אף אחד לא מדבר על גולים/ מיכל בורנשטיין

חברים, עזבו הכל. יש לנו חברת מערכת חדשה ב"מצד שני", קוראים לה מיכל בורנשטיין, והיא יודעת בדיוק מה אנחנו צריכים.

***

מעל השרימפס המטוגן באבו כריסטו, שירן הימרה על 2:1. אלעד סימן "3", ואני נותרתי בחשש. מבין אלפי הירוקים שביציעי האצטדיון המוזר בעכו, רק אני ועוד מעטים שיכולים להתהדר בפסימיות אורגינלית, ידענו שנצא משם עם תיקו. לא יותר. אם במהלך השבוע הייתי משוכנעת בניצחון, באו החלטות כמו "ורד ביציע", וטרפו מבחינתי את הקלפים.

אבל מה, לא בא לי להתעסק בורד, כי אחרי אתמול זה ברור: לדבר על מה שקורה במכבי חיפה שמתחת ל-16 של היריב, רלוונטי כמו לקחת את בר רפאלי לדייט כדי לעמוד על דעתה בנושא הגרעין האירני. או במילים אחרות: חדל קשקשת. פוט דה בול אין דה רשת.

כולם מדברים על ניצחון, אבל אף אחד לא מדבר על גולים. אם שתי הנקודות המביכות שלנו מהעונה היו כתוצאה מתיקו של 3:3, או 2:2 אפילו, המצב היה נראה אחרת. אבל למכבי חיפה אין גולר, וזה לא מהיום. ההחמצות של אנדלובו, הנפקדות של עמאשה, ובעיקר מצבת שערי הזכות שלנו מתחילת העונה צריכות להבהב באלף נורות: הבו לנו חלוץ.

בזמן שכולם רואים בדקות הטובות שלנו סימן מעודד, אני רק מתייאשת מהן. כי קבוצת כדורגל שמשחקת טוב ולא שמה גולים מדאיגה אותי פי מאה מקבוצה שמשחקת רע. בסוף, זה הכדורגל. כדור ברשת. כל השאר? תוספות ליד המנה העיקרית. תמיד אמרנו שלא אכפת לנו לחטוף שלישייה כל משחק, אבל להבקיע רביעייה. איך זה שהשיח הציבורי-מקצועי אצלנו הפך להיות הגנתי? מספיק קשקשנו על קשר אחורי, בלם לא מתאים, קטן כן או לא ומשומר לאן. אפילו שוער התחלף פה שלוש פעמים במהלך השנתיים האחרונות ורק ההתקפה – עקרה.

*

אז בגלל שאני אדם פרקטי וגם בגלל הסנטימנטים (למרות שכולם יודעים שאני תמיד הייתי ממחנה אייל), ניסיתי לחשוב בשביל רובן על פתרונות. הקיץ עבר, החלון נסגר, זה מה שיש ואיתו צריך לעשות יותר טוב. אז רובן, ממני אלייך, תקנות לשעת חירום:

א. הטלפון הראשון שהיית צריך לעשות אתמול בערב הוא לאריק בנאדו, כדי לסגור איתו על חלוץ מהנוער שעולה לסגל הבוגרת. אין חלוצים, ויש שמועות שהנוער עושה חיל, להזיק זה לא יכול.

ב. הטלפון השני הוא לאלון מזרחי. התפקיד שלו זה לאמן חלוצים, הבעיה שלנו זה כדור ברשת –
הא לך בעיה ופתרונה.

ג. מעתה ועד ינואר יש לייחל לתיקו פה, ניצחון שם, ובינואר להנחית פה גולר אימפריה. כזה שירעיד רשתות ולא רק פעם בעונה, באצטדיון הקופסא. מריח שערים אמיתי, שועל רחבה, אחד שעושה מחצי הזדמנות שלושער. ולא להיפך.

ד. תפסיק להתעסק בשטויות. תורג'מן ודגני? מה?

*

נסיים בנקודת אור אמיתית, ואחריה פואמה: בקילומטר האחרון לפני הבית (עכו-תל אביב) פתאום נחת עלי ברדיו אחד השירים האהובים עלי בכל הזמנים. עכשיו, אני לא בנאדם שמאמין בקארמה, מזוזות ואותות משמיים, אבל אם יש דבר שאני מאמינה בו – זה שכששיר שמיועד לך מתחיל להתנגן ברדיו בתזמון מסוים, משהו הולך לקרות…

ולכן (וגם בגלל שאני חושבת שכל הנאחס התחיל כשהבלוג הזה עבר מחיזוי תוצאות לסיכום משחקים), אני אגיד: שבוע הבא בקרית אליעזר, ניצחון ראשון. העונה הזו מקבלת תפנית.

*

לסיום,

התקווה:

הבו לי חלוץ.
אחד אמיתי, לא סוג של תירוץ.
אחד כזה שמריח שערים,
מחורר רשתות. משכיב בלמים.

הבו לי גולר, כזה אימתני.
שמשחיל ת'ראשון, מבקיע ת'שני.
משחרר בעיטות למכביר כל משחק
מרעיד חיבורים, גולר! (אבל ענק!)

הבו חלוץ! לא קשר, לא בלם
נוקפות הדקות, המשחק תיכף תם.
זה משחק של שערים, לזה הוא נועד
אם הרשת לא רועדת, איך הלב ירעד?

אז בינואר הבא הנחיתו פה חלוץ.
לא קשר, לא בלם, ולא סוג של תירוץ.
מריח שערים, סקורר משופשף
שיודע להבקיע אפילו עם האף.

הבו לנו שחקן שיבקיע בצרורות.
מלך שערים, אימת הרחבות.
אחד ללא ספקות, ערימה של כשרון.
שועל של רחבות, בקיצור –
אווירון.

*

מיכל בורנשטיין