יורוטריפ: אל אל ישראל/ פוסט אורח מאת אסף תמיר

כן כן, זה הולך להיות אחד מאותם קיצים נהדרים בהם הזמן חולף מהר כפציעה של משומר במשחק גמר גביע, כי יש לנו – שוב – טורניר בינלאומי למלא בו את ימינו, לילותינו וחלומותינו. כאן ב"מצד שני" אנחנו מתלבטים איך בדיוק נגיב לאירוע. בינתיים יש לנו שני רעיונות: לא לעשות שום דבר, בתואנה שעברה עלינו שנה קשה; או לחלופין לעשות שום דבר, שכן כידוע עשיה היא שורש כל טוב. בינתיים, בכל אופן, עלה בידינו לדחות את ההחלטה, בזכות פוסט אורח לרגל פתיחת היורו שהגיע אל שולחננו המטאפורי מחבר טוב ומוכשר, אסף תמיר. אז הישענו נא אחורה, היטיבו כריתכם ותהנו מהפוסט ומהיורו, ותמשיכו לשלוח לנו פוסטים אורחים משלכם, כדי שנוכל להמשיך בשום דבר שאנחנו עושים, או לא עושים, כל כך טוב.

*

עצמו את העיניים ותדמיינו (אני יודע שקשה לקרוא ככה, אבל תסתדרו).

תנו לי לקחת אתכם אחורה למשחק ההוא במוקדמות היורו של ישראל מול יוון ב-27.9.2011 (המצאתי את התאריך, אין לי כוח לבדוק). ברק יצחקי מבקיע, אנחנו מנצחים את יוון ועולים במקומם ליורו. חגיגה גדולה, כולם קופצים למזרקה בכיכר (עוד עושים את זה בימינו?) מירי נבו מכריזה בחדשות הספורט ש"אחרי 40 שנה במדבר סופסוף עלינו לטורניר גדול" (שמתם לב שתמיד כשרואים "חדשות הספורט" זה מהאמצע של התוכנית הראשונה עד אותה הנקודה בשידור החוזר ישר אחרי?).

ביבי מתקשר לברך את פרננדז ואומר לו שהוא צ'מפיון אמיתי, ושהוא ישמח לשבת איתו לקרואסון. פרננדז עונה שהוא מעדיף לשבת על שווארמה. בוני נקרע מצחוק. אבל אפילו השיחה הזאת לא מצליחה לקלקל לך את המצב רוח. ישראל ביורו!

עכשיו תחזרו קדימה בזמן, להשבוע.

משחק הפתיחה: פולין המארחת נגד ישראל. כותרות העיתונים זועקות "רק שלא נשב לבד בחושך", "תעשו מהם גפילטע פיש", "אל תצאו עם שיער רטוב", "מסע לפולין"  וכו' וכו'.

כל החברים אצלך בבית. מזמינים פיצה. לא משנה כמה האמצעים להזמנת פיצה מתקדמים (אינטרנט, סמארטפון וכל זה) אתה בסוף תמיד נתקע על הקו עם הבחור מהפיצה, ומפציר בחברים שלך שיגידו כבר איזה תוספות הם רוצים בזמן שהם עסוקים בלזיין ת'מוח אחד לשני.

בעקבות אירוע זה הכריז שר בממשלת גאנה שפנטסיל הוא נקודת חן חשודה בגוף העם הגנאי

עוברים למגרש. מליקסון שר את שני ההמנונים. באדיר לא שר אף אחד מהם. כי הוא ערבי. וכי הוא בכלל בבית, הוא כבר זקן. אחד החברים מדליק ג'וינט. הוא מדבר אליך ואתה מתנהג כאילו אכפת לך ממה שהוא אומר, ולא כאילו רק אכפת לך מתי הוא יעביר כבר את הג'וינט המזדיין. חבר אחר מנסה להתבדח ולעמוד בסלון בזמן ההמנון. הוא לא מצחיק אותך כי אתה עוד לא מסטול. אתה מנסה להיזכר באיזה שלב בחייך ההמנון הפסיק לרגש אותך, כי אתה יכול להישבע שהוא ריגש אותך כשהיית ילד. חוזרים לאיצטדיון. מחוץ למגרש הפגנה פרו פלשתינית. הבמאי מתמקד בכמה פולניות יפות בקהל שצבועות באדום לבן. דני נוימן אומר שצריך לתקוף כדי להבקיע, ולהבקיע כדי לנצח.

שריקת הפתיחה. בונקר ישראלי מפואר עד הדקה ה-37. אוואט מכשיל חלוץ פולני ביציאה מטופשת. ניר "אוי" דוידוביץ לא היה מפשל ככה. או שכן. הפנדל נכנס. 80 שנה בליגה הספרדית, אבל עדיין בחיים לא עצרת פנדל, הא אוואטה? לפני המחצית בניון שולח כדור עומק לשכטר שלא מצליח להגיע. "חזזזזזזק מדי" זועק מאיר איינשטיין. מאיר, לא הגיע הזמן לרענן את המשפטים? או אותך? לא משנה. יורדים למחצית. לא נעים, לא נורא.

