סתם

אתמול, משום מה, הלכתי לראות משחק. בעצם למה "משום מה"? משום מתי ועופר. הם הכריחו אותי לבוא, ולעולם לא אסלח להם על זה שהם גרמו לי להתבכיין להם שמשעמם לי.

הופמן

כן, הגעתי למשחק. למרות הקור, למרות שאין על מה לשחק, למרות מחיר הכרטיס (50 ש"ח, הזול בליגה! כך סיפר לי מתי. אבל פלוס פיצה ב"נשיקה" לפני וכוס קולה תוך כדי, סה"כ 75, זו כבר הוצאה). הגעתי למשחק, ולדאבוני גיליתי שרק אני הגעתי.

כי הקפטן שלנו למשל, זה שנתן את משחק חייו בשבוע שעבר, לא הגיע לבלומפילד אמש. מסתבר שהוא סיים את רצף המשחק הטוב שלו ברציפות וחזר להיות השחקן היחיד בכדורגל הישראלי שעושה יותר תנועות עם הידיים מאשר עם הרגליים (מתי הצחיק אותי: הוא אמר שקטן כל הזמן מרים את הידיים כדי ליישר את הגב).

גם הקשר האחורי הגרזני שלנו לא הגיע למשחק, ושלח במקומו את הגרסה הדהויה שלא יודעת לתת פס אחד קדימה. וגדיר, החלוץ קר הרוח מהשבוע שעבר, נשאר כנראה מאז בקרית אליעזר כי גם הוא לא טרח להגיע. וגם גולסה לא הגיע, הוא לא מגיע כבר די הרבה זמן האמת, ואולי צריך לשקול לפרסם את הפרצוף שלו על קרטוני חלב כי הילד הספציפי הזה, חבל שילך לנו לאיבוד.

אבל הבעיה הכי גדולה שלנו היתה שהמאמן שלנו, אלישע לוי, לא הגיע. במקומו הגיע "אלישע", זה מהפורומים של אוהדי מכבי ומהתגובות בדה באזר, זה שאין לו מושג בכדורגל, שמאחר להגיב למשחק וכשהוא כבר כן מגיב, הוא מחליף את שני השחקנים היחידים שדווקא כן הגיעו לבלומפילד, ורד ותורג'מן – שהיו בניגוד לשאר השחקנים שלנו פעילים ומסוכנים, ועל כן לא היתה ברירה לאלישע ההוא אלא להחליף אותם לפני שיעשו משהו דרסטי כמו להבקיע גול.

אז הבנתי את הרמז. כל אחד ומקומו, ומקומי שלי על הכורסא, או על הכסא בפאב. אני מבטיח להגיע בכל משחק למקום הנוח והחמים שלי, אם השחקנים בתמורה יגיעו לעבודה. כי משחקים כמו זה של אתמול באמת לא מגיעים לי.

*

וכמובן שכשחזרתי אחרי המשחק למקומי הטבעי על הבר (הפעם "מייט" בפלורנטין. גילוי נאות: המנהל הוא חבר. גילוי פחות נאות: לא התקלחתי כבר יומיים), קיבלתי את הנחמה שבאמת הגיעה לי – בארסה בעוד משחק מופלא.

המסקנה: אם אתם רוצים לגדל כוכב תקפידו שהוא יהיה קטן ככל האפשר ושילבש פסים. בקיצור, גדלו דבורה*

יש תרעומת מסוימת על התופעה ששמה בארסה, על הפמפום שלה בערוץ הספורט ובעיקר על כל "האוהדים החדשים" שבאו בעקבותיה לכדורגל, "אוהדי ההצלחות", ה"טרמפיסטים", אלו שבאו רק לאסוף קצת אבק כוכבים ויפסיקו להתעניין בספורט מיד אחרי שההתלהבות מברצלונה ייגמר.

כתבתי בעבר את דעתי בנושא. בקצרה, אני מבין את הסנטימנט שגורם לאנשים לסלוד מההיבטים העדריים בהערצת ברצלונה, ואף מזדהה עימו ברמה מסוימת. אבל לדעתי, כל מי שנמנע מלראות את בארסה משחקת בגלל *זה*, עושה לעצמו עוול ומפסיד תופעה של פעם בתקופת-חיים.

כי נניח שטוטאל פוטבול וטיקי טאקה עוד ראינו, בורסיות שונות, בקבוצות עבר, כפי שטוענים המומחים. אבל מה שבאמת לא ראיתי אצל אף קבוצה אחרת זו המחויבות המלאה של השחקנים למשחק. העיקרון הזה של לא לתת לכדור לצאת מגבולות המגרש. לא להרחיק כדורים. להשאיר את הכדור כל הזמן בתנועה, לנצל את מקסימום הזמן מתוך המשחק – ממש למשחק! (לא כולל הקלאסיקוז, זה סיפור אחר). זו מחויבות אמיתית לכדורגל, ובעצם לקהל.

