זהות האדם הינה הבית בו מתגוררת נפשו, הגדרה עצמית הינה השלט על דלת הכניסה.
לפיכך, זקוק אדם לזהות כדי לחיות ולשם כך אדם נלחם עליה, מחפש אותה כל חייו, עורג לה, מגן עליה וכל זאת בעזרת הגדרתו העצמית.
אדם צועק את הגדרתו העצמית, לעיתים מסתיר אותה בחשש מתחת לחולצה, לעיתים מתבייש בה. אדם מנפיק לעצמו תעודות מתעודות שונות, אדם מקעקע גופו ולשונו, מניף דגלו ומתהדר במלבושיו ותכשיטיו להוכחת זהותו, לקבלת האישור לחסות תחת כנפיה של הגדרתו העצמית.
כשהאדם חש בטחון הוא מוציא את מרכולת זהותו החוצה למרפסת המציאות, כשהוא חש סכנה הוא מאפסן אותה במחבוא נסתר. האדם שלפניו עומד האדם אינו יכול לנחש זהותו ממבט ראשון, רק האדם יודע לקרוא את שלט הכניסה לדלת נפשו כמו קוד סודי. ירצה יספק את הקוד לאיש שלפניו, ירצה, יסתיר. במיוחד כשיש לו מה להפסיד.
*
בגיל שש עשרה קיבלתי את תעודת הזהות שלי מן הפקיד בבנק הדואר. לראשונה בחיי הונפקה תעודה על שמי ולא על שם הורי, לראשונה בחיי הגדרתי העצמית הפכה להיות הגדרתי האישית שלא כבן חסות אפוטרופוסית אלא כאדם העומד בפני עצמו.
מדינת ישראל
משרד הפנים
מספר זהות: 03998842
שם המשפחה: סין-קרונה
שם פרטי: מתיתיהו
שם האב: דניאל
שם האם: טובה
תאריך לידה: 3.4.1975
מקום הלידה: ישראל
המין: זכר
הלאום: יהודי
אחזתי בתעודה נרגש אך משהו שם לא היה מושלם. הוצאתי מכיסי השמאלי את כרטיס המנוי למשחקיה של קבוצתי האהודה, הכנסתי אותו לכיס השמאלי של נרתיק תעודת הזהות מעל הספח הנלווה והנה הגדרתי העצמית הושלמה, ומעתה יכול אני להזדהות בפני פקידי העולם כפי שאני באמת:
ישראלי, יהודי, אוהד מכבי חיפה.
יום עצמאות שמח.
*
והנה עוד יהודי עם בעיות זהות.
*
מתי סין-קרונה
מצד שני 
הטור הזה קשור לגביע ולא למאבק המרכזי ולכן אני מרשה לעצמי להגיב.
המועדון הוא באופן מובהק חלק מרכזי בזהותי העצמית (ויש שאומרים מרכזי מדי).
יותר ויותר אני מוצא שפגישות ושיחות בעבודה עוסקות במצב המועדון ופחות בנושאים מקצועיים. ממש כמו הנשיא, רק בלי חשבון הבנק.
בראיון מעניין עם מודי בר און ב"7 לילות" של שבת האחרונה הוא נשאל על מחשבותיו בהקיץ בכיוון הפוליטי ואיך לנהל את המדינה ועונה בטבעיות: "במשחקי כאילו אני קונה את הפועל חיפה".
במשחקי כאילו אני תורם למיתוג ושיווק המועדון לקראת שנת המאה, בה אנו צפויים להתחיל לשחק בארינה ע"ש עופר. חבל שחלק מהענין עומד להתחיל בהדחתו של אלישע מהמועדון (כנראה לטובת ז'אוטאוטאס). אני כבר מודאג.
אהבתיאהבתי
וואוו- הפוסט הזה כל כך במקום. (גם התגובה של פרלה).
אני כל הזמן בויכוחים עם עצמי עד כמה להכניס את מכבי חיפה לזהות העצמית שלי. רוב הזמן אני מנסה להחזיק את זהעל אש קטנה כיוון שזה לא משהו שרכשתי בדם יזע ודמעות. בתחילת העשור ריסנתי את זה גם כי לא התחברתי לאתוס שאותו מכבי חיפה ייצגה בעיני האוהדים האחרים שפגשתי – משהו שקשה להגדיר במילים אבל יש בו לא מעט חוסר פרגון – גם ליריבים וגם לבעלי תפקידים במועדון.
