פלייאוף: אנחנו – נתניה. זמן החמישה

זהו. הלא-עונה נגמרה, והגענו סוף סוף לשלב בו כל נקודה היא באמת נקודה ולא רק חצי נקודה עם עיגול כלפי מעלה בתנאי שהמספר אי זוגי ואפשר לחלק אותו ב 12 ללא שארית. הגענו לישורת האחרונה, והגענו אליה במצב לא רע.

הפצועים חוזרים אחד אחד. מי שאמור להוביל אותנו בשנים הבאות סוף סוף מתחיל להיראות ככה (ורד, חמד) או שוב מתחיל להיראות ככה (רפאלוב). נראה שהשחקנים מתחברים אחד לשני, פעולות מתואמות שכוללות יותר משלוש מסירות נצפות בקרית אליעזר אחרי זמן רב, ואפילו הגולים מגיעים פתאום בכמויות: במשחקים האחרונים הקבוצה הבקיעה יותר משער אחד, ברובם אפילו שלושה, ובכולם היא ניצחה. בכולם חוץ מבאחד.

לפני

(ההרכב כאן)

לרובן עטר יש את כל הסיבות להתכונן באופן מיוחד למכבי, גם היום. מלבד הרצון הטבעי בניצחון חוץ יוקרתי בקרית אליעזר ובהמשך סדרת ההישגים באופן כללי (תיקו מולנו, השתלבות בפלייאוף העליון, העפלה לחצי גמר הגביע), הוא רוצה כמובן להוכיח שהוא לא נופל מאלישע כמאמן, וחייבים להודות שיש לו קייס. עם חבורת שחקנים כמעט אלמונית רובן הצליח להשיג הרבה מעבר לציפיות, בלי לוותר על כדורגל התקפי יחסית. הקהל בחיפה קורא בשמו, וכולם יודעים – כולל אלישע – שהוא המועמד הרציני ביותר לרשת את תפקיד המאמן. אם יצליח לנצח אותנו, עם סגל נחות ובמשחק מכריע מבחינתנו, יהיה קשה לטעון שאלישע טוב ממנו.

ויש עוד סיבה אחת שעטר ירצה לתקוע מקל בגלגלינו. אם ניקח אליפות, הסיכוי שאלישע יוחלף קלוש. המאמן שהכי רוצה שלא ניקח אליפות השנה הוא אלי גוטמן, ואחריו בתור מצבצץ הראש המתולתל של עטר. אם לא ניקח את התואר, הדרך סלולה לחזרתו של רובן למכבי. אם זה יקרה בגלל המשחק היום, אפשר כבר להכין את ספּר הקבוצה להפסיק להתאמן על צלחות ולהתחיל לתרגל תלתלים.

מה שמשאיר שאלה אחת: כמה השפעה יש למוטיבציה מיוחדת של מאמן על תוצאת המשחק? כמה הרצון העז של עטר לנצח יכול להשפיע על השחקנים שלו? מה הוא כבר יכול להגיד להם – חבר'ה תנצחו, אבל הפעם באמת באמת? מה הוא כבר יעשה במהלך המשחק – יחדד את החילופים שלו? יצעק יותר חזק? יילך יותר מהר באזור הטכני, עם מבט יותר מודאג וגבות יותר מכווצות?

אני מאמין שההשפעה של המוטיבציה המיוחדת של עטר על המשחק – מעבר לעובדה שנתניה לא יוותרו על המשחק מראש, כמו שעשו כבר קבוצות בעבר – היא מינורית בלבד. וזה אומר דבר אחד. הכל תלוי בנו.

*

הכל תלוי בנו, כלומר בשחקנים שהטראומה של השנה שעברה יושבת להם טוב טוב בראש. זה מועיל או לא? בהתחלה כן. אני מאמין שהשחקנים יבואו עם מוטיבציה מיוחדת להראות שפיק הברכיים בפלייאוף הקודם היה רק מקרה ולא עדות לאופי שכושל ברגעי האמת. הם יבואו חדורי אמונה שהם יכולים לעשות את זה, ויתנו את הכל, וכשאנחנו נותנים את הכל אנחנו לא נופלים מאף קבוצה בליגה.

הבעיה תתחיל ככל שנתקרב לסוף. אם הפועל תמשיך להיות צמודה או חס וחלילה תעבור אותנו, הזיכרון הכואב יחזור להדהד בראש ולהכביד על הרגליים. ככל שנתקרב לסוף, רצונם העז לשל השחקנים לנצח יתערבב עם מחשבות שיצוצו פתאום: אולי אנחנו באמת לא כל כך טובים, אולי מה שקרה לא היה מקרה כלל. אולי אנחנו לוזרים. וכשהמחשבות יצוצו, הגוף יגיב בהתאם ויסרב לציית לרצון. זיכרון ההבטחה לילדים בבוקר ש"הפעם ננצח!" יהפוך לציפיה משתקת. הדרבון של המאמן יהפוך ללחץ מסרס. קריאות העידוד של הקהל ייקלטו באוזניים כקריאות בוז ונזיפות (ואז יהפכו באמת לכאלה). ופתאום, כשבני יהודה יבקיעו שער ראשון, השחקנים ירגישו שזהו זה, הכל גמור, ההיסטוריה נועדה לחזור על עצמה.

*

אבל יש חמישה אנשים במכבי חיפה שיכולים למנוע את כל זה ולעצור את גלגל ההיסטוריה מחזרתו. לארבעה מהם קוראים ניר, אריק, גוסטבו ויניב. על ארבעת השחקנים האלה מוטלת המשימה לשאת את הקבוצה על גבם ולסחוב את השחקנים האחרים כשאלה לא מצליחים לפתע לעשות את הפעולות הכי פשוטות.

