15 דקות של חרפה

במהלך 15 דקות הערב, בין הדקה ה-76 לדקה ה-91 בדרבי התל אביבי, היינו אלופים. 15 הדקות האלו היו אולי הדקות הכי מחפירות שלי אי פעם כאוהד קבוצה. כאוהד כדורגל בכלל. כי קיוויתי שהפועל תשווה.

להיות מוכן לוותר על אליפות כשאחת כזו מוצעת לך זה אחד החטאים הגדולים שיכול לעשות אוהד, חטא שממוקם איפשהו בין לעבור לאהוד קבוצה אחרת לבין לייחל להפסד קבוצתך שלך. יכולנו להיות הערב אלופי ישראל לשנת 2010-11, יכולתי אני להיות אלוף ישראל החדש (כי אוהד הוא כידוע שלוחה של הקבוצה), ורציתי שלא נהיה. כלומר רציתי שנהיה, אבל שנעשה את זה בכוחות עצמנו. נכון, גם אם זה היה קורה היום זה היה בזכות ההפרש שאנחנו פתחנו. ובכל זאת.

בהתחלה חשבתי שזה בגלל שכבר קניתי כרטיס לקרית אליעזר ביום שני. הרבה פחות כיף לבוא למשחק כשהכל כבר ברור וקבוע מראש. זיקוקים וחגיגות וזה, אבל זה לא אותו דבר. כדורגל בלי המתח זה רק כדור ורגל. זה המתח שמחבר את שניהם למילה אחת. אני מניח שהיו עורכים מסיבה יפה וטקס מרגש ושבאופן כללי היה כיף להיות ביום שני בקריה בחגיגות האליפות. אבל כיף זה לא מתח. כיף זה מהנה. מתח זה מרגש. ואני רוצה להתרגש מהאליפות הזו עד הסוף. כי זו אליפות מרגשת, שראויה לקליימקס בדמות משחק אליפות, ולא לאליפות שמוענקת בעיתונים ששעריהם מראים שחקנים תל אביביים בדרבי.

אחר כך, כששטראובר הכשיל את שהר ולא הורחק, נוספה עוד סיבה. אם הפועל לא היתה משווה הם הרי היו מתלוננים שהשיפוט הרס את הסיכוי לאליפות, שהקוון הכריע, שההתאחדות השפיעה, שהתקשורת, שהבעלים, שבית הדין, שהאוהדים, שלזהבי לא היה חשק ושגובה הדשא, לא ברור בדיוק מה איתו אבל ברור שמשהו בו לא היה בסדר. לא רוצה. לא רוצה אליפות שמלווה בתלונות ובבכי של היריבה. רוצה שיהיה שקט מסביב, שאני אוכל לשמוע היטב את הבומים מבפנים. רוצה שכל הזרקורים ביום שני יהיו עלינו, שנרגיש את החום. רוצה שכל המדינה תסתכל על הקבוצה האהובה שלי ורק עליה, ושכולם יראו בשידור חי את הנפת הידיים שלנו, ושכולם ישמעו עד הסלון הקטן שלהם בראשון וברעננה ובמנרה ובדימונה ובמגדל העמק וביטבתה את ה"יש אליפות! יש אליפות!" שלנו.

המחשבה הבאה היתה שאנחנו צריכים את זה. אנחנו צריכים לקחת את זה בעצמנו, בלי עזרה ובלי טובות, כי אנחנו צריכים להוכיח לעצמנו משהו. לא רק השחקנים והמאמן. גם האוהדים. כל אלה שחגגו מוקדם מדי בשנה שעברה, כל אלה שלא האמינו אז שזה יכול לקרות, כלומר, כולנו. יש לנו חלק מרכזי בשאננות של השחקנים שלנו לפני המשחק ההוא, וחלק מרכזי בלחץ שנוצר במהלכו (הלחץ הוא חברה הוותיק של השאננות. החבר שתמיד מגיע באיחור). ואנחנו צריכים לקבל הזדמנות לכפר על זה. אין דרך טובה יותר לעשות את זה מאשר להיות שם בשביל הקבוצה שלנו בגופנו ובגרוננו כשהיא צריכה את הדחיפה. הפועל היתה צריכה להשוות, כדי שאנחנו נוכל לממש את תפקידנו כאוהדים בצורה הטובה ביותר.