כנראה שהעובדה שכמנוי על "הארץ" וכמחותן עם משפחה של אוהדי הפועל שרופים אני עובר על בסיס יום-יומי שטיפת מוח אינטנסיבית תרמה את שלה. (ואני גם חושב שיש בתרבות ההיי-טק של אזור המרכז לגיטימציה להחצין אהדה להפועל ת"א או מכבי כדורסל אבל לא למכבי חיפהאו בית"ר).
ההכרות עם הבלוג הזה עזרה לי המון מול התחושות האלה –
א. לדעת שיש שכבה שלמה של אוהדי מכבי חיפה שהקבוצה מייצגת בשבילם מה שהיא מייצגת בשבילי (וכתבתי כבר מה היא מייצגת בשבילי כשהופ אירח אותי בפוסט תגובה על "ההחלפה")
ב. לדעת שאפשר להשתמש גם באהדה למכבי חיפה כפריזמה להסתכלות על אספקטים אחרים בחיים – ולא רק בהפועל ת"א
ג. לדעת שהמושג "מכבי חיפה" הוא מסגרת\קוד לקהילה שבא אני רוצה לפעול ולתרום
גם ארועי העונה הקודמת עשתה לזהות העצמית שלי שירות חשוב בכך שהם הפכו את חלקנו למה שנקרא בספרות "דמויות עגולות" וסיננו חלק מהשאר (לצערי- את רוב שותפי לרכישת כרטיסים)
אהבתיאהבתי
"ואני גם חושב שיש בתרבות ההיי-טק של אזור המרכז לגיטימציה להחצין אהדה להפועל ת"א או מכבי כדורסל אבל לא למכבי חיפהאו בית"ר" ???
מאחר ואני די חלק מה'תרבות' הזאת, אני חייב לציין, זוהי טענה משונה ביותר. לא ניתקלתי בשום לגיטימציה או חוסר לגיטימציה לאהוד קבוצה כלשהי בשום מקום עבודה בו עבדתי. יכול להיות שאתה מאלה שקנו קרוקס מאחר וחשו חוסר לגיטמציה להגיע לעבודה לבוש יפה?
אגב, חיפה מאוד מזוהה עם ערכי ניהול נבונים וסבלניים שהצלחה וכיף מנחים אותם ולא לאידיאולוגיה (צבועה) או לסגידה למנהיגים כמו קבוצות אחרות. מבחינה זו, חיפה מאוד מתאימה להיי טקיסטים.
ברק, בפעם השלישית שקראתי את התגובה שלך התלבשה לי הבעיטה. אצל אוהד ממוצע אשר עבר את גיל ההתבגרות, שטיפת המוח של אוהדי הפועל רק תחזק את האהדה לקבוצה 'שלו', בעיקר משום שהיא שלו ולא של האחרים. אתה, לעומת זאת… "בויכוחים עם עצמי עד כמה להכניס את מכבי חיפה לזהות העצמית שלי". בנוסף, אתה מציין פעמיים שהקשר שלך עם הקבוצה מושפע מאוד מהקשר של הסובבים אותך עם הקבוצה. וזה לא שאוהדי חיפה הפכו לאלימים או גזענים, מתעמרים בנכים ומתנכרים לעניים.
לסיכום, ברק, אל תכעס עלי, אבל לי אישית זה די ברור – אתה אוהד הפועל תל אביב בארון. אין שום דבר רע בזה, אלו שיתאכזבו ממך יתגברו, העיקר שתהיה נאמן לעצמך.
אהבתיאהבתי
שמרלינג,
לא דיברתי על לגיטימציה לאהוד אלא על לגיטימציה להחצין.
יצא לך פעם להגיע לעבודה בקוד לבוש לא מתאים (סנדלים או מכנסי ברמודה במקום שזה מותר אבל ממש לא מקובל)?
כשמכבי ת"א כדורסל לקחו את הגביע הזניח בעונה של הליגה המפוצלת, יום אחרי זה כל חדר האוכל של מוטורולה סמיקונדקטור היה מלא בחולצות צהובות. כולל כמה חולצות ממותגות של מכבי.
כשמכבי חיפה לוקחת אליפות ואני מגיע עם ירוק לא-מספיק-חיוור, אני מקבל הערות בנימת הברמודה\סנדלים. חולצה עם סמל הקבוצה כבר תגרור תגובות כאילו הגעתי לעבודה עם אף אדום של ליצן.
כנ"ל לגבי הצעיף של מכבי חיפה שהיה תלוי לי במשרד כל זמן שהיה לי משרד (צעיפים של הפועל במשרדים אחרים התקבלו כדבר טבעי ביותר).