שכן בשביל שזה יקרה, כולם בברצלונה צריכים להגיע לעבודה. כי ברצלונה מצליחה לבטא בצורה כמעט מושלמת את הסוד הפשוט של הכדורגל שהוא, כמו שדורפן חוזר ומזכיר, שזה משחק קבוצתי. ואם אתה לא מגיע למשחק, כל הקבוצה נדפקת. אבל אם כולם מקפידים להגיע, זה יכול להיות יפהפה. ובברצלונה כולם מגיעים כמעט לכל משחק, כמו שעון, כבר כמה שנים. אז מה הפלא שגם הקהל, בכל העולם, מגיע?

*
ומסי.

*
ובורוביץ' עם פוסט טוב על אלישע. ותומר חרוב עם פוסט מדויק על תופעת ההתחזויות לפצועים. ובבלוג החדש שלו כבר ביקרתם?
*
אה ו(פרלה במיוחד בשבילך) – התלונה על שידור משחק הגביע בערוץ הספורט הגיעה ליעדה (למטה, "שקר בפרסום"). גם אם לא יקרה עם זה כלום (ולא יקרה), לפחות נדע שלא שתקנו.
*התמונה מתוך עמוד הפייסבוק Soccer Debate.

מתי

"כל משחק, מתחיל מאפס אפס", כתב בזמנו עוזי חיטמן זכר צדיק לברכה. "ולפעמים גם ככה הוא נגמר".

אם הכדורגל הוא אנלוגיה לחיים בעולמנו אז אפס אפס הוא המייצג את הסתמיות בחיים, הוא המייצג את חוסר התוחלת שטמון בארבע שעות משחק סולייטר, את השיעמום שבעמידה בפקק תנועה, את הלאות שנופלת עליך בתור בקופת חולים, את הטפלות  שבטעם של אורז לבן.

"סתם, זה הכל סתם" כתב בזמנו קובי אוז יבדל לחיים ארוכים. "כמו ריצה של יניב קטן, סתם, זה לא נכון. אנחנו לא במקום הראשון". כל הסתמיות הזו התנקזה היום לתשעים דקות באצטדיון בלומפילד, כמו הירקון שנשפך לים באיטיות מזוהמת, כך התנהל לו המשחק על כר הדשא. זו היתה סתמיות שמעוררת שאלות קיומיות. מסתמיות כזו אדם חוזר בתשובה.

"מה התכלית של זה הכאב, אם לא לנענע לי את הלב, ששקע בתרדמה וזה זמן רב שלא החסיר פעימה". כתב בזמנו רבי שולי ראנד."למה בעטתם, זה הכדור, לא לשער ולא לחיבור, אל השמים. האדומים. שיפתחו עלי לרחמים, רחמים , רחמים…".

אכן, ביציאה ממשחק כזה אי אפשר שלא לשאול את עצמך – מה התכלית? למה כל זה? ורגע לפני שהשאלות האלו גורמות לנו להתנתק מתלאות העולם הזה דרך מרפסת או דרך בית כנסת, עולה וצפה ההכרה שכל טיפת סבל ועצב וסתמיות (שבינינו, אנחנו כאוהדי מכבי חיפה , לא מי יודע מה סובלים מהן) נאגרת, נשמרת ומצטברת על פי החוק לשימור אנרגיה ומחכה לרגע בו תתפרץ כשמחה גדולה כשיבוא יומה. מה לעשות, זה משחק החיים, כגודל הסבל, כגודל הסתמיות, כגודל העצב כך גודל השמחה שתבוא במהרה בימינו, ואנחנו כאוהדי מכבי חיפה שהשמחה הולכת ודוהה אצלינו עם השנים ועם צבר האליפויות זקוקים לכל יום של סתם כדי לחזור ולשמוח שמחה אמיתית בעתיד.

עד אז נוכל לשיר: "האמינו יום יבוא", כפי שכתב בזמנו רפאל קלצקין, נשמתו עדן, "ממדריד יגיעו כאן, נפרק אותם שלוש ולמילאן ארבע שם".

*

והיה גם משחק. או שמא לא היה. אבל אם נצמדים לקו האופטימי של הפוסט הזה אז בכל אפס אפס על כל אפס מן הצד האחד יש גם אפס מן הצד השני. אז אנא, קומו בבקשה על רגליכם, קומו והריעו לבחורים בירוק שהצליחו לשמור על שער נקי במשך תשעים דקות שלמות. והשנה זה לא דבר של מה בכך.

*

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, עם התגים , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על סתם

  1. tomerharuv הגיב:

    לא מבין למה אתה אומר שאין לכם על מה לשחק, מקום באירופה זה נחשב על מה לשחק? פלייאוף עליון? נכון שאתם רגילים לאליפויות אבל כרגע זה מגוון התחרויות שיש לכם ועל זה משחקים.
    לגבי בארסה- אף אחד לא אומר שלא יפה לראות אותם משחקים. אני קצת סולד מזה שהם טובים מידי ולא משתפים את האחרים שזה בסדר מבחינת המטרות שלהם אבל פחות מעניין אותי לראות. אגב, מחויבות אמיתית לקהל וכל אלה הייתה אמיתית אם היא הייתה מתקיימת גם במשחקים מול ריאל, לא רק מול אלו שאפשר להניע מולן כדור עד המוות.

