אנחנו – בני יהודה, אחרי: שתיקה מול המסך/ מתי סין-קרונה

זה כמה חודשים שיצירת הוריאציה המקסימה בה דמותו של ראובן עטר מחליפה את זו של גלעד שליט בכרזה המפורסמת "ושבו בנים לגבולם", מקדמת אותי כל בוקר בבואי לעבודה בברכת שלום מתוך שומר מסך המחשב.

המציג אינו שחקן, לצערנו

אני ניגש, אומר שלום, שואל את כבודו רטורית אם בא לו קפה, הולך להכין כוס אחת לשנינו ואז יושב מולו ומשוחח איתו בהתרגשות על כדורגל. בינתיים העובדים מגיעים, מציצים בי ביאוש, והולכים להכין קפה לעצמם בלבד שישאיר אותם עירניים כל משמרת יום העבודה בו הם מעסיקים עצמם בבהייה בשומר המסך החמודי והמתוקי שלהם עליו מופיעות משפחותיהם החמודות והמתוקות, מחייכות מאוזן לאוזן מול הכלוב של הקופים בספארי.

כמה פעמים במהלך החודשים האחרונים ניסה אחד העובדים להיכנס  אליי לחדר ולשאול למה אני מדבר רק עם התמונה של ראובן ולא מדבר עם אף אחד אחר כל היום. הביקורים שלו נפסקו אחרי שנמאס לי ועניתי לו שאם הוא היה מפסיק לספר בהתרגשות על הציורים המחורבנים של הבן האידיוט שלו ובמקום זה מצליח לפתח שיחה של לפחות שני משפטים על משהו שקשור לכדור (ולא משנה איזה), הייתי מוכן לפנות עבורו עשרים שניות מהשיחה עם ראובן כדי שיהיה מבסוט.

לפני שבועיים, אחרי התבוסה להפועל, ניסיתי לגשש שוב את מקומי בחיי החברה של המשרד. אומנם ראובן עדיין חיכה לי כל בוקר לקפה וסיפורים על עזר וייצמן אבל אני משכתי יותר ויותר את הזמן בהכנת הקפה ושתיקות ארוכות החלו לכרסם ביחסים בינינו, עד כי יום אחד באמצע השבוע שעבר חשבתי באמת להתחיל לעבוד, אך כשנוכחתי לדעת שאני לא כל כך יודע במה אני עובד, הלכתי להכין עוד כוס קפה וחזרתי לשתוק מול המתולתל, תוך כדי מבטים קצרי רוח בשעון שיורה כבר על סיום יום העבודה.

היום, בזמן המשחק, דפדפתי בתמונות באייפון וחיפשתי תמונה חדשה לשומר מסך. מצאתי תמונה משפחתית חמודה ומתוקה בה כל משפחתי המקסימה מצולמת מחויכת מאוזן לאוזן מול כלוב הקופים בספארי. כשמצאתי את התמונה כבר לא הזיזה לי התוצאה על כר הדשא  ורק חיכיתי שיגיע מחר, אז אכנס למשרד, אגיד שלום אחרון לראובן ואתקין לי תמונת שומר מסך חדשה שתאפשר לי להעביר בנקל את ימי העבודה שלי מעתה ועד עולם. אבל אז הסתיים המשחק וראובן ניגש להתראיין  וכשדמעות של חוסר אונים חנקו את גרונו, אמרתי לעצמי שלא יפה ככה להוריד חבר בצרה משומר המסך וחוץ מזה, חשבתי, שיחות עם אנשים בדיכאון תמיד עושות לי לחשוב שהחיים אצלי דבש.

