אוף, באמצע כל החירות הזאת חייבים לכתוב פוסט? כנראה שאין ברירה. מזל שהמציאו את הפסט.
*
ובכן מה נאמר ומה נגיד. הקבוצה הטובה בעולם מפסידה. ובמשחק חשוב. ולא במשחק חוץ. ולא מול בונקר. היריבה היתה אפילו עדיפה במשך דקות ארוכות. לא יודע אם ריאל ניצחה "בצדק", אבל בטח שלא היה פה איזה אי-צדק.
עכשיו יש שתי אפשרויות. או שברצלונה לא הקבוצה הטובה בעולם כמו שטחַנו במוח כל הזמן. או שריאל מדריד היא הקבוצה השניה בטיבה בעולם – ואז, במשחק יחיד, היא יכולה לנצח גם את הקבוצה הטובה בעולם. אני הולך עם אפשרות ב'.
ריאל קבוצה מדהימה. המהירות שלה כמעט בלתי נתפסת. היתה איזו התקפה מתפרצת במחצית השניה בה רגע אחד הכדור היה אצל צ'אבי אלונסו בהגנה, ורגע אחר כך הוא שרק ליד הקורה של פינטו מבעיטה של רונאלדו. מהירות כזו לא ראיתי כבר הרבה הרבה זמן. כדורגל בפאסט-מושן.
אחרי המשחק הקודם, שהיה קריטי בהשלכות שלו, חשבתי (תגובה 20) שריאל קיבלה המון ביטחון ביכולת שלה לגבור על בארסה, וחשוב יותר – שהיא החזירה לעצמה את הגאווה, אחרי כל הדיבורים על "הקבוצה הטובה בעולם" מקטלוניה. במקביל, חששתי (תגובה 2) שבארסה מתחילה להתעייף, שהסדקים במכונה מתחילים להיראות ושהמחץ שלה נפגע. אתמול כל הדברים האלה באו לידי ביטוי.
מה שקורה בינתיים בסדרת המשחקים הזו הוא מה שרציתי שיקרה, רק הפוך. קיוויתי ליריבה טובה שתחדד ותשפר עוד יותר את ברצלונה. בפועל, ברצלונה חידדה את ריאל מדריד. היא הכריחה אותה לשפר את המשחק שלה, לשפר את התיאום שלה, לשפר את האגרסיביות שלה, לשפר את המהירות שלה ואת התכליתיות שלה. התוצאה מדהימה, ומספקת לנו משחקים ברמה אחרת מכל מה שהכרנו, בין שתי קבוצות שספק אם נראה כמותן בעשור הקרוב.
*
אז בהחלט יכול להיות שברצלונה כבר לא תתחדד יותר. ייתכן שהיא כבר הגיעה לשיא שלה (ה 0:5 בקלאסיקו הראשון?) ואין יותר מה לשפר. מכאן תתחיל הירידה. הרי אי אפשר להיות מושלם לנצח. מצד שני (ווהולה!), ההפסד הזה יכול להיות הדבר הכי טוב שקרה לה. אם לתיקו בברנבאו אנשי בארסה יכלו להתייחס כתוצאה טובה במשחק חוץ קשה, מההפסד של אתמול כבר אי אפשר להתעלם.
ההפסד הזה מחייב את פפ והחבר'ה שלו להתכונן טוב טוב למבחן הכי חשוב שלהם השנה, ולמצוא פתרונות חדשים לפתרונות החדשים שהציג מוריניו: קישור סופר-מעובה שמסייע באגפים תוך ויתור על החלוצים (רוב המשחק ריאל שחקה עם רונאלדו כחלוץ) כשהקשר האחורי הכי מאסיבי מסייע בהתקפה ומנצל את החולשה היחסית של בארסה בכדורי גובה (פפה בינתיים הוא האמ-וי-פפה של הסדרה הזו); משמעת מוחלטת שמשלבת לחץ מתמיד על מובילי כדור (מסוימים – וחזרה מהירה לעמדות המוצא כשהכדור אצל השחקנים הפחות מסוכנים); ובעיקר משחק אולטרה אגרסיבי, עם כניסות קטנות ברגליים ועבירה אחרי כל איבוד כדור, שסומך על העבודה הפסיכולוגית שעשה מוריניו (השופט כבר לא יוציא כרטיס כל כך מהר) ומוציא לשחקנים של בארסה את החשק לחיות.