    אהבתי

  2. אמרתי ליעל שהמשחק הבא שאני לוקח אותה אליו יהיה רק בגביע – ככה בטוח שהיא תראה כדור ברשת – אם לא ב-90 דקות אז בפנדלים. לפחות הלאפה באיציק הגדול הייתה משובחת.

    בקשר למשחק, אל תכעס עלי, אני אוהב שאתה באיצטדיון. מה אני אעשה.

    אהבתי

  3. הופמן הגיב:

    תומר – אני כתבתי שאין על מה לשחק? או מתי? אם זה אני אז אני חוזר בי. ברור שאתה צודק, מקום באירופה זו בהחלט מטרה.
    מה זה טובים מדי ולא משתפים את האחרים? ברמת חלוקת התקציבים אני מסכים. מבחינת המשחק אני לא כל כך מבין מה זה אומר.
    גם מול ריאל הם מנסים לשחק בשיטה שלהם, שזה אומר (בעיני) מחויבות לקהל. אבל איכשהו המשחקים האלה תמיד מידרדרים לאלימות והצגות. אני מאשים בזה את ריאל, כי זה לא קורה מול קבוצות אחרות. וזה לא בגלל שמול האחרות אפשר להניע כדור עד המוות – א. זה לא מה שהם עושים, ולראייה חמישיה אתמול, סתם לדוגמה. ב. גם מול ריאל אפשר להניע כדור והם עשו את זה. ג. יש קבוצות אחרות שבארסה לא מצליחה להניע מולן כדור, וגם אם כן אז לא להגיע לשער – בזכות סגירה טובה ומשחק חכם של היריבה (ויום רע של בארסה). זה שריאל מעדיפה להתמקד בפרובוקציות במקום בטקטיקה, זו בעיה שלה.
    עופר – טוב שלא באתי איתכם ללאפה. לא הייתי סולח לעצמי אם הייתי מפסיד את הרביעיה של ליאו. ולמשחקים אבוא בכיף, תמיד. סתם אני אוהב להתבכיין.

    אהבתי

  4. תום א הגיב:

    כל פעם שגדיר מבקיע אני בדילמה – לשמוח שהבקענו, או להתבעס מזה שהוא ימשיך לקבל קרדיט בהרכב.

    אהבתי

  5. הופמן הגיב:

    תום אתה מתעקש לדבר על כדורגל אה? גדיר הוא אחד השחקנים הכי לא יציבים שראיתי במכבי חיפה אבר. ובלא יציבות אני לא מתכוון לסתם חוסר עקביות, אלא למעברים הכי קיצוניים בין יכולת מצוינת ליכולת עלובה. וזה לא מעיד הרבה טובות על המאמנים הישראלים, שאף אחד מהם לא הצליח לעבוד איתו כמו שצריך כדי למצות ממנו אפילו חצי מהפוטנציאל שלו. אולי הוא באמת צריך להתבגר קצת בקבוצה קטנה.

    אהבתי

  6. דודו הגיב:

    מתי. אתה משורר של טורים.

    אהבתי

  7. פרלה הגיב:

    הכתיבה הזו כמעט שווה בגללה לסבול מהאפס אפס הזה והאפס הזה והאפסים האלה והאפס שמאמן אותם. סתם יצאה לי התלהמות. מת על הקבוצה הזו ורק על מה שבדמך אתה יכול ככה להתרגז ולהתבאס.
    אירופה בלי גביע עדיפה על גביע בלי אירופה.

    אהבתי

  8. מתי הגיב:

    תומר. יש לנו ועוד איך על מה לשחק. הופמן עשה טעות והוא יתקן. בעיקרון מכבי חיפה משחקת לנו במיוחד על העצבים.
    פרוסנר, אני מבין שלמשחק נגד כפר סבא אני יכול להגיע ישר לפנדלים?
    תום, גם גדיר בדילמה כל פעם שהוא מבקיע. הוא מתבאס לראות שאלישע שמח. גדיר הוא ילד די דפוק, הוא סוג של ערן לוי פחות ארבעים קילו.
    דודו תודה. די קל להיות משורר של טורים. רוחב היריעה שצריך להכיל משורר של שורות הוא פי מספר האנשים בשורה.
    פרלה, תענוג לכתוב לך ועבורך. לפחות עבורי. גם להופמן זה תענוג נראה לי. נכון הופמן? הופמן נכון?
    הוא לא עונה. הוא עוד ברוגז על זה ששיכנעתי אותו לבוא אתמול.

    אהבתי

  9. הופמן הגיב:

    הטעות תוקנה.
    דודו – אכן. "מצד שני" עשה את הרכש האיכותי ביותר לעונת 2011/12? לא נכחיש זאת.
    פרלה – תן לי אירופה, לא אכפת לי על איזה מגש.
    מתי – באמת פוסט יפה. "מסתמיות כזו אדם חוזר בתשובה" – שירה בשורה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s