כמה מחשבות מפתיעות ולא מלוטשות לצורך התנעה מחדש

טוב, חזרתי. לארץ, ועכשיו גם לכאן. אולי באופן זמני, אולי לא.

*

חזרתי למדינה נהדרת מתמיד. רק לי זה נראה שיריב לוין, אופיר אקוניס, דני דנון וזאב אלקין נפגשים כל ערב בזולה של הכנסת, מעבירים ביניהם איזה ג'וינט דשן, מתחילים לזרוק רעיונות מופרכים לחוקים דמיוניים* ונקרעים מצחוק? כמה הם מופתעים למחרת כשהשטויות שהם המציאו בלילה זוכות להד מטורף ולתמיכה רחבה. מסתבר שיש הרבה אנשים בארץ שאוהבים לירות באוויר ולראות את השמאלנים רוקדים. דאנס מאדרפאקרס, דאנס! ואנחנו רוקדים, כמו מניאקים. חכו חכו, אתם תראו מה יקרה כשאנחנו נעלה לשלטון. (ספוילר: כלום) (עוד ספוילר: זה גם לא יקרה).

טוב, אין לי כוח לזה. מזל שיש לנו את קבוצתנו האהובה להתנחם בה. אמממ, בעצם

*

אין לי ממש סבלנות לכתוב, ובטח לא ללטש. אני משתמש בפוסט הזה כטיוטה, מדרון אייצ'טיאמאלי בו אני דוחף את הבלוג בתקווה שזה יעזור לו להתניע שוב, ושמשם זה כבר ילך יותר בקלות. אז הנה, לקראת המשחק הערב, כמה מחשבות לא מלוטשות שהצטברו אצלי עד עכשיו על מכבי ועל העונה. סביר שתמצאו את חלקן מפתיעות, ואחרות סתם מטומטמות. אתם מוזמנים כרגיל לחלוק בתגובות את הפתעתכם, או רחמיכם. אז קחו כוס מים ושבו:

1. אלישע צריך להיות מוחתם לעוד עונה

כבר עכשיו. ולא משנה מה תהיה התוצאה הערב ומה נשיג בסוף העונה. הקטע המעניין פה הוא שהתגובה לאמירה הזו תלויה באופן כמעט מוחלט בשאלה את מי המגיב אוהד. למי שאינם אוהדי מכבי חיפה זה עשוי להישמע מובן מאליו, בעוד בקרב האוהדים – לפחות אלה שאני שומע – להגיד דבר כזה זה כמעט בגדר פרובוקציה.

אלישע הוא אחד המאמנים הטובים שהיו לנו אי פעם. למעשה כתבתי וגנזתי לאחרונה פוסט שלם שדן בהצלחתו המסחררת של אלישע, ואולי אפרסם אותו בעתיד. אבל השורה התחתונה היתה זו: אלישע, בדרכו האנושית, עושה במכבי קסמים. בכל עונה, עם שחקנים שונים, הוא מצליח להביא אותנו להישגים בכלל לא מובנים מאליהם, ועושה את זה בדרך נעימה במיוחד (כמה נעים, מקסים וכן הוא בראיון הזה). ורק על זה מגיעה לו הארכת חוזה.

בנוסף, אם עד עכשיו היה ספק לגבי האופי שלו ויכולתו לשלוט בקבוצה, הרי שבמהלכים האחרונים עם דוידוביץ', ימפולסקי ועידן ורד הוא הוכיח שהוא מסוגל גם להיות "רע" כשהוא רוצה ולהחזיר לעצמו את השליטה בחדר ההלבשה (אמנם הוא עושה זאת תוך כדי הישענות על קטן, ואת זה אני לא אוהב, אבל זה עובד אז מי אני שאתערב). ואם היה ספק בקשר לרכות שלו, הנה גם הוא התפוגג.

אז אלישע, כבר עכשיו, צריך להיות מוחתם לעונה נוספת. הייתי כותב אפילו לשלוש שנים נוספות, אבל בינתיים שיטת ההחתמה-לעונה-אחת עובדת יופי, אז למה לשנות.

ורובן? שיחכה בסבלנות. או שיילך לאירופה, וככה יסדר לנו עוד קבוצה בחו"ל לאהוד.

2. תמיר כהן הוא התקווה היחידה שלנו

כן, גם אני לא מעריך אותו במיוחד. וכן, גם אני מתקשה מאוד לראות את הפרצוף המכביתלאביבי שלו מעל הסמל הירוק. עם זאת, כהן הוא הקשר האחורי היחיד שיש לנו שגם מסוגל לשחק קדימה וגם לא מתקרב בצעדי ענק לפרישה. הבחור יכול להיות גרזן כשהוא רוצה, יודע למסור כדורי עומק ולא רק רוחב, ואפילו – ירחם השם – יודע לבעוט לשער! כמה זמן לא היה לנו אחד כזה?