העליות של פיקה במחצית הראשונה לא פתרו כלום, בעיקר כי אחרי כמה מטרים בעומק הוא נבהל ומסר את הכדור לריאל בכל פעם מחדש. פיקה, עם כל הכבוד, הוא עדיין לא לוסיו. הפתרונות המוצלחים יותר שמצאה ברצלונה במחצית השניה היו העברה של מסי לאגף (המיקום המקורי שלו), יותר דריבלים של אינייסטה והנעת כדור מהירה פי כמה, שמחפשת יותר את כדורי העומק. זה אמנם שיפר להפליא את המשחק של בארסה ועזר לה להגיע להזדמנויות, אבל בהעדר מחץ מספיק קסיאס אחד בשביל לעצור אותה. נראה איך יטפל פפ בבעיה הזו (אולי עם קייטה שמעז יותר לאיים מרחוק?). איך אמרנו בפוסט הקודם? סדרת משחקים היא משחק של מאמנים.
*
ובינתיים הכדורגל העולמי מרוויח. בתהליך ההגליאני הזה האנטיתזה (ומי מתאים יותר ממוריניו להיות אנטיתזה) כבר מתקרבת בכוחה לתזה, ונשאר רק לראות איזו סינתזה הכדורגל העולמי יוציא ממפגש הטיטאנים הזה. מה שבטוח, היא תהיה חייבת לכלול מהירות אדירה – בין אם בתנועה ובין אם בהנעת כדור, תכליתיות והכי חשוב – תיאום ושיתוף פעולה ברמה הכי גבוהה. כי כדורגל של כוכבים יחידים לא יכול לרמת המשחק שהספרדיות מציגות לנו השנה.
*
מוריניו הוא גאון. פשוט גאון. הדרך שבה הוא מגייס את כל מה שמתרחש מסביב לטובת הקבוצה שלו מרשימה, גם אם לא מעוררת חיבה. הוא גאון מרושע, ממש נבל מהסרטים המצוירים, במובן הזה שלא אכפת לו ממוסר, מאהבת ההמונים, מאמת ושקר – העיקר שהוא ינצח. איך הוא העז להתלונן על השיפוט אחרי המשחק הקודם, כשהיה ברור שקבוצתו נענשה בצדק ולברצלונה נעשה עוול? הוא העז כי הוא מוריניו. הוא מעז לשקר במצח נחושה, קבל עם ועדה, כדי להרוויח יתרון במשחק הבא.
אני לא חושב שלא אכפת לו אם לא יאהבו אותו. כמו כל נבל, גם מאחורי הדמות מלאת הביטחון והחיוך המקיאווליסטי יש אדם שרוצה אהבה. הוא פשוט מכיר את הכלל הוותיק כימי ההיסטוריה: יותר מהכל, אנשים אוהבים כוח. אם לא יאהבו אותך בזכות הרכות והטוב שלך, יאהבו אותך בזכות הכוח שצברת. ומוריניו עסוק כבר שנים, ובהצלחה, בצבירת כוח עצום בשדה הכדורגל.
וחוץ מזה, כמו כל נבל, הוא פשוט אוהב את תשומת הלב. אז הנה עוד מנה קטנה של צומי, מבלוג ישראלי שהוא בטוח קורא מדי פעם. הרווחת את זה ביושר, ז'וז'ה.
*
והנה הסיכומים של דורפן ואלפסי, וכמתנה לחג – פוסט לא קשור לקלאסיקו אבל מקסים של בני תבורי.
ובינתיים, בישראל
רק זה היה חסר לנו. עם פנדל מפוקפק בלשון המעטה (שמצטרף לשבוע די מוזר מבחינת פנדלים על מסכי הטלוויזיה שלנו, החל בקלאסיקו הראשון, עבור במר חכמון הלא ברור וכלה בשטות הזאת אתמול), עוד יכולנו להפסיד אם הפועל היו יודעים איך לעשות בונקר כמו שצריך. למזלנו גם את זה הקבוצה האנמית באדום לא יודעת, והיא אפשרה לנו לא סתם לחזור אלא לעשות את זה בסטייל.
