אנחנו – מכבי ת"א (פוסט קלאסי!)

משחקים נגד מכבי ת"א תמיד היו אירוע מיוחד, ועל אף הטענות הנשמעות משם ומכאן שהעונה די גמורה ושהמשחק הערב לא מעורר שום עניין, הבלוג מתעקש כי משחק נגד מכבי ת"א הוא – עדיין – משחק נגד מכבי ת"א!

והוא לא מסתפק בלהגיד זאת אלא שם את הכסף איפה שהפה שלו ומציג – פוסט קלאסי חד פעמי עם "לפני" ו"אחרי" וכל הווהו הזה! אבל הפעם זה יהיה קצת אחרת מפעם, כי הפעם יש לנו שחקן רכש בדמות מתי סינקדוכה או איך שקוראים לו, ולכן נחלק את הפוסטים בינינו – אני אכתוב את ה"לפני" בסגנון של פעם! ומתי יכתוב את ה"אחרי" איך שהוא פאקינג רוצה, אני כבר אהיה ישן מדי או שיכור מדי אז מה אכפת לי.

לפני/ הופמן

דברים דומים עוברים עלינו ועל האחות (הגדולה? המכוערת? החורגת?) מהמרכז. שתי הקבוצות התחילו כבר להתכונן לעונה הבאה, הצהובים עם הקרויף והשחץ ווההתלהבות משמות גדולים שאוהבים פה בתל אביב, אנחנו עם התלתלים הצנועים שלנו מטירה.

שמות כבר נזרקים באוויר. אני אתייחס לאלו שעלו בכתבה הזו באתר ערוץ הספורט:

קובי מויאל – רעיון מעניין, אבל לא צריך להתעקש עליו יותר מדי. הוא סוג של אלמוג כהן, הכל תלוי במוטיבציה שלו, ובלי מוטיבציה (נראה שחסרה לו כזו) לא יהיה לו מה לחפש פה. בכלל, אם כבר קשר אחורי אז עדיף לנסות למצוא אחד שיודע ממש לבנות משחק מהקרשים שהוא גונב, ולא רק לגנוב ואז לאבד אותם מחדש. שי אבוטבול הוא אופציה לא רעה, ניר ביטון הוא אופציה לא רעה בכלל, אבל אני הייתי הולך על שחקן זר במשבצת הזאת. כאן מכבי צריכה לשים את רוב הוצאות הרכש שלה, ולהביא שחקן חזק ואגרסיבי עם ראיית משחק טובה ונטיה למסור קדימה. אם קרית שמונה יכולה למצוא כזה, גם אנחנו.

מה עוד? פיליאבסקי צריך לחזור – בתנאי שפאלח הולך. אני הייתי רוצה שצ'וצ'ו יגדל את סרי, אבל אם נגזר עליו להשתפשף בקבוצה אחרת או לצאת לאירופה, פיליאבסקי הוא הציוות המושלם לצד עמוד התווך שלנו בהגנה. צ'וצ'ו יתרום מהניסיון ומהביטחון שלו, פיליאבסקי יכניס את השקט והמוטיבציה שלו, ויש לנו הגנה, איך אומרים, בת זונה (לא בקטע גס. פשוט, הגנה שנולדת לפרוצה מכירה את כל השטיקים ולכן קשה מאוד לפרוץ אותה).

הלאה. דוידוביץ' צריך להישאר אם הוא מוכן להיאבק על מקומו. לא הייתי מוותר על שראנוב כל כך בקלות. יש שוער אחר בליגה שהייתם מפתחים לשוער הראשון שלנו? אני לא רואה אחד כזה. עותמאן ודגני צריכים לדעתי להישאר (דגני צריך לתת פייט לטוואטחה על המקום בהרכב, או להיפך), ימפולסקי, איציק ותמיר כהן – לעוף.

לגבי המושאלים שחוזרים – מגרלשווילי ואמיר אדרי יכולים מבחינתי לעזוב כבר היום. זגורי וכליבאת צריכים עוד להשתפשף. הנביא סינתיהו ואזולאי הם אחלה אופציות למחליפים, במיוחד אם אנחנו משחקים באירופה וצריכים סגל רחב. ממסיללה ניפרד כנראה לשלום, וקצת חבל אבל כנראה שאין ברירה.

