ההוא שחזר/ פוסט אורח מאת אביעד שרלג

…מפסגות הכדורגל העולמי אנחנו חוזרים לפסגות הגבוהות באמת, של האליפות המקומית שלנו. וכמחווה לגמר הצ'מפיונס אנחנו מארחים היום אוהד מכבי חיפה שהוא גם אוהד יונייטד! קבלו את אביעד שרלג

*

אני אוהב לרוץ. זה טוב לנשמה. עשיתי לי מנהג, שממשיך כבר כמה שנים טובות, ללכת לרוץ בכל יום ראשון אחרי העבודה. רק אני עם נגן המוזיקה והדמיון המפותח שלי. כאוהד של מכבי חיפה ומנצ'סטר יונייטד אני לפעמים מדמיין שאני מתאמן לקראת המשחק הבא ולידי רצים שחקנים, לפעמים מהיונייטד ולפעמים ממכבי חיפה (אבל לא ג'י סון פארק. אפילו בפנטזיות שלי אני לא מצליח לרוץ בקצב שלו) ואיכשהו תמיד אני מגיע לאותה פנטזיה, הפנטזיה שבה אני חתום ביונייטד, אבל מושאל למכבי חיפה עד שאצבור מספיק הופעות בנבחרת בשביל לקבל רישיון עבודה.

אבל באותו יום ראשון לפני תחילת העונה, זה לא הדמיון שלי שפעל, אלא מחשבות אחרות: "למה אנחנו צריכים אותו? נכון שיש רק שני בלמים נורמלים בסגל, אבל למה החתמנו דווקא אותו? הוא רצה את בית"ר והכסף של גאידמק וקיבל, למה אנחנו צריכים להחזיר אותו? גם כשרוסו חזר לא אהבתי את זה ולא הייתי שלם עם החזרה שלו, אז עכשיו מביאים לי גם אותו? למה?".

ואז התחילה העונה. והיה את ההפסד המביך למינסק ואמנם הקבוצה השיגה תוצאות, אבל הכדורגל לא היה משהו. וברקע תמיד היו הכתבות לקראת עוד משחק של הפועל ת"א במוקדמות הצ'מפיונס ליג וכל כתבה כזאת גרמה לקנאה והחזירה מחדש את הכאב של סיום העונה הקודמת. ובכל פעם שהם השיגו תוצאה, האוהדים שלהם צפרו לי מתחת לבית עד אמצע הלילה ולכו תגרשו את המחשבות על היום ההוא כשאתם לא מצליחים לישון בגלל הצפירות.

ואחרי זה באו הכתבות והסיפורים וההצהרות שיוחסו לו: "זה לא מה שהבטיחו לי", "לא חזרתי בשביל לשבת ביציע", "מגיע לי לפתוח בהרכב". וההגנה עם מיימון וקאנוטו נראית חורקת. ואני לא מצליח לנער את המחשבות על האם אלישע יכול, האם אלישע האיש המתאים לשקם את הקבוצה אחרי הטראומה ההיא.

ובשיא של השיא של אותן הספקות, באה הידיעה על מסיבת עיתונאים. "לפי מקורבים" זו הייתה אמורה להיות מסיבת עיתונאים בה הוא צפוי לשפוך את הלב על כל ההבטחות שהופרו, המעמד הנמוך שניתן לו, על כל מה שהוא חושב שמגיע לו ואולי גם הודעת פרישה.

מה אנחנו צריכים את זה עכשיו?

אבל זו הייתה מסיבת עיתונאים קצת אחרת. במילותיהם של מונטי פייטון "ועכשיו, למשהו שונה לחלוטין": "רוצה לסיים את הקריירה במכבי חיפה", "אני מקצוען ואמשיך להתאמן חזק כדי להמשיך לקבל את ההזדמנות שלי. כרגע אלישע חושב אחרת, גם אם זה לא לרוחי אני אכבד כל החלטה כרגע וגם בעתיד", "יש לי בקשה קטנה: הנושא שלי יצא מפרופורציות וגרם לאי שקט ואני מבקש להוריד את זה מסדר היום כי לקבוצה יש מטרות חשובות השנה. אני מספיק חזק להמשיך להתאמן ולחכות להזדמנות שלי ואני אתן את כל כולי למועדון הזה, שהוא חשוב לי מאוד ואני אשחק למען כולם"

אחרי זה, נדמה שצורת החשיבה השתנתה לחלוטין. לא רק אצלי, אלא גם במועדון. כאילו מול כל שחקן ממורמר שרוצה הרכב פתאום באה המחשבה של "אם בגיל 37 הוא יכול להכפיף את עצמו בצורה כזו למאמן ולמערכת, מה כבר אני יכול להגיד?". ובכל פעם שעלתה בראש המחשבה המפקפקת באלישע, באה אחריה המחשבה של "בגיל 37 ואחרי שראה כ"כ הרבה מאמנים, טובים יותר או פחות, הוא שם את מבטחו באלישע, אז מי אנחנו שנגיד אחרת?".