ההגנה שלנו זה משהו שעדיף לא לדבר עליו, אבל אי אפשר שלא להתייחס למחדל הזה שמכונה שַימון. עם כל הסימפטיה (שהאמת, נגמרה לי מזמן) כלפי האיש הנחמד הזה, הוא לא יכול להיות בלם בקבוצת צמרת בישראל, שלא לדבר על הקבוצה שמובילה את הכדורגל הישראלי. כל כך הרבה שטויות – הגלישה המיותרת לרגליים של בן בסט, ההרחקה בראש ישר לחלוץ הפועל, כל מיני מסירות גרועות לניר וסתם מפגנים מרהיבים של חוסר ביטחון. למה ממשיכים להרכיב אותו? הרי הוא לא הבלם הבא שלנו (אני מקווה). אז למה לא לתרגל כבר עכשיו את סרי פאלח המבטיח בהרכב? לא יכול להיות שהוא פחות טוב משימון.
מזל שההתקפה שלנו הופכת עם הזמן לקטלנית יותר ויותר. אמנם אזולאי, שבהזדמנויות המעטות שקיבל כבש או לפחות בישל בכל משחק, הודח משום מה מההרכב לטובת (הסקאוטרים שצריכים לראות את) דבה. אבל חוץ מזה קיבלנו הרכב דומה לזה ששיחק במשחקים האחרונים, ואת התיאום המשתפר רואים בקלות. ורד מקבל קרדיט אמיתי והחזיר עם משחק מצוין, שער נפלא ובישול יפה; חמד הופך לאימת ההגנות הישראליות עם משחק ראש מדהים שסידר לנו אתמול קורה ופנדל; מסיללה חוזר להיות הסילון שהכרנו; בוקולי לא נגמר; יאיא מתאמץ לחפות על המגבלות שלו ועושה את זה לא רע; ואפילו קטן נכנס וחילק כמה מסירות יפות לוורד, כמו סופר-סאב אמיתי.
ורפאלוב. לליאור מגיעה פסקה משלו. לזה התכוונתי כשדיברתי על משחק טוב של שחקן מוביל לעומת הברקות בודדות שמחפות על משחק גרוע. הוא היה מצוין רק למשך כמה דקות, עם בעיטה שהביאה פנדל ואח"כ וולה מהספר שרביבו כנראה שכח פה. אבל גם במהלך שאר המשחק הוא היה מרוכז, ניהל את המשחק יפה, איים על השער ואפילו למד לעשות קצת לחץ על היריבה. שימשיך ככה ויהיה מה לדבר על מקום בספר ההיסטוריה של מכבי חיפה.
*
צנים (שזה ציונים בפסט): דוידוביץ' 5, פיליאבסקי 6, מימון 3, משומר 4, מסיללה 6, בוקולי 8, יאיא 7, ורד 8, רפאלוב 8, דבאלישווילי 4, חמד 7. קטן 7.
שחקן מצטיין: מאבק צמוד בין רפאלוב וורד, אז ניתן לשניהם. וגם בוקולי היה מעולה.
*
על דאבל עוד מוקדם לדבר. עם המזל שלנו אנחנו נקבל בחצי את הפועל יחד עם שופט שישרוק לפנדל לטובתה כשהשחקנים עדיין בחדרי ההלבשה. אבל המשחק של אתמול בהחלט מעורר תקווה לקראת הפלייאוף. גולסה חוזר, והצירוף שלו יחד עם ורד, רפאלוב, בוקולי וחמד בכושרם הנוכחי, עם מסיללה באגף ועם קטן כמחליף (על מי אני עובד), אולי נזכה לראות פה לא רק נצחונות אלא גם יכולת שאנחנו רגילים ומצפים לראות מהקבוצה שלנו.
ובעיקר, ראינו סוף סוף מהירות. אתמול הדגימו ריאל וברצלונה את משל "הילד השמן והילד הרזה" בצורה הטובה ביותר. אין "ילד שמן" קטלני יותר מבארסה, ששוכבת על היריבה שלה ולא נותנת לה לזוז. ואין "ילד רזה" קלאסי יותר מריאל, שמאפשרת ליריבה שלה לתקוף ולשלוט רק כדי לתפוס אותה לרגע לא מוכנה בהגנה ולעקוץ. אבל רק ברצלונה מסוגלת לשחק את משחק השליטה בצורה מהנה לצפיה, בזכות התיאום העיוור ורב השנים בין השחקנים שלה, המיומנות הכבירה של השחקנים בראשות אינייסטה וצ'אבי, התנועה המתמדת של כולם ויכולת החדירה והסיומת של מסי, ויה, פדרו ואלבס. בכל קבוצה אחרת, בטח בליגה הישראלית, סגנון כזה משמעו בעיקר כדורים לרוחב ומשחק משעמם ומתסכל.