לגבי האוהדים, היו תקופות שהזדהיתי עם האמירות של השחקנים שגם כשהם מובילים את הליגה שום דבר לא טוב לאוהדים – לא קטן, לא אלישע, לא שחר, לא שחקן כזה ולא אחר. (ולהתעמר בקטן זה להתעמר בנכים…).
לגבי האמירה הכוללת את הביטוי "אשר עבר את גיל ההתבגרות" אני חושב בדיוק את ההפך – התבצרות כתגובה להבעת דעה מנוגדת היא תגובה של אנשים עם תודעה ובגרות פחות מפותחות (ולא שאני רומז משהו). היה לי יותר קל לחשוב שהפלסטינים (אלה מרמאללה ואלה מבלומפילד) הם מפלצות דו ראשיות ועמישראל, מאחרון המגבניקים ועד ביבי נתניהו, מורכב רק מחסידי אומות העולם – אבל כשאני מכיר בכך שהמציאות היא אחרת, ***לפעמים***, זה לא הופך אותי לפלסטיני בארון.
תסכים איתי שכקהל לא רכשנו לעצמנו עדיין תרבות עידוד אנגלית, ויהיה זה ילדותי בעיני- ולא בוגר – להתגאות בעצמנו אם אנחנו לא משתדלים להשתפר בכיוון (ובשנתיים האחרונות אנחנו כן).
לגבי העובדה שאני רואה את הקשר עם הקבוצה יותר מדי דרך עיניים של אנשים אחרים – בזה אתה צודק. באג בתוכנה שלא מוגבל רק לתחום הכדורגל. אם אתחיל טיפול מתישהו זה יהיה אחד הנושאים הראשונים שאטפל בהם.
אהבתיאהבתי
לגבי האמירה על "גיל ההתבגרות", דיון על ספורט תחרותי ואהדת קבוצה שונה מדיון על פוליטיקה בכך שלא נעשה ניסיון לשנות את דעותיו של האחר. אין פה שאיפה ל'צדק', להיפך, ניגוד האנטרסים וה'מלחמה' (יריבות ספורטיבית) הם דברים שבלעדיהם אין כדורגל. לכן, אוהדי הפועל ב'מוטורולה' נהנים יותר כשעמיתם לעבודה מגיע בפנים נפולות לעבודה אחרי 4:1 לאדומים. עוד שבועיים כשהפועל תחגוג דאבל נוסף, ייתכן ויופיעו חברים לעבודה באיזור מכתבתך (למה לקחו לך את המשרד? אפליה?), לגמרי במקרה, רק בשביל לקרון מאושר לנגד עיניך. אין הדבר אומר שאתה צריך להוריד את הצעיף, אולי רק זמנית לחצי התורן, מאחר ובגיל מבוגר אף אחד לא מחליף קבוצה. לסיכום, יש לך את כל הלגיטימציה לעצבן אותם קצת :)
כמובן שלא רמזתי לחוסר בגרות אלא הנחתי את ההיפך והטענה על היותך אוהד הפועל בארון נאמרה בהומור. כשכתבתי את זה זה הצחיק אותי, עכשיו לא ברור לי למה…
אוהדי חיפה כפי שתיארת הם בדיוק כמו שאני מכיר אותם. לא תמיד מספיקים להם הנצחונות, הם רוצים לראות גם כדורגל. אני חושב שזה מיחד אותנו כקהל. גם לי לא נעים לשמוע קללות על קטן ו'אלישע תתפטר', מצד שני (…), מה לתרבות עידוד אנגלית ולעובדי נמל חיפה ומת"מ? לעולם נהיה שונים מהתרבות הזאת לרע וגם לטוב.
אהבתיאהבתי
אני חייב להגיד שהדיון מרתק ומקווה שתמשיכו להתקוטט כאן עוד קצת ,זה יוצא די נחמד.
אהבתיאהבתי
כמה דקות אחרי ששלחתי את הפוסט תיארתי לעצמי שתגיע התגובה על ההבדל בין ספורט לפוליטיקה – בעצמי ידעתי שפיספסתי כאן משהו. התשובה שלי גם לזה וגם ל"מה שמייחד אותנו כקהל" מתייחסת לחלק הראשון של התגובה הראשונה שלי – לא השגתי את זה בדם-יזע-ודמעות. אני רוצה לחשוב (בנאיביות) שתרמתי משהו להישגי הקבוצה שלי (מלבד 80 שקל לכרטיס, סכום שאני תורם כל משחק גם לרכבת ישראל). כיוון שאיני מתיימר להיות מנהיג "הקופים הירוקים" (מלבד במשחקי הכאילו שגם בהם עוסק פוסט זה) אני מקווה שהקופים הירוקים ינהיגו אותי לכיוון הנכון – ולכן אני מתאכזב כשהקהל הולך לכיוון לא נכון לדעתי.