ורציתי שהפועל תשווה כדי שיהיה משחק אליפות שנוכל לראות עוד שנים ולהיזכר שוב ברגע הזה, כשהשופט שרק לסיום וזה נהיה רשמי וסגור ונעול. ורציתי שהפועל תשווה כדי שאוכל לראות את הפנים של השחקן שלנו שיבקיע את שער האליפות, בדיוק ברגע שהוא מבין את זה. ורציתי שהשחקנים יחגגו כמי שזכה באליפות על הדשא, בבגדי ספורט ירוקים אחידים, ולא יומיים לפני כן, בנעלי בית וגופיה. בגלל כל הסיבות האלו רציתי שהפועל תשווה. אבל למרות הטיעונים הלא רעים האלה, תודו שהם לא רעים, עדיין הרגשתי לא נוח עם עצמי. משהו שם לא הסתדר. איך יכול להיות שאוהד קבוצה לא רוצה שהאליפות שלה תובטח, ולא משנה באיזו דרך? האם אני לא "אוהד אמיתי", מה שזה לא אומר?

ואז, ממש כמה שניות לפני הדקה ה-91, הבנתי. אני רוצה שהפועל תשווה בגלל הסיבות שאמרתי. אבל אני מוכן נפשית לאפשרות שזה יקרה בגלל סיבה אחת ויחידה: אני בוטח בקבוצה שלי.

אני בוטח בה כל כך שאני מוכן להמשיך ולשאת עוד יומיים את זיכרון ההרגשה הנוראית מה-15 במאי שעבר. אני בוטח בה כל כך שאני מוכן לראות את אוהדי הפועל חוגגים ביציעים, מחזיקים עדיין בתואר "אלופי המדינה". אני בוטח בקבוצה שלי כל כך שתהיה אלופה שאני מוכן לאפשר לסיכוי הקטנטן שזה לא יקרה, להתקיים.

אני בוטח בשחקנים שלי שיעלו על הדשא ביום שני ויביסו את היריבה או ינצחו אותה או לפחות ימנעו הפסד, גם אם זה יעלה להם בדם, בזעזועי מוח ובשרירים קרועים. אני בוטח בקבוצה שלי שהיא תיקח אליפות ביום שני, ויהי מה.

אני בוטח בקבוצה שלי כל כך שאני מוכן להמר על האליפות שהיא תיקח אליפות.

*

ואז הפועל השוותה. הוקל לי, לרגע. ומיד הוצפתי אשמה וכלימה. אלו היו כנראה 15 הדקות הכי מבישות שלי כאוהד כדורגל. ביום שני, אני בטוח בזה, יגיעו 90 דקות התהילה.

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, שאלות ברומו של אדם, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

16 תגובות על 15 דקות של חרפה

  1. Ynon הגיב:

    ניר היקר, זאת לא חרפה ולא בושה אפילו לא לרגע.
    הרצון להצליח במשימה בכוחות עצמך הוא טבעי לחלוטין.
    גם אני, כשנכנסתי לאינטרנט, לראות אם אנחנו כבר אלופים, לא הרגשתי אכזבה גדולה לגלות שעדיין לא…
    ודרך אגב אני רוצה להודות לך על הבלוג הזה, אין לך מושג כמה אני מעריך אותו, מאז סוף דצמבר אני לא בארץ, אבל בזכותך יהיה כיף לקחת אליפות גם מרחוק. (ואם ננצח את האדומים עוד פעם אחת אז בכלל…)

    אהבתי

  2. שמרלינג הגיב:

    הופמן היקר, הביטחון שלך, על מה הוא מבוסס? על העונה שעברה? על 86' ? האליפות הזאת היא מקסימום 90% שלנו. זה אומר, שאפשר להפסיד את האליפות. שוב. שקרית שמונה ובני יהודה במיטבן עושות לנו צרות. שחיפה אמנם הקבוצה הטובה בליגה, אבל בפער לא גדול במיוחד. שחיפה תשחק תחת לחץ מסויים, שרק גול מוקדם יצליח לפרק.
    אוי אוי אוי, אני כל כך לא מסכים.

    אהבתי

  3. פרלה הגיב:

    אני איתך. אבל התקשיתי להסביר לאשתי בדיוק למה.