ולאלה שמועמדים להגיע: אם דקל יחזור, ברוך הבא, ואפשר להמשיך להשאיל את פיליאבסקי. אבל אני לא לחוץ עליו, בעיקר כי צ'ו'צו עושה דקל קינן עוד יותר טוב מדקל קינן עצמו. תומר סוויסה לא מעניין אותי, אם כבר אז למה לא לנסות את אבוחצירה המוכח? הייתי שמח לראות אצלנו את טוטו תמוז, וזה עשוי לקרות אם הפועל לא תמצא רוכש (במקרה כזה לא אכפת לי שגם דמארי, אגייבור ואלרואי כהן יגיעו). גם החלוץ הזר מעכו נראה מעניין. לגבי הפוטנציאל של אריאל הרוש אני לא בטוח אבל אני די בטוח שלא צריך אותו, ואת עמרי בן הרוש אני לא מכיר מספיק.

חן עזרא הוא רכש מצוין, שיכול ליפול כמו מליקסון או לפרוח כמו… כמו מי בעצם? מתי בפעם האחרונה היה לנו פליימייקר שלא-הגיע-מהנוער שממש הצליח בקבוצה? (ורד הוא הצלחה חלקית ועדיין לא לגמרי ברורה). זה בעיקר תלוי בעזרא, ובשאלה האם יוכיח שבניגוד לאחרים יש לו את היכולת (המנטלית בעיקר) לעשות את זה בגדול.

ובלילה בלילה אני חולם עוד בספרדית. על פדרו גלבאן.

ההרכב

(ויה וואלה ספורט)

ניר דוידוביץ', עלי עוסמאן, אדין צ'וצ'אליץ', יוריצה בוליאט, טאלב טואטחה, סיידו יאיא, גוסטבו בוקולי, יניב קטן, עידן ורד, מוחמד גדיר, ויאם עמאשה.

החששות בהרחבה

כמו תמיד – האם בשער יופיע ניר או אוי? האם לעותמאן עוד יש זין להיאבק על המקום שלו בקבוצה? האם קוריצה בולעץ לא יאבד עשתונות? האם טוואטחה יצליח סוף סוף להרים כדור נורמלי? זאת ועוד, בפרק הבא של "ניסויים פלוס שחקן אחד יציב" בהגנה של מכבי חיפה.

יאיא ובוקולי זה קישור אחורי אחורי מדי, למרות שבוקולי יכול להפתיע עם משחק התקפי טוב נדיר. ורד ימשיך להיות פעיל ולנסות כמו בתקופה האחרונה, וטוב שכך (למרות הקשקושים המתלהמים של רמי וייץ במשחק הקודם). אני מצר על הויתור על תורג'מן שיודע ליצור מצבים ולהבקיע, אבל יש להודות שהוא נחלש לאחרונה. גאדיר ועמאשה הם כרגע שני נפקדים-נוכחים (ואין פה כוונה פוליטית אבל אם אתם רוצים לראות כזו, לכו על זה).

בקיצור, הכל כרגיל תלוי בקטן. ירצה – ננצח. לא ירצה – גם אלוהים לבוש ירוק לא ינצח. אם אני זוכר נכון, למשחקים האחרונים נגד הצהובים קטן הגיע, ואיתו כל הקבוצה. גם היום הכל יפול ויקום על הגב שלו.

מי?

אני רוצה, כמו שמתי נוהג לומר, לקום על רגליי ולהריע לאחד השחקנים הכי מחויבים ומלאי נשמה ששיחקו בירוק בשנים האחרונות. למרות שספג (וממשיך לספוג) חרפות ועלבונות, סיידו יאיא מגיע לכל משחק מתחילת העונה עם הגישה, עם הנכונות ועם הרצון שמצופים ממקצוען, ותמיד תמיד נותן את התחת על המגרש.

אז הוא לא מוסר טוב במיוחד, והוא נוהג לשחק אחורה והצידה. אבל האדם הנהדר הזה, שמזכיר לפעמים נחש גומי ולפעמים את בובות-השקית האלו שמתנפנפות בחגיגות, נותן את כל כולו לקבוצה, ולמשחק בו בחר כמקצוע. ועל זה מגיע לו כבוד ענק.

