התרסקות/ מיכל בורנשטיין

הופמן ביקש ממני לכתוב אתמול. אמרתי לו שייתן לי עוד יום.

זה לא שממרום גילי למדתי כבר שעדיף לפעמים לספור עד 10 (או עד 3000) ורק אז לדבר. את השפיות הזו אני משאירה לשחר. אני, פשוט, לא ידעתי מה להגיד.

א . עטר לא מפסיק לטעות, לא מפסיק להוכיח לכולנו כמה אנחנו עיוורים. כקהל. וכמה שחר צדק. הכנה אפס, סגל אפס, טקטיקה אפס. יחסי אנוש – אפס. אפילו נקודה אחת של כבוד עטר לא מקבל, בטח לא אחרי הבדיחה הגדולה של שני בערב: קטן בחוץ. זה נכון, קטן צריך להיות מחוץ להרכב של מכבי חיפה, אבל רק מאמן טיפש, תסלחו לי, יוציא שחקן שבמשך שנים לימדו את השחקנים סביבו שהוא הציר המרכזי, בפעם הראשונה במשחק כזה החוצה. כן, צריך להיות טיפש. או שחצן במיוחד, או היסטרי. או אובדני. אף אחת מהתכונות האלה לא הייתי רוצה למצוא אצל מאמן מכבי חיפה, ואצל רובן, כך נראה – יש את כולן. עטר עבר באחת משלולית החורף הנתנייתית לאוקיינוס הגועש בחיפה, ואין לו מושג איך לשחות, ועוד שנייה כולנו טובעים איתו.

ב. לא בושה להיכשל. מאמנים נכשלים כל הזמן, ועוזבים, או מועזבים. אבל בחיפה לא מעזיבים מאמנים. והסאגה שתתפתח עכשיו סביב עטר תהיה כל כך מזוהמת, שעדיף למשוך את הפלסטר הזה כמה שיותר מהר. 5 מ-21 זה לא שטח אפור. זה כשלון שגם בהפועל רמת גן היו עורפים עליו ראשים.

ג. ראובן עטר בטח זוכר איך נראה חדר הלבשה של מועדון גדול. הוא שיחק לצד שחקנים עם לא פחות אגו מזה של משומר או גולסה (וגם לו בעצמו לא היה חסר) אבל הוא הגיע למכבי חיפה, לקה באמנזיה, והחליט להשתעשע עם הכוכבים שלה. גם אם לא קוראים להם עטר או ברקוביץ', שחקני הרכב ראשון שמוצאים את עצמם ביציע מתחילים לבעבע. עטר נכנס ראש בראש בכולם, ואיבד את העדר. מאמן גדול, השחקנים שלו משחקים בשבילו, ואם כשאתה צועק "אחרי לקרב!" אתה מסתכל אחורה ואין אף חייל – אתה כנראה לא באמת מפקד.

ד. אבל במכבי חיפה דווקא יש מפקד, והוא מעולם לא היה האיש שעומד על הקווים. אחרי שלושה עשורים במועדון, שחר היה ונשאר התעלומה הכי גדולה בחיפה. מישהו יכול לנחש מה עובר לו בראש? מה המהלך הבא? מהם המניעים שלו? למה הוא מינה את עטר, והאם  באמת היה המינוי תוצאה של לחץ של הבן, אור? ועכשיו, למה הוא לא מפטר את עטר? האם הוא מאמין בו, או שהוא מחכה שהקהל יאכל את מה שבישל לעצמו וילמד, אחת ולתמיד, ששחר יודע הכי טוב? והאם שחר באמת יודע הכי טוב?

מכבי חיפה, לא נעים ולהגיד, חיה בשנים האחרונות בעיקר על זיכרונות מתוקים. כדורגל שובה לב? אירופה? – ההונדה צריכה כנראה להפוך לדלוריאן כדי שנוכל לחוות את חיפה הגדולה שוב. חמש שנים ללא קמפיין אירופאי ראוי, בלשון המעטה. שיאים שליליים והפסדים משפילים, לא פחות. פספוסים מקצועיים מחרידים, החתמות כושלות – ככה נראה מועדון גדול?

