http://www.mhaifa.co.il/Forum/viewtopic.php?f=2&t=4950 (ובאופן כללי כשמעתיקים תגובה או כל טקסט שהוא ממקום אחר, בטח כזה מושקע, נא לתת לינק וקרדיט לכותב).
    כמו שכתב שם המגיב ysbn, אם יש דבר אחד שמשותף בין שתי הקבוצות האלה (מעבר למוחא גדיר, שההשפעה שלו מוגבלת), קוראים לו אלישע. ואני אוסיף עוד מכנה משותף – יעקב שחר.
    (וכמו ששי כותב, חובת ההוכחה עדיין עלינו)

    אהבתי

  10. ניר,
    פוסט נהדר ומאיר עיניים כרגיל. כמו שכתבתי בדה באזר, התחושה שלי היא שהדרך כי טובה להתמודד עם בארסה היא לאו דווקא בלחץ אלא להיפך, בניסיון לשחק כדורגל.
    הקטע מ"מרי פופינס" ענק, לקח לי זמן להבין אבל זה שנון בטירוף.. (גם הסטטוספורט :) ).
    והכי חשוב- חג שמח!

    אהבתי

  11. הופ הגיב:

    תודה איציק :) האמת היא שכרגע אין אף אחת שבאמת מסוגלת להתמודד עם בארסה כשהיא במיטבה (כלומר בכושר רגיל), אבל אני מסכים שצריך לשחק כדורגל, לעשות את הסגירות המתאימות, להכניס כמה שיותר מוטיבציה בשחקנים שלך ולקוות שברצלונה תיפול על יום רע/ אדיש/ שאנן. זה מה שמוריניו עשה ו(קצת בעזרת השופט) זה גם הלך לו.
    חג שמח!

    אהבתי

  12. מתי הגיב:

    מי דומם? מה דומם? תן ציונים הופמן, תן ציונים. תחנטרש משהו,יש לי את אבא שלי על הראש מחר בבוקר ומישהו צריך לתת לו ציונים. אין לי פנים להתקשר אליו מחר בלי ציונים.
    טוב אני אתן:
    הקהל של מכבי חיפה-10
    הקהל של נתניה -9
    הירבו לשתף פעולה עם הקהל- תומר חמד שקלטתי אותו רוקד במהלך אחד השירים של הקהל בתוך הרחבה וסיידו יהיא שהיתה לו בעיה עם השריקות מהקהל של נתניה.
    דוידוביץ-7 הציל לפחות שני גולים בטוחים
    שיימון-5 סתם כדי להרגיז את כל אלו שחושבים שמגיע לו 3 (בהתקפה הוא היה היום נהדר)
    בנאדו-5.5 בא לעבודה
    משומר-4.9 בא להפריע בעבודה
    טוואטחה-4.9 שמשומר לא יחשוב שאני סתם מסתלבט עליו. נראה לי שלא היה נעים לו ממסיללה אז הוא נפצע כדי לארגן לו מקום בהרכב
    סיידו יאיה-לא יודע, נו הופמן בוא תן ציונים. מה אני נותן ליה יא, מצד אחד היה טוב מצד שני היה פחות טוב, נו תעזור הופמן-5.5
    בוקולי-8 אני אוהב אותו, מה תעשו לי?
    רפאלוב-5 ומשהו.
    אזולאי-4.5
    חמד-7
    ורד- כמה ניתן לו? יאללה זרקו מספר.
    קטן וגאדיר ומסיללה לא מקבלים ציון כי התעייפתי.
    בואנה הופמן זה חתיכת עבודה לתת ציונים.

    בסך הכל חיפה שיחקה כמו כל העונה הזו רק היום לא השכילה להבקיע את השער העודף. לנתניה מגיע, ועוד איך מגיע לה פליאוף עליון, קבוצה עם שיטה ודרך וטרטיאק אחד שהייתי רוצה מאוד במכבי חיפה.