למה דווקא הם? לא כי הם כבר לקחו אליפות, גם צעירים יותר בקבוצה כבר לקחו. אלא כי כל אלה כבר היו בשני המקומות – למעלה ולמטה. ארבעת השחקנים האלה כבר היו במעמקי הכשלונות, הפציעות, ההפסדים צורבים וההשפלות המביכות, וכולם יצאו משם לפסגות ההצלחות הגבוהות ביותר. ולכן הם יודעים ששום דבר אינו קבוע מראש, שההיסטוריה לא באמת חוזרת על עצמה ושבכלל אין דבר כזה גלגל היסטוריה, ההיסטוריה היא מה שאתה עושה ממנה. ועל ארבעת השחקנים האלה, החכמים כמו שרק בעלי ניסיון יכולים להיות, מוטל לכתוב את ההיסטוריה של עונת 2010-2011: להמשיך לרוץ כשכולם קופאים במקום, לעודד את החברים אם חוטפים שער, לתפוס את הנשכבים על הדשא בייאוש ולהכריח אותם לקום, להביא אותנו אל החוף כשהאחרים כבר מרגישים שטבעו.

ייתכן שאלו הצעירים שיככבו. פיליאבסקי, ורד, רפאלוב, גולסה, חמד, אזולאי, הם יספקו כנראה את המסירות המתוחכמות, הדריבלים והגולים. אבל השחקנים הותיקים, מי בהגנה ומי בהתקפה, מי על המגרש ומי מהספסל, הם אלו שיצטרכו לוודא שאף אחד לא קורס.

*

האדם החמישי הוא מאמן. שמו אלישע, ועל אף השם המעט חנוני והמראה התמים והבלתי מזיק, הוא רב אמן בפסיכולוגיה. המאסטר הזה, שבעברו רשומים יותר מסרט מלחמה אחד, הצליח לגרום לחבורה של ילדים (עם מנהיג שהוא עצמו ילד), לקחת אליפות נגד כל הציפיות. אחר כך הוא הצליח לגרום לאותם ילדים לא להתפרק מול אריות היבשת. ואז קרתה תקלה בדרך. הציפיות נערמו וכובדן הכריע את הילדים, שקרסו. אבל הקריסה הזו רק משרתת רבי אמנים כמו מוריניו אלישע. היא מספקת להם אויב.

אם אלישע הוא אכן המאסטר הפסיכולוגי שאני חושב שהוא, הוא יבנה את הטראומה של שנה שעברה כאויב רב עוצמה שעל כולם להתאחד כדי לנצח, ככזה שצריך להקדיש את כל הריכוז, האנרגיות והמאמצים כדי להביס. ממש כמו שרב אמן אחר, במקום אחר, ניצל השבוע את תחושת "כל העולם נגדנו", כדי ללכד את שחקניו סביב מטרה אחת, והצליח – כך צריך אלישע לנצל את הטראומה ההיא כדי לגבש את השחקנים ליחידה אחת מגובשת, נחושה וחדורת תחושת שליחות, שאין מה שיכול לעמוד בפניה.

יש לנו חמישה מפקדים, וחמישה קרבות לנצח. חמסה חמסה. יאללה חיפה.

*

כמה קטנות לגבי הערב. סחתיין לאלישע על ההחלטה להעלות את קטן מהספסל (ובעצם סחתיין לקטן שהסכים ולא עשה בעיות. הרי אנחנו יודעים מי יותר חזק). כמו שראינו זה עושה טוב לא רק ליניב שלא צריך לסחוב משחק שלם, אלא גם לרפאלוב שמצליח לעשות יותר ויותר עם הכדורים שפתאום עוברים דרכו.

מסיללה נראה מצוין ויכול להיות פקטור מרכזי בפלייאוף הזה, במיוחד לקראת הפועל שעמדת המגן הימני שברירית מתמיד (בפעם האחרונה שמעתי על אלרואי כהן כאופציה לעמדה הזו). היום הוא יעשה את החימום האחרון.

ולבסוף, אני שמח שדבה עולה בהרכב. למרות שאזולאי היה טוב מאוד כששיחק וסיפק את הסחורה, צריך לזכור שלדו הוא החלוץ הראשון שלנו ושיש לו הרבה מה לתת. מעבר לזה, כבר די ברור שהוא עוזב הקיץ, והוא יודע שכדי לעשות קפיצת מדרגה ולעבור לקבוצה טובה, הוא צריך לתת פלייאוף מהסרטים. אנחנו לא נתנגד.

פליי-און!

הנבואה

ניתנה לשוטים.

ולכן

0:3 ירוק!

אחרי

מומחה בפסיכולוגיה? מאסטר במלחמות? רב אמן של מוטיבציה? אלישע נפל היום בגדול ויחד איתו קרסו כל תחזיות הבלוג. הוותיקים אכן שיחקו היטב – אך עבור הקבוצה הלא נכונה. המגן המהולל לא תרם דבר מלבד הגבהות סרק. "החלוץ הראשון" שלנו בכלל לא עלה בהרכב וכשכבר עלה, עצר בגופו באומץ דווקא את הבעיטות של שחקנינו שלנו, ומאמננו הנערץ, שכבר הוכתר כפרויד החדש, נראה היה יותר כמו אחד ממקרי ההיסטריה בהם טיפל הפסיכולוג הוינאי בראשית דרכו.

ראשים יעופו פה, אין ספק; צוות מומחי הבלוג יוחלף בצוות טוב יותר עוד לפני שיספיקו להגיד "דלה ימפולסקי". האנליסטים יתבקשו לארוז את חפציהם הדמיוניים ולעזוב את המשרד עד צאת החג. ניקוי האורוות יגיע עד לדרג סגן המנהל (את המנהל עצמו, כידוע, לא ניתן להחליף)! אך כל זאת לא יקרה עתה, שכן כעת יושבים להם כל אנשי הבלוג איש איש בקיוביקלו, ומוחים בסתר דמעה לנוכח חלום אליפות שבהרף שעתיים החל מתפוגג לו.

