מחלת ים/ מתי סין קרונה

אם אחרי המשחק שעבר לא היה לי מה להגיד וכתבתי על זה כמה פסקאות, היום גם את זה אין לי. מזל שיש לי את מתי.

*

הייתי בים השבוע. לא סתם בים אלא עמוק בפנים על יאכטה, כזו שמצלמים עליה סרטים כחולים ככה שאפילו הטיקט שעל הירכתיים הראה שהיא נבנתה בגרמניה.

בכל אופן כשאני הייתי על היאכטה לא צילמו שום סרט כחול, רק חבורה של גברים מזדקנים ישבה שם ועישנה סיגריות בזו אחר זו, שתתה בירה והסתלבטה על הגבר שנצמד למעקה הספינה והקיא את נשמתו כמו קוקסינל לים הסוער של אמצע דצמבר.

כשכבר קם הגבר סחוט ומלופף לחבלים שבקצה הסיפון כמו מתאגרף בהפסקה לפני הסיבוב בו ידפקו לו ת׳נוקאאוט, הוא הביט סביבו וראה שהמקום שורץ בקבוקי בירה ריקים ואוהדי הפועל חיפה מלאים בעצמם. בינו לבינו שאל את עצמו הגבר האם אלו באמת החברים שלו? ובשארית כוחותיו סינן לעברם – כוס אמק, צוחקים אה? בטח, אתם רגילים ללכת לים באמצע דצמבר. עוד לא הספיק לצעוק להם זונות וכבר הגיע גל גדול שטילטל שוב את היאכטה והגבר חזר להקיא אל מתחת לחבלים.

כן. הגבר הזה הוא אני.

אני ,שבפעם האחרונה שהייתי בים באמצע דצמבר היה בשנת שמונים וארבע כשהסובייטים עוד עשו מלחמה קרה ולמראדונה היה עוד bmi של ספורטאי ולנו היה את סלקטר.

זו כבר פעם שנייה שאני כותב פה אחרי משחק ושוב אני מתעסק עם מיצי קיבה וסיפורים מהתחת. כנראה שבימים כאלו אין לי דברים טובים יותר להגיד. מה שכן, יש לי דברים מרגיזים יותר להגיד – דברים שיקוממו עלי את כל שורקי הבוז, את כל אוהדי ההצלחות, את כל הקוראים לאלישע להתפטר, את כל זורקי המקלות ואת כל השרים אלך איתך בטוב אלך איתך ברע רק כשממש ממש טוב. לכולם ובמיוחד לכל אלו שלא נמנים עם אלו שמניתי למעלה – אני מבקש, אנא, קומו על רגליכם ותמחאו כפיים לבחורים בירוק שעשו הכל כדי לנצח היום.

לעולם לא תצעדי לבד מכבי חיפה. גם לא אחרי תיקו נגד אשדוד.

מתי סין קרונה

*

זו כתבה טובה על גולסה בוואלה ספורט. וזה פוסט מעניין של דורפן על ליגת העל של השנה ועל חולשת הגדולות.