    אהבתי

  13. פרלה הגיב:

    מתי – הפסקה האחרונה מדויקת.
    לגבי טרטיאק אני לא יודע. ישבנו מאחורי השער באיצטדיון ואי אפשר להבין חצי מהמשחק משם (חלק גם לא ממש ניתן לראות).
    אזולאי היה לדעתי טוב בהרבה מהציון שהוענק לו.
    בוקולי וסיידו זה צמד חמד אבל חסרה שם קצת הגנה.
    נראה לי שהגיעו די בקלות למרחק 20 מ' מהרחבה שלנו.
    ורד וליאור לא ממש עוזרים בהגנה וזה חייב להשתנות בפלייאוף.
    גם בהתקפה לא היינו היום מספיק טובים ולא הכנסנו מספיק כדורים לרחבה. אולי גולסה וליאור (שהופך יותר ויותר מוכוון מטרה – הוא נח במחצית הראשונה ושומר כח לשניה. משחק לעומק ומחפש תכלס) יביאו את הישועה ויכניסו די כדורים כדי שחמד ואזולאי יכבשו שלישיה כל משחק.
    ולענין המרכזי. לא ניתן להתחמק. יניב לא ראוי כרגע לחולצה של הסגל. החילוף גרם נזק כבד. חייבים להיות אמיצים ולהימנע מלשלב אותו. וזה שחקן שהייתי מנהל הרבה מאד ויכוחים בזכותו.
    חמש – לא להתייאש.

    אהבתי

    • ערן הגיב:

      עמיתי
      6:40 ואתה כותב תגובות…. מענין אם א. יודעת מה אתה עושה בשעות אלה במחשב
      לעיניננו : תוצאה לא רעה… עדיף לפגוש אותם ולא את האדומים בפלייאוף .
      קטן– עצוב הופך ללא רלוונטי.
      שנה שלישית מסיימים ליגה במקום הראשון !!
      יש אליפות ???

      אהבתי

    • מתי הגיב:

      מסכים עם כל מה שכתבת פרלה, כולל הציון לשלומי אזולאי (אני כמו העיתונאים נותן ציונים בחשבונאות, לא מוצא חן בעיני שהוא לא עשה צבא)
      לגבי טרטיאק, גם מאחורי השער ניתן היה לראות את הפעלתנות שלו (אומנם לא מדוייק כלכך) . הוא מייצר לעצמו מצבים ואת זה אני מאוד אוהב אצל שחקנים והוא רעב כמו יהודי שהגיע לעמוד 23 באגדה של פסח.

      אהבתי

  14. פרלה הגיב:

    ערן – אם ז מתעוררת ב6:20 רואה דורה ושותה שוקו אז זה הזמן כל עוד הופ מתמסר ל-מ כדי לקבל זמן חסד בפלייאוף.
    הופ נגמרו לך החיסורים המותרים לעונה זו.

    אהבתי

  15. הופ הגיב:

    לא מ"ם היא האשמה, אשמים המשחקים האלה בימי ראשון, חשבתי שנשחק רק בשבת ובשלישי וקבעתי לי משהו שבועי. אבל המשהו נגמר ומעכשיו אני מקווה לראות הכל (ובמילא העונה מתחילה רק עכשיו).
    תודה על הציונים מתי, זו עבודה מלוכלכת אבל מישהו חייב לעשות אותה. אני שמח ששיימון היה נהדר בהתקפה רק שבפעם הבאה יתרכז בלצאת בזמן לנבדל ובתמורה אני מוכן לוותר לו על ההתקפה.
    (אגב, איך היה הכוכב החדש שהתגלה במשחק שעבר? או שבלי פרננדז ביציע הוא לא מככב? מתי הוא כבר יחבר שני משחקים מוצלחים? אני לא רוצה עונה טובה, מספיק לי תקופה טובה)
    לא ייאמן איך דברים מסתדרים ככה שהעונה הקודמת משוחזרת. צר לי אבל ההימור שלי הוא שאנחנו מגיעים למשחק האחרון במקום השני, מנצחים את בני יהודה לשם שינוי אבל זה לא עוזר לנו.
    אני לא יודע אם זה טוב או לא שהפצועים חוזרים, זה רק יותר ציפיות וכידוע מהעונה שעברה, ציפיות עושות לא טוב לחבר'ה שלנו, כולל המאמן.
    יאללה שיהיה חג שמח, ניפגש כשכל משחק יהיה שווה באמת את הנקודות שמשחקים עבורן.