*

מתי סין קרונה

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעיית הקבוצות האחרות, הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, משחקים במילים, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על אנחנו – בני יהודה, אחרי: שתיקה מול המסך/ מתי סין-קרונה

  1. פרלה הגיב:

    רובן נראה כבוי כמו סיגריה בכוס קפה.
    וכך גם אני.
    מנסה לגלגל בראש הרכבים, ועל מי עוד ניתן לסמוך.
    "משתעשע" במחשבות על שלושה תרנים מאחור שמאפשרים למגינים לעלות בלי חשש (שיימן יכול להשתחל לעידוד עליה לארץ במקום עליה להתקפה).
    אז בוקולי וידין מאחור, בסדר.
    ומי מלפנים?! הקפטן?
    איסמעיל ריאן, דור כוכב, שוזלן גובל? עוד עטר? הוא עוד פצוע? זידאן? בכל זאת שם של שחקן
    אנדלובו? בכל זאת הצליח להבקיע משהו
    להתחיל לחשוב על פריש מיש בפגרה (דיבורים על דבה שלא מקבל כסף בפולין)
    ומי יכול להחליף את רובן
    אברם? אני הייתי נותן צ'אנס למישהו ותיק וקר רוח (כמו אלישע של 2008 שלפחות החזיק הרכב יציב גם כשקרס) אני הייתי מביא את לופא השועל

    אהבתי

  2. הופמן הגיב:

    ככל שמכבי יותר גרועה, ככה אתה יותר טוב מתי.

    אהבתי

  3. סטודנט 2.0 הגיב:

    בעוונותיי אני נכנס לפורומים של מכבי והפועל ת"א מדי פעם. הנה תגובה הלקוחה מהפורום "השחקן ה-12":

    "הסימנים היו מוקדמים ומוכרים חבורה של אוהדים ממליכים להם שחקן עבר גדול למלך המשיח הופכים אותו לחשוב יותר מהמועדון עצמו- בדרך דורסים שחקנים ומאמנים שהביאו אותם להשגים. כשהקבוצה נכשלת מקללים את כל השחקנים מלבד את מלך המשיח. כשהקללות לא עוזרות מקללים את הבעלים של הקבוצה. מוכר לכם הסיפור הזה? אל דאגה.חלקם יאמרו "הוא הסמל הוא הסמל" והמועדון ימשיך לקרוס. הוא הסמל. ואז יחברו עבורו שיר. ואז ישירו בדקה ה-33 כל משחק. אחכ יאמרו תנו לו זמן. אחכ יאמרו בלעדיו המועדון יקרוס. אחכ יאמרו למה הבאתם מאמן ספרדי אחכ יאמרו ברדיו החרם על כרטיסי הדרבי שייך לקבוצת אוהדים אחרת.

    מעניין כמה שנים יקח להם. היו מקומות שלקח 10 שנים עד שהצליחו להציל את המועדון.
    עטר הולך לבר מצוות?"

    אתם ממשיכים לדבר על המון רומנטיקה. אני צריך להזכיר את מיקומינו בטבלה ועוד כמה עובדות מ-8 המשחקים האחרונים כדי להגיע למסקנה חותכת?

    אהבתי

  4. הופמן הגיב:

    רומנטיקה לא סותרת מסקנות חותכות. בשביל אלה ר' הפוסט של מיכל.

    אהבתי

  5. נהדר!
    ולא כי אני נהנה לראות אתכם מפסידים… אלא כי אני באמת נהנה לקרוא.

    (וטוב שלא שמת תמונה של כל המשפחה שלך מאושרת… אתה לא צריך דברים כאלה מולך כל היום.

    אהבתי

  6. מתי הגיב:

    פרלה אני לוקח את המשפט- ראובן כבוי כמו סיגריה בכוס קפה. ענק.
    הופמן: תמיד אמרו לי שאני הכי מצחיק בהלוויות.
    סטודנט: יש יותר ממשהו במה שכתוב אצל הצהובים והאדומים אבל תסכים איתי שעטר קנה בצדק את המקום שלו כמאמן מכבי חיפה. הוא היה צריך לקבל את הצאנס.
    טל: תודה אני בטוח שאתה אוהב אותנו אבל הופמן צודק, ככה אתה אוהב אותנו יותר.

    אהבתי

  7. שמרלינג הגיב:

    מעולה.
    אני עדיין לא מבין מה בעצם לא עובד אצלנו…

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s