ה. שחר יכול עדיין להציל את העונה, אבל בשביל לעשות את זה הוא צריך לחזור ולשאוף ולהיות השחר ההוא שהחתים כל שחקן שרצה. שקטף כל תואר בסביבה. שחר החדש מחל לאלישע לוי על עונת הקיזוז, על צ'מפיונס עלוב, על אין-אירופה, על אין כדורגל. שחר החדש מוותר מראש על השחקנים הכי טובים בסביבה, על ההחתמות הכי נוצצות. הוא עושה את זה בשם השפיות. אבל כדורגל הוא משחק של משוגעים, ואין בו הרבה מקום להגיון. זה הזמן להשתגע, יענקל'ה, כי עוד לא מאוחר להציל. עם כל הליקויים שבו, הסגל שלנו עדיין שווה אירופה, בטח כשמעבר לפינה מחכה לנו אצטדיון שראוי לגדולה.

לא בושה להיכשל, ועוד לא מאוחר להציל.

לא מאוחר מדי לפטר.

מיכל בורנשטיין

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

11 תגובות על התרסקות/ מיכל בורנשטיין

  1. הופמן הגיב:

    חד ומצוין. ו-lol על הדלוריאן :)
    אבל אני לא מסכים איתך.
    עטר לא במקרה הצליח (יחסית) עם נתניה. יש לו כדורגל ויש לו ידע. הוא לא איבד את כל מה שיש לו בשבעה משחקים.
    נראה שהוא סובל כרגע מתסמונת הכוכבים שהפכו למאמנים – מי שהיו רגילים לאהבה כל חייהם נבהלים ונכנסים להיסטריה כשפתאום שום דבר לא הולך להם. אבל כמי שהיה באור הזרקורים רוב חייו, אני לא מאמין שהוא יקרוס תחת הלחץ.
    אם יפגין שמץ מהווינריות שהיתה לו כשחקן וימשיך להעז לשנות דברים בקבוצה (אולי עם קצת סיוע ועזרה ממוחות כדורגל אחרים), השנה עוד עשויה להשתנות. זו לא תהיה שנה של מירוץ לאליפות, אבל אולי שנה של בניה מחדש.
    זו קלישאה נוראית, אבל דברים הם באמת מאוד נזילים. ניצחון מקרי שגורר אחד פחות מקרי ועוד אחד קצת יותר משכנע יכולים לשנות לגמרי פנים של קבוצה.
    אני בעד להמשיך לתת לו צ'אנס עד הסוף.

    אהבתי

    • מיכל הגיב:

      מאמנים צריכים להוכיח את עצמם ולבוא אלינו להצליח. הם לא צריכים להתגלצ' אצלנו. עטר טעה בכל פרמטר מקצועי ובכל פרמטר ניהולי, ואין לי שום סיבה להאמין שהוא יצליח להוציא את העגלה מהבוץ. אני לא מוכנה לסבול עוד עונה גרועה. הביתה.

      אהבתי

  2. *פיהוק*… אוהדי מכבי חיפה מאשימים את המאמן ודורשים לפטר אותו… *פיהוק*

    מה זה כאן, 2010? או אולי 2009? לא לא, זה 2008… טוב נו, זה חייב להיות 2007 (אני אפסיק עכשיו, אני יכול להמשיך ככה עד לשנות ה-90 עם אברם גרנט וגיורא שפיגל).

    מי אמר "סיפור זאב זאב" ולא קיבל…

    אהבתי

    • הופמן הגיב:

      פיהוק – אוהדי קבוצות אחרות מתקשים לראות ריבוי דעות אצל הקהל שלנו ומעדיפים להתאים את התיאוריה שלהם על אוהדי מכבי חיפה למציאות – פיהוק.
      לא שיש משהו רע עם לרצות לפטר מאמן (מה שקרה אגב בשנים קודמות רק כשהקבוצה נהייתה ממש גרועה. גם לשפיגל, גם לגרנט, גם לרוני ולי וגם לאלישע נתנו שקט כל עוד הקבוצה היתה לפחות סבירה. אבל למה להרוס תיאוריה עם עובדות).
      מה שבטוח, לפחות אנחנו אוהדים את המועדון ולא אוהדים של שחקן אחד, כי אנחנו (לעומת אוהדי קבוצות אחרות, ווינק ווינק נודג' נודג') לא חושבים שזה טניס.

