הפועל חיפה – אנחנו, אחרי: ללכת כמו בנאדו

כמשה רבנו שראה את הארץ המובטחת אך בשעריה לא זכה לבוא, כך פספס נשיא הכבוד של "מצד שני" את התגשמות הנבואה האלמותית של הבלוג, התגשמות שמתרחשת פעם במאה שנות ירח, כשפלוטו מתאזן עם מארס ושלמה שרף ואברם גרנט נפגשים לקטנה: 0:3 מפואר וירוק.

הופמן

לא אכחיש שחלף זנב מחשבה בראשי לעשות מעשה שרף בקיסריה ולתאר את 30 הדקות האחרונות של המשחק (שפספסתי לטובת אירוע תרבותי רב קישוטים אך דל בשכבות) אך ורק מדמיוני הפורה. לחרדתי גיליתי אחרי כחמש דקות של חשיבה שאני פשוט לא מצליח לדמיין איך ניצחון מפואר שלנו נראה. נתקעתי עם 60 הדקות הראשונות והדי משמימות.

אז מה שראיתי היה עוד משחק נרפה מהסוג שהתרגלנו אליו (אפילו הגרוע מכולם, חשבתי לרגע), עם הבלחות מפתיעות של שיימן, שמתחיל לגלות לנו את האופי שלו כשחקן, כמה פריצות נועזות של משומר וחזרה לשגרה מייאשת של כל השאר, ובראשם הקפטן, שאם היה רץ היום עוד יותר לאט כבר היה תוקף את השער שלנו.

הכל נראה כל כך מוכר וצפוי: הנעת הכדור האיטית ("סבלנית") בחצי שלנו, חוסר היכולת למצוא איזשהו רמז לפתרון הבונקר שמולנו, ההברקה הדו מחציתית שמסתיימת בהחמצה השגרתית, התחושה שאפילו לך אין מושג מה אפשר לעשות כאן, כאילו משחק הכדורגל הפך למשחק "איקס עיגול" שהניצחון בו כבר לא אפשרי.

אבל אז. רגע אחד לפני שיצאתי, חן עזרא קיבל כדור משמאל, השליך את המגן, שלח פס חד, ואייל גולסה, אהובי הדועך, הניף את הרגל הימנית ושלח ספק טיל ספק דרדל'ה, שחדר איכשהו לרשת, בעזרתם האדיבה של כוחות טבע וכמה בני אנוש.

גול ראשון של גולסה העונה היה שלל נאה לצאת איתו לקור הערב. על השאר רק שמעתי, גם על ההשמטה של השוער השרמנטי, ומכאן –

מתי

ואז הגיע הרגע הגדול של המשחק. אולי של העונה כולה. רגע שאני אריץ בראש עוד הרבה הרבה זמן בהילוך איטי, בהילוך מהיר, ברוורס, מכל זוויות הצילום. זה היה זינוק וירטואוזי, זוהיר בהלול היה אומר על הזינוק הזה – אנטי קרדיולוגי. מקצה הבוקסה של הרחבה שלו ניתר אריק בנאדו לכיוון ספסל המאמנים ונחת בדיוק מרהיב על קרחתו של אדורם קייסי ובו ברגע, באותה מאית שנייה שבה נחתו שתי רגליו של בנאדו בקרקע, עברו לי לחלוטין הכאבים העזים שתקפו את אוזני השמאלית ובגינם לא הלכתי למשחק.

הנה חוזרים ימים יפים, אפשר לחזור למתוח חזה, להרים אף, להביט בנקודה שרירותית בחלל וללכת כמו אריק בנאדו (על משקל השיר לזוז כמו ג'אגר) במלוא הטווסות, אני מנסה את זה כרגע במסדרון בבית ונתקל בקירות, זה לא קל אבל עד מחר אני אשתדל לפחות לגמוע עשרה מטרים רצוף.

פינת האס אמ אס על שם דני קוטר (אוהד הפועל שהסתמסתי בו כדי לשבור את הנאחס באמצע המשחק)

דקה 48: קבוצה שהבקיעה גול אחד באחת עשרה מחציות לא תתחיל להבקיע פתאום.

דקה 50: יש לכם תיקו פור.

דקה 52: אה, וגם הגול שהבקענו היה בדקה 90 נגד 9 שחקנים של הפועל רמת גן.

עד עכשיו לא קיבלתי ולו תגובה אחת על האסאמאסים האלו. אני מקווה שלדני קוטר שלום.

עופר פרוסנר ידיד המחלקה, הביא אצלו בספר פנים לינק לסיפור הספורט הגדול ביותר שנכתב אי פעם בעברית ובעוד הרבה שפות. עוד סיבה ענקית להיות אוהדי מכבי חיפה גאים.

ואחרי כל הגאווה הזו וקבלת האישור שדני קוטר הגיע לביתו בריא ושלם אך זעוף (אוהבים אותך דני קוטר) אני אגיד לילה טוב ואברך את כולכם: שיהיו לכם אוזניים בריאות לשמוע את הקהל הנפלא של מכבי חיפה.

***