בגדול

הכל דווקא התחיל מצוין. הקבוצה שיחקה טוב מאוד, אפילו יפה לעין, ואותו מנהל בלוג אף החל להרהר שמא תיאוריית החלפה הזויה באמת התממשה, ומכבי חיפה אכן חזרה לגופה הרגיל והמוכר עם ביצוע הקיזוז השני. בעקבות המשחק הנאה לא איחר גם השער להגיע, כשהוא מגשים במלואה את התחזית השבועית: אמנם הצעירים רפאלוב וורד היו אחראים לדריבל, למסירה ולגול, אבל את המהלך התחיל השוער הוותיק ניר דווידוביץ', הידוע גם בכינויו "אחד מהחמישה".

אבל את אותו דווידוביץ', מסתבר, לא ניתן לשבץ בשום תזה, ואי אפשר לבנות עליו כל תיאוריה או תחזית. כי לשוער הסופר-מעולה ניר דווידוביץ' יש בעיה קלה של הפרעת אישיות דיסוציאטיבית, ובמסגרתה מתקיימת בו גם אישיות נוספת, נקרא לה "אוי" לצורך העניין. ומדי פעם, במיוחד כשאנחנו מגיעים לאיזשהו משחק מכריע, אותו אוי מרדן וסורר מתעקש להזיז את ניר מעמדת הקונטרול ולעשות "דווקא", להפר כל תרחיש הגיוני, לשבש את העניינים. וגם היום, כמו נגד מאלמה, כמו מול לוקומוטיב, קפץ לניר אותו האוי לכמה דקות, ובכמה דקות האלה אולי איבדנו את האליפות.

אבל יש עוד אחראי להפסד הזה. החילופים ההיסטריים וההזויים של אלישע, שרצה להוכיח שהוא יותר התקפי מהאפיפיור (ואולי מעטר), גמרו לנו את המשחק. לא זאת בלבד שהוא ערך סדרת חילופים אחת אחרי השניה בלי לתת לשחקנים צ'אנס להתרגל למערך החדש; לא די בכך שהוא סתם זרק שחקנים למערכה בלי שום היגיון ובכך איבד את רפאלוב שנעלם ואת גולסה שלא היווה פקטור; אלא שמשום מה הוא בחר להוציא את השחקנים הכי וותיקים ומנוסים שלו, אלו שיכולים לסחוב ולשאת ולהקים את האחרים ולעשות את כל הדברים שרשמתי ב"לפני" – ולהשאיר על המגרש חבורת כבשים מבוהלות, מובלות על ידי רועה ששנותיו היפות כבר מאחוריו. כך שגם אחרי כל החילופים ההתקפיים, הגענו לפחות מצבים מהיריבה.

נאמר זאת כך, חברים: סביר להניח שאלישע שלח לעצמו היום את מכתב הפיטורין שלו.

כמה

2:1 להם.

ציונים

אוי – 3. כל הקריירה שלו ניר עומד כמו שהוא עמד בשער השני. וכל הקריירה הזו אני חושב, מעניין מתי מישהו ינצל את העמידה המוזרה הזו. אז היום, דווקא היום (כאמור, דווקא זה שמו השני של אותו אוי), זה קרה. טעות קשה.

אה, כן, והיתה גם הטעות הראשונה. אבל זה יכול לקרות לכל השוערים, שקוראים להם ניר דוידוביץ'.

בנאדו – 5. היה צריך להישאר על המגרש. הוא כבר בישל לנו שער העונה והוכיח שכשהוא עולה קורים דברים טובים. אבל אלישע.

פילאבסקי – 6. קור הרוח שלו מהמם. הסתדר גם בלי בנאדו. בלם לשנים, ושאף אחד לא יהפוך אותו לקשר אחורי בבקשה.

מסיללה – 4. לאיפה נעלמו הפריצות הידועות? בלעדיהן נשארנו עם הגבהות גרועות וחורים לא ברורים בהגנה. במקרה שלו זה תמיד גם חיובי: אולי נרוויח אותו לעוד שנה.

משומר – 5. לא הועיל, לא הזיק יותר מדי.

יאיא – 7. לא מצליח לחבב את השחקן הזה, שנראה לי מגושם וכל כך לא אלגנטי. אבל לזכותו ייאמר שבלי בוקולי הוא עצר לבדו הרבה מהתקפות נתניה, ובתור בלם הוא הציל לנו גול בטוח.

בוקולי – 5. הייתי מעדיף שהוא יישאר ולא יאיא. יכול להבקיע גול וגם אם לא, הניסיון שלו יכול לסייע. אבל אלישע 2.

רפאלוב – 5. נתן מחצית ראשונה טובה ואפילו גול, אבל מאז שקטן נכנס ראינו את אותו רפאלוב לחוץ וחלש שפוגע במשחק של הקבוצה. עם קטן הוא חצי בנאדם.

ורד – 6. בישול יפה, משחק לא רע במחצית הראשונה, ובניגוד לאחרים לקח אחריות, ניסה ונלחם גם בשניה.

אזולאי – לא היה רע, ולא יותר מזה.

חמד – 6. דומיננטי כרגיל במשחק הגובה וגם סיפק כמה מהלכים יפים שהסתיימו רק בכמעטים. הכי מסוכן אצלנו, אבל הוא לא יכול לבד.

מחליפים

קטן – 5. לא הקטן שיכול להציל אותנו.

דבאלישווילי – 4. רק הפריע.

