הקפת אליפות/ פוסט אורח מאת יניב אבירן

בשבועות הקרובים נסכם בבלוג את העונה, ו"נסכם" זה אומר גם אני וגם אתם – בין הסיכומים שלי יתפרסמו המחשבות שלכם, קוראי הבלוג, על אליפות 2010-2011. הנה פוסט האורח הראשון בסדרה

*

"חכה ביטון, תישאר פה, איך שהמאבטח לא מסתכל, לוקחים דוך לכיוון השחקנים. הנה, לאט תתקדם, יאללה, רוץ!". איזה לרוץ… הבנאדם עם ריאות בצורת גחל של נרגילה, ועוד לדחוף את כסא הגלגלים שלי על הדשא… טוב, נלך על מסלול הריצה, מסביב, נראה להם מה זה לחסום אותנו. הקפת אליפות.

עוברים ליד האולפן של ערוץ 1, חזן וברקו בדיוק מתלחששים בחיוך. חזן וברקו, שניים מאותה סוללה של כוכבים שגרמו לי להתאהב. 93, ילד בן 6 שרואה בפעם הראשונה כדורגל ומבין שהוא זכה. זכה לראות קבוצה מושלמת, שמחה, חכמה, בלתי מנוצחת, בדיוק כמו שאותו ילד הרגיש אז. התאהבתי בהכי יפה שיש, ואיזה כיף שהיא ידעה להחזיר אהבה.

חולפים על פני העמדה של מד"א. ישבתי פה פעם, לפני שבנו לנו את שורת הנכים ביציע 1. פראמדיקים מסתכלים, אני בוחן בחזרה, אולי אצטרך אחד, הלב בדופק ממש גבוה. ב-2001, עבדו קשה החבר'ה האלה, אליפות עצובה. בדיוק נגמרה תקופת היובש של האחת שלי, אבל במקום חגיגות כמו עכשיו, טראומה. בכינו. אני אז עזבתי את בית ספר אופקים, אמיר רנד הועבר לשם. עצוב.

הנה 13-14, וסילי, לא ברור האיש. כמו חולה אהבה מיציע ג', אולי השתגע מאהבה. אולי בכלל כולנו משוגעים, מי יותר ומי קצת יותר. הרי הזיקוקים פה מעליי הם לא כי נחתם הסכם שלום, והצלחת הזאת היא לא פרס על מציאת תרופה לסרטן. כדורגל. כדור שבועטים בו. איזה כיף להיות משוגע, יש לך לגיטימציה לשמוח מדברים קטנים.

רן בן שמעון עדיין ליד הספסלים. "ביטון, תספר לו שנגמר המשחק". רגע, לא בטוח שהכיסא יצליח לעבור לידו. איך הוא התרחב האדום הזה. פייי האדומים, והאדומים השניים, בטח אוכלים את הלב עכשיו. זה סופם של אלה שפתחו את הפה, אלה שיצאו בהצהרות, אלה שליכלכו, התגרו, התבכיינו, רבו עם עצמם. האליפות הזו היא ניצחון השקט, הצניעות, השפיות. איזה כיף שאנחנו של יענקל'ה.

גדוד יס"מ חוסם לי את הדרך, שומרים על ג'. 10 נקודות הא? התאחדות של… "ביטון הנה חמד! תומר יא מלך! תישאר!". ואבי לוזון הזה, אם אני רואה אותו, בפנים אני אומר לו… "עלי! עלי!! בוא רגע… מזל טוב גבר! התגעגענו…". הנה, הגענו לחדרי ההלבשה. אדרי מצלם אותי בוידאו שלו, סיידו קופץ באפריקאית, פתאום טאלב נכנס, נראה לי כמו בוכה, מתרגש הילד כמו ילד. בחוץ אני פוגש את הקפטן, הוא באמת שמח, איזה כיף.

ארוכה היתה הדרך לכאן. בהתחלה בכלל לא חשבו שנגיע. גם במקום לרוץ ישר ומהר, הראו לנו את הדרך הקשה והמייגעת, זו עם הסיבובים והעצירות. כבר בהתחלה התברר שהשמחה של הקבוצה מ-93/4 עומדת בצד כרגע, עכשיו עוברים את המסע בכח, בנחישות. כשבדרך הטראומה ההיא חולפת על פנינו שוב ואנחנו מצליחים להמשיך, כשאנחנו נתקלים באדומים ואיכשהו משתחלים קדימה, וכשבכוחות אחרונים מגיעים לסוף ורואים צלחת מול העיניים, אי אפשר שלא לשמוח באמת. הגענו ליעד, עייפים עייפים, מרוצים מרוצים.

יניב אבירן

*

יניב אבירן הוא קופירייטר, בלוגר ואוהד מכבי, לא בהכרח לפי הסדר הזה. יניב כותב את הבלוג מגב…מה?

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה אליפות בת מצווש, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, ספסל האורחים, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על הקפת אליפות/ פוסט אורח מאת יניב אבירן

  1. פרלה הגיב:

    גם יניב,
    גם אבירן,
    גם כתוב מצוין.
    שיתוף מעניין מזווית ראיה אחרת לגמרי על המשחק.
    "חולה אהבה מיציע ג" זה כבר שירה.
    תודה.

    אהבתי

  2. ניר הופמן הגיב:

    מעולה יניב. יפה, שנון ומרגש. ו"חולה האהבה מ-ג'" אכן מבריק.
    באמת חתיכת הקפת אליפות עשינו השנה, עם כל הסיבובים והפיתולים האפשריים. אבל בסוף חזרנו למקום הטבעי שלנו.
    (וזה אחלה סיפתח לסדרת הפוסטים האורחים. הצבת רף גבוה, אני מקווה שהכותבים האחרים לא נבהלו :))

    אהבתי

    • מתי הגיב:

      מה זה חולה אהבה מיציע גימל לעומת-ריאות בגודל גחל של נרגילה. נשבע לך שעמדתי שעות מול הצילום של שיקוף הריאות שעשו לי והרגשתי שאני ראיתי אובייקט כזה באיזה שהוא מקום אבל לא ידעתי מאיפה. כשקראתי את זה אמרתי וואלה-הריאות שלי.

      אהבתי

  3. יניב הגיב:

    תודה פרלה, תודה ניר.
    היה לי לעונג לשתף פה, עם קוראים שבאמת מבינים ללב הירוק.
    שמח שאהבתם.

    אהבתי

  4. יוחאי הגיב:

    יניב יפה אחלה פוסט!!!!!!!

    אהבתי

  5. מתי הגיב:

    אף פעם לא שמחתי לנצח את הפועל ת"א בכדורגל כמו שאני שמח שאנחנו מנצחים אותה (במיוחד פה בבלוג לאורך העונה) בשירה. אם הם עלי מוהר ואריק איינשטיין אנחנו אורי צבי גרינברג ויהודה עמיחי. והנה עוד משורר כדורגל ירוק ענק מגיח ומשאיר לפזמונאים האדומים אבק דרכים המשאיר אותם הרחק מאחור עם העמנואל רוזנים שלהם שבטוחים שהם הם האליטה התרבותית במדינה ,בעוד שמולנו הם בקושי האליטה התרבותית של יפו ד'.

    אהבתי

  6. יניב הגיב:

    מתי, התגובה שלך היא שירה.
    תודה ענקית…

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s