על זה שבחר להישאר ולא לחזור לאפריקה בעקבות מות אמו אין לי יותר מדי מה להגיד. אני לא מצפה לכלום משחקן במצבים כאלה, ולדעתי כל בחירה שנעשית ברגע כזה היא לא לגמרי רציונלית. אבל הבחירה הזו היא סמל לשחקן שעובד קשה, לא מתלונן, ואפילו אין בו רוע מספיק כדי להתנקם קצת באוהדים שממררים את חייו, אפילו כשיש לו את ההזדמנות.

שאפו סיידו, אשמח לראות עוד שחקנים עם המחויבות שלך מגיעים אלינו. ואם תבקיע איזה גול ניצחון נגד הצהובים הערב, נניח משהו כמו הפצצה שנתת לפני שבועיים, אני מבטיח לך שלא מהר תישכח בקרב האוהדים הירוקים.

מה?

אם ניתן לזהות איזושהי שיטת משחק אצל אלישע, הרי היא הסתמכות על העליות של המגנים. אם עותמאן וטוואטחה יתמכו בהתקפה היום כמו שהם יודעים (ויש סיכוי טוב שעם בוקולי ויאיא בהרכב הם יעשו את זה הרבה, כששני הקשרים מחפים מאחורה) – יש לנו סיכוי להבקיע. אני מהמר שלפחות גול אחד שלנו היום יגיע מהרמה/ פס מהצד.

גם השבוע

לא יהיו לנו סיבות לאופטימיות לגבי העונה הזאת.

סיבות לאופטימיות

אין.

בשבוע הבא

יהיו!

הנבואה

ניתנה לשוטים.

ולכן

0:3 ירוק!

אחרי/ מתי סין-קרונה

בין כל הדיווחים על הנרצחים מחדשות הבוקר ברדיו, התגנבה לה ידיעה אחת שהצליחה לרומם את הרוח, בעיקר רוח האדם, ולתת משב נעים לקראת המשך היום בין כל הנרצחים שבדרך. בצרפת, כך נאמר בידיעה, נמצאו שני עמודים חדשים מתוך כתב היד של ספר המופת – הנסיך הקטן. בשני עמודי כתב היד החדשים, מספר אנטואן דה סנט-אכזופרי, האיש שעוד בשנת 43 זיין ת'צרפתים (כשמת בתאונת מטוס והשאיר את התרבות הצרפתית עם באגטים, צפרדעים וז'אק ברל), ומאז ועד היום נשארו עם סרקוזי (רק עד היום), שהנסיך הקטן פוגש פותר תשבצים שכבר שלושה ימים לא ישן כי הוא מחפש הגדרה למילה שמתחילה באות G. עוד לא סיים הקריין להקריא את הידיעה וכפותר תשבצים חובב שעדיין קונה את מעריב לנוער כי רק שם הוא מצליח לפתור איזה שלוש ארבע הגדרות בתשבץ, שיוויתי לקול שלי מבטא צרפתי וצעקתי לחלל האוויר – GAVIA! זו ההגדרה שמחפש פותר התשבצים, גביע! זו ההגדרה החסרה. וכך, בעוד קריין החדשות צועק לי מתוך הרדיו – שתוק טמבל, הבנתי למה שני עמודי כתב היד האלו לא הגיעו לעולם לדפוס. מצא לו פותר התשבצים את מי לשאול לגבי הגדרה שמתחילה באות G, את הנסיך הקטן שבחיים לא ראה גביע ומבחינתו ההישג הנשגב בעולם זה שיציירו לו כבשה.

ואולי, זה אך סמלי ששני העמודים האלו נמצאו רק עכשיו כשספר המופת של הנסיך קטן נראה כבר חתום ונצור בתולדותיה של מכבי חיפה והנה עדיין יש עוד שני עמודים חדשים לספר, עמודים שאני משתוקק לקרוא כמו כשקראתי את הספר עצמו.

תחילת אמצע מאי כעת ויניב קטן נותן את כל הגב שעוד נשאר לו כדי שיהיה סוף טוב לסיפור העונה הזו וכדי שחס וחלילה בסופה,לא יבחר להתחבא מאיתנו בבטן הנחש מרוב בושה על החמצת פנדל מכריע.

כמה

מכבי חיפה 2- מכבי תל אביב 1. ניצחנו!