לגבי הלגיטימציה להחצנה- לא מדובר על לגיטימיציה מצד אוהדים של קבוצות אחרות: הם דווקא אוהבים ויכוח ספורט טוב. מדובר על לגיטימציה מצד וורקוהוליסטים שאינם מתעניינים בספורט (בד"כ בכירים ולא עמיתים)- יש לי תחושה שאלה יעלימו עין מצד החצנת אהדה לקבוצות מסויימות אך יתייחסו כחוסר רצינות, עיסוק בטפל (לא-עבודה) או כיעור סביבת העבודה לסממני אהדה פחות בכיוונים פחות מקובלים.
לגבי מה הקשר בין עובדי הנמל לאוהדים מאנגליה?
א. גם אוהדי ווסטהאם הם לא בדיוק ברוקרים בבורסה
ב. מה הקשר בין שחקנים בארץ לשחקנים באנגליה? במדינה שבה לא גדל מגן נורמלי כבר 15 שנה אפשר להתנהג קצת יותר בכבוד למשומר. אי אפשר לצפות שתצמח פה אי פעם הקבוצה של 94 כי הכדורגל ישראלי חשוף הרבה יותר לאירופה ורונן קצב מייבש לנו את הליגה וגם את הקבוצה שלנו (בקה שלנו זה יותר פיני זהבי). צריך לעודד את מה שיש כי יותר טוב מזה יש רק בסלטיק או קרדיף.
בלי קשר- הליגה הישראלית בדרכה להיות גרסה דהויה של הליגות הסרבית, הקרואטית או הליטאית – ספקית כישרונות (עאלק) לליגות מערב אירופה ללא יכולת להעמיד קבוצה לצ'מפיונס. אני רק מאחל שהתהליך ישפיע באתה צורה על הנבחרת – רוב הסיכויים שנצא קרחים מכאן ומכאן
אהבתיאהבתי
באמת דיון מעניין. אני לא כל כך אוהב את הדיכוטומיה בין "אוהד אמיתי" ל"אוהד לא אמיתי", ומעדיף לראות אהדה יותר כקשת של רגשות והתנהגויות. יש קבוצות שאוהדים יותר ופחות, יש אוהדים שרופים יותר ופחות, יש כאלה שמושפעים יותר ממה הסביבה חושבת (מאוד מזדהה איתך ברק לגבי הבאג הזה, פחות בהקשר של הכדורגל) ויש שסביבה מתנגדת תגרום להם רק להקצין את העמדה שלהם (מהמעט שהספקתי להכיר אותך אני לא מתפלא שאמרת את זה, שמרלינג :)).
ובאמת לא רכשנו לעצמנו תרבות עידוד בריטית, אבל אנחנו לא בריטים. אני חושב שהעידוד הישראלי הוא די טוב באופן כללי, וגם החיפאי. לכל קהל יש את הפאקים שלו.
אהבתיאהבתי
יופי של פוסט מתי, קולע וקצר (הבלוג רגיל לפוסטים של 2000 מילה מינימום, הוא כל כך הופתע שכשרציתי להעלות את הפוסט הוא שאל אותי: לפרסם? אתה בטוח? לא נקטע לך באמצע? רוצה לבדוק שוב?). הייתי רוצה להצליח לכתוב בקיצור תמציתי ומזוקק כזה.
החלק הראשון יפה מאוד בעיני. והחלק השני מדויק. אני חושב שכל אוהד אמיתי מחזיק את כרטיס המנוי המטאפורי שלו בצמוד לתעודת הזהות. אני יכול להעיד שלא מעט משחקים בהיסטוריה הקצרה שלי השפיעו עליי יותר מאירועים משפחתיים או לאומיים דרמטיים. והזכרונות החזקים ביותר שלי כוללים שערים ומשחקים.