מחצית. הפיצה מגיעה. אתה מתלבט אם להתחיל בפטריות או בפפרוני, אבל אז מבין שזה לא משנה כי במילא תאכל את שניהם. חבר מעצבן נוזף בך שתסגור את הקרטון בינתיים כדי ששאר המשולשים לא יתקררו. הוא שוכח לרגע שאתם מחסלים את המגש תוך 40 שניות בערך. חבר אחר מאפר לך על הספה (שוב). מזל שאין לך חברה.

מתחילה המחצית השנייה. ישראל עולה בטירוף. ורמוט שנכנס כמחליף מפציץ את המשקוף. דני נוימן אומר שכמה סנטימטרים למטה וזה היה נכנס. ההתלהבות הישראלית נרגעת, ואתה מתחיל לנדוד עם המחשבות שלך. אולי אני אתקשר להיא מהפאב? אולי חתכתי מוקדם מדי, כולה יצאנו פעם אחת. אמנם לא היה חיבור מטורף, אבל היו לה אחלה רגליים. ועיניים יפות. ואולי אני סתם בררן מדי? כאילו מי אני בכלל שאשפוט אותה? מצד שני אין לי כוח לעוד דייט. אולי אני אזמין אותה אליי הביתה. אבל אז אני צריך להיפטר מחבורת הקופיפים השמנמנים האלה ששרועים לי על הספות. היא תסכים פשוט לבוא אליי סתם ככה… שעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעערררררר!

המחשבות שלך נקטעות עם הזעקה של מאיר איינשטיין וזעקות השמחה של החברים. אחד מהם הפיל את המאפרה על הספה, אבל למי אכפת? 1:1!  עומר דמארי! דווקא הוא כובש את השער הראשון של ישראל אי פעם ביורו! אתה מתחיל לחשוב איך תמיד הפעם הראשונה נופלת על מישהו שאף אחד לא חשב עליו (כמו למשל שעומרי כספי נהיה הישראלי הראשון באן.בי.איי). והאם יש לו קשר לשושנה דמארי ז"ל. או שהיא לא ז"ל? אולי זאת יפה ירקוני שז"ל? לא משנה.

ישראל בטירוף. שכטר פורץ, עובר 3 מגינים, משאיר לבניון ו….פנימה!!!!!! הזעקות של השכנים מזעזעות את השכונה. אחד החברים שופך קולה על הספה שלך אבל מה זה משנה? 2:1!!!!!! לישראל!

בניון ודמארי בינתיים מובילים את טבלת מלך השערים של היורו.

בונקר עד הסיום. מאיר איינשטיין מתרגש כמו ילד. דני נוימן אומר שעכשיו שם המשחק הוא הגנה.

שריקת הסיום. מאיר שואג, ואתה מתחבק עם הקופיפים השמנמנים. שכטר וורמוט מורידים את החולצות וחוגגים מול הקהל הישראלי שהגיע. דני נוימן אומר שזה הניצחון הישראלי הכי גדול אי פעם. גוטמן עולה למגרש ומוחא כפיים לקהל. השוער המחליף הרוש מבית"ר מתחבק עם המגן הערבי טיבי. כשמנצחים אין בעיות ואין שנאה. הקופיפים הולכים מהבית שלך ומשאירים אותך עם טונה לכלוך. "ננקה מחר" אתה אומר לעצמך.

אתה חושב שוב על ההיא מפאב. אין לך כוח להתקשר אליה. יאללה, יש עוד אלף כמוה אתה אומר לעצמך. חבל שאחת מהאלף האלה לא פה עכשיו.

אתה מסמס, אבל כבר מאוחר מדי. אתה מתעורר למציאות. היא כבר לא תגיע הפעם. לא הבחורה ולא נבחרת ישראל ליורו. בסוף נתקעת עם מירי נבו ועם פולין-יוון.

רגע, אולי היא לא הבינה את הסמס. איפה דני נוימן שיסביר לה ש"ערה?" אומר שאתה רוצה שהיא תבוא.

יורו שמח!

אסף תמיר

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ובינתיים בעולם, יורוטריפ, כללי, ספסל האורחים, עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על יורוטריפ: אל אל ישראל/ פוסט אורח מאת אסף תמיר

  1. Yaniv הגיב:

    דני נוימן היה אומר שזה אחלה פוסט. תודה.

    אהבתי

  2. שמרלינג הגיב:

    יפה.

    אהבתי

  3. מתי הגיב:

    ליורו של הבלוגים בטוח עלינו.
    הבאסה הגדולה מכל מה שכתבת זה הבנליות שתתלווה לכל הסיטואציה של עלייה ליורו. התבנית הזו של משפטים כתובים ומוכנים מראש שיוטחו עלינו מכל עבר מפתיעים ומרגשים כמו מגש פיצה כמו סמס-ערה. אם זה כך אני מעדיף להמשיך לחלום על יורו או מונדיאל בלי להרוס לי את החלום.
    מאוד יפה ובעיקר מדוייק הבלוג

    אהבתי

  4. הופמן הגיב:

    מעולה אסף. צחקתי הרבה

    אהבתי

  5. פראליה הגיב:

    פשוט מקסים.

    אהבתי

  6. PERLA הגיב:

    בשער השני התרגשתי כמו אז כשקראתי על אלון ורפי

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s