מכבי חיפה תשלוט ברוב המשחקים שלה, אין מה לעשות, היריבות באות להסתגר. אבל כשאנחנו משחקים מול קבוצות שכן מעזות לתקוף, אנחנו צריכים לשאוף להיות כמו ריאל – לתת ליריבה לשחק, לחטוף את הכדור ולתפוס אותה לא מוכנה במתפרצות קטלניות. זו המורשת של הסילונים שלנו לדורותיהם, זה האתוס החיפאי שבנוי על מהירות ועוצמה. אני זוכר ששמעתי לא מעט בילדותי את המשפט "חיפה תוקפת גלים גלים" (אני זוכר אפילו את האינטונציה הזוהיר-בהלולית). בשביל לשלוט במשחק אפשר להתמסר שעות, זה נוח לנו וגם ליריבה. אבל בשביל לתקוף "גלים גלים" צריך גם לדעת לחזור אחורה, לאסוף כוחות – רק בשביל להתנפץ שוב על החוף בחמת זעם.
אחרי העונה שעברה והקיזוז של העונה, שהפך בהינף לוזון 7 נקודות יתרון ל 2, זעם יש לנו. עכשיו בואו נתנפץ.
*
זמן פסט: יותר משעתיים, שזה המון בשביל פסט, והרבה יותר מדי מילים. גם אני צריך להתחדד קצת. למישהו יש איזה מוריניו לארגן לי?
מצד שני 
כולם יודעים שחיפה ירוקה.
משחק תוסס של בחורינו במרבית הזמן.
ישבנו ביציע 13 שהיה יציע עמידה צפוף ונתן אווירה אחרת מאי המתים (יציע 2 הסטנדרטי שלנו).
יש שלד טוב שבונה אצלי אופטימיות.
הגבוה, הנמוך, המחלץ, הדוגמן ה"פצוע", המשווה והחמוד עושים לי את זה. היה לחץ יפה בחלק הראשון של שתי המחציות.
מיד כשיניב נכנס היה פנדל ונוצר שטח משחק פנוי שלא יכול ללמד על יכולתו וכושרו הנוכחיים. חובת ההוכחה עדיין עליו.
ליאור – טפו, טפו, טפו
את האדומים של היום אין טעם לספור אבל יש לזכור שעד שתי השלישיות שהשחלנו להם הבקענו רק שער אחד בשלושת הדרבים הקודמים.
אהבתיאהבתי
הופמן, חיפשתי איזה מקום מפגש אחרי הדרבי אז באתי לכאן, זה כמו במבינו אחרי משחקים גדולים אבל עם פלוס אחד גדול- אין כולסטרול! הקיצר אני ופרלה פה חוגגים, מניפים צעיפים ומנסים לא להפריע לשכנים כי כבר מאוחר, אם אפשר אני חונה פה לכמה דקות לחגוג וחוזר למיטה.
החלום הוא עדיין מציאות אך חשש אחד גדול בוער בי מאז יום שני כששמעתי את מה שיואב כץ אמר, האם זה יהיה יואב כץ שיעניק לקטן את הגביע? בררר… אם חשבת מה אני עושה בשעה כזו מחוץ למיטה זו בדיוק הסיבה, חלמתי שזה קורה.
אהבתיאהבתי
מצד שני (YES) אוי דוידוביץ ואיי מימון…
אהבתיאהבתי
ובמסטאיה שוב רואים שמרסלו זה בעצם רנאטו שכיכב אצלנו לפני 3 שנים ומבטו עדיין מזוגג
אהבתיאהבתי
גביע לריאל!
בדרך שהנבואה שלי מתגשמת, אני חושש שאני שוטה מתמיד…
אהבתיאהבתי
השני של רפאלוב הזכיר לי את רביבו. איזה כיף :)
אהבתיאהבתי
חברים, כמו שאולי שמתם לב העברתי את התגובות שלכם מהפוסט הקודם לכאן כי הפוסט הזה קצת יותר רלוונטי. זה אמנם יוצר אי אילו עיוותים במרקם הזמן חלל (כמו למשל שכולכם כתבתם תגובות בדיוק באותה שניה, או שמתי חושב ששתיים בצהריים זה כבר מאוחר והולך לישון), אבל זה נראה לי יותר הגיוני. אם יש התנגדויות אעביר חזרה כמובן!
לעניין – פרלה, אני מנחש – הגבוה זה אנדריי, הנמוך אין לי מושג, המחלץ – בוקולי (ואולי המחלץ זה יאיא והנמוך זה בוקולי?), הדוגמן זה ליאור, המשווה זה ורד והחמוד זה חמד. כמה יצאתי?