גולסה – 5. דווקא התחיל טוב, ואז נעלם.

השחקן המצטיין

סיידו יאיא. השקיע את נשמתו כדי להצדיק חוזה לעונה הבאה, והציל אותנו מתבוסה ביתית. (ועדיין אני תמיד חושש כשהכדור בסביבה שלו. ולדעתי הוא לא מספיק טוב בשביל הקבוצה. כבר עדיף את גולסה שם).

עוד כמה מילים

אני עדיין חושב שההשפעה של מאמן על שחקניו במשחק אחד היא מינורית. לא בזכות המוטיבציה של עטר נתניה ניצחה היום. ולכן צריך להעריך אותו עוד יותר: הוא יצר העונה בנתניה קבוצה שלא צריכה דרבון מיוחד בשביל להוציא ממכבי חיפה 4 נקודות תוך שבוע, 3 מהן בקריית אליעזר. הקבוצה שלו לוחמת, מגובשת, מהירה, מפחידה ואפילו משחקת יפה לפרקים ארוכים, במסירות קצרות ובנגיעה אחת. קצת כמו מה שאלישע מנסה כבר עונה שלמה להנחיל לשחקנים שלנו, לשווא.

עטר, שנשאר רגוע גם בפיגור וגם כשהוביל (והקבוצה שלו רגועה בדיוק כמוהו), ועשה חילופים התקפיים ואמיצים באמת – לא פרועים ומבולבלים כמו אלו של המאמן שלנו – הראה שהוא בהחלט ראוי. אתם יודעים בדיוק למה.

תודות

לשחקני נתניה, שבאו לשחק פתוח ולא התבנקרו גם אחרי שהבקיעו. תודה שהזכרתם לקבוצות ליגת העל שאפשר לנצח גם בלי ליצור מגן אנושי סביב השער.

השורה התחתונה

עד היום חשבנו שכדי לקחת אליפות נצטרך לנצח את הפועל. היום למדנו שגם זה עלול שלא להספיק.

השורה מתחת לשורה התחתונה

ראובן עטר חתם היום בר"ת על החוזה שלו לעונה הבאה במכבי חיפה.

*

עדכון: והנה הסיכום (המצוין, והעצוב) של פרוסנר.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, ירוק עם כדור כתום, כללי, משחקים במילים, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

29 תגובות על פלייאוף: אנחנו – נתניה. זמן החמישה

  1. פרלה הגיב:

    שהחיינו והגיענו לזמן הזה.
    באופן מסורתי נוהג מועדון הדורגל של מכבי חיפה לפתוח ולסיים את העונה במקום הראשון.
    ובאופן מפתיע, כך גם השנה.
    יניב על הספסל זו נקודה לטובתנו. כל הכבוד לכל השותפים להחלטה. באופן הזה, אם הוא ייכנס, במשחקים הנכונים, כשכולם עייפים, הוא יכול להצדיק מקום בסגל.
    דבה בהרכב זו נקודה לטובתנו כי הוא בד"כ לא לוקח הפסקות ארוכות מכיבוש (שערים).
    אזולאי הראה כי הוא עולה היטב מהספסל. רק שהתחרות על הספסל צפופה יותר מבימי הצילום שבתחילת העונה.
    נראה לי שהקיזוז שיחק לנו קצת בראש במשחק מול נתניה אבל 2 הפרש זה שביר מספיק כדי למנוע שאננות.
    אשתי היקרה בדיוק מראה לי את י בן הארבעה חודשים במדי המועדון – עוד "שהחיינו" אחד
    מההתבטאויות בתקשורת ומההתנהלות הכללית עולים בטחון עצמי במידה הראויה והבנה כי כל משחק בפני עצמו. ובכל משחק בפני עצמו אנחנו יכולים וצריכים לנצח.
    יש מספיק שחקנים שלא היו כאן בטראומה האחרונה, יש מספיק שחקנים חזקים שחזרו מפיגורים השנה והראו אופי.
    פלייאוף שמח.

    אהבתי

  2. פרלה הגיב:

    דורגל=כדורגל (ולפעמים עוזר לייצב ולכוון את הנשק)

    אהבתי

  3. מתי הגיב:

    הדבר האחרון שיש לאלישע לעשות זו עבודה פסיכולוגית, בעניין הזה אין לו עבודה לדעתי ואת זה אני שומע בין השורות בכל מה שנוגע להתבטאויות השחקנים, במיוחד נעים ומפתיע לשמוע את רפאלוב מתגרד מול המצלמה כשעל כל מילה שנייה שהוא מוציא מהפה הוא דופק גירוד באף או במצח או באוזן (ווין רוני בכלל שובר שיאים בגירודים מול מצלמהעם ממוצע של 0.8 מילים לגרוד, אבל ווין רוני גם מדבר בקצב של 2 מילים על כל 5 מילים של רפאלוב) . מספיק שאלישע תלה במשך כל העונה את המילה ס ב ל נ ו ת על הקורה ביציאה ממנהרת השחקנים ועשה את כל העבודה בצד הפסיכולוגי. חמשת המשחקים הבאים הם כולם ברגלים של השחקנים ובקור רוח של הארבעה המדוברים . גם נצחון על הפועל ת"א תלוי יותר באותם ארבעה מאשר באלישע כי לפחות את המשחק הראשון מכבי חיפה הפסידה במו רגליה ואת המשחק השני היא הפסידה בגלל שאני הייתי בחתונה ולא הייתי איתם ברגעים הקשים ואותם ארבעה הם אלו שצריכים להפנים ולהקרין על כל סביבתם שאם נעשה את הדברים שאנחנו יודעים על המגרש אין סיבה שלא ננצח את הפועל ת"א.