      אהבתי

      • אני בא מתרבות ספורט אחרת (אמריקאית) שאינה מאשימה את המאמן בכל תחלואי הקבוצה, והדבר הראשון שיוצא מפי אוהד ממוצע הוא לא "תתפטר תתפטר תתפטר".

        אני חושב שזה מגוחך שרדפתם את הכדורגל של גרנט (שתי אליפויות רצופות ו-100% הצלחה כמאמן).
        אני חושב שזה מגוחך שרדפתם את שום אחרי ההופעה ההיסטורית הראשונה של קבוצה ישראלית בליגת אלופות והופעות אדירות וסיום מקום 3 עם 6 משחקי חוץ (כנראה שהתפנקתם מהר מדי).
        אני חושב שזה מגוחך שרדפתם את רוני לוי בהזדמנות הראשונה שקיבלתם בעונתנו הרביעית (אחרי פאקינג 3 אליפויות רצופות!) עד שהוא עזב אחרי העונה החמישית שלו (ו-60% הצלחה באליפויות)
        אני חושב שזה מגוחך שרדפתם את אלישע לוי אחרי שלוש אליפויות רצופות (אחת נלקחה לכם על ידי לוזון ועסקני ההתאחדות כמובן, אבל עדיין).

        אבל היי, אולי אני חושב שזה מגוחך כי אני מגוחך ולא מתאים למנטליות של כדורגל צפון-ישראלי. לא מבטל את זה על הסף.

        בכל מקרה, אם יש סוכנות שתקבע ליין, אני מוכן להמר מעכשיו שתרדפו, תקללו ותאשימו גם את ארבעת המאמנים שיבואו אחרי עטר.

        אהבתי

        • הופמן הגיב:

          אה, אתה לא כמו כולם. אתה בטח גם לא מאוהדי החולצות השחורות. כי אתה בא מתרבות ספורט אחרת. אבל השאר? כולם אותו דבר. אוהדי חיפה? כולם אותו דבר. כולם "רודפים" ו"רדפו". הוא שאמרתי – קושי לתפוס ריבוי דעות ומורכבות.
          לעניין – אני מסכים שהקהל שלנו, בהכללה גסה מאוד, מפונק. שמע, פינקו אותנו. הרגילו אותנו לתוצאות. אתה יודע, אמיתיות – כאלה שרואים בסוף העונה, לא רק במסיבות העיתונאים בקיץ. כי ידעו למה אנחנו מצפים – לאימפריה, לא לאימפריה של נייר. ואולי בלי הציפיות והפינוק ו"הרדיפות" היינו תקועים (כמוכם) שנים באותו מקום.

          אהבתי

        • פרלה הגיב:

          את רוני לוי רדפנו עוד כשלקחנו אליפות. בלי מאמן…

          אהבתי

        • מיכל הגיב:

          ואני חושבת שזה מגוחך ששום לא לקח אליפות עם הסגל הכי טוב בארץ, זה גם מגוחך שרוני לוי חשב שהוא יכול להצליח לשעמם אותנו עם עוד עונה של כדורגל קטן, ואני חושבת שזה הכי מגוחך שאלישע לוי לא למד ממקרה רוני לוי והצליח לא רק להוביל אותנו לתהומות של הפסדים ותצוגות כדורגל מביכות, אלא להתמוטטות קולוסאלית במיקום שלנו באירופה והכי אני חושבת שזה מגוחך שסונטים בקהל שלנו על זה שהוא רוצה לראות כדורגל, ומחליטים שזה מותרות. כמובן שכל התגובה הזו, כמו גם התגובה שלך, לא קשורה לפוסט הזה כי רובן עושה שפטים בצורה די יסודית ולא משאיר אבן בלתי הפוכה ברמת ההרס, ואני לא מכירה קהל שהיה נותן לו אורך נשימה כמו הקהל שלנו, עד המחזור השביעי (ואחריו. לציין שבינתיים לא הקהל דורש את פיטוריו, אלא אני).

          אהבתי

  3. מתי הגיב:

    גם לי נראה מגוחך שאייל גולן עזב את אשתו בשביל סנדוויץ

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s