פעם ראשונה בים/ פוסט אורח מאת אפרת מלטר

"מצד שני" שמח לארח את אפרת מלטר, ידידה ואוהדת כדורגל מתחילה, אולי. בהזדמנות זו אנו רוצים להזמין את כל מי שלא נחשב בדרך כלל כמייצג את "האוהד הממוצע" – נשים, להטב"קים, דראג וילדים בני 2 למשל – לכתוב לנו על חוויותיו במגרש. לא מבטיחים להעלות הכל, אבל מה שיהיה מעניין ייכנס. את המייל אפשר למצוא בעמוד ה"אודות". ועכשיו לאפרת.

***

אז הרגע הבלתי נמנע הגיע, והחבר שלי הרגיש סוף סוף בטוח להכיר לי את הדבר הכי חשוב בחייו, את מי שמלווה אותו מאז ומתמיד, את הבעלים המקורי של הלב שלו – והזמין אותי לבוא איתו למשחק בבלומפילד.

ספורט, קבוצתי או לא, מעולם לא עניין אותי במיוחד, קשה לי להזדהות עם חבורות של אנשים שמתעקשים להתלבש אותו דבר ולריב עם אחרים על כדור או חפץ אחר במקום פשוט לחלוק, אבל אני יכולה להבין שיש מי שעבורם זה ביטוי לזהות, זו דרך חיים, אפילו דת. בני/בנות זוג יכולים לבוא וללכת, אבל מעטים שינו את האהדה שלהם לקבוצה. קבוצה יש רק אחת. לכן שמחתי על ההזדמנות להכנס לרגע לבית המקדש של העדה הזו בעת חגה.

ההתרגשות הורגשה כבר כשהתקרבנו לאיצטדיון ולשירת האוהדים הרועמת – שעה לפני המשחק. את השעה הזו בילינו בתור להוצאת הכרטיסים, חוויה מלחיצה למדי, אבל לא יותר מאחת מעשרות ההפגנות שהייתי בהן לאחרונה או לנסות לעלות לאוטובוס ביום רגיל. למזלנו, הפנו אותנו מיציע 8 המפוצץ באדם ליציע 7 שהיה כמעט ריק, ולטירונית כמוני זה היה סידור הרבה יותר נוח כי יכלתי לנשום, לשבת ולשמוע הסברים מהחבר. את החוויה של האוהדים השרופים אני אשמור לפעם אחרת.

כבר ראיתי משחקי כדורגל בטלוויזיה, אבל חייבת להודות שהחוויה במגרש היא אחרת לגמרי. גם בלי להבין יותר מידי מושגים כמו "נבדל" או "גרביים עד הברך" יכולתי לעקוב באמת אחרי המשחק, ולהבין מה קורה. פחות הבנתי מתי יש עבירות ומה הסנקציה עליהן והאם יש ערכאת ערעור (נו, משפטים, מה לעשות), אבל רגשות התסכול או לחילופין השמחה של האוהדים כלפי החלטות של השופט היו מדבקים.

אני לא חושבת שהנוכחות שלי במגרש הולכת להיות דבר קבוע, אבל זו ללא ספק היתה חוייה שאני שמחה שיצא לי לחוות, ועוזרת לי להבין את ההתלהבות של חבריי וחברותיי אוהדי הכדורגל. אני ממליצה בחום לכל אוהד כדורגל (או ספורט אחר) שנמצא בקשר עם בן זוג מן הנטייה ההפוכה לשתף בחוויה הזו לפחות פעם אחת.

אפרת מלטר

מודעות פרסומת

אודות הופמן

כותב, עד שייגמר
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכדור הוא הכל, ירוק עד, כללי, ספסל האורחים, שאלות ברומו של אדם, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על פעם ראשונה בים/ פוסט אורח מאת אפרת מלטר

  1. הופמן הגיב:

    יפה אפרת ("קשה לי להזדהות עם חבורות של אנשים שמתעקשים להתלבש אותו דבר ולריב עם אחרים על כדור או חפץ אחר במקום פשוט לחלוק" – LOL). מפוסט הבא שלך אני מצפה לניתוח מערכי משחק. אפשר מזווית משפטית אם יותר נוח לך

    אהבתי

    • אפרת הגיב:

      תודה תודה. אתה מתכוון למקרים שעוצרים שחקן באמצע המשחק כמו שהיה השבוע?
      לא רציתי ליפול למלכודת של "נשים וכדורגל!!!" כי יש נשים שאוהדות, והיו נשים ביציעים, וזה לא חידוש גדול. מקווה שהצלחתי בזה :)

      אהבתי

  2. מתן גילור הגיב:

    אפרת, יפה.
    ברשותך אני רוצה לספר על הפעמיים הראשונות של אשתי:
    הראשונה, לפני שהכרנו, היתה במראקנה, ברזיל-ארגנטינה, במסגרת הקופה אמריקה.
    השניה, היתה במשחק עליה לליגת האלופות, נגד רד בול זלצבורג.
    לא יודע מי עזר לך לבחור דדוקא את המשחק הזה, אבל אני מקווה בשבילך שהטעם שלו בנשים יותר טוב מאשר בבחירת משחקי כדורגל :)

    אהבתי

  3. פינגבאק: הפעם הראשונה שלי/ פוסט אורח מאת תמה חלפין | מצד שני

  4. פינגבאק: התעוררות « האחות הגדולה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s