אז אני אוהב את מה שאלישע עושה איתו. את הקרדיט שהוא נותן לו, את הביטחון שהוא מנסה להחזיר לו. כי אם הוא יחזור לכושר טוב, הוא יכול להפוך את הקבוצה למועמדת מספר אחת לאליפות. הרי קשר אחורי טוב זה כל מה שחסר בשביל זה, שכן

3. יש לנו הגנה מצוינת

כן כן, מה ששמעתם. שאראנוב, למרות הטעות נגד לרנקה, הוא שוער טוב ובעיקר יציב. הוא אמנם לא דוידוביץ' מבחינת האינסטינקטים והחתוליוּת, אבל הוא גם לא אוי מבחינת השטויות. ואחרי השנה האחרונה – השנה המטופשת ביותר בחייו של דוידוביץ', ולא הייתי רוצה לראות את הפרצוף של ניר כשהוא יבין את זה – ברור שהוא גם תורם הרבה יותר לשקט בקבוצה. או לפחות לא תורם לרעש.

המגנים שלנו טובים. משומר, למרות התקופה הרעה שלו (ובהתחשב בכך שהדבר הכי מטומטם שעשה בה, העבירה נגד עכו, אולי הביא לנו ניצחון) כבר הוכיח שאין מגן ימני טוב ממנו שמשחק בארץ, בטח כל עוד עותמאן לא משחק. דגני הוא אלטרנטיבה יותר מראויה. וטוואטחה הראה בעונה שעברה שהוא המגן השמאלי הטוב בליגה, ואם הוא יעבוד עוד קצת על הפיזיות וישפר את חוש האחריות (זה קורה עם הגיל), הוא גם יהיה אחד הטובים שהיו לנו אי פעם. וזה לא דבר של מה בכך כשנזכרים בגלאם, גרייב ופיטר.

והבלמים. ובכן, אתם לא יודעים את זה כי לא כתבתי כאן אבל מתחילת העונה אני חושד שבוליאט הוא הוא החוליה החלשה בהגנה שלנו, ועם הזמן זה הולך ומתחוור כנכון. הוא לא איטי במיוחד ולא אידיוט במיוחד אבל גם לא בלם טוב במיוחד, וככל הנראה גם לא מנהיג. אבל לפחות בינתיים זה לא נורא וזה בטח יותר טוב מהאלטרנטיבה, שי מימון איציק כהן. מה שכן, יש לבוליאט המון מזל, כי הוא זכה לשחק לצד בלם שהולך להיות ענק.

סרי פאלח הולך ומסתמן כבנאדו הבא: שחקן שקט, יציב ובעיקר בלם מצוין. ברגע שהוא יבין כמה הוא טוב יכולים לקרות שני דברים – שהשתן יעלה לו לראש והוא יתחיל לעשות שטויות (אולי זה כבר התחיל לקרות), או שיהפוך להיות מנהיג. אם מישהו שם משגיח ודואג לנתב אותו לכיוון השני – ואין מישהו שאני סומך עליו יותר מאלישע שיעשה את זה – סרי בדרך הנכונה להיות שר ההגנה.

אז בינתיים, בזכות יכולתו של פלאח, בוליאט מספיק טוב בשבילנו. אבל בינואר צריך לנסות להביא מישהו אחר. ושווה גם לבדוק שוב את דגני בתפקיד הזה, למרות הפאשלות שעשה בפעם הקודמת. ויודעים מה, גם אם לא יהיה מחליף לבוליאט ונמשיך לספוג די הרבה שערים זה לא כזה נורא, כי העונה

4. ההתקפה שלנו מעולה

נכון, עדיין אין לנו ממש שיטת משחק מובחנת, משהו שאפשר להגיד עליו – מכבי חיפה משחקת ככה וככה. אבל אני חושב שאפשר להגיד שאלישע התחיל השנה לאמץ יותר את שיטת "הילד הרזה" והתחיל לוותר על שיטת "הילד השמן" (איזה קטע, גם את משל הילדים כתבתי לפני משחק נגד הפועל. מיסטי). בין אם המהלך הזה נכפה עליו בגלל סוג השחקנים המהירים שהגיעו השנה (עמאשה, ימפולסקי, עזריאל), ובין אם זה במכוון, מכבי משחקת הרבה יותר על מתפרצות מהירות מאשר על שליטה במשחק (כשאפשר, בכל זאת רוב הקבוצות עדיין באות להסתגר).