כן, בהחלט תוסס, בעקר אחרי הגול. זה לא חדש, כל העונה הגולים שאנחנו מקבלים הם פלפל בתחת, והגיע הזמן שנדע לתסוס בלי הפלפלים האלה.
מתי – בשבילך אני אהיה במבינו, חזן, חלוץ, מה שתרצה (בורקס העגלה אני כבר). אולי זה לא נורא שיואב כץ יהיה הנשיא שלנו. מה שבטוח התקציב למערכת הביטחון יפחת בחצי, ורס"רים יקנו לעצמם פחיות שתיה.
באבארדוגו – מברוכ. הגיע לכם.
שמרלינג – נשבע לך בהן צדקי שקראתי את התגובה שלך רק אחרי שכתבתי את הפוסט הזה, אז האזכור של רביבו היה רק צירוף מקרים מיסטי או גרייט מיינדס ת'ינק אלייק, מה שאתה מעדיף (אני מודה שבהתחלה חשבתי על עטר אבל רביבו איכשהו השתלט לי על המחשבה, אולי שידרת אותו אליי).
אהבתיאהבתי
GMTA, זאת האפשרות החביבה עלי.
אהבתיאהבתי
קיבלת
שכחתי כמובן את האופציה השלישית, שהיא שהגול של רפאלוב באמת הזכיר גולים של רביבו :)
אהבתיאהבתי
חשוב רק לציין שההרכב החלומי של אתמול (כולל קטן כמחליף) לא יוכל להחזיק 7 משחקים רצוף. חייבת להיות חלוקת עומסים, במיוחד בקישור לאור הקילומטרז' שהיה אתמול ונגד נתניה, ואני בטוח שיהיה במשחקים הבאים. אז רק לא להיכנס למרה שחורה שקטן חוזר להרכב, כמו בפורומים השונים, כי אם הוא לא ייכנס עכשיו וישתלב ויפחית עומסים מהשאר, הוא יצורף למשחקים המכריעים לכל אורך 90 הדקות כי כבר לא יהיו חילופים.
מה שבאמת אמור להדאיג שאין למשומר מחליף בעמדה שלו. וחוץ מ-2 משחקי גביע, כמה משחקי גביע הטוטו, הוא משחק רצוף מהמחזור ה-8, אי שם בסוף אוקטובר. אם חס וחלילה יקרה משהו, האופציות הקיימות הן:
1. העלאת מגן מהנוער – לא בריא בשלבים כאלה בעונה
2. הסטת אחד מהבלמים להיות מגן ימני – זה אומר ששיימון יהיה בהרכב :O
3. להוריד קשר לתפקיד המגן הימני – זה אומר שפחות בוקולי בקישור
4. לאפשר למשומר לשחק כשהוא חצי פצוע. עדיף. היחיד למעט קטן ודוידוביץ', שהם עוד שחקני בית, ששיחק פצוע למרות שכבר היה חצי מת במחזורים האחרונים שנה שעברה, למרות שרוב רפי השכל בקהל שרו נגדו במקום לעודד את הקבוצה.
לעתים אני חושב שהוא השחקן הכי אנדרייטד בחיפה. מאיפה הוא מקבל את הכוחות לתת את כל כולו למען הקבוצה, אני לא יודע. אליפות או לא, גביע או לא, בקהל צריכים לבקש סליחה ממנו על המוות שעושים לו. וגם מאלישע.
אהבתיאהבתי
הופמן, אל תהיה לי כל אלו, אמרתי לך הכולסטרול . אני מתבייש לספר שאכלתי היום סלט חזה עוף (פעם ראשונה שאני שומע שיש אוכל קוקסינלי כזה)(ועוד יום אחרי נצחון בדרבי, צריך לחגוג עם משהו ועם מה חגגתי? סלט חזה עוף..).