    אהבתי

    • הופ הגיב:

      הצחקת אותי עם הגירודים.
      אני לא יודע אם סבלנות זה מה שאנחנו צריכים עכשיו. כאילו, בטוח שצריך – אבל הייתי יותר רוצה לראות שם את הדחיפוּת שהיתה מנת חלקנו נגד ק"ש והפועל. והפעם בלי שנקבל שער קודם.

      אהבתי

  4. שי הגיב:

    נתניה קבוצה טובה, אבל פעמיים מכבי חיפה ו120 דקות גביע פלוס פנדלים בשבוע, אמור להיות אינטנסיבי מדי עבורה.

    אהבתי

    • שי הגיב:

      וגם עבורנו :-(
      יאללה, שבוע הבא 90 דקות וניצחון ואליפות ראויה שלנו, אחרת – כנראה שלא.

      אהבתי

  5. פרלה הגיב:

    1. מתייאש.
    2. אלישע פירק את המערך שהניב כדורגל מצוין לטובת בלאגן שאפילו לא הצליח להיות קרוב לשיוויון. הגול השלישי של נתניה היה יותר באוויר מהשני שלנו. את חילופי ההימור ואבדן הדרך האלה היה מקום לבצע במחזור הקודם כשתיקו והפסד היו היינו הך (וכן אני יודע שהחילופים בשבוע שעבר היו חצי מאולצים).
    3. חיה פצועה, הגב לקיר, ההזדמנות האחרונה, יכול להיות שעדיף שיהיה לנו ברור שאנו חייבים לנצח את חבורת גוטמן. מצד שני (לא מרגש אותי) הם יבואו עם הסתפקות בתיקו ובבונקר שעלול להניב להם נצחון.
    4. ההרכב הנכון שלנו חזק מספיק כדי לנצח את זחוחי הדעת האדומים.
    חמש. עוד לא מתייאש. תמיד יש עוד עונה.

    אהבתי

    • סטודנט הגיב:

      ישבתי ב-13 ושמעתי יותר את הקהל הנתנייתי מאשר את שלנו. היו איזה 2 דקות בתחילת המחצית השנייה יוצאות דופן שכל הקהל היה משולהב, ונראה כאילו השחקנים חוזרים להיות מרוכזים ומשחקים ע"פ מערך מסויים, אבל גם זה נגמר.

      לא נורא. אולי אם נגיע מהמקום השני למשחק העונה ננצח. ב-3 פעמים הקודמות שהיה מצב הפוך, זה נגמר במפח נפש

      אהבתי

  6. גלעד הגיב:

    שוב אלישע עם חילוף מוזר, שוב דוידוביץ עושה חיקוי של בארטז.
    בלי טובות מבני יהודה, בלי טובות מאף אחד, שבוע הבא, לפרק 1-0 קטן. להוכיח שאנחנו ראויים.

    אהבתי

  7. מתי הגיב:

    אין לי מה להגיד אז אני אכתוב את זה: אין לי מה להגיד.

    אהבתי

  8. הופ הגיב:

    אני אוהב את האופטימיות של המגיבים פה. (חוץ ממך מתי). כנראה שנזדקק לכל החיוביות הזו, עד הסוף. המר.

    אהבתי

    • מתי הגיב:

      כן, אין ספק שדרוש לנו חיוביות, אבל למה לבקש אותה ממני? הדבר החיובי ביותר שאני יכול להגיד הוא שאני מכיר בכל המינוסים שלי וזה כבר משהו. כדי להירגע אני יכול רק להפנים שוב את העובדה שאף אחד לא האמין בתחילת העונה שנגיע למקום שאנחנו נמצאים בו עכשיו וכל דבר שנשיג העונה הוא בונוס אדיר.

      אהבתי

  9. עופר (הירוק) הגיב:

    רע רע רע. אני אכתוב תיכף גם אצלי, אבל בגדול יש לי רק בקשה אחת: אם הם הולכים לקחת את האליפות הזו, אז שהאדומים יקחו אותה כמה שיותר לפני הרגע האחרון. לא בא לי על כאב לב שוב.

    אהבתי

  10. פרלה הגיב:

    נתון מעודד – נאחז בכל מה שיש:
    בשנה שעברה במחזור 29 שיחקנו מול בני יהודה והשנה הפועל. בשנה שעברה בעת המימונה שיחקנו מול בני יהודה והפועל לקחה אליפות. השנה הפועל משחקת בעת המימונה מול בני יהודה.
    חוץ מזה לנצח במחזור הקרוב יכול לעזור.

    אהבתי

  11. הופ הגיב:

    פרלה – בשנה שעברה מרקורי התייצב מול ונוס בדיוק כששי מימון קרס מול לאלא, השנה יופיטר נכנס לאופק חוג הדלי בדיוק כשסבע נכנס לרחבה… זו כבר לא אופטימיות, זו היאחזות בקש. קרוע.
    אנחנו צריכים לנצח השבוע. האמת? אם לא ננצח את הפועל 3 פעמים בעונה יהיה קשה (לא בלתי מוצדק, אבל קשה) להתלונן על משהו או מישהו אחר.

    אהבתי

  12. סטודנט הגיב:

    ואם חמד היה מצליח לנווט לפחות 2 נגיחות שלו לתוך המסגרת? ואם הוא היה בכלל בועט את הכדור לתוך המסגרת בהזדמנות שלו ברחבה? ואולי רפאלוב היה מוריד בעוד כעשרה ס"מ את הבעיטה החופשית? ולדו לא היה מפריע להיכנס לשער? אלה רק דוגמאות למצבים המסוכנים שהיו, לא הכל היה שחור, היה לחץ מאוד גדול של מכבי בחצי של נתניה, מה שאפשר כמובן מתפרצות, אבל יתכן שזו שיטה שתורגלה שאימונים, לא סתם אלישע זורק שחקנים למגרש.