    אהבתי

  16. שמרלינג הגיב:

    שבועות קשים ומסעירים יעברו עלינו מעתה.
    5 משחקים מכריעים אשר הכל אפשרי בהם. ההשלכות של אובדן אליפות נוסף יהיו קשות, השמחה באליפות אם תגיע תהיה גדולה במיוחד.
    ובלילות, פלייאוף נבא, מסעיר, מותח, מתסכל, מבדר ובעיקר מדיר שינה. אסור שהלייקרס או הלברונס יקחו אליפות השנה. כמעט כל אלופה אחרת, תעשה לי את הלילה.
    וברחוב, קיץ. מגמת קיצור השורטס והחצאיות הגיעה לשלב ממנו אפשר רק להאריך. חירות הגיעה לעירנו. תקופה טובה.
    חג שמח לכל באי הבלוג!

    אהבתי

  17. מתי הגיב:

    ניר זה באמת קשה הציונים ואתה מתמודד איתם מצויין ובלי קומבינות שאני עושה עבור שחקנים שאני אוהב יותר או פחות. רפאלוב לא היה נורא כל כך, יחסית חיפה שיחקה טוב וכרגע אנחנו יכולים רק לשבת חמישה שבועות ולשיר במקצב מארש הצבא המובס את זה (המשפט האחרון כל כך…)
    רבותי, ההיסטוריה חוזרת
    שום דבר לא אבד, לא נשכח.
    עוד נזכור, תחת גשם עופרת
    איך בסוריה צעד הפלמ"ח.

    אל עלמין אף אותך לא נשכחה,
    עת אל שדות הדרום הרחבים,
    אל הנגב פלוגונת נשלחה –
    עם מקלות כתחליף לרובים.

    ומספרת הסבתא לנכד:
    כל מקום שלפעול בו נחוץ,
    שם אומרים לפלמ"חניק ללכת,
    וחייו הם כפקק בקיבוץ.

    יריות בקהיר עת נשמעו
    עת מבית איים האסון,
    אל העיר חברינו נקראו
    וקורא להם שם – ה"סזון".

    ומסיימת הסבתא לנכד,
    ויושבת כפופה למולו:
    כן, הכושי יכול כבר ללכת,
    כי הכושי עשה את שלו.

    אהבתי

    • הופ הגיב:

      :)
      או בעצם
      :(
      ההיסטוריה אף פעם לא חוזרת על עצמה במדויק. אני מקווה שהסטיה הקטנה תלך הפעם לכיוון שלנו.
      חג שמח מתי. נראה לי אחד כמוך ליד שולחן הסדר זה נכס.

      אהבתי

  18. פרלה הגיב:

    האם אנו צפויים להנות מפוסט לחג ולדרבי?

    אהבתי

  19. הופ הגיב:

    לא. שקלתי את זה ואפילו ניסיתי להתחיל (לא לחג, יותר לדרבי ולקלאסיקו השני) אבל לא יוצא. וכשלא יוצא אני לא רוצה להכריח. אפרופו החג, בשבילי הבלוג הזה הוא מרחב של חירות.
    אם יהיה לי משהו להגיד אחרי, אני אומר בפוסט או בתגובות, וגם אתה וכולם מוזמנים כמובן.
    חג שמח פרלה!

    אהבתי

  20. פינגבאק: פסט: 4 קבוצות 2 גביע | מצד שני

  21. פינגבאק: סופהקלאסיקו! וגם פלייאוף: מכבי תל אביב – אנחנו | מצד שני

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s