לגבי הפנדלים: לדעתי לא צריך לעשות מהומה גדולה מפנדל מפוקפק או מגול בנבדל של חצי מטר. אני טוען שבניגוד לבית המשפט שם עדיף לשחרר 1000 רוצחים מאשר לכלוא חף מפשע אחד, בכדורגל עדיף לשרוק לאלף פנדלים לא מוצדקים או לא לשרוק לאלף נבדלים של עד חצי מטר מאשר לא לשרוק לפנדל מוצדק או לשרוק לנבדל אחד לא מוצדק (התבלבלתי קצת עם הלשרוק או לא לשרוק) והסיבה שעומדת בבסיס הטענה הזו היא שקבוצה ששורקים לזכותה לפנדל או קבוצה שלא שורקים לחובתה לנבדל של עד חצי מטר היא ברוב המקרים הקבוצה העדיפה בשדה שמגלה פעלתנות ליד השער ויוזמת יותר (משום כך אני מתכוון לנבדל של עד חצי מטר כי נבדל של יותר מחצי מטר נעשה לרוב ע"י קבוצות בהתקפות מתפרצות בודדות כשהיריבות בחלק המגרש שלהן) ובמשחק שבו קבוצה יכולה לשכב על יריבתה 90 דקות ועדיין להפסיד , לא נורא אם קבוצה יוזמת תקבל מדי פעם יתרון לא מוצדק, לא קרה שום דבר וזה חלק אינטגרלי מהכדורגל. לכן אני לא עומד מאחורי העליהום על הפנדל המפוקפק (בלשון המעטה) שהפועל קיבלה, ואת האמת גם לא רציתי לאכול את השופט על הפנדל של בן בסט אתמול כי אולי רק בפעם העשירית שראיתי את זה זה לא נראה לי פנדל.
מצד שני מה שהוא באמת נורא בטעויות שיפוט והדבר שבאמת שופט צריך לתת עליו את הדעת הוא הרחקה לא מוצדקת כי הרחקה לא מוצדקה מפירה איזון במגרש ומשנה פנים של משחק הרבה יותר מפנדל לא מוצדק היות ואם קבוצה לא מצליחה להתרומם או לא הבקיעה שער לאחר שקיבלה פנדל לא מוצדק או הובקע לחובתה שער אז זו בעיה שלה וככל הנראה לא מגיע לה ומצידי שתבכה עד מחר.
אהבתיאהבתי
סטודנט – למה שההרכב של אתמול לא יוכל להחזיק 7 משחקים רצוף? יש קבוצות בהן אותו הרכב מחזיק כמעט עונות שלמות. סתם התרגלנו שיש הרבה חילופים בגלל הפציעות. לי אין בעיה שקטן יהיה מחליף ואם יהיה בכושר טוב, גם בהרכב (בכושר שיא הוא אחד השחקנים הטובים בארץ, עדיין). אבל אני חושב שבינתיים מסתדרים בלעדיו, ועוד מעט גולסה חוזר אז בכלל. מה שכן, הנסיון שלו יכול לשחק תפקיד חשוב בפלייאוף. אתמול זה היה שילוב קלאסי שלו. כשהקבוצה השניה עייפה זה אפילו נראה כאילו הוא רץ.
לגבי משומר, אני לא בטוח ש"אנדרייטד" היא ההגדרה הנכונה. נדמה לי שאנדרייטד זה שחקנים שלא מעריכים אותם מספיק, כאלה שנחשבים ל"בסדר" ולא יותר מזה, ולא בצדק. ואילו משומר הוא שחקן שיש כאלה שאוהבים מאוד ויש שלא סובלים. ויש תקופות שכולם לא סובלים אותו ותקופות שכולם אוהבים. ואפילו באותו משחק אפשר להתרגז עליו מאוד למשך דקות ארוכות ואז פתאום הוא נותן המון סיבות להעריך אותו. אני מודה שאני בעצמי מתקשה להחליט מה אני חושב עליו. מצד אחד אין בארץ מגן דומיננטי כמוהו במשחק ההתקפה של הקבוצה (אולי בן דיין בכושר), מצד שני כאלה שטויות לפעמים שזה לא ייאמן. מה שבטוח, נראה שהוא משקיען שמאוד אוהב את הקבוצה (שנתנה לו צ'אנס ענק) ומאוד רוצה שהיא תצליח.
אהבתיאהבתי
מתי – אני לא רוצה ששופטים יעשו אפליות מתקנות או יכריעו לפי מצב השליטה במגרש. אני רוצה שאם שופט בטוח ב 100% שהיה פנדל, שישרוק. אם הוא לא בטוח (ואפילו אם זה רק בגלל הניסיון שלו שאומר לו שבמצבים כאלה זה לא פנדל), שלא ישרוק. אני גם לא רוצה לתת פרס לקבוצות שתוקפות יותר. לקבוצות יש זכות מלאה להתגונן וגם לעשות בונקר אם הן רוצות, זה אולי לא יפה אבל יש קבוצות שזה בשבילן הדרך היחידה לשרוד. זו שיטת משחק לגיטימית. לגבי נבדל יש בחוקה יתרון למתקיפים וזה בסדר מבחינתי כי כאן יש מצב של קו אחד ועדיף שההכרעה תלך לצד המתקיף. אבל בעבירות אין מצבים כאלה, או שיש עבירה או שלא.
