עובדים על זה

אין לי כל כך מצב רוח אז אשאיר הפעם את כל שאר הרוח למתי. אני אתמקד בכדורגל, כי נראה שהדבר הזה, או לפחות משהו שמזכיר אותו, מתחיל לחזור אט אט לקרית אליעזר.

הופמן

אז כדורגל יש. וגם קבוצה יש. אם לא לשנה הזו, לשנה הבאה. החדשות הטובות הן שדוידוביץ' שהכרנו סוף סוף חזר, שסוף סוף יש לנו בלם אחורי ראוי, שקטן נראה סוף סוף כמו מנהיג ושהחלוץ שלנו סוף סוף הבריא. החדשות הרעות הן שחצי מהשחקנים האלה כבר לקראת הסוף סוף של הקריירה שלהם. החדשות היותר רעות הן שגם מי שעתידו עוד לפניו יימכר כנראה ברגע שתהיה הצעה טובה.

אבל למה להתבאס? היה משחק לא רע הערב. התמנון היה בכל מקום, צ'וצ'ו נתן עוד משחק רגוע וטוב ואפילו בוליאט הסתפק בטעות אחת בלבד (מה שבלם טוב ושקט עושה למגנים האחרים, אנחנו נוכחים בזה כבר שנה שניה ברציפות). משומר היה משומר ודגני הופך להיות אחד השחקנים האהובים עליי בקבוצה. אם הייתי מקורב לטאלב טוואטחה הייתי מייעץ לו לחתום על החוזה שמכבי מציעה לו ומיד, כי ממש עוד מעט דגני הופך אותו למיותר.

יאיא לא היה רערע, אמנם אי אפשר להגיד שהוא היה טוב כי הפונקציה של המסירה קדימה עדיין תקולה אצלו, אבל בכל מה שקשור להגנה הוא עושה את העבודה ולפעמים גם מחפה על הטעויות של הבלמים. גולסה לא מוצא את עצמו, אבל מה הפלא כשהוא כל הזמן משחק בתפקיד לא לו. ימפולסקי די מגוחך ואני מקווה שהמשחק הזה הוכיח סופית לאלישע שהוא לא שווה הרכב. קטן היה טוב, כאמור, ויותר מהגליצ'ים והמלחמה אני שמח בשבילו על הבישול הנפלא, כי זה בדיוק מה שהוא צריך לעשות במכבי. אבל גם הגליצ'ים והמלחמה ראויים למחמאות. לשם שינוי הוא באמת סימן לאחרים את הדרך.

מוחא. אני חושב שהגיע הזמן שנפסיק להתייחס לגדיר בתור "השחקן המהיר בארץ" שצריך למצוא דרך לנצל את המהירות שלו באגפים, ונתחיל לשפוט אותו כחלוץ חוד לכל דבר. ככזה הוא עושה את העבודה בינתיים די טוב, מבקיע שערים ואפילו מוסר. אם אלישע יצליח להציל את הקריירה שלו, זה יהיה כמעט נס.

ותורג'מן הוא אולי נקודת האור הגדולה ביותר מבחינתי. לאט לאט הוא חצב את המקום שלו להרכב והוא מוכיח בכל שבוע שיש לו הרבה כדורגל. את הנעליים של שלומי אזולאי הוא כבר ממלא יפה, ונראה שהפוטנציאל שלו גדול לא פחות. אני מחבב מאוד את השחקן הזה, שיש לו טכניקה, מהירות ודחף כיבוש לאו בר כיבוש. אם יתפקס רק עוד קצת הוא יהיה אחד החלוצים הטובים בארץ.

*

אז גם עתיד יש. עם עמאשה, תורג'מן, אזולאי (בתקווה שיחזור), סולליך, גדיר (אם ישמור על יציבות), עוד חלוץ זר טוב וגוזלן ועטר מחכים בסבלנות לתורם, יש לנו אחלה התקפה. גם ההגנה שלנו נראית פתאום מבטיחה, עם צ'וצ'ו ופיליאבסקי (שהיה טוב מאוד היום), משומר, טוואטחה ודגני, ושוער – בין אם זה דוידוביץ' (מה, הוא באמת יישאר עוד עונה? מי חשב בתחילת העונה הזאת שזה יכול לקרות?) או שראנוב שעוד ישתפר.

הבעיה שלנו, באופן די לא אופייני למכבי, נעוצה במרכז המגרש. בוקולי הנשמה כבר רץ על אדי הדלק האחרונים שלו ויאיא לא מספיק טוב כדי להיות הקשר האחורי המרכזי של מכבי. עתידו של גולסה שוב לא ברור, ורד לא יציב ונפצע הרבה יותר מדי וקטן, נו, קטן זה קטן, לכו תדעו מתי הוא והגב שלו יחליטו שלא בא להם יותר.