זו שיטה שמזכירה הרבה יותר את מכבי של פעם, זו שהאוהדים רצו לראות, זו שנותנת רביעיות וחמישיות, אבל גם מסתכנת יותר בהפקרת העורף ובספיגה (לא שזה עזר, האוהדים ימשיכו להתלונן גם אם ניתן שביעיות, כל עוד הם רוצים לראות את התלתלים על הקווים). מכבי משחקת הרבה יותר מהר מאשר בעונה שעברה והרבה יותר כאוטי. נראה שאלישע הבין שאליפויות הוא יכול להשיג, ועכשיו האתגר הוא גם להשביע את רצון האוהדים.

בכל מקרה, בשביל לשחק בשיטת "הילד הרזה", צריך להיפטר מהילד השמן. ולכן

5. דבאלישווילי צריך ללכת

כן, למרות הצמד ההוא והשער האחרון ולמרות כל הביקורות הטובות עליו לאחרונה, דבאלישווילי עשה את שלו במכבי וצריך להמשיך הלאה.

למה? כי הוא איטי מדי בשביל מכבי החדשה. בעונה שעברה הוא היה טוב לליגה – כי במשחקים בהם אנחנו שולטים, כלומר כל המשחקים, זה נהדר שיש שחקן חזק שיודע לשמור על הכדור, למסור ולנגוח; אבל רע לאירופה – כי למשחק על מתפרצות הוא איטי מדי וכבד מדי. השנה, כשעברנו לשחק גם בליגה יותר על מהירות ופחות על שליטה במשחק, הוא כבר לא מתאים, למרות שהוא באמת חלוץ מצוין. מבחינתי אפשר גם להחזיק אותו על הספסל לעיתות מצוקה, אבל זה לא ממש אפשרי כי – והנה מגיעה הסיבה העיקרית למה הוא צריך ללכת – הוא פשוט רוצה ללכת. נמאס לו, כבר הרבה זמן, הוא לא מרגיש כאן נוח והוא רוצה להתקדם.

אז זה שהוא פורח פתאום ומבקיע כשיש סקאוטים ביציע זה יופי, אבל זה לא מעיד בשיט על היכולת שלו אחרי שאלו ייעלמו משם. דבה הוא שחקן שתלוי מאוד במצב הרוח שלו, ומצב הרוח שלו כבר לא ירוק. על הספסל הוא מן הסתם לא יסכים לשבת, אז הגיע הזמן להגיד לו שלום ולתת צ'אנס לעזריאל ותורג'מן (היה גם איזה אחד דה חסוס, לא?) להראות מה הם שווים, ליד עמאשה הנהדר.

*

בקיצור, יש לנו קבוצה מצוינת עם סגל לאליפות. אז למה הדברים לא הולכים? למה אנחנו לא מתחברים ליותר משני נצחונות רצופים? אם הכל כל כך טוב, למה הכל כל כך לא משהו?

6. זה הכל עניין של מוטיבציה

אנחנו יודעים כבר שהקבוצה שלנו תלויה בעצמה יותר מבכל דבר אחר. כבר בעונה שעברה היינו צריכים בהרבה משחקים לחטוף גול בשביל להתחיל לשחק. העונה המגמה הזו נמשכת. למשחקים הגדולים, המעניינים, אלו שקל להרעיל את השחקנים לקראתם, הקבוצה מגיעה. הבעיה היא במשחקים הקטנים, אלה שהסקאוטים לא באים אליהם. במשחקים האלה הקבוצה נראית אפאטית, עייפה, שבעה. וזה די קל ופשוט לראות כבר בתחילת המשחק איך הקבוצה תשחק, כי יש שחקן אחד שמייצג את מצב הרוח הקולקטיבי של החבר'ה, מה שהתקשורת אוהבת לקרוא לו "הברומטר של הקבוצה". אתם יודעים מי זה.

7. ליניב קטן יש הזדמנות לפרוש כמו גדול

ברור לכולם שקטן לא יסחוב עוד הרבה זמן. יותר מדי פעמים שמענו בעונה שעברה על הגב הנגמר שלו, ועל כך שהוא משחק עם זריקות ובלי זין. אבל איכשהו העונה בקושי שמענו על זה. ויש איזו תחושה שקטן החליט להפסיק להתבכיין ולחזור להיות המנהיג שהיה לפני שלוש עונות.