ואחרי שאמרתי את זה – גם אני לא בטוח לגבי הפנדל אתמול. אני חושב שברגל שמאל מימון לא נגע בבן בסט, אבל כשהוא משך את רגל ימין הוא נגע בו קלות בעקב. לא נראה לי שזה מה שעצר את עדן, אבל לזכותו ייאמר שהוא נפל יפה.
אהבתיאהבתי
לא דיברתי על אפליות וברור ששופט צריך לשרוק מה שהוא רואה אני פשוט די אנטי לגבי העליהום על שופטים ועל טעויות שיפוט במשחקים. צריך להתייחס לזה כחלק מהמשחק.
לגבי זכותה המלאה של קבוצה להתגונן זו כבר פילוסופיית חיים ועמדה באשר לזכויות אדם . כן זכותה של קבוצה להתגונן אבל יש לתת עדיפות ואמפטיה לקורבן, זו העמדה שלי ודוחו"ת בצלם מאשרים את הדיווחים על כליאתם של 25 מתושבי עוורתא לאחר הרצח באיתמר. רק שניים מתוכם ביצעו את הרצח.
אהבתיאהבתי
מבקש למחוק את התגובה למעלה אם במקרה הובן לא נכון.
אהבתיאהבתי
מבחינתי הקרבן בכדורגל הוא זה שמתגונן… בונקרים הם נשקם של החלשים. מצד שני לא צריך להעניש כדורגל התקפי. בשביל להימנע מכל זה שופטים פשוט צריכים לשרוק מה שהם רואים.
גם אני אנטי האנטי-שופטים, אבל צריך לזכור שכל עוד הוא נשאר בשדה הספורט הוא לגיטימי. הרי זה עולם סגור בו כל שער משנה עולם וכל פנדל יכול לקבוע מצב רוח של אלפי אוהדים לחודש, ובעולם הסגור הזה "עליהום" (במידה) על שריקות מוטעות הוא הגיוני.
(פוסט רלוונטי ולא רע בדה באזר)
אהבתיאהבתי
הופ – הניחוש בתוך הסוגריים הוא הנכון. בוקולי הוא הנמוך וסיידו המחלץ.
על משומר מתנפלים כי קנה המידה הוא המגן שבאגף השמאלי (השניים הטובים במזה"ת).
משומר תרם גול סופר חשוב מול פ"ת באליפות אלישע הראשונה. גם העונה כבש כבר 4 (מהזכרון).
בוקולי מצליח באופן מאד אירופאי להפוך משחקן התקפה מחונן ל שחקן 50/50 שמנצל את הנסיון והאנרגיה הבלתי נדלית לתועלת הקבוצה באופן מיטבי.
אהבתיאהבתי
על משומר מתנפלים כי הוא עושה לא מעט שטויות לעומת מגנים אחרים ובעיקר לעומת עותמאן, שהיה לא פחות טוב בהגנה ובהתקפה אף עלה עליו. אם היה מקזז מעצמו את כל ההליכות ראש בקיר כאילו הוא אלבס, הוא היה אהוד פי כמה.
בוקולי ענק.
אהבתיאהבתי
אני מעט חולק עלייך בסיבה להתנפלות על משומר, ומקבל את ההערה על השימוש במושג "אנדרייטד".
מלכתחילה הוא סומן, כשרוני לוי הביא אותו. מגנים ובלמים שונים ומשונים, ואפילו רפאלוב עשו שטויות שלא ייאמנו, ועדיין הם לא האנטי-כרייסט כמו משומר, כי:
1. הוא לא מהנוער (למרות ששיימון כבר שרף את גלגל ההצלה הזה)
2. רוני לוי הביא אותו בעונה שאחרי האליפויות. מזוהה יותר מדי עם תקופה רעה
3. כמה אנשים מהיציע רואים את בארסה וחושבים שצריך להיות להם דני אלבס באגף ימין
4. יש שחקן טוב מדי באגף שמאל כפי שפרלה ציין
ממש צרם לי שבמחזורים האחרונים, שהוא שיחק חצי מת, סיכן את הבריאות שלו למען הקבוצה, הקהל לא הפסיק לגדף אותו, כשהמחליף שלו העדיף כבר לעשות את הניתוח ולבלות את המחזורים האחרונים בקהל , כמו בירם כיאל, ולמרות שמשומר לא גדל במועדון, המשיך לשחק, ואח"כ גם פתח את העונה לאחר מכן על הספסל בגלל הפציעה. אני מעדיף מחוייבות (ומקצוענות, בלי לדפוק ברז לפרננדז או להעלות במשקל תוך ישיבה על הספסל) כזו, אפילו עם נטייה ללכת עם הראש בקיר לדברייך. לטווח ארוך, זה מביא הרבה יותר נקודות.