    אם כל זה היה קורה (הכדורים היו נכנסים לשער), סביר להניח שהמומנטום היה משתנה, וגם שחקני מכבי נתניה כבר היו נתקפים בבהלה למראה הקטר החיפאי. אבל זה לא קרה, ולא נורא. קבוצות רבות, עם התרבות ההחמצות במהלך פיגור (בטבלה או במגרש), נלחצות יותר ויותר. זה מה שקרה להפועל ת"א בדרבי אשתקד בפלייאוף במצב 0-0, ואז נוצרה אגדה על "מכבי בית-שאן", למרות שמכבי ת"א שיחקו באותה צורה כמו נגדנו (גרוע). אז שלא נשלה את עצמנו על זה שנתניה נתנה משחק גדול, ומכבי נתנה משחק גרוע. אם כבר, עטר ידע לעצור טוב את המומנטומים היחידים של מכבי: שחקן נתניה היה נופל והמשחק היה נעצר. ואז הקהל במקום לעודד (המינימום אהדה שהייתה) היה צורח על כל השחקנים להמשיך, וכבר היה נתקע במומנטום של לקלל את השחקנים שלא ממשיכים לשחק (דווקא משומר ניצל מזה הפעם). אני מניתי 4 פעמים כאלה, וראיתי את רובן (ישבתי מעליו ביציע 13) משתומם בכל עצירת משחק. זה לא כדורגל שאני רוצה לראות במכבי.

    לעומת הפועל ת"א, במקרה הזה, מרביתנו, מערכת הבלוג הזה, מערכת הבלוג של פרוסנר, המגיבים, מרבית מגיבי הפורומים, והכי גרוע הקהל תוך כדי המשחק, נתקפים בהתקפי דמורליזציה, ואני לא אגזים אם הקהל לא נתקף תוך כדי המשחק. הפועל ת"א ידעה להתעלות ולזכות בדאבל תוך כמה ימים, ופה יש כבר תחושת אבל.

    "אם הם הולכים לקחת את האליפות הזו, אז שהאדומים יקחו אותה כמה שיותר לפני הרגע האחרון. לא בא לי על כאב לב שוב"

    אולי הקהל לוקה ב"תסמונת הפלייאוף"?

    נלמד מטעויות, נראה את התוצאות ביום שני, וננצח את הפועל. כ"כ פשוט.

    אהבתי

  13. הופ הגיב:

    אני לא מסכים עם ה"ואם"-ים. זה נכון שדברים היו יכולים להיות שונים אם הם היו שונים, אבל א. הם לא. ב. כל החיים שלנו בנויים מדברים שהיו יכולים לקרות אחרת. אם יש איזושהי משמעות לדיסקוס ועיסוק בעבר (לא בטוח שיש), חייבים להתייחס לדברים שקרו ולא לאלה שלא קרו. ג. אם היינו יותר טובים, היינו מנצחים. אבל לא היינו. זה עד כדי כך פשוט. זה אפילו לא משחק שבה אתה יכול להגיד שהיריבה נפלה מאיתנו וניצחה שלא בצדק. אמנם שלטנו יותר אבל נתניה היתה יותר מסוכנת. את כל ה"אם"-ים האלה אפשר להגיד גם על נתניה. דלה ימפולסקי היה מרחק עשירית השניה מלעשות פה 1:3. ואז כן היית מסכים עם הביקורת? (בכלל אפשר להגיד אותם על הרבה דברים. אפשר לתת פה רשימה של "אם"-ים שאם היו מתקיימים הקבוצה הכי מעוטרת היום בארץ היתה הפועל כפ"ס).
    נכון, עכשיו בסה"כ צריך לנצח את הפועל (ועוד כמה משחקים). אבל זה כמו להגיד למתאגרף שזלזל ביריב אימון, התאגרף גרוע וקיבל כמה סנוקרות לפנים, "עכשיו בסך הכל צריך לנצח את האלוף". זה אפשרי, אבל לא היה עדיף להגיע לקרב המכריע כשהפנים שלך לא מלאות שריטות ונפיחויות והעין שלך לא חצי סגורה?
    *
    חוץ מזה, אתה צודק. אוהדים בארץ בכלל ואוהדי חיפה בפרט, ואני בהחלט ביניהם, נוטים למניה דיפרסיה מסוימת ובמסגרתה לדמורליזציה בעיתות משבר. מצד שני, זה בסך הכל פריקת תסכול והוצאת קיטור, וזה גם בסדר. הנה היום אני כבר קצת יותר אופטימי. (לא באמת).

    אהבתי

    • סטודנט הגיב:

      ראיתי עכשיו את התקציר, וזה משתלב עם מה שראיתי ביציע עצמו, מכבי חיפה אכן לחצה, "ישבה" על השער של נתניה, פשוט לא יצא. זה לא ששיחקנו נורא, לא הגענו להזדמנויות והושפלנו. הכדור פשוט לא נכנס, ישנם ימים כאלה. גם מספרם הוא סופי. עדיף עכשיו או נגד הפועל?

      אני מעט חולק עם האנלוגיה לאיגרוף. אף אחד לא זלזל בנתניה, שיחקנו נגדה שבוע שעבר, ולא הרשמנו. מה עוד, ידוע שהיא כבשה שחורה, בעונת 2002/2003 היא ניצחה גם את מכבי ת"א וגם את מכבי חיפה במחזורי הסיום. כמו כן, מרבית השריטות והנפיחויות נגרמו על-ידי הפאניקה שטופחה החל מאיבוד היתרון. דוידוביץ' יצא מטראומת ה"אוי" החדשה עוד הרבה לפנינו. מישהו מחא אתמול כפיים אתמול בקהל לשחקנים? אולי כמה בודדים.