הוא יורד לגליצ'ים, הוא רץ, הוא מנסה. הוא אמנם ממשיך עם נפנופי הידיים המעצבנים שלו אבל הוא לפחות מלווה אותם בדוגמה אמיתית. הוא אמנם תוקע לפעמים את ההתקפה אבל עדיין מצליח לנפק מסירות שמפצות על זה (נשכח לרגע את העובדה ששחקן שטוען לתואר "הטוב בארץ" עדיין לא מצליח, אחרי שנים של משחק, להשתמש ברגל שמאל). הוא אמנם ממשיך להיות מעורב בכל החרא שקורה בחדר ההלבשה, אבל לפחות הוכיח בגרות אמיתית ודאג לסולחה עם דוידוביץ'.

הכל עניין של מוטיבציה, והמוטיבציה של הקבוצה תלויה יותר מכל ברצון של יניב קטן. ואם גם קטן מבין שהעונה הזו עשויה להיות שירת הברבור שלו, ואם הוא כבר מפנים שהוא לא יותר גדול מהקבוצה אבל שאם ייקח אותה לאליפות גם השנה הוא עשוי להיזכר כאחד הגדולים ששיחקו בה – ייתכן בהחלט שזו תהיה שנה מוצלחת.

*

והדרך ל(עוד) שנה מוצלחת מתחילה הערב. בשנה שעברה התבוסה בבלומפילד היתה אולי הפילפל בתחת שהניע את החבר'ה להתעשת ולרוץ כל הדרך אל האליפות. השנה נראה שמתבוסה כזאת נתקשה מאוד להתאושש.

ולכן אני מצפה משאראנוב להיות יציב, מסרי להנהיג, מבוליאט לתמוך בסרי, מימפולסקי להראות שמקומו בהרכב, מהמגן השמאלי להזכיר את טאלנט טוואטחה מהעונה שעברה. מתמיר כהן לחזור לעצמו, מגולסה להיות גולסה, מוורד להבריק, מקטן להוות דוגמה, מדבה להרשים שוב את הסקאוטים ומעמאשה להראות שהאישור לשחק בנבחרת הוא רק טעות ביורוקרטית ושהוא ממשיך להיות שחקן זר לכל דבר, כלומר מדרגה אחת מעל השאר.

ומאלישע אני מצפה להיות אלישע הרגוע, עם החילופים החכמים, ולא להיכנס להיסטריה בפיגור ולהתחיל לזרוק חלוצים פנימה.

התוצאה? אני לא גרידי. שיהיה 0:3 ירוק.

*

וחוץ מזה? כאמור, המדרון חלקלק, המקארתיזם חוגג והתקווה דועכת. לפחות עולם הכדורגל כמנהגו נוהג, פחות או יותר. האוהדים שלנו קוראים לפטר את המאמן, בית"ר ממשיכה להיות גזענית, מכבי ת"א שוב מתפרקת, חיים שדמי עדיין כותב יפה. וגם: אלפסי עם אבחנה מעניינת על תופעה מגניבה, נמרוד עופרן מוואלה ספורט מגלה שהיחס לזרים זולג גם לכדורגל, ייגר מאיסטר ממשיך במלחמתו האמיצה והדון קישוטית נגד הידרדרות תקשורת הספורט, גיליתי בלוג כדורגל מעניין* (נסו את הפוסט הזה, או את זה)

…וחלפו חמש שנים מאז לכתו של עלי מוהר. מעניין איך הוא היה מתייחס לכל מה שקורה עכשיו. נדמה שהוא יכול היה להכניס קצת פרופורציות לתוהו ובוהו שמתרחש כאן, או לומר עליו משהו חכם ואופטימי, או לפחות להבריח אותנו דרך סדק בנייר העיתון אל מחוזות פאריס, שם נפוש לנו בצל העצים לצד שולחן עליו מונחים קפה מהביל וקרואסון, נביט בסיין, נקשיב לנגינת האקורדיאון של נגני הרחוב, ונשכח מהכל.

ומכיוון שהשנה לא נכתב שום דבר על מוהר שבאמת מזכיר אותו, נסתפק בטקסט הנהדר הזה שכתב עוזי ווייל שנתיים אחרי מותו. ומכיוון שאת השיר הכי אהוב עליי שכתב כבר פרסמתי כאן בעבר, נסתפק בשיר מקסים אחר, ונקווה שמשהו ממנו יצליח לחדור את בליל הרעש הצורם מסביבנו, ויחדור פנימה ויישאר, ויעזור לנו לא לפחד, לא לכעוס, ולהמשיך ללכת ישר.

*תודה לאיתמרק וליועד

*

עדכון: אל תצפו ל"אחרי", לא יהיו כאלה העונה. בטח לא אחרי משחקים כאלה. אבל הנה הסיכום העגום והדי מדויק של פרוסנר.