זכורה לי שנאה בסדר גודל כזה של קומץ רעשני בקהל כלפי אופיר קופל. לא אומר שהוא היה שחקן מדהים, אבל ידע להילחם על המגרש.
ואני לא יודע אם זה ככה בשאר הקבוצות, אבל אני כן רוצה להתיימר שיש לנו את הקהל הטוב ביותר, והקהל הזה צריך לשם שינוי להעריך שחקנים. לא מעט שחקנים במגרש חוטאים, מאבדים כדורים, שוכחים את התפקיד שלהם, אבל יש תמיד איזה חבורת שחקנים מסומנת (קולמה כבר על הספסל) שתמיד יספגו קיתונות של זעם מיושבי היציעים, על כל טעות קטנה שיעשו. לדעתי, רפאלוב היה היום הרבה פחות טוב אילולא התמיכה מהקהל. אם אנחנו רוצים שמשומר יתקרב לרמה של מסיללה, אולי לפחות כדאי להתחיל לרדת ממנו ולא לעקוב אחריו בזכוכית מגדלת. לחבר שירי עידוד זה יותר מדי :)
אהבתיאהבתי
מקבל את כל הדברים שלך (במיוחד ההערכה של המחויבות והמקצוענות שלו). ועדיין אני מתעקש שיש במשומר משהו מיוחד שמעורר אנטגוניזם. אם אנסה לשים על זה את האצבע – אולי זה שככל שהוא משתפר כך הוא מקבל יותר ביטחון לעשות דברים שהוא לא יודע לעשות. וככה הוא רוכש את אהדת הקהל בפעולות טובות ואז כשכבר מעודדים אותו הוא מתחיל לעשות שטויות, ושוב מתחילים לקלל אותו.
אז נכון שיש לישראלים בכלל ולאוהדים בפרט ולאוהדי חיפה בפרטרט את המניה-דיפרסיה הזו של "לסגוד או להשפיל" – אבל נדמה לי שלמשומר יש כישרון מיוחד להזין אותה.
אהבתיאהבתי
אלמלא הקהל ליאור היה ראובן (עובד ולא עטר).
כשהתייחסתי אמש למשומר בהחלט חשבתי לאזכר את קופל.
הקהל שלנו כבר מזמן אינו הטוב בארץ. לדאבוני. זה יוכל לקרות שוב אבל כרגע אנחנו בשלב מעבר ונראה מה יקרה בארינה ע"ש סמי עופר. עוד שנה וחצי למנאייק.
הבלוג מתבקש לבדוק ולהשיב האם ניתן להחליף איצטדיון באמצע העונה.
אהבתיאהבתי
בשביל המוראל, איזה תותח העלה תקצירים של משחקים גדולים שלנו נגד נתניה:
אהבתיאהבתי
עוד 24 שעות כבר נהיה כמעט לאחר המשחק…
שבת שלום
אהבתיאהבתי
אני מקווה שכולם בקו הבריאות. אנחנו משלמים ממיטב כספנו ומד שני ודה באזר מצפצפים. הפלייאוף מתחיל בעוד שעות אחדות ואין פוצה פוסט…
אהבתיאהבתי
ומד=ומצד
אהבתיאהבתי
לגבי ה"פנדל המפוקפק". ישבתי במשחק ב-14 (משחק ראשון מאז דינמו מינסק (לא בגלל העונה שעברה כמו בגלל הבת השנייה)) ושמעתי מישהו אומר שבטלויזיה אמרו "פנדל מפוקפק". אמרתי לו "פנדל מפוקפק" = "פרשן מניאק ופחדן". השופט חייב להחליט משהו. הפרשן יכול להתנסח כך שהשופט ייצא חצי טועה מה אך שלא בחר
אהבתיאהבתי