      יתכן שכל תוכן התגובות שלי לאחר המשחק נגוע בקלישאות, אבל רבאק יש עוד 4 מחזורים לסיום העונה. פער של 2 נקודות (בינתיים), ספסל מלא, יציעים מלאים. בלי מרה שחורה. זה מקרין על השחקנים, שלמרות שהם מקבלים כסף כדי לנצח, הם בני אדם וקוראים עיתונים ומבינים את הלכי הרוח בקרב האוהדים.

      יום חמישי אני בקצף, מחכה לשחקנים ותומך בהם. זה המקסימום שאני יכול לעשות. אני מוחק מהזכרון את המשחק ביום שבת, ומתרכז במשחק נגד הפועל ת"א. אם האוהדים יצליחו להעלים שדים מהעבר או לפחות לא להעלות אותם, גם השחקנים יצליחו. הקבוצה שלנו אינה לוזרית, לוזר הוא מי שחושב שקבוצתו לוזרית, גם אם הוא אוהד 65 שנה את מכבי (ואני בסה"כ 16)

      אהבתי

  14. הופ הגיב:

    סטודנט – קודם כל אני מצטרף למחמאות של שמרלינג, אחלה תגובות.
    אני עדיין לא חושב שהיינו עדיפים על נתניה. לפעמים יש נטיה לבלבל שליטה עם עדיפות, אבל כמו שנראינו לא היינו מבקיעים עוד שעתיים, ודווקא נתניה היתה מסוכנת יותר לדעתי.
    הטענה לפיה יש ימים כאלה ועדיף מול נתניה מאשר מול הפועל היא נכונה אבל חסרת משמעות. לא חייבים להיות ימים כאלה (אני זוכר עונה שלמה בלי אף יום כזה) ועם תפקוד נכון במהלך המשחק היינו יכולים וצריכים לנצח.
    האנלוגיה לאגרוף באמת די גרועה אבל זה הכי טוב שהיה לי באותו רגע :) אני לא חושב שזלזלנו, אני חושב שאת המשחק הכי קל שלנו בפלייאוף (לכאורה), בבית, היינו חייבים לנצח. ההפסד, איך אומרים – לא מחויב המציאות הזה – היה מיותר לחלוטין ונבע מתפקוד לקוי של המאמן, מעבר לטעויות המחרידות שלא צריכות לקרות (כל כך הרבה) לשוער כל כך מנוסה. מותר להגיד את זה, לא צריך להסתיר.
    אני לא חושב שהקבוצה שלי לוזרית. אני לא חושב שמישהו לוזר. אני בכלל לא מקבל את החלוקה הזו לווינרים ולוזרים. אני חושב שביקורת היא חשובה ונחוצה, ולפעמים היא יכולה להיות קצת עוקצנית, לא צריך להיבהל מזה.
    ואני שמח שיש אוהדים כמוך שהולכים לקצף ותומכים בקבוצה כשהיא זקוקה להם. זו הרוח הנכונה.

    אהבתי

  15. ברק הגיב:

    סטודנט – אני, כמו הופ, לא מסכים ל"אימ"ים:
    ואם רפאלוב היה מכניס את ההזדמנות שלו שנה שעברה נגד בני יהודה.
    ואם נבחרת ארה"ב היתה מכניסה אחת מ-200 הזדמנויות נגד גרמניה במונדיאל 2002.

    הבאתי דווקא את המקרה הלא-קשור השני כי זו ההדגמה הטובה ביותר בהיסטוריה לדעתי לכך שאין מקריות בכדורגל: מהלך כדורגל הוא אוסף של עשרות התמודדויות קטנות בהן הקבוצה התוקפת מתעמתת עם הקבוצה המתגוננת ועם חוקי הפיזיקה וכדי לכבוש שער היא צריכה לנצח ב*כולן*. חלוצי ארה"ב באותו משחק ניצחו 95% מכל ההתמודדויות הנ"ל אך כשלו בהתמודדות אם העובדה שרוחבו של שער כדורגל תיקני הוא 7.32 מ' ולא 7.38.

    מצד שני – אנחנו מדברים ה על כדורגל ישראלי..
    .
    לגבי העידוד = יכול להיות שזה עניין של אקוסטיקה. מיציע 13 אף פעם לא שמעו טוב את יציע 12. כשמכבי ת"א ניצחו אותנו ב-96' במשחק העונה 4 מחזורים לסוף (אז האורחים עוד ישבו ב, 13-14) ישבתי ב-12. ראינו את התפרצויות השמחה שלהם בגולים אבל לא שמענו כלום

    לגבי פרוסנר (שמתוך שילוב בין נאמנות ועצלנות אני מעדיף להגיב אליו כאן ולא אצלו) – מי שמכסה את הדשא בשמיכה זה הקהל. יש לנו קהל קצת בעייתי שלא יודע לקום מהקבר (מלבד הקופים, שבאמת כל הכבוד להם על תרבות העידוד). שנה שעברה בגול של לאלא כאילו נגמר המשחק (והרי לפני הגול שלטנו)

    נקודה אחרונה – אם הפועל מנצחת היום ובשבת, יווצר מצב שגם ללא הקיזוז הם היו מובילים עלינו בנקודה. יש לזה המון משמעויות מבחינת "יוקרה", "מגיע", "חייבים" וכו'

    אהבתי

  16. סטודנט הגיב:

    תודה רבה :) אני משתדל לטעת זרעים של תקווה. זו השנה האחרונה שלי בחיפה (אני מסיים השנה את הלימודים בטכניון) ואני ממש מקווה שאת העיר הנהדרת הזו אני אעזוב שהצלחת במשרדי מכבי. מפח הנפש של השנה שעברה היה קשה מדי והשאיר טעם רע.