זה הולך ומתבהר: עתידה של הקבוצה תלוי בהבאתו של פליימייקר חדש, שיכול לנהל משחק, עם ראיית משחק טובה, ובעיקר אחד שיודע להעמיד חלוץ מול השער. אני לא יודע אם חן עזרא הוא הפיתרון, בקיץ חשבתי שגלבאן יכול לעשות את העבודה (אבל אני כבר לא בטוח), אולי זגורי יפתיע ואולי בכל זאת גולסה ישתלט על העמדה הזאת בסופו של דבר, אם יקבל את ההזדמנות. אבל אם יהיה לנו שחקן כזה וקשר אחורי טוב, יש לנו קבוצה טובה מאוד ואפילו מצוינת לשנה הבאה. עכשיו רק נשאר לדאוג שנוכל ליהנות מהקבוצה הזאת כמה שיותר, ובזירה הראויה למכבי. אירופה, היר ווי קאם.

כיף שאפשר לדבר על כדורגל שוב. כיף שיש על מה לשחק.

*

וזה פוסט חשוב של תומר חרוב. וברכות לאריאל גרייזס על ההצטרפות לדה באזר!

מתי

אחד הנושאים החברתיים הקרובים ביותר ללבי הוא זכויות העובדים. בתור בן לאבא שפוטר מהמפעל אחרי שלושים ושבע שנות עבודה בהן נתן את נשמתו ובריאותו עבור הצלחת המפעל ועבור כיכר הלחם שהביא לשולחן משפחתו יחד עם כרטיסים למשחק בשבת, גדלתי אני על הביוגרפיות של מנהיגי העובדים – יוסף שפרינצק, יצחק בן אהרון, ירוחם משל ועופר עיני (בביוגרפיה של עיני אהבתי מאוד את הרומן הסוער והמפתה עם המנכ"לית השווה של רשת עמל).

ירוחם משל מודה למשתתפים ועוזב את ההפגנה, ובכך יוצר את הפתגם "מודה ועוזב ירוחם", שמשמעותו השתנתה מאז

בנוסף, סיפרתי פה בעבר על הפנטזיות שלי על שלי יחימוביץ, פנטזיות עליהן אני מתענג כל אימת שאני זוכה לממש את זכותי להתפנות לשירותים בזמן העבודה, זכות שהגברת יחימוביץ הנפלאה הקנתה לי מתוקף חוק אותו יזמה וחוקקה.

זכויות עובדים, לדידי, הינם התשתית הבסיסית ביותר עליה נשענת החברה. תשתית שהיא פועל יוצא ישיר של חוק זכויות האדם וחירותו. תשתית שלולא היא, נידונה החברה לחזור אחורה אל חשכת הפיאודליזם פינת עבדי הקבלן, אל הימים בהם עבד של חברת שמירה מחייך אלינו בכניסה, קשור לדלת חי לפי שעה (תודה לעמיר לב על השורה הנפלאה). בקיצור ללא זכויות עובדים אנחנו נידונים לחיות את חיינו בימינו אנו: ימים בהם כדי לראות חזירים לא צריך לנסוע עד מזרע כשאפשר לעלות לקומות האחרונות בפרוייקט "פאק יו אתם שם למטה" ולדפוק בדלת.

ובכל זאת, למרות כל המשנה הלא סדורה האנטי קפיטליסטית על גבול הקומוניסטית ששטחתי פה לפניכם, הסתכלתי היום על יעקב שחר דרך המסך. הוא הביט על כר הדשא שם התנוענעו להם בעצלות 22 שחקנים שלכולם הוא משלם את המשכורת, כשאחד עשרה מהם בכלל עושים טובה שלבשו בגדי עבודה וגם הם לא בצבע הנכון (באלוהים ששמעתי שני שחקני בית"ר מנסים לברר מה אומר חוק הישיבה בעבודה – שגם אותו יזמה וחוקקה שלי יחימוביץ – וכל כמה זמן הם זכאים לקבל כיסא לשבת). עמדתי מול המסך והתחלתי לצעוק לטלוויזיה כמו פקיד אוצר אטום – "תפטר אותם! תפטר אותם, תלין להם שכר, תלין אותם באכסניה, תלין אותם באוהל, תלה אותם! רבאק זכויות עובדים, שיבוא עופר עיני לראות אותם זזים, שישלח אותם ללמוד מקצוע בעמל, שישלח אותם למסגריה ברכבת, שישלח אותם". ובתוך כל הצעקות על המסך אני פתאום קולט שלושה אנשים חרוצים, שלושה שבאו לעבוד ולא לעבודה, אחד עם משרוקית, שניים עם דגלים ואני עומד מול הטלוויזיה ואומר: "פשש איזה יופי. ככה שופטים כדורגל".

אז אנא קומו על רגליכם והריעו לבחורים בכחול וגם בירוק (למרות הכל הם באמת ניסו לשחק כדורגל ואם לא הבונקר של בית"ר יכול להיות שהיו מצליחים) על עוד שבוע שזז לכיוון סיום הליגה בלי שנזכור משהו מהעונה הזו אבל יותר חשוב, גם בלי שיהיה משהו שנרצה לשכוח.

*

ניסיתי למצוא סיבה טובה לשים את השיר הזה, שיר מעולה מהאייטיז שנזכרתי בו השבוע (בעזרתה האדיבה של עי"ן). לצערי לא מצאתי, לשמחתי זה לא ממש משנה כי אני אשים אותו בכל מקרה. ולמי שממש זקוק לקישור – המשחק היה אתמול, השיר נקרא "אתמול", וזה מספיק טוב. [הופמן]