מצב הרוח:

מתנדנד. מיטלטל. ואז מתגלגל, מפה לשם.

נע בכיוונים מנוגדים. אין לו מרכז. הוא לא בית, אבל גם לא טורנדו.

בודד. מסתובב ברחובות, מתפרץ לדלתות שלא ננעלו, מציק לאנשים שהוא מכיר, מרגיז אנשים שהוא לא.

ולא באמת מתכוון.

*

ולפעמים הוא משתולל. בוגדני. לא צפוי. זורע הרס. אבל לא בגלוי. כי הוא שקוף, בלתי נראה. והאחרים טועים לזהות את הנזקים שהוא משאיר אחריו כנזקי הרס עצמי. אז הם לא. הם רק בגלל הרוח.

והוא לא באמת מתכוון, אסף מנדס.

*

קל להתפתות ולהגיד שהשער הזה מסמל את העונה שלנו. זה קצת נכון. אבל אפשר גם להבין שזה רק משב רוח קטן בהסטוריה של המועדון. ומשב רוח, כמו מצב רוח, בא והולך, לפעמים איתך ולפעמים נגדך. ואז לקבל אותו בהשלמה.

זה לא באמת עוזר, כי רוח לא אכפת לו מהחלטות פנימיות.

אבל כשאתה משלים איתו ולא מנסה להתנגד יותר מדי, הוא נכנס לתוכך. קצת מערבל אותך מבפנים, כמו בית שצריך סידור מחדש, ואז יוצא מצד שני, ווהו, וזהו.

(ולא לעיתים רחוקות מדי, בצד השני הרוח משתנה ומתעגל ונפרש, ומכיל את כולך כאשה אוהבת או אמא מחבקת, והופך לרוח גבית).