ציונים

דוידוביץ – 6. שתי יציאות מורטות עצבים מן הרחבה שנגמרו טוב.
צ'וצ'אליץ – 6. לא חף מטעויות אבל קלאסה של שחקן.
בוליאט – 6. כמעט ללא טעות, שיחק באחריות.
טוואטחה – 6.5. חוזר לעצמו.
עלי עותמן – 6.5. אולי בגללו לא היה למכבי ת"א אגף שמאל?
יא יא סיידו – 6. עוד משחק לסטטיסטיקות של אלישע לוי.
בוקולי -7. הכי אחראי על המגרש.
ורד – 7. במחצית השנייה הראה למה הוא משחק במכבי חיפה.
קטן -7. נסיך גדול.
עמאשה – 6.5. החלודה יורדת לאט לאט.
גדיר – 7. חלוץ!

מחליפים

ימפולסקי – 5. מחכים לך בנתניה.

תורג'מן וססראץ לא שיחקו מספיק.

השחקן המצטיין

בוקולי. עוד נסיך קטן. אם יש משהו שאני מעריך, זו מחויבות של שחקני כדורגל. היום כולם הראו מחויבות לקבוצה וכולם ראויים להערכה אבל בוקולי הראה במשך תשעים דקות, ולמרות שהשער של מכבי ת"א די באשמתו, שהוא המבוגר האחראי שיודע להחזיק כדור כשצריך, שהוא יודע לנווט קדימה ואחורה ובעיקר שהוא יודע לחפות על מגבלות הגיל בהבנת משחק מצויינת.

עוד כמה מילים

אם יש מהלך ששווה להסתכל עליו כדי להמחיש עד כמה רמת הליגה גרועה, זה הבישול של ורד ליניב קטן בגול הראשון. באיזה ליגה מהשישית ומעלה בעולם, יכול שחקן לעמוד 17 מטר מהשער ולחכות שהכדור יבוא לו לרגל החזקה כדי למסור חמישה מטר לצד? לא יכול להיות ששחקן מקבל כזה שטח פנוי וכל כך הרבה זמן במרחק כזה מהשער בהתקפה שבה ההגנה של היריבה פחות או יותר מסודרת במערך.

תודות

תודה להגנה של מכבי ת"א, תודה למכבי חיפה שבאמת צריך לקום על הרגליים ולהריע להם על משחק מלא מחויבות, תודה לצלם שנתן ללירן חולצה אפורה להתבטא ולהראות מה הוא חושב, תודה לשחר שקנה במיוחד למשחק פחיות קולה בלי שאף סדרן ימנע ממנו להכניס אותם אליו הביתה, פחיות ששנינו זרקנו על הטלוויזיה כשימפולסקי החמיץ וגם בגין זה אף שוטר לא עצר אותנו. תודה גם על הפיצה שחר.

פינת הטלוויזיה ע"ש ד. נוימן

אם כבר תודות ופחיות, תודה לבמאי של ערוץ אחד שמשום מה הפסיק בהפסקה את התקציר של המשחק בין ריאל מדריד וגרנדה בדיוק כששחקן גרנדה זרק את הבקבוק על השופט (ועוד רק בגלל זה ביקש בוני גינצבורג להראות את המשחק).

השורה התחתונה

מקום רביעי מבטיח לנו השתתפות באירופה גם אם לא נזכה (ולא נזכה) בגביע. זה אומנם תלוי רק בנו אבל לדעתי עם רצף המשחקים הקשה שמחכה לנו, כדאי מאוד להסתכל מה עושות נתניה ומכבי ת"א בשני המשחקים הבאים.

השורה מתחת לשורה התחתונה

הייתי היום בביקור אצל קרדיולוג. הוא אמר לי שאם אני לא אוהד של מכבי הרצליה או הפועל רמת גן או בני לוד אני קרוב לוודאי אחיה גם אחרי יום שישי הקרוב. לגבי פרק הזמן בין שישי לשלישי הבא בלילה הוא לא יכול להתחייב.

***

[אה ומתי ביקש לשים לטור הזה של ארי פולמן על החזרה של עטר. אני אקרא מחר. והוא גם ביקש לשים שיר אבל שכח לצרף את השיר, ולכן אני אצרף 10 דקות מהממות של שיר מרוקאי יפהפה (תודה שירה!), ואקדיש אותו לרובן] – הופמן.