    אהבתי

  4. שי הגיב:

    איזה כייף לי. התעדכנתי בתוצאה ב 10 וחצי בלילה, נמנעה ממני ההמתנה. אבל כייף לדעת שיש על מי לסמוך

    אהבתי

  5. דודו הגיב:

    צרות של עשירים.
    אני הייתי מוכן לקחת אליפות בזכות תיקו במשחק השני , משער שכבש השופט בשעה שעשה גליץ לתוך השוער.
    מצד שני לא ראיתי אליפות מגיל 3 . אז אני הרבה פחות בררן לגבי איך אני אוהב את האליפות שלי מוגשת.
    אגב, אני כ"כ מנוסה בבימות שמוקמות ומפורקות ובאצטדיון שהולך הביתה ואין אליפותו בידו שאני מעדיף אותה שבוע קודם.

    מצד שני? במקרה של ברצלונה די התבעסתי ממשחק העברת הזמן בחצי השעה האחרונה. כנראה ששם אני הרבה יותר בררן.

    ברכות. אתם אלופים. וזה מגיע לכם.
    דומני שאפילו הפועל באר שבע לא היתה מפספסת אליפות בסיטואציה הזו.

    אהבתי

  6. תום הגיב:

    אמנם אני מסכים עם מה שכתבת ושותף לכל הרגשות האלה, אבל במקרה הספציפי של אתמול התפתח לו תסריט כמעט אלוהי: הפועל מאבדת סיכוי לאליפות, במשחק שהיא מובילה ושולטת בו לחלוטין, כאשר לפתע קורים הדברים הבאים:
    1. טעות שיפוט נוראית (יש כאן שני רבדים – אחד זה כדי שיהיה להם על מה להתבכיין – הם ממש טובים בזה, והשני זה עונש משמיים על הראיון של אלי "טעויות קורות" גוטמן וטוטו "היה פנדל ברור" תמוז אחרי משחק הגביע שלהם מול בית"ר).
    2. החמצה גדולה של זהבי, ובעקבותיה מריבה בשידור ישיר לעיני כל האומה בין גוטמן לשחקן שהביא לו במו רגליו כמעט כל הישג משמעותי בשתי העונות האחרונות.
    3. שחקן שלנו לשעבר שעולה מהספסל, דופק צמד והופך את המשחק.
    אני יודע ששמחה לאיד היא קצת בזויה, אבל זה היה כל כך מושלם, שפשוט רציתי שזה ייגמר ככה, ולא היה אכפת לי לנסוע ביום שני לחגוג אליפות במשחק חסר משמעות.

    אהבתי

  7. אביעד הגיב:

    גיליתי רק בלילה על תוצאת הדרבי אז לא עמדתי בדילמה הזאת. אבל אני לא מסכים. אני בוטח בקבוצה שלי (אם כי אני לא אופטימי. לעולם לא), אבל אליפות היא אליפות, בין אם הושגה בניצחון שלך או של קבוצה אחרת, יום לפני או יום אחרי.
    והטיעון שאני הכי לא מסכים איתו – "כדי שהפועל לא יתלוננו". כי הם יתלוננו גם ככה. כי הם התלוננו כשמכבי ת"א פתחה רגליים נגדנו אשתקד למרות שהפועל חיפה עשתה בשבילם ב-ד-י-ו-ק את אותו הדבר וכי הם התלוננו שביה"ד של ההתאחדות מכריע נגדם את העונה כי ערן זהבי הורחק ממשחק ליגה נגד הפועל פ"ת. הם יתלוננו כי הם "מקופחים" וכי "הממסד נגדם" ו-וואטאבר. אז אם הם הולכים להתלונן, לפחות שתהיה סיבה.

    אהבתי

  8. ניר הופמן הגיב:

