מ.ס. אשדוד – אנחנו, אחרי: רוחות של שינוי

איזו רוח, איזו רוח! רק שלא תשכב לנוח. רוחו של מאמננו הנחוש (והחתיך, יש לציין) כבר אופפת את שחקנינו, שהביאו לנו ניצחון אופי נהדר – וראשון – השנה. אחרי השער של אשדוד כבר חשבנו שהנה חוזר תסריט עטר המוכר, אבל אריק זה לא רובן ומכבי חיפה שלו יודעת לחזור גם כשהיא חוטפת מכה, ללחוץ, לכבוש ובסוף גם להביס (!!! מי היה מאמין? מכבי חיפה, להביס?!).

רוחות של שינוי מנשבות בחיפה, ואם יורשה לי להוסיף בזהירות – ניחוחות של אגדה בהתהוות מתחילים לעלות להם גם משיערו המטופח היטב של המאמן הצעיר שלנו.

הופמן

שני דברים יש לי להגיד, מלבד המברוכּ לכולנו על התוצאה הנדירה:

אם כבר שיער – אז יש קשר ישיר בין השיער של אייל גולסה ליכולת שלו, למידת החופש שלו על המגרש ולהנאה שלו מהמשחק. כל עוד היה לו שיער צבאי קצר, ונכפה עליו לשחק במשבצת מאוד מסוימת במרכז המגרש, הוא היה כבוי, אמנם ממושמע ויעיל, אך לא הזכיר את אייל שאנחנו מכירים. אבל ככל שהשיער שלו הולך ואורך, הוא נהיה חופשי יותר – גם על המגרש וגם ברוחו. ועכשיו, כששיערותיו כבר זעות ברוח, גם הוא הרבה יותר נייד, חופשי ומאושר יותר, ואני לא חושב שאני צריך לספק הוכחה להסבר מדעי זה, שכן יש לנו את שערו הראשון כראיה. ונשאר רק לחכות ולראות מה יקרה כששיערו יחזור לגלוש עד הכתפיים.

הדבר השני לא קשור למכבי אבל מישהו צריך כבר להגיד אותו. סטטיסטיקת האיומים על השער שמספקת הטלוויזיה, וליתר דיוק ההפרדה בין איומים "בכלל" ואיומים "למסגרת", לא אומרת כמעט כלום על מה שקורה על המגרש. שימו לב: שתי ההחמצות אולי הכי גדולות שלנו במשחק היו עמאשה שהחטיא מול שוער, ואזולאי שהחמיץ מ-5 מטר אחרי שקיבל כדור מצוין משמאל. שתי הבעיטות הלכו מעט הצידה מהשער. שתיהן לא נספרות כאיומים למסגרת. כל בעיטה מעפנה של בוקולי או של דוד רביבו, לצורך העניין, שהלכה ישר לידיים של השוער, כן נספרת כאיום למסגרת. אז למה צריך את ההפרדה הזו?

זהו. לא חשוב במיוחד, אבל מישהו היה צריך להגיד את זה.

מה שבאמת חשוב, קרה כבר על המגרש.

מתי

זו הולכת להיות שנה מאוד מיוחדת למכבי חיפה. לא משנה כבר לאן נגיע בסופה, משהו קורה באוויר, כמו ריח נעים של גשם. אפילו הסופה הגדולה חיכתה עד שנגיע הביתה כדי להתחיל להכות בעמודי החשמל.

בסוף המשחק עמדנו פרוסנר ואני על פיסת עשב במגרש החנייה והטלנו את מימינו. פרוסנר סיפר לי איך השתין בגרמניה בקור של שתי מעלות מתחת לאפס ואני חשבתי כמה אני אוהב להשתין בטבע כשקר גם אם הטבע זו פיסת עשב במגרש החנייה באשדוד. אחר כך אמרתי לפרוסנר שאם שלום חנוך לא היה מקדים אותי, אני הייתי כותב את השיר: "משתין נגד הרוח, המדרכה מתרטבת".

כשהגעתי הביתה עלה לי שוב השיר, התחלתי לזמזם בראש עד שהגעתי לשורה ההיא שהזכירה לי ששיר כזה ושורה כזו, רק שלום חנוך היה יכול לכתוב. כמה השורה הזו נכונה לגבי מכבי חיפה כעת: "תמיד הכי חשוך, לפני עלות השחר".

לילה טוב חברים, אנא לפני שאתם נרדמים, צאו לרגע מתחת לשמיכות החמות, קומו על רגליכם והריעו בכל הכוח לבחורים בירוק.

[איזה לילה טוב מתי, איזה נרדמים? אמצע היום עכשיו!!! סתם, הטקסט נכתב בלילה ואני קצת התעכבתי (יש לי סיבות טובות, בחיי!). אבל הוא נכון כמובן לכל זמן ובכל מצב צבירה. אז קומו והריעו. תודה. – הופמן]