    אני מקבל את כל ההערות על ה"אם", ומסכים איתן. בכלל, אני גם מקבל את ההערות על הקלישאות שלי. הנקודה שלי הייתה רק שהייתה סוג של שליטה של מכבי חיפה במשחק, וצודק הופ לגבי חוסר העדיפות. אני מסכים, מכבי לא הייתה עדיפה יותר. וזו אינה הדרך להכריע משחקים, אבל ההזדמנויות הרבות תמיד נותנות שביב של תקווה שיש להיאחז בו לקראת המשחק הבא.

    בנוגע לעידוד הקהל, נאחזתי ע"פ מה שאני שמעתי, וגם ע"פ מה שנכתב בפורומים (למרות שאני מאוד חושד באמינות של המגיבים, במיוחד לאור התגובות אחרי המשחק באותו הערב). אבל יתכן מאוד והאקוסטיקה הייתה גרועה, ולשווא לכלכתי על יציע ג'. מה שכן, הקהל של הפועל הוא הרבה יותר רעשני משל נתניה, מה עוד שכ-1400 מקומות מוקצים להם, אז הפעם (אני מודה, אני שתקתי רוב המשחק. הפוסל במומו פוסל) באמת צריך להרעיד את קרית אליעזר.

    אהבתי

  17. תום הגיב:

    חוץ מהדברים הברורים שכולם ראו – ההלם שכל הקבוצה והקהל נכנסו אחרי האוי דוידוביץ', ההחמצות כתוצאה מהלחץ, החילופים המשונים של אלישע – רציתי לציין עוד משהו אחד שהיה לי ברור.
    מכבי חיפה לא לחצה בהגנה על נתניה. כשאני אומר הגנה אני מתכוון לכל השחקנים. יש שחקנים שבאופן עקבי עושים את זה (ורד, בוקולי, חמד) ויש שחקנים שבאופן עקבי לא עושים את זה (רפאלוב, קטן, דבלישוילי). לחץ בלתי פוסק על היריב זה רק פונקציה של עצלנות, ולא של שום דבר אחר (לא סתם הקהל עמד והריע לעידן ורד אחרי ההפסד, היחיד שהיה ראוי למחיאות כפיים במשחק כזה). בכדורגל המודרני יש קורלציה ברורה בין לחץ על היריב לבין הצלחה במשחק. מי שמתעצל חוטף. הגול השני למשל של נתניה, הוא ברובו לא אשמתו של דוידוביץ' אלא של הקישור שהתרוצץ במגרש בהלם ואיפשר לכדור בסוף להגיע לטרטיאק לבעיטה נוחה. בתקופות הטובות של מכבי חיפה בעידן אלישע, היא לחצה יפה על היריב. מה זה התקופות הטובות? למשל מאז שקטן יצא מההרכב אחרי התבוסה להפועל.
    המסקנה שלי מזה? דבר ראשון – להשתמש בקטן כמה שפחות. אסור לו לפתוח בהרכב, להעלות אותו לחצי השעה האחרונה רק אם אין ברירה. (לא שאלישע יקרא את זה)
    דבר שני – להתפלל שגולסה יכול לתת 90 דקות נגד הפועל ואם כן אז לפתוח איתו כקשר אחורי שני. כשגולסה בכושר הוא לא מפסיק ללחוץ את היריב.
    נקווה לטוב.

    אהבתי

    • הופ הגיב:

      למעט עניין השער השני (לדעתי הוא 80% אשמתו של ניר שעמד גרוע, ועוד 20% אשמתו של טרטיאק שבעט מצוין) – מסכים עם הכל.
      כתבתי פעם על זה שאלישע מנסה להקנות לשחקנים משחק הנעת כדור "כמו בברצלונה", אבל את הצד השני של המשחק הזה – אם אתה כבר יושב על היריבה בחצי שלה, תישאר שם ללחוץ גם כשהיא חוטפת את הכדור, כי הנסיגה המהירה אחורה פותחת את המגרש למתפרצת מסוכנת – שכחו ללמד אותם.

      אהבתי

      • תום הגיב:

        ברור שגם בגול השני יש לדוידוביץ' אשמה גדולה, פשוט התכוונתי שהגול השני היה באויר מאז הגול הראשון, כי הקישור היה בהלם ולא לחץ על שחקני נתניה שהתנהלו עם הכדור ללא הפרעה.
        המשחק של הפועל אתמול המחיש את כל ההבדלים בינינו לביניהם… מאמן, ווינריות, שוער… כנראה שנאכל את הלב גם השנה.

        אהבתי

  18. הופ הגיב:

    טוב, כנראה שאי אפשר להתחמק מזה: את האליפות הזו נצטרך לקחת בכוחות עצמנו.
    כל הכבוד לבני יהודה על הלחימה.
    והייתי רוצה לראות את גלבאן לובש ירוק בעונה הבאה. שחקן מצוין, ובדיוק מז'אנר הקשר-הקטן-הטכני-והיצירתי-מתחת-לחלוץ שפעם היה לנו מקום שמור קבוע בשבילו בהרכב (ושאף אחד לא יגיד לי רפאלוב, אין מה להשוות).

    אהבתי

  19. פרלה הגיב:

    אני אנסה לשמור על דממה תקשורתית עד לאחר משחק העונה. ממילא נראה שאיני מבין כלום בפסיכולוגיה או בכדורגל. כמו ששרף אמר פעם – השפיץ של הנעל. בינתיים רק תסכול עמוק ולבבות שבורים.

    אהבתי

  20. ברק הגיב:

    תום – דבאלישווילי כן לוחץ

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s