אני מזדהה כמובן עם משחקי הכאילו של פרלה – תמיד חשבתי שאם אהיה מיליונר יום אחד (אם וכאשר כמובן) אקנה את מכבי חיפה. בגלל ששחר הבעלים והוא בטח יעשה עבודה יותר טובה ממני אז חשבתי על קבוצת הכדורסל. ואז בא רוזן והרס לי גם את זה. אצטרך להסתפק בקבוצת הכדורמים. (אגב פרלה, מאיפה הביטחון הזה לגבי ז'וטאוטאס? ואתה באמת מאמין שאלישע יפוטר גם אם ישיג דאבל?)
וברק- תגובה נהדרת, והמשפט האחרון במיוחד.
ולבסוף – אם כבר הגדרות עצמיות וזהות, אני מתחיל להגיב בשם המלא שלי. נראה מה זה יעשה לי. קצת נמאס לי מה"הופ" הקופצני הזה. ממילא רוב האנשים (אני ביניהם) לא קראו אותו נכון.
אהבתיאהבתי
באמת תהיתי אם זה אמור להיות hop או hoff, אם כבר זהות.
אהבתיאהבתי
כן, בשלב מסוים אפילו אני התחלתי לתהות.
אהבתיאהבתי
אלישע יעוף ע"פ מידע פנים די מבוסס. כל תכנית היא בסיס לשינויים. יכול להיות שלא יצליחו לסגור עם ז'וטא ואז יתהפכו היוצרות. אותי עצם הרעיון מאד מצער.
אהבתיאהבתי
פרלה, אני מתקשה לראות את זה קורה אם לוקחים דאבל (טפו טפו), אבל ימים יגידו. תודה על המידע.
אהבתיאהבתי
פרלה, אני דווקא כופה על אנשים לדבר על מכבי חיפה, גם בעבודה, במיוחד כשאנשים מרשים לעצמם לדבר על דברים שלא מעניינים אותי, אני יכול להרצות עשר דקות בפני אנשים שאין להם מושג מי שה יעקב שחר על מוטיבים ליריים בשירי אליפות של מכבי חיפה בתקופת פוסט עוזי חיטמן.
ברק, גם לי היו שנים שמכבי חיפה לא תאמה את האתוס המייצג שיכולתי להתחבר אליו(מהבחינה הזו דווקא הקבוצה בשלוש שנים האחרונות היא אחת הקבוצות שאני יותר גאה בהן)
מה שהרגשתי בזמנים האלו (במיוחד אחרי חגיגות האליפות הבזויות והמטורפות של 2001) ביטאה קורין אלאל כששרה אות אחרי אות ומילה אחרי מילה את המשפט הנפלא שכתב אהוד מנור: אין לי ארץ אחרת.
ניר, טוב שהוצאת את השם שלך מהארון, תודה שוב שנתת לי את הבמה.
ועם כבר יום העצמאות , מילה על פרס ישראל 2011: אני גאה להיות אזרח במדינה שמעניקה את הפרס החשוב ביותר שלה לדמות שעשתה ותרמה כל כך הרבה למען החברה והמדינה בישראל: כלת פרס ישראל 2011 על מפעל חיים-תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה הגברת הנפלאה חולדה גורביץ המלאך של בית חולים רמב"ם.
אהבתיאהבתי
מתי, שמחתי לארח. אפרופו שם, גם אני כמו מיראז' הייתי שמח לדעת מה המקור של הסין-קרונה הזה. (אם תהיה מפורסם יום אחד אני כבר יכול לחשוב על כמה הגדרות לתשבץ היגיון שהשם שלך הוא התשובה להן).
אהבתיאהבתי
נסיבות שם המשפחה די מופרכות.
באיזושהיא תקופה הרומנים החליטו לתת ליהודים הכפריים במקומות מסויימים (ואין לי מושג איפה ולמה) שמת משפחה על שם אמא שלהם עם הקידומת סין (כמו ואן או דה או סה רק של רומנים) לכן לסבא שלי קראו על שם אמו קרוינה-סין קרוינה (היוד נשארה שם כמה זמן עד שנפלה) , אבל כאן ההתעללות לא נגמרה. בתקופה מאוחרת יותר החליטו לתת לילדים שמות משפחה עם אותה קידומת אבל הפעם על שם האבא. לכן אבא שלי והאחים שלו נקראו סין-לוי כשההורים נשארו סין-קרוינה. המשפחה עלתה לארץ בשתי נאגלות, קודם האחים הגדולים ואחרכך אבא שלי והאחים הקטנים עם ההורים. לפני העלייה לארץ אנשי הסוכנות לא הבינו איך לילדים יש שם משפחה אחד ולהורים שם משפחה אחר ולכן נתנו לכולם את שם ההורים סין-קרונה. ולפיכך לאבא שלי יש אחים (כבר אין בעצם, כולם זכרונם לברכה כולל דוד יוסף האוהד השרוף של מכבי קרית ביאליק) שנושאים את שם המשפחה סין-לוי בעוד אבא שלי ועוד שני אחים (אחד מהם עיברת את השם) נשארו סין-קרונה.
