האינטרנט הרג את כתב הספורט/ פוסט אורח מאת תמיר אלחיאני

יש אנשים שמפחדים מחידושים. דוד שלי, לדוגמא, חושב שכל חידוש טכנולוגי שמגיע לעולם זה עוד צלצול בפעמוני האפוקליפסה: מכוניות זה זיהום אוויר, האוכל התעשייתי מרעיל אותנו, בתי החולים והתרופות רק עושים אותנו תלותיים, והאינטרנט? אוי אברוך. סדום, עמורה, בבל ופטאייה והכל בחבילה אחת.
בתכל'ס, לפחות בכל הנוגע לענף אחד ומסויים, התקשורת הישראלית, בייחוד תקשורת הספורט ובייחוד ה"דסק החיפאי", כפי שהוא מכונה בידי רבים, נראה לי שהוא די צודק.

כמו שה-video killed the radio star, כך הרג האינטרנט את אחרון הכתבים ההגונים, האתיים וכאלו שסיקור עיתונאי אובייקטיבי לנגד עינם. זה שש או שבע שנים שתקשורת הספורט החיפאית (ואני מתרכז בחיפאית כי התקשורת הארצית נמצאת, מטבע הדברים, פחות באור זרקורינו) הפכה למשחק מקורבים דוחה במיוחד: רכילות וסנסציה במקום דיווחים ענייניים, עילגות מביכה, טורי דעה במסווה של דיווחים עיתונאיים, כתבות פרופיל שכל כולן אינטרס אחד גדול, סגירת חשבונות (הופמן כבר הזכיר באחד מהפוסטים הקודמים שלו את הסיקור שלי אודות מסע הצלב של מר יונתן הללי הנכבד כנגד שראנוב), ראיונות שהכתב עורך עם עצמו ומועלים כציטוט מפי "בכיר" (וזה קורה יותר ממה שאתם חושבים), וכל חרטא שמונפצת בחדר ישיבות כזה או אחר שמועלית מיידית כ"פרסום ראשון", רק כדי להיות הראשון בעדר החמורים שעלה על הידיעה החמה התורנית.

*

את המגמה מובילים, די מיותר להזכיר, החבר'ה הטובים של ONE. ייגרמייסטר ו"העין השביעית" בכלל כבר סרקו מספיק בבשרה של מערכת הרכילותון הזה, ועל הקשרים של בעלי האתר עם כל מיני גורמים מפוקפקים כבר דיברו. כן, יש מצב שאני סתם לא רוצה להתעורר מחר בבוקר ליום שכולו מטען חבלה מתחת לאוטו, אז נתמקד בנקודה ספציפית שהביאה אותי לכתיבת הפוסט הזה.

באחת הכתבות המבישות ביותר שהנפיקה התקשורת הישראלית אבר, מסבירים לנו החבר'ה ב-ONE למה זו גאונות לשמה שיניב קטן מוצב לאחרונה כקשר 50:50. לא צריך להיות גאון גדול או לאהוד כדורגל שנים רבות ולנתח את המשחק ברמה שגיא כהנית-אייל שנית כדי להבין שזה חתיכת בבל"ת היסטרי וגניבת דעת דה לוקס. בדקות שבהן בוקולי עמד מלכת, לא היה לא 50 ולא נעליים בתפקודו של קטן. עד לחילוף של ג'אבר עטא, מרכז המגרש שלנו נראה חשוף ומיותם כמו הופעה של הדרה לוין ארדי ב"פלקה". מזל שדקל וצ'וצ'ה בפורמה, אחרת כתבות הפרופיל המחמיאות בשלל מקומוני ואתרי האינטרנט היו מוחלפות בהדלפות "בכירים" ושאר סממני הפסד בכדורגל הישראלי.

מעבר לזה, צריך להיות חסר כל הבנה בכדורגל, או אינטרסנט עד לעצם האחרונה בגוף שלך, כדי להריץ את השחקן עם הכושר הגופני הגרוע ביותר במכבי חיפה לתפקיד שדורש את הכושר הגופני הגבוה ביותר בקבוצה. box to box, קוראים לזה באנגליה, ואחרי בוקסה אחת שיניב קטן רץ, יש לו משהו כמו שתי דקות התאוששות. גניבת הדעת הזו, שמופיעה בפורמט של ידיעה חדשותית, אפילו לא עוברת את הפילטר הראשוני של אחרון עילגי האוהדים (תציצו בתגובות לכתבה המוזכרת לעיל ותבינו על מה אני מדבר).

עכשיו, אני לא יוצא כאן נגד יניב קטן. צידדתי בו באופן ברור במריבה שלו עם עטר, הוא מהשחקנים האהובים עליי בכל הזמנים, לעד אוקיר אותו ואני מאמין בכל ליבי שיש לו עוד הרבה מה לתרום למכבי חיפה – כשחקן ספסל, שנותן 30 דקות של אנרגיה. אני ממש לא חושב שקטן צריך טובות מהכתבים השפוטים שלו כדי לקבל כבוד והוקרה. נהפוך הוא, ככל שהוא משחק יותר, כך הכבוד שלו בקרב הקהל נשחק והלחשושים החשדניים אודות כוחותיו המאגיים בכפר גלים הופכים רמים יותר ויותר.

*

זה לא רק ONE, אגב. שאר אתרי הספורט במדינה ראו כי רע, והבינו שרכילות זה עסק מוכר, אז גם הם הצטרפו למירוץ הסנסציות ולהנמכת הסטנדרטים בקבלה לעבודה (לא ירחק היום שתראו ידיעה מאת ע. פיקוס). טוב, אם אתם קוראים את הבלוג הזה, אתם כנראה יודעים דבר או שניים על התקשורת הישראלית ועל החיים בכלל. פור דה רקורד, מה שנקרא.

ידוע לי היטב שפעם זה לא היה שונה בהרבה, ולאלו מאיתנו שלא עשו תואר בתקשורת (מרבית הדסק החיפאי, אגב), תעשו פעם גוגל על המושג שנקרא "ועדת העורכים" ותבינו עד כמה מכור העסק הזה פחות או יותר מהשנייה הראשונה שבה המדינה הוקמה. אבל זה לא היה ככה, לא שקרים מביכים, לא כתבות פסאודו מקצועיות במסווה של ידיעות, בטח לא בווליום הזה.

גם אם החבר'ה הטובים של תקשורת הספורט בארץ מרגישים שלא ממש צריך תואר או השכלה באופן כללי כדי לכתוב על ספורט, עדיין, יש לפחות קורס אחד שאולי שווה להם להתעכב עליו: אתיקה עיתונאית.

*

נ.ב. כמה טוב לדעת שברחבי המרשתת המרושעת יש גם פינות חמות של סיקור אובייקטיבי, כאלו שבאות מאהבה כמו האכסניה המכובדת הזאת של הופמן. אה, כן, ועל הדרך, קידום מכירות קליל – תציצו ב-MHFC, מכורתי ובבת עיני. כשבאים מאהבה ומגלים גילוי נאות מוקדם על אהדה, מדהים כמה אפשר לסקר באובייקטיביות.

תמיר אלחיאני

(תמיר אלחיאני הוא "אנימטור, חיפאי בכל רמ"ח איבריי, שמאלני רק מעט פחות ממך ולא רוצה להיפרד מקרית אליעזר בשום אופן", ומבעלי אתר MHFC, בצוותא עם רפאל קבסה)