    ינון – תודה רבה. איפה אתה גר?
    שמרלינג – שאלה טובה. אין לי תשובה חד משמעית. אני יכול לתת רשימה דומה של המשחקים בהם הנחישות והרצון שלנו ניצחו נגד הסיכויים, אבל זה לא העניין. אני פשוט מרגיש שיש לנו קבוצה אחרת השנה. קבוצה שנלחמת, ונלחמת עד הסוף. נצרף לזה את העובדה שאנחנו צריכים נקודה אחת בשני משחקים מול קבוצות שרוצות פחות מאיתנו, וזה יהיה תבוסתני לחשוב שאנחנו עלולים לא להשיג אותה (ואם לא נשיג, אז באמת האליפות לא תגיע לנו). הרבה דברים מאפיינים את הקבוצה שלנו השנה, תבוסתנות היא לא אחד מהם. אני מאמין בכל ליבי שניקח את האליפות הזו, כבר מחר, על אף הניחוס-באורך-פוסט לעיל.
    ואני חושב שמה שבאמת חשוב לי זה הביטחון הזה בקבוצה. אם אחרי סוף העונה שעברה, על האכזבה הענקית שהיתה אז, הקבוצה של השנה הצליחה להחזיר לי את הביטחון והאמונה המלאה בה – מבחינתי אנחנו כבר אלופים.
    דודו – ברור. הכל נמדד לאור ההקשר.
    תום – אני חסיד נלהב של שמחה לאיד. אבל באליפות שלנו אני רוצה ליהנות משמחה אמיתית של מנצחים. ואם אפשר בלי התבכיינויות של הפועל ברקע.
    אביעד – איכשהו הפעם, אולי בגלל העיסוק בגוטמן, שמעתי פחות בכי על השיפוט. אבל בגדול נכון, הם בכל מקרה יתלוננו. אני רק לא רוצה שזה יהפוך להיות האישיו המרכזי.
    ואם נכנסנו לטיעונים ספציפיים – הטיעון שמרגיש לי הכי חזק הוא עניין העיתונים. לא רוצה לחגוג אליפות כעל שער מוסף הספורט (או העמוד הראשי) תמונה של שחקני הפועל ומכבי ת"א בדרבי/ גוטמן וזהבי בשערוריה התורנית/ יניב קטן בתמונת ארכיון/ יניב קטן עושה פוזה שמחה למצלמה בביתו שבכרמל. אני רוצה שחקנים מניפים ידיים, במגרש, לבושים ירוק, כשהקהל חוגג מסביבם.

    אהבתי

    • אביעד הגיב:

      טיעון העיתונים הוא סבבה, רק שאני לא זוכר את הפעם האחרונה בה קראתי עיתון…
      חוץ מזה, היש דבר גרוע יותר לאוהדי הפועל הת"א מהידיעה שאת המכה הסופית על אובדן האליפות הנחיתה מכבי ת"א?

      אהבתי

      • ניר הופמן הגיב:

        עיתונים/אתרים, tomato/tomato.com :)
        ונכון. חבל שאי אפשר גם לקחת אליפות בעצמנו וגם שמכבי ת"א תנחית את המכה הסופית
        (בעצם אם ניקח מחר אז זה בערך מה שקרה. אם הצהובים היו משווים אתמול ולא האדומים זה היה מושלם. אבל אי אפשר לקבל הכל)

        אהבתי

    • Ynon הגיב:

      גר בנגב, אבל מסתובב בעולם כבר כמה חודשים…

      אהבתי

  9. מתי הגיב:

    גם אני לא חושב שזו חרפה גדולה. למה חרפה? לגיטימי לגמרי במיוחד לאור העובדה שזה לא אמור להכניס אותנו למתח בלתי אפשרי.
    יש אליפות! אפשר להתחיל לדבר גם אם מחר יקפצו כל האוהדים לדשא ויורידו לנו 10 נקודות מבחינתי על המגרש זכינו באליפות.

    אהבתי

  10. עופר (הירוק) הגיב:

    אני רציתי שהם ישוו, ולא היה לי אכפת בכלל. אני רוצה על הדשא, רוצה משהו שיתקן את ה-15.5 שנה שעברה, רוצה לעשות את כל המסלול הזה. ואין פה בכלל בעיה. יש עבודה שצריך לעשות, ולא רוצה שעמלק יעשה אותה בשבילי (למרות שתיקו זה די מושלם).

    יאללה, עוד פחות מ24 שעות לפתיחה של המשחק הזה, אני רוצה להיות שם!!!!!

    ואגב, אברם ירד. אז גם היום יש קצת לשמוח.

    אהבתי

  11. ניר הופמן הגיב:

    מתי – אם אוהד עירום פורץ למגרש ומתגלגל אל תוך השער, כה נקודות זה יוצא?
    עופר – עוד מעט, ידידי, עוד מעט. אנחנו נוסעים ביחד? הולכת להיות נסיעה כיפית.

    אהבתי

  12. amit pros הגיב:

    בבית.
    אליפות לוקחים בבית
    ואני איתך
    גם אני לא ממש הזלתי דמעה על השווין-מה שכן הצחיקה אותי מאוד נחמת העניים-שהשווין היה כמו נצחון כי מכבי תל אביב ניצחה….

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s