אני שמח ששאלתם, אני לא בטוח אם הצטערתם באמצע הקריאה על ששאלתם אבל אתם התחלתם אז עניתי.
אהבתיאהבתי
יכולת בהחלט להסתפק בסינ-ופסיס
אהבתיאהבתי
ברוך הבא למגיב החדש ניר הופמן. זה בלוג לא רע ויכול להיות שתמצא בו ענין. ויש לי שאלה לבעל הפוסט. אם זה לא חדירה לפרטיות אולי תסביר מה הוא ומהיכן הוא שם המשפחה סין-קרונה? תודה.
אהבתיאהבתי
מי מסתובב עם ת.ז היום.. רב הפרטים בה זניחים לגמרי, כשהדבר הראשון שחושבים עליך רב האנשים שמכירים אותך (לעתים זה אפילו קודם לשם שלך) הוא שאתה ירוק, זו הזהות האמיתי שלך.
אהבתיאהבתי
פראליה, גאון מי שהמציא את הנרתיק בתעודת זהות, בגלל זה אני מסתובב איתה, יש שם מקום בדיוק לכל מה שאני צריך שיהיה איתי.
אהבתיאהבתי
מתי – היה תענוג גדול לחלוק איתך את חצי הגמר. עוד שבועיים, אותו מקום, אותה שעה, אותו חיוך.
אהבתיאהבתי
מתי, ואני מרשה לעצמי להוסיף, היקר.
הפוסט שלך נגע ללבי. ואני חושב שהוא עזר לי להבין קצת בקשר לאיך שאתה מסתכל על דברים. היה שווה ללכת עד לרמת החייל.
אהבתיאהבתי
לייק לפוסט!
אהבתיאהבתי
תודה יוסי בשם הבלוג ובשם כותב הפוסט. את הלינק לאתר המסחרי שלך הסרתי כי אני לא עושה פרסומת חינם, למעשה אני לא עושה פרסומת בכלל. בפעם הבאה תעשה לייק מתחת לפוסט או שתשקיע קצת יותר בתגובה רלוונטית, או שהתגובה תימחק לגמרי.
אהבתיאהבתי
מתי – אז המקום השני שנשמר אמש היה עבור הנ"ל, הירוק? (=פרוסנר?)
את האופוריה ברחוב כבר קשה לטאטא מתחת לשטיח. נשתדל בכל זאת להתאפק (לפחות בערוצים אלו).
הופמן – את התכניות לדרכי השימור של הבמה הראויה והחשובה הזו נשמור לשלבים שאחרי הסיכומים. בכל זאת קיץ אי זוגי ללא מונדיאל או יורו.
אהבתיאהבתי
לא פרלה. פרוסנר הוא ממגדל השן, יושב בעיתונאים.
דרך אגב היום קראתי את אחד הכתבים של מעריב כותב חצי טור על זה שיציע העיתונאים ברמת גן מטונף ובפעם הראשונה בחיים שלו הוא ראה שלג בפלזמה. לא הבנתי לשם מה הוא נשלח לאצטדיון, לסקר את רשמיו מהמשחק או לתת דיווח לגבי מה שעבר על האוהד ביציע או אולי לדבר על עצמו ועל הקשיים שלו כעיתונאי. אם יש לך בעיות עם הטינופת ביציע העיתונאים, לך לבוס ותבקש תוספת מגבונים, מה אתה רוצה מאיתנו?
וכן עוד שבועיים אותו מקום אותה שעה אותם פקקים ובעזרת השם אותו חיוך, אפילו אולי אולי גדול יותר.
הופמן, אני לא מאמין שמחקת פרסומת, מישהו מנסה לפרסם במקום שאני כתבתי משהו? זו המחמאה הכי גדולה שקיבלתי אי פעם.
אהבתיאהבתי
מכירה דגלונים משובצים ירוק לבן. מתאימים לחצאי גמר ולגמר…
אהבתיאהבתי
אחלה בלוג!
אהבתיאהבתי
תודה רבה
(ואם התכוונת לפוסט הספציפי הזה, אז תודה רבה בשם מתי)
אהבתיאהבתי