קצת אחר כך, הוא קיבל את ההזדמנות שלו בהרכב ולא יצא ממנו. החדיר שקט וביטחון בשוער שמאחוריו, בחוליית ההגנה שלצידו, בקישור ובהתקפה שלפניו ובקהל האוהדים שסביבו. פתאום, האופי, הנחישות וההתמדה נראו חשובים הרבה יותר. הכדורגל פתאום נראה יותר טוב. פתאום כבר לא צופרים לי מתחת לבית (בכדי להיות הוגן, היעדר הצפירות גם קשור לזה שעברתי דירה). שום מכשול לא ישבור אותנו, שום קושי לא יעמוד בדרכנו, שום דבר לא יעצור אותנו, עד שנהיה האלופים.

והנה זה הגיע סוף סוף. אנחנו אלופים! והרגע המכונן של כל האושר הזה מבחינתי מקורו במסיבת עיתונאים אחת, אי שם בתחילת נובמבר 2010.

היום בו אריק בנאדו החזיר את השקט למכבי חיפה.

אני לא בנאדם שקל לו להודות כשהוא טועה (אולי זה קשור לעובדה שאני כמעט אף פעם לא טועה?), אבל אם אריק בנאדו היה גדול מספיק בכדי להקטין את עצמו בשביל המועדון, אז באיזו זכות אני יכול לדבוק בעקשנות שלי?

אז הנה זה בא: טעיתי.

החזרה של אריק בנאדו למכבי חיפה הייתה צעד מבורך ובלי החזרה שלו, אין לי ספק שלא היינו אלופים. תודה לך אריק. תודה לך על עונה נפלאה!

אביעד שרלג

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה אליפות בת מצווש, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, ספסל האורחים, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על ההוא שחזר/ פוסט אורח מאת אביעד שרלג

  1. פרלה הגיב:

    אני דווקא שמחתי מלכתחילה על שובו של אריק "התחנה האחרונה" בנאדו.
    זמן קצר לאחר עזיבתו, פגשתי אותו בחתונה (יחד עם קייסי, ואילנה כמובן). כששאלתי אותו מתי הוא חוזר הוא השיב: "אתה יודע שלא אני רציתי לעזוב". האמנתי לו אז וגם היום.
    היה ראיון נהדר עימו בגלובס שפורסם גם ב"דה באזר" http://debuzzer.com/buzz/?p=4968
    יש מעט מאד סמלים בסדר גודל שלו שעדיין מתרוצצים ביננו.
    הוא שיחק עם 3 דורות (לפחות) של מכבי חיפה ותמיד היה רלוונטי לנבחרת העונה.
    הוא תמיד היה צנוע למרות הראש המורם אל על.
    הוא תמיד היה ספורטיבי למרות התפקיד המחייב נוקשות (גם תפיסות ברחבה זה עדיין במסגרת הנורמה).
    הוא שיחק בנבחרת שאר העולם באולד טראפורד במשחק לכבוד פרגי (למיטב זכרוני זו היתה עילת המשחק).
    נקווה שיישאר איתנו גם בשנה הבאה (שגם אותה כדאי שיתחיל על הספסל וייתן גיבוי לבלם זר נוסף).

    אהבתי

    • אביעד הגיב:

      בנאדו הפך את תפיסת חולצת היריב לאומנות באותה דרך שבה ואן ניסטלרוי עשה לחוק הנבדל.
      בימי הזוהר שלו ושל חרזי נקרעו ליריבות יותר חולצות מבתעשיית הפורנו.

      אהבתי

  2. תום א הגיב:

    שחקן העונה שלי. הרבה אנשים שכחו איך הקבוצה נראתה עד שבנאדו נכנס להרכב.

    אהבתי

  3. ניר הופמן הגיב:

    אבחנה יפה לגבי הרגע המכונן של העונה. אני מאוד מסכים איתה. אמנם ניצחנו אבל כל הזמן היה רחש של ביקורת על סגנון המשחק, ובכל קבוצה אחרת המחליף ששורקים לו בוז ולא נותנים לו לשחק היה מנצל את האווירה לפתוח חזית מול אלישע. בנאדו בהתנהגות האצילית שלו שידר לכולם – לשחקנים ולאוהדים – שאין זמן לשטויות עכשיו וצריך להתאחד למען המטרה.
    פוסט חכם ומשעשע.

    אהבתי

  4. פינגבאק: פסט: נבחרי העונה | מצד שני

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s